האשה נקנית פרק
ראשון קידושין
יט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
במאי
מוקי לה כרבי אליעזר. פי' בקונטרס ועד השתא מהדרינן
מי שאני. כיון דנישואין דאורייתא נינהו נפקא לגמרי מרשותיה:
קפד א מיי' פ"א מהל'
א) [בכת"י: שייעד],
ב) שמות כא:, ג) סנהדרין
איסורי ביאה הלכה
ולרב נחמן דאמר. לקמן לר' יוסי בר' יהודה נמי במעות הראשונות
לאוקומי דלא כרבי אליעזר דשמותי הוא לפי' ר"ת דגריס
נב:, ד) [בכת"י נוסף: אדם
יח:
הכא במאי מוקי לה כר' עקיבא צ"ל דעד השתא מהדר לאוקומי כרבי
היא מתקדשת דקידושין דאב נינהו במאי מוקי לה ואפילו אירוסין
קפה ב ג מיי' שם פ"ג
לבנו קטן], ה) [יבמות סח
מוקי לה כרבי אליעזר גרסינן: דאמר
עושה היכי הדר מזבין לה:
אליעזר משום א דרבנן דר' שמעון קיימי כוותיה דאמרי פ) אבל לא לשפחות
ע"א], ו) [בכת"י נוסף:
הלכה א:
קפו ד מיי' פ"ד מהל'
וביאתו ביאה], ז) [צ"ל
לשפחות אחר שפחות כו'. דקדריש
אחר אישות ור' שמעון נמי הכי אית
דאמר], ח) [בכת"י: ואין],
עבדים הלכה ז:
מי שאני ולרב נחמן בר יצחק דאמר אפילו
כיון שבגד בה. ועד השתא מהדרינן
ליה אלא שמוסיף עוד צ) אבל לא ב
קפז ה ו מיי' שם הלכה
ט) [בכת"י: אבימי. וכצ"ל.
לרבי יוסי ברבי יהודה מעות הראשונות
לאוקמה דלא כרבי אליעזר משום
לשפחות אחר שפחות:
(סה"ד. יעב"ץ)], י) [אצ"ל
ח:
קפח ז מיי' שם הל' ז:
איש
לידעה. (רש"ש)], כ) לקמן
פרט לקטן. ואף על גב דקטן
דשמותי הוא נ): אמאי ממעט ליה
לקידושין ניתנו במאי מוקים לה מוקים לה
קפט ח מיי' פ"ג מהל'
מה, ל) [בכת"י נוסף:
קרא. הואיל וליתא: תפשוט דמייעד.
לאו בר עונשין הוא ק) מ"מ
כרבי אליעזר דאמר לשפחות אחר שפחות
שיעור], מ) [בכת"י: והויא
אישות הל' יד סמג
איצטריך קרא למעוטי דקס"ד שיהא
ומיהו מיעטה קרא ממיתה: דמדאוריית'
ליה הלואה והיא גופא
עשין מח טוש"ע אה"ע סי'
הוא דלא מצי מזבין לה אבל לשפחות אחר
משכון הויא], נ) [שבת
לז סעיף ז:
חזיא ליה. כלומר זקוקה לו באותה ס)
נהרג כיון שהאשה נהרגת על ידוג ר):
קצ ט מיי' פ"ה מהל'
קל ע"א], ס) [נדצ"ל
אישות מצי מזבין לה בעי ריש לקיש מהו
ומדאורייתא
חזיא ליה .
ביאה לכל דבר וקנאה ליורשה כדתנן
וביאתו. וכ"ה בתוס'
אישות הל' יד סמג
שמייעד אדם לבנו קטן בנו אמר רחמנא בנו
א)
ב)
בשמו], ע) [בדפו"ר: האי.
שם טוש"ע אה"ע סימן כח
(נדה דף מה.) בן תשע שבא על יבמתו
פי' בקונטרס
❖
וכצ"ל. רש"ש], פ) [לעיל יח
סעיף יא:
כל דהו או דילמא בנו דומיא דידיה מה הוא
קנאה: תרתי. הא חד הוא כיון דאין
דזקוקה לו וביאתו ביאה לכל דבר
ע"א], צ) ["אבל לא" נמחק.
גדול אף בנו גדול אמר רבי זירא תא שמע
וקנאה ליורשה וליטמא לה כדתנן
יעוד אלא מדעת פשיטא דאין יעוד
(רש"ש.)], ק) [כתובות מ
סוע"ב, ע"ש], ר) [וע"ע
איש פרט לקטן אשר ינאף את אשת איש
אלא בגדול: שצריך ליעדה גרסי':
(נדה דף מה.) בן ט' שבא על יבמתו
מוסף תוספות
ג)א
1
תוס' ערכין ג. ד"ה למעוטי
הוא תני לה והוא אמר לה. הוא תני
קנאה וקשה דזה אינו אלא מדרבנן
בפרט לאשת קטן ואי אמרת ד)מייעד אם כן
ותוס' פסחים צא: ד"ה
דפשיטא לן שכן
א.
למתניתין והוא אמר בה מנפשיה.
ולפוסלה מן האחין כדתנן בהאשה
איש], ש) [נדה שם],
הלכה. תוס' בכורות לד.
מצינו אישות לקטן ואלא מאי אינו מייעד
ת) [עי' לקמן מב ע"א],
ב. בתוס' רשב"י כתוב. אף
ע) והאי טעמא דהאי צריך ליעדה רבי
רבה (יבמות דף צו:) עשו ביאת בן ט'
אמאי קא ממעט ליה קרא תיפשוט מינה
א) [יש להוסיף: אפילו.
לא. ג. דמשום קלון
יוסי ברבי יהודה היא דאמר מעות
כמאמר בגדול אבל ליורשה ולשאר
(רש"ש.)], ב) [צ"ל זוכה.
האשה יתחייב דומיא
דמייעד אמר רב אשי ג הכא ביבם בן תשע
הראשונות שקבל האב לאו לקידושין
דברים לא הויא כאשתו ולכן נ"ל
(רש"ש, ע"ש)], ג) [צ"ל
דבהמה הנרבעת. תוס'
שנים ויום אחד הבא על יבמתו עסקינן
שזוכה. (רש"ש.)], ד) [ב"מ
ערכין ג. ד. בתוס' יבמות
ניתנו ואין יעוד אלא בפרוטה שעליה
דמדאורייתא חזיא ליה בעלמא כגון
❖
פב ע"א], ה) [דף ו:],
סח. ד"ה קניא הוא בנ"א.
דמדאורייתא חזיא ה) ליה ו) מהו דתימא כיון
לפיכך אין דעת האב בהן מתחילה
שהיה היבם גדול ד וקטן זה ביאתו
כלומר זקוקה לו. ועי'
דמדאורייתא חזיא ליה וביאתו ביאה הבא
ואם אינו מודיעה שתקבל עליה אין
ביאה כלומר שאם בא על אחת מכל
רש"ש. ה. ולא הוי האי
כתרתי דאמרינן בעלמא
כאן קידושין: לקידושין ניתנו. ונפקא
עריות שבתורה מומתים על ידוש) מהו
תורה אור השלם
עליה מתחייב באשת איש קמ"ל מאי הוי
שפירושו תרתי דסתרן
מינה דהוה ליה מכר את בתו לאישות
דתימא הואיל ומדאורייתא כו' כלומר
עלה תא שמע אמר ר' אייבו א"ר ינאי אין
1. וְאִישׁ אֲשֶׁר ›נְאַף אֶת
אהדדי. ריטב"א. ו. אלא
ז)
ד
ואם יעדה ונתארמלה שוב אין מוכרה
אי לאו האי קרא דמעטיה ה"א
לבת. תוס' הרא"ש. וערב
אֵשֶׁת אִישׁ אֲשֶׁר ›נְאַף
יעוד אלא בגדול אין יעוד אלא מדעת $תרתי
ח)
מדבר הוא עם המלוה.
אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ מוֹת
לשפחות לרבי עקיבא: שאני הכא.
מדאורייתא חשובה כאשתו קמ"ל
מה טעם קאמר מה טעם אין יעוד אלא בגדול
רשב"א. ז.
שאותו כח
יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת:
שאינו קונה אותה אלא מדרבנן
דכתי' לשון יעדה למידרשה לשון דיעה:
וזכות שזיכתה לו תורה
ויקרא כ י
לפי שאין יעוד אלא מדעת ואיבעית אימא
2. אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ
יעדה והפדה. ואין יעידה אלא במקום
כדאמרינן בעלמא (שם) עשו ביאת
בקדושי בתו יכול הוא
מאי מדעת $ המדעת דידה דתני ט)אביי בריה
ליתנו לה לקדש עצמה
בן ט' כמאמר בגדול: תרתי. פי'
אֲשֶׁר לוֹ יְעָדָהּ וְהֶפְדָּהּ
פדייה שאם בא לייעדה בסוף שש
מדעתה. תוס' הרא"ש.
לְעַם נָכְרִי לֹא ›מְשֹׁל
דרבי אבהו אשר לא יעדה מלמד שצריך
צריך שיהא שהות ביום שאם תבוא
בקונטרס הא בהא תליא כלומר חדא
2
ח. ושמעינן מינה דלרב
לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ:
❖
חסדא זוכה לעצמו מן
שמות כא ח
ליעדה הוא תני לה והוא אמר לה בקידושי
לחשבון גרעונה דיהא עליה גרעון
מילתא היא דכיון שאין יעוד אלא מדעת
י)
התורה ולרב יהודה דפליג
של פרוטה: מעות הראשונות לאו
פשיטא דאין יעוד מועיל אלא בגדול
יעוד ואליבא דרבי יוסי ברבי יהודה כ)דאמר
עליה דרב חסדא זוכה מן
לקידושין ניתנו.
דאי קבל אב ע"מ
שהרי קטן לא מצי לשוויי שליח ת) לקדש ה
התורה אף לאחרים וכו'.
מעות הראשונות לאו לקידושין ניתנו רב
גליון הש"ס
שם. ט. דומיא דאמה
להתייעד וקידושי יעוד תלויין באב
וה"ר אלחנן פי' תרתי כלומר דסתרן
נחמן בר יצחק אמר אפילו תימא לקידושין
גמ' תרתי מה טעם
העבריה. שם. י. סתם לא
אף על גב דליכא שהות נמי כיון
אהדדי דרישא דאמרי' אין יעוד אלא
קאמר. כעין זה ביצה דף יד
שנא נתן לה את המשכון
ניתנו ו שאני הכא דאמר רחמנא יעדה מאי
דאמר בתוך שש תתייעד לי הוה
בגדול משמע אפילו שלא מדעת מהני
ע"א בבא מציעא דף י"ד
ולא שנא לא נתן לה את
ר' יוסי בר' יהודה דתניא יעדה והפדה צריך
ע"א: שם מדעת דידה.
המשכון. רשב"א. כ. אלא
ליה יעוד למפרע משעת מכירה:
והדר אמרינן אין יעוד אלא מדעת
עיין לעיל דף ה ע"א תוס'
ודאי בשעבוד שעליה
וכי שיהא שהות ביום ל)כדי פדייה מכאן א"ר יוסי
❖
משמע אבל שלא מדעת לא מהני:
ד"ה שכן ישנן בע"כ:
דהיינו מלוה היא
אומר אדם לבתו קטנה צאי
ברבי יהודה אם יש שהות ביום כדי לעשות עמו שוה פרוטה מקודשת
מתקדשת. תוס' הרא"ש.
ועי' חי' רע"א.
וקבלי קידושיך מדר' יוסי.
ואם לאו אינה מקודשת אלמא קסבר מעות הראשונות לאו לקידושין
הגהות הב"ח
תימה מאי אתא לאשמועינן פשיטא
ניתנו רב נחמן בר יצחק אמר ז אפילו תימא לקידושין ניתנו שאני הכא
(א) תוס' ד"ה אומר וכו'
למה לא תתקדש אפילו היה אומר
דאמר רחמנא והפדה: אמר רבא אמר רב נחמן אומר אדם לבתו קטנה
ח
דין הוא שתזכה בשיור
תן מנה לפלוני ותתקדש בתי לך
צאי וקבלי קידושיך מדרבי יוסי ברבי יהודה לאו אמר רבי יוסי ברבי יהודה
שאינו וכו' כדמשמע בפ'
❖
היתה מקודשת מדין ערב כדלעיל
התקבל דפריך:
מעות הראשונות לאו לקידושין ניתנו וכי משייר בה שוה פרוטה הוו קידושי
(דף ז.) כ"ש שאמר לבתו וכי תימא
הכא נמי ל"ש ואמר רבא א"ר נחמן טהמקדש במלוה שיש עליה משכון
דהכא לא שייך דין ערבות דהא לא
מוסף רש"י
מקודשת מדרבי יוסי ברבי יהודה לאו אמר רבי יוסי ברבי יהודה מעות
דיבר למקדשו א"כ לר' יוסי בר' יהודה
מעות
הראשונות
הראשונות לאו לקידושין ניתנו האי הלואה היא והיא גופא משכון היא
דאמר דמקודשת בפרוטה אחרונה
מ)
לקדושין ניתנו. מעות
אטו נילף מינה דאם לא אמר כלום
וכי
הראשונות שקבל האב
לא לבת ולא למקדש תהא מקודשת
מישראל זה הקונה לשם
קדושין קבלם שאם ירצה
אלא ע"כ המכירה חשובה כאילו אמר אביה לבת התקדשי ביעוד א"כ המכירה נמי תחשב כאילו אמר למקדש וי"ל דלא הוי לא כאומר לו ולא
לקדשה שתתקדש באותן
כאומר לה אלא הכי מוכיח ע"כ קטנה יש לה יד לקבל קידושין ז מדאשכחן גבי יעוד דאמר רחמנא שתייעד על ידי עצמה שאם לא היה מועיל
מעות
.
(רש"י על הרי"ף)
בעלמא כשנותן לה רשות להתקדש מדעת ע"י עצמה לא היה אומר הכתוב שיהיה מועיל לענין יעוד וא"ת היאך היא מתקדשת באומר לה צאי
פרט לאשת קטן.
אשמועינן דקטן אין לו
וקבלי קידושיך והלא קטן לית ליה זכייה מן התורה כדמשמע פ"ק דב"מ (דף יב.) דקטנה אין לה יד לזכות בעצמה ואמרינן דמציאת הקטן א) לר' יוסי
קדושין (סנהדרין נב:).
אין בו גזל גמור אלא מדבריהם בשלמא גבי יעוד דהתם דין הוא שתזכה (א) בשאר שאינו אלא מחילת שיעבוד בעלמא וי"ל דבדעת אחרת
מעות הראשונות לאו
לקדושין ניתנו. מעות
מקנה לה יש לה זכייה מדאורייתא כדמשמע בפ' [האומר] (גיטין סה.) דפריך לרב חסדא דאמר אחד זה ואחד זה קונה לעצמו ואינו זוכה
ב)
הראשונות שמקבל על
לאחרים מההיא דאומר אדם לעבדו ולשפחתו העבריים הילך מעות הללו ופדה מהן מעשר שני ושפחה עברית קטנה היא ודחי בעציץ
המכירה לא לקדושין ניתנו
שאינו נקוב דרבנן מכלל שהיה רוצה להוכיח ג) שזכה אפילו לאחרים מן התורהח:
אלא לשפחות ויעוד שתופס
במלוה שיש עליה משכון מקודשת מדר' יוסי בר' יהודה. אין לפרש דמיירי במשכון שלא בשעת הלואה דקני לה מדרבי יצחק
בה מחמת שפוחת פרוטות
ד)
פעולה שיש לו עליה
דאם כן היה לו להביא כאן דרבי יצחק כמו שמביא לעיל (דף ח:) גבי קידשה במשכון מקודשת ולעיל היה לו להביא דרבי
הוא בא ולא ע"י אביה
יוסי ברבי יהודה אלא אפי' במשכון בשעת הלואה איירי ט ואפי' אין מחזיר לה משכון אלא שמוחל לה את המלוה ואע"פ שהמשכון בידו
(לקמן מה.).
דהא המקדש במלוה שיש עליה משכון קאמרי ולא המקדש במשכון וא"ת כיון דמקדש בהנאת מחילת מלוה אפילו בלא משכון אמרי' דמקודשת
לעיל ה) ולמה אנו צריכין ללמוד מר' יוסי וי"ל דהיכא דאיכא משכון גרוע טפי דס"ד דלא סמכה דעתה כיון שאינו מחזיר לה משכון קמ"ל
מילתא דרבי יוסי דמקודשת וא"ת היכי נילף מרבי יוסי ברבי יהודה מיעוד והלא ביעוד מחזיר לה המשכון היינו גופה דהא גופה משכון
היא והכא אין מחזיר לה משכון וי"ל דפשיטא ליה דאין עיקר היעוד בחזרת משכון אלא מחמת מחילת שיעבוד המלוה לחוד ונ"ל לדקדק דקסבר
ר' יוסי בר' יהודה דעבד עברי אין גופו קנוי דאי גופו קנוי מה ענין זה אצל מלוה שיש עליה
משכון
אין כאן מלוה כלל אלא מקדשה
בהקנאת גופה לעצמה ומיהו י"ל דע"כ לא בהקנאת גופה שהיא קנויה
לו מקדשה דאם כן איך
תקדש
בלא שטר שחרור ובלא הפקר כ:
משל