כט:
האשה נקנית פרק ראשון
קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ואזיל
כהן וטריף להו משעבדי. כלומר בבני חרי פריק ליה
כל היכא. דלית ליה נכסי אלא ה' סלעים: ככתובה בשטר דמיא.
שטז א מיי' פי"א
א) צ"ע בבכורות מח. דס"ל
מהלכות בכורים
לר"י התם איפכא [ע"ש
לבריה שאם היה פודה עצמו בבני חרי לא היה פודה
ובפדיון עצמו היה מחוייב קודם ששיעבד קרקעותיו ויטרוף את
הלכה ג סמג עשין קמד
בתוס' ד"ה ודכ"ע וכו'
בנו ממשעבדי דמיירי שנשתעבדו קודם שנולד הבן ולכך מקדים פדיון
הלקוחות הילכך בחמש בני חרי דאיכא פריק לבריה דאין זה
טוש"ע יו"ד סימן שה
תמצא ישוב נכון על קושיא
עליו יותר ממצותו: ואזיל כהן וטריף.
בנו ואין כאן אונאה ללקוחות דמצות
בנו עליו יותר ממצות ת) גופו
אונאה (א) שהרי מצות בנו
זאת], ב) [לעיל יג: וש"נ],
סעיף טו:
שיז ב מיי' שם הל"ד:
ג) [עי' תוס' שבועות ד:
לקוחות על פדיון עצמו: לאו ככתובה
כפ"ה וק' דאדרבה יש אונאה ללקוחות
שיח ג מיי' שם הל' כא
ד"ה בכל], ד) תוספתא
כל היכא דליכא אלא חמש סלעים א הוא
בשטר דמי. ואינו גובה ממשועבדים:
דמצות גופו עדיף ויאמרו (ג) פדה
טוש"ע שם סעי' יז:
דבכורות פ"ו ה"ג [ע"ש],
קודם לבנו מאי טעמא מצוה דגופיה עדיפא
שיט ד מיי' פ"א מהל'
דכתיב ולמדתם. קרא אחרינא הוא
את עצמך בתחלה ואם יאמר אפדה
ה) ברכות כז., ו) מכילתא
סוף פ' בא, ז) [שמות
ת"ת הל"ג סמג
את עצמי ממשעבדי יאמרו אין
ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם
כי פליגי היכא דאיכא חמש משועבדים
יג, ב], ח) [דברים כא,
עשין יב טוש"ע יו"ד סי'
(דברים ה): דלא מיחייבה. ללמד את
נפרעין מנכסים משועבדים במקום
וחמש בני חורין ר' יהודה סבר מלוה
טז], ט) [שם שם יז],
רמה סעי' א:
א)
ב)
שכ ה ו ז מיי' שם הל'
י) [עי' ב"ב כא ע"א],
בני חרי ואפי' פדה בנו בכור מבני
בנה דכתיב ולמדתם את בניכם קרי
א)
דכתיב בתורה ככתובה בשטר דמיא בהני
כ) [לקמן ל.], ל) תוספתא
א סמג שם טוש"ע
חרי יאמרו לכהן הנחנו לך מקום
ביה ולמדתם לאקושינהו דלא מיפקדא
דבכורות פ"ו ה"ג, מ) ס"א
חמש פריק לבריה ואזיל כהן ג) וטריף ליה
יו"ד סי' רמו סעי' ו
ללמוד : אחרים. האב: אם
לגבות ממנו אותם חמש בני חורין
ר)
(ב)
וממולא וגי' ע"י ומוצלח,
בהג"ה:
לחמש משועבדים לדידיה ורבנן סברי מלוה
שכא ח ט מיי' שם הל"ד
נ) [בכת"י נוסף: לא
היה בנו זריז. והאב רואה שיצליח
ולכך פירש ר"י דמיירי כגון דאיכא
טוש"ע יו"ד סי'
אשכח איניש דיהיב ליה
דכתיב באורייתא לאו ככתובה בשטר דמיא
חמש משועבדי' מיצחק שעשאן
ש)ממנו ואין לו סיפוק נכסים שילמדו
אושפיזא], ס) [בכת"י: אי
רמה סעי' ב:
והילכך מצוה דגופיה עדיף ת"ר לפדות את
אפותיקי לכהן בעבור יעקב בנו
שניהם ילמוד בנו והוא יטריח אחר
שכב י מיי' שם הל"ה
ד)
לאו דאיתרחיש לי ניסא],
ע) תוספתא שם ע"ש,
סמג שם טוש"ע
בנו ולעלות לרגל פודה את בנו ואחר כך
מזונות ויספיקנו: בי רבנן. בהמ"ד
ואח"כ מכרה ושוב גדל יעקב והיה
ב
פ) מנחות קי., צ) ב"ב
יו"ד סי' רמו סעי' ב:
רחוק מן היישוב הוה: לא ליתיב
לו בן ועמד הוא ובנו לפדות ואין
עולה לרגל ר' יהודה אומר עולה לרגל
שכג כ מיי' פט"ו מהל'
קמז. ברכות ה: מד. שבת
ליה אינש אושפיזא. לרב אחא ועל
להם אלא ה' סלעים מבני חרי ב) ור'
אישות הל"ב סמג
ט: ביצה ה. יד: תענית
ואח"כ פודה את בנו ה) שזו מצוה עוברת וזו
עשין מט טוש"ע אה"ע
ד: סוכה לו. מח. יומא
יהודה סבר מלוה הכתובה בתורה
כרחו ילין בבית המדרש ומתוך
❖
מצוה שאינה עוברת בשלמא לר' יהודה
כא: ב"מ קז., ק) [בדפו"ר:
סי' א סעי' ג:
ככתובה בשטר דמי והיו לו אפותקאות
חסידותו יעשה לו נס ויהרוג את
שהגיעו], ר) [צ"ל ללמד.
כדקאמר טעמא אלא רבנן מאי טעמייהו
המזיק: בת. לן: אידמי ליה. מזיק:
בשטר לכהן קודם ולכך גובה מהן
(רש"ש. ודלא כהב"ח)],
דאמר קרא כל בכור בניך תפדה והדר לא
ש) [ברש"י שברי"ף נוסף:
1
כתנינא דשבע רישי. שהיו לו שבע
אע"פ שיש בני חרי ליעקב לפי שמצותו
מוסף רש"י
יותר], ת) [בדפו"ר נוסף:
יראו פני ריקם ו) ת"ר מנין שאם היו לו
גולגולות: כל כריעה דכרע. רב
על נכסי אביו יותר מעל נכסי עצמו
מלוה הכתוב בתורה.
שמצותו על אביו דמצות
חמשה בנים מחמש נשים שחייב לפדות
דחוב האב על נכסי האב ולא על
אחא ומתפלל על אותו מזיק נתר
כגון פדיון הבן ה'
[צ"ל ומצות, רש"ל] בנו
ג
עליו], א) [גיטין מח ע"ב],
סלעים דזכי ליה רחמנא
חד רישא: סכינתין. סכנתם אותי:
נכסי הבן ואינם יכולים לומר הנחנו
כולן ת"ל כל בכור בניך תפדה פשיטא
ב) [ע' תוס' שבועות ד:
. בהני
לכהן (בכורות מח.)
הא לן הא להו. בני בבל היו הולכין
לך מקום בנכסי יעקב שאין עליו לשלם
בפטר רחם תלא רחמנא מהו דתימא נילף
ד"ה בכל], ג) [יואל ד],
חמש פריק לבריה.
ז)
ד) [לקמן מט ע"ב], ה) [דף
חוב של אביו ומנכסיו אין לו כלום
וגורסין משניות התנאים בא"י ומתוך
דאי יהיב בני חורין
בכור בכור מנחלה מה להלן ראשית אונו אף
❖
ח)
ט)
משום פדיון דידיה תו
ח ע"ב],
וכן משמע הלשון דקתני שזה מצותו
שלומדים חוץ למקומם אין צרכי הבית
כאן ראשית אונו קמ"ל: ללמדו תורה:
לא מיפריק בנו דשמא
על אביו א: הא לן והא להו. פי'
מוטלים עליו נושא אשה דהוה בלא
שיעבוד הלקוחות קדם
מנלן דכתיב ולמדתם אותם את בניכם
2
ללידת בנו (בכורות מט:).
בקונטרס בני בבל היו הולכין וגורסין
הרהור ואח"כ הולך ולומד תורה:
תורה אור השלם
ואזיל כהן וטרף לחמש
והיכא דלא אגמריה אבוה ד מיחייב איהו
להו. לבני א"י הלומדים במקומם אם
משניות התנאים בא"י ומתוך שלומדים
משועבדים לדידיה.
1. וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה
למיגמר נפשיה דכתיב ולמדתם איהי מנלן
חוץ למקומם אין צרכי הבית מוטל
נושא אשה יהו צרכי הבית מוטלין
י)
חמש סלעים דידיה אזיל
בְשֶׂה וְאִם לֹא תִפְדֶּה
כהן וטריף ממשעבדי שהרי
עליו ויבטלוהו: חזייה. רב הונא לרב
דלא מיחייבא דכתיב ולימדתם ולמדתם
עליהם נושא אשה דהוה ליה בלא
וַעֲרַפְתּוֹ כֹּל בְּכוֹר בָּנֶיךָ
שיעבודו של כהן קדם
תִּפְדֶּה וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי
המנונא: דלא פריס סודר. כדרך
הרהור ואח"כ לומד תורה הא להו
הכל שמצווה ללמוד מצווה ללמד וכל שאינו
והיינו דקאמר שמצותו
שמות לד כ
רֵיקָם:
לבני א"י הלומדים במקומם אם נושא
הנשואין שהיו רגילין לכסות ראשן:
2. וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת
על אביו כלומר שמאביו
מצווה ללמוד אינו מצווה ללמד ואיהי מנלן
נשתעבדו אותן נכסים
אשה יהו כל צרכי הבית מוטלין
בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ
הוה
דלא מיחייבה למילף נפשה דכתיב ולימדתם
לכהן (שם). לאו ככתובה
ו
בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ
עליו ויבטלוהו וקשה לר"ת דמשמע
בשטר דמיא. ואי יהיב
וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ:
ולמדתם כל שאחרים מצווין ללמדו מצווה ללמד את עצמו וכל שאין אחרים
❖
דקאמר שמואל דנושא אשה תחלה כדי
בני חורי בשביל פדיון
דברים יא יט
מצווין ללמדו אין מצווה ללמד את עצמו ומנין שאין אחרים מצווין ללמדה
בנו תו לא מיפריק איהו
ז
להיות בלא הרהור ומוקי לה למילתיה
דכהן לא מצי טריף
דאמר קרא ולמדתם אותם את כ) בניכם ולא בנותיכם ת"ר ל) הוא ללמוד
בבני בבל א"כ אכתי איכא הרהור כיון
לקוחות (שם). פטר רחם.
הגהות הב"ח
ובנו ללמוד הוא קודם לבנו ר' יהודה אומר אם בנו זריז וממולח ותלמודו
שהולכים ללמוד חוץ למקומן ועוד קשה
שפתח את הרחם תחילה
ח
ט
מ)
(א) רש"י ד"ה ככתובה
כמו פוטר מים ראשית
אחר שנשא אשה היאך יצא חוץ למקומו
מתקיים בידו בנו קודמו כי הא דרב יעקב בריה דרב אחא בר יעקב
מדון וכן יפטירו בשפה
וכו' דאין זה אונאה
ללמוד והלא הוא צריך לחזור אחר
ללקוחות שהרי: (ב) ד"ה
שדריה אבוה לקמיה דאביי כי אתא חזייה דלא הוה מיחדדין שמעתיה
יפתחו שפתים (שמות יג
ב). אפילו ביממא הוו
דלא מיחייבה וכו' ולמדתם
מזונות אשתו ובניו ובפ"ק דגיטין (דף
א"ל אנא עדיפא מינך תוב את דאיזיל אנא שמע אביי דקא הוה אתי
מיתזקי. מצויין בו מזיקין
את בניכם קרי ביה
ו:) אשכחן דשלח רבי אביתר בני אדם
❖
הוה ההוא מזיק בי רבנן דאביי דכי הוו עיילי בתרין אפי' ביממא הוו
.
ולמדתם וכו' ללמוד
(לקמן לט:)
הבאים משם לכאן הם מקיימין בעצמן
אחרים הס"ד ואח"כ מ"ה
מיתזקי אמר להו לא ליתיב ליה אינש אושפיזא אפשר דמתרחיש ניסא
הוא האב: (ג) תוס' ד"ה
ויתנו את הילד בזונה ואת הילדה מכרו
ואזיל וכו' ויאמרו לו פדה
נ) על בת בההוא בי רבנן אידמי ליה כתנינא דשבעה רישוותיה כל כריעה
תוס' ר"י הזקן
ביין ג) פירוש שצריכין בניו ובנותיו
❖
וכו' יאמרו לו אין:
דכרע נתר חד רישיה אמר להו למחר אי לא איתרחיש ניסא סכינתין ת"ר
להתמשכן בעבור מזונותיהן משמע
ס)
ע)
כל שאחרים. שהאב
מצווה לפדותו. חמש
ללמוד תורה ולישא אשה ילמוד תורה ואח"כ ישא אשה ואם א"א לו
שאין עושים יפה שהולכים ללמוד חוץ
י
משועבדים. ששעבד יעקב
מוסף תוספות
למקומן על כן נראה לר"ת איפכא דר'
בלא אשה ישא אשה ואח"כ ילמוד תורה אמר רב יהודה אמר שמואל
פ)
*אחר שנולד ראובן ויש
יוחנן דאמר ריחים בצוארו ויעסוק
א. בתוס' הרא"ש כתוב.
ביד ראובן סלעים בני
הלכה נושא אשה ואח"כ ילמוד תורה ר' יוחנן אמר ריחיים בצוארו ויעסוק
חורין לפדות חנוך. לפדות
ובהא ניחא נמי דקאמר ר'
בתורה לבני בבל דיבר שאינו יכול
בתורה ולא פליגי הא לן והא להו: משתבח ליה רב חסדא לרב הונא
צ)
[וכו'] ולעלות. כלומר
יהודה בנו קודמו שמצותו
להניח אשתו וילך וילמוד תורה ב ועוד
ואין בידו כדאי לזה ולזה
על אביו והא אמרינן
בדרב המנונא דאדם גדול הוא א"ל כשיבא לידך הביאהו לידי כי אתא
שהם ד) ענייםג ושמואל דאמר נושא אשה
ששתי מצות אלו צריכים
דלכו"ע מצוה דגופיה
חזייה דלא פריס סודרא א"ל מאי טעמא לא פריסת סודרא א"ל דלא נסיבנא
הוצאה, לפדות צריך חמש
עדיפא אלא ודאי ה"פ
תחלה לבני א"י אמר שיכולים ללמוד
סלעים לכהן ולעלות
שמצותו על אביו ויכול
אהדרינהו לאפיה מיניה א"ל חזי דלא חזית להו לאפי עד דנסבת רב
במקומם וגם הם עשירים וטוב לו
ד
צריך מעות להוצאת
הכהן לגבות פדיון עצמו
הונא לטעמיה דאמר בן עשרים שנה ולא נשא אשה כל ימיו בעבירה
שישא אשה וילמוד תורה בטהרה
הדרך. עולה לרגל. במעות
מנכסים ששיעבד אביו.
כ
ועי' מהרש"א על רש"י ד"ה
שבידו וכשתמצא ידו
ומיהו פעמים שגם בני א"י היו
בעבירה סלקא דעתך אלא אימא כל ימיו בהרהור עבירה אמר רבא
ככתובין. ב.
יפדה בנו מפני שהיא
מההיא דרבי
יוצאים חוץ למקומם לבבל ללמוד
וכן תנא דבי ר' ישמעאל עד כ' שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי
אביתר. ריטב"א. ג. ומכיון
מצוה שאינה עוברת.
תורה אלא רובם היו לומדים
והלכה כרבנן והביא זה
שנשא אשה אינם יכולים
ישא אשה כיון שהגיע כ' ולא נשא אומר תיפח עצמותיו אמר רב חסדא
ק)
הר"ם במתנות שבגבולין
ללמוד בעירם מפני
במקומם ואין תימה אם שמואל
האי דעדיפנא מחבראי דנסיבנא בשיתסר ואי הוה נסיבנא בארביסר
פי"א [מהל' בכורים ה"ד].
שצריכין לטרוח אחר
שהיה מבני בבל דמורה לבני א"י
פרנסתן. שם. (עי'
אבל בשאר מצות מודו
הוה מהרש"א.). ד. ויש להם
ליה לר' יהודה דטעמא
שהיו לפניו תלמידים מבני א"י שהיה
קאמר. ושמעינן מיהא
ספק ללמוד אחר שנשאו
מדבר להם ור' יוחנן אע"פ שהיה מא"י היה מדבר לתלמידים שלפניו מבבל וכן מצינו בפ"ק דשבת (דף ט:) גבי מאימתי התחלת אכילה רב אמר
דבשאר מילי עביד מצוה
ולא היו צריכין לטרוח
משיטול
בתר מזונם. שם.
עוברת ברישא לדברי
הכל. וביארנו זה במועד
קטן פ"ק בתכלית הביאור ה). ואם אי אפשר. שיצרו מתגבר עליו. הא לן. פי' בני בבל שהולכים חוץ לעירם ללמוד תורה אין צרכי הבית מוטלין עליהם הילכך ישא אשה ואח"כ ילמוד תורה, אבל בני ארץ ישראל שלומדים תורה במקומם
אם ישאו אשה תחלה צרכי הבית מוטלים עליהם ונתבטל. ומסתברא דהכי פירושא, הא לן שיצרנו מתגבר עלינו, הא להו שמתוך שהם חפצים בתורה אין יצרם מתגבר עליהם. והשתא לא פליגי שמואל ור' יוחנן עם הברייתא. וכן נראה
מפי' הר"ם פ"א [מהל' ת"ת ה"ה].
* אולי צ"ל ששעבד יעקב קודם שנולד ראובן ויש ביד יעקב ה' סלעים לפדות ראובן בנו. ועי' בתוס' ד"ה ואזיל מש"כ בש"כ בדם ר"י.