19/28

האשה נקנית פרק

ראשון קידושין

טז.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

בעובד

כוכבים שישנו תחת ידך. פי' בקונטרס אם לא יגאל

לאחרת. לקיחת קידושין: הניחא כו'. פלוגתייהו לקמיה: אדון כותבו.

קנב א מיי' פ"ד מהל'

א) ת"כ פרשת בהר סיני

פרק ט פסיקתא פ' בהר

עבדים הלכה ג:

ישתעבד בו עד היובל ואין אתה רשאי לבא עליו בעקיפין

בתך קנויה לי ונותנו לאב כדרך שאר קידושין שהבעל כותב בתך

ס)

סיני, ב) [כתובות מג.],

ב [מיי' שם הלכה ו]:

ע) היא מקודשת לי: אלא למ"ד אב כותבו. לא יליף משאר קידושין

וא"ת תיפוק ליה מדכתיב (ויקרא כה) וחשב עם קונהו משנת המכרו

קנג ג מיי' פ"ב מהל'

ג) [לעיל ה:], ד) [ב"ב

ומנליה דקני ליה שטרא: לא תצא כצאת

העבדים. בשן ועין פ) בראשי

לו עד שנת היובל דאי בעובד כוכבים שאינו תחת ידך לא ציית וי"ל

מב ע"א], ה) [לעיל ה.],

עבדים הלכה ח

ו) [לקמן כ ע"א], ז) [לעיל

והלכה יב:

דאי מהתם ה"א דמיירי בעובד כוכבים

איברים כעבד כנעני צ) שאם סימא את

קנד ד מיי' שם הל' יא

יא: יד:], ח) [לעיל ח.],

א) בעובד כוכבים שישנו תחת ידך או אינו

עינה וכן עינו של עבד עברי אינו

שאינו תחת ידך דאתי קרא למימר

ט) ["שטר למה לי"

[טוש"ע י"ד סי'

❖

אלא בעובד כוכבים שאינו תחת ידך אמרת

יוצא בכך אלא נותן לו דמי עינו וזה

שמודיעין לו את הדין לעובד כוכבים

ליתא בדפו"ר ונוסף ע"פ

רסז סעי' מב]:

מהרש"ל. ובכת"י: אלא

משלים שש ויוצא: אבל נקנית היא

אם ירצה לשמוע לקבל עליו דין תורה

וכי מה אפשר לעשות לו הא אין הכתוב

שטר שחרור למה לי שטר

כקנין עבדים. כנענים והם נקנין

אבל בעובד כוכבים שישנו תחת ידך

מדבר אלא בעובד כוכבים שישנו תחת ידך:

לימא], י) ב"ק קיג: לקמן

תורה אור השלם

כח., כ) [וע"ע תוס' ב"מ

ה"א לא ניתיב ליה כלל קמ"ל הא

בשטר כדלקמן (דף כב:) דאיתקש

ובשטר: מנלן אמר עולא אמר קרא 1 אם

קיב. סד"ה חוזר], ל) ב"מ

1. אִם אַחֶרֶת ›קַּח לוֹ

קרא דאייתר שהרי הרבה יובל כתיבי

לקרקעות דנקנין בשטר בכסף ובחזקה:

מ) [בכת"י: מתיב,

אחרת יקח לו הקישה הכתוב לאחרת מה

יב:,

שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ

ומאי ניהו חזקה. ולקמן (שם) מפרש

בפרשה לומר שאפילו יכול להוציאו

וכנדצ"ל], נ) סוכה נד. ב"ק

לֹא ›גְרָע: שמות כא י

אחרת מקניא בשטר אף אמה העבריה מקניא

2. וְכִי ›מְכֹּר אִישׁ אֶת

י. טו. מג: סב: כתובות

בעל כרחו לא תבא עליו בעקיפין

כיצד בחזקה שיכפוה לעשות מלאכה

מא. תענית יג: יד. יבמות

בשטר הניחא למ"ד שטר אמה העבריה

בִּתּוֹ לְאָמָה לֹא תֵצֵא

אחת: והתנחלתם אותם. בעבד כנעני

ולא יצא אא"כ ישלם כסף ואע"ג

כא: עג. פד: לקמן מ.

כְּצֵאת הָעֲבָדִים:

אדון כותבו אלא למ"ד אב כותבו מאי איכא

דכתיב וחשב עם קונהו דדרשינן ליה ב)

כתיב אותם כאחוזה ק) הנקנין בחזקה

[נזיר לח: סוטה טז. מכות

שמות כא ז

כא:], ס) [אצ"ל שטר,

3. וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם

למימר דאיתמר שטר אמה העבריה מי כותבו

ולא אחר: בנכסי הגר. שמת ואין לו

שידקדק עם קונהו ולא יכעוס עליו

ג)

וכן בדיבור שאח"ז משטר],

לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת

יורשין ונכסיו הפקר: להכי אהני אם

ואע"פ שאינו תחת ידך פעמים שיכול

רב הונא אמר אדון כותבו רב חסדא אמר

ע) ["היא" יש למחוק.

אֲחֻזָּה לְעֹלָם בָּהֶם

אחרת. הקישה הכתוב לאחרת לגלות

להערים עליו ולהטעותו בדין וחשבון א

רש"ש], פ) [נדצ"ל וראשי],

אאב כותבו הניחא לרב הונא אלא לרב חסדא

תַּעֲבֹדוּ וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי

צ) [לקמן כד ע"א, ע"ש],

על הלימוד של כצאת העבדים שבא

וא"ת אי בעובד כוכבים שישנו תחת

›שְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא

מאי איכא למימר אמר רב אחא בר יעקב

ק) [נדצ"ל הנקנית. ועיין

תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ:

ללמדנו על קנין השטר ולא על החזקה

ידך מה שייך יובל ולמה לי נמי דקדוק

ד)

רש"ל], ר) [עי' בכורות יג

ויקרא כה מו

אמר קרא 2לא תצא כצאת העבדים אבל

אבל עיקר שטר לאו מקידושין יליף

כלל וי"ל דהכא שהעובד כוכבים

4. כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי

ע"א תוד"ה מה אחוזה],

נקנית היא כקנין עבדים ומאי ניהו שטר

ש) [ויקרא יט], ת) [לקמן

שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת

דתימא אדון כותבו אלא משטר

בטוח עליו ונתן לו מעות על מכר

כג ע"א], א) [נראה להגיה

יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם:

ואימא אבל נקנית היא כקנין עבדים ומאי

קרקעות יליף כשטר עבד כנעניר) ואב

גופו בא הכתוב להשמיענו שצריך

י"ב. (רש"ש, וכ"ה במאירי

שמות כא ב

לדקדק : שכן מוציא בבת ישראל.

ניהו חזקה אמר קרא והתנחלתם אותם

ע"ש)], ב) [ב"ק דף

כותבו כי היכי דשטר שדות מוכר

5. כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב ›הְיֶה

ב)

קיג:], ג) [אולי צ"ל יגלום.

עִמָּךְ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל

כותבו כדילפינן (לעיל דף ט.) מן ואקח

הא דלא נקט שכן מכניס דהוא

לבניכם אחריכם אותם בחזקה ולא אחר

רש"ש], ד) [בדפו"ר נוסף:

יַעֲבֹד עִמָּךְ: ויקרא כה מ

את ספר המקנה: שאינה יוצאה

דמי טפי משום דבגט כתיב בהדיאג:

בחזקה ואימא אותם בשטר ולא אחר בשטר

6. אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ

למ"ד גזל הגוי מותר והלא

לימא ליה באפי תרי זיל. תימה

בראשי איברים. ולגופיה איצטריך

בידים יכול לגזול אותו.

אֲשֶׁר לוֹ יְעָדָהּ וְהֶפְדָּהּ

הכתיב לא תצא כצאת העבדים ומה ראית

וכ"ה בתוס' הרא"ש, ע"ש],

לְעַם נָכְרִי לֹא ›מְשֹׁל

ולא למידק מיניה אבל נקנית כקנין

אמאי פריך גמרא לימא

ה) ["אמאי לא פריך"

מסתברא שטר ה"ל לרבויי שכן מוציאה

לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ:

ג)

עבדים דכל קרא דמיבעי לגופיה לא

ליה באפי תרי זיל אמאי לא פריך

ה)

ליתא בדפו"ר, ונוסף ע"פ

שמות כא ח

בבת ישראל אדרבה חזקה ה"ל לרבויי שכן

7. אִם עוֹד רַבּוֹת בַּשָּׁנִים

רש"ל, ועיין מהרש"א],

אתי לדוקיא: מאי כצאת. דלדוקיא

ויפקירנו שהרי אפילו עבד כנעני

ו) [במהרש"א: יוצא],

קונה בנכסי הגרד) ה)באישות מיהת לא אשכחן

לְפִיהֶן יָשִׁיב גְּאֻלָּתוֹ

נמי אתי לומר לך מדין יציאה לבדה

שגופו קנוי ו) יצא בהפקר לשמואל

ז) [ושם ד"ה המפקיר],

מִכֶּסֶף מִקְנָתוֹ:

אי בעית אימא להכי אהני אם אחרת ורב

❖

מיעטתה ולא מדין הקנין: למה לי

דאמר המפקיר עבדו יצא לחירות

ח) [בדפו"ר: את', וצ"ל

ויקרא כה נא

אתה. וכן בסמוך], ט) [ע'

שטר. הא אין גופו קנוי אלא חוב

הונא האי לא תצא כצאת העבדים מאי

וא"צ גט שחרור בפ' השולח (גיטין

תוס' ב"מ צט. ד"ה דלא

ממון עבודת שש שנים שיש עליו:

דף לח. ז)) ולמה לי שטרא ואפילו למ"ד

דריש ביה ההוא מיבעי ליה שאינה יוצאה

ותוספות יבמות ע: ד"ה

מוסף רש"י

נימא ליה באפי תרי זיל. לית לי עלך

(שם:) דהמפקיר עבדו יוצא לחירות

אלמא], י) [וע"ע סנהדרין

בראשי אברים כעבדו) ורב חסדא א"כ לכתוב

בעכו"ם שישנו תחת

ו ע"א תוד"ה צריכה],

מידי ונפטר: גופו קנוי. עד שיגיעו

וצריך גט שחרור היינו משום הפקעת

קרא לא תצא כעבדים מאי כצאת העבדים

כ) [כתובות מח ע"א],

ידך. ואעפ"כ לא תבא

ימי חיפושו ולפיכך הרב שמחל על

איסור כדי להתירו בבת ישראל וא"כ

❖

ל) [ב"ב מ ע"א],

עליו בעקיפין מפני חילול

ש"מ תרתי: וקונה את עצמו בשנים: דכתיב

גרעונו אינו מחול וצריך שחרור ואם

בע"ע למה לי שטרא דבלאו הכי

השם אלא כשתבא ליגאל

שש שנים יעבד ובשביעית וגו': ביובל:

ידקדק בחשבון לפי המגיע

לאו חוזר ומשתעבד בו אם ירצה דלא

מותר וי"ל דאין ה"נ ומיהו לא הוה

בכל שנה ושנה ינכה לו

דכתיב 5עד שנת היובל יעבד עמך: בגרעון

תוס' ר"י הזקן

שייך בו מחילת ממון אלא לשון שחרור

קשה למה לי שטרא ליפקוה בהפקר

הגוי מן הדמים וכו'

כסף: אמר חזקיה דאמר קרא והפדה

וכי כתב ליה לשון שחרור ונתן ליה

דפשיטא דיש יציאות אחרות לבד

(ויקרא כה מח). לאחרת.

באפי תרי זיל. דקס"ד

ז)

אשתו (לעיל ט:). שכן

דלית ליה זכותא בגויה

נפיק דלא גרע מכנעני דנפיק בשטר

משטר אלא הכי קשיא ליה אף כשבא

מלמד שמגרע פדיונה ויוצאה תנא וקונה

מוציא בבת ישראל.

דעבד ולא הוה אלא

דכתיב ש) או חופשה לא ניתן לה וגמר

להוציאו בשטר למה לי שטר אותו

את עצמו בכסף ובשוה כסף ובשטר בשלמא

גט אשה (לקמן כז.).

כלוה ולמה לי שחרור,

והפדה. ולא כתיב ונפדית,

לה לה מאשה : במיתת האב. אביה:

לשון הכתוב בשטר דהיינו הרי את

יאמר לו בפני עדים כדי

ת)

ח)

כסף דכתיב מכסף מקנתו שוה כסף נמי

משמע שאף אדוניה מסייע

שלא יחזור בו שילך.

מיתה שמוציאה מרשות אב. שאין

בן חורין הרי את לעצמך כדתנן

ח) ישיב גאולתו אמר רחמנא לרבות שוה

בפדיונה, וזהו שמגרעת

ושמעינן מהא דמחילה

מעשה ידיה ליורשיו כדקיימא לן

בהמגרש (שם דף פה:) אותו לשון

מפדיונה ויוצאת (לעיל

א"צ קנין, דאי צריכה קנין

כסף ככסף אלא האי שטר ה"ד אילימא

יא:). ישיב גאולתו. ישיב

אכתי לא סגי ליה בהכי

בכתובות (דף מג.) אמר רב יהודה

עצמו יאמר לו בע"פ דס"ד דאין צריך

קרא יתירא, דמצי למכתב

דכתב ליה שטרא אדמיה היינו כסף אלא

אלא בשטר דסתם קנין

אמר רב בת הניזונית מן האחין

אלא מחילה כמו מחילת חוב בעלמא ד

לפיהן גאולתו, לרבות

לכתיבה עומד ל). [זאת

שיחרור שטר למה לי לימא ליה באפי תרי

מעשה ידיה לעצמה אמר רב כהנא

ולבסוף דמסיק ע"ע גופו קנוי לשון

ט)

שוה כסף. לענין פדיון

אומרת]. מדאצרכת ליה

(לעיל ח.). גופו קנוי. כל

שטר שחרור ולא סגי ליה

זיל א"נ באפי בי דינא זיל אמר רבא זאת

מ"ט דרב דכתיב והתנחלתם אותם

הכתוב בשטר אין מועיל בעל פה ט):

י)

אמר רבא זאת אומרת עבד

שש שנים (ב"ק קיג:). ומה

באמירה בעלמא שגופו

לבניכם אחריכם אותם לבניכם ולא

אומרת עבד עברי כ) גופו קנוי והרב שמחל על

סימנין כו' מוציאין

קנוי לו, כלומר שיש

עברי גופו קנוי.

בנותיכם לבניכם מגיד שאין אדם

מדלא

מרשות אדון. כדילפינן

לו זכות בגופו של עבד

גרעונו אין גרעונו מחול: יתירה עליו אמה

ויצאה חנם אלו ימי

וקנאו למעשה [ידיו] של

מוריש זכות שיש לו בבתו לבנו:

חשיב במתניתין שטר משמע דסבר

העבריה: אמר ר"ל אמה העבריה קונה את

בגרות, אין כסף אלו ימי

ל)

עבד, והואיל ויש לו זכות

שייר מיתת אדון. דקי"ל לקמן (דף יז:)

דעבד עברי אין גופו קנוי ותימה

נערות, מיתה שמוציאה

ב[גופו בשביל] חובו אין

עצמה במיתת האב מרשות אדון מק"ו ומה

דאינה עובדת את הבן: דאיתא נמי

דרבא דקאמר עבד עברי גופו קנוי

מרשות אב. שאינו מוריש

האדון מפקיע זכות שיש

סימנין שאין מוציאין מרשות אב מוציאין

לבניו מה שזכתה לו תורה

לו על הגוף באמירה אלא

באיש. דנרצע נמי יוצא במיתת אדון

היכי פליג אמתניתין וליכא למימר

בבתו שיהא מעשה ידיה

בשטר, הילכך אם מחל

מרשות אדון מיתה שמוציאה מרשות אב

דאינו עובד את הבן כדתנן במתניתין

דרבא דייק מברייתא הכי וליה לא

לאחין, כדילפינן (כתובות

הגרעון כסף שיתחייב

אינו דין שמוציאה מרשות אדון מיתיבי רב

(לעיל דף יד:): ואלא ניתני. מיתת האב

מג.) אותם לבניכם ולא

סבירא ליה הכי דאמר לקמן בפירקין

ליתן לו העבד אם ירצה

מ)

בנותיכם לבניכם, אינו דין

לצאת אינו מחול באמירה

הואיל ולא שייר מידי: שיש לו קצבה.

(דף כח.) עד היכן גלגול שבועה

הושעיא יתירה עליו אמה העבריה שקונה

שמוציאה מרשות האדון

אלא בשטר. ומסתברא

וכסף מקנתו ושש שנים ויובל כולהו

ומסיק רבא לטעמיה דאמר רבא עבד

את עצמה בסימנין ואם איתא ניתני נמי מיתת

(ב"מ יב:). תנא ושייר.

דכי אמרינן דמחילה א"צ

לא חשבינהו לכולהו (סוטה

ידעי לאימת וכמה: והא סימנין

עברי גופו קנוי וי"ל דמתני' נמי

קנין ה"מ היכא דלית

האב תנא ושייר מאי שייר דהאי שייר

נ)

טז.). מאי שייר דהאי

ליה משכון על המלוה,

כו'. שיש שממהרת להביא ויש

סברה דגופו קנויה והא דלא חשיב שטר

שייר. דלא אורחא דתנא

שייר מיתת האדון אי משום מיתת האדון

אבל אית ליה משכון

שמאחרת: למעלה. אימת דמייתא

משום דתנא דמתני' לא חשיב אלא

למיתני כל מילי ולשיורי

עליה לא קנו מידו כלום

לאו שיורא הוא דכיון דאיכא נמי באיש

❖

חדא (תענית יג:).

עד שיחזיר לו המשכון,

לאחר א) י"ג שנים הוו סימני נערות:

יציאות שהם בע"כ של אדון אבל שטר

ומיהו דוקא במשכנו שלא

לא קתני ואלא ניתני תנא דבר שיש לו

מדעתו של אדון : והרב שמחל

למטה

בשעת הלואתו דשיעבודא

קצבה קתני דבר שאין

לו קצבה לא קתני והא סימנין

דאין להם קצבה

על גרעונו.

אבל אם לא היה גופו

מיהא אית ליה עליה,

מוסף תוספות

דהא קנין דעבד עברי

וקתני אמר רב ספרא אין להם קצבה למעלה אבל יש להם קצבה

קנוי היתה מחילה מועלת ויש לדקדק

כמשכון הוי ובלא שטר

א. והזהיר הכתוב שלא

מכאן דמחילה לא בעי קנין ומיהו יש

למטה

אינו כלום, וה"נ אמרינן

להטעותו בדבר שיודע

לדחות דכיון שהוא מוחזק בגופו אין

לקמן [יט, א] גבי אמה

לגוי משום חילול השם.

לך קנין גדול מזהי): מיתה שמוציאה מרשות אב אינו דין שמוציאה מרשות אדון. ואם תאמר חופה תוכיח שמוציאה מרשות אביה כ) ואין

תוס' הרא"ש. ב. דהוי חלול

העבריה היא גופה משכון

הויא, וכי כתב ל[י]ה

השם כיון שהנכרי סומך

מוציאה מרשות אדון דאי חופה מוציאה מרשות אדון אין אדם קונה בת חבירו שהרי יכול להכניסה ולהוציאה מרשות אדון וי"ל מה

על מעותיו. תוס' טוך.

שטר הו"ל כמחזיר (ליה

לחופה שכן אינה מוציאה מרשות אב אלא מדעתו ולכך אינה מוציאה מרשות אדון תאמר במיתה שמוציאה מרשות אב בע"כ:

על) [לו את] המשכון.

ג. וקידושין לא ידעינן

אלא מויצאה והיתה. תוס'

ומסתברא דמלוה בשטר

והא

הרא"ש. ד.

אם מחל המלוה אע"פ

דס"ד דאין

גופו קנוי. שם. ה. דברייתא לא פליג אמתניתין אלא לאוסופי קאתי. שם. ו. לא קתני דהוא פשיטא ליה. ריטב"א.

שלא החזיר לו את השטר הויא מחילה, דשטר ראיה בעלמא הוא. וגבי עבד עברי דנקנה בשטר

כדקס"ד דכמלוה היא, אמרינן לימא ליה באנפי תרי זיל. ותנא

דמייתי

משום דלא חשיב ליה* אלא מידי

דאיתיה בעל כרחו דאדון, ושחרור ליתיה אלא מדעתיה דאדון.

*נראה דצ"ל ותנא דמתני' דלא חשיב ליה היינו משום וכו' (ד"ו).