האשה נקנית
פרק
ראשון קידושין
כב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ה"ג
שלא יקחנה לאביו ולא לבנו. ול"ג שתים אחת לו ואחת לאביו
תמותות. אמורטיי"ש: וחשקת. בחשקו תלה הכתוב ואפי' אינה נאה:
רכג א מיי' פ"ח מהל'
א) ספרי פ' ראה מכילתא
פ' משפטים פרשה ב
מלכים הל"ג:
ולא בה ובחברתה. שלא יקח שתים: ליקוחין יש לך בה. קידושין
או אחת לו ואחת לבנו דמאי איריא שתים אפילו אחת לאביו
רכד ב ג מיי' פ"ג מהל'
פסיקתא פ' ראה, ב) [לעיל
נמי הוי איסור דהא לך דרשינן:
תופסין ואע"פ כ) שהיתה עובדת כוכבים שהרי אינה מתגיירת מדעתה:
טו.], ג) רש"ל מ"ז,
עבדים הל"י סמג
שלא
ילחצנה במלחמה. פי' בקונטרס לבוא עליה משמע מתוך
לך ולא לאחרים. שלא יקחנה לצורך אחרים כגון אביו: שלא ילחצנה
ד) רש"ל מ"ז, ה) ספרי פ'
עשין פג:
רכה ד ה מיי' שם הלי"א
ראה מכילתא פ' משפטים
במלחמה. לבא עליה: ה"ג להאי ברייתא
פירושו דבמלחמה אסור לבוא עליה
פרשה ב, ו) ת"כ פ' בהר
סמג שם:
תמותות שחוטות ואל
יאכלו בשר תמותות
בספרי בפ' ראה אנכי ואם אמר יאמר
כל עיקר ואפילו ביאה ראשונה אינו
רכו ו ז מיי' שם הל"א
פרק ז פסיקתא פ' ראה
❖
נבילות וחשקת אע"פ שאינה נאה בה ולא
עד שיאמר וישנה אמר בתחילת שש
מותר עד לאחר כל המעשים ותימה
סמג שם:
ערכין ל: לעיל כ. [טו. וע"ש
א
1
בתוספות], ז) ת"כ פ' בהר
ולא אמר בסוף שש אינו נרצע שנאמר
א"כ מאי קאמר לא דברה תורה אלא
בה ובחברתה ולקחת ליקוחין יש לך בה
פרק ז מכילתא פ' משפטים
לא אצא חפשי עד שיאמר בשעת יציאה
כנגד יצר הרע כיון דבמלחמה אסור
לך לאשה שלא יקח שתי נשים אחת לו
פרשה א, ח) [בערוך
תורה אור השלם
אמר בסוף שש ולא אמר בתחילת שש
עד שיבא לביתו ולאחר כל המעשים
ערך צא לא גרס ובנותיו
ואחת לאביו אחת לו ואחת לבנו 2והבאתה
1. וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת
וכן בפרש"י בחומש ליתא
אינו נרצע שנאמר אם אמר יאמר
היאך נתפייס יצרו בכך אכתי איכא
ט) [בכת"י
מלמד שלא ילחצנה במלחמה: ת"ר אם
תיבת ובנותיו],
יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ
א)
3
העבד עד שיאמר כשהוא עבד. והכי
יצר הרע במלחמה ובביתו עד ירח
נוסף: ובנותיו. וכן בכל
וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה:
אמר יאמר
עד שיאמר וישנה אמר
ב
המשך הסוגיא], י) [בכת"י:
ימים ועוד קשה אמאי קרי לה בשר
פירושה אמר ושנה שתי האמירות
דברים כא יא
2. וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ
לאהדורי. וכן בסמוך],
בתחילת שש
ולא אמר בסוף שש אינו
תמותות כיון שנתגיירה ועוד קשה
בתחילת שש ולא אמר בסוף שש אינו
כ) [התוס' רי"ד [כא: ד"ה
בֵּיתֶךָ וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ
נרצע שנאמר
לא אצא חפשי עד שיאמר
מהא דאמר בפ' ב' דסנהדרין (דף
נרצע שנאמר לא אצא משמע סמוך
בביאה] גורס ברש"י שהיא
וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ:
עו"כ. ועיין מאירי ושלנ"ל],
בשעת יציאה
אמר בסוף שש ולא אמר
דברים כא יב
ליציאה אמר שתי פעמים בסוף שש כו'
כא. ) תמר בת יפת תואר היתה ולפיכך
פ)
ל) [צ"ל עבדו. (רש"ל)],
3. וְאִם אָמֹר יֹאמַר
עד שיאמר כשהוא עבד: ה"ג אמר
היתה מותרת לאמנון כדכתיב צ) דבר
בתחילת שש אינו נרצע שנאמר אם אמר
מ) ["לסוף" יש למחוק.
הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי
מר אמר בתחילת שש כו' מאי איריא
עלי אל המלך כי לא ימנעני ממך
(רש"ש)], נ) [בדפו"ר:
יאמר העבד עד שיאמר כשהוא עבד אמר
אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא
ב)
גרעונו], ס) רש"ל מ"ז,
מלא אצא חפשי תיפוק ליה דבעינן
ואם לא בא דוד על מעכה אם תמר
אֵצֵא חָפְשִׁי:
מר אמר בתחילת שש ולא אמר בסוף שש
ע) [עיין לקמן סח רע"ב,
שמות כא ה
כו' ותו אמר בסוף ולא אמר בתחילת
עד לאחר כל המעשים היאך היתה
וברש"י שם], פ) [ושם
4. וְהָיָה כִּי יֹאמַר אֵלֶיךָ
אינו נרצע שנאמר לא אצא חפשי מאי
שש אינו נרצע שנא' העבד אטו סוף
מותרת לאמנון והרי אחותו מאביו
ד"ה דאי], צ) [ש"ב יג],
לֹא אֵצֵא מֵעִמָּךְ כִּי
איריא מלא אצא חפשי תיפוק ליה דבעינן
ק) [לקמן סח ע"ב],
שש לאו עבד הוא. והכי פירושה
אֲהֵבְךָ וְאֶת בֵּיתֶךָ כִּי טוֹב
היתה שהרי אם תמר לאחר כל
ר) ת"י, ש) [מכות פ"ב
לוֹ עִמָּךְ: דברים טו טז
אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני וליכא
אמר בתחילת שש כו' קס"ד תחילת
המעשים חשובה גיורת וליקוחין יש לו
ה"ו], ת) [אלו דברי רבי
5. וְיָצָא מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו
❖
ותו אמר בסוף שש ולא אמר בתחילת שש
שש ממש תיפוק ליה דבעינן אהבתי
בה דבשלמא אם נפרש דיפת תואר
יוחנן. (רש"ש)],
עִמּוֹ וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ
וְאֶל אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב:
את אשתי ואת בני ועדיין בתחילת
מותרת מיד שפיר (דמי) מאי דקאמרה
אינו נרצע שנאמר העבד אטו סוף שש לאו
❖
ויקרא כה מא
שש אין לו אשה ובנים שלא מסרו
תמר כי לא ימנעני ממך לפי שהיתה
עבד הוא אמר רבא (מאי בתחילת שש)
ג)
הגהות הב"ח
לו עדיין שפחה כנענית: אטו סוף
מותרת לו דאיכא למימר שנתעברה
בתחילת פרוטה אחרונה (ומאי בסוף שש)
ג
ד)
(א) רש"י ד"ה ה"ג
אמה במלחמה שעדיין היתה אמה לעזי רש"י
שש לאו עבד הוא. יום אחרון נקרא
בסוף פרוטה אחרונה: ה)ת"ר דלו אשה ובנים
אמר רבא וכו' וכל סוף
סוף שש וכל היום הוא עבד: ה"ג
עובדת כוכבים וזו אינה חשובה כבתו
ל)
שש דקתני פרוטה וכו'
אמורטיי"ש
ולרבו אין אשה ובנים אינו נרצע שנאמר
קודם שהתחיל פרוטה
אמר רבא בתחילת פרוטה אחרונה
של דוד דאין בן הבא מן העובדת
[אמורטידי"ש].
❖
❖
אחרונה:
4כי אהבך ואת ביתך לרבו אשה ובנים ולו
כמת, נטול כוחות.
בסוף פרוטה אחרונה. ול"ג לא
כוכבים קרוי בנך אלא בנה ק) דולד
אין אשה ובנים אינו נרצע שנאמר אהבתי
קשיא ול"ג כאן. והכי פירושו כל
עובדת כוכבים כמותה אבל לפירוש
את אדוני את אשתי ואת בני הוא אוהב את
תחילת שש דקתני כשמגיע להתחיל
הקונטרס שלא בא עליה עד לאחר
מוסף רש"י
מוסף תוספות
מ) לסוף פרוטה אחרונה לפי חשבון
כל המעשים קשה כדפירשתי ונראה
רבו ורבו אינו אוהבו אינו נרצע שנאמר כי
עד שיאמר כשהוא
א. וא"ת א"כ מאי בשר
נ) גרעונה שעדיין עליו שוה פרוטה
לר"ת דביאה ראשונה מותרת במלחמה א
עבד. שאם לא אמר אהבתי
שחוטות איכא הכא בשר
טוב לו עמך רבו אוהבו והוא אינו אוהב
את אדוני [וגו'] לא אצא
נבילות הוא י"ל כיון
דהוי דמי עבד וכל סוף שש (א)
אבל ביאה שניה אסורה עד שתהא
את רבו אינו נרצע שנאמר כי אהבך הוא
חפשי עד שיכלו שש שניו
שדעתה להתגייר תמותות
בביתו גיורת ר) [והא דקאמר שלא
ס) (פרוטה אחרונה) מאחר שהתחיל בה
אינו נרצע
.
שחוטות קרינא ליה.
חולה ורבו אינו חולה אינו נרצע שנאמר כי
(לעיל טו.)
נקרא סוף דלאו עבד הוא דאין עליו
ילחצנה כו' היינו להתחיל למנות ירח
רשב"א. ב. והיינו
טוב לו עמך רבו חולה והוא אינו חולה אינו
דמפלגינן בין ביאה
שוה פרוטה וה"ק אמר בתחילת שש
ימים דאין יכול לדוחקה לעשות סדר
ראשונה לביאה שניה.
נרצע שנאמר עמך בעי רב ביבי בר אביי
קודם פרוטה אחרונה דכבר יש לו
הפרשה עד שתהיה בביתו] ב ויש
ריטב"א. ועי' מהרש"א
שניהם חולין מאי עמך בעינן והא איכא או
אשה ובנים ולא בסוף שש לאחר
מיישבים פירוש הקונטרס ולא קשה
לעיל כא: תוס' ד"ה
בביאה. ג. כשבאת
שהתחיל פרוטה אחרונה אינו נרצע
מידי מה שהקשה איך נתפייס יצרו
דילמא כי טוב לו עמך בעינן והא ליכא תיקו:
ה
תוס' סנהדרין
למלחמה.
ואפי' אמר ושנה דכתיב לא אצא
דאיכא למימר דבטל הימנו יצר הרע
ת"ר כי טוב לו עמך עמך במאכל עמך
נא. ובת עכו"ם היתה.
ו)
ריטב"א. ד. היתה לבושה
חפשי סמוך ליציאה וכל זמן שיש עליו
כיון שיש לו פת בסלו שסופה להיות
במשתה שלא תהא אתה אוכל פת נקיה
כמותן. שם. וקרי לה בת
פרוטה שלימה לאו סמוך ליציאה הוא
מותרת לו לאחר כל המעשים ומה
והוא אוכל פת קיבר אתה שותה יין ישן והוא
מלך. תוס' שם.
אי אמר ושנה בסוף פרוטה אחרונה
שהקשה אמאי קרי לה בשר תמותות
ה. הריטב"א מתרץ. איכא
שותה יין חדש אתה ישן על גבי מוכין
למימר דביאה שנייה כבר
ולא אמר בתחילת פרוטה אחרונה
כיון שנתגיירה הא נמי לא קשה דאיכא
והוא ישן על גבי תבן מכאן אמרו כל הקונה
נתקררה דעתו ואין יצרו
אינו נרצע שנאמר אם יאמר העבד
למימר לפי שמגיירה בע"כ ואינה
מתגבר עליו כ"כ כשאתה
עבד עברי כקונה אדון לעצמו ת"ר ויצא
עד שיאמר כשהוא עבד. ובלשון אחרת
גיורת גמורה קרי לה בשר תמותות
ז)
5
אוסרו עליו. ועי' רש"י
לעיל כא: ד"ה בביאה שניה.
מעמך הוא ובניו עמו א"ר שמעון אם הוא
גירסא זו בפי כל ואיני יכול להעמידה
ומה שהקשה מתמר לא קשה דאיכא
שהרבה תשובות בה וזה הלשון אמר
למימר דתמר לא היתה בת דוד אלא
נמכר בניו ח) ובנותיו מי נמכרים ומכאן שרבו
יאמר עד שיאמר וישנה העבד
מקודם לכן היתה אמה מעוברתג והא
חייב במזונות בניו ט)כיוצא בדבר אתה אומר
עד שיאמר כשהוא עבד אמר
דכתיב (שמואל ב יג) כן תלבשנה בנות
אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו א"ר
בתחילת שש ולא אמר בסוף שש אינו
המלך מעילים לא משום שהיתה בתו
שמעון אם הוא נמכר אשתו מי נמכרה
נרצע שנאמר אם אמר יאמר אמר
אלא לפי שגדלה בביתו של דוד עם
ז מכאן שרבו חייב במזונות אשתו וצריכא
בסוף שש ולא אמר בתחילת שש אינו
בנות המלך ד אך אין לתרץ שפיר
דאי אשמועינן בניו משום דלא בני מיעבד
נרצע שנאמר לא אצא חפשי והכי
לפירוש הקונטרס מה חילוק בין
ומיכל נינהו אבל אשתו דבת מיכל ומיעבד
פירושו אמר בתחילת שש פעם אחת
ביאה ראשונה לשניה דמחלק גמרא
ולא חזר ואמר בסוף שש אינו נרצע
לעיל ה ומיהו אומר ר"י דבירושלמי ש)
היא אימא תעביד ותיכול ואי אשמעינן
דבעינן אמר יאמר שתי אמירות אמר
מצינו מחלוקת אמוראים בדבר זה
אשתו דלאו דירכה להדורי אבל בניו
י)
בסוף שש ולא אמר בתחילת שש אינו
והכי איתא התם רב אמר לא התיר
דדירכייהו להדורי אימא לא צריכא ת"ר
נרצע שנאמר לא אצא חפשי וזה כבר
אלא ביאה ראשונה ת) ואני אומר לא
אילו
יצא השתא קשיא לי טובא הא נמי
ביאה שניה ולא ראשונה הותרה
תיפוק לי מאמר יאמר דהא לא אמר ושנה ואם באת לפרש אמר בסוף אלא לאחר כל המעשים כדכתיב ואחר כן תבא אליה ובעלתה:
שש שתי פעמים א"כ לא דמיא לרישא דאי אומר בתחילת שש שתי
כמין
פעמים מנא ליה דאינו נרצע ועוד מה לי דשבקיה לדרשה קמייתא דדריש העבד עד שיאמר כשהוא עבד ונקיט ליה קרא אחרינא מלא אצא והרי
כבר יצא תיפוק ליה מהעבד: לו אשה ובנים. שפחה כנענית שנמסרה לו וילדה לו: כי טוב לו. פרט לחולה: הוא ובניו עמו. על כרחיך בבני ישראלית
דאי בבני כנענית האשה וילדיה כתיב (שמות כא ע)): דלאו בני מיעבד ומיכל נינהו. שקטנים הם: לאהדורי. לחזר על הפתחים לפי שהיא בושה:
אילו