האשה נקנית פרק
ראשון
קידושין
כח.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ספק
מנלן. פי' בקונטר' טענת שמא כגון שבועת השותפין והאריסין
שלא ניתנה ליתבע. שבועה שלה בעד אחד כדאמרינן התם (ריש
א) ב"מ עא. כתובות נ.
א [מיי' פ"ט מהל' שלוחין
יומא עה., ב) לעיל טז. ב"ק
הל"ז טוש"ע חו"מ סי' צד סעי'
סוטה) דצריך שני עדים שראוה שנסתרה דיליף דבר דבר מממון:
שחלקו דתנן בפרק הנשבעין (שבועות דף מה. ושם ) חלקו
ו)
נ)
קיג:, ג) וצ"ע בחזקת הבתים
א]:
ממון שניתן ליתבע. להשביע בעד אחד אם טענו מנה וכפר לו
האריסין והשותפין אינו יכול להשביעו וקתני נתחייב לו שבועה ממקום
רצח ב מיי' פ"ו מהל' ת"ת
ב"ב מב. דאמר התם מאן
בכולו ועד אחד מעידו שהוא חייב לו נשבע שנאמר ז) לא יקום עד אחד
אחר מגלגלין עליו את הכל אלמא ספק נמי מגלגלין וא"ת מאי בעי הלי"ד סי' ג סמג עשין
דמזבן ארעא בפרהסיא זבין,
ד) [בכת"י: כל הנעשה דמים
דרבנן ב טוש"ע יו"ד סי' שלד
לן מנ"ל נילף ק"ו מסוטה שהיא ספק
באיש לכל עון ולכל חטאת לכל עון
באחר מאי נינהו מטבע וכו'.
סעי' מג:
ומגלגלין עליה אע"ג דלא ניתנה
ולכל חטאת אינו
קם אבל קם הוא
שלא ניתנה להתבע בעד אחד מגלגלין ממון
רצט ג מיי' פ"א מהל' טוען
וכ"ה ברא"ש. ועי' רש"ש],
לשבועה (שבועות דף מ.): אינו דין
ליתבע בעד אחד א"כ ילפינן ספק ונטען הלי"ב סמג עשין
ה) ב"מ מו. שם כל הסוגיא
שניתן להתבע בעד אחד אינו דין אשמגלגלין
ע"ש, ו) [שם ג ע"ב], ז) [דברים
צה טור חו"מ סי' צד:
שמגלגלין. את שבועתו להשביע
מספק וי"ל דלא דמי דהתם כל
אשכחן בודאי ספק מנלן תניא רשב"י אומר
ש ד ה מיי' פ"ה מהל' מכירה
יט, טו], ח) [ברש"י רי"ף
בגלגול: אשכחן ודאי. שמגלגלין
שבועות שלה ספק ולכך מגלגלין
נוסף: לסוטה], ט) [בדפו"ר:
הל' א סמג עשין פט
נאמרה שבועה בחוץ ונאמרה שבועה בפנים
❖
וגלגולה], י) [ברש"י שברי"ף:
שבועה טענת ברי בדבר שאין חייבין
עליה ספק א אבל ממון דעיקר שבועה
טוש"ע חו"מ סי' רג סעי' א:
מה שבועה האמורה בפנים עשה בה ספק
בסוטה], כ) [ברש"י שברי"ף:
עליו שבועה כגון קרקעות או שלא
דידיה אינו בטענת ספק ב אימא דלא
בית דין מנדין], ל) [בדפו"ר:
כודאי אף שבועה האמורה בחוץ עשה בה
הודה במקצת שמגלגלין אותו אם
מגלגלין עליה ספק:
שפסק], מ) [צ"ל והא.
גליון הש"ס
נאמרה שבועה בפנים. וא"ת
ספק כודאי עד היכן גלגול שבועה אמר רב
(יעב"ץ)], נ) [לא נמצא שם],
נתחייב לו שבועה ממקום אחר:
ס) [לעיל ג ע"ב], ע) ["היה"
גמ' רשע יורד. ע' תענית ד' ז
ספק מנין. טענת שמא כגון שבועת
יהודה אמר רב דא"ל הישבע לי שאין עבדי
למה לי ק"ו דלעיל לומר
ע"ב תד"ה מותר לקרותו: שם
[וכן "היו" שבהמשך] ליתא
❖
שמגלגלין נילף מהא דרשה גופיה
השותפין והאריסין שחלקו דתנן
אתה ההוא שמותי משמתינן ליה (א) דתניא
בדפו"ר, וכ"ל בנדרים ונוסף
לחייו. עי' ערוך ערך חי:
בדפו"ח מהצנזור], פ) [סוטה
שמגלגלין בממון משום דנאמרה
בשבועות (דף מה.) חלקו השותפין
הקורא לחבירו עבד יהא בנידוי ממזר סופג
ב
ח ע"ב], צ) [בראשית ט,
שבועה בפנים ונאמרה שבועה בחוץ
והאריסין אינו יכול להשביעו וקתני
את הארבעים $ א)רשע יורד עמו $ לחייו אלא
כה. ועי' הוריות יג ע"א],
מוסף תוספות
במה מצינו וי"ל דאי לאו ק"ו בהאי
נתחייב לו שבועה ממקום אחר
ק) [נדצ"ל הקונה. וכ"מ
אמר רבא הישבע לי שלא נמכרת לי בעבד
ג
בראשונים], ר) [צ"ל נתחייב
א. דהוי כעין העיקר. תוס' ב"מ
מה מצינו דהכא לא מצינו למילף
מגלגלין עליו את הכל אלמא ספק נמי
בחליפין. (הר"ש מדעסויא)],
צז. ד"ה ביום. ב. אלא על
עברי האי טענתא מעלייתא היא ממונא אית
מגלגלין: מנלן. אי מק"ו לא ח) דמי
דממונא מאיסורא לא ילפינןס) אבל בתר
ש) [ועי' תוס' ב"מ מו. ד"ה
טענת ודאי. שם. ג.
וכגון סוטה
ליה גביה רבא לטעמיה דאמר רבא עבד
דסוטה כל שבועתה ספק וגלגול נמי
דגלי לן האי ק"ו דילפינן ממונא
ב)
כל], ת) [ב"מ מז ע"א],
ט)
שרגלים לדבר שקינא ונסתרה
א) [עי' היטב תוס' ב"מ מה:
ויש לחוש שזינתה גם
עברי גופו קנוי אי הכי היינו קרקע מהו
ספק ממון עיקר שבועתו אינו באה
מאיסורא א"כ מהשתא מפקינן
ד"ה אין], ב) [אצ"ל כשעיקר
באירוסין. שם. ד. אינו מנודה
אלא בטענת ודאי דכתיב (שמות כב)
שפיר בהא מה מצינו לעשות ספק
דתימא קרקע הוא דעבדי אינשי דמזבני
ג)
השבועה וכו' דהא מייתינן],
מעצמו. תוס' נדה יג: ה. שני.
ג) [וע"ע תוס' ב"מ צז ע"א
כי יתן איש ושבועת השותפין תקנתא
כודאי ואומר רבי שלא על כל ספיקות
תוס' ב"מ מו. דזכה ונתחייב
בצינעא אם איתא דזבין לית ליה קלא האי
ד"ה ביום], ד) [ברכות סג ע"א,
אמקנה קיימי תרווייהו. תוס'
דרבנן היא משום דמורו בה היתירא
מגלגלין שאם נתחייב אדם לחבירו
אם איתא דזבין קלא אית ליה קמ"ל:
נדרים ז ע"ב, נדה יג ע"ב],
הרא"ש. ו. וקאי תרווייהו
כדאמר התם (שבועות דף מח:) וכיון
שבועה אינו יכול לגלגל לו ולומר
מתני' כל הנעשה דמים באחר כיון שזכה
ה) [וע"ע תוס' לקמן מ ע"א
אקונה. תוס' הרא"ש.
❖
דעיקר שבועת ממון ליתא אלא
הישבע לי שלא גנבת לי שום דבר
ד"ה אין מקיפין],
ז. דהחליף דהכא כמו חליפין
זה נתחייב זה בחליפיו כיצד החליף שור
שבכל התלמוד דהיינו
ד
בטענת ודאי גלגול דידיה נמי בטענת
מעולם אלא דוקא בספק שיש לנו לחוש
שהחליף הנאת קבלת הסודר
בפרה או חמור בשור כיון שזכה זה נתחייב
ודאי ולא בטענת ספק: שבועה
קצת כגון נעשה לו שותף או אריס
בחפץ שהוא מקנה לו. תוס'
הגהות הב"ח
זה בחליפיו: גמ' חליפין מאי ניהו מטבע
הרא"ש. כדאמרינן בפרק הזהב
בפנים. דסוטה שמשביעין אותה
דכה"ג אמרינן בסוף כל הנשבעים
י)
ד)
(א) גמ' דתנן הקורא לחבירו
(ב"מ מז.) דבההיא הנאה דקא
בעזרה: עד היכן. כחה של גלגול
שמע מינה מטבע נעשה חליפין אמר רב
(שבועות דף מח:) דמגלגליםג:
ה)
עבד. נ"ב ס"א דתניא ועיין
מקבל מיניה גמר ומקני ליה.
הקורא
❖
לחבירו עבד יהא בנידוי.
לגלגל דבר שאין נשבעין עליו: דאמר
יהודה הכי קאמר כל
הנישום דמים באחר
בתוס' פ' כסוי הדם דף פז
תוס' רשב"י.
ה
ע"ב ד"ה תנן כתבו דאשכחן
ליה עבדי אתה. אפי' זו מגלגלין
מכאן מדקדק ר"ת דכל
כיון
דקאמר תנן ואע"ג דאינה
אם יתחייב לו שבועה ממקום אחר
היכא דאמר כה"ג כי ההיא דנדרים
❖
משנה ה):
תוס' ר"י הזקן (המשך)
ובמסקנא מפרש מאי רבותא מקרקע דאמר עד היכן: הקורא לחבירו
(דף ז:) בשומע אזכרה מפי חבירו היה חייב לנדותו ואם לא נידהו
ע)
דמנדה ליה מריה דהאי
עבד. עבד כנעני: יהא בנידוי. כ) היו מנדין אותו שמזלזל בישראל
הוא עצמו יהא בנידוי לא שיהא ממילאד אלא ב"ד היו חייבין לנדותו
שמעתא, אלא ב"ד מנדין
מוסף רש"י
כל כך אף הם יזלזלו בו: סופג את הארבעים. היו קונסין מכות
כדאמר הכא שמותי משמתינן ליה והיינו מדה כנגד מדה פ) כלומר הוא
אותו קאמר כשרואין שעשה
❖
מרדות וניחא ליה הא מנידוי: רשע יורד עמו לחייו. כלומר לזו
קרא לחבירו עבד דהוא ארור צ) כך מקללין אותו בארור דהיינו נידוי
זה, והיינו דקאמר שמותי
הובא בסוף המסכת.
משמתינן ליה. וש"מ דבכל
אין ב"ד נזקקים אבל הוא מותר לשנאתו ואף למעט פרנסתו ולירד
וכן הקורא לחבירו ממזר הוא אומר שחבירו עבר בלאו לפיכך
ד)
דוכתא דקתני יהא בנדוי
סופג את הארבעים כדין עובר בלאו: כל הנעשה דמים באחר.
לאומנותו: טענה מעלייתא היא. ובלא גלגול נמי אי הוה מודה במקצת
אינו בנדוי עד שינדוהו ב"ד
תוס' ר"י הזקן
או היה לו עד אחד היה חייב שבועה דטענת מטלטלין היא זו
פי' בקונטרס כל שדרכו לתתו בדמים כשקונין חפץ דהיינו מטבע
שבדורו שרואין שעשה כך
וכך. יהא בנדוי. ב"ד היו
בעד אחד. דעידי קנוי צריך
שתובעו פעולתו או גרעונו ומאי רבותא דהאי משאר גלגול שבועה:
וקס"ד דמטבע נעשה חליפין אתא לאשמועינן דמיירי שנתן בתורת
מנדין אותו כדפרישנא. יורד.
שיהיה שנים. בעד [אחד].
גופו קנוי. ואינה טענת מטלטלין: היינו קרקע. והא תנינן לה
חליפין ולא בתורת דמים אלא כעין שקונין בסודר כדכתיב (רות ד)
כלומר אין ב"ד נזקקין לו אלא
שמחייבו שבועה. אשכחן.
במתני' דמגלגלין ומאי רבותא דרב יהודה לאשמועינן גלגול עבדי
שלף איש נעלו כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו רב ולוי פליגי פרק
מותר לו לצערו או ליטול
ב) עקר השבועה היא טענת
אומנותו ממנו. ומסתברא
ברי מגלגל עליו כל מה
אתה: לית ליה קלא. מש"ה תנן בה גלגול: מתני' כל הנעשה
הזהב (ב"מ דף מז.) אי חליפין בכליו של קונה או בכליו של מקנה
דטעמא דהאי מילתא הוא
שטוען עליו בברי והא מייתינן
דמים באחר. שדרכו לתתו בדמים כשקונין חפץ אחד. והשתא ס"ד
דרב סובר בכליו של קונה ולוי סובר בכליו של מקנה לרב ניחא
שקורא לו עבד שאינו אסור
ממונא מק"ו דניתן ליתבע
איסור עולם בבת ישראל,
בעד אחד וטענת ברי היא.
דמטבע אתא לאשמועינן כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו היכא
שפיר אי גרסינן כיון שזכה זה נתחייב זה הקונה והכי נפרש כיון
שאם שחררו רבו מותר לו
שמא מנלן. כשעיקר הטענה
דנתנו בתורת חליפין ולא בתורת דמים אלא כעין שקונין בסודר
שזכה זה דהיינו המקנה שזוכה במטבע של קונה נתחייב זה הקונה
לבא בקהל, הוא בנדוי ואינו
היא שמא כגון שבועת
כעין שלף איש נעלו: כיון שזכה. בו המקנה ומשך זוז אחד מן
באונסי חליפין שהם ברשות ק) המקנה בכל מקום שהם ואם נאבדו
סופג את הארבעים. וקורא לו
השומרים, מנין שמגלגל עליו
רשע שאינו אסור כלל בבת
כל מה שיטעון עליו בברי.
הקונה בתורת קנין חליפין נתחייב הקונה באונסי חליפין בכל מקום
יאבדו לו ואי ל"ג זה פי' הכי כיון שזכה זה ר) קנה בחליפין כלומר כיון
ה
ישראל אין ב"ד נזקקין לו,
אבל מה שטוען בשמא
שהם אם מתו או אם נאבדו עליו לשלם המעות ל) שפוסק לתת לו
שזכה המקנה במטבע או בסודר של קונה נתחייב המקנה להשיב
אלא הואיל ומוציא עליו שם
אינו מגלגל עליו. ואע"ג
לפי שכשמושך המוכר את הסודר או את הזוז בתורת חליפין נקנה
לקונה חליפיו ולא מצי הדר ביה וללוי דאמר בכליו של מקנה כלומר
שהוא רשע וגורם לו (שהוא
דסוטה מגלגל עליה שלא
רשע) [שיבדלו] ממנו ולא
שטתה ארוסה וטענת שמא
המקח ללוקח בכל מקום שהוא: החליף שור בפרה. כיון שמשך
שיתן המקנה פרוטה לקונה אי גרס נתחייב זה צריך לומר כיון
יתנו לו שום דבר להרויח
היא, שאני סוטה שהרי
בעל הפרה את השור נקנית פרה ללוקח בכל מקום שהיא ואונסיה
שזכה זה הקונה נתחייב זה דהיינו המקנה להשיב לו חליפיו שאינו
ויצערוהו בכל יכולתם, שיש
עיקר טענתה משביעין אותה
עליו. ובגמרא פריך מאי כיצד הואיל והוא אתי לאשמועינן דמטבע
יכול לחזור בו ואי לא גרסינן זה הכי נפרש כיון שזכה זה דהיינו
מ)
לבני אדם הכשרים להבדל מן
בטענת שמא דהיינו אם
הרשעים בשום עסק, ולצער
שטתה נשואה. וכן נמי
נעשה חליפין שאע"פ שבתורת דמים קיימא לן (בב"מ דף מד.) דמעות
הקונה נתחייב הוא עצמו באונסי חליפין כדפרישית ו ש):
אותם כפי היכולת, משום הכי
הא דתנן בפ' כל הנשבעין
כיצד
החליף שור בפרה או חמור כו'. לרב ניחא שפיר והכי
אינן קונות אלא משיכת המקח כי יהבינהו ניהליה בתורת קנין
יורד עמו עד לחייו. והא
[שבועות מה, א] חלקו
סודר קני כי סודר הוה ליה למיתני כיצד החליף מעות בפרה:
פירושא החליף הקונה שורו בעבור הפרה כדי לקנות הפרה
דאמרינן [ב"ק צא, א] זאת
השותפים אינו יכול להשביעו,
גמ' מאי ניהו מטבע. שהוא הניתן דמים באחר בכל מקום
אומרת ביישו בדברים פטור,
נתחייב לו שבועה ממקום
בכ"מ שהיא אבל ללוי קשה היאך יפרש לוי החליף שור בפרה והלא
אינו רוצה לומר אלא מן
אחר מגלגל עליו את הכל,
ואשמועינן מתני' דאע"ג דבתורת דמים קיימא לן דלא קני כי יהביה
גם השור וגם הפרה נותן המקנה לקונה דתרוייהו של מקנה ואומר
הממון האמור שם במשנה.
והואיל שלא חלקו משביעין
ליה בתורת חליפין קני: שמע מינה כו'. ואנן קיימא לן בפרק הזהב
ר"י שיש לפרש החליף המקנה את השור בהנאת קבלת הפרה
ור"ש פי' יהא בנדוי, ב"ד
אותו בשבועת שמא דשבועת
היו מנדין אותו שמזלזל
השותפים שמא הוא, מגלגלין
(ב"מ דף מו.) דאין מטבע נעשה חליפין: אמר רב יהודה הכי
שהקונה מקבלה הימנו בעבור דבר שהוא נותן לו ז:
בישראל כל כך אף הם
עליו טענת שמא אף לאחר
ש"מ מטבע נעשה חליפין.
קאמר כל הנישום דמים באחר. כל דבר שאם בא לתתו דמים
ואע"פ שבתורת דמים קי"ל (ב"מ דף
יזלזלו בו. סופג את הארבעים,
שחלק, אבל טענת שמא שאין
קנסא מכת מרדות וניחא ליה
לה צד בעולם שיהיו נשבעים
באחר צריך לשומו בדמים דהיינו כל המטלטלין בר ממטבע:
מד.) דמעות אינן קונות אלא משיכת המקח אבל מעות אינן
האי מנידוי. רשע יורד עמו
עליה אינה מגולגלת שלא יהא
קונות אלא למיקם במי שפרע כי יהבינהו מיהא ניהליה בתורת קנין
כיון
עד לחייו, כלומר לזה אין
חמור הטפל מן העיקר. תדע
סודר נעשו חליפין וקנו כי סודר כדפירש בקונטרס ואם תאמר ומה טעם שמטבע נעשה חליפין למאן דאמר ת) פירי לא עבדי חליפין אלא
ב"ד נזקקין אבל הוא מותר
דגרסינן פרק השואל [ב"מ
לשנאתו, ואף למעט פרנסתו
צח, ב] שואל אומר שכורה
נעל דוקא דהא מטבע לאו כלי הוא ואומר רבינו תם דמטבע כעין כלי שראוי לתלותו בצואר בתו ועוד אומר ר"י משום שראוי לשקול
ולירד לאומנתו. והעיקר מה
מתה ומשאיל אומר איני יודע
בו משקלות ועוד יש לומר דמה שראוי להוציא ולקנות בו כל דבר מחשבינן ליה כלי א): הכי קאמר כל הנישום דמים באחר. פי'
שפירשנו. ממונא אית ליה
פטור, משאיל אומר שאולה
בקונטרס כל דבר שאם בא לתתו דמים באחר צריך לשומו היינו כל מטלטלין בר ממטבע כיון שזכה זה כו' ואם נתנו בתורת
גביה. ומאי אתא לאשמועינן.
מתה ושוכר אומר שכורה
גופו קנוי לו. וגופו תובעו ולא
מתה ישבע שוכר ששכורה
חליפין נקנו חליפין ללוקח במשיכה שמשך בעל המקח את זה ואשמועינן תורת חליפין במטלטלין ולמימר דאע"ג דליתנהו כלי אלא
ממון. היינו קרקע. ופשיטא
מתה, אמאי מאי שטענו לא
מטלטלין דמגלגל דעבד הוי דומיא
הודה לו, אמר עולא על ידי
דקרקע. קלא אית ליה. ומדאית ליה קלא שקר הוא מה שטוען עליו ולא יגלגל, קמ"ל. מתני'. כל הנעשה דמים באחר. קס"ד
גלגול דאמר ליה אשתבע לי מיהת דכדרכה מתה ומגו דאישתבע דכדרכה מתה ישבע ליה דשכורה מתה. ואילו ברישא
קתני פטור ואמאי לא משתבע ליה על ידי גלגול שהרי יכול להשביעו דשכורה מתה, אלא לאו ש"מ דטענת שמא אינה
דהכי קאמר כל הרגיל להיות ניתן בדמי אחר והיינו מטבע. כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו. ועמדו החליפין ברשותו וכל
מגולגלת ג). בפנים. בעזרה, והשביע הכהן את האשה [במדבר ה, כא], דשבועת סוטה בעזרה היא. בחוץ. בב"ד, שבועת ה'
האונסין עליו אם נתנו בתורת חליפין שזה קנה המטבע ועמד באחריותו האחד ונסתלק מהשור והאחר קנה השור ועמד השור
ברשותו ונסתלק מהמטבע. גמ'. כל הנישום. מתני' מיירי שלזה ולזה מטלטלין ורוצים להחליף וצריכין לעשות שומת דמים
תהיה בין שניהם [שמות כב, י]. ספק כודאי. כדפרישנא לגלגל ברי על כשעיקר הטענה היא שמא. משמתינן ליה. כלומר ב"ד
היו חייבים לנדותו. מיהו אם לא נידוהו אינו מנודה, דיהא בנידוי דקאמרינן לאו למימרא דיהא בנדוי מאליו דהשתא הוא
כמה שוה זה וכמה שוה זה ומטלטלין עבדי חליפין.