כא:
האשה נקנית
פרק
ראשון
קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לקובעו
חובה ואפילו לר' יהושע. פירש בקונטרס ואפי' לרבי
ההוא. בכל גאולה
חובה: ואפי' לרבי
תתנו תלה פ) ביה קרא לקובעו
רטז א ב מיי' פ"ב מהל'
א) [לעיל יז:], ב) [לעיל
טו ע"א], ג) פסיקתא
עבדים הלכה ז:
יהושע. דאמר גבי שדה אחוזה רשות הכא מודה דחובה דלא יטמע
יהושע דאמר לגבי שדה אחוזה רשות הכא מודה דהוי
ריז ג מיי' שם פרק ג
פרשת ראה ספרי פרשת
בעובדי כוכבים צ): לעולמו של יובל. כדילפינן בריש פירקין (דף טו.)
חובה כי היכי דלא יטמע בין העובדי כוכבים והכא לא שייך לאקשויי
הלכה ט:
ראה פיס' קכב שבועות
סול. ברוק"א בלע"ז: סירא. קוץ:
ריח ד מיי' שם הל' ח:
מאי בכל דהא לא נכתב בההיא עניינאא אך הקשה ה"ר שמואל מקוצי
מושבתם איש אל אחוזתו:
ד: בכורות לז: נא. מכילתא
ריט ה מיי' שם הל' ט:
פרשת משפטים פרשה ב,
מקדח. טריידר"א: מכתב. גרייפ"א
כיון דמוקי לה כרבי יהושע ע"כ לא
רכ ו מיי' שם הל' ד:
ד) ["ד"א" נראה למחוק.
א ההוא לקובעו חובה ואפי' לרבי יהושע ת"ש
ק) שחוקקין בפנקסיהן: מרצע הגדול.
חזי לקובעו חובה אלא בע"ע בלבד
(רש"ש, ע"ש)], ה) [בכורות
ז [מיי' פי"ח מהל' איסורי
מה ת"ל יגאלנו יגאלנו יגאלנו ג' פעמים
לקמיה מפרש מאי ר)גמרא: יודן בריבי.
וא"כ אין הריבוי דבכל ארץ אחוזתכם
לז: ע"ש], ו) [גירסת
ביאה הל' ג טוש"ע אה"ע
1
2
סי' ז סעי' יד]:
הערוך ערך מילת במילת
שוה שהרי לענין בתי ערי חומה אין
יודן שמו וגדול בדורו היה וכל היכא
לרבות כל הגאולות שנגאלות כסדר הזה מאי
רכא ח ט מיי' פרק ח
פירוש הרך שבאוזן וכן
מרבה קביעות חובה ולענין ע"ע
דקרי ליה בריבי לשון חכמה וחריפות
לאו בתי ערי חומה ועבד עברי הנמכר
מהל' מלכים הל'
אי' בבכורות לז: במילת],
ז) שבועות ד: לז: בכורות
הוא: אלא במילתא. אליה של אזן
הוא מרבה חובה וא"כ הוה ליה
ד:
לישראל לא בתי חצרים ושדה אחוזה
רכב י כ מיי' שם הלכה
לז: נא. ב"ק קיז: סד.
בבשר ולא בתנוך: וחכ"א כו'. חולקין
למימר בתי החצרים וע"ע הנמכר
❖
בתי חצרים בהדיא כתיב בהו 3 על שדה
ג:
נזיר לה. ב"מ נז: חולין
לעובד כוכבים ולקובעו חובה בשתיהן
עליו וזו ראיה שלהם קים לן דאין עבד
סז. סוכה נ: מנחות כח:,
הארץ יחשב אמר רב נחמן בר יצחק לקרוב
ב
ח) [נראה להוסיף ונתת,
וכר"א ואז הוי ריבוי שוה:
עברי כהן נרצע מפני שנעשה בעל
ההוא לקרוב קרוב קודם. ושלשה
וכן לקמן בדרשת ר"י.
קרוב קודם: והנרצע נקנה ברציעה: דכתיב
תורה אור השלם
מום ולא יכול עוד לשוב לחיזוקו
(רש"ש, ע"ש)], ט) חולין
ורצע אדוניו את אזנו במרצע וגו': וקונה את
יגאלנו אתי חד לגופיה
הראשון ולקמיה ילפינן ושב אל משפחתו
4
1. אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה
צא. קלד: הוריות יב.
י) [לקמן לה: לו.] יבמות ה.
עצמו ביובל ובמיתת האדון: דכתיב ועבדו
וחד בבתי החצרים ובשדה אחוזה
למוחזק שבמשפחתו והיאך הוא נעשה
תִּהְיֶה לּוֹ אֶחָד מֵאֶחָיו
קיד: סנהדרין נא. [מכות
›גְאָלֶנּוּ: ויקרא כה מח
ב)דכתב בחד קרא וחד למדרש יגאלנו
בעל מום והתנן (בכורות דף לז.) גבי
ולא את הבן ולא את הבת לעולם לעולמו
א)
כ.], כ) [בכת"י: ר"נ בר
2. אוֹ דֹדוֹ אוֹ בֶן דֹּדוֹ
לזה ולא לאחר:
מומין נפגמה אזנו מן הסחוס אבל
יצחק לר"ע], ל) [גירסת
של יובל ב) תנו רבנן ג)מרצע אין לי אלא מרצע
›גְאָלֶנּוּ אוֹ מִשְּׁאֵר בְּשָׂרוֹ
בביאה שניה כ"ע לא פליגי
הערוך באסקונדרי פירש
לא מן העור: הא אין רוצעים כו'.
מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ ›גְאָלֶנּוּ אוֹ
מנין לרבות הסול והסירא והמחט והמקדח
ר"ח בגורי כלבים פ"א
הִשִּׂיגָה יָדוֹ וְנִגְאָל:
דאסור. ואף ע"ג דגבי
הרי יש לך ללמוד מכאן שאין רוצעין
כו' והוא כפירוש רש"י
ויקרא כה מט
והמכתב ת"ל 5ולקחת לרבות כל דבר שנקח
אלא בגובה של אזן: במאי קא מיפלגי.
שפחה לא מפליג בין ביאה ראשונה
כאן], מ) [בשאר דוכתי
3. וּבָתֵּי הַחֲצֵרִים אֲשֶׁר
ביד דברי ר' יוסי בר' יהודה רבי אומר מה
בש"ס: ותו. בסוכה לו
ג
גבי סול וסירא: דריש כללי ופרטי.
אֵין לָהֶם חֹמָה סָבִיב עַל
לשניה דאף ביאה שניה שריא דהא
ע"ב וע"ש במסורת הש"ס],
שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב גְּאֻלָּה
מרצע מיוחד של מתכת אף כל של מתכת
איתותב שמואל לעיל התם היינו
בכל התורה מקום שכולל ופורט דורש
נ) יבמות ז:, ס) ספרי
תִּהְיֶה לּוֹ וּבַיֹּבֵל יֵצֵא:
ד"א המרצע להביא המרצע הגדול אמר רבי
טעמא דהוי חידוש שהותר איסור
שהפרט פירוש של כלל ואין בכלל אלא
פרשת תצא פסיקתא שם,
ויקרא כה לא
ד)
ע) שמחות פ"ז, פ) [תני
4. וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל
לא יהיה קדש ג) גבי ישראל הותר נמי
מה שבפרט וכי חזר וכלל לא הוסיף
אלעזר יודן בריבי היה דורש כשהן רוצעים
ה)
רש"ש], צ) [לעיל כ ע"ב],
הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל
גבי כהן אבל הכא דכי שריא גבי
לך בכלל האחרון אלא הדומה לפרט:
אין רוצעים אלא במילתא וחכ"א אין עבד
ק) [בדפו"ר: שהמינין
ו)
ד
הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה
חוקקין], ר) [בדפו"ר:
ריבויי ומיעוטי. אין הפרט פירושו
ישראל אין כאן חידוש ולגבי כהן
ב
וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ
עברי כהן נרצע מפני שנעשה בעל מום
תלמודא.
וכצ"ל],
בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם:
של כלל שתאמר אין בכלל אלא מה
אסורה מטעם זונהג ואע"פ שמתגיירת
ש) [בדפו"ר: בגיותה.
וא"ת במילתא הם רוצעים היאך עבד עברי
שמות כא ו
בעל כרחה עשאה הכתוב כגיורת
שבפרט אלא למעוטי הוא בא לפי
5. וְלָקַחְתָּ אֶת הַמַּרְצֵעַ
וע"ע יבמות סא ע"א
כהן יעשה בעל מום הא אין נרצע אלא
ה
ובתוס' שם ד"ה אין
גמורה ואכתי איכא איסורא לגבי
שבכלל היה מרבה את הכל ובא
וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת
זונה], ת) [עי' היטב
בגובה של אזן במאי קמיפלגי דרבי דריש
וְהָיָה לְךָ עֶבֶד עוֹלָם וְאַף
כהן ולא מצינו שהתיר:
המיעוט אחריו לומר בזה וכיוצא בו
בחולין לז: עד:], א) [שייך
לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן:
אשת
כללי ופרטי ולקחת כלל מרצע פרט באזנו
אפילו אשת איש. דואע"פ
כללתי לך הילכך אפילו לא חזר וכלל
ז)
ח)
לדף כב.], ב) [בדפו"ר:
דברים טו יז
6. עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי
דכת', ונדצ"ל דכתיבי],
ובדלת חזר וכלל כלל ופרט וכלל אי אתה
דאין אישות בכותית
הייתי מביא כעין הפרט וכי חזר
ד)
ג) [דברים כג, יח. וע"ש
›שְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה
כדאיתא פ' ד' מיתות (סנהדרין נב:)ה) ה
וריבה ריבה הכל ולא מיעט לך
דן אלא כעין הפרט מה הפרט מפורש של
ברש"י], ד) [בדפו"ר: לגוי],
אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד
מ"מ איכא עשה ו דכתיב ז (בראשית ב)
אלא דבר אחד ומסרו הכתוב לחכמים
ה) [וע"ש היטב בתוספות
מתכת אף כל של מתכת ר' יוסי דריש ריבויי
הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף
ד"ה פרט] [ובתוס' ע"ז לו:
ודבק באשתו ולא באשת חבירו ו):
איזה דבר הראוי למעט מן הכלל. פי'
יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה:
ומיעוטי ולקחת ריבה מרצע מיעט באזנו
ד"ה משום], ו) [כדאיתא
בראשית לב לג
מיעט ממעט קצת ממשמעו: מיעט בסנהדרין נח.],
ה"ג
❖
7. וְיָצָא מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו
ובדלת חזר וריבה ריבה ומיעט וריבה ריבה
סם. שלא יתן סם על אזנו וינקבנה
עִמּוֹ וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ
הכל מאי רבי רבי כל מילי מאי מיעט מיעט סם אמר מר המרצע להביא
וְאֶל אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב:
דהא לא דמי למרצע שאינו נוקב
ויקרא כה מא
מרצע הגדול מאי משמע ט)כדאמר רבא 6 הירך המיומנת שבירך ה"נ המרצע
גליון הש"ס
מכח אדם אלא מאליו: הירך מיומן
8. וְאִם אָמֹר יֹאמַר
מיוחד שבמרצעין: א"ר אלעזר יודן בריבי היה דורש כשהן רוצעין אין
גמ' לא דברה תורה אלא
שבירך. בפרק גיד הנשה (חולין צ:)
הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי
כנגד יצה"ר. עי' סוטה דף
אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא
ר' יהודה אומר אין נוהג אלא באחת
רוצעין אלא במילתא וחכ"א אין עבד עברי כהן נרצע מפני שנעשה בעל
❖
לו ע"א תד"ה כמאן:
אֵצֵא חָפְשִׁי:
והדעת מכרעת של ימין ויליף לה
מום: ויעשה בעל מום אמר רבה בר רב שילא אמר קרא ושב אל
שמות כא ה
7
9. וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ
מה"א דהירך ודרש הירך חשובה
משפחתו למוחזק שבמשפחתו איבעיא להו עבד עברי כהן מהו שימסור
בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ
שבירכות: ויעשה בעל מום. ומה לעזי רש"י
לו רבו שפחה כנענית חידוש הוא לא שנא כהנים ול"ש ישראל או דילמא
וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ:
❖
בכך והלא רציעה מצוה היא: חידוש
דברים כא יב
ברוק"א. יתד,
שאני כהנים הואיל וריבה בהן הכתוב מצות יתירות רב אמר מותר ושמואל
י)
ו
הוא. שהתיר שפחה כנענית לישראל:
קנה עץ מחודד.
אמר אסור א"ל רב נחמן כ) לרב ענן כי הויתו בי מר שמואל ל) באיסקומדרי
טריידר"א. מקדח.
באיסקונדרי איטלליתו. לא הטיתם
גרייפ"א [גרפי"א]. חרט
מוסף רש"י
איטלליתו מ"ט לא תימרו לי' מהא וחכ"א אין עבד עברי כהן נרצע מפני שנעשה
לב לדקדק בשמועתכם אלא כמשחקין
(לכתיבה).
לעולמו של יובל. עד
מרייל"ש [מירילי"ש].
בפספסין מרייל"ש: וא"ת אין רבו
בעל מום וא"ת אין רבו מוסר לו שפחה כנענית תיפוק לי דבעינא אהבתי
8
היובל או אינו אלא
אסימונים, אבנים או
מוסר לו שפחה כנענית. למה לי טעמא
את אדוני את אשתי ואת בני וליכא מ)תו לא מידי איבעיא להו כהן מהו ביפת
לעולם כמשמעו ת"ל ואיש
כלים קטנים שמניעים
❖
מפני שנעשה בעל מום בלאו הכי נמי
אל משפחתו תשובו מגיד
אותם על לוח המשחק.
תואר חידוש הוא לא שנא כהן ולא שנא ישראל או דילמא שאני כהנים הואיל
שחמישים שנה קרויים
לא שייך רציעה דבעינן אהבתי את
וריבה בהן מצות יתרות רב אמר מותר ושמואל אמר אסור בביאה ראשונה
עולם ולא שיהא עובדו
אשתי: תו לא מידי. אין להשיב על
כל חמישים אלא עובדו
דכ"ע לא פליגי דשרי דלא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע כי פליגי בביאה
מוסף תוספות
זאת: כהן. אסור בגיורת שהיתה
עד היובל בין סמוך
שניה רב אמר מותר ושמואל אמר אסור רב אמר מותר הואיל ואישתריא
בין מופלג (שמות כא
א. דהא לא כתיב עבד
נ)
זונה ש) קודם: מהו ביפת תואר.
ו). הסול. חתיכת עץ
עברי בהאי ענינא. תוס'
אישתרי ושמואל אמר אסור דהא הויא לה גיורת זוגיורת לכהן לא חזיא א"ד
במלחמה: מותר. כדמפרש ואזיל:
חדודה (שבועות ד:). קיסם
הרא"ש. ב. כי מגיירא
בביאה שניה כ"ע לא פליגי דאסירא דהויא לה גיורת כי פליגי בביאה ראשונה
דברה תורה. לא התירתה אלא בשביל
שראשו חד שקורין ברוק"א
שריא גבי ישראל. שם.
ח
(בכורות לז:). והסירא.
ג. שסתם עכו"ם נבעלת
יצר הרע שאם לא יתירה יעבור על
רב אמר מותר דהא לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע ושמואל אמר
ט
קוץ (שם ושם). והמקדח.
לפסול לה ועשאה זונה.
האזהרה כדיליף לקמיה מדכתיב יפת
אסור כל היכא דקרינא ביה והבאתה אל תוך ביתך קרינא ביה וראית בשביה
טריבל"א (בכורות לז:).
ריטב"א. ד. מדאיצטריך
9
והמכתב. חרט שקורין
תואר שיצר הרע מתגרה בו הילכך
להתיר ביפת תואר נראה
כל היכא דלא קרינא ביה והבאתה אל תוך ביתך לא קרינא ביה וראית
גריפ"א (שבועות ד:). עט
דאיכא איסור דא"א
בכהן נמי איכא למיחש ליצר הרע
ברזל (בכורות לז: נא.)
. עט
מדאוריתא בגויה. תוס'
בשביה ס) ת"ר וראית בשביה י בשעת שביה אשת כ ואפילו אשת איש
ושריא: בביאה שניה. שכבר נתקררה
וחרט (פסחים נד.). בריבי.
הרא"ש. ה. כדאמרינן
יפת תואר $ לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע מוטב שיאכלו ישראל בשר
ע)
אדם גדול (בכורות לז:).
אשת רעהו פרט לאשת
רוחו: והבאתה אל תוך ביתך.
במילתא. אליה (שם).
אחרים וכו'. רשב"א.
תמותות
לקיימה: קרינא ביה וראית בשביה.
היאך כו' יעשה בעל
ו. [דממעטינן] לענין
הותרה לו במה שנתן עיניו בה: בשעת שביה. אם נתן מתחילה עיניו בה ולא שלקחה למוכרה או לשפחה ואח"כ נתן עיניו בה:
מום. הא הדר בריא,
מיתה ומלקות אבל
הא אין נרצע. בניחותא,
איסורא איכא. תוס'
יפת תואר. משמע מתוך שמתגרה בו יצרו מחמת יופיה התירה לו ובקושי אלא דמוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות שחוטות בשר מסוכנת
הא ודאי אין רוצעין אלא
הרא"ש. ז. בבני נח. שם.
פגול ת): א) ולא
יאכלו בשר
תמותות. לאחר שימותו ויהו נבלות:
שחוטה ואע"פ שהיא מאוסה כדכתיב ביחזקאל (ד) ולא בא
בפי
בשר
בגובה של אוזן שהוא סחוס
תמותות
(שם). תו לא מידי. אין
לדון אחר דבר זה (סוכה
לו:). לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע. שאם אין הקב"ה מתירה ישאנה באיסור (דברים כא יא).