19/54

האשה נקנית

פרק

ראשון קידושין

כט.

עין משפט

מסורת

הש"ס

נר מצוה

משכו

במאתים ולא הספיק וכו' נותן מאתים מ"ט לא יהא כח

עד שימשוך. בשור:

ויחזיק. בבית: משכו. הדיוט פ) חפץ של

הקדש

דש

א) מעשר שני פ"ד מ"ו

א מיי' פ"ז מהל' ערכין

תוספתא דערכין פ"ד ה"ב,

הלי"ב:

הדיוט חמור מהקדש. וא"ת תיפוק ליה מטעם דאמירתו

מיד הגזבר במנה: ולא הספיק לפדותו. כלומר לתת דמיו לגזבר:

שה ב ג ד מיי' פי"ב מהל'

ב) [ע' תוס' שבת קכח. ד"ה

נותן מאתים. דכי אייקר ברשות הקדש אייקר הואיל ולא נתן

לגבוה כמסירתו להדיוט וכיון דמשכו במאתים אינו יכול לחזור א בו

ונתן], ג) גיטין נב., ד) [ב"מ

ע"ז הלכה ג:

המעות: לא יהא כח הדיוט כו'. שאם

שו ה מיי' פ"ו מהל' ממרים

וי"ל כיון דבטעות היה כמו הכא שלא היה סבור שישתנה השער לא

משכו מיד הדיוט ישלם כל

מד ע"א], ה) תוספתא דסוטה

פ"ב ה"ח [ברכות כ: שבת

הל"ו סמג עשין קטז

הוי כמסירה להדיוט וקשה דאמר

מעותיו דקנאו במשיכה וברשותו הוא

סב. עירובין כז. חגיגה ד.

טוש"ע יו"ד סי' רמ סעי' יז:

עד שימשוך ויחזיק א)אמשכו במנה ולא הספיק

דזל: פדאו. נתן את המעות:

בפרק יש נוחלין (ב"ב דף קלג:) גבי

שז ו מיי' פ"א ופ"ג מהל'

ר"ה ל. מנחות מג. וע"ע

מתני'

לפדותו עד שעמד במאתים נותן מאתים מאי

כל מצות האב כו'. בגמ'

בנו של יוסף בן יועזר דאשכח

מילה הל"א סמג עשין כח

תוספתא דקדושין פ"א ה"ח],

ו) [ויקרא יט, כז], ז) [שם],

טוש"ע יו"ד סי' רס:

מפרש לכולה מתני': שהזמן גרמא.

מרגניתא אמרה ליה דביתהו זיל

טעמא ונתן הכסף וקם לו משכו במאתים

ב)

שח ז מיי' פי"א מהל' בכורים

ח) [שם כא, א], ט) [לקמן

שהזמן גורם צ) לה שתבא: חוץ מבל

מוכרה לגזבר דהקדש ולא תשיימא

ולא הספיק לפדותו עד שעמד במנה נותן

ל:], י) תוספתא דקידושין פ"א

הל"א סמג עשין קמד

תקיף. פאת הראש: ובל תשחית.

את דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט

ה"ח מכילתא סוף פ' בא [לקמן

טוש"ע יו"ד סי' שה סעי' א:

מאתים מאי טעמא לא יהא כח הדיוט חמור

ג)

שט ח מיי' פ"א מהל' ת"ת

ל:], כ) [לקמן פב ע"א ע"ש],

פאת זקן: ובל תטמא. דכהנים:

ואמאי הא שומא בטעות הוא אם

ל) [בכת"י: בנהר. (וכדלקמן

מהקדש פדאו במאתים ולא הספיק למושכו

הל"א סמג עשין יב

גמ' אי נימא דמיחייב ברא

יאמר לתתה פחותה משויה וי"ל בדבר

ל ע"ב)], מ) [בדפו"ר:

טוש"ע יו"ד סי' רמה סעי' א:

עד שעמד במנה נותן מאתים מאי טעמא

שי ט י מיי' פ"א מהל' מילה

מהלוה], נ) [בכת"י: למיפרק

למיעבד לאבא. והכי משמע כל

שאין שומתו ידועה כגון מרגניתא

ש)

נפשיה], ס) ["פדה" ליתא

הל"א ב סמג עשין כח

ונתן הכסף וקם לו פדאו במנה ולא הספיק

מצות שהבן מצווה על אביו נשים

גומר בדעתו אפי' תשווה יותר שהרי

טוש"ע יו"ד סי' רסא:

בכת"י. ובדפו"ר תיפדה. וכ"ה

למושכו עד שעמד במאתים מה שפדה פדוי

פטורות בתמיה: איש אמו ואביו

כמו כן מסופק שמא שוה פחות א"נ

שיא כ טוש"ע שם בהג"ה:

ברש"י וכעי"ז ברי"ף ורא"ש.

שיב ל מיי' פי"א מהל'

ועיין רש"ל, רש"ש, ובר"ש

ואין נותן אלא מנה אמאי ה"נ נימא לא יהא

תיראו הרי כאן שנים. לשנים הוא

י"ל דהתם כששם אותה בפחות משוויה

מדעסויא], ע) בכורות מט:

בכורים הל"ב סמג

אומר: המוטלות (עליו) על האב.

מתכווין לוותר להקדש א"כ שייך לומר

כח הדיוט חמור מהקדש אטו הדיוט לאו

עשין קמד טוש"ע יו"ד סי' שה

(תוספתא דברכות פ"ב) [עי'

במי שפרע קאיד): מתני' כל מצות הבן על

כגון הנך דמפרש בברייתא ללמדו

אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט אבל

סעי' טו:

תוס' בכורות פ"ו ה"ג],

שיג מ מיי' שם טוש"ע שם

פ) [ברש"י שברי"ף: לחפץ],

תורה ולמולו ולפדותו בה' סלעים

הכא לא נתכוין לוותר כלל כשמשכו

האב אנשים חייבין ונשים פטורות וכל מצות

צ) [ברש"י שברי"ף: למצוה],

סעי' ב:

אם בכור הוא ולהשיאו אשה וכולה

במאתים שכך היה שוה באותה שעה

ק)

שיד נ מיי' שם הל"א טוש"ע

ק) [צ"ל וכולהו. (רש"ל)],

האב על הבן אחד אנשים ואחד נשים

יליף ואזיל מקראי: אף להשיטו בנהר.

ולא שייך אמירתו לגבוה כמסירה

ר) [צ"ל אחר ד"ה מחייב],

שם ס"א:

חייבין וכל מצות עשה שהזמן גרמא

שטו ס מיי' שם הל"ג טוש"ע

ש) [עי' תוס' לעיל ט ע"א

להדיוט : אטו הדיוט לאו במי

ה) ב

שמא יפרוש בספינה ותטבע ויסתכן

ב ת)

❖

ד"ה והלכתא], ת) [וע"ע

שם סעי' טו:

אנשים חייבין ונשים פטורות וכל מצות עשה

שפרע קאי. וכיון דהדיוט אינו יכול

אם אין יודע לשוט: ליסטות ס"ד.

תוס' ב"ב קלג: ד"ה ולא],

שלא הזמן גרמא אחד האנשים ואחד הנשים

והלא ישב ולא למדו כלום: כאילו

א) [שם ד"ה יהבי], ב) [צ"ל

לחזור בו בלא מי שפרע היכא דיהיב

קונים מהם בלא. (ר"ש

מלמדו ליסטות. דכיון דאין לו

לו דמי כמו כן הקדש לא יחזור בו

הגהות הב"ח

חייבין וכל מצות לא תעשה בין שהזמן

מדעסוי)], ג) [בתוס' הרא"ש:

❖

אומנות ויחסר לחמו ילך בפרשת

וקשה דאמר פרק הניזקין (גיטין ד' נב.א))

גרמא בין שלא הזמן גרמא אחד האנשים

לעשותם], ד) [בדפו"ר: אדינם],

(א) רש"י ד"ה תיפדה וכו' קרי

ביה zÄ tÈ דÆ ה: (ב) תוס' ד"ה אטו

דרכים וילסטם את הבריות: כאשר

דיתמי הרי הן כהקדש ולא מיקנו אלא

ר)

ואחד הנשים חייבין חוץ מבל תקיף ובל

ו)

וכו' בכספים דהיכא דקא

צוה אותו. ולא את שרה: מיחייב

❖

בכספים (ב) דקא יהיב דמי ליתמי

תשחית ובל תטמא למתים : גמ' מאי כל

יהיב:

ז)

ח)

תורה אור השלם

איהו. כשיגדל: אשכחן מיד. לאברהם

אפירי וזל א] אין לוקח יכול לחזור

מצות הבן על האב אילימא כל מצות

1. וְאִם גָּאֹל ›גְאַל אֶת

נאמר כן: אינו אלא לשון זירוז.

בו אייקור יתמי יכלו לחזור בהם שלא

הגהות מהר"ב

דמיחייב ברא למיעבד לאבא נשים פטורות

הַשָּׂדֶה הַמַּקְדִּישׁ אֹתוֹ וְיָסַף

שיהא מהיר וזריז בדבר ונוהג מיד

יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש

חֲמִשִׁית כֶּסֶף עֶרְכְּךָ עָלָיו וְקָם

רנשבורג

והתניא ט) 2 איש אין לי אלא איש אשה מנין

ונוהג לדורות: תיפדה תפדה כו'.

ואמאי והא בהדיוט נמי איכא במי

ויקרא כז יט

לוֹ:

א] תוס' ד"ה אטו כו' דקא

2. אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ

כלומר קרי ביה תפדה: ואיהי

כשהוא אומר איש אמו ואביו תיראו הרי

שפרע וי"ל דלא דמי דהתם גבי יתמי

(א)

יהיב דמי ליתמי אפירי וזל אין

וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי יְיָ

מנלן דלא מיפקדא. איהי אמו מנין

מדאורייתא דינם כהדיוט וא"כ אינם

כאן שנים אמר רב יהודה ה"ק כל מצות הבן

כו'. נלענ"ד למחוק מלת אין

ויקרא יט ג

אֱלֹהֵיכֶם:

שאינה מצווה לפדות את בנה דכיון

קונים ב)בלא משיכה אלא שייפו חכמים

3. וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת ›צְחָק

ע"פ הסוגיא דגיטין יעוש"ה

המוטלות על האב לעשות לבנו אנשים חייבין

❖

ודו"ק:

כחם ג) לעשות כהקדש שיהו קונים

דמצות עשה שלא הזמן גרמא הוא

בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר

ונשים פטורות תנינא להא דת"ר האב חייב

י)ו

צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים:

בעי קרא למעוטה: לפדות את

בכסף הילכך במקום הפסדם של

בראשית כא ד

בבנו למולו זולפדותו חוללמדו תורה ולהשיאו

עצמו. כשהוא בכור ולא פדאו אביו:

יתומים אוקימנא ד) אדינא אע"ג דהדיוט

4. זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ

מוסף תוספות

אשה וללמדו אומנות וי"א אף להשיטו במים

כ)

ל)

בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ

ואיהי מנלן דלא מיחייבה. נהי

קאי במי שפרע כדי שלא יהיה כח

א. אפילו לא משכו נמי כיון

אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר:

רבי יהודה אומר כל שאינו מלמד את בנו

דאביה אינו מצווה לפדותה דכתיב

הדיוט מרובה משלהן ולא יבואו לידי

שאמר לפדותו במאתים. תוס'

בראשית יז י

אומנות מלמדו ליסטות ליסטות ס"ד אלא

בכור בניך אימא איהי תפדה נפשה

הפסד ע"י תקנת חכמים כי לולי

5. וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא ›מּוֹל

ב"ב קלג: ב. כי לא אמר לקנות

רק שוה בשוה. שם. ג. בתוס'

אֶת בְּשַׂר עָרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה

לכשתגדל דהא קרינן ביה

תפדה

התקנה היו חוזרים בהם אפי' קבלו

כאילו מלמדו ליסטות: למולו מנלן דכתיב

גיטין דף נב. מקשה בנ"א. גבי

הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ אֶת

אלמא מצוה אברא נמי

רמיא

המעות ד כיון שלא משך אבל הקדש

3 וימל אברהם את יצחק בנו ט והיכא דלא

הקדש כה"ג אינו יכול לחזור

בְּרִיתִי הֵפַר: בראשית יז יד

6. וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ

והך מצות עשה שאין הזמן גרמא

דמדאורייתא הוא דמקני בכספא

כיון דאיכא מי שפרע בהדיוט.

מהליה אבוה מיחייבי בי דינא למימהליה

ד. ולא קיימי אפי' במי שפרע.

וְאַמְּצֵהוּ כִּי הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי

היא: כל שאחרים כו'.

האב:

אבל רבנן תקנו משיכה להרויחן שלא

דכתיב 4 המול לכם כל זכר י והיכא דלא

שם. ה.

כמו פדיון הבן דאין

הָעָם הַזֶּה וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם

הוא לפדות. שלא פדאו

אביו:

יהא כח הדיוט חמור מכח הקדש

זמנו אלא [מ]שלשים, וקרי

אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה:

מהליה בי דינא מיחייב איהו למימהל נפשיה

מ)

ליה לקמן בפירקין (לד.) מ"ע

דברים ג כח

וכיון דהדיוט אינו יכול לחזור בו

כל

❖

7. אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ

שלא הזמן גרמא. תוס' הרא"ש.

דכתיב 5וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה איהי מנלן דלא

אלא א"כ מקבל עליו מי שפרע

אֲלֵיכֶם בְּיַד מֹשֶׁה מִן הַיּוֹם

מיחייבא דכתיב כאשר צוה אותו אלהים אותו ולא אותה אשכחן מיד

נוקמיה אדיניה בכסף ולא יוכל הקדש

אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ וָהָלְאָה

לְדֹרֹתֵיכֶם: במדבר טו כג

לדורות מנלן תנא דבי ר' ישמעאל כל מקום שנאמר צו אינו אלא זירוז מיד

לחזור בו כלל כיון שקיבל הכסף:

תוס' ר"י הזקן

אותו ולא אותה. וא"ת למ"ל קרא

8. וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה

ולדורות זירוז דכתיב 6וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו מיד ולדורות דכתיב 7מן

עד שימשוך. המטלטלין

וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ כֹּל

תיפוק ליה דמצות עשה

ויחזיק בקרקע. משכו. חפץ

בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶּה וְלֹא יֵרָאוּ

היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם: לפדותו: מנלן דכתיב כל בכור בניך

שמות לד כ

של הקדש שהגזבר מכרה.

פָנַי רֵיקָם:

שהזמן גרמא הוא שנימול בשמיני

תפדה והיכא דלא פרקיה אבוה מיחייב איהו למפרקיה דכתיב פדה תפדה

9. כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל בָּשָׂר

נ)

ס)

לפדותו. ליתן המעות. ונתן

ללידתו ונשים פטורות וי"ל כיון דמיום

הכסף. גבי הקדש כתיב שאין

אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיְיָ בָּאָדָם

ואיהי מנלן דלא מיפקדה דכתיב תיפדה תפדה כל שמצווה לפדות את עצמו

השמיני והלאה אין לה הפסק לאו

אדם קונה מן ההקדש אלא

וּבַבְּהֵמָה ›הְיֶה לָּךְ אַךְ פָּדֹה

מצווה לפדות את אחרים וכל שאינו מצווה לפדות את עצמו אינו

בכסף. משכו במאתים. איכא

תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם וְאֵת

זמן גרמא הוא ה וא"ת אכתי מ"ע

מאן דמפרש שלא דבר כלום

בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה

מצווה לפדות אחרים ואיהי מנלן דלא מיחייבא למיפרק נפשה דכתיב

❖

שהזמן גרמא הוא דאין מלין אלא

אלא ששאל לגזבר בכמה

במדבר יח טו

תִּפְדֶּה:

תפדה תיפדה כל שאחרים מצווים לפדותו מצווה לפדות את עצמו

ביום כדאיתא בפרק הערל (יבמות

כסף תתן לי זה החפץ ואמר

לו הגזבר במאתים ועמד

דף עב.) וי"ל דאתיא כמ"ד התם

וכל שאין אחרים מצווים לפדותו אין מצווה לפדות את עצמו ומנין שאין

ומשכו. אבל אם אמר לו

מוסף רש"י

דמילה שלא בזמנה נוהגת בין ביום

אחרים מצווין לפדותה דאמר קרא כל בכור בניך תפדה בניך ולא בנותיך

מאתים אתן לך אינו יכול

בין בלילה: ואיהי מנא לן דלא

מאי טעמא ונתן הכסף

לחזור בו אע"פ שלא משך,

תנו רבנן הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם לבנו רבי יהודה אומר בנו

ע)

וקם לו. אין הקדש נקנה

דאמירתו לגבוה כמסירתו

מיחייבה למיפרק נפשה דכתיב

במשיכה דכתיב ביה ויסף

קודמו שזה מצותו על אביו וזה מצות

בנו עליו אמר רבי ירמיה הכל מודין

להדיוט. והעיקר דלא אמרינן

תפדה תיפדה.

ואם תאמר תיפוק ליה

חמישית כסף ערכך עליו וקם

אמירתו לגבוה וכו' אלא במה

כל

לו ואין שטר וחזקה קונין

שהוא נותן לגבוה כגון שור

משום דכתיב כל בכור בניך תפדה

קרקעותיו ולא משיכה את

זה עולה כדאמרינן כיצד

דמשמע בניך ולא בנותיך ויש לומר דס"ד בכור

בניך אב חייב לפדות ולא נקבה אבל הנקבה תפדה עצמה להכי איצטריך להאי קרא:

המטלטלין (לקמן נד:). שהזמן

אמירתו לגבוה וכו', אבל מה

ואזיל שהוא אומר ליתן לא שייך

גרמא. דאיכא שעתא דלא

מחייב בה (לקמן לד.). וכל מצות לא תעשה וכו' ואחד הנשים חייבים. דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה ביה אמירתו לגבוה שהרי לא אמר שהוא נותן אלא יתן. ואיכא מ"ד אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט אמרינן במה שהוא

(ברכות כ:). דמחייב ברא למיעבד לאבא. כגון כבוד ומורא (לקמן ל.). שזה מצותו על אביו וזה מצות בנו עליו. מצות תחת ידו שהוא יכול למוסרו, אבל מה שאינו תחת ידו לא הוי כלום אפילו הקדישו אינו קדוש ומשום הכי אצטריך משכו,

פדייתו של אב זה היתה על אביו שמת ומצות בנו עליו (בכורות מט.).

דהא אפילו אין המעות בידו נתחייב בהן. משום הכי נקט פדאו במאתים לסברא דילן להודיע שנתן המעות ולסברא אחרינא

להודיע שהמעות ברשותו ונתנם, וה"ה אפילו לא נתנם אם הם תחת ידו דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט. ולפירושא קמא

משום סיפא נקט ליה כשהוקר דדוקא כשנתן מעות אין הגזבר חוזר אבל לא נתן מעות חוזר. הכא נמי נימא. דהא לעיל אע"ג דאין קנין הקדש במשיכה אמרינן לתועלת הקדש דקנה, הכא נמי אע"ג דקנין הקדש בכסף, לתועלת הקדש נימא דלא קנה משום

לא יהא כח הדיוט. אטו. כלומר וכי הדיוט רשאי לחזור בו והא אם יחזור בו יקבל עליו מי שפרע, הילכך גזבר לא יחזור בו וקנה הפודה שהרי תורה זכתה לו שיקנה בכסף, ומהדיוט נמי קנה כל כך שאם רוצה לחזור יקבל עליו מי שפרע. אבל לאו לחומרא

דכל היכא דאיכא מי שפרע להדיוט לא יחזור בו גזבר, דתנן בשקלים פ"ד ומתניא בפרק הזהב [ב"מ נז, ב] המקבל עליו לספק סלתות מד' סאין בסלע ועמדו שלש סאין בסלע יספק מארבע קבל עליו לספק ג' סאין בסלע והוזלו ועמדו מארבע נותן מארבע

שיד הקדש על העליונה, ואע"ג דבהדיוט איכא מי שפרע אם יחזור בו הלוקח. וזה ראיה דבבא קמייתא דאמרינן קנה דוקא כשלא הוזל אבל אם הוזל חוזר בו הגזבר ואינו מקבל עליו מי שפרע שיפה כח הקדש מכח הדיוט, אבל כשקנה הדיוט מגזבר ונתן

כסף אע"פ שהוקר קנה שהתורה אמרה שיקנו ההקדש בכסף. נשים פטורות. וכי הבת פטורה מכבוד אב ואם. שנים. שהזהיר הבן והבת. תנינא. תנן במתני' מה ששנו בברייתא. לסטות. שמתוך שאין לו אומנות [גורם לו] להיות מלסטם את הבריות. לכם.

רבים משמע והיינו ב"ד. אשר לא ימול ונכרתה. אלמא הוא מצווה. תפדה. קרי ביה תפדה דלא מחייבא לפדות את בנה דלא מפקדא בפרקונה דידה.