19/36

האשה נקנית פרק

ראשון

קידושין

כ.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

שאינו

יוצא בראשי אברים כעבד. דס"ד דלא גרע מעבד כנעני

לקרובים. אע"ג שאין כאן יעוד שאין קדושין תופסין בה: ורבי

קצו א מיי' פ"ד מהל' עבדים

א) [לעיל יח ע"ב לקמן מד

ע"ב], ב) לעיל יח: [לקמן מד:],

הל' יא:

מאיר. דדריש להאי לאמה בפוסק ע"מ שלא לייעד: כרבנן. לעיל

שאינו יוצא בשש ויובל ובגרעון כסף ועובד את הבת

א)

קצז ב מיי' שם הל' ו:

ג) [בכת"י: ומודו], ד) [לעיל

בשמעתין דקתני אין מוכרה לקרובים: אין מוכרה לאביו. שאסורה

ואפילו הכי יוצא בראשי אברים:

קצח ג מיי' שם פ"ג הלכה

טז ע"א], ה) תמורה ל. ת"כ פ'

אבקה

של שביעית. פירוש איסור קל שבה דעיקר איסור שביעית

לו משום בת בנו: ולא לבנו. דהויא ליה אחותו ואין קידושין תופסין

בהר, ו) ערכין ל., ז) [בכת"י:

ד:

קצט ד מיי' שם פרק ב

ממנה. וכן בסמוך], ח) [בכת"י:

בחייבי כריתות כדלקמן (דף סו:):

אינו אלא בעבודת קרקע כגון חרישה

ואשכחן עבד עברי הנמכר וכו',

הלכה ט:

לקרוביםא) והלא דין הוא אם מוכרה לפסולין

היכא דאיכא צד יעוד. כשמוכרה

וזריעה אבל משא ומתן אינו אלא

ר ה מיי' שם פ"א הלכה ט:

ועיין פנ"י], ט) ["בקרובים"

לא ימכרנה לקרובים מה למוכרה לפסולין

רא ו מיי' שם פרק ד הלכה

לאביו ויש לו בן לייעדה לבנו דהויא

עשה בעלמא לאכלה ולא לסחורה

ליתא בכת"י. ועיין רשב"א],

י) [בנמכר לעכו"ם הוא בויקרא

ב:

ליה בת אחיו אבל כשמוכרה לבנו אין

ומסברא שבא לו עונש זה על משא

שאם רצה לייעד מייעד ימכרנה לקרובים

רב ז מיי' שם פרק א הלכה

כה, נג. ובנמכר לישראל הוא

כאן צד יעוד לא לו ולא לבנו דהויא

ומתן מדה כנגד ב) מדה א:

❖

שאם רצה לייעד אינו מייעד אמר קרא לאמה

שם שם מ, וכן בדברים טו,

א (ב):

הא קמ"ל ליזבון איניש ברתיה.

יח], כ) [עירובין כט. ערכין

ליה אחות אביו: בגופו יצא. לקמיה

מלמד שמוכרה לקרובים ור"מ לפסולין נפקא

ל. סוטה מה.], ל) ת"כ פ'

מפרש: יחידי יצא. לקמיה מפרש:

אף על גב שמפדין אותה בעל

ליה מהיכא דנפקא ליה לר"א בקרובים סבר

בהר פרשה ה פסיקתא פרשת

הגהות הב"ח

הוה אמינא. לא תצא בראשי אברים

כרחו ב ג) מכל מקום רבית קשה יותר:

בהר ערכין ל: [לקמן כב. לעיל

לה כרבנן דאמרי אין מוכרה לקרובים תני

לעקר זה עבודת כוכבים.

ב)

(א) גמ' בשנת היובל הזאת

טו. ע"ש בתוספות], מ) סוכה

כעבד שיוצא ואין נוטל כלום אבל זו

תשובו: (ב) רש"י ד"ה אלא

מ: ערכין ל: תוספתא דערכין

חדא מוכרה לאביו ואין מוכרה לבנו ותניא

תצא ותטול דמי עינה קמ"ל קרא

שסופה ד) ליעקר ג:

פ"ה ה"ד פסיקתא פרשת בהר,

מנה וכו' מגרע לכל שנה

אידך אין מוכרה לא לאביו ולא לבנו בשלמא

יתירא דאין דין יציאה בחסרון אברים

ד"ז שייך לע"ב

נ) [לקמן כו ע"א], ס) ערכין

שתות מנה ואם נותרה:

עבד ד' ופשו ליה תרתי ניתיב

(ג) ד"ה לא הרגיש וכו' לסוף

ל: לקמן מ. יומא פו: סוטה

אינו מוכרה לא לאביו ולא לבנו כרבנן אלא

כלל: יחידי נכנס. לרבי אליעזר נמי

כב. [מו"ק כז:], ע) ב"ק קיג:

שמוכר וגבי לא באת כצ"ל

ליה תרתי כפי שניו. פירש

משמע ליה בגפו לשון בגופו ומפרש

מוכרה לאביו ואין מוכרה לבנו כמאן לא

ב"מ עא., פ) [בכת"י: ולא],

ותיבות את שדותיו נמחק:

בקונטרס לא איירי קרא לא בהשביח

ליה לומר שאם בא בגופו יחידי יצא

צ) [יבמות מו.], ק) [צ"ל ידו.

(ד) תוס' ד"ה כל צ"ל קודם

כרבנן ולא כרבי אליעזר לעולם כרבנן

❖

והוא תחילת דיבור. (חש"ל,

ד"ה אבקה:

ולא בהכסיף וקשה דא"כ אמאי שני

יחידי: מוסר לו. על כרחו: שאין

מודו רבנן היכא דאיכא צד יעוד: ת"ר אם

ע"ש)], ר) [בכורות יב ע"ב],

ג)

קרא בלישניה לכתוב אידי ואידי מכסף

מחשבין לו. כשבא לגרע ולפדות את

ש) [דערכין פ"ה], ת) [בדפו"ר

בגפו יבא בגפו יצא בגופו נכנס בגופו יצא

מקנתו או כפי שניו ואומר ה"ר ברוך

עצמו: אלא מנה. כמה מגיע ממנה

נוסף: סוף שמוכר. ועיין

מוסף רש"י

רבי אליעזר בן יעקב אומר יחידי נכנס יחידי

רש"ל], א) [לקמן כב ע"ב],

דה"פ אם עוד רבות בשנים דעבד תרתי

לכל שנה של שש שנים שתות מנה וכמה

ב) [סוטה ח ע"ב], ג) [לעיל

אין מוכרה לקרובים. אין

יצא מאי (בגפו) בגופו נכנס בגופו יצא אמר

ופשו ליה ארבע ליתיב ליה ארבע מכסף

מגרע לכל שנה (ב) ואם נותרה שנה

יח.], ד) [עי' מגילה ו ע"א],

מוכרה האב לבתו לקרובים

מקנתו בין הכסיף ובין השביח משום

רבא לומר שאינו יוצא בראשי אברים כעבד

ה) [לא נודע מקומו ועי'

נותן לו שתות מנה ולא אמרינן הרי

שהיא אסורה עליהם לייעד,

השמטות הירושלמי], ו) [עי'

דבעינן אשר לו יעדה (לעיל

שהוא סמוך לזמן כניסה טפי מזמן יציאה

השביח שנתייקרה הפעולה או החליף

א"ל אביי ההוא מלא תצא כצאת העבדים

❖

אבות פ"ה מ"י],

יח:). לקרובים שאין להם

ואם מעט נשאר בשנים דעבד ארבע

כח ועומד על מאתים תמנה מאתים

נפקא אי מהתם הוה אמינא ניתיב ליה דמי

קדושין בה דבעינן ראויה

ד)

ופש תרתי ניתיב ליה כפי שניו שהוא

לייעוד (לקמן מד:). אם בגפו

לפעולת שש שנים ויתן לו שליש מנה:

עיניה וניפוק קמ"ל ר' אליעזר בן יעקב אומר

יבא. שלא היה נשוי אשה

שוה עתה והוא סמוך לזמן יציאה

מכסף מקנתו. משעת מקנתו ישיב

תורה אור השלם

יחידי נכנס יחידי יצא מאי יחידי יצא אמר רב

כתרגומו אם בלחודוהי ולשון

בין הכסיף ובין השביח ד:

גאולתו:הכסיף. נתקלקל:שאין מחשבין

1. אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא

בכנפו שלא בא אלא כמות

נחמן בר יצחק הכי קאמר יש לו אשה

כל

ה) ג

(ד) הקונה עבד עברי כקונה

שהוא יחידי בתוך לבושו בכנף

לו. את השנים שעליו לעבוד אלא

אִם בַּעַל אִשָּׁה הוּא וְיָצְאָה

בגדו (שמות כא ג). יש לו

ובנים רבו מוסר לו שפחה כנענית אין לו

אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ: שמות כא ג

אדון לעצמו. וקשה מאי

במנה כאילו נמכר במנה ולקמיה יליף

אשה ובנים רבו מוסר לו

2. וְכִי ›מְכֹּר אִישׁ אֶת

אשה ובנים אין רבו מוסר לו שפחה כנענית

אדון די לו להיות כאדונו ויש לומר

מאי חזית דדריש להו לקולא ק) וידו של

שפחה כנענית. בעל כרחו

בִּתּוֹ לְאָמָה לֹא תֵצֵא כְּצֵאת

של עבד, דגזירת הכתוב היא,

כדאיתא בירושלמי דפעמים אין לו

שמות כא ז

ו)ת"ר ד נמכר במנה והשביח ועמד על מאתים

ה)

עובד כוכבים על התחתונה כדאמרן:

הָעֲבָדִים:

3. אִם עוֹד רַבּוֹת בַּשָּׁנִים

דכתיב אם בעל אשה הוא,

אלא כר אחת אם שוכב עליו בעצמו

אמר אביי הריני כבן עזאי. כי הוה

מנין שאין מחשבין לו אלא מנה שנאמר

ז)

וכתיב בתריה אם אדוניו יתן לו

לְפִיהֶן יָשִׁיב גְּאֻלָּתוֹ מִכֶּסֶף

אינו מקיים כי טוב לו עמך ואם אינו

בדיחא דעתיה הוי רגיל למימר הכי

אשה וגו' (תמורה ל.). שיהיו לו

ויקרא כה נא

3 מכסף מקנתו נמכר במאתים והכסיף ועמד

מִקְנָתוֹ:

4. וְאִם מְעַט נִשְׁאַר בַּשָּׁנִים

. שאין

ולדות ממנה (לעיל יד:)

שוכב עליו וגם אינו מוסרו לעבדו

הריני פתוח ומוכן להשיב לשואלי דבר

על מנה מנין שאין מחשבין לו אלא מנה

מחשבין לו אלא מנה.

עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל וְחִשַּׁב לוֹ

זו מדת סדום ו) נמצא שע"כ צריך

תורה כבן עזאי שהיה דר בטבריא

כשבא לפדות עצמו מחשב

כְּפִי שָׁנָיו יָשִׁיב אֶת גְּאֻלָּתוֹ:

תלמוד לומר 4 כפי שניו ח) אין לי אלא עבד

למסור לעבדו והיינו אדון לעצמו:

שהיה חריף ודרשן ואמר (בכורות נח.)

כמה שנים משעה שנמכר (עד

ויקרא כה נב

הנמכר לעובד כוכבים הואיל ונגאל בקרובים

5. וְהָיָה כִּי יֹאמַר אֵלֶיךָ

שנת היובל) ומחשב כמה מגיע

ט)

גאולתו

כל חכמי ישראל לפני כקליפת השום

מאותו מנה לכל שנה ושנה ואם

לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ כִּי אֲהֵבְךָ

ידו על התחתונה נמכר לישראל מנלן ת"ל י) שכיר שכיר לגזירה שוה אמר אביי

חוץ מן הקרח הזה: נדרשינהו

עברו שתים או שלש שנים ינכה

וְאֶת בֵּיתֶךָ כִּי טוֹב לוֹ עִמָּךְ:

הריני כבן עזאי בשוקי טבריא א"ל ההוא מרבנן לאביי מכדי הני קראי איכא

לחומרא. להחמיר על העבד השביח

לו אדוניו לפי חשבון המגיע

דברים טו טז

כ)

6. בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ

לכל שנה, כדכתיב כימי שכיר

יתן כפי שניו הכסיף ישיב לפי כסף

למידרשינהו לקולא ואיכא למידרשינהו לחומרא מאי חזית דדרשינהו לקולא

. כפי

יהיה עמו

אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ: ויקרא כה יג

(ערכין ל.)

מקנתו: מדרבי יוסי ברבי חנינא.

נידרשינהו לחומרא לא סלקא דעתך מדאקיל רחמנא לגביה דתניא כי טוב

7. כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר

שניו. משמע כפי שנים שעמד

ל)

בהן, כלומר לפי מה שהוא שוה

שלא בא לידי עבדות אלא שהיה

מֵאֲחֻזָּתוֹ וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב

לו עמך עמך במאכל ועמך במשתה שלא תהא אתה אוכל פת נקיה

באותה שעה (שם). אין לי

אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו:

חשוד על השביעית: אבקה של

אלא עבד הנמכר לעובד

והוא אוכל פת קיבר אתה שותה יין ישן והוא שותה יין חדש אתה ישן

ויקרא כה כה

שביעית. איסור הקל שבה העושה

8. וְאִישׁ כִּי ›מְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב

כוכבים. דהאי קרא בנמכר

על גבי מוכים והוא ישן על גבי התבן מכאן אמרו כל הקונה עבד עברי כקונה

לעכו"ם כתיב, כדכתיב וכי

סחורה בפירותיה דהוה ליה לאו הבא

עִיר חוֹמָה וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ עַד

תשיג יד גר ותושב וכו' (שם).

אדון לעצמו ואימא הני מילי לענין אכילה ושתיה כי היכי דלא ליצטער ליה הא

תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ יָמִים תִּהְיֶה

מכלל עשה לאכלה (ויקרא כה) ולא

ת"ל שכיר שכיר. כתיב הכא

ויקרא כה כט

גְאֻלָּתוֹ:

לענין פדיון נחמיר עליה מדרבי יוסי בר' חנינא דתניא רבי יוסי ברבי חנינא

לסחורה ר): בשנת היובל הזאת. וכי

מ)

9. וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ

כימי שכיר יהיה עמו וכתיב

בנמכר לישראל כי משנה שכר

אומר בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית אדם נושא ונותן בפירות

תמכרו אם תמכרו ותקנו מה

עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב

שכיר עבדך וגו' (שם). הריני

ויקרא כה לה

וָחַי עִמָּךְ:

שאסרתי לכם בו סופך למכור ממכריך

שביעית לסוף מוכר את

מטלטליו שנאמר 6 בשנת היובל (א) תשובו

כבן עזאי בשוקי טבריה.

01. וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ

וכל כלי ביתך: לא הרגיש. לא שם

יום אחד היתה דעתו צלולה,

וְנִמְכַּר לָךְ לֹא תַעֲבֹד בּוֹ

איש אל אחוזתו וסמיך ליה וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך

אמר הריני כאן בפומבדיתא

עֲבֹדַת עָבֶד: ויקרא כה לט

לבו לפורענות הבא עליו לחזור בו

דבר הנקנה מיד ליד לא

הרגיש לסוף מוכר את שדותיו שנאמר כי

11. וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב

מוכן להשיב דבר לשואל בעומק

נ)

מעבירה שבידו. גבי לא הרגיש גרסינן

ובחריפות כבן עזאי שהיה

עִמָּךְ וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ וְנִמְכַּר

ימוך אחיך ומכר מאחוזתו לא באת לידו עד שמוכר את ביתו שנאמר

לסוף שמוכר (ג) את שדותיו וגבי

חריף ודורש בשוקי טבריה

לְגֵר תּוֹשָׁב עִמָּךְ אוֹ לְעֵקֶר

❖

כי ימכור בית מושב עיר חומה מאי שנא התם דאמר לא הרגיש

מִשְׁפַּחַת גֵּר: ויקרא כה מז

(סוטה מה. וכעי"ז ערובין כט.

לא באת לידו בכולהו גרסי' בתוספתא ש)

ברבא). הריני משובח במקומי

ומאי שנא הכא דאמר לא באת לידו כדרב הונא ס) דאמר רב הונא כיון

עד שמוכר והכי משמע לא תבא בידו

שאני דרשן ובקי כבן עזאי

שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו הותרה לו סלקא דעתך אלא

שהיה משתבח בשוקי טבריה

הרהור תשובה עד שבא לכל אלו:

מוסף תוספות

כדתניא בבכורות בפרק תשיעי

מ"ש דקתני לא הרגיש ת). דמשמע

נעשית לו כהיתר לא באת לידו עד שמוכר את בתו שנאמר וכי ימכור

(נח.) בן עזאי אומר כל חכמי

א. בנ"א. וא"ת ומנלן דעל ידי

אם לא הרגיש סופו לבא לכך ובכולהו

איש את בתו לאמה ואע"ג דבתו לא כתיבא בהאי ענינא הא קמ"ל ניזבין

ישראל לפני כקליפת השום

סחורה בלבד קלקולים אלו

(ערכין ל:). מכדי הני קראי.

תנא לא באת לידו עד שמוכר

שמפרש כאן באין עליו

אינש ברתיה ולא ניזיף בריביתא מאי טעמא ברתיה מגרעא ונפקא והא מוספא

דעבד עברי (שם). קיבר.

דילמא ע"י חרישה וזריעה

דמשמע דפשיטא ליה לתנא דדרכו

. מדרבי יוסי

שגונדיי"ר (שם)

ואזלא לא באת לידו עד שלוה ברבית שנא' 9 וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך

דוקא הם באים וי"ל דהיינו

בכך דלא תבא לידו שישוב בתשובה

בר' חנינא. דודאי לא בא

מדה כנגד מדה ע"י שמכר

וסמיך ליה אל תקח מאתו וגו' לא באת לידו עד שמוכר את עצמו שנאמר

לידי כך אלא מפני שהיה רשע

פירות שביעית הוא מוכר את

עד שיקבל עוד פורענות: אע"ג

ועשה סחורה בפירות שביעית

אשר לו. תוס' ערכין ל:

וכי ימוך אחיך ונמכר לך לא לך אלא לגר שנאמר לגר ולא לגר צדק אלא

ע) פ)

דבתו בהאי ענינא לא כתיבא.

(שם). אבקה של שביעית.

ב. משום פגם משפחה. תוס'

לגר תושב שנאמר גר תושב משפחת גר זה עובד כוכבים כשהוא אומר לעקר

לדרוש בה סמיכת פרשה מכל מקום

צ)

הסוחר בפירות שביעית, ולהכי

הרא"ש. ג. בנ"א. לפי שסופן

קרי ליה אבק, שאין זו עיקר

של ע"כ ליעקר דריש הכי.

זה

הואיל ופרשת רבית סמוכה לפרשת

מצותה של איסור שביעית

תוס' ערכין ל:. ד. ולהכי אתי

ממכר בית אנן סהדי שכבר מכר את בתו אם יש לו בת קטנה קודם שלוה ברבית דניחא ליה וכו': וכי ימוך אחיך. הכל בסדר סמיכת

(שם). מידי דלא הוי עיקר

יתורא דקרא אחר הסמוך

פרשיות הוא דורשו וכולן זו קשה משלפניה: שנאמר לגר. פרשה אחרת היא הסמוכה לנמכר לך וכי תשיג יד גר ותושב עמך וגו':

האיסור תלוי בו קרי אבק וכו'

אזלינן. תוס' ערכין ל: ע"ש.

כמו אבק העולה מדבר הנכתש

זה

במכתשת (סוכה מ:). לבסוף

מוכר את מטלטליו. מחמת עניות (שם). בשנת היובל. שביעית ויובל חדא היא (שם). וסמיך ליה וכי תמכרו ממכר. ודרשינן סמוכין והכי אמר רחמנא אם לא תשמרו מצות יובל סופכם למכור מטלטלין וכלי תשמיש (ערכין ל:). לא הרגיש. לא נזדעזע

לשוב מן העבירה (שם). לא באת לידו. משמע שלא יעלה על לבו שיהא עושה שום עבירה (שם). נעשית לו כהיתר. דומה בעיניו כהיתר, הלכך ברישא דלא עבר עדיין אלא פעם אחת תני לא הרגיש, דמשמע שהיה יודע ונותן אל לבו שהיה עובר, אבל לא

נרתע מן העבירה ועשאה, ובפעם שניה תני לא באת לידו, שאפילו על לבו אין עולה שתהא עבירה (שם). ניזבין אינש ברתיה ולא ניזיף בריביתא. דריבית כתיב בהאי ענינא, דכתיב אל תקח מאתו נשך ותרבית וגו' והא ודאי מקמי הכי כבר זבנה לברתיה

דבהכי ניחא ליה (שם). ברתיה מגרעא ונפקא. שסתם מכירת הבת אינה שתהא שפחה אלא עד שיגיעו ימי נערות, ואם בא לפדותה בתוך כך מחשב הדמים שמכרה כמה מגיע לכל שנה שהיתה ראויה להיות ביד האדון, ולפי אותו חשבון המגיע לכל שנה מנכה

לו האדון לכל שנה ושנה ששמשתו, כדתניא (לעיל יד:) והפדה מלמד שמגרעת פדיונה ויוצאה (שם). לגר תושב. שקבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים ואוכל נבילות (ב"מ עא.).