טז:
האשה נקנית פרק
ראשון קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
והא
למטה. אם הביאה לפני זמנה אינן סימנין: ה"ג להא מתניתא בפרק
ארבעה קתני. נראה דדייק מהא דקתני ואי אתה יכול לומר
קנה א מיי' פ"ב מהל'
א) נדה מו. ע"ש, ב) [צ"ל
לה. (יעב"ץ)], ג) [ע'
אישות הלכה יח
יוצא דופן בן תשע שנים שהביא שתי שערות שומא מבן ט' שנים ויום
ארבעה באחד מהן דמשמע דנחית לפרושי כולהו וליכא למימר
סמג עשין נ טוש"ע אה"ע
תוס' יבמות פד: ד"ה
אחד עד י"ב שנה ויום אחד ועודן בו שומא רבי יוסי בר' יהודה אומר
דדייק מדקתני ארבעה מעניקים להן דהא אמר בפ"ב דסוטה (דף טז. נ))
סי' קעב סעיף ו וסימן
אלא לאו ותוס' כתובות
סימן בן י"ג שנה ויום אחד דברי הכל סימן.והתםפריךמ)ליהבנדהאמאי
תנא ושייר אע"ג דתנא מניינא גבי הא דאמרינן בג' מקומות $הלכה
קנה סעיף יד:
כט. סד"ה ועל הכותית
קנו ב מיי' פ"ג מהל'
עוקרת את המקרא ס): מה לסימנין
ותוס' זבחים פד. ד"ה הלן
נקט י"ג ולא נקט י"ב ומתרץ לה: בן
עבדים הל' יד:
ותוס' שבועות לט. ד"ה
למטה א) דתניא אבן תשע שנים שהביא שתי
ט' שנים. הכל מודים שומא: מבן
שכן נשתנה הגוף. ואם תאמר
קנז ג ד ה ו ז מיי' שם
ואלו נאמרים ותוספות שם
שערות שומא מבן ט' שנים ויום אחד עד בן
תשע ועד בן י"ב שנה ועודן בו.
הלכה טו סמג עשין
מד: ד"ה כל הנשבעין וע'
מכל הני איכא למידק ק"ו ומה סימנין
ע)
א
פד:
היטב תוס' שבת עה: ד"ה
כשהגיע לי"ב ולא נשרו פלוגתא אבל
י"ב שנה ויום אחד ועודן בו שומא ר' יוסי בר'
שאע"פ שנשתנה הגוף אינו מוציאה
קנח ח מיי' שם הל' יד:
חסר אחת], ד) [לקמן מ.],
אם נשרו קודם י"ב לא פליג ר' יוסי
מרשות אב ואפ"ה מוציאה מרשות
קנט ט מיי' שם פ"ב
יהודה אומר סימן בן י"ג שנה ויום אחד דברי
ה) כתובות מג. ת"כ פרשת
בהר פרשה ו, ו) פי'
דאיגלאי מילתא דלאו סימן הוי ומבן
הלכה ד סמג עשין
אדון מיתה שאע"פ שלא נשתנה הגוף
הכל סימן מתיב רב ששת ר' שמעון אומר ד'
❖
פב:
גאון יוד קרת שם עיר
י"ג שנים ויום אחד מודו רבנן דהוי
מוציאה מרשות אב אינו דין שמוציאה
מעניקים להם ג' באיש וג' באשה ואי אתה
כההיא דפ' סדר תעניות
סימן ואפילו נשרו: שומא. ורוא"ה
מרשות אדון ב וי"ל דודאי גבי אדון
כג: א"ר יוסי דמן יוד
יכול לומר ד' באחד (א) לפי שאין סימנים
קרת, ז) [בכת"י: א"ל אביי.
בלע"ז ודרכה לצמח בה שער אלמא
שייך לומר שינוי הגוף גורם הוצאה
תורה אור השלם
בדפו"ר: אמר אביי, ולפ"ז
באיש ואין רציעה באשה ואם איתא ניתני
המביאה קודם תשע אינו סימן ויש לה
משום דאין זה הגוף שקנהג אבל גבי
1. וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם
רק אביי תירץ לקושיא.
נמי מיתת אב וכ"ת ה"נ תני ושייר והא ארבעה
קצבה למטה: ד' מעניקים להם. תנאי
אב לא שייך טעם דשינוי הגוף דלעולם
וכ"נ לפי פירוש הגאון
לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת
שהובא במסה"ש על יו"ד
פליגי לקמן איכא למ"ד בורח ויוצא
קתני וכי תימא תנא דבר שיש לו קצבה קתני
הוא אביה אחר השינוי כמו קודם
אֲחֻזָּה לְעֹלָם בָּהֶם
קרת, ועי' שלנ"ל. ולפנינו
תַּעֲבֹדוּ וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי
בגרעון כסף אין מעניקים לו ואיכא
השינויד וא"ת נעשה ק"ו משנים ויובל
ודבר שאין לו קצבה לא קתני והא סימנין
ע"פ הרש"ל], ח) [דברים
›שְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא
למ"ד יוצא בגרעון כסף מעניקים לו
שאין מוציאין מרשות אב ומוציאין
טו, יד], ט) [לעיל טו
תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ:
דאין להם קצבה וקתני וכי תימא ה"נ כדרב
ע"א], י) [מסכת עבדים
ויקרא כה מו
לפיכך קבע בהן ר' שמעון מנין ארבעה
מרשות אדון מיתת אב שמוציאה
ספרא והאיכא מיתת אדון דאין להם קצבה
פ"ב, ע"ש], כ) ספרי
2. כִּי ›מָּכֵר לְךָ אָחִיךָ
ב)
ואין בורח וגרעון אחד מהן וקס"ד
מרשות אב אינו דין וכו' וכ"ת מה
פ' ראה פיס' קמז,
הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה
וקתני מיתת אדון נמי לא קתני ואלא ארבעה
השתא שהן היוצא בשש שנים והיוצא
ל) [יש להוסיף: מעניקין
לשנים ויובל שכן מוציאין בע"ע תאמר
וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבַשָּׁנָה
לו. רש"ש], מ) [בדפו"ר:
מאי ניהו שנים ויובל ויובל של רציעה
הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי
ביובל ונרצע שיוצא במיתת אדון
במיתת אב וכו' סימנין יוכיחו וי"ל
לה], נ) [ושם ד"ה תנא],
מֵעִמָּךְ: דברים טו יב
ואמה העבריה בסימנים ה"נ מסתברא דקתני
וסימנין דאמה העבריה: שלשה מהן
דאיכא למפרך מה לסימנין שכן
ס) [ועי' תוס' יבמות
3. וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי
באיש. שנים ויובל ומיתת אדון
ג: ד"ה למעוטי במה
סיפא אי אתה יכול לומר ארבעה באחד מהם
נשתנה הגוף וא"ת תיתי מבינייהו
מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ
שרשמתי שם על צדו],
דברים טו יג
רֵיקָם:
דנרצע ושלשה באשה שנים ויובל
דמאי אמרת מה לסימנים שכן נשתנה
לפי שאין סימנים באיש ואין רציעה באשה
ע) [אצ"ל מכל מקום.
4. כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי
וסימנין: ואין רציעה באשה. ולקמיה
הגוף שנים ויובל יוכיחו מה לשנים
(רש"ש)], פ) [כתובות מז
ואם איתא באשה מיהא משכחת לה ארבעה
שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת
❖
פריך בלא רציעה נמי אמה העבריה
ע"א],
ויובל שכן מוציאין בע"ע סימנין יוכיחו
יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם:
❖
שמע מינה מתיב רב עמרם ואלו מעניקים
ב
שמות כא ב
יוצאת במיתת האדון: כדרב ספרא.
וחזר הדין לא ראי זה כו' הצד השוה
להם היוצא בשנים וביובל ובמיתת האדון
דיש לה קצבה למטה: מיתת אדון.
שבהן שמוציאין בעלמא שנים ויובל
גליון הש"ס
ואמה העבריה בסימנים ואם איתא ניתני
לא קתני בהני ד': שנים ויובל. הפוגע
בע"ע וסימנין נמי מוציאין בעלמא
לעזי רש"י
תוס' ד"ה והא וכו' הלכה
נמי מיתת אב וכי תימא תנא ושייר והא אלו
בתוך שש: ויובל של רציעה. ויובל
שהרי מוציאין האיש מידי קטנות ה
❖
ג)
ד)
עוקרת את המקרא. עיין
וירוא"ה. יבלת.
המוציא את הנרצע. והני חפושי דיובל
קתני וכי תימא דבר שיש לו קצבה קתני
ומוציאין כאן אף אני אומר כו'ו וי"ל
רשב"א בחידושיו פרק ז
דחולין דף צג ד"ה ותמיה
כל חד חשיב באפי נפשיה: ה"נ
דאיכא למיפרך מה להצד השוה שבהן
דבר שאין לו קצבה לא קתני והא סימנין
לי ועיין כריתות דף ב ע"ב
מוסף רש"י
מסתברא. דמיתת אדון לא קתני
שמוציאין מעבדות תאמר במיתת
דאין להם קצבה וקתני וכי תימא ה"נ כדרב
ברש"י ד"ה אהכי תני
❖
בהו: ואם איתא. דתנא מיתת האדון
האב שלא מצינו שמוציאה מעבדות
והא אלו קתני.
ארבעה:
ספרא האיכא מיתת אדון תיובתא דריש לקיש
דמשמע דוקא (תענית
ותרתי יובלי כחד חשיב להו הא איתא
ואע"ג דהיא גופא בעי למילף מ"מ
יד.). והתנחלתם אותם.
תיובתא והא ריש לקיש ק"ו אמר קל וחומר
נמי באשה ומאי ניהו דקאמר אין
כל כמה דלא ילפינן פירכא היא וא"ת
ז
עבדים כנענים (כתובות
הגהות הב"ח
פריכא היא משום דאיכא למיפרך מה לסימנין
רציעה באשה דבלא רציעה נמי הוו בה
. זכות בתו. זכות
נעשה ק"ו ממיתת אדון שאינה מוציאה
מג.)
(א) גמ' באחד מהן לפי
שזיכתה לו תורה בבתו
שנשתנה הגוף תאמר במיתת אב שכן לא
ארבעה ענק: ואין לרבה. במציאתה
מרשות אב שאם מת אדון בעודה
❖
(שם). לו ולא לבעל
שאין:
אלא שכר בטלה כמה שבטלה
קטנה חוזרת לרשות אב עד בגרות
נשתנה הגוף ג תני חדא ענק עבד עברי
חובו. אין האדון מחויב
ממלאכתה כשהגבהתה. ולקמיה פריך
להגבות הענקו לבעל חובו
ומוציאה מרשות אדון מיתת אב
לעצמו וענק אמה העבריה לעצמה ותניא
ומשום דס"ל בעלמא כרבי
ענק ע"ע לעצמו פשיטא: הא דנפקא
מוסף תוספות
שמוציאה מרשות אב אינו דין וכו'
אידך ענק אמה העבריה ומציאתה לאביה
נתן דאמר הנושה בחבירו
בסימנים. ואביה קיים הוו דאב:
וי"ל מה למיתת אדון שכן מוציאה
מנה וחבירו בחבירו מוציאין
א. כיון דלאו חומרא
ואין לרבה אלא שכר בטלה בלבד מאי לאו
מזה ונותנין לזה איצטריך
והא דנפקא במיתת האב. דהואיל
דכתיבא בתורה היא אלא
בנרצע תאמר במיתת אב וכו':
הא דנפקא בסימנים והא דנפקא לה במיתת
למעוטי הענקה מהאי דינא
והתנחלתם
מסברא בעלמא הוא
דליתיה לאב זכייה איהי בענק: זכות
אותם לבניכם
❖
(לעיל טו.).
דפרכינן היא גופא נכניס
אב לא אידי ואידי דנפקא לה בסימנין ולא
בתו. זכות שזכתה לו תורה בשבח
אחריכם מכאן
בק"ו [כלעיל ה. תוס' ד"ה
שכן פודים]. תוס' הרא"ש.
קשיא הא דאיתיה לאב הא דליתיה לאב
בתו: יו"ד קרת. יו"ד שהיא קטנה
שאין אדם מוריש כו'. הר"ר יהודה
ד
ב. דהא ק"ו לאו מסימנין
תוס' ר"י הזקן
עשאה עיר גדולה כלומר האריך
מקורבי"ל הקשה למה לי והתנחלתם
בשלמא ענק אמה העבריה לעצמה הלמעוטי
אמיתת אדון הוא עיקרו
משנתו חנם: ולא לבעל חובו.
שאין מוריש זכות בתו לבנו פשיטא
אלא מאב לאדון. רמב"ן,
שכר בטלה. כשמגבהת
אחין ה) דתניא 1 והתנחלתם אותם לבניכם
ועי' ריטב"א. ג. שגוף אחר
מציאתה. דליתיה לאב.
ומדסבירא לן כרבי נתן אתא לו
דמהיכא נפקא לן (כתובות דף מו:)
אחריכם אותם לבניכם ולא בנותיכם לבניכם
הוא. תוס' הרא"ש. ד. אבל
שלא הספיק לגבות עד
אפקיה כדפרישית לעיל (דף טו.): אלו
דמעשה הבת לאב מלאמה ח ואמה
מיתה שאין כאן שינוי
שמת. שילוחו. דכתיב וכי
ו מכאן שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו אלא
מעניקין להן כו'. ולקמן ילפינן כולהו
גופה אינו יכול להוריש לבנו כדדייק
הגוף אע"פ שמוציאה
תשלחנו חפשי מעמך לא
ענק ע"ע לעצמו פשיטא אלא למאן אמר רב
מרשות אב אינו בדין
תשלחנו ריקם. [בורח]
לטעמייהו: אלא ליוצא בשש. דהענק
לקמן (דף יז:) דאמה אינה עובדת לא
שיוציאה מרשות אדון.
השלמה [בעי]. שישלים
יוסף ו)יו"ד קרת קא חזינא הכא ז) אביי אמר הכי
בדידיה כתיב: תשלחנו וכי תשלחנו.
את הבן ולא את הבת וי"ל ה"מ
שם. וע"ע רמב"ן ורשב"א.
כמה שברח ונתבטל.
אמר רב ששת הא מני תוטאי הוא דתניא
תרי זימני תשלחנו ולרבות שאר
גדולה הוא דנפקא לן מלאמה אבל
ה. מפטור עונשין לחיוב
עונשין. תוס' הרא"ש.
שילוחין להענק: שאין שילוחו מעמך.
קטנה לא נפקא מלאמה אלא
תוטאי אומר לו ולא לבעל חובו גופא אלו
ח)
ט)
ו. מיתת האב שמוציאה
מדעתך אלא מאליהם: ששילוחו
מסברא דהשתא זבוני מזבין לה
מעניקים להם היוצא בשנים וביובל ובמיתת
בעלמא מרשות אב תוציא
מעמך. שיהא מקבל גרעון ומשלחו:
כאן מרשות אדון. שם.
וכו' ולהכי איצטריך והתנחלתם:
פ)
אדון ואמה העבריה בסימנין אבל בורח ויוצא
ז. פירכא כל דהו היא ולא
השלמה בעי. להשלים שש ולאחר השלמה
אמה
בגרעון כסף אין מעניקים לוי) ר"מ אומר בורח
נוכל למילף במה הצד.
הרי הוא כיוצא בשנים ויעניקהו:
תוס' טוך. ח. מה אמה
אין מעניקין לו ויוצא בגרעון כסף מעניקים לו ר"ש אומר ארבעה מעניקים להם
מעשה ידיה לרבה אף בת
יכול
מעשה ידיה לאביה. תוס'
שלשה באיש וג' באשה ואי אתה יכול לומר ארבעה באחד מהן לפי שאין סימנין באיש ורציעה באשה מנה"מ
כתובות מג. ד"ה מגיד.
דת"ר כ) יכול לא יהו מעניקים אלא ליוצא בשש מנין לרבות יוצא ביובל ובמיתת האדון ואמה העבריה בסימנין
ת"ל 2 תשלחנו וכי תשלחנו יכול שאני מרבה בורח ויוצא בגרעון כסף ת"ל 3וכי תשלחנו חפשי מעמך מי ששילוחו
מעמך זיצא בורח חויוצא בגרעון כסף שאין שילוחו מעמך רמ"א בורח אין מעניקין לו דאין שילוחו מעמך אבל יוצא
בגרעון כסף ל)
ששילוחו מעמך
בורח השלמה בעי דתניא
מנין לבורח ט שחייב
להשלים ת"ל 4 שש שנים יעבד
יכול