האשה נקנית פרק
ראשון קידושין
כז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נתון ליהושע. רבי יהושע בן חנניא כדאמר במס' ערכין (דף יא:)
ממנו צריך לקרות להם שם ומעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים
רפז א ב מיי' פ"ו מהל'
א) ב"ב עז. קנ: ע"ש,
ב) [בכת"י ודפו"ר: רבה. וכ"ה
מכירה הל' טו טז סמג
בספינה וכו' וקריאת שם דהתם היינו שם בעלים שיבררו הבעלים
מעשה ברבי יהושע ברבי חנניא שהלך לסייע את ר' יוחנן בן גודגדא
בב"ב שם וכנדצ"ל], ג) שם קנא.
עשין סב טוש"ע חו"מ סי' רמג
בהגפת דלתות אמר לו חזור בך שאתה מן המשוררים ואני מן השוערים
למי יתנום א דהיינו ביעור אבל לא היה חושש לא לקבוע מקום ולא
קסז:, ד) ["עמו" ליתא בכת"י.
סעי' ו ז:
רפח ג מיי' פכ"ד מהל' מלוה
להזכיר סכום שהיה יודע בודאי שלא יאכלו ממנו בני ביתו שכבר
אלמא לוי הוה. ספרי (פ' קרח) וכבר בקש ר' יהושע בן חנניא לסייע
ובב"ב שם שהחזיק זה בקרקע],
ה) [ב"ק יב:], ו) שם לו:,
ולוה הל"א סמג עשין צו
הזהירם שלא יאכלו כי לא היה מתוקן
את רבי יוחנן בן גודגדא אמר ליה
ז) תוספתא דכתובות פ"ב ה"ג,
טוש"ע חו"מ סי' רלח סעי' א:
נתון לו ליהושע ומקומו מושכר לו ועישור
וא"ת למה אינו מזכיר תרומה גדולה
חזור לאחוריך אתה מחייב בנפשך
רפט ד מיי' פ"ו מהל' מכירה
ח) [לעיל ה ע"א], ט) [תוספתא
אחר שאני עתיד למוד נתון לו לעקיבא בן
בההוא מעשה דרבן גמליאל ב וי"מ
שאתה מן המשוררין ואני מן השוערין:
שם] תוספתא דב"ב פ"ב ה"ה,
הלי"ד סמג עשין פה
י) [ברש"י שברי"ף: וקודם
טוש"ע חו"מ סי' סו סעי' י:
ומקומו מושכר. ונתן לו רבי יהושע
משום דחטה אחת פוטרת את הכרי
יוסף כדי שיזכה בו לעניים ומקומו מושכר
רצ ה ו מיי' פ"ג מהל'
שהחזיק הלוקח], כ) [ברש"י
פרוטה בשכר המקום ונמצא מטלטלין
מה"ת ר) ושמא הפרישה קודם שיצא
לו ש"מ בעינן צבורים בה שאני התם כי היכי
שברי"ף: מוכר], ל) [צ"ל כידן.
מכירה הל' ח ט סמג
(יעב"ץ)], מ) ["והקרקע" נראה
נקנין עם הקרקע בכסף והכי מסקנא
מביתו כדי לצאת ידי איסורא דאורייתא
עשין פב טוש"ע חו"מ סי' רב
דלא ליטרחינהו ת"ש דאמר רבא בר יצחק
א)
ב)
דיש למחוק. (רש"ש, ע"ש)],
סעי' א ב:
דהך מילתא במס' מעשר שני (פ"ה
ונתנה לכהן ולא נהירא וכי לא היה
רצא ז מיי' שם הל"י טוש"ע
נ) [בדפו"ר: כולה], ס) [שם
אמר רב שני שטרות הן אזכו בשדה זו לפלוני
לו לרבן גמליאל לחוש לאיסורא דרבנן
מ"ט) ונתקבלו שכר זה מזה. ואע"פ
בבכורות לא נפקא לן כלל
חו"מ שם סעי' ג:
וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוזר
רצב ח מיי' פ"א מהל'
מדכתיב בהו כסף וע"ש נא:
וי"מ דלהכי לא הזכיר תרומה גדולה
שעדיין לא הופרש קריית שם הוא
ברש"י ד"ה ולא הקדשות וכו'
מכירה הלי"ט סמג
בשדה ע"מ שתכתבו לו את השטר חוזר
ב
לפי שאינה חייבת בביעור כדתנן במס'
שאסור לשהות לחברים דבר שאינו
נפקא לן מקראי בת"כ בפ'
שם טוש"ע חו"מ סי' קצב סעי'
בין בשטר בין בשדה ורב חייא בר אבין אמר
❖
מתוקן ואפילו אכלו ממנו אין כאן
בכורים (פ"ב מ"ב) ומייתי לה בפ'
ערכין ע"כ עוד שם נא. בתוס'
יב:
ד"ה אימא ולא הקדשות],
רב הונא שלשה שטרות הן תרי הא דאמרן
חיוב מיתה משום טבל ומן
הערל (יבמות דף עג.) יש במעשר שני
(א)
ע) [ויקרא כז], פ) [לעיל ה
המותר יפריש מעשרותיו: נתון
ובבכורים מה שאין כן בתרומה וכו'
אידך אם קדם מוכר וכתב לו את השטר
ע"א], צ) [דברים יד], ק) [ב"מ
מוסף תוספות
לעקיבא בן יוסף. שנת מעשר עני
וחשיב ביעור משמע דתרומה לא
מז ע"ב], ר) [שבת יז ע"א],
כאותה ששנינו ג) גכותבים שטר למוכר אע"פ
ש) [דברים כו], ת) [צ"ל קנסא.
א. פירוש שם הבעלים שיקנה
היתה ור' עקיבא גבאי עניים היה
מיחייבא בביעור אבל קשה דע"כ
שאין לוקח עמו כיון שהחזיק עמו בקרקע
(מהרש"א)], א) [ב"ק עט.],
ד
ד)
אותם ללוי ולכהן. תוס' ב"מ
ובספינה היו שניהם עמו: צבורים
תרומה גדולה חייבת היא בביעור
ב) [וע' תוס' ערכין כט: בד"ה
יא. ב. ור"א בן עזריה שהיה
נקנה שטר בכל מקום שהוא שמע מינה
בעינן. מדקאמר מקומו ולא מקום
כדקתני במתני' דמעשר שני שהבאתי
ולא ידענא וכו' ותוס' ב"מ יא:
כהן היה עמהם בספינה דקתני
❖
לא בעינן צבורים בה שאני שטר דאפסירא
ד"ה מקומו],
ה)
סיפא א"ר יהושע עישור שאני
אחר: דלא ליטרחינהו. ולהוציא משם
לעיל כיצד מצות ביעור תרומה נותנה
עתיד למוד נתון לראב"ע.
דארעא הוא והא עלה קתני זו היא ששנינו
כל זמן שרצו להניחו שם: שני שטרות
לכהן אלמא חייבת היא בביעור ולכל
תוס' הרא"ש. ג. לפי שניטלת
נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים
הן. שני דינין חלוקין בשטר: זכו
הפחות מדרבנן וגם במשניות (דמעשר
באומד ובמחשבה. ריטב"א.
הגהות הב"ח
ד. ובהאי מעשה דר"ג וזקנים
בשדה זו. החזיקו בו לצרכו וכתבו לו
שני פ"ה מ"י) מפיק לה מקרא וגם
שיש להם אחריות בכסף בשטר ובחזקה ש"מ
(א) רש"י ד"ה ומקומו וכו'
היה כבר התבואה בבית
❖
משום טבל דמן: את השטר לראיה בעלמא: חוזר
נתתיו ללוי ש) לרבות תרומה ותרומת
לא בעינן צבורים בה ש"מ: איבעיא להו מי
דקאמר בתר הכי מעשרות
בשטר. אם אומר אין רצוני שתהא
מעשר ואין להקשות מההיא דיש
מהיכן ניטלין מן הבית או מן
בעינן אגב או לא ת"ש דקתני כל הני ולא קתני
השדה נשמעינה מן הדא וכו'
לו ראיה בידו: ע"מ וכו'. חוזר אף
במעשר שני ובבכורים מה שאין כן
אגב ולטעמיך קני מי קתני אלא עד דאמר
ור' חנינא בר פפא שמע לה
לעזי רש"י
בשדה שהרי לא עשאן שלוחין לזכות
בתרומה דמשמע תרומה אינה חייבת
מן הכא עישור אחר שאני
קני הכא נמי עד דאמר אגב והלכתא צבורים
ה
אלא עם השטר והרי חוזר לו בשטר:
בביעור די"ל דמיירי התם לבערם
עתיד למוד נתון לעקיבא בן
קבישט"ר [קיבישטר"א].
לא בעינן אגב וקני בעינן: איבעיא להו שדה
יוסף הדא אמרה מן הבית האי
אפסר (חלק מהרתמה שבו
אם קדם. קודם נתינת הכסף י) או
מן העולם כשהגיע זמן הביעור כגון
דאייתי בירושלמי ראי'
מושכים את הבהמה
במכר ומטלטלין במתנה מהו ת"ש עישור
❖
קודם שהחזיק: כותבין שטר למוכר.
מעשר
שני ובכורים שאי אפשר
ממעשר עני היינו משום
או את הסוס בצווארם).
דאמרינן בתוספתא אין מעשר
שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר
שדי מכורה לפלוני ולא אמרינן שטר
לאוכלם חוץ לירושלים לכך צריך
עני מתחלק אלא מתוך הבית.
מוקדם הוא כיון דקנו מיניה מהשתא
לבערם מן העולם כשיגיע זמן
לו וש"מ איבעיא להו שדה לאחד ומטלטלין
תוס' הרא"ש. ה. מצא פירות
מוסף רש"י
א"נ כאביי דאמר (ב"מ דף יג.) עדיו
הביעור
אם לא יביאם בירושלים אבל
ממורחין בשדה מכונסין
לאחר מהו ז ת"ש עישור שאני עתיד למוד
נתון לו לעקיבא בן יוסף.
אסורים משום גזל מפוזרים
בחתומיו זכין לו: כיון שהחזיק כו'.
תרומה שנאכלת בכל מקום אין צריך
נתון לעקיבא בן יוסף כדי שיזכה בו לעניים
גבאי היה ואותה שנה שנת
מותרין משום גזל בין כך ובין
ר' חייא בר אבין אמר לה ואינה מן
לבערה מן העולם אלא צריך ליתנה
מעשר עני היתה (שם). שני
כך חייבין במעשרות ופטורין
ומקומו מושכר לו מאי מושכר מושכר
המשנה: נקנה השטר. כגון שאמר
לכהן והיינו ביעור שלה מ"מ הדרא
שטרות הן. חלוקין זה מזה
מתרומה גדולה שא"א לגורן
למעשר ואי בעית אימא שאני ר' עקיבא דיד
(רשב"ם ב"ב עז.). זכו בשדה
שתעקר אא"כ נתרמה ת"ג.
ו)
לו כ) זה קני קרקע בחזקה והשטר
קושיא לדוכתה אמאי לא ביער
זו לפלוני. אני מקנה לכם
שם. וכן הוא בירושלמי ובר"ש
עניים הוה אמר רבא לא שנו אלא שנתן דמי
עמה: אפסר. קבישט"ר כלומר
התרומה וי"ל דודאי תרומה הפריש
בסודר זה שדה זו לצורך פלוני
על המשנה במע"ש. ו. דאינו
כולן אבל לא נתן דמי כולן לא קנה אלא כנגד
בית אחיזתה וכגון קרקע דמי: וזו
בעודה בשדה דרגילות הוא להפריש
והן קנו לאותו פלוני כמו שצוה
נוטל במע"ש כדתנן במס'
להם (שם). חוזר בשטר.
פיאה (פ"ח מ"ח). תוס'
היא כו'. אלמא שאר נכסים כשטר:
בגורןג ואית לן למימר שהפריש בעוד
מעותיו תניא כוותיה דרבא יפה כח הכסף
ז)
מיפוי כח דשטר יכול לחזור
כתובות כו. ז. דכל דבר החוזר
אגב. שיאמר לו קני קרקע וקני
היתה התבואה בגורן מיד אחר
מכח השטר וכח השטר מכח הכסף יפה כח
בו כל זמן שלא נמסר השטר
לבעלים כגון מתנה ע"מ
לאותו פלוני (שם קנ:). ואפילו
מטלטלין אגבה: כל הני. ועמו
המירוח כדאמר התם (ירושל' דמעשרות
להחזיר א"נ שאלה או שכירות
ד
הכסף שהכסף פודין בו הקדשות ומעשר שני
אמר כתבו ותנו, דכל זמן שלא
בכולם לא מיקנו בחליפין
מאה צאן ולא קתני אגבן ק' צאן: עד
פ"ג) חזקה לגורן שלא תעקר עד
מה שאין כן בשטרח) ויפה כח השטר שהשטר
בא ליד מקבל מתנה יכול זה
משום דהוה כמו טובת הנאה
דאמר קני. הוצרך לומר לאחר זכה
שהפרישו ממנה תרומה גדולה וה"נ
לעקור שליחותו דאין עושין
דאמרינן (ב"מ יא:) דאינה
מוציא בבת ישראל מה שאין כן בכסף ויפה
שטר בעל כרחו של נותן, דאם
ממונא לקנות בחליפין ומש"ה
בטפח על טפח לפלוני ועמו מאה
איתא בירושלמי ה דמסכת מעשרות
ייפה כחו במתנה בעל פה לא
כח שניהם מכח חזקה וכח חזקה מכח שניהם
הוצרך שיתקבלו מעות זה
צאן שבידי שלא אוכל לחזור בי:
מצא פירות צבורים אסורין משום גזל
ניחא ליה דתיהוי מתנה בשטר,
מזה. תוס' ערכין ל. ח. אי
יפה כח שניהם ששניהם קונים בעבד עברי
מושכר. היינו מכר והמעשר היה
וחייבין משום תרומה מפוזרים
ואע"ג דאמרינן בחזקת הבתים
משום האחריות שבו הא רב
(שם מ.) קנין בפני שנים
הוא דאמר פרק חזקת (ב"ב
מה שאין כן בחזקה יפה כח חזקה
מתנה וש"מ נקנו מטלטלין דמתנה
מותרים משום גזל ופטורים מן
ואין צריך לומר כתובו דסתם
מא:) המוכר שדהו בעדים
אגב קרקע של מכר: שדה לאחד
התרומה גדולה שאי אפשר לגורן
שחזקה ט)חמכר לו עשר שדות בעשר מדינות
קנין לכתיבה עומד, הני מילי
גובה מנכסים משועבדים.
ומטלטלין לאחר. ואמר לבעל השדה
שתיעקר אא"כ נתרמה תרומה גדולה:
סתמא, דמסתמא ניחא ליה
רשב"א. ט. דמ"מ ע"י עדים
כיון שהחזיק באחת
מהם קנאם כולם
נתון ליהושע. שהיה לוי כדפירש
למקנה שיכתבו שטר לקונה,
ליכא קלא כולי האי אלא ע"י
קני השדה לעצמך ואגבה יקנו
במה
אבל היכי דמחי לא כתבינן
חקירה ולא זילי נכסי אבל
מטלטלין לפלוני: דיד עניים הוא.
בקונטרס וקשה איך נתן לו
בעל כרחו (שם עז.). ואינו
בשטר איכא קלא טפי וזילי
❖
הואיל וגבאי של עניים היה הרי הוא כידו ל) משא"כ באחר: לא שנו.
והא קנסינהו עזרא (יבמות דף פו:) וי"ל דסבר לא ת) קנס לעניים ור'
חוזר בשדה. אחרי שכבר
ניכסיה. שם.
זכו בקנין או בחזקה וזכין לו
דמטלטלין נקנין בחזקה דקרקע אלא שנתן לו דמי כל המטלטלין
יהושע עני היה כדאמר בברכות (דף כח.) מכותלי ביתך ניכר שפחמי
לאדם שלא בפניו
.
(שם קנ:)
מ) והקרקע דכי אחזקיה בקרקע אדעתא למיקני נ) כוליה אחזקיה
אתה וא"ת למה לא נתן לו גם מעשר עני וי"ל לפי שהיה רוצה
על מנת שתכתבו לו את
תוס' ר"י הזקן
השטר. הכי קאמר לא יזכה
אבל לא נתן לו דמי כל המטלטלין לא קנה מטלטלין בחזקה
ליתן להרבה עניים כדאמרינן בעירובין (דף סג.) הנותן מתנותיו
עד שיבא השטר לידו (שם
ליהושע. בן חנניא ולוי היה.
דקרקע אלא כנגד מעותיו: שטר אין פודין בו הקדשות ומעשר
לכהן אחד מביא רעב לעולם אי נמי היה לו לר' יהושע מאתים
. שלשה שטרות הן.
מושכר. ונתן לו פרוטה
עז.)
שני. ס) בבכורות נפקא לן בפ' יש בכור לנחלה (דף נא.) דכתיב
זוזו לפיכך לא לקח מעשר עני ומ"מ היה יכול ליקח מעשר ראשון בתורת
שלשה עניני שטרות הן ולא
בשכירות. זכו. החזיקו בזה
בא לחלוק אלא להוסיף (שם
עניות הואיל ולא היה עשיר והיה מתפרנס בדוחק ולמ"ד (ביבמות דף
הקרקע בשביל פלוני וכתבו
בהו כסף הקדש דכתיב ונתן הכסף וקם לו ומעשר שני דכתיב וצרת
ע)
פ)
צ)
קנ:). אם קדם מוכר וכתב
לו את השטר. מסתברא דשטר
הכסף דבר שיש בו צורה ק) היינו מטבע: מוציא בבת ישראל. גט
פו:) קנסא לכהנים איכא למימר דיהיב ליה כר"ע דאמר מקמי קנסא
לו את השטר. מי שצריך
עם אחריות צוה להם שיכתבו
היה ללוי ולא לכהן ולבתר קנסא היה אף לכהן: ומקומו מושכר
אשה: כסף ושטר קונין עבד עברי בפרקין ילפינן לעיל (דף יד:):
למעות ורוצה למכור מנכסיו
לו על המתנה. והיינו דקאמר
לחבירו ופעמים שהוא מוצא
במה לו. בסיפא קתני ונתקבלו שכר זה מזה ותימה למה לא הקנה לו
חוזר בשטר שאינו רוצה עתה
סופר וכותב שטר מכירה כדי
שתהיה אחריות במתנה, דאי
המקום בחליפין ושמא שכירות אין נקנה בחליפין ז דאמר התם א) (ב"מ דף צט:) כשם שהקרקע נקנה בכסף ובשטר ובחזקה כך שכירות
שיהא מזומן ליתנו ללוקח כל
בשאין בה אחריות מה הוא
קרקע נקנה בכסף בשטר ובחזקה ובחליפין לא קתני : חוזר בשטר ואינו חוזר בשדה.
וא"ת ומה ירויח בזהח אם יחזור בשטר כיון
ב)
שעה שירצה למכור (שם עז.).
מפסיד אם חוזר בשטר, הואיל
ולכך קדם והכתיבו והוא יכול
וקנה קרקע שהרי אלו (לא)
שלא יחזור בשדה וי"ל דלא ניחא ליה דליפוק שטר עילויה דאיכא קלא בשטר טפי מבעדיםט ויאמרו שהוא עני שמוכר הכל ולא ימצא מלוה:
לעשות כן (שם קנ:). כאותה
החזיקו בשבילו. וא"ת שאינו
במה רוצה שתהא ראייתו בידו כמו
ששנינו. שמותר לעשות כן
אע"ג דמיחזי כשיקרא דאין כאן הפסד לשום אדם אלא למוכר עצמו שאם יאבד השטר וימצאנו לוקח שכתב בשמו יטען שלקחו מזה
שפי' ר"ש, אמאי לא יעידו העדים שנתנו לו ויכתבו שטר עדותן. על מנת. לא עשאן שלוחין לזכות אלא עם השטר והרי הוא
המוכר ואי לא חייש להכי אנן לא חיישינן בשבילו (שם עז:). כיון שהחזיק. זה הלוקח, מסקנא דמילתיה דאמורא הוא ולא מן המשנה
חוזר בשטר. אם קדם. קודם נתינת הכסף. והלכתא צבורים לא בעינן אגב וקני בעינן. כלומר צריך שיאמר לו קנה המטלטלין
(שם). נקנה השטר. שנכתב קודם המכירה לזה הלוקח בכל מקום שהוא, שהרי דעתו של מוכר להקנות השטר ללוקח וקני ליה לשטר
אגב קרקע. ומסתברא דוקא בשאינן צבורים בתוך הקרקע, [אבל בצבורים] לא בעינן אגב וקני אלא כיון שהוא מקנה לו
אגב קרקע כדין כל מטלטלין הנמכרין עם קרקע שנקנין בחזקת קרקע כאילו עבד משיכה במטלטלין גופייהו (שם. וכעי"ז שם
הקרקע והמטלטלין כאחד, כיון שהקנה הקרקע בכסף או בחזקה קנה המטלטלין שבתוכה. והיינו דלא [בעי אי] בעינן אגב
קנא.). והלכתא צבורים לא בעינן. לא בעינן שיהו עומדין לתוכה (ב"ק יב:). שהכסף פודין בו הקדשות ומע"ש משא"כ
וקני עד דאסיק דלא בעינן צבורים, דאל"כ הו"ל לאבעויי ברישא היאך יקנה הצבורים שהוא פשוט שקונה אותם עם הקרקע
בשטר. אם כתב לגזבר שטר על מעות פדיון הקדש אין הקדש פדוי דבעינן ונתן הכסף וקם לו (לעיל ה.). המשך בסוף המסכת.
ואח"כ יבעי אם קונה שאינן צבורים. וכ"כ הר"ם פ"ג [ממכירה ה"ט]. ופי' מכל הני, מיהא דשטר ומעובדא דר' אליעזר ורב
יהודה דהואיל ולא בעינן צבורים שוה סלע ממש קאמר. וק' צאן וק' חביות ממש הוא ולא הוו צבורים בתוכה. אבל מעובדא
דרשב"ג לא מייתי ראיה דההוא צבורין בתוכה היו. קני מי קתני. דקני המטלטלין, וודאי צריך הואיל ואינן בתוכה והוו מתנה איך יקנה המטלטלין אם לא יאמר לו קנה אותן עם חזקה שתקנה בה קרקע, אבל מכר מטלטלין וקרקע ונתן דמים והיו צבורין
בתוכה, קנה כל המטלטלים בכסף שקנה קרקע, שאינו יכול לחזור בו מהמטלטלים הואיל ונתן המעות. שדה במכר. אם היו צבורין בלא אגב אלא שאמר לו קנה המטלטלין במתנה עם הקרקע ואם לא היו צבורין דאמר ליה אגב, דליכא בין צבורין לאין
צבורין אלא אגב וקני. שדה [לאחד]. שאמר לו זכה במטלטלין לפלוני עם אותה חזקה שתזכה בקרקע לצרכך ואם לא היו צבורין שאמר ליה אגב, ולא איפשיטא. ואם חזר בו קודם שתפס מקבל המתנה אין מוציאין אותה מידו. לא שנו. דנכסים שאין להם
אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות אלא שנתן לו דמי כל המטלטלין.