19/26

האשה נקנית

פרק

ראשון קידושין

טו.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

ואידך לג"ש הוא דאתא.

ונאמר להלן אוזן. $ במצורע עני שכל הפרשה לדרשה שהרי

נאמרה

פי' וצריך שתהא מופנה משני צדדין א

א) ספרי פ' ראה פיס' קכב

[מיי' פ"ד מהל' מחוסרי

זבחים כד: יבמות קד. מנחות

כפרה הל' ב]:

לעצמה במצורע עשיר והוכפלה והכי אמרינן במנחות (דף י.):

דאי אינה מופנה אלא מצד אחד איכא מ"ד (בנדה דף כב:)

קמב ב מיי' פ"ג מהל'

י., ב) [בכת"י נוסף: ש"מ

ההוא. (א)מ) [מאוזן] ומיעוטא נפקא לן מדכתיב אזנו דמשמע אזנו של זה

דלמידין ומשיבין ב ומאי משיבין דאיכא למיפרך פ)מה למצורע שכן טעון

תרתי], ג) [בכת"י נוסף: אמור

עבדים הלכה ט:

ואידך.

ולא של אחר: ולא אזנה. של אמה

קמג ג מיי' שם הל' יג:

עץ ארז ואזוב ושני תולעת:

העבריה נרצעת והא דכתיב

פי' ת"ק בעלמא נמי לא ס"ל

(וכלשון הפסוק)], ד) [לקמן יז

קמד ד מיי' שם הל' י:

ע"ב. ועי' תוס' סוטה כג ע"ב

(דברים טו) ואף לאמתך תעשה כן

כר' נתן מכאן מדקדקין דאין הלכה

קמה ה מיי' שם הל' טו:

ד"ה בגניבתו], ה) [לקמן כב.],

אהענקה קאי כדלקמן (דף יז:):

כר' נתן דהא ר"א ורבנן פליגי בדר'

ואידך ההיא לגזירה שוה הוא דאתא דתניא

קמו ו מיי' פ"ב מהל' מלוה

ו) [לקמן טז:], ז) כתובות יט.

א)

כשהוא עבד. מואם יאמר העבד נפקא

נתן ור' אליעזר דשמותי הואצ) סבר כר'

פב. גיטין לז. פסחים לא. ב"ק

ולוה הל' ו סמג עשין צג

רבי אליעזר אומר מנין לרציעה שהיא באזן

מ:, ח) ספרי פ' ראה [לקמן כ.

טוש"ע ח"מ סי' פו סעיף א:

שאם לא אמר אהבתי את אדוני לא

נתן והלכה כרבנןג ועוד מדקדק ר"ת

ימנית נאמר כאן אזן ונאמר להלן אזן מה

קמז ז מיי' פ"ג מהל' עבדים

וש"נ], ט) ת"כ פ' בהר פרק

1 א

אצא חפשי עד שיכלו שש שניו אינו

מהא דאמר לקמן פ' האומר (דף סט.)

ז, י) שם פרק ב, כ) [בכת"י

הלכה ג:

להלן ימין באף כאן ימין ואידך א"כ לימא קרא

קמח ח מיי' שם פ"ב הלכה

נוסף: רב], ל) [לקמן כא ע"ב],

נרצע: עבד העבד. עבד עד שיאמר

גבי אושפזיכניה דר' שמלאי ממזירא

אזן מאי אזנו ואידך ההוא מיבעי ליה אזנו

מ) רש"ל ע"ש, נ) [ויקרא

ב:

ב)

כשהוא עבד העבד נפקא ליה מה"א

הוה א"ל אי קדימתך טהרתינהו לבנך

קמט ט מיי' שם פ"ג הלכה

כה, מ], ס) [לקמן כב ע"ב],

ג ולא אזנה ואידך נפקא לה 2 מואם ג) יאמר

❖

יתירא למעוטי אמה: לא דריש.

ומפרש משום דא"ל זיל גנוב ואיזדבן

ע) [שמות כא, ו], פ) [כן

ו:

העבד העבד ולא אמה ואידך מיבעי ליה

הוא בהדיא ביבמות קד. ע"ש],

דאורחא דקרא לאישתעי הכי: ולא

לעבד עברי ואי מוכר עצמו רבו מוסר

ד)

צ) [שבת קל ע"ב], ק) [בספר

ליורשיו. אם לא הספיק להעניקו

עד שיאמר כשהוא עבד ואידך מעבד

לו שפחה כנענית למה ליה למימר זיל

ה) ד

הישר סימן תרנ"ו], ר) [כתובות

תורה אור השלם

עד שמת: פעולתו. שכר פעולתו:

גנוב ה"ל למימר זיל זבון עצמך אלא

יג ע"א], ש) [פרשת בהר

העבד נפקא ואידך עבד העבד לא דריש מ"ט

סימן פ"א], ת) [דפרשת ראה],

1. וְנָתַן הַכֹּהֵן מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר

ולא לבעל חובו. אין האדון מחוייב

ש"מ דאין הלכה כר"א דודאי מוכר

דתנא קמא דאמר מוכר עצמו אין מעניקין לו

א) [וע' תוס' כתובות מג. ד"ה

עַל כַּפּוֹ עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר

עצמו אין רבו מוסר לו שפחה כנענית

להגבות הענקו לבעל חובו. ומשום

מיעט רחמנא גבי מכרוהו ב"ד 3 הענק תעניק

ל"ג וע"ע תוס' ב"ק פז: ד"ה

הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית

וכי היכי דבהא לית הילכתא כוותיה

דסבירא לן בעלמא כרבי נתן דאמר

דכתב], ב) [סוטה כג ע"ב],

וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית עַל

לו לו ולא למוכר עצמו ואידך ההוא מיבעי

ג) [אצ"ל לו להכי ולא וכו' ואתא

בהא דקאמר מעניקין לו נמי לית

הנושה בחברו מנה וחברו בחברו

מְקוֹם דַּם הָאָשָׁם:

❖

לו למדרש ולא],

ליה לו ולא ליורשיו [א] יורשיו אמאי לא שכיר

ויקרא יד כח

הילכתא כוותיה אלא ודאי אין מעניקין

מוציאין מזה ונותנין לזה איצטריך

2. וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד

קרייה רחמנא מה שכיר פעולתו ליורשיו אף

למעוטי הענקה מהאי דינא: מכי

לו כת"ק ועוד ראיה מהא דאמר לקמן

אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי

האי פעולתו ליורשיו אלא לו ולא לבעל

משנה שכר שכיר נפקא. גמרינן בעל

וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי:

(דף טז:) הא מני תוטאי היא דאמר לו

הגהות הגר"א

ו) ה

שמות כא ה

כרחו וכי תנא ביה קרא אדוניו יתן

ולא לבעל חובו משמע דאין הלכה

חובו מדסבירא לן בעלמא כרבי נתן דתניא

[א] גמ' (יורשיו אמאי לא שכיר

3. הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ

לו כו' למעוטי מוכר עצמו: ושב אל

כוותיה ור"ת ור"י פי' דהלכה כר' נתן

כו' האי פעולתו ליורשיו אלא)

ק)

וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ

א"ר נתן מנין לנושה בחברו מנה וחברו

ז)

תא"מ ונ"ב ואידך תרי לו כתיבי

יְיָ אֱלֹהֶיךָ תִּתֶּן לוֹ:

משפחתו. במוכר עצמו כתיב לומר

דהא גבי פלוגתא דאביי ורבא בפרק

בחברו מנין שמוציאין מזה ונותנין לזה ת"ל

ואידך ההוא מבעי ליה לו ולא

דברים טו יד

❖

שיצא ביובל: אם במוכר עצמו. וללמד

כל שעה (פסחים דף לא.) דאמר רבא

4. וְהִתְוַדּוּ אֶת חַטָּאתָם אֲשֶׁר

לבע"ח כצ"ל:

4 ונתן לאשר אשם לו אתא לו לאפוקי ואידך

שאם פגעו יובל בתוך שש יובל

מכאן ולהבא הוא גובה אי אפשר

עָשׂוּ וְהֵשִׁיב אֶת אֲשָׁמוֹ

בעלמא נמי לא סבירא לן כרבי נתן מ"ט

בְּרֹאשׁוֹ וַחֲמִישִׁתוֹ יֹסֵף עָלָיו

מוציאו: הרי כבר אמור. דכתיב

לרבא ליישב אליבא דרב נחמן דאמר

וְנָתַן לַאֲשֶׁר אָשַׁם לוֹ:

דת"ק דאמר מוכר עצמו אין רבו מוסר לו

מוסף רש"י

לעיל מיניה עד שנת היובל יעבוד

יתומים שגבו קרקע בחובת אביהן

נ)

במדבר ה ז

שפחה כנענית מיעט רחמנא גבי מכרוהו

ונאמר להלן אוזן. דשמן

5. אִם אֲדֹנָיו ›תֶּן לוֹ אִשָּׁה

עמך: אם בנרצע. ללמד שאף הנרצע

בעל חוב חוזר וגובה אותה מהן אלא

עשיר דלא איצטריך אתי

וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת

יוצא ביובל: הרי כבר אמור. לקמיה

ב"ד אם אדוניו יתן לו אשה לו ולא למוכר

כר' נתן וקי"ל כרב נחמן בדיניר) ורבא

למידרש אזן אזן דרציעה

הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה

בעי לה מאי היא: דלא עבד איסורא.

נמי דחק להעמידה כמותו ה וקי"ל כרבא

עצמו ואידך לו ז בעל כרחו ואידך מכי

דכתיב ורצע אדוניו את

לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ:

אזנו מה דמצורע ימנית

שמות כא ד

דלא גנב כלום אבל מכרוהו ב"ד

גבי אביי ומה שהבאתי דמדלית

משנה שכר שכיר נפקא דתניא כי משנה

6. לֹא ›קְשֶׁה בְעֵינֶךָ בְּשַׁלֵּחֲךָ

אף דרציעה ימנית (מנחות

בגניבתו נימא נקנסיה לעבוד עד שש:

הילכתא כר"א בהא דרבו מוסר לו

י.) בפרשת מצורע עשיר

שכר שכיר עבדך שכיר אינו עובד אלא ביום

אֹתוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ כִּי מִשְׁנֶה

ושבתם איש אל אחוזתו. בפרשת

שפחה כנענית ה"נ נימא דלית הילכתא

כתיב על תנוך אוזן הימנית

שְׂכַר שָׂכִיר עֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים

עבד עברי עובד בין ביום ובין בלילה וכי

וקרא יתירה (זבחים כד:)

יובל כתיב: הרי כבר אמור. כדאמר

כוותיה בההיא דמעניקין לו אין זה

וּבֵרַכְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר

דמצורע עני מיותר לגמרי

דברים טו יח

תעלה על דעתך שעבד עברי עובד בין ביום

תַּעֲשֶׂה:

לעיל עד שנת היובל יעבוד עמך:

ראיה דילמא בההיא אין הלכה כמותו

7. וְהָיָה כִּי יֹאמַר אֵלֶיךָ לֹא

(יבמות קד.) דפרשת מצורע

ובין בלילה והלא כבר נאמר כי טוב לו

אי במכרוהו ב"ד הרי כבר אמור.

אבל באחריני הלכתא כוותיה ועוד

מופנה הוא ההיא דעני

אֵצֵא מֵעִמָּךְ כִּי אֲהֵבְךָ וְאֶת

דכולהו כתיבין במצורע עשיר

עמך עמך במאכל עמך במשתה וא"ר

בֵּיתֶךָ כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ:

ושב אל משפחתו כדאוקימנא לעיל:

דשמא גם בהא דמוכר עצמו רבו

ח)

. ואם אמר

דברים טו טז

(שבת קלא.)

דלא מטא זימניה. לא מלאו שש שניו

מוסר לו שפחה כנענית נמי הילכתא

יצחק מכאן שרבו מוסר לו שפחה כנענית

יאמר העבד. עבד נרצע

8. וְיָצָא מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו

לצאת: ליקנסיה. על שאמר לא אצא

כוותיה והא דנקט התם זיל גנוב

ואין אמה נרצעת (דברים

עִמּוֹ וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶל

ואידך אי מהתם הוה אמינא ה"מ מדעתיה

טו יז). ונתן לאשר אשם

אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב:

ועבר על כי עבדי הם (ויקרא כה) והוא

לרווחא דמילתא נקט דמכרוהו ב"ד

אבל בע"כ אימא לא קמ"ל אלא מאן תנא

לו. לאשר הלוהו לו לא

ויקרא כה מא

קונה אדון לעצמו חנםס): משום דעבד

כ"ע מודו דרבו מוסר לו שפחה

9. וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת

נאמר אלא לאשר אשם לו,

דלא יליף שכיר שכיר האי תנא הוא ט)דתניא

לאשר הקרן שלו, בב"ק

ליה שש. קודם לכן ואין רבו מפסיד

כנענית ומה שאומר דר"א שמותי

הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם

ושב אל משפחתו וגו' אמר ר"א בן יעקב

(קי.) אמרינן אשם זה קרן

דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ

בשילוחו אבל מכרוהו ב"ד שפגע בו

הוא ברוב ספרים גרס ר' אלעזר והא

יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם

(פסחים לא. וכעי"ז כתובות

במה הכתוב מדבר אי במוכר עצמו הרי כבר

יובל בתוך שש אימא דלא נפסדיה

דקאמר תוטאי היא דילמא הכי קאמר

יט.). ולא כתיב לאשר נושה בו

אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל

אמור אי בנרצע הרי כבר אמור הא אין

(כתובות פב.). מכאן שרבו

לאדון קמ"ל: לעולם. ועבדו לעולם ע)

תוטאי היא וס"ל כוותיה וה"ר נתנאל

מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ:

❖

מוסר לו שפחה כנענית.

ויקרא כה י

הכתוב מדבר אלא במכרוהו ב"ד שתים

והוא לעולמו של יובל דטפי מהכי ליכא

מפרש לגבי מלוה כ"ע אית להו כר'

והולדות לאדון (דברים טו יח)

נתן והכי נפרש (ב) לעיל אליבא דר"א

למימר דהא כתיב קרא אחרינא ושבתם

ושלש שנים לפני היובל ח שהיובל מוציאו ואי

שהוליד לרבו בנים משפחתו

❖

(תמורה ל.).

איש וגו' ואוקימנא בנרצע: ה"מ. דיוצא

אלא לו ולא לבעל חובו משום דסבירא

גליון הש"ס

ס"ד יליף שכיר שכיר למה לי נילף שכיר

נרצע ביובל ולא קודם לכן היכא דלא

לן בעלמא כר' נתן בשאר שכירות

רש"י ד"ה ונאמר וכו'

שכיר אמר רב נחמן בר יצחק לעולם יליף

עבד שש אחר רציעה אבל היכא דעבד

שמוציאין מזה ונותנין לזה אתא לו

במצורע עני. עיין ביבמות דף

תוס' ר"י הזקן

שכיר שכיר ואיצטריך ס"ד אמינא מוכר עצמו

ע"ב רש"י ד"ה ושמעינן

ואפקיה פי' שאינו משלם הענקה

שש אחר רציעתו אימא ניפוק בשש דלא

❖

ליה לר"א:

אשם. זה הקרן, כדאיתא

הוא דלא עבד איסורא אבל מכרוהו ב"ד

תהא רציעה חמורה מתחילת ממכרו:

לב"ח ואידך ת"ק בעלמא נמי פי'

בהגוזל [ב"ק קי, א], ונתן

דעבד איסורא אימא ניקנסיה קמ"ל אמר מר

קמ"ל לעולם. מידי דחשוב עד לעולם:

בשאר שכירות לא קי"ל כר' נתן משום

לאשר אשם לו [במדבר ה,

ז], למי שהקרן שלו, כלומר

אי בנרצע הרי כבר אמור מאי היא דתניא

דטרח בגופו אבל בב"ח כ"ע אית

ואם

הגהות הב"ח

י)

לאשר הוא חייב לו. לא

להו דרבי נתן כדפי' ט:

ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו וגו' במה הכתוב מדבר אי במוכר

(א) רש"י ד"ה ההוא מיעוטא

סבירא לן כרבי נתן. אלא

ואידך אי מהתם ה"א ה"מ

מאזן נפקא לן: (ב) תוס' ד"ה

יכול למימר לאו בעל דברים

עצמו הרי כבר אמור אי במכרוהו ב"ד הרי כבר אמור הא אין הכתוב

ואידך פי' וכו' והכי נפרש הא

דידי את, הילכך לא צריך

מדעתיה. אף על גב

❖

מדבר אלא בנרצע שתים ושלש שנים לפני היובל ט שהיובל מוציאו מאי

דלעיל:

לו ג) ולא גבינן ליה מיד

דמדעתו מאם אדוניו יתן לו אשה

האדון למתביה לבעל חובו,

משמע אמר רבא בר כ) שילא אמר קרא איש איזהו דבר שנוהג באיש ואין

נפקא מ"מ הוה אמינא דלהרצאת

ואתא לו ולא למוכר עצמו.

נוהג באשה הוי אומר זו רציעה ואיצטריך למיכתב מכרוהו בית דין ואיצטריך

וש"מ דמילתא דר' נתן שייכא

אדון קאתי : כי טוב לו עמך. ה"ר

מוסף תוספות

אע"פ שלא נשתעבדו לו

למיכתב נרצע דאי אשמעינן מכרוהו ב"ד משום דלא מטאי זמניה אבל

אברהם גריס כשכיר כתושב יהיה

מכח הלואה. ומסתברא שאין

א. ובמופנה משני צדדין

נרצע דמטאי זמניה אימא ניקנסיה ואי אשמעינן נרצע משום דעבד ליה

למדין ואין משיבין. רשב"א.

זה הדין לשכירות פועל,

עמך (ויקרא כה) דמהתם ילפינן בת"כ ש)

ואע"ג דאמרינן שכיר קרייה

ב. וקסבר ר' אליעזר דמופנה

שש אבל מכרוהו ב"ד דלא עבד ליה שש אימא לא צריכא ואיצטריך

אבל בספרי ת) לא דריש מידי מכי טוב

רחמנא, לאו למימרא שכל

מצד אחד למדין ומשיבין.

לו עמך דאין זה צווי אלא סיפור

למיכתב ושבתם ואיצטריך למיכתב לעולם דאי כתב רחמנא לעולם הוה

תוס' הרא"ש. ג. דיחיד ורבים

מה שיש בעבד עברי יש

הלכה כרבים. רשב"א. ד. גבי

בשכיר, דהא הענקה אינה

דברים בעלמא ל א):

אמינא לעולם ממש כתב רחמנא ושבתם ואי כתב רחמנא ושבתם הוה

איזהו דבר שנוהג באיש ואינו

בשכיר, אלא שכל מה שיש

הא דתניא ענק עבד עברי

לעצמו. תוס' הרא"ש. ה. ורבא

בשכיר יש בעבד עברי. ואיכא

אמינא ה"מ היכא דלא עבד שש אבל היכא דעבד שש לא יהא סופו

נוהג באשה.

ואם תאמר

מאן דאמר דה"ה לשכירות

נמי אית ליה דרב נחמן במי

חמור מתחלתו מה תחלתו

שש אף סופו

נמי שש קמשמע לן לעולם

פועל דלא גבינן מיד האדון

שהיה נשוי (כתובות צב.).

ואימא זו מכרוהו ב"ד דלא שייך

תוס' טוך ע"ש. ו. דלאו חד

למתביה לבעל חובו, דשכיר

לעולמו של יובל ל) אלא מאן תנא דלא

יליף שכיר שכיר רבי היא דתניא

באשה דכתיב (שמות כב) בגניבתו ולא

טעמא נינהו. שם. דלאו הא

קרייה רחמנא.

ואם

בגניבתה וי"ל דמ"מ שם מכירה

בהא תליא דכל חד מקרא

ב)

באנפי נפשיה דייקינן ליה.

נוהגת באשה אבל שם רציעה אינו

רשב"א. ז.

לאו למימרא

נוהג באשה [ותימה דכיון דקרא לא משתמע

אלא בנרצע למאי איצטריך למימר אי במכרוהו ב"ד הרי כבר אמור]. ת"י:

דתוטאי היא ויחידאה ולית

הלכתא כוותיה. ריטב"א.

אמאי

ח. ורבנן מודו בה אלא נקטינן

תוטאי דהוא אמרה להאי דרשה בהדיא וכן דרך התלמוד. שם. ט. עי' שיטה לא נודע למי. י. עי' שיטה לא נודע למי. כ. ומיותר הוא עמך דה"מ למכתב כשכיר כתושב יהיה עד שנת היובל. תוס' כתובות מג. ל. של העבד. תוס'

ערכין ל: כדכתיב והיה כי יאמר העבד לא אצא מעמך כי אהבך ואת ביתך כי טוב לו עמך ור"י אומר דאפי' גרסי' כי טוב לו עמך ניחא מדקאמר כי טוב לו עמך ש"מ שכך צריך לעשות. תוס' ב"ק פז: