יג:
האשה נקנית פרק
ראשון קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מלוה
הכתובה בתורה. $ פי' כגון קרבנות ופדיון הבן וערכין
מי כתיב ופרצו. דמוסיף על ענין ראשון דניקו על כן אכולא מילתא:
קכא א ב מיי' פ"א
א) קינין סוף פ"ב זבחים
ה. מנחות ד:, ב) [מרש"י
מהלכות מחוסרי
פרצו כתיב. ומילתא באפי נפשה היא ועלה לחודה כתיב על כן
ונזיקין שלא היו יודעים עניני נתינות הללו אם לא
כפרה הלכה יג:
נראה דל"ג אמר, אלא ורב
תאבל: האשה. יולדת: והוא שהפרישתה מחיים. ואשמעינן דקריבה
(ב) שנתחייבה התורה בפירוש אבל מלוה כגון שלוה לו מעות בלא שטר
קכב ג מיי' פי"א מהל'
אסי וכו'. (רש"ש). וכ"ה
לאחר מיתה אבל לא הפרישתה לא אשמעינן תנא לכוף את היורשין
אע"ג דכתיב ל) האיש אשר אתה נושה בו לא חשיב כתובה בתורה כיון
בכת"י], ג) ב"ק קד: ב"ב
מלוה ולוה הל' ד
מב. קנז. קעה: ערכין ו: ז.
סמג עשין צד טוש"ע ח"מ
להקריבה שלא נתחייבו הנכסים:
שאין צריך לפרש בתורה שיעור
כתובות קב. בכורות מח:,
סי' קז סעיף א:
מי כתיב ופרצו פרצו כתיב הדור יתבי
קסבר. הא דאמור רבנן נכסי
הנתינה דפשיטא מה שהוא לוה צריך
קכג ד מיי' וסמג שם
ד) בכורות מט: ערכין ו: כ.
אמר
וקאמרי הא דתנן האשה שהביאה חטאתה
לפרוע א: רב פפא הילכתא
משתעבדי על חוב המוטל על המת:
לקמן כט:, ה) בכורות מח:
טוש"ע שם סימן
א)
א
קיא סעיף א:
ב"ב קעו. וצ"ע דשם בב"ב
מלוה על פה גובה מן היורשין
לאו דאורייתא היא. לומר דנכסוהי
ומתה יביאו יורשין עולתה אמר רב יהודה
קכד ה מיי' פ"א מהל'
אמר הטע' כדי שלא תנעול
דשיעבודא דאורייתא ואינו גובה
דאינש ערבין ביה ומשתעבדים מדין
אמר שמואל והוא שהפרישתה מחיים אבל
מעילה הל' א סמג
דלת [כבר הקשו תוס'
מן הלקוחות דלית ליה קלא. תימה
ערב ויהיו מלוה על פה ומלוה של
עשין רי:
ומיישבין היטב כאן בד"ה
לא הפרישתה מחיים לא אלמא קסבר
אמר ר"פ], ו) א] וצ"ע
ו [מיי' שם הלכה ז]:
דבשילהי גט פשוט (ב"ב דף קעו.)
שטר שוין אלא מלוה בשטר שהוא
❖
קכה ז מיי' שם הל' ט:
שיעבודא לאו דאורייתא ב)אמר רב אסי א"ר
בכתובות פא. אמר יבם
שיעבדו דכתב ליה נכסי אחראין לך
קאמר רב פפא גופיה מלוה על פה
נמי כאחר דמי ובסוטה ה:
יוחנן ב אע"ג שלא הפרישה מחיים אלמא
אמרינן לאיש אחר ולא ליבם
משתעבדי מלוה על פה לא משתעבדי:
גובה מן היורשים שלא תנעול דלת
[אמנם לפמ"ש תוס' בד"ה
קסבר שיעבודא הוה דאורייתא והא פליגי
ור' אסי אמר כו'. והא נמי לנקוטינהו
גליון הש"ס
בפני לווין ואינו גובה מן הלקוחות
חדא וכו' דבמקום שמדבר
בה חדא זימנא דרב ושמואל דאמרי תרוייהו
לשמעתיה אמרוהו התם: הא פליגי
דשיעבודא לאו דאורייתא ב מ) ואומר
גמ' שיעבודא דאורייתא.
בכל אדם הוי יבם בכלל אחר
וכו' ל"ק מידי דבכתובות
עיין ב"ב דף קכה ע"ב
מלוה על פה אינה גובה מן היורשין ולא מן
בה חדא זימנא. הני אמוראי גופייהו
ר"ח דהכא מיירי במלוה הכתובה
ג)
תד"ה ואין הבכור: תוס'
הנ"ל נמי מדבר בכל אדם
שמואל ורבי יוחנן: אינה גובה מן
בתורה כגון נזקין וערכין וקרבן
הלקוחות ור' יוחנן ור"ל דאמרי תרוייהו מלוה
וגם נעלם מהשואל דברי
ד"ה מלוה וכו' פי' כגון
היורשין. דשיעבודא לאו דאורייתא
דאמר לעיל דשיעבודא דאורייתא דלא
תוס' במקומו שם שתירץ
קרבנות. עי' במאור פ"ד
על פה גובה בין מן היורשין בין מן הלקוחות
על זה דלשון תורה לחוד
דביצה ד"ה והא דת"ר
שייך טעמא דנעילת דלת דלענין
וכ"ש מן הלקוחות אבל מלוה בשטר
❖
צריכא דאי איתמר בהא בהך קאמר שמואל
ע"ש וכן כתבו תוס' סוטה
אין סומכין:
יורשים עשאום כמלוה בשטר
ולענין
הוא עצמו שיעבדו דכתב ליה כל
ה: ד"ה לאחר], ז) [דברים
משום דלא מלוה כתובה בתורה היא אבל
לקוחות לא עשאום כמלוה
בשטר
נכסיי דאית לי אחראין לשטרא דנן:
כד, ב], ח) [שם שם, א],
בהך אימא מודה להו לרבי יוחנן ולר"ל ואי
ט) [פסחים מא ע"ב],
דלאו מלוה הכתובה בתורה. לא
אבל התם במלוה על פה שאינה
הגהות הב"ח
י) [דברים טו], כ) [דברים
אשמעינן בהא בהא קאמר ר' יוחנן ד)דמלוה
כתובה בתורה כגון שהלוהו
מעות
הוטל עליו חובה מאת המלך אלא
(א) רש"י ד"ה ואסירי
יב, טו], ל) [דברים כד,
כתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא אבל
מעסקי מעשה עצמו: אבל בהך.
יא], מ) [וע' תוס' מנחות
בלא שטר נ):
בגיזה דכתיב כצ"ל ותיבת
אלא
כדאמרינן נמחק: (ב) תוס'
נח: ד"ה ואיכא], נ) [וע'
מיתת בעל מנ"ל. תימה
דיולדת דמצות המלך היא עליה
בהך אימא מודה ליה לשמואל צריכא אמר
ה)
ד"ה מלוה וכו' אם לא
היטב תוס' ב"ב קעו.
אימר חמירא ככתובה בשטר: דלית
דבפרק ד' מיתות (סנהדרין
רב פפא הילכתא מלוה על פה גובה מן
ד"ה גובה], ס) [לכאורה
שחייבתם התורה וכו'
ג
ליה קלא. ואיהו דאפסיד אנפשיה
מעות אפילו בשטר
דף נד.) מצריכין קרא באשת אב
דיבור זה מקומו אחר
היורשין ואינו גובה מן הלקוחות גובה מן
ד
אע"ג: (ג) ד"ה לכ"ע
ד"ה מדאמר. (הר"ש
ובשאר עריות שאסורות בין מחיים
ואף על גב דשיעבודא דאורייתא
מדעסויא)], ע) [סנהדרין
היורשין $שיעבודא דאורייתא ואינו גובה מן
בעשה וכו' ומה גט.
בין לאחר מיתה ובפ' הבא על יבמתו
עבוד רבנן תקנתא ללוקח דלא הוה
נח ע"א], פ) [צ"ל לו. וכן
נ"ב בפ' הבע"י יליף לה
הלקוחות דלית ליה קלא: וקונה את עצמה
בסמוך. (רש"ש)], צ) [וע'
מקרא ע"ש דף נ"ד ונ"ה:
ידע: דכתיב וכתב לה ספר כריתות.
(יבמות דף נה.) מצריך קרא ביבמה שיש
(ד) בא"ד כשאין לה
תוס' כתובות פא. ד"ה
בגט ובמיתת הבעל: בשלמא גט דכתיב
❖
וגו' והיתה לאיש אחר: והוא שרי
לה בנים דאסורה לאחר מיתת הבעל
בנים:
יבם ותוס' סוטה ה: ד"ה
וכתב לה ספר כריתות אלא מיתת הבעל
❖
לה. כשאינו בעולם נפטרה הימנו
והכא מצריך קרא להתיר אשת איש
1
לאחר],
שהרי בו היתה קשורה: והא עריות.
מנלן סברא הוא הוא אסרה והוא שרתה והא
לאחר מיתת בעלה וי"ל דאחרי
הגהות מהר"ב
שראינו שהתיר הכתוב אשת איש
כגון אשת אביו וכלתו ואשת אחי אביו
עריות דאסר להו ולא שרי להו אלא מדאמר
תורה אור השלם
רנשבורג
שע"י קדושי הבעל נאסרו לקרוביו
לאחר מיתת בעלה כדדרשינן בשמעתין
רחמנא יבמה שאין לה בנים אסורה הא יש
א] במסורת הש"ס וצ"ע
1. כִּי ›קַּח אִישׁ אִשָּׁה
איצטריך קראי דהתם לאסור עריות
וכשימות הבעל לא שרו להו שאסורות
לה בנים מותרת ודילמא אין לה בנים אסורה
בכתובות וכו'. עי' בספר
וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא
לקרוביו לעולם: לכולי עלמא בעשה.
לאחר מיתה דלא נילף מאשת איש
חמש שיטות בחדושי הר"ן
תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא
לעלמא ושריא ליבם ויש לה בנים לכולי
שהתיר הכתוב:
ויצאה והיתה לאיש אחר ז) ע"י גירושין
לחולין דף י: בד"ה תניא
בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב
לכ"ע בעשה .
עלמא נמי אסורה אלא מדאמר רחמנא
דלא כראב"י וכו' שהרגיש
לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן
ג אומר ר"י דאיכא
ולא ע"י מיתה דושלחה ח) לזו ולא
ס)
❖
בזה ומיישבו יעו"ש:
בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ:
אלמנה לכה"ג אסורה הא לכהן הדיוט שריא
עשה באשת איש כגון ודבק
לאחרת משמע ולאו הבא מכלל עשה
וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה
באשתו (בראשית ב) ולא באשת חבירו ודילמא לכה"ג בלאו לכולי עלמא בעשה
עשה : האי עשה מאי עבידתיה.
ע)ד
ט)
וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר:
דברים כד א - ב
תימה דלא ילפינן שתתיר מיתה מק"ו
שיהא הוא עומד בפניה ואיסור לאו
מוסף רש"י
האי עשה מאי עבידתיה אי דאהניא מיתת
2. וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ
וכרת שבה פקעו: אי אהני מיתת
מגט (ג) ומה גט שאינו מתיר ליבם
הבעל תישתרי לגמרי אי דלא אהניא מיתת
פסולי מוקדשין. קדשים
אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ
שנפל בהם מום
הבעל כו' ואי לא אהני. דאשמיעך
בשום ענין אפילו אין לה בנים מתיר
פ)
וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת
הבעל תוקמה במילתא קמייתא אלמה לא
(בכורות לא.).
בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר
קרא דאין מיתה משלחת: תוקמה
לעלמא בכל ענין ה מיתה שמתרת
❖
אפיקתה ממיתה ואוקימתה על עשה מידי
דברים כ ז
›קָּחֶנָּה:
במילתא קמייתא. ולא איצטריך
ליבם (ד) שאין לה בנים אינו דין
3. וּשְׂנֵאָהּ הָאִישׁ
דהוה אפסולי המוקדשים דמעיקרא אית בהו
ה
למיכתב לאו בכ"ג: אלמה לא.
שתתיר לעלמא בכל ענין ו:
הָאַחֲרוֹן וְכָתַב לָהּ סֵפֶר
מדאמר
מעילה ואסירי ובגיזה ועבודה זפרקינהו מעילה
כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ
מוסף תוספות
רחמנא אלמנה לכ"ג.
לשון קושיא הוא וכי לא דבר הגון
וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ אוֹ כִי
לית בהו בגיזה ועבודה אסירי אלא מדאמר
הוא כן: אפיקתיה. מיתת הבעל
וא"ת ודלמא ה"ק רחמנא
א. בביאור דברי התוס'
יָמוּת הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן
עי' רשב"א שמפרש
קרא פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה
אלמנה לכ"ג אסורה אפילו כשהוא
מחיוב מיתת בית דין ואוקימתה
אֲשֶׁר לְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה:
2
❖
כשיטת רש"י ועי'
דברים כד ג
באיסור עשה: מעיקרא. קודם
יבם הא לכולי עלמא שריא ליבמין
מתקיף לה רב שישא בריה דרב אידי אימא
מהרש"א שמפרש שתוס'
פדיונן: ואסירי בגיזה. (א) כדאמרינן
אבל לעולם אימא לך דאשה לאחר
חולק ועי' תוס' הרא"ש.
מאן אחר יבם א"ר אשי ב' תשובות בדבר
ב. דאלמא דשעבודא לאו
דכתיב י) לא תגוז: פרקינהו מעילה
מיתה נמי אסורה לכ"ע שלא במקום
תוס' ר"י הזקן
חדא דיבם לא איקרי אחר ועוד כתיב
דאוריתא. רמב"ן. ג. פרש"י
ו)
לית בהו. ומותרין לאכילה לכל
יבום וי"ל א"כ ה"ל למיכתב האי קרא
משום דכתיב ויצאה
שעבודא דאורייתא. מן
3 ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר
אלמנה וגרושה וחללה בפרשת יבמין:
אדם ואסירי בגיזה כדאמרינן בבכורות
מביתו וכו' ולא נהירא לי
התורה משועבדים כל
כריתות או כי ימות האיש האחרון ואיתקש
חדא
דהאי לאו עשה הוא אלא
נכסי הלוה למלוה ואפילו
דיבם לא איקרי אחר. תימה
(דף טו.) תזבח כ) ולא גיזה בשר ולא
דגלי לן קרא דנשארה
במלוה על פה. ואינה
מיתה לגירושין מה גירושין שריא וגומרת
דגבי שדה אחוזה אמרינן
חלב ודריש ליה בפסולי המוקדשין
האסור ראשון באסור
גובה מן הלקוחות. משום
אף מיתה שריא וגומרת: והיבמה נקנית
לאחר פדיונן: איתקש מיתה לגירושין
לקמן (דף יז:) דיבם איקרי אחר
וכרת הלכך נראה כפי'
תקנתא דרבנן שחשו לה
ר"י. תוס' הרא"ש. ד. והוה
משום פסידא דלקוחות
כו'. והאי דלא יליף ליה ממשמעות
דקאמר אם מכר את השדה לאיש אחר
בביאה כו': בביאה
מנלן אמר קרא
ליה לאו הבא מכלל עשה
הואיל והיא מלוה על
ואחיו הוי בכלל וי"ל דלא דמי דבמקום
דקרא דכתיב בתריה לא יוכל
יבמה
עשה. ריטב"א. וע"י מיתת
פה ואין לה קול, אבל
שמדבר בכל אדם הוי יבם בכלל אחר
בעלה הראשון כו' הא לאחר שרי
הבעל פקע בו איסור
מלוה בשטר יש לה
החמור ונשאר בו איסור
קול ואינהו דאפסידו
אבל הכא דבעי למימר דמותרת ליבם דוקא א"כ הוי יבם אחר דוקא צ):
משום דאיכא למפרך כדלעיל לזה בלאו ולכולי עלמא בעשה:
עשה. תוס' הרא"ש וא"ת
אנפשייהו. ואע"ג דא"ר
יבא (ששת) [פפא] בפרק גט
הא
והא בבני נח כתיב
ומחיים, איכא למימר
פשוט [ב"ב קעו, א] גובה
נאמרה לבני נח ונשנית בסיני, לזה ולזה נאמרה. רמב"ן. ה. ונ"ל לתרץ מה לגט שמתיר בשפחה כנענית מה שאין כן במיתה.
מן היורשין שלא תנעול דלת בפני לווין, לאו למימרא דשעבודא [לאו] דאורייתא, אלא ה"ק משום הכי אוקמיה אדין תורה
תוס' הרא"ש. (ועי' מהרש"א). ו. כן דחאוה בירושלמי. רמב"ן ע"ש.
שתגבה מן היורשין משום נעילת דלת בפני לווין, וכן תירץ שם הרי"ף. עריות. הבאות מחמת הקדושין כגון אשת אביו
לבנו ואשתו לאחיו שאסורות אף לאחר מיתת בעליהן.