19/48

האשה

נקנית פרק

ראשון קידושין

כו.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

אי

נמי בחבילי זמורות. פי' בקונטרס משכחת לה להגבהת פיל

אי נמי. משכחת לה הגבהה אצל פיל: בחבילי זמורות. הגבוהים

רעד א מיי' פ"א מהל'

א) תוספתא דב"ב פ"י ה"ו

ע"ש ב"מ צט: ב"ב נא. פו. קנ:,

מכירה הל"ג סמג

בחבילי זמורות הגבוהים מן הארץ שלשה ומעלהו עליהן דהגבהת

מן הארץ שלשה טפחים ומוליכין עליהם דהגבהת שלשה טפחים

כ)

ב) [בכת"י ודפו"ר: ושאין],

עשין פב טוש"ע חו"מ סי' קצ

הגבהה היא דנפקא ליה מתורת לבוד ל): מתני' שיש להם אחריות.

ג' הגבהה היא דנפיק לה מתורת לבוד ולפירושו בכלים לא מצי

ג) ב"ק יב. ב"מ מז. ב"ב

סעי' א:

ערה ב מיי' שם פ"ג הל"א

למימר דליקני מדין הגבהה

שיניח כלים תחת רגליו דסתמייהו אין

היינו קרקעות שאחריות כל אדם הלוה מ) והנושה בחבירו עליהן לפי

עז: קנ: [לעיל ז. גיטין כב.],

ד) ב"מ ד: ק: שבועות לח:

סמג שם טוש"ע חו"מ

בעוביין שלשה טפחים ולפי' ר"ת

שקיימין ועומדין לפיכך נסמכין עליהן:

אי נמי בחבילי זמורות: מתני' נכסים

מ:, ה) יבמות נב. ב"ב נא.,

סי' קצח סעי' א:

בחזקה. רפק ביה פורתא או דיש

א) א

דמפרש דהגבהה בטפח קני צ"ל סתם

נ)

ג)

רעו ג מיי' שם הל"ח סמג

ו) [לעיל ט ע"א], ז) ב"ב

שיש להם אחריות נקנין בכסף ובשטר

אמצרי ס) או נעל או פרץ כל שהוא ע):

כלים אין בעוביין טפח וקשה אמאי

נא. [קסח], ח) [לעיל כ ע"א.

שם טוש"ע חו"מ סי' רב

בכורות יג ע"א], ט) ב"מ

סעי' א:

נקנין עם נכסים כו'. אם מכר

נקט חבילי זמורות לנקוט אבנים או

ובחזקה שאין להם אחריות אין נקנין אלא

ב)

רעז ד מיי' פ"ה מהל' טוען

מו: מז: חולין פג. ערובין

עצים ומפרש הרב משולם דלהכי

מטלטלין עם קרקע כיון שקנה לוקח

במשיכה נכסים שאין להם אחריות נקנין

פא: בכורות יג: [לקמן כח:],

ונטען הל"ג סמג עשין

ג) ג

י) ב"ב כז. קנ. פאה פ"ג מ"ו,

נקט חבילי זמורות לפי שהן מאכל

את הקרקע באחד משלשה קנינים

צה טוש"ע חו"מ סי' צה סעי'

עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר

כ) צ"ל ומעלהו, ל) [שבת צז

ה:

נקנים מטלטלין עמה: וזוקקים.

פיל כדאמרינן פרק מפנין (שבת דף

רעח ה מיי' פ"א מהל'

ע"א, סוכה ו ע"ב], מ) [ברש"י

ובחזקה ד) ד וזוקקין את הנכסים שיש להם

נכסים הללו שאין להם אחריות

קכח.) מטלטלין חבילי זמורות בשבת

שברי"ף: המלוה והנושא והנותן

מכירה הל"ד סמג

גמ'

אחריות לישבע עליהן: בכסף מנלן אמר

עם חבירו עליהן. ועיין

עשין פב טוש"ע חו"מ סי' קצ

דקמיירי בהו תנא את הנכסים שיש

מפני שהן מאכל לפילין ומגביהין לפיל

רש"ש], נ) [ב"ב נד ע"ב],

סעי' ז:

חזקיה אמר קרא שדות בכסף יקנו ואימא

להן כו'. אע"ג דאין נשבעין על

חבילי זמורות למעלה והוא קופץ

רעט ו מיי' שם הל"ה טוש"ע

ס) [כתובות צג ע"א. ב"ק ט

עד דאיכא שטר דכתיב וכתוב בספר וחתום

הקרקעות לבדן כדנפקא לן בשבועות

ומגביה את עצמו מן הארץ ואוכלן ואין

ע"א], ע) [ב"ב מב ע"א],

שם סעיף ח:

רפ ז מיי' פ"ג מהל' זכייה

פ) [ברש"י שברי"ף: מ"מ

אי כתיב יקנו לבסוף כדקאמרת השתא

לתמוה אי חשיבא הגבהה בהכי דכה"ג

(דף מב:) היכא דטענו כלים וקרקעות

פ)

היכא דטענו מטלטלין וקרקעות

הל"א סמג שם טוש"ע

אשכחן בפרק שילוח הקן א (חולין דף

ונתחייב לישבע על המטלטלין זוקקין

דכתיב יקנו מעיקרא כסף קני שטר ראיה

וכו'], צ) [ברש"י שברי"ף:

חו"מ סי' רמא סעי' א:

רפא ח מיי' פ"א מהל'

המטלטלין את הקרקעות לישבע

קמב.) כי היכי דליגבינהו ולקנינהו ב:

בשטר], ק) [ברש"י שברי"ף

בעלמא הוא אמר רב הלא שנו אלא במקום

אמר קרא שדות בכסף יקנו. הא

נוסף: למוכר], ר) [ברש"י

מכירה הל"ז סמג שם

עליהן. האי זוקקין אנכסים קאי שאין

שאין כותבין את השטר אבל במקום

שברי"ף: לגבות ממנו דמים

טוש"ע חו"מ סי' קצא סעי' א:

להם אחריות ולאו אבית דין:

דלא אייתי מקרא דכתיב

(א)

רפב ט מיי' שם טור ש"ע

המפורשים בשטר], ש) [ויקרא

שכותבין את השטר לא קנה ו ואי פריש פריש

גמ' ואימא עד דאיכא שטר.

גבי עפרון (בראשית כג) משום דדילמא

כז], ת) [לקמן כח ע"ב],

שם סעי' ב:

כי הא דרב אידי בר אבין כי זבין ארעא אמר

רפג י מיי' שם פ"ג הל"א

א) [דברים כו, טו], ב) [שם

בהדי כסף דכתיב קרא (ירמיה לב)

ה"מ מנכרי שכל קנינו בכסף:

שם, י. ועיין ר"ש בפיאה פ"ג

סמג שם טוש"ע שם סי'

על הנייר או על החרס. פי' לעיל

אי בעינא בכספא איקני אי בעינא בשטרא

וכתוב בספר וחתום: לא שנו.

מ"ו ורש"י ב"ב כז ע"א],

קצח ס"א

ולמה

רפד כ מיי' פ"ב מהל' מתנות

איקני אי בעינא בכספא איקני דאי בעיתו

כתב

ג) [ע' תוספות כתובות לא.

דקני בכספא לחודיה אלא במקום

(דף ט. ד)):

❖

ד"ה דאי וד"ה נימא ותוס'

עניים הל"ג:

בלשון מכר כדי לייפות כחו. וא"ת

שאין רגילין לכתוב שטר מכירה:

למיהדר לא מציתו הדריתו ואי בעינא בשטרא

עירובין עט: ד"ה צריך ותוס'

לא קנה. דכיון דרגילין צ) בהכי לא

ולמה כתב לו בלשון מתנה בשלמא

איקני דאי בעינא למיהדר הדרנא בי:

ב"ק כט: ד"ה אלא], ד) [ד"ה

אע"פ], ה) ת"י, ו) [הלכה ה],

מכר משום אחריות אלא מה יפוי כח

סמכא דעתיה דלוקח עד דנקיט שטרא

תורה אור השלם

ובשטר: מנלן אילימא משום דכתיב וכתוב

ז) [ב"ב סד ע"א], ח) [שם ד"ה

ועיקר דעתו לקנות על השטר הוא:

יש במתנה אי משום דבמתנה לית

בחטה], ט) [בחש"ל, ובר"ש

בספר וחתום והעד עדים והאמרת שטר ראיה

1. שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף ›קְנוּ

ואם פריש. אם רצוני יקנה לי כספי

ביה משום דינא דבר מצרא הא אמר

מדעסויא גורסים אינו מתודה.

וְכָתוֹב בַּסֵּפֶר וְחָתוֹם וְהָעֵד

בעלמא הוא אלא מהכא ואקח את ספר

ועיין רש"א. אמנם הרש"ש

או יקנה שטרי: אי בעינא כו'.

בפרק המקבל (ב"מ דף קח:) דמתנה

עֵדִים בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּבִסְבִיבֵי

מקיים גירסא שלפנינו], י) [עי'

המקנה אמר שמואל לא שנו אלא זבשטר

יְרוּשָׁלִַם וּבְעָרֵי יְהוּדָה וּבְעָרֵי

להכי אמר תרוייהו שיהא הוא יכול

דאית בה אחריות אית בה משום

תוי"ט ד"ה ובבכורים שהניח

הָהָר וּבְעָרֵי הַשְּׁפֵלָה וּבְעָרֵי

מתנה אבל במכר לא קנה עד שיתן לו

❖

לחזור בו אבל המוכר לא יחזור

דינא דבר מצרא וי"ל דשני שטרות

דברי תוס' בצ"ע],

הַנֶּגֶב כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּתָם

ירמיהו לב מד

דמים מתיב רב המנונא בשטר כיצד כתב

כותב לו ג אם צריך לאחריות מראה

כדמפרש ואזיל שאם בא המוכר

נְאֻם יְיָ:

ה)

2. וָאֶקַּח אֶת סֵפֶר הַמִּקְנָה

של מכר ואם צריך לדינא דבר

לחזור יאמר לו אני רוצה שיקנה לי

לו על הנייר או על החרס אע"פ שאין בהם

אֶת הֶחָתוּם הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים

מוסף רש"י

מצרא מראה של מתנה ומצניע של

כספי ואם הוא בא לחזור יאמר לו

וְאֶת הַגָּלוּי: ירמיהו לב יא

שוה פרוטהו) שדי מכורה לך שדי נתונה לך

❖

3. וַאֲנִי הִנְנִי יֹשֵׁב בַּמִּצְפָּה

איני רוצה שיהא כספי קונה עד

מכר ה) [ועוד נראה דמיירי שפיר בשטר

הובא בסוף המסכת.

הרי זו מכורה ונתונה הוא מותיב לה והוא

לַעֲמֹד לִפְנֵי הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר

אחד והא דכתב ליה בלשון מתנה

שיבא השטר וכל זמן שלא קבלתי

יָבֹאוּ אֵלֵינוּ וְאַתֶּם אִסְפוּ

מפרק לה ז) ט במוכר שדהו מפני רעתה רב

השטר אחזור בי: את ספר המקנה.

לפי שהאמת הוא כך וכו'] ובירושלמי

יַ›ן וְקַ›ץ וְשֶׁמֶן וְשִׂמוּ

תוס' ר"י הזקן

אשי אמר במתנה ביקש ליתנה לו ולמה

בִּכְלֵיכֶם וּשְׁבוּ בְּעָרֵיכֶם אֲשֶׁר

אלמא יש קנין אף בספר לבדו:

בפירקין ו) מפרש דיפוי כח של מתנה

בחבילי זמורות. הגבוהים מן

ירמיהו מ י

תְּפַשְׂתֶּם:

כתב לו לשון מכר כדי ליפות את כוחו:

עד שיתן דמים. דלא גמר מוכר

היינו לגבי בור ודות דמוכר שדה

4. כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן

הארץ ג' טפחים ונתנוהו

ובחזקה: מנלן אמר חזקיה אמר קרא ושבו

ומקנה עד דקביל דמים ואע"ג דקביל

בסתם לא מכר בור ודות אבל

ז)

עליהם. ואיכא דאמרי בחבילי

לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ

זמורות שהם מאכל הפיל

אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם

דמים בעי שטרא אלא היכא דפריש

מתנה בעין יפה נותן הכל ד:

בעריכם אשר תפשתם במה תפשתם

ויראה אותן במקום גבוה

וִיִרשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ:

קרקע

כל שהוא חייבת בפאה.

וכדאמרינן לעיל: הרי זו מכורה

בישיבה דבי ר' ישמעאל תנא וירשתם אותה

ויגביה עצמו לאוכלם ונמצא

דברים יא לא

שהגביהו. מתני'. נקנין. שאם

5. וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר

ונתונה. קא סלקא דעתך או או

בירושלמי דמסכת פאה

וישבתם בה במה ירשתם בישיבה: ושאין

מכר לו קרקע ומטלטלים,

לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ

קתני: מפני רעתה. דניחא ק) ליה

פריך על הך משנה עד שלא קצרה

להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה: מנלן

בקנין הקרקע קנה המטלטלים

אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו:

דלקנייה ליה שטרא ללוקח כי היכי

אינה חייבת בפאה ומשקצרה אין כאן

בלא משיכה כדמפרש

ויקרא כה יד

דכתיב וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה

6. וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם

דלא מצי למיהדר ביה: רב אשי

בגמ'. וזוקקין. שאם טענו

שיור ומשני תפתר שהיה שם קנה א'

מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד ח) ולר' יוחנן

מטלטלים וקרקעות והודה

מַתָּנוֹת רַבּוֹת לְכֶסֶף וּלְזָהָב

אמר. הך מתנית' בנותן מתנה מיירי

ובו חמשה שיבולות מדדחיק לומר כן

במקצת, הואיל ונתחייב

וּלְמִגְדָּנוֹת עִם עָרֵי מְצֻרוֹת

דאמר דבר תורה מעות קונות מאי איכא

וכולה חדא היא ולאו או או קתני

משמע דבכל שהוא (ב) חייבת בפיאה

ט)

בשבועה מהמטלטלים דמודה

בִּיהוּדָה וְאֶת הַמַּמְלָכָה נָתַן

[ב]מקצת במטלטלים חייב

למימר תנא תקנתא דרבנן קתני: נכסים

אלא כך וכך כתב לו שדי מכורה

וכן משמע בסמוך דדחיק לאוקמא

לִיהוֹרָם כִּי הוּא הַבְּכוֹר:

❖

שבועה, נשבע נמי אף על

דברי הימים ב כא ג

ונתונה לך לייפות את כחו שאם יגבנה

במחט ותלה בה מרגליות ובפרק לא

שאין להם אחריות: מנהני מילי אמר

כפירת קרקעות ע"י גלגול

בעל חוב של נותן ממנה ישוב עליו

יחפור (ב"ב דף כז: ח)) מוקי לה בחטה

אע"פ שאין נשבעים על

חזקיה דאמר קרא 6 ויתן להם אביהם

כפירת קרקעות. גמ'. שאין

לתבוע ר) ממנו

דמים המפורשים:

דאי באילן לא מיחייב בבכורים אא"כ

הגהות הב"ח

מתנות וגו' עם ערי מצורות ביהודה

כותבין. שאין רגילים לכתוב

ושבו בעריכם.

גדליה בן אחיקם

היה לו י"ו אמה לכל רוח כשיעור

(א) תוס' ד"ה אמר וכו' אייתי

שטר מכר. לא קנה. ואע"פ

איבעיא להו בעינן צבורים או לא אמר

בישיבה. דתפשתם

קאמר ליה:

יניקה ותימהה דהא חטה נמי יונקת שלשה

מקרא. נ"ב ע"ל דף ב ד"ה א"נ

שנתן המעות יכולין לחזור

רב יוסף תא שמע ר' עקיבא אומר

שדות: (ב) ד"ה קרקע וכו'

בהם. ואי פריש. אחד מהם

י)

מיד ליד. דהיינו

אשבו קאי:

טפחים כדמוכח בשמעתא דערוגה

משמע דבכל שהוא ממש

אמר בפירוש או מוכר או

כ קרקע כל שהוא חייבת בפאה ובבכורים

❖

משיכה: ולר' יוחנן דאמר. בפרק

בפרק ר' עקיבא ו (שבת דף פה.)

חייבת:

לוקח. אי אמר לוקח אי

ולכתוב

הזהב: דבר תורה מעות קונות.

וי"ל אע"ג דיניקה עד שלשה טפחים

בעינא בכספא אקנה או

בשטרא אקנה. (ואם) [או

כדאשכחן גבי הקדש ונתן הכסף

מ"מ אין עיקר יניקתה ז אלא כנגדו

אם] התנה המוכר ואמר אי

מוסף תוספות

וקם לו : אמר לך. מתני' לא

תקשי לי דתקנתא דרבנן

וכה"ג אשכחן גבי אילן גופיה

אע"ג שהשרשים מתפשטים חוץ לי"ו

ש)

בעינא בשטרא תקנה אי

אמה כדמוכח בלא יחפור (ב"ב שם) אפ"ה לא בעי אלא י"ו אמה דכך

קתני תנא דמתני' שעקרו חכמים קנין המעות ואמרו לא

בעינא בכספא תקנה ידו על

א. גבי לוי בר סיסי דאקני

העליונה של זה המתנה והוא

ליה פירות שובכו לרב

ובוידוי.

תקנה אלא משיכה גזירה שמא יאמר לו נשרפו חיטיך בעלייה ת):

הוא עיקר יניקתו:

פי' בקונטרס דל"ג בוידוי ט דאף מי

יכול לחזור עד שיעשו את

יהודה אתא לקמיה דשמואל

ויתן להם אביהם. בבני יהושפט כתיב וסיפיה דקרא עם ערי

שאין לו קרקע מתודה על המעשר ויכול לומר וברך את עמך את ישראל

השטר והאחר אינו יכול לחזור

א"ל זיל טרוף אקן כי

משלקח הכסף. על הנייר או

היכי דליתגבהו ותיקנינהו.

מצורות ביהודה: צבורין בו. שיהו אותן מטלטלין מונחין

ואת האדמה אשר נתת לנו ולא דמי לבכורים דבעי למימר אשר נתת לי

תוס' הרא"ש. ב. שכל שנגבה

על החרס. וא"ת הרי כתב

באותו קרקע: ובוידוי ל"ג דאף מי שאין לו קרקע מתוודה

וכן פר"י דל"ג ובוידוי ולא מטעם דרש"י אלא משום דבירושלמי (דפאה

שיכול להזדייף הוא, וכ"ת

מחמתו הרי הוא כאילו

על המעשרות ויכול לומר וברך את עמך את ישראל ואת האדמה

פ"ג) פריך אהא מילתא גופא אמאי לא תני ובוידויי אלמא משמע דלא

בעדי מסירה והם יראו את

הגביהו בידו ממש וכדאמרינן

השטר כשיתננו לו, הא קי"ל

גבי משיכה קורא לה והיא

אשר נתתה לנו א) ולא דמי לבכורים דבעי למימר אשר נתת לי ב):

גרסינן ליה וגם משמע מי שאין לו קרקע ט) מתודה כגון פירות לקוחין י):

באה. ריטב"א. ג. בחד לשון

כר' אלעזר דאמר בגיטין פרק

ולכתוב

ולכתוב מכירה ובחד לשון מתנה. תוס'

תנין [כב, ב] לא הכשיר ר'

ב"ב נא. ד. דתנן בפרק המוכר את הבית (ב"ב סה.) בד"א במוכר אבל בנותן מתנה נותן את כולם. תוס' הרא"ש. ה. כיון דכל

אליעזר אלא בגיטין אבל בשטרות לא. תריץ דלקנות השדה קנה אע"פ שהוא יכול להזדייף, ולטרוף ממשעבדי לא טריף עד

שהוא דוקא חיטה נמי היכי מחייבא. תוס' הרא"ש. ו. וכיון שאין לו יניקה גזלן הוא ואין מביאין ממנו ביכורים כדאמרינן (ב"ב

דאיכא כתב שאינו יכול להזדייף. והכא אמרינן דקנה ואם הוא פקח עביד שטרא אחרינא. והעיקר שאם אין המוכר מודה לו

כו) באילן הנטוע תוך י"ו אמה שאין מביאין ממנו ביכורים. ריטב"א. ז. שהיא מכחשת את הקרקע. תוס' הרא"ש. וכיון דכן תו

בשטר לא קנה כל עיקר, והכא מיירי שהאחר מודה שהקנה לו זה הקרקע בזה השטר, והואיל ומודה לו שהקנה לו קרקע זה

לא חשיב גזלן. ריטב"א. ח. עשרים וחמש אמה. תוס' הרא"ש. ט. דאי וידוי בכורים הא קתני בכורים ואי וידוי מעשר. ריטב"א.

בזה השטר קנהו דניחא ליה בהני שהרי מוכרה מפני רעתה. מיהו אם פקח הוא קודם שיתן לו המעות יעשה לו שטר אחר.

מפני רעתה. וגמר והקנה תכף שיעשה את השטר שהרי מפני שהיא קרקע רע מכרו ולא מפני שהיה צריך לדמים. רב אשי

י. דקאמר עלה בירושלמי ר' מנא בעי ולמה לית אנן אמרין מי שאין לו קרקע פטור מן הוידוי דכתיב ואת האדמה אשר

נתת לנו וכו'. תוס' הרא"ש.

לא פליג במוכר שדהו מפני רעתה, אלא בא לדקדק לשון הברייתא דתני שדי מכורה לך שדי נתונה לך, דכולה במתנה איירי

וכתב המתנה בלשון מכר דאחריות ט"ס הוא במכר ולא במתנה. ומשום הכי נתן לו בלשון מכר. בישיבה. היינו חזקה. איכא

מ"ד דהואיל וגבי כסף אמרינן דבמקום שכותבין שטר לא קנה עד שיכתוב ויתן דמים הכי נמי בחזקה, ולא היא, דא"כ [למה] לא נתבאר בגמ' גבי חזקה כמו שביארנו גבי כסף ושטר, אלא חזקה לחודה מהניא דהואיל והניחו לעשות מעשה בגוף הקרקע

ודאי גמר והקנה. וכן דעת הר"ם [מכירה פ"א ה"ח, עכ"מ]. מיד ליד. היינו משיכה. תקנתא דרבנן. דמשיכה קונה ולא מעות. עם ערי. בבני יהושפט כתיב, ע"י ערים שהקנה להם קנו המטלטלים.