19/31

יז:

האשה נקנית

פרק ראשון קידושין

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

למר

למעוטי כספים למר למעוטי פרדות. צריך לפרש דמר

למעוטי כו'. דלא תימא אשר ברכך רבויא הוא וריבה הכל וכיון

קסג א ב מיי' פ"ג מהל'

א) [ב"מ לא: ספרי פ' ראה

פיס' קנ], ב) [מס' עבדים

עבדים הלכה יד

דאיתרבי גדולי קרקע ובעלי חיים (כל שכן) כספים: הכל לפי הברכה.

ממעט כספים דוקא ומר ממעט פרדות דוקא אבל לפי

פ)

פ"ב], ג) [ברכות לא: ערכין

סמג עשין פד:

אם נתברך הבית בשבילו הרבה תוסיף על הענקו ואם לאו אל תפחות

ספרים דלא גרסינןב) וראב"י כספים משבחי בעסקא צריך לומר למעוטי

קסד ג מיי' שם

פ"ב

ג. כריתות יא.] יבמות עא.

מן הכתוב: עבד עברי עובד

את הבן. אם מת אדוניו עובד את בנו

פרדות וכ"ש כספים ומיהו קשה אמאי נקט כלל יקב והא מכלל ופרט

הלכה יב

סמג

כתובות סז: גיטין מא:

עשין פג:

נדרים ג. ב"מ לא: צד:

דלעיל מצינו למעוטי לכך נראה ג)לרבי

עד מלאת שש או עד היובל הפוגעו

קסה ד מיי' שם

פ"ד

סנהדרין נו. סד: פה: צ:

למר למעוטי כספים למר למעוטי פרדות

בתוכם: ואינו עובד את הבת. אם

דגרסינן למר לאתויי כספים ולמר

הלכה ד:

מכות יב. ע"ז כז. [זבחים

ת"ר אשר ברכך ה' אלהיך יכול נתברך

קסו ה מיי' שם

אין לו בן: ולא ליורש. שאר יורשין

לאתויי פרדות והשתא איצטריך שפיר

קח:] נדה לב: מד., ד) [ע'

פ"ג

א)

הלכה ז:

תוס' ב"ב קט. ד"ה כיון],

כגון הבת או האח: יעבד. מדלא

יקב דאי לא כתיב יקב לא הוה מרבינן

בית בגללו מעניקים לו לא נתברך בית בגללו

קסז ו מיי' שם

ה) ספרי פ' ראה פיס' קמח

פ"ב

כתיב יעבדך: שכן קם תחת אביו

לא כספים ולא פרדות דהוה ממעטינן

אין מעניקים לו ת"ל הענק תעניק מכל

פסיקתא פ' ראה, ו) [לעיל

הלכה יב:

קסח ז ח מיי' שם פ"ג

יד ע"ב], ז) ב"ב קח: ערכין

ליעדה. שמייעד אמה העבריה

תרוייהו מצאן וגורן אבל השתא דכתיב

מקום אם כן מה ת"ל אשר ברכך הכל לפי

כה:, ח) [ירושלמי דפרקין

הל' יג:

בכסף מקנתה ואין צריכה קידושין

צאן וגורן ויקב הוי יקב כעין מיעוט

קסט ט י מיי' פ"ו מהל'

ברכה תן לו ר' אלעזר בן עזריה אומרב) דברים

ה"ב בשם בר פדייה, ע"ש],

אחרים דכתיב (שמות כא) ואם לבנו

אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט

ט) ספרי פ' ראה פיס'

נחלות הל' ט י סמג

ככתבן נתברך בית בגללו מעניקים לו לא

קנז, י) [לעיל טו ע"א],

עשין צו טוש"ע ח"מ סי'

ייעדנה: ולשדה אחוזה. המקדיש

אלא לרבות לר"ש אתא לרבות פרדות

ד)

כ) ב"מ עא., ל) לקמן כא:,

רפג סעי' א:

נתברך בית בגללו אין מעניקים לו א"כ מה

שדה אחוזתו פודה בית כור זרע

דוקא דמשבחי בגופייהו ולר"א בן

קע כ מיי' פ"ז מהל'

מ) [תו"כ בהר פיסקא צט],

ת"ל הענק תעניק דברה תורה כלשון בני

חומר שעורים בחמשים שקל כסף צ)

יעקב לרבויי כספים דוקא דמשבחי

ג)

נ) ע"ז סד. דמאי פ"ו מ"י

עבודת כוכבים הל'

מרבה

ה [ופי"ג מהל' מאכלות

תוספתא דמאי פ"ו הי"ב,

אני את הבן

אדם: תנו רבנן עבד עברי עובד את הבן

בעיסקא:

ואם לא פדאה ומכרה גזבר לאחר

ס) ע"ז סד:, ע) [צ"ל

אסורות הל' כב] טוש"ע

שכן קם תחת אביו ליעדה ולשדה

אין יכול עוד לפדותה וכשיוצאה מיד

ואינו עובד את הבת ד אמה עבריה אינה

י"ד סי' קמו סעיף ד:

דתניא וכ"ה בר"ש שביעית

אחוזה. פי' בקונטרס המקדיש שדה

הלוקח ביובל מתחלקת לכהנים אבל

פ"י מ"ט], פ) [צ"ל ה"נ],

ל [מיי' פי"ג מהל'

עובדת לא את הבן ולא את הבת ההנרצע

צ) [ויקרא כז, טז], ק) [שם

מאכלות אסורות הל' כב]:

אחוזה פודה בית זרע חומר שעורים

אם לקחה בנו של מקדיש אינה יוצאה

והנמכר לעובד כוכבים אינו עובד לא את

קעא מ מיי' פ"ו מהל'

שם, כ], ר) [בדפו"ר הוא

בנ' שקל כסף ואם לא פדאה ומכרה

הימנו ביובל להתחלק לכהנים דהכי

נחלות הלכה י סמג

דיבור בפ"ע הא אם יש בן

הבן ולא את הבת אמר מר עבד עברי עובד

הגזבר לאחר (ב) כשיוצאה מיד

תניא בערכין (דף כה:) ואם לא יגאל

עשין צו טוש"ע ח"מ סימן

אין יבום. בניחותא גרסינן

את הבן ואינו עובד את הבת מנהני מילי

רפג סעיף א:

והתם וכו'. לפנינו ע"פ

ד)

הלוקח ביובל מתחלקת לכהנים אבל

את השדהק) בעלים ואם מכר את השדה

קעב נ טוש"ע ח"מ סי'

מהרש"ל. אמנם מהרש"א

ה)דתנו רבנן 2ועבדך שש שנים לך ולא ליורשו)

אם לקחה בנו של המקדיש מיד הגזבר

גזבר לאחר ולא לבן או אינו אלא

❖

קכז סעי' ב:

מקיים גירסת דפו"ר ע"ש],

אתה אומר לך ולא ליורש או אינו אלא לך

ש) [ברש"י שברי"ף: למעט

אינה יוצאה מידו ביובל להתחלק

לאחר ולא לאח כשהוא אומר לאיש

יורשי העובד כוכבים],

לכהנים דכתיב ואם מכר את השדה

הרי האח אמור הא מה אני מקיים

ולא לבן כשהוא אומר שש שנים יעבד הרי

ת) [יבמות כב ע"א],

תורה אור השלם

לאיש אחר ולא לבן וא"ת אמאי לא

לאחר לאחר ולא לבן ומה ראית

לבן אמור הא מה אני מקיים ועבדך שש

א) [ברש"י שברי"ף נוסף:

יחזור לגיותו], ב) [לעיל

1. הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ

קאמר ליה נחלה דבן קודם לאח

לרבות את הבן ולהוציא את האח

ה)

שנים לך ולא ליורש מה ראית לרבות את הבן

בעמוד א], ג) [ס"א לר"י.

מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ

מרבה אני את הבן שכן קם תחת

ו)וי"ל דלא חשיב אלא הנהו דליתנהו באח

(חכמת מנוח)], ד) [יומא

ולהוציא את האח מרבה אני את הבן שכן

אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ

ז)

אביו ליעדה ולעבד עברי: אדרבה

כלל ואיתנהו בבן אבל נחלה איתא נמי

מג ע"א], ה) [אצ"ל לענין

תִּתֶּן לוֹ: דברים טו יד

קם תחת אביו ליעדה ולשדה אחוזה אדרבה

נחלה], ו) [ב"ב קטו ע"א],

2. כִּי ›מָּכֵר לְךָ אָחִיךָ

מרבה אני את האח שכן קם תחת

באח במקום שאין בן ובת :

חליפי עבודת כוכבים קא שקיל.

ז) [וע' היטב תוס' ע"ז סד:

מרבה אני את האח שכן קם תחת אחיו ליבום

הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה

אחיו ליבום כלום יש יבום אלא במקום

ד"ה תניא], ח) [עיין יבמות

וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבַשָּׁנָה

כלום יש יבום אלא במקום שאין בן הא יש בן

❖

שאין בן הא אם יש בן אין יבום.

ואין לומר טעמא משום

מז ע"ב],

הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי

מֵעִמָּךְ: דברים טו יב

בניחותא: אלא טעמא. מאי מרבית

אין יבום אלא טעמא דאיכא הא פירכא הא

ברירה כלומר השתא הוברר הדבר

3. כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי

דזה חלקוד דאם כן אפילו באו לרשותו

לבן טפי מאח דאיכא האי פירכא

לאו הכי אח עדיף ותיפוק לי דהכא תרתי

שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד וּבַשְּׁבִעִת

הגהות הב"ח

נמי יהא מותר מהאי טעמא ה ז):

דכלום יש יבום כו'. ומשני שדה אחוזה

והכא חדא שדה אחוזה נמי מהאי פירכא הוא

יֵצֵא לַחָפְשִׁי חִנָּם:

[אלא מדרבנן גזירה שמא יחזור

(א) גמ' והתנן רוח חכמים.

שמות כא ב

נמי מהאי פירכא כו' דאי לאו האי

דקא נפקא ליה לתנא כלום יש יבום אלא

4. וְלָקַחְתָּ אֶת הַמַּרְצֵעַ

נ"ב משנה סוף שביעית:

לסורו כו'. והשתא לא הוי

פירכא דכלום יש יבום לא קיימא לן

(ב) תוס' ד"ה מרבה וכו'

וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת

במקום שאין בן: אמה העבריה אינה עובדת

חליפי עבודת כוכבים דחכמים לא

לרבויי בן טפי מאח דהתם לא בן

ומכרה הגזבר לאחר שוב

וְהָיָה לְךָ עֶבֶד עוֹלָם וְאַף

לא את הבן ולא את הבת: מנהני מילי אמר

אינו יכול לפדותה

לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן:

תקנו לו ירושה כי אם בהיתר דהם

כתיב בהדיא ולא אח כתיב בהדיא

❖

וכשיוצאה מיד:

דברים טו יז

רבי פדאח) דאמר קרא 4ואף לאמתך תעשה כן

אמרו והם אמרו וא"ת אמאי יחזור

אלא משום דקם תחת אביו ליעדה

5. וְאִם אָמֹר יֹאמַר

הקישה הכתוב לנרצע מה נרצע אינו עובד

לסורו הא מיד שנתגייר כקטן שנולד

דכתיב בהדיא הוא דמרבינן להו

הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי

אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא

דמי ואם יחזור לסורו יש לו דין

ופרכינן עלה אדרבה מרבה אני את

הגהות הגר"א

לא את הבן ולא את הבת אף אמה העבריה

אֵצֵא חָפְשִׁי:

ישראל מומר ח) ו וי"ל שיטעה להיות

האח שכן קם ליבום ואיצטריך לשנויי

[א] גמ' והתניא. צ"ל

אינה עובדת לא את הבן ולא את הבת והאי

שמות כא ה

6. וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל

והתנן (ומ"ש למעלה דתנן

לו חלק ירושת אביו]. ת"י:

עלה כלום יש יבום כו' הא אם יש בן

ר)

לאמתך תעשה כן להכי הוא דאתא הא

לוה. בדפו"י איתא דתניא

הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל

אין יבום והתם ליכא למילף מדהכא

כאן

ואף הגירסא דתנן א"ש ע'

מיבעי ליה ט) לכדתניא ואף לאמתך תעשה

הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה

❖

תרתי והכא חדא דהא חדא וחדא כללי הש"ס):

וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ

כן להעניק אתה אומר להעניק או אינו אלא לרציעה כשהוא אומר ואם

נינהו אלא דאיכא יעידה בבן ויבום

בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם:

אמר יאמר העבד חולא אמה העבריה י) הרי רציעה אמור הא מה אני מקיים

שמות כא ו

באח דכתיב בהדיא: מה נרצע אינו

7. וְחִשַּׁב עִם קֹנֵהוּ מִשְּׁנַת

מוסף תוספות

ואף לאמתך תעשה כן להעניק א"כ נכתוב קרא לאמתך כן מאי תעשה

עובד את הבן. דכתיב

(שמות כא)

הִמָּכְרוֹ לוֹ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל

א. [ד]הוה בעינן מילתא

ועבדו לו ולא לבן: להעניק. בקרא

שמעת מינה תרתי: הנרצע והנמכר לעובד כוכבים אינו עובד לא את

וְהָיָה כֶּסֶף מִמְכָּרוֹ

כ)

דדמיא לצאן וגורן אבל

בְּמִסְפַּר שָׁנִים כִּימֵי שָׂכִיר

דלעיל מיניה כתיב הענק והדר כתיב

❖

הבן ולא את הבת: נרצע דכתיב 6 ורצע אדוניו את אזנו במרצע ועבדו

›הְיֶה עִמּוֹ: ויקרא כה נ

כספים ופרדות דלא דמי

רציעה וכתיב בתריה ואף לאמתך

להו לא. תוס' רי"ד.

לעולם ל)ולא את הבן ואת הבת נמכר לעובד כוכבים מנין אמר חזקיה אמר

ב. לרבות אפי' דבר

תעשה כן ואהענק קאי: אם כן.

קרא וחשב עם קונהו ולא עם יורשי קונהו אמר רבא דבר תורה עובד

הדומה להם קצת. שם.

מ)

תוס' ר"י הזקן

דלהקישא לחודיה אתא נכתוב ואף

ולימא שכן קם תחת אביו

כוכבים יורש את אביו שנאמר וחשב עם קונהו ולא עם יורשי קונהו מכלל

לאמתך כן מאי תעשה לאגמורי נמי

לנחלה. רשב"א. ג. אלא

עם קונהו מחשב. עברי

דאית ליה יורשים גר את העובד כוכבים אינו מדברי תורה אלא מדברי

שזה קודם לזה וקדימות

הנמכר לעובד כוכבים*.

אהענק: דבר תורה. מדאיצטריך

לא קא חשיב. רשב"א.

*הנדפס מכאן ואילך בד"ו

סופרים דתנן נ) גר ועובד כוכבים שירשו את אביהם עובד כוכבים כ גר יכול

ש) למעוטי עבד עברי: משבאו לרשות גר

ד. אפי' הוה [ירושה]

שייך לדף כג, א [ובכת"י

לומר לעובד כוכבים טול אתה עבודת כוכבים ואני מעות טול אתה יין נסך

אסור. להחליפם דקמתהני מאיסורי

מדאוריתא מ"מ מותר

מתחיל כאן דף חדש,

❖

למ"ד יש ברירה דלאו

וכנראה אבד ההמשך].

הנאה: כי לא באו נמי. מכי מיית

ואני פירות משבאו לרשות גר אסור ואי סלקא דעתך דאורייתא כי לא באו

חליפי ע"ז נינהו דהוברר

עובד כוכבים זכה בחצאין והשתא קא

לרשותו נמי כי שקיל חילופי עבודת כוכבים הוא דקא שקיל אלא מדרבנן

הדבר מעיקרא דהיינו

מחליף להו אלא ש"מ הא דיורש את

חלקו וכו' ותירץ דע"כ

מוסף רש"י

גזירה הוא דעבוד רבנן שמא יחזור לסורו תניא נמי הכי במה דברים אמורים

ס)

האי תנא סבר דאין ברירה.

אביו עובד כוכבים לאו מדאורייתא

יכול נתברך בית בגללו

תוס' הרא"ש. ה.

כשירשו אבל ל כשנשתתפו אסור מעובד כוכבים את הגר וגר את הגר אינו

דודאי אין

הוא דאינו מתייחס אחר העובד

מעניקים לו. דהכי כתיב

טעם ההיתר מכח ברירה

לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים דתנן לוה מעות מן הגר שנתגיירו

ע)

קרא אשר ברכך ה' אלהיך

דא"כ אף בשנשתתפו

כוכבים וכקטן שנולד מאליו דמי ת)

תתן לו (ב"מ לא:). דברה

היה מותר. תוס' ע"ז

בניו עמו לא יחזיר לבניו ואם החזיר אין רוח חכמים נוחה הימנו (א) [א] והתניא

אלא מדרבנן הוא: שמא יחזור

תורה כלשון בני אדם.

סד: ד"ה תניא. וכן

רוח חכמים נוחה הימנו לא קשיא כאן שהורתו ולידתו שלא בקדושה

לסורו. משום א) ממונו: עובד כוכבים

הכי משתעו בני אדם

בתוס' הרא"ש מביא ראי'

ודיברה תורה כלשון בני

מנשתתפו וביאור בתוס'

וכאן

את הגר. שנתגייר האב: וגר את

אדם וליכא למידרש מיניה

עי' תשו' רע"א רכא אות

הגר. אב ובנו שנתגיירו: לא יחזיר

כלום (נדרים ג.). שכן קם

ו'. ו. ותו לא ירית אבוה

לבניו. אם מת האב: אין רוח חכמים נוחה הימנו. אין דעת חכמים נוחה עליהם במעשיו כלומר אין

מחזיקין לו טובה שלא הצריכוהו לכך:

תחת אביו ליעדה. שאם

אע"פ שנשתמד. שיטה לא

קנה אביו אמה העבריה

נודע למי.

ולידתו

ורוצה בה ליעדה לו מיעדה

ואין צריך לקדשה בכסף אחר אלא באותו כסף שנתן בה אביו כשקנאה היא מקודשת לו (ערכין כה:). ליבום. כדכתיב כי ישבו אחים יחדיו ומת אחד מהם ובן אין לו וגו' אבל הבן אינו מיבם את אמו. ומשני כלום יש יבום

וכו'. הא יש בן אין יבום אלמא אפי' לגבי יבום קם הבן תחת אביו טפי מאחי אביו שהרי פוטר אותה ממנו (רשב"ם ב"ב קח:). ותיפוק ליה דהכא תרתי. ולמה לי לתרוצי כלום יש יבום (ערכין כה:). הכא תרתי יעידה ושדה

אחוזה והכא חדא יבום (רשב"ם ב"ב קט.). אין רוח חכמים נוחה הימנו. אין לחכמים נחת רוח ממעשיו אלא חרון אף גורם להם שכועסין עליו (רשב"ם ב"ב קלג:).