האשה
נקנית
פרק
ראשון קידושין
כג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואיכא
דאמרי קטן היה. ואעפ"כ הוצרך לזכות בו כדי שלא יקנה
ואיכא דאמרי קטן
הוה. ואעפ"כ הוצרך לכל זאת: ודלא כאבא
רלה א מיי' פ"ב מהל'
א) גי' הרי"ף ורא"ש
וכדאבא שאול [וכן פירש
זכייה ומתנה הלי"ז
שאול. דאמר כל המחזיק בהן זכה אפי' לאחר זמן זכה בהן:
עצמו מן ההפקר אחר מיתת האדון ודלא כאבא שאול דלאבא
מ)
ר"ת כמ"ש תוס' הכא],
סמג עשין פב טוש"ע יו"ד
ע"י עצמו לא. שאם נתן לו כסף לפדות את עצמו אינו פדוי דמה
שאול היה יכול לזכות בו ואפי' לאחר מיתה כפ"ה וקשה לר"ת מנא
ב) גיטין לט., ג) [בכת"י:
סי' רסז סעי' סה וטוש"ע
שקנה עבד קנה רבו נ): במאי עסקינן. האי קנה עצמו ע"י אחרים:
ליה דלא כאבא שאול דילמא לעולם אימא לך דכאבא שאול סבירא ליה
ע"י עצמו לא. וכ"ה ברש"י.
חו"מ סי' ערה סעי' כט:
רלו ב מיי' פ"ד מהל'
וכ"נ מתוד"ה והא קמ"ל,
אילימא שלא מדעתו. של עבד:
ומה שהחזיק בו מחיים לפי שהיה ירא
וע"ש ברש"ש], ד) גיטין
זכייה ומתנה הל"ב
זה פירש למיתה וזה פירש לחיים ואיכא
שמעינן ליה לרבי מאיר. בפ"ק
שמא יקדמנו אחר ויזכה בו א ועוד ה"ל
יא:, ה) שם. לקמן מב.
ופ"ה מהלכות עבדים הל"ב
דאמרי קטן הוה ודלא כאבא שאול דתניא
דגיטין חוב הוא לעבד שיוצא כו' שאם
למימר וכדרבנן ועוד קשה דבפרק
ב"מ יב. עירובין פא: חולין
ופ"ו שם הל"א טוש"ע
א)
ב)
פג. [כתובות יא. יבמות
חו"מ סי' רמג סעי' א:
היה עבד כהן פוסלו מן התרומה
השולח (גיטין דף לט.) פסיק רבי
גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו והיו בהן
רלז ג ד מיי' פ"ה מהל'
קיח:], ו) [בכת"י נוסף:
ואי עבד ישראל אוסרו בשפחה
יהושע בן לוי הלכה כאבא שאול ואע"ג עבדים הל"ב סמג
עבדים בין גדולים בין קטנים קנו עצמן בני
בכסף ע"י אחרים. ועי'
רש"ש], ז) [לעיל ה.],
דשכיחא ליה פריצא ליה : ותנינא אין
דרבי יוחנן סבר דאין הלכה כאבא
עשין פז טוש"ע יו"ד סי'
ס)
חורין אבא שאול אומר גדולים קנו עצמן
א
ח) [בכת"י נוסף: לעבד],
רסז סעי' כו:
חבין לאדם כו'. אין אדם יכול
שאול מ"מ קי"ל דבכל מקום הלכה
רלח ה מיי' שם הל"ג
ט) תוספתא דקידושין פ"א
בני חורין קטנים כל המחזיק בהן זכה בהן:
ליעשות שלוחו שלא מדעתו לדבר
כריב"ל לגבי דרבי יוחנן כדמוכח
ה"ד, י) [עירובין עה.
טוש"ע שם סעי'
וקונה את עצמו בכסף כו': בכסף ע"י אחרים
וש"נ], כ) גיטין לט: [מא:
מד:
שהוא חובה או הפסד והיכי תני
בריש פ"ד דמגילה (דף כז.) דמשמע
חגיגה ד.], ל) [עי' גיטין עז
ו [מיי' פ"ו מהל' עבדים
אין אבל לא על ידי עצמו במאי עסקינן
ג)
מתניתין דנפדה על ידי אחרים שלא
שדברי רבי יהושע בן לוי הם עיקר
ע"א], מ) [ברש"י שברי"ף:
הל"א טוש"ע שם סעי'
אילימא שלא מדעתו מכדי שמענא ליה
מדעתו: אלא מדעתו. ואם תאמר
ק) מדברי ר' יוחנן גבי בית הכנסת
דאמר קטנים כל וכו' זכה
מא]:
רלט ז מיי' שם הל' ב (ג)
בהן שאין לקטנים זכיה
לר' מאיר דאמר חוב הוא לעבד שיצא מיד
פשיטא הא איצטריך לאשמועינן דע"י
מותר לעשותו בית המדרש וא"כ
ב
ד)
שיזכו בעצמן], נ) [פסחים
טור שו"ע שם סעי'
עצמו לא דאין קנין לעבד בלא רבו
היכי עבוד הכא דלא כהילכתא ונראה
רבו לחירות ותנינא ה) ב זכין לאדם שלא בפניו
❖
פח ע"ב], ס) [גיטין יג
מא:
בשום צד: ואי מדעתו.
שאמר לו
לר"תג דגרסר) הכא וכאבא שאול כלומר
ע"א], ע) [ברש"י שברי"ף:
ואין חבין לו אלא בפניו אלא פשיטא מדעתו
חבין לו כלל אלא קבלת הרב
קבל גטי: באין כאחד. ולא אמרינן
אפילו לאבא שאול דאמר כל המחזיק
והא קמשמע לן על ידי אחרים אין על ידי
גורם והרב וכו' מאיליו ולא
מוסף רש"י
לא הוציא רבו את הגט מרשותו ואין
בהן זכה בהן הוצרך לעשות כן שלא
ע"י עצמו אבל וכו' קבלת
עצמו לא אלמא אין קנין לעבד בלא רבו
זו קבלה: והא לא תני. בברייתא
יקדמנו אחר ועוד מפרש ר"ת בענין
גר שמת. ואין לו יורשים
אחרים שיקבלו השטר גורם
אי הכי אימא סיפא בשטר על ידי עצמו על
השחרור וכיון], פ) [בס"א
וכל נכסיו הפקר. קנו
הכי: האי שטרא לחוד כו'. זה לשון
אחר איכא דאמרי קטן הוה שאם
נוסף: עצמו], צ) [בדפו"ר:
עצמן. הן קודמין לכל
ידי עצמו אין על ידי אחרים לא ואי מדעתו
קניה וזה לשון שחרור: האי כספא
היה גדול לא היה מועיל בו זה פירש
גיטו], ק) [ועי' תוס'
אדם להחזיק בעצמן מן
על ידי אחרים אמאי לא וכי תימא מאי ע"י
לחוד והאי כספא לחוד. זה ניתן
למיתה וזה פירש לחיים ואע"פ
ההפקר. אבא שאול
חולין צז. ד"ה אמר רבא],
ר) [בדפו"ר: דגרסינן],
אומר. קטנים אין להם יד
לקניה וזה ניתן לשחרור: טיבעא
שעבדות אחרים עליו קודם הוא
עצמו אף ע"י עצמו והא קמ"ל דגיטו וידו
ש) [צ"ל בו. יעב"ץ],
לזכות בעצמן (גיטין לט.)
.
מיהא חד הוא. ואין ניכר הפרש
לזכות בעצמו כיון שיש לו יד אבל
באים כאחד והא לא תני הכי דתניא בשטר
ת) [צ"ל אמילתא. רש"ל],
חוב הוא לעבד שיצא
ו)
א) [בדפו"ר: איסורא
ביניהם: כסף קבלת רבו. שמקבל
מיד רבו לחירות. הלא
קטן שאין לו יד כל הקודם זכה בהן
ש)
ע"י עצמו ולא ע"י אחרים דברי ר"מ אמר
מפקעא], ב) [נראה דיש
הוא פוסל את עבדו בגט
רבו הכסף גרמה לו להשתחרר מאליו
כאבא שאול ולא אמר לו שלוף מסנאי
❖
אביי לעולם שלא מדעתו ושאני כסף הואיל
להוסיף אלמא],
זה מן התרומה אלמא
ואין אחרים הללו חבין אלא קבלת
מחיים אלא לאחר מיתת יהודה
ע)
חוב הוא לו (שם יא:).
וקני ליה בעל כורחיה מקני ליה בעל
זכין לאדם שלא בפניו
הרב והרב אין נעשה שלוחו אלא
הנדואה עשה כך והיינו כאבא שאול
ואין חבין לו אלא
כורחיה אי הכי שטר נמי האי שטרא
ז)
הגהות הב"ח
לצורך עצמו ומקנהו מאליו אבל
דאמר קטן אין לו יד לזכות בעצמו
בפניו. דאין אדם נעשה
לחוד והאי שטרא לחוד הכא נמי האי כספא
חירות השטר קבלת אחרים גרמה לו
ומשום הכי זכה בו מר זוטרא
(א) רש"י ד"ה ושלש
שליח לחבירו שלא מדעתו
מחלוקות וכו'. וכ"ש שטר
להפסידו, אבל להרויחו אנן
לחוד והאי כספא לחוד טיבעא מיהא חד
וכיון דחוב הוא לו אין חבין לאדם
אפילו לאחר מיתה אבל לרבנן בין
ואם באנו כצ"ל ותיבת
סהדי דניחא ליה לפיכך
דזכות נמחק: שלא מדעתו: שמענא להו
כו'.
גדול ובין קטן ואפילו עבדות אחרים
❖
הוא רבא אמר כסף קבלת רבו גרמה לו
זכין ואין חבין (חולין פג.).
במסכת גיטין (דף יא:): תנינא. כמו
עליו קנה עצמו בן חוריןד ור"י מפרש
דבר שהוא לרעתו קרוי
שטר קבלת אחרים גרמה לו: וחכמים אומרים
חובה (כתובות י: וכעי"ז
התנן: דיש קנין. כי יהבי ליה
דהא דקאמר וכאבא שאול ת)דאמילתא
בכסף ע"י עצמו: בכסף ע"י עצמו אין ע"י
ב"מ י.). דבר שהוא חוב לו
ג
מוסף תוספות
ע"מ שאין לרבו רשות בו: והא
קמא נמי קאי ואפי' ללישנא קמא
שאינו חפץ בו (סוטה כה.).
אחרים לא אמאי נהי נמי דשלא מדעתו מכדי
קי"ל. כלומר והא מעשים בכל יום
דגדול הוה לא היתה חזקה מועלת
זכין לאדם שלא בפניו.
א. לאחר מיתה. תוס'
שמענא להו לרבנן דאמרי זכות הוא שיצא
ושלא מדעתו דאנן סהדי
הרא"ש. ב. וקאמר התם
ח)
שהעבד מקבל את גיטו ואי רבנן
כלום אלא דוקא לאבא שאול דלרבנן
דניחא ליה שתהא שלוחו
כוותיה דרב פפי מסתברא
מתחת יד רבו לחירות ותנינא זכין לאדם
פליגי עלה דמילתא מי שבקינן רבנן
דאמרי בין גדולים ובין קטנים קנו
(ב"מ יב.). גיטו וידו
דאמר רבי יהושע בן לוי
שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו וכ"ת מאי
ועבדינן כר"מ: אף ע"י אחרים.
עצמן בני חורין לא היה מר זוטרא
באין כאחד. ע"י הגט
בית הכנסת מותר לעשותו
באה לה עם נתינתו (גיטין
בית המדרש ואע"ג דרבי
ואפי' שלא מדעתו דזכות הוא לעבד
יכול לזכות בו דטעמייהו דרבנן ה
ע"י עצמו אף ע"י עצמו וקמ"ל דיש קנין
ד
עז:). האי שטרא לחוד
יוחנן פליג עליה כדאיתא
כו': ורבי שמעון בן אלעזר היא.
מפרש בפרק השולח (גיטין דף לט:)
לעבד בלא רבו א"ה אימא סיפא בשטר
והאי שטרא לחוד. בזה
התם מייתי ראיה מר'
כתוב לשון כניסה וזה
הך סיפא דשטר דלית ליה גיטו וידו
דגמר לה לה מאשה דמה אשה מיתת
יהושע בן לוי דהלכה כרב
ו
ע"י אחרים ולא על ידי עצמו והא קיימא
מפורש לשון יציאה (לעיל
פפי. תוס' גיטין לט.
באין כאחד: ושלש מחלוקות בדבר.
בעל מתירה בלא גט אף עבד משתלח
ה.). האי כספא לחוד.
לן ה דגיטו וידו באין כאחד וכי תימא מאי
כגרסת ר"ח. תוס'
ג.
רבי מאיר אית ליה בכסף על ידי
בלא גט והוי השתא מיתת הבעל
כשהוא נותנו מפרש על
הרא"ש.
והגאונים.
ע"י אחרים אף ע"י אחרים והא קמ"ל דזכות
ו
ז
מנת מה הוא נותנו (שם).
ריטב"א. ד. וזכו בהם
אחרים ואפי' שלא מדעתו ולא ע"י
כגט ז ואם היהח נותן לו גט מי היה
טיבעא מיהא חד הוא.
שמים. תוס' הרא"ש.
הוא לעבד שיצא מיד רבו לחירות אי הכי
עצמו דאין קנין לעבד בלא רבו
אחר יכול לזכות בו אבל לאבא שאול
אינו נזכר בתוכו אם להוציא
ה. שקונים עצמם במיתת
נערבינהו וניתנינהו בכסף ובשטר בין ע"י
ובשטר ע"י עצמו ולא ע"י אחרים
ניחא דהא יליף מה אשה א) איסורה
אם להכניס (שם). גמר
האדון. שם. ו. בין גדולה
לה לה מאשה. כתיב
בין קטנה מיתת הבעל.
אחרים בין על ידי עצמו אלא בכסף בין
שלא מדעתו דחוב הוא לו וכסף
מפקעת במיתת הבעל ולא ממונא
הכא (דברים כד) וכתב לה
שם. ז. ומיתת האדון כגט.
אע"ג דחוב הוא לו קבלת רבו גרמה
אף עבד כו' ט וכיון שהיה משעבד
ע"י אחרים בין ע"י עצמו בשטר ע"י אחרים
וכתיב התם (ויקרא יט)
שם. ח. שם נוסף. רבו.
לו ור"ש בן אלעזר אית ליה בין
עצמו למר זוטרא לא היה חפץ לזכות
או חופשה לא ניתן לה
ט. מיתת האדון מפקיע
ולא ע"י עצמו ור"ש בן אלעזר הוא ט)דתניא
❖
(חגיגה ד.).
איסור ולא ממון הלכך
בכסף בין בשטר ע"י אחרים דקסבר
בעצמו והוי כמו קטן לאבא שאול:
ר' שמעון בן אלעזר אומר אף בשטר על ידי
קטן שאין לו יד לזכות
[והא קמ"ל ע"י אחרים אין כו'.
זכות הוא לו ולא ע"י עצמו דגבי
בעצמו המחזיק בו זכה בו
אחרים ולא ע"י עצמו י)ושלש מחלוקות בדבר
כסף אית ליה אין קנין לעבד בלא
וא"ת מעיקרא נמי ידע
וכן גדול כיון שהיה
תוס' ר"י הזקן (המשך)
אמר רבה מ"ט דר' שמעון בן אלעזר גמר לה
משעבד וכו'. שם.
כ)
רבו וגבי שטר לית ליה גיטו וידו
תלמודא דהכי הוא חידוש דמתניתין
י. דבמתניתין גופא איכא
חורין. קבלת רבו גרמה
לה מאשה מה
אשה עד שיוציא גט לרשות
❖
באין כאחד כדקתני אף בשטר כו'
כדאמר בכסף ע"י אחרים אין ע"י
שלש מחלוקת. רשב"א.
לו. להשתחרר ואין אדם
שאינה שלו
אף עבד נמי עד שיוציא
וכ"ש בכסף אלמא בתרוייהו אית ליה
עצמו כו' ויש לומר דהוי סבר
עושה מעשה השחרור
ל)
שיהא תלוי בו שיהא
ע"י עצמו לא ורבנן דמתני'
אית
מעיקרא דהוי חידוש דמתני' מתרוייהו
גט לרשות
שאינה
שלו בעי רבה
הוא יכול למנוע שהאדון
תוס' ר"י הזקן
להו בכסף בין ע"י אחרים בין ע"י
ממה שהוא ע"י אחרים ומן דיוקא
לר'
מקבל מעותיו לתועלת
עצמו דיש קנין אחרים דזכות הוא
דע"י עצמו לא ומסיק דלא איצטריך
עצמו והוא משוחרר
[דגיטו וידו באין כאחד].
פ)
מאליו. אבל בשטר
...חשוב כאילו הוא ביד
מתני' אלא מן הדיוק. ת"י]: רבי שמעון בן אלעזר אומר אף שטר
לו וכן בשטר בין ע"י אחרים בין ע"י עצמו ודקיימא לן גיטו
אדם מקבל השטר והוא
האדון לא אמרינן שלא
ע"י אחרים ולא ע"י עצמו ושלש מחלוקות בדבר.
וידו באין כאחד כרבנן עבדינן ליה. והאי דלא ערבינהו ותנינהו
פירש בקונטרסי ר'
משוחרר באותה קבלה
יצא שטר השחרור מיד
ואין חבין לו לאדם שלא
האדון דגיטו וידו באים
משום דסיפא ר"ש בן אלעזר היא אבל רישא ה"ק ליה רבנן
מאיר אית ליה בכסף על ידי אחרים ואפי' שלא מדעתו ולא על ידי
בפניו. דשלא מדעתו.
כאחת שתכף שנתן לו גט
לר"מ אף בכסף ע"י עצמו דיש קנין וכ"ש ע"י אחרים דזכות לו
עצמו דאין קנין לעבד בלא רבו ובשטר על ידי עצמו ולא על ידי
דהא אמרת על ידי
שחרורו נעשה לו יד לקבל
וכ"ש שטר (א) דזכות ואם באנו לפרש שלש מחלוקות ולומר
אחרים שלא מדעתו דחוב הוא לו וכסף אע"ג דחוב הוא לו קבלת
אחרים לא. ב) מיירי שלא
השטר ואין לאדון שום
מדעת העבד. והא קיי"ל.
זכייה בו. שלא מדעתו.
דרבנן אית להו בכסף בין ע"י עצמו בין ע"י אחרים ובשטר ע"י
רבו גרמה לו ולר' שמעון בן אלעזר אית ליה בין כסף בין
דלרבנן נמי אמרינן גטו
של עבד. חוב הוא לעבד.
אחרים ולא ע"י עצמו ורבי שמעון בן אלעזר סבר כר'
שטר
וידו באין כאחת. אף
דעבדא בהפקרא ניחא ליה
מאיר בכסף דע"י עצמו לא ואין קנין וכרבנן בשטר דאין גיטו וידו באין כאחד א"כ הא דקי"ל גיטו וידו באין כאחד יחידאה היא וכר' מאיר
על ידי אחרים. שלא
ונוח לו שאסור בבת חורין
מדעתו. שלש מחלוקות.
כדי שיהא מותר בשפחה
עבדינן ליה הילכך ליכא לפרושי אלא כדפרישית דרישא דמילתא אמרוה רבנן וסיפא אתאן לר' שמעון בן אלעזר: שאינה שלו. דכתיב
דר' [שמעון בן] אלעזר
דזילא ליה ופריצא [ליה]
לגופה: שאינה שלו. של
(דברים כד) ונתן בידה ואיהי לא
אקניא
לבעל
רבו
ורבנן גמרי הכי מה אשה
מקבלת גיטה
אף
עבד מקבל צ) גט:
ס"ל דלא אמרינן גטו וידו
ושכיחא ליה טפי מבת
לר'
באין כאחד.