כו:
האשה נקנית פרק ראשון קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ולכתוב
עליה פרוסבול. דאמר במסכת גיטין (דף לז.) אין
ולכתוב עליה פרוסבול. דאמרינן במסכת גיטין (דף לז.) אין כותבין
רפה א מיי' פ"ט מהל'
א) [ר"ח פירש קבסתן גנבת
שמיטה ויובל הל'
דעתינו כדאמרי' נמצא גנב
כותבין פרוסבול אלא על הקרקע אבל אמטלטלין לא
פרוסבול אלא על הקרקע ואם יש קרקע כל שהוא ללוה כותבין עליו
יט סמג לאוין רעא [טוש"ע
או קביוסטוס והערוך ערך
מפני שיכול לכלותן אבל אם יש לו קרקע כל שהוא ללוה כותבין
פרוסבול אף מחוב גדול ושוב לא תשמטנו שביעית דכי תקון הלל
חו"מ סי' סז סעיף כב]:
קבס האריך עוד וסוף דבריו
תקון דמלוה המצויה היא: למאי חזי.
רפו ב מיי' פ"ג מהל'
עליו פרוסבול אף מחוב גדול ושוב לא
תשמטנו שביעית וכי אין לו
פרוסבול אשיעבוד קרקעות
כאדם שמראה את חבירו
מכירה הל"ט טוש"ע
דבר מטונף וכו' ע"ש וז"ל
כמה מטלטלין יצבור בה: שנעץ בה
קרקע אין כותבין עליו משום מלתא
❖ א
חו"מ סי' רב סעי' ז:
הרב אלפס ב"ב פ"ה ד'
א ולכתוב עליה פרוסבול ב ולקנות עמה נכסים
מחט. ואותה מחט היה מוכר לו
דלא שכיח שמלוין לאדם שאין לו
קצח. דפוס זולצבאך קבסתן
שאין להם אחריות ואי אמרת בעינן צבורים
עם הקרקע: קבסתן. ציערתני:
קרקע ומלתא דלא שכיח לא עבדו
כלומר הפכת את בני מעי
להקיא], ב) סנהדרין נה,
איכפל תנא. הוצרך תנא לטרוח
רבנן תקנתאמ) ור"ת פי' דהיינו טעמא
כל שהוא למאי חזי תרגומא רב שמואל בר
מוסף תוספות
ג) ב"ב קנו:, ד) [בכת"י:
ולהשמיע קנייני מחטין: מדוני.
נ)שכותב פרוסבול על הקרקע משום
ביסנא קמיה דרב יוסף כגון שנעץ בה מחט
צפונו של זה], ה) [בכת"י:
א. דאמטלטלים דידיה לא
אמר רב], ו) [בכת"י
דראוי לגבות חובו ואע"ג דליכא
מאותו מקום כדכתיב (יהושע יב)
סמיך לפי שיכול לכלותם.
א"ל רב יוסף קבסתן איכפל תנא לאשמועי'
א)
ב)
אלעזר] [ועי' ביפה עינים],
תוס' הרא"ש. ב. דבהכי
מלך מדון אחד: אין לך תקנה. לקמן
אלא קרקע כל שהוא חזי לגבות כל
ז) מעשר שני פ"ה מ"ט
מחט אמר רב אשי מאן לימא לן דלא תלה
חשבי ליה רבנן נגוש
פריך וליקנינהו במשיכה או בחליפין:
חובוב כי ההיא דקטינא דאביי דכתובות
ב"מ יא, ח) [דף קנו
ועומד. ריטב"א. ג. וכן
בה מרגניתא דשוויא אלפא זוזי ת"ש אמר ר'
ע"א], ט) [נדצ"ל אלעזר],
שיקנם על גבי קרקע. ולא היה לו
בפרק מי שהיה נשוי (דף צא:) דגבי
מוכח בפי' ר"ח שפי'
י) [עירובין כג ע"ב],
אלעזר מעשה במדוני אחד שהיה בירושלים
ונזכינהו ניהליה אגב אחר
והדר גבי ס): ה"ג אלא מאי לדמי
ג)
קרקע: ולקח לו בית סלע אחד גרסי'.
כ) [בדפו"ר: דכליו של
המעות. תוס' הרא"ש.
שהיו לו מטלטלין הרבה וביקש ליתנם
נקנינהו ניהליה במשיכה דליתיה
וקס"ד קרקע מלא רוחב סלע שהוא
קונה בעינן], ל) [ב"מ
ד. אלא ודאי משום דרוב
מו ע"א], מ) [כתובות נו
במתנה אמרו לו אין לו תקנה עד שיקנם על
קניינין זוכים מן המקנה
למקבל מתנה ונקנינהו ניהליה אגב
מטבע. ל"א סלע ממש שהוא גבוה
ע"ב ע"ש], נ) [בדפו"ר:
לצורך הקונה שלא בפני
אחר לא סמכה דעתיה סבר שמיט
וחדוד ואין להעמיד עליו צאן וחביות:
גבי קרקע מה עשה הלך ולקח בית סלע
שכותבין. וכצ"ל], ס) [ועי'
הקונה נקט בכוליה
ואכיל. וכן הגיה רש"י בפירוש כתיבת
דקשי כי סלע. דאינה בת זריעה
היטב תוס' גיטין לז. ד"ה
תלמודא האי לישנא. שם.
סמוך לירושלים ואמר ד) צפוני זה לפלוני ועמו
אלא ותוס' ב"ב כז. ד"ה
ה. ויאכלו טבל. תוס' ב"מ
(היא) ולקחה בזול: שחלה בירושלים.
ידו ולפי גירסא זו בא לקיים הכי
ג
מאה צאן ומאה חביות ומת וקיימו את דבריו
ולכתוב], ע) [עי' תוס'
יא. ו. אלא נתן להם
נמי מסתברא דלעולם מיירי לדמי
ומאן דתני חלה סבר לה כר' אלעזר
יומא פד. ד"ה ה"נ],
עישור שהוא עתיד למוד.
ואי אמרת בעינן צבורים בה בית סלע למאי
ובעינא צבורים דאי בחביות נקנינהו
דאמר בבבא בתרא ח) אחד בריא ואחד
פ) [כתובות קב ע"ב, ב"מ
תוס' הרא"ש. ז. התוס'
חזי מי סברת בית סלע סלע ממש מאי סלע
קג ע"א ב"ב ג ע"א],
בב"מ מביא ראי' ממשנה
בחליפין אגב אחר דליכא למימר
מסוכן אין דבריו קיימין בדיבור אלא
❖
צ) [נדרים מח ע"ב וע"ש
וצ"ע. מהרש"א.
דנפיש טובא ואמאי קרו ליה סלע דקשי
שמיט ואכיל כיון שלא יבואו לידו
בקנין דלית ליה דברי שכיב מרע
בתוד"ה ומאן], ק) [פסחים
כסלע ת"ש דאמר רב יהודה א"ר מעשה
ט ע"א], ר) רש"א,
אבל המעות שצריך שיבואו לידו
ככתובין וכמסורין דמו לפיכך אמרו
ה)
ש) [עיין רש"י יבמות
למשוך יכול לומר אשמרם ושמיט
אין לו תקנה להקנותו אלא על גבי
באדם אחד שחלה בירושלים כרבי אליעזר
תוס' ר"י הזקן
ו)
פו ע"ב ד"ה ראב"ע],
ואכיל אבל ברוב ספרים כתוב
קרקע ולקמיה פריך וניקנינהו
ואמרי לה בריא היה כרבנן שהיו לו מטלטלין
ת) [דמע"ש פ"ג הי"ז],
מדוני אחד. ממדון,
א) [האומר], ב) [בדפו"ר:
במשיכה או בחליפין: ואמרי לה שהיה
גירסא אחרת אלא מאי לדמי ליקנינהו
דכתיב [יהושע יב, יט]
הרבה וביקש ליתנם במתנה אמרו לו אין לו
ורבי יהודה], ג) [במהרש"א
מלך מדון אחד. בית
בריא. אבל חלה לא אצטריך להכי
ניהליה במשיכה אלא מאי אית לך
תקנה עד שיקנם ע"ג קרקע מה עשה הלך
ועצמו"י מגיהים: מעשר
סלע. קס"ד מקום רחב
למימר דליתיה למקבל מתנה דליקניה
דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין
עני לעני מעשר שני
כסלע שהוא מטבע. כר'
ולקח בית רובע סמוך לירושלים ואמר טפח
וביכורים מתבערין בכל
כרבנן דפליגי אדר' ט) אליעזר: בית
הכא נמי דליתיה למקבל מתנה
ד) אליעזר. דאמר במי
❖
מקום], ד) [נדצ"ל אלעזר],
על טפח לפלוני ועמו מאה צאן ומאה חביות
שמת [ב"ב קנו, ב]
רובע. בית זריעת רובע הקב לפי
דליקנינהו בחליפין וניקנינהו ניהליה
דאפילו מסוכן המחלק
ומת וקיימו חכמים את דבריו ואי אמרת בעינן
חשבון סאתים בחצר המשכן י): לדמי.
אגב אחר לא סמכה דעתיה ולפי
נכסיו לא קנה עד שיקנה
בחזקה. כרבנן. דפליגי
צבורים טפח על טפח למאי חזי הכא במאי
מעות היו בידו ליתן מתנה וצבר דמי
גירסא זו אינה עומדת ע) הכי נמי
מוסף רש"י
עליה ובריא היה. אבל
מאה צאן ומאה חביות עליו: הכי נמי
מסתברא ומכאן מדקדק ה"ר שמעי'
עסקינן לדמי ה"נ מסתברא דאי ס"ד מאה
ולכתוב עליה פרוסבול.
אם היה חולה קונה
מסתברא. דמעות היו ולפיכך לא
דאין מועיל קנין סודר אלא בפני
תנן במסכת גיטין (לו.)
בלא חזקה, דדברי שכיב
צאן ומאה חביות ממש ניקנינהו ניהליה
הלל תיקן פרוזבול שראה
מרע ככתובים וכמסורים
הקונה שלכך לא הקנה לו בחליפין
יכול לקנותו בחליפין דקי"ל בפ' הזהב
בחליפין ואלא מאי לדמי ניקנינהו ניהליה
שנמנעו העם מלהלוות
דמו. ומת וקיימו. שנתנו
ע"י אחר שלא היה מועיל כלום כיון
(ב"מ ד' מו.) אין מטבע נקנה בחליפין:
מפני השביעית המשמטת
לזה המתנה. למאי חזי.
במשיכה אלא דליתיה למקבל מתנה ה"נ
במשיכה. יבא המקבל וימשוך: הכא
דליתיה למקבל מתנה בפנינו ופלא
ועוברים על מה שכתוב
והיכי קנה. אלא לא
דליתיה למקבל מתנה וניזכינהו ניהליה אגב
השמר לך פן יהיה דבר
בעינן צבורין. וא"ת לא
נמי ליתיה למקבל. שיתן כליו למקנה
גדול היא בעיני ריב"ן שהרי מעשים
וגו' עמד והתקין תקנה
נתנו לו משום דקנה,
אחר לא סמכה דעתיה סבר שמיט ואכיל
בכל יום שקונין בסודר שלא בפני
כ)דכלים של קונה בעי ל) שהקונה פושט
שלא תשמט שיהא מוסר
דודאי לא קנה הואיל ולא
להו ואלא מאי אין לו תקנה ה"ק למאי דלא
הקונה המקבל מתנה ועוד תדע
כליו למקנה ואחר לא היה שם שחפץ
שטרותיו לבית דין וכותב
הוי צבורים אלא משום
עליהן פרוזבול וזה גופו
לקיים דברי המת, דהא
שבכל הגמרא משמע שמועיל קנין
בהנאתו של קונה ליתן כליו בשבילו:
סמכה דעתיה אין לו תקנה עד שיקנם על
של פרוזבול מוסר אני
בספ"ק דגיטין [יד, ב] גבי
וניזכינהו ניהליה. במשיכה ע"י אחר
סודר שלא בפני הקונה ע"י אחר
גבי קרקע תא שמע מעשה ברבן גמליאל
לכם פלוני ופלוני הדיינים
הילך מנה לפלוני משמע
ז)
שבמקום פלוני שכל חוב
זכה באלו לפלוני: לא סמכה דעתיה.
שהעדים קונין מן המקנה עבורו
דאפילו לבריא אמרינן
וזקנים שהיו באים בספינה אמר להם רבן
שיש לי אצל פלוני שאגבנו
מצוה לקיים דברי המת.
כדאמר וקנינא מיניה במנא דכשר
דהאי נותן ולא היה מאמין באנשי
כל זמן שארצה, ותו
גמליאל לזקנים עישור שאני עתיד למוד
וי"ל דאי לא קנה מחיים
למיקניא ביה (ב"מ דף מז.) ובכמה
המקום למסור המטלטלין מפני
לא משמטת ליה שביעית
לא היו נותנים לו המתנה,
נתון
דלא קרינא ביה לא יגוש
דלא אמרינן מצוה לקיים
דוכתין אמרי' שקנו מידו והוא דקנו
שהמטלטלין בידו והיה מקיימם
פ)
שאין תובע חובו אלא
דברי המת אלא במה
בביתו: מאי אין לו תקנה. הא יכול לזכות על ידי
מידו משמע בכל מקום שהעדים רגילין לקנות מן המקנה לצורך
ב"ד, והתם מוקמינן לה
שמוציא מתחת ידו כגון
אחרים אם ירצה: שהיו באין בספינה. ושכח ולא נתן רשות לתרום:
הקונה ואם אין מועיל קנין העדים אלא בפניו למה עשאוהו עיקר
בשביעית בזמן הזה דרבנן,
הולך מנה לפלוני, דאי
ואמרינן התם אין כותבין
לא תימא הכי הא דקיי"ל
והניחו קנין הקונה דמועיל לעולם אבל של עדים אין מועיל אלא
נתון
פרוזבול אלא על הקרקע,
במי שמת [ב"ב קנא, ב]
כשיעשה בפני הקונה ד וגם למה הורגלו לעשות בסודר של עדים
כיון שאין מועיל כלום אלא בפני הקונה ואז הוא יכול לעשות כמו
אבל אין לו קרקע ללוה
מתנת שכיב מרע במקצת
עדים ומיהו יש ליישב גירסא זו לפי מה שפירש בקונטרס דפי' ה"נ דליתיה למקבל מתנה ולכך לא הקנה לו בחליפין ע"י אחר שלא
לא כתבינן ליה, דהלואה
בעיא קנין ואע"ג דמית,
דלא שכיחא היא דמסתמא
אמאי, נימא מצוה לקיים
היה שם שום אדם שהיה חפץ בהנאתו של קונה ליתן סודרו עבורו משום דאי בעי מקנה פסיק ליה צ) אבל אמת הוא אי הוה משכח הוה
אין אדם סומך אלא על
דברי המת, אלא לאו ש"מ
מהני: מעשה ברבן גמליאל וזקנים. פי' בקונטרס רבן גמליאל לא תרם ושכח ולא נתן רשות לתרום והיה ממהר לתרום בעודו
קרקע הלוה, וכשאין לו לא
כדפרישנא. לא לדמי.
בספינה שהיה ירא שמא יאכלו בני אדם ממנו ויסמכו עליו וסבורים שתרם דחזקה על חבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו
תיקן הלל פרוזבול (ב"ב
לעולם בעינן צבורות ודמי
ה
כז.). דדמי כמאן דאית
מאה צאן ומאה חביות
מתוקן ק) וקשה דא"כ מה היה מועיל תיקונו אדרבה גרע טפי שמא יאכלו בני ביתו הכל ואף העישור עצמו מיהו יש לתרץ כן שלא היה
ליה משכון דמקרקעי דלוה
נתן לכל אחד והיו צבורים
לו חששא בכך שהיה הרבה תבואה בכרי והיה יודע שלא יאכלו בני ביתו הכל קודם שיבא ומן המותר יפריש מעשר ומיהו קשה איך
משתעבד ליה וגבי משכון
לכל טפח וטפח. בחליפין.
לא משמטא שביעית דלא
יצא מביתו עד שלא תיקנו ושלא הודיעם שאינו מתוקן והא אמרינן חזקה על חבר שאין מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן
אבל מטבע אין נקנה
קרינא ביה לא יגוש הואיל
בחליפין. אגב [אחר].
ועוד קשה למה היה צריך ליתן להם ולהשכיר להם מקום בקריאת שם סגי ועוד קשה והלא לא עשה כלום כיון שלא אמר שיהא
ואית ליה משכון ולא רצו
אמאי אין לו תקנה. לא
מעושר ו ועוד היה לו לפרש כמה מעשר כי ההיא דהלוקח יין מבין הכותים (דמאי פ"ז מ"ד) דאמר עשרה מעשר ראשון תשעה מעשר
ב"ד לעקור תקנת שביעית
סמכה דעתיה. דהאי נותן
מן התורה (רשב"ם ב"ב
שני ועוד קשה [דבסיפא] תני א"ר יהושע תרומת מעשר שאני עתיד למוד נתון לר' אלעזר בן עזריה שהיה כהן למה הוצרך לזה
הואיל [ולא היה מאמין
ר)
ש)
קנ.). ואע"פ שאינו שוה
באנשי המקום למסור
והלא לא היה לו לירא שמא יאכלו בני ביתו ממנו שהרי התבואה היתה בבית רבן גמליאל ולא היו יודעים שנתנו לו ועוד קשה כיון
כל החוב כדתני לקמיה
המטלטלין]. ואסיקנא
שלא קבע מקום לצפונו או לדרומו מה הועיל בהפרשתו דהא תניא בתוספתא ת) א) מעשר שני שבחפץ זה מחולל על איסר זה ולא קבע
קרקע כל שהוא האמרן
דלא בעינן צבורים ומאה
(גיטין ל:) אפילו מלא מחט
צאן ממש הוא. ושמעינן
לו מקום חכמים אומרים לא קרא לו שם עד שיקבע לו מקום לצפונו או לדרומו ומייתי עלה ההיא עובדא דרשב"ג ב) ור"י ור' יוסי שנתארחו
גובה מלא קרדום כמעשה
מיהא דאפילו מטלטלי
אצל בעל הבית אמרו נראה היאך מעשר בעה"ב הזה פירותיו והיה אומר פירות שבכלי זה יהיו מחוללין על מעות שבדלוסקמא אמרו לו
דקטינא דאביי (כתובות
נקנים עם נכסים שיש להם
צא ואכול מעותיך השכרת מעות ואיבדת נפשות ואמר ר"ת ששעת הביעור היה שהיה צריך לבער מעשרותיו מתוך ביתו וליתנם לבעליהן
צא:). (גיטין לז.). במדוני.
אחריות. בספינה. ושכח
על שם מקומו (רשב"ם ב"ב
ולא תרם.
וכן משמע בתוספתא ז דמסכת מעשר שני דקתני כיצד מצות ביעור נותנין תרומה ותרומת מעשר לכהן מעשר ראשון ללוי מעשר ג) שני
קנו: ושם במרוני). וביקש
ומעשר עני לעני ומתבערין בכ"מ ור"ש אומר הבכורים נותנים לכהן כתרומה וקתני בתר הכי מי שהיו פירותיו צבורים ורחוקים
ליתנם. שהיה שכיב מרע
ממנו לדברי ר"א ומקבלי מתנה
לא הוו גביה (שם). אין
לו תקנה. לזכות בהן המקבל מתנה לפום מאי דלא סמכה דעתן עד שיקנה כו' (שם). ולקח בית סלע. שאינו ראוי לזריעה וקנאו בזול לשם כן על מנת להקנות לו (שם). בריא היה. בשעת מתנה ואח"כ מת (שם). עישור שאני עתיד למוד. נזכר
שלא עישר מעשרותיו והוקשה לו ומיהר לעשרן באשר הוא שם (ב"מ יא.).