האשה נקנית פרק
ראשון קידושין
כד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין אשה פודה מעשר שני. קס"ד במעשר שני שהוא משדה בעלה
אליבא דרב ששת דאילו לר"א אליבא דר"מ אפי' מה שאת נותנת לפיך
רמו א ב מיי' פ"ה מהל'
א) תוספתא דמעשר שני
פ"ד ה"ז, ב) לקמן נב: נד:
מעשר שני הלכה ב:
שהיא כבעלה וקרינן ליה ממעשרו וכדמפרש לה ואזיל: אשה פודה
קנה יתהון בעל כמו שאין מועיל ע"מ שתצא לחירות אלא ע"כ כרב
רמז ג מיי' שם פ"ג
ב"ק סט: סוכה לה. פסחים
בלא חומש. דלאו דידה הוא ואין מוסיפין חומש על פדיון מעשרות
ששת ולא כר"א סבירא להו לרב ושמואל ש"מ דלרב ששת ע"מ שתצא
הלכה יז:
לז: ב"מ צ. [סנהדרין קיב:
והקדשות אלא בעלים ו): שליחותיה עבדא. ומ"ט דמאן דאמר פודין
רמח ד מיי' שם פ"ה
בו לחירות מועיל לכ"ע ל)כמה שאת נותנת לפיך דמועיל אפילו לר"מ
מנחות פב.], ג) [בכת"י
וברש"י: גבוה], ד) [ע'
הלכה יא:
בלא חומש: אלא בזוזי דידה. דנכסי
ואומר ר"ת דמשמע מהתם דהלכה
רמט ה מיי' פ"ה
תוס' ב"ק צח. ד"ה מתיב],
אין אשה א) פודה מעשר שני בלא חומש
מלוג: ומעשר דידיה. משדותיו:
כרב ששת ולא כר"א ועוד מייתי
ה) לקמן לד: לה. לז: מב:
מהל' עבדים [הל"א]
ר"ש בן אלעזר אומר משום ר' מאיר אשה
איש אמר רחמנא ולא אשה. איש
ראיה דהלכה כרב ששת מפרק בן
מג. נח. ע"ז נד: חולין קיג:
והל"ד סמג עשין פז טוש"ע
א
❖
קיז. בכורות מט. סנהדרין
יו"ד סי' רסז סעי' [כו] כז:
ממעשרו אמר רחמנא ז) ולא אשה
סורר ומורה (סנהדרין דף עא. מ))
פודה מעשר שני בלא חומש היכי דמי
סז: עב: זבחים כד. [פסחים
ממעשר בעלה דאשה כאחר דמיא:
דאמרינן התם בן סורר ומורה אינו
אילימא בזוזי דבעל ומעשר דבעל שליחותיה
כו. מה. יומא ס. גיטין
ע"מ שתפדי בו כו'. שתהיה כאיש
חייב עד שיאכל משל אביו ומשל אמו
עו. נזיר לז: סנהדרין מה:
הגהות הב"ח
דבעל קא עבדה ואלא בזוזי דידה ומעשר
שבועות כו: זבחים מו.
אחר לפדות בלא חומש רבנן סברי
ופריך בגמרא אמו מנא לה מה
(א) תוס' ד"ה (בעמוד
דידיה איש אמר רחמנא בולא אשה אלא לאו
נז. חולין סא: כריתות ו.
כי אמר לה קני קנה ליה בעלה וכי
שקנתה אשה קנה בעלה ומשני
הקודם) ור"א כו' דהלכה
מעילה יא: ערכין יד:],
כי האי גוונא דאקני לה אחר מנה ואמר לה
ו) [ירושלמי מע"ש פ"ד
כר"מ אליבא דרב
אמר לה ע"מ לאו כלום הוא הילכך
כשנתנו לה אחרים ע"מ שאין לבעלה
ששת: (ב) בא"ד מה
ה"ג. ועיין משנה מע"ש
ע"מ שתפדי בו את המעשר ואיפכא שמענא
רשות בהן והשתא בשלמא לרב ששת
זוזי הוו ח)נמי דבעל ושליחותיה עבדא
פ"ד מ"ד], ז) [ויקרא
שאתם קורין כו'. נ"ב
להו אמר אביי איפוך רבא אמר לעולם לא
מכל מקום אתי לכל הפחות מיהא
ט)איש ממעשרו קרינא ביה ורבי מאיר
כז, לא], ח) ["נמי"
וכיוצא בזה פי' התוס' לעיל
יש למחוק. (רש"ל)],
סוף דף טו בד"ה אלא
תיפוך והכא במעשר דאתא מבי נשא עסקינן
סבר לדידה גופה לא אקני לה אלא
כרבנן אלא לר' אלעזר לא אתיא
א
ט) [בתוס' רי"ד העתיק:
בסברא: (ג) ד"ה אלא וכו'
להכי שתהא כאיש אחר לפדות בלא
דהתם לא כר' מאיר ולא כרבנן עוד
ור"מ לטעמיה ב)דאמר ג מעשר ממון ג)הקדש
ואיש], י) [בדפו"ר: וירשתו.
ופי' בקונטרס בזוזי דידה
חומש: דאייתי מבי נשא. שמת
מייתי ראיה מההיא דפסחים פרק
וכצ"ל. (יעב"ץ)], כ) [ברש"י
וכו' איש ממעשרו אמר
הוא ד ולא קני ליה בעל ורבנן לטעמייהו
רחמנא: (ד) בא"ד אלמנה
שברי"ף: אם נטלו ומשן
אביה והיה לו מעשר שני י) וירשתה
האשה (דף פח: נ)) גבי האומר לעבדו
דאמרי ממון הדיוט הוא וקני ליה בעל הילכך
או גרושה: (ה) בסה"ד
ועין ילפינן להו במה מצינו],
עם שאר נכסים וירושה הבאה לה
שחוט עלי פסח ושכח מה אמר לו
❖
ל) [בתוס' הרא"ש: כמו
אוכל אלא פירות:
שליחותא דבעל קעבדא: תנא היוצא בשן ועין
לאחר מכאן נכסי מלוג הן וילקח בהן
רבו כו' ופריך בגמרא מה שקנה
מה שאת], מ) [שם ד"ה
וראשי אברים שאינן חוזרים בשלמא שן ועין
על מנת], נ) [ושם ד"ה
קרקע והוא אוכל פירות: ור"מ
עבד קנה רבו ומשני כגון דאקני
על מנת], ס) [כתובות
כתיבי אלא ראשי אברים מנלן דומיא דשן
תוס' ר"י הזקן
לטעמיה. דאמר לקמן בפ"ב מעשר
ליה ע"מ שאין לרבו רשות בו והיינו
מו ע"ב, סה ע"ב],
ועין מה שן ועין מומין שבגלוי ואינן חוזרין אף
ע) [הלכה א], פ) [בדפו"ר:
ממון גבוה הוא ואכילתו משולחן גבוה
כרב ששת אבל לר"א הוה צריך לאוקמי
אבל באשה מודה דבעל
אעל ידי. וכצ"ל. (יעב"ץ)],
מנת שאין לבעליך רשות
הוא הילכך אינו כשאר נכסים
שאמר לו ע"מ שתצא ידי פסח אך
כל מומין שבגלוי ואינן חוזרין ואימא ניהוו
ד)
צ) [בדפו"ר: קאמ', ונדצ"ל
בהן לא קנה בעל, דא"כ
למקנייה בעל בתקנתא דתקון רבנן
ר"י אומר דאין ראיה לומר דהלכה
שן ועין כשני כתובים הבאים כאחד וכל שני
קאמרינן. ובתוס' הרא"ש:
אמאי אוקמא בעל מנת
ה)
והכי קאמר], ק) [צ"ל
פירות לבעל הילכך לא זכי ביה וכי
כרב ששת מההיא דנדרים ומפרק
שתפדי בו את המעשר,
(א)
כתובים הבאים כאחד
אין מלמדין צריכא
בחוקותי. רש"ש. והוא בפ"י
הו"ל לאוקמי בעל מנת
פרקה ליה בזוזי דבעל לאו ממעשרו
בן סורר דהתם מיתוקמא שפיר אפי'
שם], ר) [דברים יד,
דאי כתב רחמנא שן הוה אמינא אפילו
שאין לבעליך רשות בהן
הוא דזוזי דחד ומעשר דחד: ורבנן
לר"א דיש לחלק בין אשה לעבד ב
כג], ש) [לפנינו בספרי
דבהא ב) פליגי אפי' לר'
שן
ליתא והוא בילקו"ש ראה.
לטעמייהו דאמרי ממון הדיוט הוא.
ומצינו למימר אפילו לר"א דאמר
אלעזר גבי אשה. ועוד
יפה עיניים], ת) [בחוקותי
אפילו תפוך* קשיא דר'
וחיילא עליה תקנתא דרבנן ופירות
לר"מ אפילו אמר לו ע"מ שתצא בו
פיסקא קיג], א) [לקמן
מאיר דהא מודה בע"מ
לבעל כשאר נכסי מלוג וכיון דבזוזי
דבעל פרקה בעי חומש:
לחירות קנה רבו יכול להיות דבאשה לא קנה הבעל שהרי אינם
עמוד ב], ב) [אצ"ל דבהא
[שאין לבעליך רשות
❖
נמי פליגי],
אלא על מנת] שתפדי
תנא יוצא בשן ועין. אמתני' קאי: ראשי אברים. כ"ד הם
שוים שאין יד האשה כיד הבעל כמו שיד העבד כיד רבו ותדע דאילו
את המעשר דלא קנה
ושנויים אצל נגעים (פרק ו משנה ז) ומייתי להו לקמן
אם נתן הבעל מתנה לאשתו קנתה לגמרי ואין הבעל אוכל פירות
בעל דהוי כע"מ (שתצא
בשמעתין (דף כה.): שאין חוזרין. אם כ) נטלן כשן ועין וגמר במה
כדאיתא פרק חזקת הבתים (ב"ב דף נא:) ואילו אם נתן מתנה
בו) שאת נושאת ונותנת
מוסף רש"י
לפיך. והוא דחק עצמו
מצינו: אין מלמדין. מדלא כתיב אחד ונגמור כולהו מיניה:
לעבדו לא קנה העבד כלל ועוד תדע שאינן שוים שהרי אם נתנו
מעשר ממון גבוה
לפרש דהכא מיירי דלא
צריכי. דלא גמר חד מחבריה הילכך לא באין כאחד נינהו:
אחרים מתנה לעבד סתמא זכה הרב בין בגוף בין בפירות דאין
הוא. דכל היכא דאיתיה
אמר לה על מנת שאין
קנין לעבד בלא רבו היינו שאין קנין לעבד כלל ויש לרב גוף ופירות
שן
למעשר לאו דידיה הוא
לבעליך רשות אלא על
אלא דגבוה הוא ולענין
מנת שתפדי את המעשר,
ואם נתנו אחרים מתנה לאשה אין לבעלה כי אם פירות אבל הגוף שלה דהא דאין קנין לאשה בלא בעלה היינו שהבעל אוכל פירות אבל
פדייה אוקמיה ברשותו
ואין אלו אלא דברי
הגוף לאשה וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות דאע"ג דמציאת האשה לבעלה לגמרי ס) אין לדמות מציאה למתנה וכן משמע בירושלמי
דמחייב ליה חומשא ואי
נביאות וקושיא קמייתא
דכתובות פ' מציאת האשה דקאמר התם מפני מה מציאת האשה לבעלה שמא תגנוב זהובים ותאמר מציאה מצאתי ופריך הגע עצמך
לאו דידיה הוא לא הוי
ע)
לא מיתרצא אמאי לא
יהיב חומש שאין מוסיף
אמר ליה דא"ל על מנת
מתנה כלומר במתנה עצמה ניחוש להא שמא תגנוב ותאמר נתנו לי מתנה ומשני מתנה יש לה קול ואי במתנה הוי הגוף נמי לבעל מה
חומש אלא בעלים דכתיב
שאין לבעליך רשות בהן.
היתה מרווחת לומר ניתנו לי במתנה אלא ש"מ דבמתנה שנתנו לה אחרים אין לבעל אלא פירות אבל הגוף לאשה ואילו בעבד אם נתן
ממעשרו (ב"ק סט:). וכל
בפסח שני [פסחים פח,
שני כתובין הבאין
לו אחד מתנה קנה האדון הפירות והגוף וא"ת לפר"ת דלרב ששת מועיל ע"מ שתצא בו לחירות אפילו לר"מ א"כ אמאי קאמר ר"מ
ב] מוכחינן דהא דאמרינן
ג
כאחד אין מלמדין.
על מנת שאין לרבו
במתני' בכסף ע"י עצמו לא הא ע"י עצמו נמי משכחת לה באומר ע"מ שתצא בו לחירות וי"ל דכה"ג ע"י אחרים מקרי ולא על ידי עצמו כיון
מדהדר כתביה לאידך ולא
רשות בו קנה בהן עבד
דלא קנה אותם העבד לגמרי ולא נתנו לו אלא ע"מ שיצא בו לחירות ואע"ג דלר' אלעזר דמוקי פלוגתייהו בע"מ שתצא בו לחירות מיקרי
ילפא מחבריה, ש"מ דוקא
וקנה אדון, דוקא מה
הני קאמר (פסחים מה.).
שהוא זכות לאדון אבל
ע"י עצמו היינו משום דלר' אלעזר אית ליה דקניה עבד וקנה רביה אבל לרב ששת דאית ליה לא קניה רביה מיקרי ע"י אחרים דמחמת
צריכא. כלומר לאו באין
מה שהוא חובה לאדון
שאין העבד קונהו אלא לצאת בו לא קניה ליה רביה וע"י אחרים מיקרי ומיהו קשה אליבא דר"א דמוקי פלוגתייהו באומר ע"מ שתצא בו
כאחד נינהו ולמימרא דאין
לא, שאין חבין לאדם
לחירות אם כן היאך מצינו לרבנן דר' מאיר בכסף ע"י עצמו הואיל ולא הקנו לו אלא ע"מ שיצא בהם לחירות ע"י אחרים הוא כדבעינן
מלמדין אלא תרוייהו צריכי
אלא בפניו כמו שביארנו
דאי הוה כתב חד לא גמיר
שם. אין האשה. הפודה
למימר לר' מאיר אליבא דרב ששת וי"ל דרבנן פ) ע"י עצמו דר' מאיר קיימי דאמר בכסף ע"י אחרים אין ע"י עצמו לא ולר' אלעזר
❖
אידך מיניה (לקמן לה.).
מעשר שלו מוסיף חומש
אליבא דר' מאיר אפילו הקנו לו ע"מ שיצא בהם לחירות קנה עבד קנה רבו ואין יוצא בו לחירות ומקרי שפיר ע"י עצמו ואהא קיימי
דכתיב [ויקרא כז, לא]
רבנן ואהכי צ) קאמר וחכ"א בכסף במה שאתה קורא ע"י עצמו דקאמרת דאינו יוצא אפילו אם נתנו לו ע"מ שיצא בו לחירות אנו אומרים
ואם גאול יגאל איש
ממעשרו ויסף חמשיתו,
שיצא בו לחירות דכה"ג אשכחן בהנזקין (גיטין דף נא:) ובשבועות (דף מב.) ובפ"ב דכתובות (דף יח.) דאמר ר' אליעזר בן יעקב פעמים
מוסף תוספות
ואחר שפודהו אין מוסיף
שאדם נשבע על טענת עצמו דהיינו (ב) מה שאתם קורין טענת עצמו:
חומש, ואשה שפודה
שייך לעמוד קודם. א. וכן
ה"ג רש"י אלא בזוזי דידה ובמעשר דידיה. פירוש בזוזי דידה דנכסי מלוג ומעשר דידיה משדותיו איש אמר רחמנא ממעשרו ולא אשה
(ג)
מעשר שלה אינה מוסיפה
פירש בקונטרס מדקתני
אף בשטר. תוס' טוך.
חומש דכתיב איש ולא
ממעשר בעלה דאשה כי אחר דמיא ד וקשה לר"ת דלא היה לו להזכיר איש ואשה כלל אלא הוה ליה למימר ממעשרו אמר
אשה. ומעשר דידה**.
ב. גבי האומר תנו גט זה
רחמנא ולא ממעשר חבירו ונראה לר"ת דגרס אלא בזוזי דידה ומעשר דידה והכי פירושו איש אמר רחמנא דמוסיף חומש על
לעבדי. תוס' הרא"ש. ג.
ומיירי שאין לה בעל.
מעשרו ולא אשה אפילו בזוזי דידה ומעשר דידה ואפי' היא אלמנה וגרושה אינה מוספת חומש והא דתני בת"כ בפ' בהר
דבי נשא. מבית אביה.
ואמר לו אדון הא לך כמו
(ד)
ק)
יוצא. העבד לחירות אם
שאמר דאי אמרת לא
אם גאל יגאל איש ממעשרו לרבות את האשה לענין פדיה דוקא מרבינן את האשה ולא לענין חומש דס"ד הואיל וכתיב ביה במעשר
השחית עינו או אבר
משוי שליח אינו גט דהא
למען תלמד ליראה ר) ודרשינן מיניה ש) בספרי דגדול מעשר שמביא לידי תלמוד כששוהה בירושלים לאכילת מעשרו וה"א אשה כיון דלאו
שאינו חוזר. צריכי. ולא
אדון לא מזכי ליה גט
בת לימוד היא ליתא בדיני מעשר להכי איצטריך לרבויי והא דממעט בת"כ קטן מאיש ה"נ הוה מצי למעוטי אשה מחומש כדאמר
באין כאחד הם.
מדעתיה אלא כמו שאמר
ת)
* אולי צ"ל דאפילו אם
העבד ושליחותו לאו
הכא אלא משום דרבי בההיא קרא גופיה אשה מאם גאול יגאל ניחא ליה למנקט איש ולא קטן למעוטי לגמרי ומיהו בחנם הזכיר
כלום. רשב"א ועי' שו"ת
לא נימא איפך לא קשיה
ר"ת למען תלמד הוה מצי למימר דאיצטריך לרבות אשה לענין פדיה דלא תיסק אדעתיה למעוטי מאיש לגמרי כי היכי דממעטינן קטן ומה
מהרש"ם ח"ו סי' קלו'
דר"מ אדר"מ דהא מודה
בסופו. ד. דהא לא מבעיא
שפי' בקונטרס בזוזי דידה היינו נכסי מלוג לא נהירא דכיון שהן ברשותו ומה שקנתה אשה קנה בעלה כזוזי דידיה חשיבי כדאמר גבי מעשר דאתי
וכו'.ועי'מהרש"אכאןד"ה
ה
ליה אם אמר לאחר לקבל
ומשני ודוק.
מבי נשא דקני לה בעל למ"ד מעשר ממון הדיוט הוא ושליחותא דבעל קא עבדא לכן נ"ל דזוזי דידה מיירי כשהקנה לה אחר מנה ע"מ שאין
** גירסת רבינו בגמ' אלא
גיטו מיד רבו אי הוי גיטא
לבעלה רשות בו דהא פרשינן לעיל שאין הבעל אוכל פירות: תנא יוצא בשן ועין. ותנא דידן דלא תנא להו משום דסבר דצריך גט שחרור :
(ה)
א)
או לא דפשיטא דלא גרע
בזוזי דידה ומעשר דידה
ממה שאם לא אמר לו
וכגירסת רבינו תם בתוס'
הואיל
כלום, אלא הא קא מבעיא
ד"ה אלא (ד"ו).
ליה וכו'. תוס' הרא"ש. ה. וכן משמע מתוך פירש רש"י. שם. ו. דלעולם פשיטא ליה מדרב הונא בריה דרב יהושע דשלוחי דרחמנא נינהו דאי ס"ד שלוחי דידן דווקא ולא שלוחי דרחמנא כלל מי איכא מידי וכו'. תוס' יומא
יט: ז. דהוו להו שלוחי דרחמנא ושלוחי דידן וכו' והא לא מצי למיפשט מדרב הונא דאפילו אי שלוחי דידן נמי הוו מקרבי אע"ג דאנן לא מצינן למיעבד כיון דאף שלוחי דרחמנא נינהו ומילתא דרב הונא בריה דרב יהושע
דאמר לאו שלוחי דידן נינהו לא נפ"מ מידי לענין מודר הנאה דבין אי שלוחי דידן דוקא נינהו בין אי שלוחי דרחמנא נמי נינהו אסור במודר הנאה דקא מהני ליה אלא נראה דנפ"מ וכו'. שם. ח. [כגון] אי אמר בעל הקרבן
לא בעינא דליקרביה כהן שבאותו משמר אלא כהן אחר. שם. ט. נהי נמי דמפרשינן אף שלוחי דרחמנא נינהו עיקרם שלוחי דרחמנא נינהו ולאו כל קמיניה לעכב על ידם שלא יקריבוהו כהני משמר. שם. ע"כ מעמוד קודם.
א. דתלמודא לא נחת לאשמועינן אלא דהלכתא כרב ששת וממילא שמעינן דלר"מ צריך לאוקמי בדאמר לה מה שאת נושאת ונותנת לפיך ואילו הוי מוקמי לה תלמודא הכי לא הוה ידענא דהלכתא כרב ששת. תוס' הרא"ש.
ב. דטפי אלימא יד אשה מיד עבד דאע"ג דבעבד קנה יתהון אדון בע"מ דאשה לא קנה יתהון בעל והיינו דקאמר הכא ר' אלעזר כל כה"ג כ"ע לא פליגי דקני עבד וקני רבו ולא מסיק וקני אשה וקני בעל דלגבי אשה לא
קני בעל. רשב"א. ג. ומה שהזכיר בכאן אשה בהדי עבד משום דרבנן אמרי יש קנין לעבד בלא רבו וכ"ש שיש קנין לאשה בלא בעלה ולפי שרוצה להקשות מדר"מ לר"מ ודרבנן לרבנן דסברתן הפוכה גבי אשה מעבד
כדקתני גבי מעשר שני. תוס' הרא"ש. ד. ואשה דנקט רבותא קאמר כלומר איש ולא אשתו דאפילו אשתו חשיבא כאחר לגביה לענין מעשר. רשב"א. ה. דאית ליה לבעל פירות. ריטב"א.