ד:
האשה נקנית פרק ראשון
קידושין
תורה אור השלם
מסורת הש"ס
מעיקרא
דדינא פירכא שכן יוצאת בכסף. ה"ה דמצי למינקט
הא אמרת כו'. ומאי תקשה ליה אי אשמועינן קרא בגר דאילונית
א) [פסחים יח: וש"נ],
1. וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא
ב) [פסחים עז: חולין
דתיפוק ביה: ותנא מייתי ליה מהכא. קידושי כסף דיליף להו רב
שכן יוצאת בשש ויובל וסימנין אלא ניחא ליה למפרך
יַעֲשֶׂה לָהּ וְיָצְאָה חִנָּם
קיח:], ג) [ברש"י
אֵין כָּסֶף: שמות כא יא
יהודה דלעיל ח) מאין כסף נפקי ליה לתנא מקיחה דשדה עפרון: כי
פירכא דשייכא אף בשפחה כנענית דהוה מצי למיעבד ק"ו משפחה
2. כִּי ›קַּח אִישׁ אִשָּׁה
ובתוס' [ובכת"י] ליתא],
יקח איש אשה ובעלה. והצריכה הכתוב גט לפוטרה מקיחה זו
כנענית דלא שייכי פירכא דסימנים
ושש ויובל הקשה ה"ר יעקב
ד) [בדפו"ר ליתא מכאן
וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא
עד ובעלה. ובכת"י ליתא
מאורליינ"ש אכתי למה לי כי יקח נהי
כדכתב סיפא דקרא והיה אם לא
תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא
לתיבות ולא כי תקח. ולפנינו
בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ
קמ"ל ויצאה חנם כו' ולמר בר רב אשי
תמצא וגו': והלא דין הוא. שתהא
דלא מצי יליף מק"ו מ"מ נילף מהיקישא
1
ע"פ המהרש"ל], ה) [לקמן
סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ
שהקישה לאמה העבריה מואם אחרת
נקנית בכסף מק"ו ולמה לי קרא:
ט:], ו) [לקמן יד ע"א],
דאמר ולאו ק"ו הוא הא אמרינן מילתא
וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ:
א)
ז) [לקמן ט:] [ולקמן מד.],
דברים כד א
שאינה נקנית בביאה. אם מסרה
יקח לו הקישה הכתוב לאחרת כדאיתא
דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא ה"מ היכא
ח) [דף ג:], ט) [לקמן
3. וַיְדַבֵּר אֶל עֶפְרוֹן
לקמן (דף טז.) ואמה העבריה נפקא לן
ליה לביאה לשם שפחה אינה שפחתו
טז ע"א], י) [לקמן ה
דליכא לשנויי אבל היכא דאיכא לשנויי
בְּאָזְנֵי עַם הָאָרֶץ לֵאמֹר
ב)
ע"א], כ) [ב"ק סג ע"ב],
בכך: נקנית בכסף. כדכתיב מכסף
לקמן (דף יד:) שנקנית בכסף מוהפדה
אַךְ אִם אַתָּה לוּ שְׁמָעֵנִי
משנינן: ותנא מייתי לה מהכא דתניא כי
ל) [דף יב.], מ) [צ"ל
2
נָתַתִּי כֶּסֶף הַשָּׂדֶה קַח
: זו שנקנית בביאה.
ומה אמה נקנית בכסף אף אשה
מקנתו (ויקרא כה)
קיחות. (יעב"ץ)], נ) [ויקרא
יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן
מִמֶּנִּי וְאֶקְבְּרָה אֶת מֵתִי
❖
כדיליף לקמן מובעלה: יבמה אינה
נקנית בכסף דאין משיבין על ההיקש
כ)
כ, יז], ס) [שם יח,
שָׁמָּה: בראשית כג יג
בעיניו כי מצא בה וגו' אין קיחה אלא בכסף
יח], ע) [שם כ, כא],
נקנית בכסף. ליבם להיות כאשתו
וי"ל דאי מהיקש לחוד ה"א דלא סגי
פ) [בדפו"ר: הראויים. וכן
וכן הוא אומר 3 נתתי כסף השדה קח ממני
בפרוטה עד שיהא ב' פרוטות
להוציאה בגט בלא חליצה כדיליף
בהמשך], צ) [ושם ד"ה
גליון הש"ס
והלא דין הוא ומה אמה העבריה שאינה
כדבעינן באמה העבריה כדמוכח
לקמן (דף יד.) יבמה יבא עליה ויבמה
קיחה], ק) [נשצ"ל ויצאה
❖
גמ' א"ר אשי כו' מעיקרא
חנם דגמרינן],
לקמן ורבינו נתנאל תירץ כיון דלא
ביאה גומרת בה ואין כסף גומר בה:
ל)
נקנית בביאה נקנית בכסף זו שנקנית בביאה
דדינא פירכא. תמורה כח
מעיקרא דדינא. ממקום שאתה בא
ידענו דאמה העבריה נקנית בכסף
❖
אינו דין שתקנה בכסף יבמה תוכיח שנקנית
ע"ב:
אלא מוהפדה דהואיל ויוצאה בכסף
ללמוד דהיינו אמה העבריה יש
בביאה ואינה נקנית בכסף מה ליבמה שכן
מוסף תוספות
נקנית בכסף לא ילפי' מיניה קנין של
להשיב ולהכי קאמר מעיקרא דדינא
אין נקנית בשטר תאמר בזו שנקנית בשטר
א. והורע כחו של כסף
הגהות הב"ח
אשה לפי שביציאתה אינה יוצאה
פירכא שהתשובה
שהשיב בתחילה
שאינו קונה ביבמה
ת"ל כי יקח איש הא למה לי קרא הא אתיא
(א) תוס' ד"ה ובעלה וכו' בכסף כמו אמה העבריה:
יבמה תוכיח לאו מעיקרא דדינא
במקום שביאה קונה. תוס'
מה לאמה העבריה שכן יוצאה
לה $ אמר רב אשי משום דאיכא למימר
ונילף מג"ש דקיחה
הרא"ש. ב. ואי איהי יהבא
אתיא אלא ממקום אחר: שכן יוצאה
❖
קיחה דנקנית בביאה:
כספא לדידיה היכי הוי
מעיקרא דדינא פירכא מהיכא קא מייתית לה
בכסף. וא"ת נילף כסף
בכסף. שפודה את עצמה בתוך שש
כסף דאב דזכות בתו זכי
מביאה ומה ביאה שאין קונה באמה
שנים אם תרצה כדכתיב (שמות כא)
מאמה העבריה מה לאמה העבריה שכן
ליה רחמנא ולא זכות
חתנו. ריטב"א. ג. ה"א כי
העבריה קונה באשה כסף שקונה
ט) והפדה והואיל וכסף חשוב בה
מוסף רש"י
יוצאה בכסף תאמר בזו שאינה יוצאה בכסף
יקח אקדושי שטר או
לפדותה חשוב נמי לקנותה: שאינה
באמה העבריה אינו דין שיקנה
דידה הוו. לדידה הוי
ת"ל כי יקח איש ואיצטריך למיכתב ויצאה
ביאה קאי דבהנהו דוקא
יוצאה בכסף. כדנפקא לן מספר
באשה וי"ל כ"ש דאיכא למיפרך
האי כסף (לעיל ג:).
בעינן אמר הוא אבל
י)
חנם ואיצטריך למיכתב כי יקח איש דאי
שכן זקוקה ועומדת.
בקידושי כסף אימא דנתן
יבמה תוכיח שנקנית בביאה ואינה
כורתה ואין דבר אחר כורתה:
לפיכך תופס פה בכל דהו
הוא סגי ואפי' אמרה היא
כתב רחמנא כי יקח הוה אמינא קידושין
נקנית בכסף : היכא דיהבה
❖
ואיצטריך למיכתב ויצאה חנם. למילף
א
(לקמן מד.).
קמ"ל גז"ש דקיחה קיחה
דיהב לה בעל דידה הוו כתב רחמנא ויצאה
לדידיה וקידשתו. פי' בקונטרס
מיניה כדיליף לעיל יש כסף לאדון
לאוריי לן דכי יקח
בקדושי כסף איירי דאפי'
חנם ואי כתב רחמנא ויצאה חנם הוה אמינא
אחר: היכא דיהבה איהי לדידיה.
שאומרת הרי אתה מקודש לי וקשה
כי נתן הוא בעינן נמי אמר
תוס' ר"י הזקן
היכא דיהבה (ליה) איהי לדידיה וקידשתו
שהרי באיש אינו נופל לשון קידושין
כסף וקדשתו דאמרה ליה התקדש
ג)
הוא וכ"ש בקידושי שטר
וביאה שאין שם נתינה
אצטריך למכתב. תרוויהו
לי: ליהוו קידושין. דכיון דאשמועי'
שאין נאסר בכך לשאר נשים ויש
הוו קידושי ד)כתב רחמנא כי יקח ולא כי תקח:
חשובה דבעינן אמר הוא.
להשלים דין קדושי כסף.
דכסף עביד אישות מה לי כסף
לפרש שאומרת הרי אני מקודשת לך
ובעלה מלמד שנקנית בביאה והלא דין הוא
תלמידי
הרשב"א.
דידה הוו. דמכי יקח לא
ה)
דידיה מה לי כסף דידה להכי הדר
וצריך לומר דיהבה לדידיה לאו דוקא
ד. דלקמן דריש מה"א
גמרינן אלא שהאיש נותן
ומה יבמה שאין נקנית ו)בכסף נקנית בביאה
דובעלה למעוטי אמה
כסף, ת"ל ויצאה ק)והיתה
תנא קרא זימנא אחריתי בהדיא כי
שהרי אביה מקבל הקדושין ב אלא
זו שנקנית בכסף אינו דין שנקנית בביאה
העבריה וה"ק הכא
דגמרינן אבל יש כסף
כתב
רחמנא
יקח איש ולא כי תקח אשה לאיש: שכן
רוצה לומר ואמרה:
לישתוק מן ה"א דובעלה
לאדון. ומויצאה חנם
אמה העבריה תוכיח שנקנית בכסף ואין
כי יקח ולא כי תקח אשה לאיש.
אין קנינה לשום אישות. הלכך לא שייכא
ולא לכתוב אלא ובעל
חזינא דהיכא דיהיב איהו
נקנית בביאה מה לאמה העבריה שאין קנינה
ועיקר קידושי ביאה ניליף
לדידה הוי דאב, אבל
בה ביאה: שכן זקוקה ועומדת. לזה
תימה כיון דעיקר קרא דכי יקח אתא
מיבמה ומיעוטא דאמה
מצית למימר דאי איהי
לשום אישות תאמר בזו שקנינה לשום
למימר שהיא לא תקדשנו מה צריך
מחמת קידושי המת ואין ביאה באה
העבריה נדרוש מובעל
יהבה לדידיה הוו קדושי,
למילף קיחה קיחה משדה עפרון בלאו
אלא לגמור אבל קנין דמעיקרא לא:
אישות ת"ל ובעלה ולמה לי קרא הא אתיא
דאם אינו ענין לגופו תנהו
ת"ל כי יקח איש שהאיש
ענין למעוטי אמה
לוקח ונותן כסף.
הכי שמעינן ליה מדכתיב כי יקח
לה אמר רב אשי משום דאיכא למימר
שטר העבריה. תוס' הרא"ש.
ולא כי תקח אשה את איש וי"ל
ה. וא"כ הויא לה ביאה
מעיקרא דדינא פירכא מהיכא קא מייתית לה מיבמה ז) מה ליבמה שכן
חמורה מכסף. ריטב"א.
דאי לאו ג"ש הוה מוקמינן קרא דכי
זקוקה ועומדת תאמר בזו שאין זקוקה ועומדת תלמוד לומר ובעלה:
ו. בשלמא רוב פירכות
יקח איש אקידושין של ביאה אבל
שבתלמוד שהן מעין
ומנין
בקדושי כסף לא בעינן נתן הוא ואמר
חומרות הק"ו ניחא כגון
הוא להכי איצטריך גזירה שוה לאורויי דכי יקח מיירי בכסף ואפ"ה בעינן נתן הוא ואמר הוא : ובעלה מלמד שנקנית בביאה. וא"ת
מה ליבמה שאינה נקנית
ג
בשטר, מה לאמה העבריה
תיפוק ליה מדכתיב כי יקח דמשמע נמי לשון ביאה כמו כולהו מ)קיחה דעריות איש אשר יקח את אחותו נ) ואשה אל אחותה לא תקחס) איש אשר
שכן יוצאה בכסף וכו',
יקח את אשת אחיו ע) וי"ל דשאני היכא דאי אפשר לפרשו בענין אחר כדאמרינן בפ' נושאין על האנוסה (יבמות דף צז.) ליקוחין כתובין בתורה
וכיון שמצינו בה חומרא
לענין זה הדין יש ליתן בה
סתם פ) הראויה לשכיבה שכיבה הראויה לקיחה קיחה וא"ת ונילף מג"ש (א) דנקנית בביאה כדאמרי' בריש הבא על יבמתו (שם דף נה: צ)) אשה
חומרא אחרת מענין אותו
לבעלה מנין שנקנה בהעראה אתיא קיחה קיחה וי"ל דאי לאו כתב ובעלה עיקר ביאה לא הוה גמרינן מקיחה דעריות דכיון דקיחה דהתם
הדין. תוס' הרא"ש. ז. אבל
לא מישתעי בקנין כלל אבל לחשב העראה כגמר ביאה גמרינן שפיר: אמה העבריה תוכיח שנקנית בכסף ואינה נקנית בביאה.
תימה
גבי כסף לא מהני לה
זקוקה ועומדת. שם.
אי הוה שתיק מובעלה ה"א אמה העבריה נמי נקנית בביאה מק"ו דהא לקמן (דף ט:) ממעטינן מובעלה אמה העבריה והכא אילו לא
ח. דיבמה זקוקה ועומדת
נכתב ובעלה קאמר וי"ל דהכי פריך והלא דין הוא דמשום אשה לא איצטריך ובעלה דאתיא בק"ו ואי למעוטי אמה העבריה לכתוב קרא
וביאה זו עושה נישואין
ובעל והוי מוקי למעוטי אמה דמשום היא גופה לא צריך וה"א יתירה למה לי ומשני אי לא כתב אלא ובעל היא גופה לא הוה אתיא בקל וחומר
ולפיכך אין כסף קונה בה
ד
דהוה אמינא אמה העבריה תוכיח: מה ליבמה שכן זקוקה ועומדת. וא"ת הלא אין מועיל לה זקיקתה לענין כסף וא"כ כל זה אכניס
שאינו עושה נישואין אלא
אירוסין בכל מקום תאמר
בקל וחומר ונימא הכי ומה יבמה שאע"פ שהיא זקוקה ועומדת אין נקנית בכסף ונקנית בביאה ה אשה שאינה זקוקה ונקנית בכסף
בזו שאינה זקוקה ועומדת
אינו דין שנקנית בביאה ולא יזיק לה מה שאינה זקוקה דכי האי גוונא צריך לומר פרק כיצד הרגל (ב"ק דף כה.) דבעי לאוכוחי התם
והיאך יקנה בה ביאה
ו
מפני שהיא עושה נשואין
דקרן משלם בחצר הניזק נזק שלם מק"ו דשן ורגל שפטורין ברשות הרבים חייבין ברשות הניזק נזק שלם קרן שחייב ברשות הרבים חצי
ביבמה הרי לאירוסין היא
נזק אינו דין שחייב ברשות הניזק נזק שלם והקשה ר"י התם דאיכא למיפרך מה לשן ורגל דהזיקן מצוי תאמר בקרן שאין הזיקו מצוי צריכה. רמב"ן.
ומפרש ר"י התם דלענין חיוב נזק שלם ברשות הניזק לאו חומרא היא למיפרך מינה שהרי אינה מועלת כלום בשן ורגל לחייב חצי נזק
ברה"ר כקרן וכל זה אשים בקל וחומר ומה שן ורגל שאע"פ שהזיקן מצוי פטורין ברשות הרבים חייבין ברשות הניזק נזק שלם קרן שאע"פ
שאין הזיקו מצוי חייב ברשות הרבים חצי נזק אינו דין שחייב בחצר הניזק נ"ש ונראה לר"י דהכי פריך שכן זקוקה ועומדת לביאה
כלומר שעיקר מצותה להקים לאחיו שם הילכך נקל לה להקנות בביאה ז יותר מאשה וה"ר אלעזר משזנ"א פי' שכן זקוקה ועומדת שביאה
זו אינה עושה אלא
גומרת קדושי
ראשון ומשום דאשכחן ביאה
גומרת
לא נאמר שתקנה תחלת קנין ח. [וע' תוס'
ב"ק כה. ד"ה אני]:
ומניין