19/41

כב:

האשה

נקנית פרק

ראשון קידושין

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

כמין

חומר. פירש הקונטרס צרור מרגליות או בשמים שתלוי

אילו נאמר ונתת אזנו בדלת הייתי אומר ידקור כנגד אזנו בדלת. אבל

רכז א ב מיי' פ"ג מהל'

א) מכילתא פ' משפטים

פרשה ב, ב) [בכת"י

עבדים הל"ט:

אזן לא ירצענה: לאזן מאבראי. כלומר רחוק מן הדלת כדכתיב את

בצואר נשים לתכשיט ור"ת פירש חומר מעשה וכן פירש

רכח ג ד מיי' שם פ"ה

ובדפו"ר בכל הסוגיא

הערוך ח) בלשון ט) ערבי כשאומר לחבירו מה מעשיך אומר לו מה

אזנו והדר יתן אזנו בדלת ויקח את המרצע וידקור בדלת מעבר השני

הל"א ופ"ב מהל'

יקדור, קודר. וכן ברש"י],

מה

י) חמרך: נשתנה אזן. יש במדרש דמרצ"ע בגימטריא ד' מאות

כנגד אזנו לקיים ולקחת המרצע ונתת ב) באזנו בדלת: דוקר ויורד.

ג) [בערוך ערך קדד א

מכירה הל"א [ופ"ה הל"ה]

איתא קודד ויורד עד

סמג עשין פב פז טוש"ע

אזנו כשנותנה על הדלת עד שמגיע

(שנה) ולפי שהיו ישראל עבדים

שמגיע וכו'], ד) [בכת"י:

יו"ד סי' רסז סעי' כג [כה]

אילו א) נאמר אזנו בדלת הייתי אומר ב)ידקור

לדלת: עקורה. מן המזוזה ומוטלת

ארבע מאות שנה וגאלם הקב"ה

הדלת. והוא דרשא חדשה

וטוש"ע חו"מ סי' קצו

כנגד אזנו בדלת דלת אין אזנו לא ואזן לא

לארץ: מה מזוזה מעומד. דבלאו

והלך זה וקנה אדון לעצמו לפיכך

על קרא דמשפטים והגישו

סעי' א:

רכט ה מיי' פ"ה מהל'

אל הדלת], ה) תוספתא

הכי לא מקרי מזוזה: חומר. צרור

ירצע במרצע העולה כך:

והכתיב ורצע אדוניו את אזנו במרצע אלא

דב"ק פ"ז ה"ב, ו) [סוטה

עבדים הל"א ופ"ב

[ת"ל לעולם כו'. ואין לומר

המרגליות וצרור הבושם תלוי בצואר

הייתי אומר ירצענה לאזן מאבראי ויניחנה

טו.], ז) [צ"ל עבדי הם ולא

מהל' מכירה הל"ג סמג

לתכשיט: מתני' וקונה את

כו' כ"א ב"מ י.], ח) [ב"ק

לעולמו של יובל דא"כ לשתוק

שם טוש"ע יו"ד שם סעי'

על הדלת וידקור כנגד אזנו בדלת תלמוד

קטז: ב"מ י.], ט) [בכת"י

כה וטוש"ע חו"מ שם סעי'

עצמו. מיד רבו: בכסף ע"י אחרים.

קרא מיניה ונילף משדה אחוזה. ת"י]:

נוסף: בה], י) [בכת"י

לומר 2 באזנו ובדלת אהא כיצד ג)דוקר והולך

ה:

איכא

דאמרי גדול היה. העבד

שיתנוהו לרבו ע"מ שיהא זה בן

ו [טוש"ע חו"מ סי' קצז

ודפו"ר: בר'. ואצ"ל ברבי],

עד שמגיע אצל דלת דלת שומע אני בין

ד)

כ) [בכת"י נוסף: תבא],

סעי' א בהגה]:

ונזהר בו שלא יזכה הוא

חורין אבל הוא עצמו לא יקבל

רל ז מיי' פ"ב מהל'

ל) [גיטין עז:], מ) ת"כ

עקורה בין שאינה עקורה ת"ל מזוזה מה

בעצמו מן ההפקר לפיכך קדם לפני

מהם ואפילו ע"מ שאין לרבו רשות

מכירה הל"ו סמג

פ' בהר פרשה ו [בכורות

מזוזה מעומד אף דלת נמי מעומד רבן

המיתה וזכה בו זה פירש למיתה

בו דקסבר אין קנין לעבד בלא רבו:

ה)

יג.], נ) [ע' תוס' גיטין לט:

שם טוש"ע חו"מ סי' קצז

ד"ה משום], ס) [בכת"י

סעי' ג:

יוחנן בן זכאי היה דורש את המקרא הזה

ובשטר ע"י עצמו. שיקבלנו הוא.

יהודה הינדואה וזה פירש לחיים מר

רלא ח מיי' שם הל"ד

נוסף: אמר מר], ע) ב"ב

זוטרא תחתיו במקומו שלא יהיה

ובגמרא מפרש לכולה דרבי מאיר

ו) כמין חומר מה נשתנה אזן מכל אברים

ופ"ה מהל' עבדים

עה: ע"ש תוספתא

ורבנן: ובלבד שיהא הכסף משל

הל"א סמג שם טוש"ע העבד רגע אחד בלא אדון:

דקדושין פ"ק ה"ה [ע"ש],

שבגוף אמר הקב"ה אזן

ששמעה קולי על

פ) [בכת"י: אחי, וכ"ה

חו"מ סי' קצו סעי' ה

אחרים. דעבד אין לו כלום דאם

ואיכא

הר סיני בשעה שאמרתי כי לי בני ישראל

וטוש"ע יו"ד סי' רסז סעי'

בב"ב וכצ"ל. (רש"ש ע"ש)],

מצא מציאה או קבל מתנה הכל

צ) תוספתא שם ה"ג ע"ש

כה:

עבדים ולא עבדים לעבדים והלך זה וקנה אדון לעצמו

ירצע ור"ש ב"ר

ז)

ח)

ט)

י)

רלב ט מיי' פ"ב מהל'

לרבו ואם בא לפדות ע"י עצמו צריך

ב"ב נג:, ק) [ע' תוס' ב"ב

היה דורש את המקרא הזה כמין חומר מה נשתנה דלת ומזוזה מכל

נג: ד"ה הרחיצו], ר) ב"ב

מכירה הל"ב סמג

להיות משל אחרים ויתנוהו לו ע"מ

עו:, ש) רש"ל, ת) [נדצ"ל

שם טוש"ע יו"ד שם סעי'

שאין לרבו רשות בו: גמ' שדה

כלים שבבית אמר הקב"ה כ) דלת ומזוזה שהיו עדים במצרים בשעה

כג וטוש"ע חו"מ שם סעי'

שלא כדרכה לכדרכה. (ר"ן.

שפסחתי על המשקוף ועל שתי המזוזות ואמרתי כי לי בני ישראל עבדים

נקנית בכל הני. ולקמן יליף לה בפירקין

ורש"ש)], א) [סנהדרין

ג:

רלג י מיי' שם הל"ה

נד ע"א], ב) [צ"ל אזנו.

(דף כו.). וכל עובדי כוכבים ככנענים

ולא עבדים לעבדים והוצאתים מעבדות לחירות והלך זה וקנה אדון לעצמו

רש"ש], ג) [צ"ל: כוש.

[ופ"ד הל"ג] טוש"ע

ירצע בפניהם: מתני' עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזקה $ וקונה

משנמכר לעבד אלא שכל עבדים

רש"ש], ד) [ע' רש"י יומא

חו"מ סי' קצז סעי' ב'

נקראין על שם כנען משום דכתיב

[וסי' קצח סעי' ט]:

לד: ד"ה הנדוין וכו'],

את עצמו בכסף על ידי אחרים ובשטר על ידי עצמו דברי רבי מאיר

ל)

רלד כ מיי' שם סמג שם

ה) [ירמיה יג], ו) [יש

ביה (בראשית ט) עבד עבדים:

וחכמים אומרים בכסף ע"י עצמו ובשטר ע"י אחרים ובלבד שיהא הכסף

טוש"ע יו"ד שם

להוסיף נקנה. (רש"ש. וכ"ה

מילתא. דאיתיה בעבד וליתא בשאר

בר"ן)], ז) [ברש"י שברי"ף:

משל אחרים: גמ' מנלן דכתיב והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם

סעי' כד וטוש"ע חו"מ סי'

❖

העבד בעצמו], ח) ערך

קצו סעי' ג:

מטלטלין קתני אבל חליפין דאיתנהו

המר ב, ט) [בדפו"ר:

לרשת אחוזה הקישן הכתוב לשדה אחוזה מה שדה אחוזה נקנה בכסף

מ)

נמי בשאר מטלטלין שהמטלטלין

ובלשון], י) [צ"ל אהמרך

בשטר ובחזקה אף עבד כנעני נקנה בכסף בשטר ובחזקה אי מה שדה

גם הם נקנין בחליפין לא איצטריך

וע"ע תוס' סוטה טו. בד"ה

גליון הש"ס

כמין ותוס' חולין קלד:

ליה למיתני: תקפו. בחזקה: לא

אחוזה חוזרת לבעלים ביובל אף עבד כנעני חוזר לבעלים ביובל תלמוד

❖

מתני' וקונה א"ע בכסף.

ד"ה דורשי],

קנאו. דמדעתיה אזל ואין זו משיכה:

לומר לעולם בהם תעבודו תנא נ) אף בחליפין ד ותנא דידן מילתא דליתא

עיין יבמות מח ע"א

בשלמא לתנא דידן. לא תיקשי

תד"ה המפקיר: גמ' מאן

במטלטלין קתני מילתא דאיתא במטלטלין לא קתני אמר שמואל ה עבד

לימא לן דלא הוי הנאה

לשמואל אמאי לא תני משיכה

תורה אור השלם

כנעני נקנה במשיכה כיצד תקפו ובא אצלו קנאו קראו ובא אצלו לא

לתרוייהו. עיין יומא פב

במתניתין דאיכא לתרוצי כדאוקמינן

1. וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו אֶל

ע"א תד"ה מה רוצח

קנאו בשלמא לתנא דידן מילתא דאיתא במטלטלי לא קתני דליתא

דמילתא דאיתא במטלטלין לא קתני

ובסנהדרין נח ע"ב ברש"י

הָאֱלֹהִים וְהִגִּישׁוֹ אֶל

❖

במטלטלי קתני אלא לתנא ברא ניתני משיכה כי קתני מילתא דאיתא

ד"ה שלא כדרכה:

הַדֶּלֶת אוֹ אֶל הַמְּזוּזָה

אלא תנא ברא דתנא חליפין בהדייהו

וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת אָזְנוֹ

בין במקרקעי בין במטלטלי משיכה דבמטלטלי איתא במקרקעי ליתא

תיקשי לשמואל אי איתיה דנקנה

בַּמַּרְצֵעַ וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם:

לא קתני כיצד תקפו ובא אצלו קנאו קראו ובא

אצלו לא קנאו וקראו

במשיכה ליתנייה נמי במתניתין:

שמות כא ו

ס)

מוסף רש"י

2. וְלָקַחְתָּ אֶת הַמַּרְצֵעַ

מילתא דאיתא בין במקרקעי בין

לא והתניא כיצד במסירה אחזה בטלפה בשערה באוכף שעליה בשליף

ע)

כמין חומר. בוטו"ן

וְנָתַתָּה בְאָזְנוֹ וּבַדֶּלֶת

במטלטלי. כגון חליפין צירף ושנה

שעליה בפרומביא שבפיה ובזוג שבצוארה קנאה

כיצד במשיכה קורא

בלע"ז והוא של זהב

וְהָיָה לְךָ עֶבֶד עוֹלָם וְאַף

וחותמים בו שני צוארי

עם השאר דאיתנהו במקרקעי אבל

לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן:

לה והיא באה או שהכישה במקל ורצתה לפניו כיון שעקרה יד ורגל

חלוק לנוי (סוטה טו.).

דברים טו יז

משיכה דליתא במקרקעי לא תנא

בכסף על ידי אחרים.

3. כִּי לִי בְנֵי ›שְׂרָאֵל

קנאה רבי פ) אסי ואמרי לה ר' אחא אומר עד שתהלך לפניו מלא קומתה

בהדייהו: כיצד במסירה. גבי

שאחרים פודין אותו

עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר

אמרי בהמה אדעתא דמרה אזלה עבד אדעתיה דנפשיה קאזיל אמר רב

בממונן והוא קונה עצמו

בהמה קאי דקתני מתני' (לקמן דף כה:)

הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ

ויוצא לחירות (לעיל ז.).

אשי ח עבד קטן כבהמה דמי תנו רבנן צ)ט כיצד בחזקה התיר לו מנעלו או

מִצְרָ›ם אֲנִי יְיָ אֱלֹהֵיכֶם:

בהמה גסה נקנית במסירה: בשערה.

ובשטר על ידי עצמו.

ויקרא כה נה

הוליך כליו אחריו לבית המרחץ הפשיטו הרחיצו סכו גרדו הלבישו הנעילו

כגון שיער שבראש הסוס: שליף.

ק)

4. וְהִתְנַחַלְתֶּם אֹתָם

שהעבד קונה עצמו בשטר

שחרור על ידי עצמו,

משאוי: אדעתא דמרה אזלא. על

הגביהו קנאו אמר ר' שמעון לא תהא חזקה גדולה מהגבהה שהגבהה

לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת

ר) י

כלומר בקבלת עצמו (גיטין

אֲחֻזָּה לְעֹלָם בָּהֶם

דעת הקורא אותה לפי שאין לה

קונה בכל מקום מאי קאמר אמר רב אשי כ הגביהו הוא לרבו קנאו הגביהו

עז:). אחזה. הלוקח,

תַּעֲבֹדוּ וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי

דעת: אדעתיה דנפשיה. מדעת

בטלפה. ברגלה במצות

›שְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא

רבו לו לא קנאו אמר רבי שמעון לא תהא חזקה גדולה מהגבהה שהגבהה

המוכר (רשב"ם ב"ב עה:).

עצמו: קטן. דלית ליה דעת כבהמה

תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ:

קונה בכל מקום השתא דאמרת הגביהו הוא לרבו קנאו אלא מעתה שפחה

ובשליף. משוי שבאמתחת

ויקרא כה מו

דמי ואם קראו לשם קניה ובא אצלו

5. וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת

ובמרצופים (ב"ק יז:).

כנענית תקנה בביאה כי קאמרינן זה נהנה וזה מצטער הכא זה נהנה וזה

קנאו: התיר לו מנעלו. העבד

אמתחת וקשור לבהמה

זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה

נהנה הוא שלא כדרכה מאי איכא למימר אמר רב אחיי [בר אדא] דמן

ואע"פ שלא הזיזה

ש)

תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת

ללוקח: גרדו. גראט"ר בלע"ז:

ממקומה קנאה (רשב"ם

יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם:

אחא $ מאן לימא לן דלאו הנאה אית להו לתרוייהו ועוד 5 משכבי אשה כתיב

❖

הגביהו. העבד את הלוקח: מאי

ב"ב עה:). בפרומביא.

ויקרא כ יג

הקישה הכתוב כדרכה לשלא כדרכה ר' יהודה הנדואה גר שאין לו

רסן (ב"ק יז:). כיצד. דקה

קאמר. מה ענין הגבהה

דעלמא

ת)

א)

נקנית במשיכה (רשב"ם

להגבהה דהכא הגבהה

דעלמא

יורשין הוה חלש על מר זוטרא לשיולי ביה חזייה דתקיף

ליה עלמא טובא

. שעקרה יד

ב"ב עה:)

אמרינן לעזי רש"י

לוקח מגביה החפץ והכא

אמר ליה לעבדיה שלוף לי מסנאי ואמטינהו לביתא איכא דאמרי גדול הוה

ורגל. היינו משיכה

❖

כל שהוא (שם). מלא

שהעבד מגביהו משום

עבודה

גראט"ר [גרטי"ר]. לגרד.

זה

קומתה. דהיינו עקירת

שהלוקח משעבד בו לקנותו

בחזקה:

. כיצד

ארבע רגליה (שם)

אלא מעתה. דהגביהו הוא לרבו קנאו: שפחה כנענית תקנה בביאה. דהא אגבהה ליה: הנדואה. מארץ כושי ג).

בחזקה. אעבד כנעני דתנן

מוסף תוספות

שנקנה בחזקה, קאי (שם

ד) כוש ה) מתרגמינן הינדואה: דתקיף ליה עלמא. גוסס ונוטה למות: אמר ליה. מר זוטרא לעבדיה דגר: שלוף לי מסנאי. לקנותו

נג:). גרדו. כמו (איוב

א. כמו חומרתא דפילון

בחזקה היה מתכוון ו) שיהא בעבודתו כשימות אדונו: איכא דאמרי גדול היה. העבד ונזהר בו שלא יזכה ז) הוא עצמו מן ההפקר לפיכך

ב) ויקח לו חרש להתגרד

(שבת דף סב.) בשמים

קדם לפני המיתה וזכה בו והגר פירש למיתה ומר זוטרא פירש לחיים תחתיו שלא יהא העבד בלא אדון רגע אחד:

בו (שם). הגביהו קנאו.

מעורבין תרגום בלולה

לקמיה מפרש מי הגביה

דפילא. תוס' סוטה טו.

ואיכא

למי (שם). אמר ר'

שמעון כו'. לקמיה מפרש (שם). מאי קאמר. הגביהו דקאמר ת"ק מי הגביה למי ומאי קמהדר ליה ר"ש דלפום ריהטא משמע דהיינו ת"ק (שם). נעל לו. עבד לרבו ששימש העבד לרבו הויא חזקה וכן כולם (שם). הגביהו הוא לרבו. כגון שהיה

צריך להגבהה זו, כגון להעלותו למטתו, קנאו לעבד בהגבהה זו, שהרי שימש לרבו שנסמך עליו (שם). הגביה רבו לו לא קנאו. דלא שייכא הגבהה כי אם במטלטלי שאין דרך להגביה בני אדם (שם). לא תהא חזקה. דהנעיל והלביש והרחיץ והפשיט,

גדולה מהגבהת רב לעבד וקנה רב לעבד, שהרי הגבהה חמורה היא דקונה אפילו ברשות מוכר, מה שאין כן במשיכה ומסירה, וגם קונה ברשות הרבים ובסימטא (שם). שהגבהה קונה בכל מקום. אפילו ברשות המיוחד למוכר לבדו (רשב"ם ב"ב עו:).