יט:
האשה נקנית פרק ראשון קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
משל
למאן. פי' בקונטרס מדברי מי אנו למידין הא אם יש שהות
ט) וכי משייר בה שוה
פרוטה הוו קידושין. אלמא הואיל ומכרה ויודע
קצא א מיי' פ"ד מהל'
א) [לקמן נח: ע"ש],
ב) [בכת"י: ולאחר],
עבדים הלכה ז:
ביום כו' אלמא השתא הוא דמתחלי קדושין בגרעון שיש
שהאדון יכול ליעדה לאחר זמן מדעתיה הוה והוה ליה כאומר לה קבלי
י)
קצב ב מיי' שם הל' טו:
ג) [בכת"י: בר יעקב. וכ"ה
קידושיך: כ) לאו לקידושין ניתנו. ואינו מקדשה אלא ע"י גרעון שיש
לו עליה לרבנן מדברי חכמים אנו למידין דאמרי אפילו אין שהות
קצג ג מיי' שם הל' טז:
בריטב"א], ד) [לקמן כח:],
קצד ד מיי' פ"ו מהל'
ביום דקסברי לכך ניתנו מעות הראשונות דאי בעינן ליעודי יהיה
לו עליה דהוה מלוה שהרי היא חייבת לו או הם או שוויים והיא עצמה
ה) [בכת"י נוסף: עמו],
ו) נזיר יא. מכות ג: גיטין
אישות הלכה ט
משכון: אפילו בסוף שש. ביום
ייעוד מעכשיו דאי לאו מההוא שעתא
ופרק י"ב שם הלכה ו ז
פד: כתובות פג. פד.,
וכי משייר בה שוה פרוטה ומייעד הוו קידושין
השלמתם: משל לאומר לאשה. כלומר
מתחלי במאי מיקדשה השתא ופריך
ז) כתובות נו. ב"מ נא. צד.
סמג עשין מח טוש"ע
הכא נמי לא שנא ת"ר כיצד מצות יעוד
פשיטא דמצינו למילף ומשני מהו
מכאן אתה למד לאומר לאשה כו':
ב"ב קכו:, ח) [עי' תוס'
אה"ע סימן לח סעיף ה
א
נזיר יא. ד"ה האי על מנת],
וסי' סט סעיף ו:
מעכשיו ולאחר שלשים יום. מקודשת
דתימא הא לא אמר ליה לאב מעכשיו
אומר לה בפני שנים הרי את מקודשת לי
(א)
קצה ה מיי' פ"ד מהל'
ט) [שייך לע"א], י) [ברש"י
ותילף מיניה דאפי' לא פירש מעכשיו
לראשון דה"ק לה מעתה נתחלו אי
❖
הרי את מאורסת לי אפילו בסוף שש ואפילו
עבדים הלכה יב:
שברי"ף: זמן מדעתה הוי
בעינא בהו לאחר שלשים יום: משל
אלא הרי את מקודשת לי לאחר
ליה וכו'. וכעי"ז הוגה
סמוך לשקיעת החמה ונוהג בה מנהג אישות
ברש"ל כאן], כ) [ג"ז
למאן. מדברי מי אנו למידין: הא
שלשים יום תהא מקודשת לראשון
שייך לע"א], ל) [נדצ"ל
ואינו נוהג בה מנהג שפחות רבי יוסי ברבי
מוסף רש"י
אם יש שהות ביום כו'. אלמא השתא
קמ"ל האי תנא דאמר אנו למידין
רשאין], מ) [יבמות כג
יהודה אומר אם יש שהות ביום כדי לעשות
ע"א], נ) [סוכה כח ע"ב],
כיצד מצות יעוד. ישראל
המשל מדברי רבנן דאי אמר מעכשיו
הוא דמתחלי קידושין בגרעון שיש
ס) [בדפו"ר: דשאמר.
הקונה בת ישראל ורוצה
עמו שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אינה
לו עליה: לרבנן. מדברי חכמים אנו
אין ואי לא לא וקשה דבכוליה גמרא
❖
ליעדה כדכתיב אשר לא
ונדצ"ל דכשאמר],
מקודשת משל לאומר לאשה התקדשי לי
המשל בא ללמד על הדבר כמו משל
למידין דאמרי אפי' אין שהות דקסברי
א)
יעדה מכלל שיכול לייעדה
(רש"י על הרי"ף). אפילו
מעכשיו לאחר שלשים יום ובא אחר וקידשה
למה הדבר דומה נ) ועוד איך נאמר
לכך ניתנו מעות הראשונות דאי בעינן
ב)
בסוף שש. דקסבר ת"ק
תורה אור השלם
דמייעוד נלמוד באשה שתהא מקודשת
לייעודי יהא יעוד מעכשיו דאי לאו
בתוך שלשים יום שמקודשת לראשון משל
מעות ראשונות שקבל האב
לראשון והא לא איירי רבנן כלל
מההיא שעתא מתחלי במאי מקדשה
1. וְכִי ›מְכֹּר אִישׁ אֶת
מישראל זה הקונה לשם
למאן אילימא משל לרבי יוסי ברבי יהודה
קדושין קבלם שאם ירצה
השתא: פשיטא. דמצינו למילף: מהו
כשבא אחר וקידש בתוך ימי המכירה
בִּתּוֹ לְאָמָה לֹא תֵצֵא
הא אם יש שהות ביום כדי לעשות עמו שוה
לקדשה שתתקדש באותן
כְּצֵאת הָעֲבָדִים:
דתימא הא לא א"ל. לאב האי אדון
לכך פירש ר"י שהמשל בא ללמד
מעות ולכך אפילו ליכא
שמות כא ז
פרוטה מקודשת ואם לאו לא אמר רב אחא
ולומר דכי היכי דפשיט לן התם
מעכשיו ותילף מיניה דאפי' לא פירש
2. אִם רָעָה בְּעֵינֵי אֲדֹנֶיהָ
שהות נמי כיון דאמר בסוף
בריה דרבא משל לרבנן פשיטא מהו דתימא
שש תתיעד לי הוי למפרע
ג)
אֲשֶׁר לוֹ יְעָדָהּ וְהֶפְדָּהּ
באומר לאשה הרי את מקודשת לי
מעכשיו אלא הרי את מקודשת לי לאחר
יעוד משעת מכירה (שם).
לְעַם נָכְרִי לֹא ›מְשֹׁל
הא לא אמר ליה מעכשיו קמ"ל תניא אידך
שלשים תהא מקודשת לראשון: קמ"ל.
מעכשיו ולאחר שלשי' יום ובא וקידשה
אם יש שהות ביום.
לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ:
❖
המוכר את בתו והלך וקידשה לאחר שיחק
אחר בתוך שלשים יום שמקודשת
האי תנא דאמר למידין המשל מדברי
דקסבר מעות הראשונות
שמות כא ח
לא קבלן האב לשם
לראשון ה"ה גבי ייעוד שאם בא אחר
רבנן דאי אמר מעכשיו אין אי לא לא:
באדון ומקודשת לשני דברי רבי יוסי ברבי
קדושין דאין מקדשה אלא
משל לאומר כו'. כלומר מכאן אתה
וקדשה אחר המכירה קודם הייעוד
יהודה וחכ"א אם רצה לייעד מייעד משל
בפרוטה שיש לו עליה עוד
ב
הגהות הב"ח
למד לאומר לאשה כו': משל למאן.
(שם). על מנת שאין
דאינה מקודשת דמעות הראשונות
לאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר
ד)
(א) גמ' בפני שנים הרי
לך עלי שאר. מזון,
מדברי מי אנו למידים: לרבי יוסי
לקידושין ניתנו והכי קאמר משל למאן
שלשים יום ובא אחר וקידשה בתוך שלשים
ועונה. תשמיש, הרי זו
את מיועדת לי הרי את
❖
בר' יהודה. דמשום דלא פירש מעכשיו
על מי מלמד המשל אילימא לרבי
מקודשת ותנאו בטל.
מקודשת:
יום שמקודשת לשני משל למאן אילימא
דאין אדם מתנה על מה
יוסי בר' יהודה והאמר אם יש שהות
אע"ג דה"ל לקדושי בהו לאחר זמן
שכתוב בתורה, והוי קידושי
לרבנן האמרי רבנן אם רצה לייעד מייעד
ביום וכו' ואם כן לא דמי לאומר
כי קדמו אחר הוו קידושין ה"נ לא
המעשה מעשה והתנאי
מוסף תוספות
אלא אמר רב אחא בריה דרבא משל לר' יוסי
שנא: מהו דתימא הא לא אמר לה.
שהרי בעינן שיתן לה שום דבר בסוף
כמאן דליתיה דכמעשה
בלא תנאי דמי (רשב"ם ב"ב
א. כיון דמעות הראשונות
בר' יהודה פשיטא מהו דתימא הא לא אמר
בשעת מתן מעות על מנת שתתייעד לי
אלא משל לרבנן המשל בא ללמד לנו
קכו:). בדבר שבממון.
לקידושין ניתנו הוי
לאחר זמן ומשום הכי א"ר יוסי
על דברי רבנן שאם בא אחר וקידשה
לה לאחר שלשים יום קמ"ל תניא אידך
כגון שאר וכסות, ניתן
כאילו פירש הכי בפירוש.
דמקודשת לשני אבל היכא דאמר תוס' הרא"ש.
אחר המכירה קודם היעוד אינה
למחילה והרי מחלה, אבל
המוכר את בתו ופסק ה)על מנת שלא לייעד
עונה שהיא צער הגוף
התקדשי לי לאחר שלשים אע"ג דלא
מקודשת ופריך פשיטא דכיון שאמרס)
נתקיים התנאי דברי ר"מ וחכ"א אם רצה
לא ניתן למחילה (ב"מ
ג
לאשה כך הוא הדין ה"נ גבי ייעוד
אמר מעכשיו חיילי השתא ומקודשת
נא.). עונת תשמיש מצוה
לייעד מייעד מפני שהתנה על מה שכתוב
כך הוא לרבנן ומשני מהו דתימא הא
לראשון אם ירצה בסוף שלשים:
היא וצערא דגופא הוא
בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה
(ב"ב שם). תנאו קיים.
ו)
קמ"ל. דדמו אהדדי דכיון דתלה הכתוב
לא אמר מעכשיו ואפילו לרבנן נמי
הקדושין קדושין ויש לה
תנאו בטל ולר"מ תנאו קיים והתניא ז)האומר
תהא מקודשת לאחר שקדשה קודם
יעוד במעות הללו לאחר זמן מעיקרא
עליו עונה, אבל לא שאר
לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאין לך עלי
הייעוד דלא דמי לאומר לאשה דהתם
כי יהבינהו להכי יהבינהו שאם ירצה
וכסות (ב"ב שם).
אמר לה מעכשיו קמ"ל דכיון דכל
לייעד מייעד ואפילו הכי כיון דלא
שאר כסות ועונה ה"ז מקודשת ותנאו בטל
ח)
אמר מעכשיו מקודשת לשני: ולר"מ
מכירה ע"מ לייעד כמאן דאמר לה
דברי ר"מ רבי יהודה אומר בדבר שבממון
ד
מעכשיו דמי : משל לרבי יוסי
תנאו קיים. בתמיה: בדבר שבממון.
א
תנאו קיים אמר חזקיה שאני הכא דאמר
ברבי יהודה. פי' בקונטרס מדר"י
דניתן למחילה הוי תנאי קיים אבל
קרא 1 לאמה פעמים שאינו מוכרה אלא
ברבי יהודה אנו למידין משום דלא
עונה דצערא דגופא הוא לא איתיהיב
לאמה בלבד ורבנן האי לאמה מאי עבדי ליה
למחילה: מלמד שמוכרה לפסולים.
פירש מעכשיו אע"ג דהוי ליה לקדשה
האי מיבעי להו לכדתניא לאמה ה מלמד
בהו לאחר זמן מיהו כי קדמו אחר
ממזר ונתין שאין ל) רשאי לייעד ואינה
שמוכרה לפסולים והלא דין הוא אם
הוו קידושין ה"נ לא שנא מהו דתימא
נמכרת להם אלא לשפחות בלבד:
אם מקדשה לפסולין. דקידושין
מקדשה לפסולים לא ימכרנה לפסולים מה
הא לא א"ל בשעת מתן מעות ע"מ
תופסין בחייבי לאוין מ): לא ימכרנה
שתייעד לי לסוף שש ומשום הכי
למקדשה לפסולים שכן אדם מקדש את
לפסולין. בתמיה: מה למקדשה
אמר רבי יוסי דמקודשת לשני אבל
בתו כשהיא נערה ימכרנה לפסולים שאין
לפסולין. כלומר מה לי לקנתר על
היכא דאמר התקדשי לי לאחר
אדם מוכר את בתו כשהיא נערה ת"ל
שלשים יום אימא אע"ג דלא אמר לה
מקדשה לפסולין הרי מצינו שהקידושין
לאמה מלמד שמוכרה לפסולין ר' אליעזר
מעכשיו חיילא מהשתא ומקודשת
מסורין בידו לדבר גדול מזה שאפילו
אומר אם ללמד שמוכרה לפסולין הרי כבר
לראשון אם ירצה בסוף שלשים
משהביאה סימנין מקדשה כדילפינן
נאמר 2 אם רעה בעיני אדוניה שרעה
קמ"ל דדמי להדדי דכיון דתלה הכתוב
לעיל (דף ד:) מויצאה חנם אין כסף:
בנישואיה מה ת"ל לאמה מלמד שמוכרה
ימכרנה לפסולין. בתמיה והלא אין
ייעוד במעות הללו לאחר זמן מעיקרא
כי יהבינהו להכי יהבינהו שאם ירצה
המכירה מסורה בידו כל כך שהרי אינו
לקרובים
לייעד מייעד ואפ"ה כיון דלא אמר
מוכרה כשהיא נערה כדדרשינן ק"ו ומה
מכורה כבר יוצאה עכשיו שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר במסכת
מעכשיו מקודשת לשני גם פי' זה לא נהירא שהרי בכולי גמרא
ערכין (דף כט:): שרעה בנישואיה. שאסורה לו מיהא תפסי ליה בה
המשל בא ללמד על הדבר ופירש רבינו יצחק מהו דתימא הא לא
קדושין כדכתיב (שמות כא) אשר לא יעדה מכאן שמוכרה לפסולין:
אמר לה לאחר שלשים יום וכיון דלא פריש נימא דדעתיה שיחולו
הקידושין מעכשיו דמהני טפי מה שלא הזכיר שלשים יום שהרי
לקרובים
כל שעה ושעה בידו ליעדה כל זמן שירצה ואם קידשה אחר אינה
מקודשת קא משמע לן
כיון דלא אמר מעכשיו
בהדיא מקודשת
לשני: ולרבי מאיר תנאו קיים וכו'. מדרבנן
אדרבנן לא קשיא דיעוד
לא
הוי דבר שבממון:
שאינו