19/24

האשה

נקנית פרק

ראשון קידושין

יד.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

הא

נמי יוצאה בחליצה. כיון דחליצה במקום גט לא חשיב לה

יבא עליה ולקחה לו. כלומר ביאתה הן ליקוחיה: ודילמא כאשה.

קכו א מיי' פ"ב מהל'

א) יבמות נד., ב) [ע'

פירכא: ותהא אשת איש יוצאה בחליצה. וא"ת איכא

תוס' יבמות ח: ד"ה

יבום הל' א ופ"ה

מה אשה כסף ושטר כי ביאה אף יבמה כסף ושטר כי ביאה דהא

ויבמה], ג) שם ודף ח:,

שם הל' ב [ג] סמג עשין

כתיב לאשה: ויבמה. ביאה משמע שנה עליה הכתוב לעכב: ק) ה"ג

למיפרך מה ליבמה שכן בלאו ולכן דין הוא שתצא בקל תאמר באשת

ד) שם קא:, ה) [שם

נא נב טוש"ע אה"ע סימן

האי מיבעי ליה ויבמה בעל כרחה. דלהכי דרשינן לה ביבמות (דף ח:):

איש שהיא במיתה וי"ל כיון שמצינו שחליצה מפקע' איסורא אין לחלק

איתא של גרים וכצ"ל],

קע סעיף יב:

קכז ב מיי' שם טוש"ע

ו) שם ודף קו: תוספתא

אם כן. דלביאה גומרת ר)אותה נימא

בין חמור לקל והכי נמי אמרינן ביבמות

דיבמות ספי"ב ספרי פרשת

שם סעיף ב:

1 יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ואימא

ויבם מאי ויבמה למילף נמי בעל כרחה

(דף קיט.) וכי מאחר שהתרתה מה לי

קכח ג מיי' פ"ב מהל'

כי תצא פיס' רצא,

לכולה מילתא כאשה לא סלקא דעתך דתניא

והכי תניא ליה בהדיא ביבמות בפ'

איסור לאו מה לי איסור כרת ואע"ג

ז) [עי' גיטין פג ע"ב],

יבום הל' [ג] י

ח) לעיל ג:, ט) [שם

סמג עשין נא טוש"ע

דעבדינן מינה לעיל ק"ו ומה אשת

הבא על יבמתו (דף נד.) ויבם ביאה

יכול יהו כסף ושטר גומרים בה כדרך

וש"נ], י) [ע' תוס'

אה"ע סי' קסו סעיף ז:

איש שהיא במיתה כו' לא דמי דהתם

גומרת בה ואין כסף ושטר גומרין

קכט ד מיי' [פ"א מהל'

שהביאה גומרת בה תלמוד לומר ויבמה

זבחים טז: ד"ה כל חדא

בה ויבמה בעל כרחה: מנלן. דחלוצה

אנו רוצים להשוותם זה לזה ולימא

יבום הל' ב] ופ"ה

ותוס' חולין כג: ד"ה

ביאה גומרת בה ואין כסף ושטר גומרים

א)א

ותהא], כ) [בכת"י: אינו],

הל' ב סמג עשין נב

דבכולהו אשה מותרת לאחר מיתה

מותרת להנשא דילמא מצות חליצה

ל) [יומא ה.], מ) יומא מ:

בה ואימא מאי ב) ויבמה גדבעל כרחה מיבם

[טוש"ע אה"ע סי' קע

בין דבעל בין דיבם אבל אין לומר

הוא דרמא רחמנא עלה ולעולם לא

חולין כד. [כריתות כח.],

סעי' א]:

אם כן לימא קרא ויבם מאי ויבמה שמעת

ג)

קל ה מיי' פ"ד מהל'

נ) [בכת"י נוסף: גורל

משתריא: בישראל בית חלוץ. הכי

כשמפקיע את הקל לא יפקיע את

וחוקה], ס) [גיטין כ ע"א],

יבום הלכה ה סמג

מינה תרתי: בחליצה: מנלן דכתיב ונקרא

החמור דאדרבה נאמר א) עתה להפך

משמע בישראל ראויה להביא לבית

ע) [גיטין פז.], פ) ["אלא"

שם טוש"ע אה"ע סימן

שמו בישראל בית חלוץ הנעל כיון שחלץ

משחלצה: תרי בישראל. להקים לאחיו

הוא הדין את החמור דאין לחלק בין

קסט סעיף א [וסעי' ב

ליתא בכת"י ודפו"ר, ולא

ובסדר חליצה סעי' ב]:

הוגה ברש"ל, וכ"נ מרש"י

בה נעל הותרה לכל ישראל האי ישראל

שם בישראל: שהיא בלאו. לשוק לא

לחמור בין לקל כדפירשתי:

קלא ו מיי' שם הל' ח

ותהא יבמה יוצאת בגט מק"ו.

דל"ג אלא], צ) יבמות

תהיה אשת המת החוצה לאיש זר:

להכי הוא דאתא האי מיבעי ליה ד) לכדתני

קג:, ק) [עי' רש"ש],

סמג שם טוש"ע

מה לאשת איש. הנתרת ע"י מיתת

תימה מה לאשת איש שכן

ר) [נדצ"ל אתא. רש"ש

אה"ע סימן קסט סעיף מב

רב שמואל בר יהודה בישראל ה בב"ד של

וס"א], ש) [בדפו"ר: פסל],

בסדר חליצה סעיף נה

הבעל: שכן אוסרה מתירה. שהרי

נקנית בשטר ולכך דין הוא שתצא

ישראל ולא בבית דין של עובדי כוכבים

ת) [צ"ל או אם. (רש"ש,

ובפי' סדר חליצה סעי' פ:

(א) ה)

בשטר אבל יבמה לא וכי תימא דלא

בעלה הוא האוסרה לפיכך הוא מתירה

קלב ז מיי' פ"א מהל'

ע"ש)], א) ["עתה להפך"

תרי בישראל כתיבי ואכתי מיבעי ליה

במיתתו אבל יבמה דקידושי דבעל

פרכינן מהכנסה להוצאה הא לעיל

ליתא בדפו"ר, וגם לא

גירושין הל' א [ג]:

לכדתניא אמר רבי יהודה פעם אחת היינו

הוגה ברש"ל], ב) [יבמות

ח [מיי' פ"ד מהל' גירושין

ו)

קאסרי לה היאך תהא מיתת היבם

(דף ה:) פרכינן מה לשטר שכן מוציא

כ ע"א], ג) [סנהדרין

הל' יט טוש"ע אה"ע סי'

יושבים לפני ר' טרפון ובאתה יבמה לחלוץ

מתירתה: הא נמי. כשמת יבם נמצא

ומש"ה דין הוא שמכניס וכמו כן

פו ע"א], ד) [צ"ל זאת],

קל סעי' י]:

קלג ט מיי' פ"ד מהל'

ואמר לנו ענו כולכם ואמרו חלוץ הנעל חלוץ

ה) [יומא שם], ו) [צ"ל

אוסרה מתירה דאי לאו יבם מכי מיית

נאמר עתה להפך דכיון שמכניס דין

זאת], ז) [וע"ע תוס' יומא

יבום הל' יט סמג

הבעל אישתריא לה: ככה. יעשה

הוא שמוציא ואומר הר"מ דעביד ק"ו

הנעל ההוא מונקרא שמו נפקא: ובמיתת

מא. ד"ה סתם ותוס' חולין

עשין שם טוש"ע אה"ע

❖

אשר לא יבנה וגו': דכתיב גורל. על

מיבם ויבמתו וקורא לה אשת איש

היבם: מנלן ק"ו ומה אשת איש שהיא בחנק

כד. ד"ה טעמא],

סימן קסט סעיף יד:

קלד י מיי' שם הל' יח

השעירים: וכתיב חוקה. בפרשה

דכתיב (דברים כה) ולקחה לו לאשה

מיתת הבעל מתירתה יבמה שהיא בלאו לא

טוש"ע שם סעיף

וכל חוקה עיכובא הוא: הגורל עושה

כיון שלקחה נעשית כאשתו לכל דבר ב)

❖

כל שכן מה לאשת איש שכן יוצאה בגט

כב:

תורה אור השלם

חטאת. שעיר שגורל השם עולה עליו

להיות יוצאה בגט אע"פ שאינה נקנית

תאמר בזו שאינה יוצאה בגט הא נמי יוצאה

בשטר: אמר קרא ככה עיכובא.

1. כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו

עושה חטאת: ואין השם. אם קרא

בחליצה אלא מה לאשת איש שכן אוסרה

וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין

הגהות הב"ח

עליו שם חטאת אינו נקבע בכך

וא"ת מנא לן דאתיא ככה למעוטי

לוֹ לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת

מתירה אמר רב אשי הא נמי אוסרה מתירה

ויפיל עליהם גורלות ואם יפול הגורל

יבמה מגט דילמא אתי למעוטי מיתת

(א) גמ' ולא בבית דין של

הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ

❖

גרים תרי:

על חבירו יהא זה לעזאזל: שיכול.

יבם אוסרה יבם שרי לה ותהא אשת איש

היבם שלא תהא מותרת במיתת היבם

יָבֹא עָלֶיהָ וּלְקָחָהּ לוֹ

ז)

לְאִשָּׁה וְ›בְּמָהּ:

כלומר להכי איצטריך האי קרא שהייתי

וי"ל דסברא הוא דככה יעשה לא

יוצאה בחליצה מק"ו ח) ומה יבמה שאינה

דברים כה ה

יכול לומר ומה במקום שלא קידש

ממעט אלא יציאות דבידי אדם א

2. וְנִקְרָא שְׁמוֹ בְּ›שְׂרָאֵל

יוצאה בגט יוצאה בחליצה זו שיוצאה בגט

מוסף רש"י

דהיינו גט דומיא דחליצה דתלו בעשיה

הגורל כגון גבי קנין דכתיב בהם

בֵּית חֲלוּץ הַנָּעַל:

אינו דין שיוצאה בחליצה אמר קרא ספר

בעל כרחה מיבם. שאם

דברים כה י

(ויקרא ה) אחד לחטאת ואחד לעולה

אבל יציאה דבידי שמים דהוי ממילא

3. כִּי ›קַּח אִישׁ אִשָּׁה

בא עליה יבם אפי' בע"כ

כריתות ט) זספר כורתה ואין דבר אחר כורתה

כגון מיתה לא ממעט: הא לאו

ואם הטיל עליהם גורל אינם נקבעים

קנאה ויורשה ומיטמא לה

וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא

ותהא יבמה יוצאת בגט מקל וחומר ומה

ולכל דבר היא אשתו בהך

י)

תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא

הכי דרשינן ק"ו אע"ג דכתיב ביה

בכך ויכול לשנותם דקי"ל בסדר יומא

ביאה (יבמות ח:). ספר

בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ

אשת איש שאין יוצאה בחליצה יוצאה בגט

חוקה. תימה הא בפרק טרף בקלפי

(דף מא.) אין הקנין מתפרשות אלא או

כריתות. מדכתיב כריתות

סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ

זו שיוצאה בחליצה אין דין שיוצאה בגט

בלקיחת בעלים או בעשיית כהן:

(יומא דף מא.) מוקמי' הא ברייתא

סמוך לספר (עירובין טו:).

כ)

וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ:

ותניא ועשהו חטאת.

דברים כד א

קידש השם. אם אמר בשעת לקיחה

כרבי יהודה משום דסתם סיפרא

אמר קרא ככה וככה עיכובא וכל היכא

ל)

4. וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו

הגורל לה' ועשהו חטאת,

זו לחטאת וזו לעולה הוקבעו ואם

רבי יהודה ג) ושמעינן ליה לר' יהודה

דאיכא עיכובא לא דרשי' ק"ו והא יוה"כ

דמשמע הגורל עושהו

לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה

חטאת בנפילתו עליו ואין

שינה פסול: כאן שקידש הגורל.

בפרק הוציאו לו (שם דף ס:) דאמר

ש)

נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה

דכתיב גורל וחוקה ותניא ועשהו חטאת

מ)

קריאת השם עושהו חטאת,

בְּפָנָיו וְעָנְתָה וְאָמְרָה

דכתיב (ויקרא טז) ונתן אהרן וגו' אין

לא כתיב חוקה אלא בדברים הנעשים

הגורל עושה חטאת ואין השם עושה חטאת

שאם אמר זה לשם וזה

כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר

דין כו': ת"ל. שנה עליו לעכב: הוה

בבגדי לבן בפנים והגרלה הוי בדברים

לעזאזל אין נקבעים בכך

לֹא ›בְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו:

שיכול והלא דין הוא ומה במקום שלא קידש

ומגריל עליהם, אם הגורל

דרשינן קל וחומר. להביא מה שלא

דברים כה ט

הנעשים בבגדי לבן בחוץ א"כ מאי

5. וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי

משנה את קביעות קריאת

הגורל קידש השם מקום שקידש הגורל אינו

נכתב בפרשה ואע"ג דכתיב עיכובא:

פריך לעיל והרי יוה"כ דכתיב ביה גורל

שם הולכים אחר הגורל

הַשְּׂעִירִם גּוֹרָלוֹת גּוֹרָל

דין שיקדש השם ת"ל ועשהו חטאת הגורל

לה. דכתיב וכתב לה: תרי לה כתיבי.

וחוקה והא לא כתיב חוקה בהגרלה

(חולין כד.). שאם לא

אֶחָד לַיְיָ וְגוֹרָל אֶחָד

הגריל אלא אמר זה לשם

לַעֲזָאזֵל: ויקרא טז ח

ושנאה האיש האחרון וגו': ולא לה

עושה חטאת ואין השם עושה חטאת וטעמא

כדפי' וי"ל דפריך הכא משום דכתיב

6. וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם

וזה לעזאזל, לא קבע

ולחבירתה. ששמותן שוין שאין שתי

אשר עלה תרי זמני ב אלמא דריש ק"ו

דמעטיה קרא הא לאו הכי דרשינן קל וחומר

עליהן השם ויכול להחליף

לְחֻקַּת עוֹלָם לְכַפֵּר עַל

נשים מתגרשות בגט אחד אם כתב

אע"ג דכתיב עיכובא והרב רבינו

(כריתות כה.). שיכול

ת)

בְּנֵי ›שְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם

אע"ג דכתיב ביה חוקה אמר קרא לה לה

נ)

והלא דין הוא. אי

פלוני מגרש פלונית ופלונית נשיו: אמר

אַחַת בַּשָּׁנָה וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר

שמשון מקוצי תירץ מדאיצטריך ליה

ולא ליבמה ואימא לה לשמה תרי לה כתיבי

לא כתיב הגורל ועשהו,

ס)

צִוָּה יְיָ אֶת מֹשֶׁה:

קרא נעל. קרא יתירא בית חלוץ

לר' יהודה ד) וזאת לגלות דלא קיימא

אלא קרא קמא דונתן

ויקרא טז לד

ואכתי מיבעי ליה חד לה לשמה חואידך לה

הנעל דמצי למיכתב בית החלוץ:

חוקה אלא אדברים הנעשים בבגדי

7. וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת

אהרן על שני וגו', הייתי

ולא לה ולחבירתה אלא אמר קרא נעל

יכול לומר והלא דין הוא

ע)

פ)

הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו

פרט. לנעל גדול שאין יכול להלוך בו:

לבן בפניםה) ש"מ דדרשינן ק"ו אע"ג

דהואיל והגורל קובען יהא

הַגּוֹרָל לַיְיָ וְעָשָׂהוּ

מסוליים נעל אין מידי אחרינא לא והאי נעל להכי

❖

(היכא) דכתיב חוקה דאי לא דרשינן

אף קריאת השם קובען

חַטָּאת: ויקרא טז ט

הוא דאתא האי מיבעי ליה לכדתניא נעלו אין לי אלא נעלו נעל של

(חולין כד.). ומה במקום

ק"ו היכא דכתיב חוקה לישתוק מזאת

צ)

שלא קידש הגורל. כגון

ואנא ידענא דחוקה לא כתיב אדברים

כל אדם מנא ליה ת"ל נעל נעל ריבה א"כ מה ת"ל נעלו נעלו הראוי לו

קיני זבים ויולדות, דאחד

מוסף תוספות

הנעשים בחוץ דהיינו הגרלה

י פרט לגדול שאין יכול להלך בו פרט לקטן שאין חופה את רוב רגלו פרט

לחטאת ואחד לעולה, שאם

הגריל עליהם שכתבו על

מדאצטריך ועשהו חטאת למידרש

א. דככה יעשה משמע

למסולים

אבן אחת חטאת ועל אבן

במעשה הזה היא יוצאה

הגורל עושהו חטאת ואין השם עושהו

אחת עולה והטילו עליהם

ולא במעשה אחר. תוס'

חטאת מכלל דלא קיימא חוקה אדברים הנעשים בחוץ דהיינו הגרלה דאי קאי חוקה על דברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ אמאי איצטריך

בגורל, לא מצינו שיהא

הרא"ש. ב. דבפרק טרף

הגורל קובען ואם רצה

בקלפי (דף לט:) דריש

ועשהו חטאת למעוטי קריאת שם הא לא דרשינן ק"ו היכא דכתיב עיכובא והיכי תיסק אדעתין לרבות קריאת שם מק"ו אלא ש"מ

לשנותן הרשות בידו (שם

רבי מאשר עלה אשר עלה

דדרשינן ק"ו אפילו היכא דכתיב חוקה ולהכי איצטריך ועשהו ואפילו אי כתיבה חוקה בחוץ ואיצטריך נמי ו) וזאת לגלויי דלא כתיבה

וכעי"ז יומא מ:). קידש

תוס'

תרי זימני לעכב.

חוקה בדברים הנעשים בבגדי לבן בחוץ דליכא למימר מדאיצטריך

ועשהו ידעינן ליה כיון דדרשינן ק"ו אפילו היכא דכתיב חוקה ז):

השם. דמאחר שפירש זה

חולין כד. ד"ה טעמא.

לחטאת וזה לעולה אם

וחוקה דנקיט הכא לאו

הואיל

שינה פסול, דכתיב מוצא

דוקא אלא משום דבכפרה

שפתיך תשמור, אלמא שם קבע ואם משנה נמצאת חטאת למעלה ועולה למטה (חולין כד.) מאחר שקרא לזו חטאת ולזו עולה

כתיב חוקה. תוס' הרא"ש. (ועי' תוס' יומא מא. ד"ה סתם.).

אין הכהן רשאי לשנותן, כדאמרינן (יומא מא.) מולקחה שתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת, בשעת לקיחה

הן נקבעין זו לעולה וזו לחטאת (יומא מ:). מקום שקידש הגורל. כאן שמצינו שהגורל קובען אינו דין שהשם קובען (שם). אע"ג דכתיב ביה חוקה. ומוקמינן לחוקה למילי אחרנייתא (חולין כד.). לה לשמה. שצריך לכתוב הגט לשם האישה (גיטין כ:).