19/25

יד:

האשה נקנית פרק ראשון קידושין

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

הואיל

וכל קנינו בכסף. פ"ה הואיל ולא נאמר בו משיכה

מסוליים. נפחת כדמסיים ואזיל שאין לו עקב. שול"א בלע"ז:

קלה א מיי' פ"ב מהל'

א) [לקמן יח.], ב) [לעיל

מתני' נקנה בכסף ובשטר. בגמרא יליף לה: בשנים. לסוף שש

יא: לקמן טז.], ג) [יבמות

עבדים הלכה א

כישראל דכתיב או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד

ט. ושם נסמן], ד) [בכת"י

והל' יב סמג עשין פג:

שנים יוצא חפשי: וביובל. אם פגע בו יובל בתוך שש: ובגרעון

דהיינו משיכה וקשה לר"ת לפי שיהא סתמא דגמרא כדר"ל דלר' יוחנן

קלו ב מיי' שם הלכה ב:

נוסף: וי"ו מוסיף על

כסף. פודה את עצמו ומגרע לו אדונו מפדיונו דמי שיעבוד השנים

קלז ג מיי' שם הלכה ג:

דאמר בפ' הזהב (ב"מ דף מז:) דבר תורה מעות קונות דרשינן בפ"ב

וכו'], ה) [אם גרסי' רבי

קלח ד מיי' שם הלכה ח:

אלעזר בלא יו"ד או רבי

דבכורות (דף יג:) מיד עמיתך בכסף

ח) שעברו והכל לפי חשבון דמי מקנתו

קלט ה מיי' שם פ"ד

אליעזר ביו"ד ע' תוס' לקמן

הא לעובד כוכבים במשיכה וקי"ל

כדכתיב (ויקרא כה) והיה כסף ממכרו

למסולים שאין לו עקב אם כן ניכתוב קרא

הלכה ה סמג עשין

טו. ד"ה ואידך] ובכת"י

נעל מאי הנעל שמעת מינה תרתי: מתני'

כר' יוחנן לגבי ריש לקיש ועוד דבמס'

במספר שנים קנאו בשש מנים

גרס אליעזר, ו) [לקמן

פה:

קמ ו ז מיי' שם פ"ג הל'

יז ע"ב], ז) [בכת"י:

ועתיד לצאת בסוף שש נמצא קונה

ע"ז (דף עב.) אמרינן דלכ"ע משיכה

עבד עברי נקנה בכסף ובשטר וקונה עצמו

ו סמג עשין פג:

עבדך, וכ"ה בדפו"ר בגמ'

עבודת כל שנה במנה: יתירה עליו.

בעובד כוכבים קונה לכך נראה לר"ת

קמא ח מיי' שם [פ"ב

וברש"י, וכצ"ל. (רש"ש)],

ב בשנים ג וביובל דובגרעון כסף א)היתירה עליו

ח) [בדפו"ר: שעבדו],

דה"פ הואיל וכל קניינו דעובד כוכבים

שקונה עצמה בכל אלה ובסימני

הל' ג] ופ"ג הל'

❖

אמה העבריה שקונה את עצמה בסימנין

ט) [בכורות יג ע"א],

יב סמג שם:

בעבד עברי בכסף דכתיב ביה

נערות כדילפינן לעיל (דף ד.) מויצאה

י) [בדפו"ר: נפדת, וצ"ל

והנרצע נקנה ברציעה ז וקונה את עצמו ביובל

חנם: ובמיתת האדון. ואינו עובד

מכסף מקנתו לאפוקי שאינו קונה

ונפדית. (רש"ש)], כ) [צ"ל

ובמיתת האדון: גמ' עבד עברי נקנה בכסף

האדון], ל) [שמות כב,

בשטר דישראל גופיה לא קני ע"ע

את יורשיו אבל עבד הנמכר בתחילתו

תורה אור השלם

ב], מ) [שמות כא, ב],

מנלן אמר קרא מכסף מקנתו מלמד שנקנה

בשטר אלא משום דאיתקש לאמה

ומת האדון בתוך שש משלימן ליורשיו

נ) [דברים טו, יח],

1. אִם עוֹד רַבּוֹת בַּשָּׁנִים

וכולהו יליף בגמ': גמ' מכסף

ואמה לאחרת דדרשינן (לקמן דף טז.)

ס) [שם שם, יז], ע)

בכסף אשכחן עבד עברי הנמכר לעובד

לְפִיהֶן יָשִׁיב גְּאֻלָּתוֹ

[שם ד"ה עובד כוכבים],

מקנתו. בעבד עברי הנמכר לעובד

מה אחרת מקניא בשטר אף זו וכו'

מִכֶּסֶף מִקְנָתוֹ:

כוכבים הואיל וכל קנינו בכסף נמכר לישראל

פ) [וע"ע תוס' ב"מ מח

ויקרא כה נא

ובעובד כוכבים לא שייך האי טעמא

כוכבים הכתוב מדבר וכי תשיג יד גר

2. אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ

מנלן אמר קרא 2 והפדה ב) מלמד שמגרעת

ע"א ד"ה נתנה (בנמשך

ותושב: הואיל וכל קנינו. של עובד

שהרי אינו בתורת גיטין וקידושין א

שם לע"ב)], צ) [לקמן

אֲשֶׁר לוֹ יְעָדָהּ וְהֶפְדָּהּ

פדיונה ויוצאה אשכחן אמה העבריה הואיל

טז ע"א], ק) [לקמן

ועוד נראה לר"ת דאפילו בקרקעות

כוכבים בכסף שלא נאמרה בו משיכה

לְעַם נָכְרִי לֹא ›מְשֹׁל

יח ע"א], ר) [לכאורה

ומיקדשה בכסף מיקניא בכסף עבד עברי

לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ:

עובד כוכבים אינו קונה בשטר

במטלטלין אלא בישראל כתיב (ויקרא

האי קרא נאמר בויקרא

שמות כא ח

מנלן אמר קרא כי ימכר לך אחיך העברי

כדאמר בחזקת הבתים (ב"ב דף נד: )

כה) מיד עמיתך עד שימשוך מיד

3. כִּי ›מָּכֵר לְךָ אָחִיךָ

ע)

כה לענין נמכר לעכו"ם

והכא בנמכר לישראל איירינן

או העבריה ועבדך שש שנים מקיש עברי

הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה

עובד כוכבים מכי מטא זוזי לידיה

ליד ט) לפיכך עבד נקנה לו בכסף (א):

וצ"ב], ש) [ברש"י דפו"ר

וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבַשָּׁנָה

שמגרעת פדיונה. מדלא כתיב י) ונפדה

איסתלק ליה וישראל לא קני עד דמטא

לעבריה אשכחן מכרוהו ב"ד הואיל ונמכר

אחר תיבת בכסף נוסף:

הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי

שטרא לידיה $משמע דאין קנין שטר

משמע והפדה שאף כ) הבעל מסייע

שלא נאמרה בו (ומחקם

מֵעִמָּךְ: דברים טו יב

בעל כורחו מוכר עצמו מנלן יליף 4 שכיר

4. לֹא ›קְשֶׁה בְעֵינֶךָ

הרש"ל), ורבינו מגיה לשון

לעובד כוכבים וא"ת לאו ק"ו הוא

בפדיונה אלמא בכסף נקנה דאי לא

❖

שכיר הניחא למאן דיליף שכיר שכיר אלא

רש"י שבדפו"ר],

בְּשַׁלֵּחֲךָ אֹתוֹ חָפְשִׁי

קנאה בדמים מאי מגרעה: אשכחן

ומה עובד כוכבים שאינו קונה ע"ע

מֵעִמָּךְ כִּי מִשְׁנֶה שְׂכַר

למאן דלא יליף שכיר שכיר מאי איכא

אמה העבריה. דמקניא בכסף. והדין

בשטר קונה בכסף ישראל כו' וי"ל

שָׂכִיר עֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים

למימר אמר קרא וכי תשיג מוסף על ענין

ג)ד)

וּבֵרַכְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל

בדמסתברא דלכל אחד יש קנין לעצמו

נותן הואיל וקידושיה בכסף קנינה

גליון הש"ס

אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה:

ראשון וילמד עליון מתחתון $ ומאן תנא דלא

בכסף: מכרוהו ב"ד. בגניבתו ל) דכי

כדאשכחן בפ"ב דבכורות (דף יג.)

גמ' ומאן תנא דלא יליף

דברים טו יח

יליף שכיר שכיר האי תנא הוא דתניא

5. כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב ›הְיֶה

שכיר שכיר. עיין ב"מ קיא

גבי מטלטלין מדישראל בחדא עובד

ימכר ע"י אחרים משמע והדין נותן

ע"ב תד"ה וריב"ב: תוס'

עִמָּךְ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל

המוכר עצמו נמכר לשש ויתר על שש

כוכבים נמי בחדא פ):

שיהא נקנה בכסף בלא חזקה הואיל

ד"ה הואיל וכו' משמע

יַעֲבֹד עִמָּךְ: ויקרא כה מ

מוכר

עצמו מנ"ל יליף שכיר

ויש בו צד קל שנמכר בעל כרחו:

מכרוהו ב"ד אינו נמכר אלא לשש המוכר

6. וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר

דאין קנין שטר לגוי. עיין

בכורות יג ע"א תוד"ה

שכיר. פי' בקונטרס נאמר

שכיר שכיר. נאמר במוכר עצמו (שם)

וְתוֹשָׁב עִמָּךְ וּמָךְ אָחִיךָ

עצמו אינו נרצע מכרוהו ב"ד נרצע מוכר

❖

מה:

עִמּוֹ וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב

במוכר עצמו כשכיר כתושב יהיה

כי ימוך אחיך ונמכר וגו' כשכיר

עצמו אין מעניקים לו מכרוהו ב"ד מעניקים

עִמָּךְ אוֹ לְעֵקֶר מִשְׁפַּחַת

עמך ונאמר במכרוהו ב"ד כי משנה

כתושב יהיה עמך ונאמר במכרוהו

ויקרא כה מז

גֵּר:

לו המוכר עצמו אין רבו מוסר לו שפחה

7. וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל

שכר שכיר וא"ת כיון דיליף שכיר

ב"ד כי משנה שכר שכיר וגו' בפרשת

הגהות הב"ח

כנענית מכרוהו ב"ד רבו מוסר לו שפחה

הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל

כי ימכר כתיב (דברים טו): למאן

שכיר למה איצטריך מכסף מקנתו

(א) רש"י ד"ה הואיל וכו'

הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה

כנענית רבי אלעזר אומר זה וזה אינו נמכר

דלא יליף. דלית ליה הך גזירה שוה

גבי עובד כוכבים נילף שכיר דכתיב

ה)

בכסף הס"ד ואח"כ מ"ה

וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ

לישראל שלא נאמרה

אלא לשש זה וזה נרצע וזה וזה מעניקים לו

בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם:

ולקמיה מפרש מאן ניהו: וכי תשיג.

גבי עובד כוכבים (ויקרא כה) כשכיר

❖

ש)

בו בכסף מנלן הס"ד:

שמות כא ו

שנה בשנה וגו' מנמכר לישראל ונמכר

במוכר עצמו לעובד כוכבים וסמכוה

וזה וזה רבו מוסר לו שפחה כנענית מאי לאו

לישראל מאמה כדמפרש גמ' לעיל

לפרשת מוכר עצמו לישראל וילמד

בהא קמיפלגי דתנא קמא לא יליף שכיר

וי"ל דאיצטריך ליה לכדדרשינן לעיל

נמכר לישראל מנמכר לעובד כוכבים

לעזי רש"י

מוסף תוספות

שכיר ור"א יליף שכיר שכיר אמר רב טביומי

❖

(דף ח.) בכסף הוא נקנה ואינו נקנה

בהיקישא ובנמכר לעובד כוכבים

א. בתוס' הרא"ש מוסיף.

שול"א. סוליה.

משמיה דאביי דכולי עלמא יליף שכיר שכיר

כתיב מכסף מקנתו: ויתר על שש.

בתבואה וכלים וא"ת אמאי איצטריך

ובגוי לא שייך לא אמה

והכא בהאי קרא קמיפלגי מאי טעמא דתנא

העבריה ולא אחרת.

אם התנה לימכר לעשר שנים: מכרוהו

והפדה לענין כסף לישתוק מיניה

ב. האי לאו ק"ו הוא דהיא

מוסף רש"י

קמא דאמר מוכר עצמו נמכר לשש ויתר על

ב"ד. דכתיב (שם) ועבדך שש שנים

ונילף עבריה מע"ע הנמכר לישראל

שם. ועי' שיטה לא

הנותנת.

שש מיעט רחמנא גבי מכרוהו בית דין

למסולים.

לסנדל

נודע למי. ג. וליכא. תוס'

ועברי הנמכר לישראל מעברי הנמכר

אבל במוכר עצמו לא כתיב שש דכי

המסוליים, הנפחת שאין

הרא"ש. ד. תדע

ועבדך שש שנים זה ולא מוכר עצמו ואידך

לעובד כוכבים מג"ש דשכיר שכיר

תקנה עבד עברי מ) מיד אחרים משמע

לו עקב שול"א, לישנא

מדאיצטריך קרא למעוטי

וי"ל אה"נ אלא איצטריך לדרשה

ורציעה במכרוהו ב"ד כתיבא וכן

ועבדך לך ולא ליורש ואידך ועבדך אחרינא

אחרינא על שם מקומו

אשה שאינה נרצעת אע"ג

ו)

ז)

נקרא מסוליים, לשון מורי

דלא מצי למימר אהבתי

הענקה דגבי ימכר לך כתיבי: רבו

אחרינא לגרעון כסף וא"ת אמאי

כתיב ואידך

ההוא להרצאת אדון הוא

(יבמות קג:). ובגרעון

את אשתי ואת בני משום

מוסר לו שפחה כנענית. שיהו לו

איצטריך היקישא דע"ע ועבריה לקנין

כסף. שמחשב עם אדוניו

דאתא מאי

טעמא דתנא קמא דאמר

דכיון דאיתקש לעבד

ולדות ממנה: אין רבו מוסר לו

כסף נילף שכיר שכיר מנמכר לעובד

כשבא לפדות את עצמו,

עברי הו"א שתהא נרצעת

❖

מוכר עצמו

אינו נרצע מדמיעט רחמנא

בכך וכך לקחתני ולא היה

כמות שהיא. תוס' הרא"ש.

שפחה כנענית. ואסורה לו אבל

כוכבים וי"ל דהיקישא דע"ע לעבריה

לך לשעבדני אלא שש

גבי מכרוהו

ב"ד 7 ורצע אדניו את אזנו

איצטריך למימר מה עבריה אינה

במכרוהו ב"ד כתיב (שמות כא) אם

שנים, נמצאת קונה עבודתי

במרצע אזנו

שלו ולא

אזנו של מוכר עצמו

אדוניו יתן לו אשה: לא יליף שכיר

יוצאה בראשי איברים צ) אף עברי אינו

לשנה בכך וכך, חשוב כמה

תוס' ר"י הזקן

שנים עבדתיך וצא מכסף

ואידך

שכיר. הילכך דלא כתיב ביה לא

יוצא ומה עברי יוצא בשש ויובל ק) אף

מקנתי דמי עבודת שנים

למסוליים. שולא בלע"ז.

עבריה כו': לך ולא ליורש. פי'

כתיב ביה: דכולי עלמא יליף שכיר

הללו וטול השאר (לעיל

עקב. טאלו"ן בלעז.

כגון בת ואח אבל עובד הוא את הבן כדלקמן (דף יז:) ולא אזנו

מתני'. בשנים. שעבד

יא:). בסימנין. שאם קדמו

שכיר. לשאר מילי והני לת"ק בהדיא כתיב מיעוטייהו ולא אהני

סימנים לשש שנים תצא

שש שנים. וביובל. שהגיע

של מוכר עצמו. וא"ת למ"ל אזנו למעוטי דמוכר עצמו אינו נרצע

ליה גזירה שוה: ולא ליורשין. דאינו עובד לא את הבת ולא את

בהן (שמות כא, יא)

ומה

תוך שש. ובגרעון כסף.

תיפוק ליה דמוכר עצמו אינו נרצע דאין רבו מוסר לו שפחה כנענית

האח אם אין לו בן אבל עובד הוא את הבן כדלקמן (דף יז:):

הוא מקום שנותן לה

שמגרע פדיונו לפי מה

שמגרע מפדיונה במספר

ועבדך אחרינא כתיב. כי משנה שכר שכיר עבדך : להרצאת

כדלקמן (דף כא:) דבעינן אהבתי את אשתי ואת בני וי"ל דאי לאו

שעבד ויצא (שמחייב)

נ)

השנים שעשתה אצלו כאילו

[שמחשב] עמו כמה עולה

אדון. להרצות על הענקו שלא יקשה בעיניו כדמפרש קרא:

אזנו הוה ילפינן מג"ש דשכיר שכיר ממכרוהו ב"ד דאף על גב דלא

היא שכורה אצלו כיצד הרי

מקנתו לשנה ומחשב כמה

אזנו. מיעוט הוא דקרא יתירא לדרשה דהא כתיב ונתת באזנו ס):

מצי אמר אהבתי את אשתי ה"א דנרצע קמ"ל אזנו דאין נרצע ד:

שקנאה במנה ועשתה אצלו

[שעבד] ופורע השאר.

שתי שנים אומרים לו יודע

יתירה. שקונה עצמה בכל

ואידך

ונאמר

היית שעתידה לצאת לסוף

הני ובהבאת שתי שערות.

שש שנה נמצא שקנית עבודת כל שנה ושנה בשישית המנה ועשתה אצלך שתי שנים הרי שלישית המנה ותצא מאצלך

ובמיתת האדון. שהנרצע אינו עובד לא את הבן ולא את (האח) [הבת]. וקיי"ל [להלן סט, א] אין עבד עברי נוהג אלא

בזמן שהיובל נוהג. גמ'. שכיר. דכתיב כשכיר שנה בשנה ר).

(שמות כא, ח) והפדה. ולא כתיב ונפדית, משמע שאף אדוניה מסייע בפדיונה, וזהו שמגרעת מפדיונה ויוצאת (שם).