כג:
האשה נקנית פרק ראשון קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לר' שמעון בן אלעזר. דאמר עבד אינו מקבל גיטו עבד מהו שיעשה
שטר על ידי אחרים דקסבר זכות הוא לו ולא ע"י עצמו דגבי כסף
רמ א מיי' פ"ו מהל' נדרים
א)
יומא יט. נדרים לה:,
ב)
הל"ה:
תמורה כה: גיטין כג:,
שליח לקבל גיטו: כאשה דמי. ועושה שליח לקבלה כאשה דנפקא
אין קנין לעבד וגבי שטר לית ליה גיטו וידו באין כאחד כדקתני אף
רמא ב מיי' פ"ו מהל'
ג)
פסחים פח: נדרים פח:,
שטר כו' וכל שכן כסף אלמא בתרוייהו אית ליה ע"י עצמו לא
לן (לקמן דף מא.) מושלחה מביתו מלמד שהאשה עושה שליח והיינו
ד) סנהדרין עא. [נדרים
עבדים הל"ח טוש"ע
דקאמר על ידי אחרים: או
דילמא כו'. וע"י אחרים דקאמר שיזכה
ורבנן דמתני' אית להו בכסף בין ע"י
עצמו בין ע"י אחרים ע"י
שם:], ה) [נזיר כד: סנהדרין
יו"ד סי' רסז סעי' נה:
רמב ג מיי' פ"ג מהל' זכייה
עא.], ו) [פסחים פח:],
עצמו דיש קנין לעבד ע"י אחרים
לו רבו
גיטו על ידי אחרים או הם
ז) [כתובות מו ע"ב סה ע"ב],
הלי"ב טוש"ע יו"ד סי'
לר' שמעון בן אלעזר עבד כנעני מהו שיעשה
עושים שלא מדעתו: גמר לה לה
דזכות הוא לו וכן שטר בין ע"י עצמו
ח) [נדצ"ל דרבנן. וכ"ה ברש"י],
רסז סעי' כב:
שליח לקבל גיטו מיד רבו כיון דגמר לה לה
רמג ד מיי' שם ופ"ז מהל'
מאשה. ועושה שליח: הני כהני.
בין ע"י אחרים ודקי"ל דגיטו וידו באין
ט) [בדפו"ר: למיפשט], י) [ע'
נדרים הלי"ז סמג עשין
תוס' שבת עב. ד"ה כי אתא
לענין הקרבת קרבנות: שלוחי
כאחד כרבנן עבידנא ליה והאי דלא
מאשה כאשה או דילמא אשה דאיהי מצי
פב סמג לאוין רמב טוש"ע
ותוס' יומא יט: ד"ה מי איכא
דרחמנא נינהו. ולא שלוחי דידן
ערבינהו ותנינהו משום דסיפא רבי
מקבלת גיטה שליח נמי מצי משויא עבד
אה"ע סי' פה סעי' יא וטוש"ע
וב"ק פו: ד"ה ביישו וב"מ
יז: ד"ה מן], כ) גי' רש"א,
שמעון בן אלעזר היא אבל רישא הכי
ונפקא מינה למודר הנאה מכהן
יו"ד סי' רכב:
דאיהו לא מקבל גיטיה שליח נמי לא מצי
רמד ה מיי' פ"ג מהל' זכייה
[ע"ש. ובמראה כהן, ובר"ש
קאמרי ליה רבנן לר' מאיר אף בכסף
שהכהן מותר להקריב קרבנותיו והא
מדעסויא], ל) [עיי' תוספות
משוי בתר דבעיא הדר פשטא (א) לה לה
ומתנה הלכה יג סמג
ע"י עצמו דיש קנין לעבד וכ"ש ע"י
מילתא איבעיא לן בנדרים בפרק
יומא יט: ד"ה מי איכא],
עשין פב טוש"ע יו"ד סי' רסז
מאשה כאשה ואלא הא דאמר רב הונא
א)
מ) [כתובות סה ע"ב], נ) [אצ"ל
סעי' כב:
אין בין המודר (דף לה:): והא
אחרים דזכות הוא לו וכל שכן שטר
רמה ו מיי' שם הלי"ד ופ"ה
דמתניתין דמה שאת נושאת
בריה דרב יהושע הני כהני שלוחי דרחמנא
א
עבד כו'. והיכי יליף רב הונא מהאי
ואם באנו לפרש שלש מחלוקות ולומר
ונותנת לפיך דוקא ודאי כר"מ
מהל' עבדים הל"ב סמג
נינהו דאי סלקא דעתך שלוחי דידן נינהו
❖
ח)לרבנן אית להו בכסף בין ע"י אחרים
טעמא היתר בהקרבה למודר הנאה:
היא דר' מאיר מודה וכו'
שם טוש"ע שם סעי' כו:
אדון וכרב ששת], ס) [אצ"ל:
מי איכא מידי דאנן לא מצינן עבדינן ואינהו
בתורת קרבנות. שיהיו הן עובדים
בין על ידי עצמו ובשטר ע"י אחרים
דמה], ע) [אצ"ל: והיינו כר"מ],
את העבודה: שייך בגיטין. אם אינו
ולא על ידי עצמו ורבי שמעון (ב)
מצי עבדי ולא והא עבדא דאיהו לא מצי
פ) [אצ"ל: בע"מ דמה שתרצי
תוס' ר"י הזקן
סבר לה כר"מ דבכסף ע"י עצמו
מקבל גיטו משום דלא יצא הגט
וכו' מטעמיה דבאשה קנתה
מקבל גיטיה ושליח מצי משוי ולא היא
וכו' דאף במה שתרצי], צ) [אצ"ל
שלוחי דרחמנא. ואפילו היה
לא דאין קנין וכרבנן בשטר דאין
מרשות רבו מקבל הוא גט לחברו
ישראל לא שייכי בתורת קרבנות כלל עבד
דלישנא], ק) [גיטין עז ע"ב],
בעל קרבן מודר הנאה מהכהן
גיטו וידו באין כאחד א"כ הא דקיימא
שאינו עבדו של רבו אלא של איש
❖
ר) [אצ"ל לעבדו],
מותר לו להקריב קרבנו. יש
שייך בגיטין דתניא ב)ב נראין הדברים שהעבד
לן דגיטו וידו באים כאחד יחידאה
אחר דהא יצא הגט לרשות שאינו
קנין. שהקנו להם אחרים
מקבל גיטו של חבירו מיד רבו של חבירו
בסתם ולא עשו להם תנאי
שלו: אבל לא מיד רבו שלו. אם
היא וכר' מאיר עבדינן הילכך ליכא
הואיל ודעת אחרת הקנתו
אבל לא מיד רבו שלו: ובלבד שיהא הכסף
גליון הש"ס
היו שניהם של איש אחד: דר"מ.
לפרושי אלא כדפרישית דרישא
לו ולא גמר בלבו לתת
משל אחרים: נימא בהא קמיפלגי דר' מאיר
תוס' ד"ה דאמר וכו' וי"ל
דמילתא רבנן אמרוה וסיפא אתאן
דאמר בכסף ע"י אחרים סבר אין
לאדון ולבעל. [ויש קנין
דאורחיה דגמ' וכו'. בציון של
לאשה בלא בעלה]. ולאשה
לר' שמעון בן אלעזר עכ"ל וא"ת
קנין לעבד בלא רבו אם נתנו לו
סבר אין קנין לעבד בלא רבו ואין קנין
ג)
ד)
הגאון מוהרי"ב זצ"ל ועוד
בעלמא איצטריכא ליה. כתב
מנא ליה הך שלש מחלוקות דילמא
במתנה זכה בו רבו הילכך אע"ג
לאשה בלא בעלה ורבנן סברי יש קנין לעבד
כתובות ד' מד ע"א תד"ה
רבינו שלמה דאשה כעבד
כולה מילתא דרבנן דמתניתין רשב"א
דהוי כסף משל אחרים אי אפשר
והלכתא ולקמן דף סה ע"א
הואיל וזכאי במעשה ידיה
בלא רבו ויש קנין לאשה בלא בעלה אמר
תד"ה ואם נתן ובר"ן נדרים ד'
ומציאתה. משמע מלשונו
שיקבלנו הוא ויתן לרבו: ורבנן סברי
ובכסף ע"י עצמו היינו אף ע"י עצמו
❖
רבה אמר רב ששת דכולי עלמא ג אין קנין
עב ע"א ד"ה ולענין הלכה:
דמתנה כמציאתה וכ"כ בפ'
יש קנין. אם נתנו לו מתנה הואיל
ובשטר על ידי אחרים דוקא והא
בן סורר ומורה [סנהדרין עא,
לעבד בלא רבו ואין קנין לאשה בלא
ד
דקיימא לן דגיטו וידו באים כאחד
ודעת אחרת מקנהו ונותן זה לא גמר
א ד"ה על מנת]. וזה אינו כמו
בעלה והכא במאי עסקינן ה)דאקני ליה אחר
שכתבנו במציאת האשה. מ)
הגהות הב"ח
משום דסבירא לן כרבי מאיר ולא
בלבו שיזכה בו הרב הויא דעבד
ולאו כלום הוא. דה"ל כנותן
מנה ואמר ליה על מנת שאין לרבך רשות בו
כר"ש בן אלעזר ויש לומר אי גרסינן
ומיפריק ביה על ידי עצמו: קנין
(א) גמ' הדר פשטא גמר לה:
[לו] אחר מתנה שתכף שנתן
(ב) תוס' ד"ה (בע"א) ר'
לעבד קנה האדון וכי עביד
ר' מאיר סבר כי אמר ליה קני קני עבד וקני
בברייתא דר' שמעון בן אלעזר אף
דאשה ובעלה בעלמא איצטריכא לן
ו)
שמעון וכו' ור' שמעון ב"א
תנאי לעבד לא מהני לאדון.
בשטר ע"י אחרים ולא ע"י עצמוא על
ואשה כי עבד הואיל ובעלה זכאי
רביה וכי אמר ליה על מנת לא כלום קאמר
סבר לה כר"מ: (ג) ד"ה ור'
ור' אלעזר וכו'. איכא מאן
כרחך יש שלש מחלוקות בדבר דע"כ
במעשה ידיה ובמציאתה ז) וכי היכי
אלעזר וכו' המדיר את חתנו
דפסק כרב ששת, דגרסינן
ליה ורבנן סברי כיון דאמר ליה על מנת
❖
וכו' אומר לה לבתו הרי:
בנדרים פרק בתרא [פח, א
דפליגי לענין מתנה בעבד איכא
לאו היינו רבנן דמתני' דהא אמרי
אהני ליה תנאיה ור' אלעזר אמר כל כי
עיי"ש] המודר הנאה מחתנו
למשמע דה"ה באשה: דכ"ע אין
בהדיא בכסף על ידי עצמו ולספרים
והוא רוצה ליתן מעות לבתו
האי גוונא דכולי עלמא לא פליגי הדקני עבד
קנין. אי יהבי ליה
סתמא: אהני ליה
דלא גרסינן אף צ"ל כיון דאשכחן
אומר לה הרי המעות נתונים
מוסף רש"י
וקני רביה והכא במאי עסקינן כגון דאקני ליה
לך על מנת שאת נושאת
תנאה. דמעיקרא
אדעתא דתנאה
דרבנן פליגי עליה דרשב"א כדאיתא
❖
ונותנת לפיך. אמר רב לא שנו
הובא בסוף המסכת.
אחר מנה ואמר ליה על מנת שתצא בו
אקניה: לא כלום
אמר ליה. דכיון
בסוף פ"ק דגיטיןב (דף יב:) דאמרי אי
אלא מה שאת נושאת ונותנת
לחירות ר"מ סבר כי אמר ליה קני קני עבד
רבו: שתצא בו
בעי זריק ליה גיטא ופסיל ליה אלמא
דקנה עבד קנה
בפיך, אבל מה שתרצי עשי
בהן קנה יתהון בעל. אמר
לחירות. שתתנהו
אית להו דגיטו וידו באין כאחד וכיון
לרבך בפדיונך:
מוסף תוספות
וקני רביה וכי אמר ליה על מנת לא כלום
רבא מכדי שמעתתיה דרב
❖
דהכי הוא לא קרי ליחיד חכמים
אין
קאמר ליה ורבנן סברי לדידיה נמי הא
כר' מאיר מדקאמר דרב כר'
הובא בעמוד הבא.
ו
במתניתין כיון דרבנן פליגי עליה
מאיר ומודה שאם אמר מה
לא קא מקני ליה דהא לא אמר ליה
אלא על מנת שתצא בו
שאת נושאת ונותנת בפיך לא
ולכך צריך לומר שיש שלש מחלוקות
לחירות ורמי דרבי מאיר אדרבי מאיר
ורמי דרבנן אדרבנן דתניא
קנה בעל ובמה שתרצי עשי
מהו
תוס' ר"י הזקן (המשך)
בדבר: שיעשה שליח לקבל
בהן קנה, אלמא ס"ל כרב
אין לחירות פליגי הילכך מתני'
גיטו מיד רבו. יש מפרשים דהכי
ששת דבעל מנת שאין לרבך
לאו כר' מאיר מתוקמא אלא
רשות בהן פליגי. ומיהו ר'
קמיבעיא ליה היכא דאמר העבד לאחר לקבל ליה גיטו מיד רבו מהני קבלתו או לא דכי לא א"ל לקבל גיטו ובא ומקבלו פשיטא לן דמהני
רבנן היא, ומה שאת נושאת
מאיר מודה בעל מנת שתצא
דאמרינן במתניתין (לעיל דף כב:) ובשטר ע"י אחרים אבל אמירתו שאמר לו לך וקבל גיטי שמא מיגרע גרע לפי שבא מטעם שליחות ג או לא
ונותנת לפיך לאו דוקא, וגבי
בהן לחרות והו"ל גבי אשה
אשה אפילו מה שתרצי עשי
מה שתרצי עשי בהן כע"מ
ויש מפרשים דהכי קמיבעיא ליה מהו שיעשה שליח הא דאמר ר' שמעון בן אלעזר בשטר ע"י אחרים בתורת שליחות קאמר כלומר צריך
ד
בהן לא קנה בעל דהא לדידה
שאין לבעליך רשות בהן, ומה
שהעבד יעשה שליח לקבל גיטו משום דגמר לה לה מאשה ולמ"ד זכות הוא לו יכול לקבל גיטו שלא מדעתו כל זמן שאינו מוחה ולמ"ד חוב
נמי לא אקני לה אלא למה
שאת נושאת ונותנת בפיך
הוא לו צריך לעשות מדעתו שיתרצה וא"כ אם הוא עומד וצווח לא מהני קבלתו או דילמא לאו בתורת שליחות קאמר דלא דמי לאשה
שתרצי עשי בהן, דהואיל
כעל מנת שתצא בו לחירות
ופרט לה זה וכבר נתן לה לא
גבי עבד, דאלו סבירא לן
דדוקא אשה דאיהי מקבלת גיטה שליח נמי מצי משויא אבל עבד לר' שמעון בן אלעזר כיון דאיהו לא מצי מקבלו שליח נמי לא מצי לשוויי
הוי כנותן לזה ומתנה לזה,
כר' אלעזר הויא שמעתתיה
ואם כן בשטר על ידי אחרים דקאמר היינו אפילו עומד וצווח כיון דאינו מטעם שליחות ה: דאמר רב הונא הני כהני שלוחי דרחמנא
שלא נתן לה מתנה מוחלטת
דרב כרבנן ולא כר' מאיר,
נינהו. פירש בקונטרס דמיירי לענין הקרבת קרבנות ונפקא מינה לענין מודר הנאה מן הכהן שהכהן מותר להקריב קרבנותיו תימה
אלא שתעשה בהן מה שתרצה
דלר' מאיר כי היכי דלגבי
והתנה בגוף המתנה אבל
עבד ליכא שום אנפא דקני
דמשמע הכא דפשיטא ליה ובמסכת נדרים בפרק אין בין המודר (דף לה:) בעי הני כהני שלוחי דרחמנא הוו או שלוחי דידן ולא איפשיטא
כשהתנה עם המתנה שנתן
ליה עבד בלא אדון, ה"נ גבי
ואמאי לא מייתי התם הך מילתא דרב הונא בריה דרב יהושע למיפשטא $ויש לומר דאורחיה דגמרא הוא בכמה דוכתי דלא ט)מיפשטא אלא
לה מתנה מוחלטת דאמר לה
אשה ליכא שום אנפא דתקני
ממשנה או מברייתא אע"ג דמצי למיפשט מדברי אמוראי אי נמי יש לומר דהתם הכי קמיבעיא ליה הני כהני שלוחי דרחמנא דוקא נינהו
על מנת שאין לבעליך רשות
אשה בלא בעלה, ואוקים רב
י)
ו
בהן הוי כנותן לזה ומתנה
למתני' כרבי מאיר ושמואל
ולא שלוחי דידן כלל או דילמא הוו נמי שלוחי דידן ז ונפקא מינה שאם היה כהן מקריב שלא לדעת הבעליםח אי שלוחי דרחמנא כ)[נמי] נינהו
לאחר. איכא מאן דאמר
כרבנן, אלמא הלכתא כרב
הוי קרבן כשרט ואי הוו כ) [דוקא] שלוחי דידן אינו כשר כיון שהקריב שלא מדעת הבעלים ל):
מיהו ה"מ באשה דלא קני
ששת. והרי"ף והר"מ [זכיה
ורבי אלעזר אומר כל כי האי גוונא כו'. אומר רבינו תם דהלכה כר' מאיר דאין קנין לעבד בלא רבו ואין קנין לאשה בלא
ליה גופא ק) ואין ביד הבעל
פ"ג הי"ג] פסקו כר' אלעזר.
לעכבה לעשות חפצה, הילכך
פסק כשמואל* והעיקר דרב
בעלה ואליבא דרב ששת דמוקי פלוגתא כי מקני ליה אחר ואמר ליה על מנת שאין לרבך רשות בו דמשמע אבל אי אמר ליה על מנת
לא נתן לה מצד שהיא תחת
ושמואל בהא פליגי רב סבר
שתצא בו לחירות אפילו ר"מ מודה דאהני ליה תנאיה וכן משמע פרק בתרא דנדרים (דף פח.) דתנן התם המדיר (ג) חתנו הנאה ממנו והוא רוצה
בעלה אלא מצד שהיא תחת
דמתני' ודאי כר' מאיר היא
עצמה, אבל בעבד דקנייה ליה
נ) במה שאת נושאת ונותנת
לתת מעות לבתו אומר לה הרי מעות האלו נתונים לך במתנה ובלבד שלא יהא לבעלך רשות בהן אלא מה שאת נושאת ונותנת לפיך וקאמר
לגופיה ויש לו לעכבו לעשות
לפיך דוקא ר' מאיר מודה,
עלה בגמרא אמר רב לא שנו אלא דאמר לה מה שאת נושאת ונותנת לתוך פיך אבל אי אמר לה מה שתרצי תעשי קני יתהון בעל ושמואל אמר
חפצו, אפילו כשאינו (עושה)
[וכן] בעל מנת שתצא בהן
אפילו אמר לה מה שתרצי עשי לא קני יתהון בעל ומסיק כמאן אזלא הא שמעתא דרב כר"מ וקיימא לן (בכורות דף מט:) הילכתא כוותיה דרב
[אוכל] משל אדון קני אדון
לחירות (ד)לא קנה אדון כרב
המתנה לעולם שהרי הקנה
ששת, ומה שתרצי עשי בהן
באיסורי ואע"ג דפליגי נמי לענין ממון מכל מקום לענין איסורא
איתשיל משמע דהלכה כרבי מאיר דהא רב קאי כוותיה והיינו ע"כ
לעבדו, ואע"ג דקא"ל ע"מ
הוי כע"מ שאין לרבך רשות
אליבא שתעשה בהן חפציך מהם,
בהן כדפרישית. והיינו דקאמר
הואיל ועשיית חפציו היא תחת שעבודו נמצא שהמתנה היא לעבדו שיעשה מהן מה שאמר, הילכך כי א"ל קני קנה עבד
רב ס) במה שאת נושאת ונותנת בפיך דוקא אבל מה שתרצי עשי בהן אע"פ שהתנה בגופה של מתנה קנה בעל ע) ודאי
ואדון וכי א"ל ע"מ הוי כמתנה לאחר עד שיאמר לו על מנת שתצא בהן לחירות, דהא לדידיה לא אקני ליה עד שיצא בהן
כר' מאיר ואליבא דרב ששת דס"ל דפלוגתייהו בע"מ שאין לרבך רשות בהן, וקסברי רבנן קנתה האשה והעבד, ור'
לחירות ויסתלק כל שעבודו מעליו, נמצא שלא הקנה ר) עבדו כלל. והלכתא כשמואל דדינא הוא. ודעת הר"ם שאין הפרש
מאיר סבר דלא קנו, ואיכא למימר דר' מאיר סבר דע"מ שתצא בהן לחירות ודכוותה גבי אשה בע"מ שאת נושאת
בין עבד ואשה דהואיל והתנה בגופה של מתנה כגון שאמר לעבד על מנת שתצא בהן לחירות [או] מה שתרצה לעשות בלא
ונותנת לפיך קנתה האשה, אבל פ) בע"מ שתרצי [עשי] בהן לא, דהא בע"מ שתצא בו לחירות גופיה לא שמעינן
רשות אדון לא קנה אדון, כמ"ש בזכייה פ"ג [הי"ג]. והרב בעל התשלום כתב בנדרים דברי פלא והעקר כמו שכתבנו, וכ"ד
ליה בפירוש דנימא דקנה דנגמר מטעמיה באשה קנתה אפילו במה שתרצי עשי בהן, וכרבנן לא מצי למיהוי דאף
הר"ם והרי"ף. והוי יודע דמתנת אשה שזוכה בה הבעל אינו זוכה בה אלא לפירות כמו שכתבנו בפ' מציאת האשה. ורמי דר'
בלא מה שתרצי קנתה האשה והעבד. ואלו רב ס"ל כר' אלעזר בע"מ שתצא בהן לחירות פליגי, מני מתני' אי ר'
מאיר [אדר"מ] ורבנן [אדרבנן]. לר' אלעזר מותיב דבעל מנת שתצא בהן לחירות פליגי ושמעינן מהא דר' אלעזר בין בעבד בין
מאיר הא אמר אפ"ה קנה בעל ואדון, ואי רבנן דאמרי גבי עבד דבעל מנת שתצא בהן לחירות קנה עבד מטעם
באשה קאמר ודינם שוה, שלא כדברי בעל התשלום שכתב דהא דר' אלעזר לא איירי אלא בעבד
דלדידיה נמי לא אקני ליה אלא שיצא בהן לחירות כלומר שהתנה בגופה של מתנה, גבי אשה נמי קנתה אפילו
במה שתרצי עשי בהן שהרי התנה בגופה של מתנה, כמו שנבאר בדברי שמואל, הילכך לרב דאמר צ) ללישנא דמתני'
*אולי צ"ל ולענין המדיר הנאה מחתנו פסק כשמואל כצ"ל. ועי' בר"ן כאן שכתב דע"כ דגם הרי"ף פוסק כשמואל ע"ש, ועי'
דוקא לא מתוקמא שמעתתיה
אלא כר' מאיר אליבא
דרב ששת. ושמואל ס"ל כר' אלעזר דבעל מנת שתצא בהן
ברי"ף על נדרים שם ודו"ק (ד"ו). [ויותר נראה שצ"ל: ורס"ג (או ור' עמרם גאון) פסק כשמואל ראה רמב"ן, רשב"א וריטב"א כאן].