האשה נקנית פרק
ראשון
קידושין
ד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
יציאה
דכוותה קא ממעט. פי' ר"ח יציאת אמה העבריה מאדון
יציאה דכוותה קא ממעט. יציאת אירוסין דומיא דיציאת אמה קא
י
א) נדרים סו: עד: יבמות
א מיי' פי"א מהל'
כט: כתובות לט. מו:,
נדרים הל"ט סמג לאוין
ממעט מדין אמה ולמימר דיש כסף בה ומה יציאת אמה העבריה
שהוא עת נעורים אף כאן נערה מיהו סוגיא לא משמע
ב) יבמות ע. ע"ש ספרא
רמב טוש"ע יו"ד סי' רלד
אין כסף לאדון דנפקא מרשותיה קאמר קרא אף מיעוט דיש כסף
כלל שהוא צריך ללמוד דביום נערות מיירי אלא מנלן דכסף דאביה
פרשת אמור פרשה ו,
סעיף ה:
יא
דקא דייק ליציאת אירוסין יש כסף למי שיצאה הימנו קאמר והיינו
הוי ונראה לפרש יציאה דכוותה כגון ברשות אדון אם היה שם כסף
ג) [ע' תוס' לקמן סו: ד"ה
ב מיי' פ"ד מהל'
ולזרעו], ד) [יבמות כב:
עבדים הל"ה סמג
אב: והא לא דמיא. יציאת אירוסין
אז היה נותן לאדון שיצאה ממנו כמו
וש"נ ועמ"ש שם על הגליון
עשין פג:
יציאה דכוותה קא ממעט והא לא דמיא האי
כן כאן שיש כסף ביציאתה מרשות
ליציאת אמה והיכי קאמרת דיציאת
יב
ג ד מיי' פ"ו מהל'
בשם הערוך וסמ"ע ר"ס
אב דאביה הוי וכן משמע לשון
אירוסין אתי למעוטי הא לאו דכוותה
רעו סי"ח], ה) יבמות ע.
יציאה להאי יציאה התם נפקא לה מרשות
תרומות הל' יב יג
נ) הקושיא: זרע פסול מנין. אומר
ב"ב קמג: ע"ש [תוספתא
טוי"ד סימן שלא ספ"ב:
היא דאכתי לא נפקא מרשותיה דאב
אדון לגמרי והכא אכתי מיחסרא מסירה
יג
דיבמות פ"ח ה"ב], ו) [ע'
ה מיי' פ"ו מהל'
למעשה ידיה ולירושתה עד שתכנס
ר"י זרע זרעה פסול קאמר דהא
תוס' גיטין מז: ד"ה ולביתך
תרומות הל"ה:
לחופה בהפרת נדרים מיהא נפקא לה
יד ו מיי' פ"ד מהל'
וכו'], ז) יבמות ע. זבחים
לחופה : בהפרת נדרים מיהא נפקא
כיון שנבעלה לפסול לה פסלה מן
י)
מרשותיה דתנן נערה המאורסה אביה
א) א
פב: ספרא פרשת אמור
עבדים הל"ה סמג
ליה מרשותיה. שאינו יכול להפר
הכהונה ס) ולא תאכל עוד בתרומה א
פרשה ד, ח) [פסחים יח:
עשין פג:
ובעלה מפירין נדריה והאי 1ויצאה חנם להכי
לבדו: ויצאה חנם. ולא פירש מתי
הילכך ליכא לפרש זרע פסול ממש
טו ז מיי' שם הל"א סמג
וש"נ], ט) [צ"ל דמתיא
❖
הוא דאתא הא מבעי ליה לכדתניא דתניא
אלא זרע זרעה : בא זה ולימד
סימני נערות הוי זבינה
שם:
תצא: אלו ימי בגרות. שהיא משתנה
ב
זבינא דלא מתיא סימני.
ויצאה חנם אלו ימי בגרות אין כסף אלו ימי
על זה. פירוש אי לא כתב אלא חד
מנערות להיות בוגרת: אין כסף.
ב
יעב"ץ], י) [יבמות כט
נערות אמר רבינא אם כן לימא קרא אן
אלא דבר אחר מוציאה אלו ימי נערות.
הוי מוקמי ליה בנראה יותר דהיינו
ע"ב], כ) [צ"ל יציאתה.
מוסף רש"י
רש"ש], ל) [ויקרא כב],
ולקמיה פריך מכי נפקא לה בנערות
בגרות וא"ת ולמה לי ויצאה חנם
כסף מאי אין כסף אין כסף לאדון זה אבל יש
מ) [צ"ל סתם רש"ש],
יציאה דכוותה קא
בגרות מאי עבידתיה: אן כסף.
ללמוד על אין כסף הא ע"כ לא הוה
כסף לאדון אחר ומאן ניהו אב וממאי
נ) [יש גורסין לשון
ממעט. מה כסף דיציאת
בלא יו"ד כדכתיב מאן יבמי: מנלן
מצינן לאוקמי אין כסף בבגרות אלא
הקונטרס ואין צורך ח"מ],
אדון אי הוה התם כסף
דדרשינן הכי ב) דתניא 2 וזרע אין לה אין לי
ס) [יבמות סח ע"א],
דאדון שהיא יוצאה ממנו
דדרשינן. יו"ד דאין כי האי גוונא
בנערות דהא מיניה דרשינן לעיל אבל
אלא זרעה זרע זרעה מנין ת"ל זרע אין לה
ע) [לקמן טז ע"א וע"ב
בעי מהוי, כפדיון גרעונה
באנפי נפשיה: זרע אין לה אין
יש כסף לאדון אחר ומנו אב אם כן
ע"ש], פ) [לכאורה שייך
דמגרעת עמו ויוצאה
ג עיין לה ואין לי אלא זרע כשר ג) זרע פסול
לי. שיעכב על בת כהן מלאכול
ע"כ האי קרא איירי בנערות דאילו
לעיל קודם ד"ה זרע. ועיין
והמותר נותנת לו, אף
❖
מנין ת"ל זרע אין לה עיין לה והא
פנ"י],
כי קאמר נמי יש כסף
בתרומה אלא זרעה מישראל: זרע
ד) ד
בבגרות אין האב זכאי בקדושין
ביציאה אחרת, דאדון שהיא
אפיקתיה לזרע זרעה זרע זרעה לא איצטריך
זרעה מנין ת"ל אין לה עיין עליה.
דכיון שבגרה אין לאביה רשות בה
יוצאה ממנו בעי למהוי
שאם מת בנה ויש לו בן אף הוא
ואומר הר"ם דאי לאו ויצאה חנם
ולא לדידה, ואי אמרת
קרא דבני בנים הרי הן כבנים כי איצטריך
ה)
תורה אור השלם
לדידה הוה לא קא ממעט
מעכבה: זרע פסול. כגון ממזר:
הוה מוקמינן אין כסף ויתורא דיו"ד
קרא לזרע פסול ותנא גופיה מנליה דדריש
1. וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא
יציאה דכוותה, כך מפורש
בני בנים הרי הם כבנים. נפקא לן
דאמר רבינא חד לנערות וחד לבגרות
בשאלתות דרב אחאי גאון,
הכי אמרי כתיב 3 מאן בלעם 4 ומאן יבמי
יַעֲשֶׂה לָהּ וְיָצְאָה חִנָּם
במסכת יבמות בפ' הבא על יבמתו
ודרשה דאין כסף לאדון זה לא הוה
ואני שמעתי יציאה דכוותה
אֵין כָּסֶף: שמות כא יא
דלא כתיב בהו יו"ד והכא כתיב ביה יו"ד
2. וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה
קא ממעט, מה התם
: ותנא גופיה מנא ליה.
דרשינן להכי איצטריך ויצאה חנם:
(דף סב:)
נערה אף הכא נערה,
ש"מ לדרשא הוא דאתא ואיצטריך למכתב
אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְזֶרַע אֵין
בגרות
שמוציאה מרשות האב
דמשמע ליה אן בלא יו"ד: מאן
וקשיא לי אכתי אימא
לָהּ וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ
קידושיה לאביה ואיצטריך למכתב מעשה
לדידה, ובמסכת קדושין
כו'. וא"ת מיתת האב
בלעם. אין בדעתו לילך עמנו:
כִּנְעוּרֶיהָ מִלֶּחֶם אָבִיהָ
פירשתיה בלשון שמועתי
ידיה לאביה דאי כתב רחמנא קידושיה
תֹּאכֵל וְכָל זָר לֹא יֹאכַל
ואיצטריך למכתב מעשה ידיה לאביה.
תוכיח שמוציאה מרשות האב ואינה
(כתובות מו:). והא
ובקושי
ויקרא כב יג
בּוֹ:
לאביה הוה אמינא משום דלא טרחא בהו
כדיליף לעיל מאת בתו לאמה: דקא
מוציאה מרשות ע)אדוןג אף אני אביא
3. וַיָּקוּמוּ שָׂרֵי מוֹאָב
לא דמיא. יציאה דקדושין
ליציאת אמה העבריה,
מתזנא מיניה. ודעתיה על מעשה
ויש לומר דאיכא למפרך מה למיתת
וַיָּבֹאוּ אֶל בָּלָק וַיֹּאמְרוּ
אבל מעשה ידיה דקא טרחא בהו אימא
ולא יציאה דכוותה היא
מֵאֵן בִּלְעָם הֲלֹךְ עִמָּנוּ:
ידיה דשכיחא: דמעלמא קא אתי לה.
האב שכן לא נשתנה הגוף תאמר
דידה הוו ואי אשמעינן מעשה ידיה דקא
(שם). מיחסרא מסירה
במדבר כב יד
ו)
ולא היתה דעתו עליהם לזונה
בבגרות שנשתנה הגוף:
4. וְאִם לֹא יַחְפֹּץ הָאִישׁ
לחופה. ועדיין היא
מתזנא מיניה אבל קידושיה דמעלמא קאתי
ויצאה
ברשות האב לירושתה
חנם אלו ימי בגרות אין
בשבילם: בא זה ולימד על זה.
לָקַחַת אֶת יְבִמְתּוֹ וְעָלְתָה
פ)
לה אימא דידה הוו צריכא: גופא ויצאה חנם
ולמעשה ידיה (שם).
יְבִמְתּוֹ הַשַּׁעְרָה אֶל
מתוך שלא פירש נערות במקרא
כסף אלו ימי נערות. וא"ת
בהפרת נדרים מיהא
הַזְּקֵנִים וְאָמְרָה מֵאֵן יְבָמִי
אלו ימי בגרות אין כסף אלו ימי נערות
אלא מאיליו הוא למד שאין לנו דבר
ברישא הוה ליה למנקט אלו ימי
נפקא לה מרשותיה.
לְהָקִים לְאָחִיו שֵׁם
ולכתוב רחמנא נערות ולא בעי בגרות אמר
דעד עכשיו היה מיפר
בְּ›שְׂרָאֵל לֹא אָבָה יַבְּמִי:
אחר לתלות כ)יציאתו בו הוצרך לכתוב
נערות והדר ימי בגרות וי"ל משום
❖
לבדו ועתה מיפר בשותפות
דברים כה ז
רבה בא זה ולמד על זה מידי דהוה אתושב
שניהם. דאי כתב חד הוה אמינא
דאין כסף צריך לאוקמיה לימי נערות
עם בעלה (שם). אביה
בגרות הוא דאשמועינן קרא אבל
כדאמר לעיל אבל יש כסף לאדון
ובעלה מפירין נדריה.
ושכיר דתניא תושב זה קנוי קנין עולם
ז) ה
ואינו מופר עד שיפרו
נערות לא מפיק לה בא חבירו ולמד
אחר דהיינו ימי נערות דאין האב
מוסף תוספות
שכיר זה קנוי קנין שנים יאמר תושב ולא
. אין לה
שניהם (שם לט.)
עליו על כרחך חד מינייהו לנערות
זכאי בקדושי בתו בוגרת:
עיין עלה. מצי למכתב אן
א. כדאיתא ביבמות פרק
יאמר שכיר ואני אומר קנוי קנין עולם אינו
דלא אתיא סימני נערות לא הוי
ולהכי כתב אין למדרש עיין
אתא: מידי דהוה אתושב ושכיר.
אלמנה (סח.) וכדמוכח
אוכל קנוי קנין שנים לא כ"ש אילו כן הייתי
עליו (יבמות כב:). בא זה
מובת כהן. רשב"א. ב. כגון
זבינה זבינא. וא"ת ובקטנות
דכתיב גבי תרומה למידרש הכי:
ולימד על זה. אם לא
שיש לה בן כשר והלך
אומר תושב זה קנוי קנין שנים אבל קנוי
תושב. האמור אצל תרומה תושב
איך נדע שלא תביא סימני נערות
נאמרו שניהם הייתי אומר
הבן ונכבש על הערוה
קנין עולם אוכל בא שכיר ולימד על תושב
ויצאה חנם זו בגרות לכך
כהן ושכיר לא יאכל קדש : זה קנוי
והוליד ממנה בן ממזר.
דסימני אילונית היינו כשהיא בת
ל)
נאמרו שניהם שלא ליתן
שם. ג. דהא ר"ל דאמר
שאע"פ שקנוי קנין עולם אינו אוכל א"ל
קנין עולם. עבד עברי הנרצע ביד
עשרים ולא הביאה שערות כדאיתא
פתחון פה לבעל דין לחלוק
לקמן בפרקין (טז.)
אביי מי דמי התם תרי גופי נינהו דכי נמי
כהן ואעפ"כ אין גופו קנוי לו כשאר
פרק הערל (יבמות דף פ:) ואע"פ
(שמות כא, יא). תושב זה
דמיתת האב מוציאה
קנוי קנין עולם. נרצע,
מרשות האדון איתותב
עבדים כנענים לאכול בתרומה: קנין
שיש סימני אילונית שאפשר להכיר
כתב רחמנא תושב נרצע לא יאכל והדר
שמיושב אצלו עד היובל
(שם בע"ב). תוס' הרא"ש.
שנים. שלא הגיע לו עדיין שש שנים:
בקטנות כגון סימן דקולה עבה ואין
כתב אידך הוה שכיר מילתא דאתיא בק"ו
(זבחים פב:). עבד עברי
ד. בתוס' רי"ד כתוב.
בא שכיר ולימד על תושב. דעל כרחך
שיפולי מעיה כנשים הא אמרינן (שם)
הנרצע, ובא הכתוב ללמדך
ומנכה לה שכר פעולתה
ח) ומילתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא
❖
שאין גופו קנוי לכהן זה
שעבדה אצלו כשכיר יום.
חד מינייהו לנרצע הוא דאתא ומאחר
גבי סריס עד שיהא בו כולן ומסתמא
אלא הכא חד גופא היא כי נפקא לה
שיאכילהו בתרומה ככנעני
שנכתבו שניהם משמעותא דנרצע
הוא הדין באילונית וי"ל דהכי קאמר לא
(יבמות ע.). קנין שנים.
בנערות בגרות מאי בעיא גביה אלא
מתושב אתיא שהוא מיושב אצלו יותר
הוי זבינה זבינא וצריך האדון להחזיר
סתם עבד שיוצא בשש
תוס' ר"י הזקן
אמר אביי לא נצרכה אלא לבגר דאילונית
שנים (שם). עבד עברי
מן הקנוי לשש שנים: התם תרי גופי
מעשיה ד והאב יחזיר הכסף וגם אין
שעתיד לצאת בשביעית
דכוותה. דאדון, אין כסף
סד"א בנערות תיפוק בבגרות לא תיפוק
נינהו. נרצע ושאינו נרצע שני גופים
שייך בה דין ייעוד אם יעדה:
(זבחים פב:). שכיר זה
לאדון זה אבל יש כסף
קנוי קנין שנים. שיוצא
הם ואפשר להיות שניהם בביתו של
קמ"ל מתקיף לה מר בר רב אשי ולאו
מעיקרא
לאחר. [אכתי מיחסרא
ו
בשש בא הכתוב ולמדך
מסירה לחופה. דאכתי]
כהן: דכי נמי כתב רחמנא כו'.
ק"ו הוא ומה סימנין שאין מוציאין מרשות אב מוציאין מרשות אדון
כאן שאין גופו קנוי לאדניו
לא נפקא מרשות האב עד
כלומר ואפילו פירש הכתוב נרצע לא
לאכול בתרומתו (ויקרא כב,
שתכנס לחופה, ואמה
בגרות שמוציאה מרשות אב אינו דין
שמוציאה מרשות אדון אלא
י). אינו אוכל. בתרומה
יאכל וחזר ופירש על שאינו נרצע
נפקא מרשות אדון לגמרי.
אמר מר בר רב אשי לא נצרכה אלא לעיקר זבינא דאילונית סד"א
ז
שאין גופו קנוי לכהן (שם).
ומשני לענין הפרת נדריה
ואע"פ שלא הוצרך לכותבו הייתי יכול
אילו כן. דלא נאמר
יוצאה מרשותו על ידי
ט)דאתיא סימני נערות הוי זבינא דלא אתיא
סימני נערות לא הוי זבינה זבינא
לתרץ ולומר אע"ג דהוי שכיר מילתא
אלא תושב, הייתי אומר
הקדושין דמעיקרא אב
קמ"ל
תושב זה קנוי קנין
מפר ומשקדשה אינו מפר
דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא
שנים. משום הכי אסור
אלא בשותפות הבעל.
לפיכך כשכתבו התם מ) י"ל בא זה ולימד על זה ואין לנו להקשות יכתוב נרצע בפירוש ולא יכתוב שכיר: אבל הכא. דאפקה קרא מרשותיה בנערותה
בתרומה, בא שכיר יתירא
לא משכחת לה אמה יוצאה בבגרות והיכי כתב לן קרא מידי דלא הוי לכתוב נערות בהדיא ותו לא: אילונית. אין לה סימני נערות ואשמועינן
ולימד על כרחך דהאי קרא
לנרצע אתא וכיון דתרי
קרא שיוציאוה ימי בגרותה כשיהיה לה עשרים שנה: שאין מוציאין מרשות אב. כדאמרינן לעיל שמעשה ידיה לאביה: בגרות שמוציאה
כתיבי מסתברא דתושב זה
מרשות אב. דלא אשכחנא דזכי ליה קרא אלא נערות דכתיב (דברים כב) לאבי הנערה: אינו דין כו'. ולקמן פריך הא אמרן מילתא
המיושב אצלו לזמן מרובה
דאתיא בקל וחומר טרח וכתב לה קרא: לא נצרכה. קרא דבגרות אלא ללמדנו שהאילונית נמכרת בקטנותה כשאר בנות:
ושכיר זה העומד לצאת
(יבמות ע.). תרי גופי
הא
נינהו. אין אזהרתו של זה
כמשמעו של זה וכל אחד מלמד על עצמו, ואי משום דאיכא למפרך נכתוב נרצע בהדיא ולא נבעי שכיר, הוה שכיר מילתא דאתיא בק"ו. כלומר לאו משום דבמשמעות הוא אלא משום דאתי בק"ו ואיכא לשנויי מילתא
דאתיא בק"ו טרח וכתב ליה קרא, השתא דסתימי כ"ש דשפיר שנינן בא זה ולימד על זה (זבחים פב:). אילונית. דוכרניתא דלא ילדה לשון איל זכר מן הצאן (יבמות יב.).