ג:
האשה נקנית פרק ראשון
קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לא מקניא נפשה. דגנאי הוא לה הלכך בטיל לה לתורת חליפין
אמאי איצטריך קרא (לקמן דף ח.) למימר מכסף מקנתו שאינו
ט א ב מיי' פ"ג מהל'
א) רש"ל מ"ז [וכ"ה
ברא"ש], ב) [לקמן יד.],
אישות הלי"א סמג
נקנה בתורת תבואה וכלים דהיינו חליפין תיפוק ליה דאיתקש עבד
בקידושין ואפילו בכלי שיש בו שוה פרוטה אי יהיב לה בלשון חליפין
ט)
ג) [לקמן ה. יד. סוכה כד:]
עשין מח טוש"ע אה"ע סי'
עד דיהיב לה בתורת לשון קנין או קיחה או קידושין: מה יבמה
עברי לעבריה דמינה גמרינן לקמן (דף יד:) דעבד עברי נקנה בכסף
❖
ספרי פרשה כי תבא גיטין
לז סעי' א:
שאינה יוצאה בגט. דילפי'
והעבריה הוקשה לאשה מ) דכתיב אם
אחרת יקח לו הקישה הכתוב
לקמן בהאי פרקין (דף יד.) כתיב י) לה
כא: ודף פג, ד) כתובות
מו: ודף סה: [לקמן י.]
ולא ליבמה: בכסף מנלן. הכא עיקר
לאחרת כדילפי' נ) מה אחרת בשטר
תוספתא דסוטה ספ"ב,
הגהות הב"ח
לא מקניא נפשה מניינא דסיפא (למעוטי מאי)
וי"ל דרבוי קנינין גמרינן מהקישא
ולעיל (דף ב.) אגב גררא נקיט ליה
א)
ה) [בכתובות ליתא תיבת
לתרוצי לשון קנין דמתני': זכאי
ולא מיעוט קנינין דכה"ג אמרינן
(א) תוס' ד"ה ואין וכו'
למעוטי חליצה סד"א תיתי בק"ו מיבמה
הכי] [וכן ליתא בכ"י],
ו) כתובות מ: מו: מז.,
תאמר באמה העבריה. נ"ב
בבתו. שהכסף יהיה שלו והוא מקבל
בפרק כל הבשר (חולין דף קיז:) תלתא
מה יבמה שאינה יוצאה בגט יוצאה
❖
ב)
ז) ג"ז שם, ח) [ברכות
ע"ל דף טז סוף ע"א:
קראי כתיבי בדם חד לאפוקי
השטר והוא מוסרה לביאה על כרחה
יט: וש"נ], ט) [ברש"י
בחליצה זו שיוצאה בגט אינו דין שיוצאה
לשם קידושין בעודה נערה: מנלן.
מנותר וחד למעוטי ממעילה וחד
רי"ף נוסף: לא מהני],
בחליצה קמ"ל ואימא ה"נ אמר קרא ספר
י) [ברש"י רי"ף: מוכתב
1
מטומאה ובפ' ב"ש (זבחים דף מה.)
הנך תרתי דמקניא בכסף כדקתני
מוסף תוספות
לה], כ) [ברש"י רי"ף:
כריתות ג)ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה:
מתני' ומנלן שהאב זכאי בו כדקתני
יליף נותר חילול חילול מטומאה וא"כ
כשיוצאה], ל) [כתובות
א. מקשו עליה בירושלמי
בכסף: מנ"ל ותו הא דתנן האב זכאי בבתו
מז ע"א], מ) [שמות
ד)א
התם: ויצאה חנם. גבי אמה
אמאי צריכי תרי קראי חד לנותר וחד
ניחא כסף ושטר אלא
כא], נ) [לקמן טז ע"א],
ביאה מה כדון כלומר
בקדושיה בכסף בשטר ובביאה מנלן
העבריה היוצאת מרשות אדון בסימני
לטומאה ס)אלא לאו משום דלא נאמר
ס) [ועיין היטב בתוס'
מה זכות יש לו לאב
דמיקניא בכסף וכסף דאבוה הוא אמר רב
נערות ומצי למיכתב ויצאה חנם ולא
גזירה שוה דחילול להקל אלא
דחולין קיז: ד"ה חד
בביאה. ריטב"א. ב. פי'
להחמיר: ואין דבר אחר כורתה.
למעוטי וכו'], ע) [דכתובות
קמ"ל דכי היכי דזכי
בעי אין כסף אלא למידרש ביה אין
יהודה אמר רב דאמר קרא 2 ויצאה חנם
פ"ד ה"ו], פ) [כתובות
ליה רחמנא לאב כסף
וא"ת תהא אמה העבריה יוצאה
כסף לאדון זה כ)שיוצאה ממנו אבל יש
אין כסף אין כסף לאדון זה אבל יש כסף
מ ע"ב], צ) [בדפו"ר:
קדושין גופייהו זכי ליה
בחליצה מק"ו דיבמה מהאי ק"ו
כסף לאדון אחר כשיוצאה ממנו:
במכירה], ק) [ד ע"א],
מאי דאתי מחמתייהו. שם.
לאדון אחר ומאן ניהו אב ואימא לדידה
❖
ר) [עי' לקמן מג ע"ב],
ג. ומסתמא רב יהודה
ואימא לדידה. הוי האי כסף דהא לא
גופה ואין לומר אשה תוכיח דמה
הכי השתא אביה מקבל קידושיה דכתיב
לא פליג אהך ברייתא
ה)
לאשה שכן אינה יוצאה בכסף תאמר
כתיב אין לו כסף דתידוק מינה אין
דקיחה קיחה. תוס' הרא"ש
3 את בתי נתתי לאיש הזה ואיהי שקלה
באמה וי"ל דה"א שפחה כנענית
כסף לאדון זה כו' אלא הכי דוק
ועי' שלנ"ל. ד. דאטו
תורה אור השלם
כספא ואימא ה"מ קטנה דלית לה יד לקבל
בשביל שאין אנו יודעים
תוכיח דיוצאה בכסף ואין יוצאה
מינה אין כסף ביציאה זו אבל יש
1. כִּי ›קַּח אִישׁ אִשָּׁה
במה נדרוש הפסוק נאמר
קידושין אבל נערה דאית לה יד לקבל
בחליצה וא"ת היא גופא תיתי בהאי
כסף ביציאה אחרת ולעולם לדידה:
דאתא קרא יתירא ליתן
וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא
ואיהי תשקול כספא. בתמיה אפשר
ק"ו דתיפוק בחליצה וי"ל דאיכא
קידושין תקדיש איהי נפשה ותשקול כספא
ממון ראובן לשמעון.
תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא
תוס' הרא"ש כתובות
בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ
למיפרך מה ליבמה שיוצאת במיתת
שעל חנם זיכהו הכתוב בקבלת
אמר קרא בנעוריה בית אביה כל שבח
4
מו: ה.
בתוס' הרא"ש
סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ
קדושיה: ואימא ה"מ. דזכי ליה
היבם ולכך יוצאת בחליצה תאמר
כתוב. אע"ג דקידושין
נעורים לאביה ואלא הא דאמר רב הונא אמר
וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ:
בשפחה כנענית שכן אינה יוצאה
לקבלם בקטנה שאין לה יד דלאו בת
נמי מפקיע במכירתה
דברים כד א
רב מנין שמעשה הבת לאב שנאמר וכי
ו)
5
2. וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא
שיכול האדון לייעדה התם
במיתת אדון לכך אינה יוצאה בחליצה
דעה היא. ואע"ג דקרא דמוציא שם
אין האב מקבל ממון
ימכור איש את בתו לאמה מה אמה מעשה
יַעֲשֶׂה לָהּ וְיָצְאָה חִנָּם
וא"ת א"כ היכי נימא שפחה כנענית
רע בנערה כתיב דכתיב (דברים
תחת הקידושין שהאדון
אֵין כָּסֶף: שמות כא יא
ידיה לרבה אף בת נמי מעשה ידיה לאביה
3. וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָ אֶל
ב
תוכיח איכא למיפרך מה לשפחה
כב) ונתנו לאבי הנערה לעולם דקדשה
מייעדה בכסף קנייתה.
ו. בתוס' הרא"ש כתוב. ע"כ
תיפוק ליה מבנעוריה בית אביה אלא
הַזְּקֵנִים אֶת בִּתִּי נָתַתִּי
ניהלה בקטנותה: אבל נערה דאית
כנענית שכן אינה יוצאה במיתת אדון
בנערה איירי דאי בקטנה
לָאִישׁ הַזֶּה לְאִשָּׁה
בהפרת נדרים הוא דכתיב ה"נ בהפרת
לה יד. משהביאה שתי שערות גדולה
(א) תאמר באמה העבריה וי"ל
וזינתה קודם נישואין
וַיִּשְׂנָאֶהָ: דברים כב טז
4. אֵלֶּה הַחֻקִּים אֲשֶׁר
לאו בת עונשין היא
דנעשה יוכיח מאשה ומשפחה כנענית
לכל דבר לכל עונשין ולממון שמקחה
נדרים הוא דכתיב ז) וכ"ת נילף מיניה ח)ממונא
ואי זינתה לאחר נישואין
צִוָּה יְיָ אֶת מֹשֶׁה בֵּין אִישׁ
דכי פרכת מה לשפחה כנענית שכן
מקח וממכרה ממכר איהי תקדיש
מאיסורא לא ילפינן וכי תימא נילף מקנסא
כי גדלה מיתתה בחנק.
לְאִשְׁתּוֹ בֵּין אָב לְבִתּוֹ
נפשה כו': בנעוריה בית אביה.
אינה יוצאה במיתת אדון אשה תוכיח
ז. והדר ילפינן לקידושי
בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ:
ממונא מקנסא לא ילפינן וכ"ת נילף
נערה בקדשה נפשה
במדבר ל יז
הכי דריש לה כל זמן שבנעוריה היא
שיוצאה במיתת הבעל ואינה יוצאה
מבושת ופגם שאני בושת ופגם דאבוה
5. וְכִי ›מְכֹּר אִישׁ אֶת
דהוי דאביה מבושת
של אביה דכל שבח הבא לה לאביה
בחליצה מה לאשה שכן אינה יוצאה
ופגם כי היכי דבו"פ
בִּתּוֹ לְאָמָה לֹא תֵצֵא
דידיה ה"ה כסף קדושין בכסף שפחה כנענית תוכיח: שייך בגוייהו אלא מסתברא דכי קא ממעט
הוא: לאמה. קרא יתירא הוא ודריש
כְּצֵאת הָעֲבָדִים:
❖
האב זכאי בבתו וכו'.
יציאה
אפי' כשנתקדשה ע"י
שמות כא ז
א מפרש
ליה בתו הרי היא לו כאמה. ובבתו
❖
עצמה. ריטב"א.
ע) בירושלמי שיש לו זכות
נערה אשמעי' דאי בקטנה לא
בביאה שנותנין לו שכר לקדש בביאה : ואימא לדידה. וא"ת
איצטריך השתא זבוני מזבין לה מעשה ידיה מבעיא : תיפוק ליה
ל)
ב
מוסף רש"י
מבנעוריה. אי מיניה הוי מצי למילף אלא על כרחך מדלא יליף
הא ע"כ לא איצטריך קרא אלא לומר שהן לאב דהא דמקדשה
תוס' ר"י הזקן
האב זכאי בבתו.
בכסף גמר קיחה קיחה משדה עפרוןג וי"ל דמ"מ מיתורא לא נאמר
מהתם שמעינן מינה לא לשבח נעורים אתיא דלגופיה איצטריך גבי
בקטנות
ובנערות,
לא מקניא נפשה. הלכך
בקדושיה בכסף. שכסף
נדרים דקאי עלייהו: וכי תימא נילף. ממון מנדרים ממונא מאיסורא
שהן של אב אם אין משמעות דקרא דלקמן במסקנא אמרי' דהני
אע"פ שהיא רוצה
ד
קידושיה שלו, ובשטר.
להתקדש בפחות משוה
תרי קראי צריכי: ואימא ה"מ קטנה. אע"ג דקרא איירי
כו': וכי תימא נילף. כסף קידושיה מכסף קנסה שאונס ופתוי
שאם קבל שטר אירוסין
פרוטה אין הקדושין
לאביה חמשים כסף: ממונא מקנסא לא ילפינן. שהקנס כולו חדוש
בנערה דכתיב (דברים כב) וסקלוה ועוד דמוציא שם רע על
עליה הרי זו מקודשת,
כלום, והפקיעו תורת
ובביאה. רשאי למוסרה
ומחדוש לא גמרינן ואכתי קידושיה מנלן דלאביה הוי: מבושת ופגם.
חליפין בקדושי אשה.
הקטנה פטור מ"מ י"ל דה"ק את בתי נתתי לאיש הזה כשהיתה
פ)
לביאה לשם קדושין
דסיפא. דתני וקונה את
קטנה ועתה היא גדולה וא"ת הא לקטנה לא איצטריך קרא דהשתא
דקיימא לן בכתובות (דף מ:) שהמאנס נותן בושת ופגם לאב והנהו
. אין כסף
עצמה בשני דרכים. ואין
(כתובות מו:)
לאו קנסא נינהו: דאבוה שייך בגוייהו. שיש לו דין חלק בהן
זבוני מזבין לה כסף קידושין מיבעיא דכה"ג אמרי' גבי מעשה
לאדון זה. בצאתה
דבר אחר כורתה. על ידי
מרשותו, אבל יש כסף
מעשה הבעל או שהיא
ידיה בפרק נערה שנתפתתה (כתובות דף מז.) וי"ל דלא דמי דגבי
שיש בידו לביישה ולפוגמה בשביל ממון שיתנו לו דאי בעי מסר
לאדון אחר. כשיוצאה
עושה לבעל, אבל מיתה
מעשה ידיה ניחא כי כשמכרה מוכר מעשה ידיה שהרי למלאכתה
לה למנוול ומוכה שחין דהויא לה בושת ופגם ואנס זה שבא עליה
מרשותו, ומאן ניהו
מן שמיא מקנו לה. הא
מחסר ממון זה שזילזלה ולא יקפצו עליה תובעין: אלא. לעולם מקרא
נמכרת אבל קידושין לא שייכא צ) במכר אע"פ שיכול ליעדה היינו
אב. שאין אדון לבת
דתנן. בכתובות פרק נערה
ישראל אלא אביה חוץ
[מו, ב]. ויצאה חנם.
בכסף שנמכרה אבל בקידושיה ממש לא מצינו שום זכות לאב ה וא"ת
קמא דאין כסף לאדון זה נפקא ודקשיא לך ואימא לדידה מסתברא
מזה שנמכרה לו (שם).
באמה העבריה היוצאת
הא אמרינן בפרק נערה (שם) שמעשה הבת לאב מדזכי ליה
דלאביה דכי קממעט יציאת אירוסין מדין יציאת אמה העבריה
ואימא לדידה. הוי וקרא
מרשות אדון בסימנים
רחמנא למימסרה לחופה אע"פ שמבטלה ממלאכתה ופירש התם
ובא לומר כאן אין כסף אבל ביציאת אירוסין יש כסף:
כי אתא לאשמעינן אתא
כתיב. וקא דייק אין כסף
שהיא נקנית לבעל בקדושי
לאדון ביציאה של זו
בקונטרס דזכי ליה רחמנא מדכתיב את בתי נתתי לאיש דמשמע
יציאה
כסף, והכי תדרשיה אין
אבל יש כסף לאדון אחר
כל נתינות אפילו מסירה לחופה ומאי ראיה אימא ה"מ קטנה אבל נערה לא כדאמר הכא וי"ל דהאי קרא את בתי נתתי ע"כ איירי בנערה
כסף ביציאה זו אבל יש
ביציאתה, ומאי ניהו אב,
כסף ביציאה אחרת ולעולם
כדפרישית ונהי דלענין קידושין נוכל לפרש את בתי נתתי כשהיתה קטנה החופה א"א לפרש אלא בנערה דאי בקטנות א"כ היתה
שיש לו קדושי בתו.
דידה הוי (שם). ואימא
נשואה כשזינתה ודינה בחנק ולא בסקילה דעל זנות של קטנות לא מיחייבה : וכי תימא נילף מבושת ופגם.
ואימא לדידה. ודרוש הכי
תימה היכי בעי למימר
ו
הני מילי. דאמרה תורה
אין כסף ביציאה זו אבל
נילף קידושין מבושת ופגם הא בושת ופגם גופה לא ידעינן שהן לאב אלא מקידושין דאמר בסוף אלו נערות (כתובות דף מ:) דאי בעי
את בתי נתתי שבידו
יש כסף ביציאה אחרת
נתינתה, קטנה דלית
מסר לה למנוול ומוכה שחין וכ"ת דנ"מ מיהא דאי בעי מסר לה כשהיתה קטנה והיה עומד לה בושת זה אף בנערות א"כ גם כשהיא בוגרת יהא
וליהוי דידה. הני מילי
לה יד. לקדש עצמה,
קטנה. ואע"ג דקרא איירי
בושת ופגם של אב מהאי טעמא וי"ל דלא דמי בוגרת לנערות דנהי דלא ילפינן מהפרת נדרים כולה מלתא לענין הא ילפינן שלא ימשוך כח
ואע"ג דגבי מוציא שם
בנערה דכתיב [דברים
האב אלא ימי נערות כי ההיא דלקמן ק) ומה סימנין שאין מוציאין מרשות אב מוציאין מרשות אדון בגרות שמוציאה כו' ומנא לן הא דבגרות
רע כתיב וההיא נערה
כב, כ] ואם אמת היה
הוה, דלמא הכי קאמר את
וסקלוה, וקטנה לאו בת
מוציא מרשות אב לקידושין ולכל דבר אי לאו דילפינן מהפרת נדרים מיהו לא נהירא כיון דבטעמא תליא מלתא דאי בעי מסר לה בקטנות
בתי נתתי בקטנותה ועתה
סקילה היא, מ"מ מדכתיב
כך שייך דבר זה לבגרות כמו לנערה לכן נ"ל לעיל ואימא ה"מ קטנה כלומר קטנה שייך לעשות אותו ק"ו דהשתא אביה מקבל קדושיה
נערה (שם). בנעוריה
נתתי כבר קאמר שקדשה
איהי תשקול כספא כיון שאין לה כלל יד לקדש עצמה אבל נערה דאית לה יד איהי תקדיש נפשה ותשקול כספא פירוש כיון דיש
בית אביה. גבי נדרים
כשהיא קטנה וכשבא לדין
כתיב ומיהו איכא למשמע
היא נערה. ואלא. סיומא
לה יד לקדש עצמה ר) יהיו הקידושין שלה אבל אמת הוא שגם כשהיא נערה אביה יכול לקדשה וכשאביה מקדשה אז יהיו הקידושין שלו
מינה דבימי נעוריה תלאה
דאתקפתא הוא. מבושת
והשתא ניחא קושיא דלעיל דקרא איירי כשקדשה אביה והתם יליף בושת ופגם מקידושין שע"י אביה שהם של אביה והכא ה"ק וכי
הכתוב בבית אביה (שם
ופגם. דממונא הוא. שייך
תימא נילף מבושת ופגם קידושין שע"י עצמה שיהא של אביה מבושת ופגם כי ודאי מקדושי אביה ליכא למילפינהו שאלו על ידה לגמרי הם
מ:). את בתו לאמה.
בגוייהו. שיש לו חלק בדבר
הקיש בת לאמה (שם).
ומשום הכי הוי דיליה.
אבל מתחילה הוה יליף בושת ופגם שאינו על ידה מקדושי אביה ובתר הכי איכא למילף מה שהוא על ידה ממה שאינו על יד אביה ז:
אלא בהפרת נדרים
יציאה הוא דכתיב. אלא על
כרחך מהתם לא מצי למילף
דההוא בהפרת נדרים כתיב (שם). מסקנא דקושיא ולא שינויא הוא (שם מו:). וכי תימא נילף. כסף קידושיה, מקנסא. שזיכתה תורה לאב (שם מו:). מה קנסה לאביה אף שאר שבח ממון לאביה (שם מ:). מבושת ופגם. דאמרינן באלו נערות
(מ:) שהוא של אב (שם מו:). דאבוה שייך בגוייהו. בידו לביישה בבושת בעילה ולפגמה בפגם בעילה וכיון דבידו ליטול ממון ולפגמה ולביישה בושה זו השתא אפסדיה האי דפגמה (שם מ:). בידו ליטול ממון ולביישה בבושת זה למוסרה לביאת
קידושין למנוול ומוכה שחין (שם). אלא. כי פרכת אימא לדידה הכי תשני, מסתברא דכי קא ממעט. קרא יציאתה מרשות אב בקידושין מתורת יציאתה מרשות אדון בסימנים (שם).