יח:
האשה נקנית פרק ראשון קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כיון
שפירש טליתו. פי' בקונטרס בדר"ע גרס כיון שפירש טליתו
כיון שפירש טליתו עליה. דעל כרחך מיבעי ליה לאוקמי יש אם
קפ א מיי' פ"ג מהלכות
א) בכורות לד. מכילתא
אישות הלכה יב סמג
פ' משפטים פרשה ג,
דע"כ מיבעי ליה לאוקמי יש אם למקרא כדאמרינן פ"ק
למקרא כר"ע כדאמרינן בסנהדרין בפ"ק ויש אם למסורת כר"א
ר) א
כ)
ב) [בדפו"ר: רבי אליעזר.
עשין מח טור ש"ע אה"ע
דסנהדרין (דף ד.) ויש אם למסורת כר"א כדדרשינן בבכורות (דף
כדדייקי' בבכורות ל) דרמינן מהא פלוגתא על מילתא אחריתי דאמרינן
וכן מוכח מבכורות],
סימן לז סעיף ג וסימן נה
התם לר"א יש אם למקרא ורמינן עלה מהא דיש אם למסורת ס"ל
לד.) דרמינן מהאי פלוגתא על מילתא אחריתי דאמר התם לר"א יש
ג) סנהדרין ד. סוכה ו:
סעיף ז:
קפא ב מיי' פ"ד מהל'
פסחים פו: בכורות לד.
בפ' כל פסולי המוקדשין. ובמכילתא מ)
אם למקרא ורמינן עלה מהא דיש אם
עבדים הלכה ט:
כריתות יז: מכות ז:,
א) כיון שפירש טליתו עליה שוב אין רשאי
למסורת ס"ל וה"פ ור"ע סבר כיון
גרסינן שפירש טליתו עליה בדברי
קפב ג מיי' שם הל' יא:
ד) [בכת"י נוסף: למאי],
❖
למוכרה דברי ר"ע ר"א אומר בבגדו בה כיון
קפג ד מיי' שם הל' יב:
ר"ע ודר"א ליתא התם: לעם נכרי
שפירש טליתו עליה לשם יעוד אם
ה) [כתובות מג ע"ב.
ב)
(רש"ש)], ו) לקמן כ. מד:,
גירשה בגט וחזרה אצל אביה אינו
דהיינו לשפחות לא ימשול האב מאחר
שבגד בה שוב אין רשאי למוכרה במאי
ז) [צ"ל אלעזר. (מהרש"א,
יכול למוכרה דאין אדם מוכר את בתו
שפירש טליתו אדון עליה לשם יעוד
קמיפלגי ר"א סבר יש אם למסורת ור"ע סבר
ע"ש)], ח) [לקמן מה.],
ג)
מוסף רש"י
ט) [לקמן יט ע"א],
לשפחות אחר אישות דסבר יש אם
אם גירשה בגט וחזרה אצל אביה אבל
יש אם למקרא ור"ש סבר יש אם למקרא
י) [לעיל עמוד א'], כ) [ד
כיון שפירש טליתו
למקרא כלומר בבגדו קרינן ביה שהוא
לא יעדה וחזרה אצל אב חוזר ומוכרה
ע"א], ל) [לד ע"א],
ולמסורת: בעי רבה בר אבוה יעוד נישואין
עליה. שיעדה אדון לאמה
לשון בגד דאי לשון בגידה איבעי ליה
כרבנן דאמרי לעיל לשפחות אחר
מ) [דמשפטים פיסקא
העבריה ונשאה ופירש
עושה או אירוסין עושה נפקא מינה ליורשה
ד)
מה], נ) [ד. ובסוכה ו:],
כנפיו עליה, שוב אין
למימר בבגדו כמו בשמעו (דברים כט)
אישות הוא דלא כי הכא דמכי יעדה
ס) [במדבר ל, י], ע) [שם
האב רשאי למוכרה אפילו
וליטמא לה ולהפר נדריה מאי תא שמע
הוה ליה לאישות אבל לשפחות אחר
ואע"ג דבעלמא קרינן בפגעו (במדבר
כז, יא], פ) [ב"ב קיא ע"ב,
גירשה אדון, דאין אדם
בבגדו בה כיון שפירש טליתו עליה שוב
שפחות מצי מזבין ור"א אומר כיון
לה) התם ליכא למיטעי אבל הכא
ע"ש], צ) [לעיל יב ע"א,
מוכר בתו לשפחות אחר
איכא למיטעי: רבי אליעזר סבר
אישות (בכורות לד.). כיון
וע"ש רש"י ד"ה דומיא],
אינו רשאי למוכרה זבוני הוא דלא מזבין לה
שבגד בה שמכרה לשפחות שוב אינו
ש)
ק) [בס"א הוא דיבור אחד
שבגד בה. אביה שמכרה
יש אם למסורת. ומדלא כתב בביגדו
יכול למוכרה לעם נכרי דהיינו שפחות
הא יעודי מייעד לה ואי אמרת נישואין עושה
לשפחות, שוב אין רשאי
עם הקודם ונוסף: כיון
אבל לשפחות אחר אישות קידושין
ביו"ד משמע היינו לשון בגידה ב דאי
למוכרה. דאין אדם מוכר
דמעלי' נינהו לא קפיד
אכיון דנישאת שוב אין לאביה רשות בהה) אלא
את בתו לשפחות אחר
קרא מכח מי הם באים
מצי מזבין. ור"ש דריש להא כר"א
לשון בגד הוה ליה למיכתב ביו"ד
לאו שמע מינה אירוסין עושה אמר רב נחמן
ב
שפחות, אבל לאחר אישות
דבין כך ובין כך נישואין
כיון שבגד בה שוב לא ימכרנה
ואע"ג דכתיב (בראשית לט) ותתפשהו
מצי לזבונה (שם). ר"א
מוציאין מרשותו ולפנינו
בר יצחק הכא בקידושין דעלמא קאי וה"ק
ודריש ליה נמי כר"ע דכיון שפירש
בבגדו בלא יו"ד ג היינו משום דליכא
כרש"ל], ר) [יש להוסיף:
סבר יש אם למסורת.
כיון שמסרה אביה למי שנתחייב בשארה
כמה שכתב משה ומסר
כר"ע, וכ"ה ברש"י. ר"ש
טליתו עליה לא ימכרנה להכי קאמר
למיטעי וקשה היכי דייק שהמסורת
מדעסויא], ש) ור"א הד"א.
בספר תורה לישראל, היא
כסותה ועונתה שוב אין יכול למוכרה ת"ש
לא לשפחות אחר אישות ולא לשפחות
לשון בגידה מדלא כתיב בביגדו
רש"ל, ת) [עי' ב"מ נט
האם והעיקר, ולא כמו
אין מוכרה לקרובים משום רבי אליעזר
אחר שפחות: למסורת. בבגדו כתיב
ביו"ד דאדרבה נידוק שהוא לשון
שהוא נקרא (סוכה ו:).
ע"ב. וע"ע תוס' ב"מ ד
ו) ג
ז)
כמה שנמסרה כתב של
ע"ב סוד"ה אין נשבעין],
פריסת טלית מדלא כתב בבוגדו בוי"ו
ולא בביגדו אין הברת חירק בלא יו"ד
אמרו מוכרה לקרובים ושוין שמוכרה אלמנה
ד
א) [הוה לן למיקרי.
תיבה למשה אנו צריכין
ועוד דאין רגילות למיכתב לא יו"ד
ונקודה שתחת הבי"ת במקום יו"ד
לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט האי
לדורשה ולא לפי המקרא
ע"פ תוס' בבכורות לד.],
ב) [וע"ע תוס' בכורות
ולא וי"ו בתוך אותיות הפעולה ונראה
משתמשת אבל לפי מה שנכתב היה
(מכות ז:). שנמסרה כתיבתו
אלמנה היכי דמי אילימא דקדיש נפשה
לד. ד"ה ורמינהו], ג) [כנ'
לכתבו חסירה (סנהדרין
לפרש שהמקרא ודאי משמע לשון
לו לקרות חטף קמץ בבגדו לשון
אלמנה קרי לה ואלא דקדשה אביה מי מצי
. בבגדו בה כתיב בלא
צ"ל דמדאורייתא נינהו],
ד.)
❖
פריסת טלית כמו ותתפשהו בבגדו
בגידה כמו שאתה קורא בשמעו את
ד) [ד ע"ב],
יו"ד, וזהו לשון בגידה,
מזבין לה והא אין אדם מוכר את בתו לשפחות
כשאר תיבות הכתובות בלא
דברי האלה (דברים כט): יש אם
דאי לשון בגידה היה ראוי לקרות
יו"ד שאתה קוראן חטף
אחר אישות ואמר ח)רב עמרם א"ר יצחק הכא
למקרא. בבגדו קרינן כמו ותתפשהו
בבגדוד אבל המסורת הוא לשון בגידה
קמץ, כמו כשמעו (בכורות
הגהות הב"ח
בקדושי יעוד ואליבא דרבי יוסי ברבי יהודה
: יש אם למקרא
דאי לשון פריסת טלית היה לו לכתוב
בבגדו
. ור"ע סבר יש
(בראשית לט)
לד.)
(א) תוס' ד"ה בשלמא וכו'
אם למקרא. בתר קרייה
ולמסורת. הילכך דריש תרוייהו. וא"ת
דאמר מעות הראשונות לאו לקידושין
בבגדו עליה ולא בבגדו בה ומיהו
ה
ט)
❖
אין לך בו אלא חדושו:
אזלינן דהיא עיקר (סנהדרין
קשה לר"ת דאין דרך הגמרא להקדים
הא דאמר בסנהדרין נ) גבי בסכת
ניתנו ואי אמרת נישואין עושה כיון
ד.). בבגדו קרינא (בכורות
דברי ר"ע לדברי ר"א שהיה רבות) לכך
בסכת בסוכות לר"ש יש אם למקרא
לד.). אין מוכרה.
שנישאת שוב אין לאביה רשות בה ואלא
לבתו, לקרובים. שאין
נראה לר"ת דגרסי' כיון שפירש טליתו
התם ליכא למימר מקרא ומסורת דאי
מוסף תוספות
מאי אירוסין עושה ושוין שמוכרה
הא אין
להם קידושין בה דבעינן
עליה דברי ר"א ור"ע אומר כיון שבגד
איתיה להאי ליתיה להאי אם שלשה
ראויה לייעוד (לקמן מד:).
א. כלומר בבגדו קרינן
אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות י)
בה וניחא השתא שדברי ר"א קודמין
דפנות הכשרת לא תדרש מקרא ואם
אין אביה רשאי למוכרה
ביה בחיריק. ריטב"א.
אלא מאי אית לך למימר שאני
אירוסין
לקרובים שהיא אסורה
ב. מדכתיב בגד בוגדים
לדברי ר"ע שהיה תלמידו וה"פ ר"א
תפסול לא תדרש מסורת אבל כאן יש
להם משום ערוה לפי
בגדו. שם. ג. [והוא]
דידה מאירוסין דאביה אפילו תימא
לקיים שניהם: יעוד. אמר לאמתו
סבר יש אם למסורת ומסורת הוי לשון
שאין אני מקיים בה
מלשון בגד ומלבוש. שם.
נישואין עושה שאני נישואין דידה
מנישואין
בגד דהיינו פריסת טלית מדלא כתיב
העבריה הרי את יעודה לי בכסף
אשר לא יעדה (לעיל
ד. חטף קמץ. תוס' הרא"ש.
יב.). מוכרה לקרובים.
ה. בבגדו בה משמע
מקנתיך: הא יעודי מייעד. כלומר
בבוגדו בוי"ו או בביגדו ביו"ד אע"ג
דאביה האי מאי
בשלמא
אירוסין
כדילפינן (לקמן יט:) בתו
שהוא בוגד בה. תוס'
דבשמעו לא כתב בוי"ו היינו משום
לקידושין שלא לשם שפחות מוכרה:
מאירוסין שאני אלא נישואין
מנישואין
לאמה פעמים שאינה
הרא"ש. ו. בסגול. תוס'
נמכרת אלא לאמהות (לקמן
אין לאביה רשות בה. כדאשכחן
רשב"י. ז. פירשו דהכא
דליכא למיטעי ור"ע סבר יש אם
מי
מד:). ושוין שמוכרה
לאו מקרא ומסורת דבגדו
למקרא היינו לשון בגידה דאי לשון
לענין נדרים דאפקה קרא מרשותיה
אלמנה כו'. הואיל ויש
דרשינן אלא מדכתיב אשר
בגד א)הל"ל בבגדוו דמבגד יאמר בגדו כמו מנגד נגדו ומחלב חלבו ואע"ג
ונדר אלמנה וגרושה וגו'ס) ולענין ירושה וירש אותה ע) מכאן שהבעל יורש
לו בה קידושין אע"פ
לא יעדה באלף וקרינן ליה
שהן בעבירה דקידושין
לו בוא"ו. ריטב"א. ח. דכל
את אשתו : הכא. דקתני פירש טליתו לאו בייעוד קאי אלא בקידושי
דקרינן ותתפשהו בבגדו ולא בבגדו התם ליכא למיטעי וי"מ בהאי
פ)
תופסין בחייבי לאוין (לקמן
חד מהני תנאי בעי
קטנה בעלמא שלא נמכרה: כיון שמסרה למי שנתחייב בה כו'. כלומר
דכתיב אשר לא יעדה וקרינן לו בוי"וז ר"ע סבר יש אם למקרא דהיינו
מה.). ואלא דקדשה
למדרש סופיה דכתיב
שקידשה לאישות: אין מוכרה. האב לבתו לקרובים שהיא אסורה עליהם
לו בוי"ו והשתא מגלה על בבגדו שהוא לשון בגד פריסת טלית ר"א
אביה. לאותו שנתאלמנה
בבגדו לפום סבריה
הימנו לפני מכירה זו
דדריש מלא יעדה כי היכי
לייעד דבעינן אשר לא יעדה (שמות כא צ)): מוכרה לקרובים. ולא בעינן
סבר יש אם למסורת וכתיב לא באל"ף והשתא מגלה על בבגדו שהוא
(שם). בקדושי יעוד.
דלא תקשו ליה סופיה
לשון בגידה : זבוני הוא דלא מזבין לה הא יעודי מייעד לה.
יעוד והיכא דאיתיה אמר קרא דתפיס: ושוין שמוכרה. כשהיא אלמנה
ח ב)
שנתאלמנה מקידושי יעוד,
דקרא. שם. וע"ש שמפרש
לאו דוקא יעודי מייעד אלא ר"ל קדושי מקדש לה דאי לא היה
לכ"ג וקידושין תופסין לו בה דקידושין תופסין בחייבי לאוין כדלקמן
ואם תאמר הלא ע"י
יותר. ט. אבל נתקדשה
אביה באו לה והוה ליה
היא אוקמא אדינא שהיא
בפ"ג (דף סח.): אי דקדיש נפשה. שלא ע"י אביה ונתארמלה הימנו:
יכול לקדשה אמאי קאמר שוב אינו רשאי למוכרה פשיטא אפי' לקדשה
מוכר לאישות ושוב אינו
ברשות אביה. ריטב"א.
אלמנה קרי לה. בתמיה וכי יש במעשה קטנה כלום: ואמר רב עמרם
אינו יכול כ"ש למוכרה ויש מיישבין הגירסא זבוני הוא דלא מזבין לה
מוכרה לשפחות, הא מתני'
גרסינן: הכא. שנתארמלה מקידושי יעוד והאי דהדר מצי לזבונה ולא
הא לשאר מילי מצי עביד וקא מתמה גמרא הא יעודי מייעד לה
אליבא דר' יוסי דאמר
מעות הראשונות שמקבל
כלומר היכי אמרינן דשאר מילי מצי עביד והא כבר יעודי מייעד
קרי ליה לשפחות אחר אישות אליבא דר' יוסי בר' יהודה היא דאמר
על המכירה לאו לקידושין
ניתנו אלא לשפחות, ויעוד לה ואי אמרת נישואין עושה אין לאביה רשות בה ודוחק: לקמן (דף יט.) מעות הראשונות של מקנתה לאו לקידושין ניתנו וכי
בשלמא אירוסין מאירוסין שאני. פי' שאני אירוסין דידה דכיון
שתופס בה מחמת שפוחת
מייעד לה בעבדות שיש לו עליה מייעד לה ואין קידושין אלו ע"י האב
פרוטות פעולה שיש לו
וגזירת הכתוב היא שיהיו קידושין הילכך הדר מצי לזבונה: הא אין
דהוא לא קדשה יכול למוכרה אלא נישואין מנישואין מי
עליה הוא בא ולא
אדם מוכר וכו'. ואפי' אחר אירוסין: שאני אירוסין דידה. דכיון
שאני פי' הקונטרס כיון דמדאורייתא ג) נפקא מרשותיה לגמרי וקשה והא
על ידי אביה באו לה
דלהוי הך מכירה בתרייתא
דהוא לא קידשה יכול למוכרה: בשלמא אירוסין מאירוסין שאני.
אירוסין נמי הוו דאורייתא כדילפינן לעיל מכי יקח וכ"ת דמ"מ יש
ד)
שפחות בתר אישות
לחלק בין אירוסין לנישואין משום דבנישואין נפקא מרשותיה לגמרי
דאיכא למימר אאב קפיד קרא דלא לזבנה בתר דקידשה וכיון דהני
. לשפחות אחר
(שם)
קידושין לאו איהו עביד ניתן לו רשות למוכרה: ק) אלא נישואין
כדפי' הקונטרס הא ליתא דהא קטנה אי מסרה נפשה לחופה ה"נ
אישות. קיבל קידושין
וחזרה אליו שנתארמלה
דנפקא מרשותיה דאב פשיטא דלא לכך יש ליישב פי' הקונטרס הכי
מי
אין חוזר ומוכרה לשפחות
(לעיל ע"א). בשלמא אירוסין מאירוסין שאני דאכתי ברשותיה דאב היא לכל מילי ליורשה וליטמא לה ולהפר נדריה עם בעלה חוץ ממכירה שאינו
רשאי למוכרה אחר שקבל כסף קדושיה א"כ הא מילתא הוי חדוש ואיכא למימר אין לך (א) בה אלא חדושו ואיכא לאוקמי האי חדוש
באירוסין דידיה פירוש כשקיבל אביה קידושין ט אבל נישואין גמורין
דמפקי לה לגמרי מרשותיה
דאב א"כ אין לחלק בין נישואין דידה
לנישואין דידיה ובנישואין דידה נמי
לא
מצי מזבין לה אבל קטנה
דממסרה נפשה לחופה לא
אשכחן דנפקא מרשותיה דאב בהכי:
במאי