19/56

האשה נקנית

פרק

ראשון קידושין

ל.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

הוה אמינא ליה לשטן גירא בעיניך. כלומר הייתי מתגרה בו

ושטן

משיטול ידיו ורבי חנינא אמר משיתיר חגורו ומפרש התם הא לן

א) [לקמן פא.] סוכה לח.,

א [מיי' פ"א מהל' ת"ת

ב) [לעיל כט:], ג) [ברכות

הל"ז טוש"ע י"ד סי' רמה

הוא יצר הרע ולא אירא שיחטיאני: אדידך על צוארי דבריך. בעוד

והא להו וע"כ רבי חנינא אע"ג שהיה מארץ ישראל היה מדבר

כא: ע"ש] פסיקתא פרשה

סעיף ו]:

לתלמידים שלפניו מבבל כדאמרי' התם הני חברין בבלאי כיון דשרו

ידך תקיפה על בנך קודם שיגדיל ולא יקבל תוכחתך השיאו אשה:

שכד ב מיי' פ"א מהל'

ואתחנן, ד) [בכת"י:

משיתסר. שנין הגיע זמן לכנוס ויותר

המנייהו לא מטרחי להו משמע דבני בבל היו רגילין בהתרת חגורה

מעשרין ותרתין אל תאחרהו.

מדרשא. וכדלקמן], ה) ע"ז

ת"ת הלכה ב סמג

יט:, ו) [חדוש גדול כי

עשין יב טוש"ע י"ד סימן

ומיהו קשה מהא דאמר בפרק כיצד

לשון אחר אדידך על צוארי דבריך

בכל חומש וכן בתקונים

רמה סעיף ג:

הוה אמינא א) לשטן גירא בעיניך א"ל רבא

בשעה שעוד ידך תקיפה עליו הוי

מברכין (ברכות דף מד. ש)) דקאמר רב

שכה ג ד מיי' שם הלי"א

מדויקים בפ' צו סי' ח'

לר' נתן בר אמי אדידך על צוארי דבריך

זהיר ללמדו תוכחות ואיזה זמנו

חסדא על הארץ ועל פירותיה ורבי

וסמג שם טוש"ע

סוף פסוק ז' ויאפד לו בו

❖

י"ד סימן רמו סעיף ד:

נדפס על צדו חצי התורה

משיתסר ועד עשרים ותרתין בציר

יוחנן אמר על הארץ ועל הפירות א

משיתסר ועד עשרים ותרתי ואמרי לה

בפסוקים], ז) [בכת"י

משיתסר אין בו דעת לקבל תוכחות

ופריך עלה דרב חסדא אינהו אכלי

מתמני סרי עד עשרים וארבעה כתנאי

נוסף: אביי (וכדלקמן,

כל כך ואל תכביד יסורין ותוכחות

ואנן מברכים ומשני איפוך ומאי

וכ"ה ביעב"ץ) ניתי ס"ת

תורה אור השלם

חנוך לנער על פי דרכו ר' יהודה ורבי

ונימנינהו], ח) שבת מט:,

ויותר מעשרים ותרתין יש לחוש נ)שלא

קושיא דלמא רב חסדא שהיה מבבל

ט) נדרים לח., י) [כפי

נחמיה חד אמר משיתסר ועד עשרים

1. חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ

יבעט וזה עיקר: על פי דרכו. דרך

מדבר לתלמידים שהיו לפניו מא"י ור'

חשבון הנמסר בכל החומשין

גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר

ותרתין וחד אמר מתמני סרי ועד עשרים

עולה פסוקי התורה חמשת

יוחנן לבני בבל כמו בכל דוכתי וי"ל

שכל ימיו יהא מתנהג בו חנוך לו

משלי כב ו

מִמֶּנָּה:

2. וְלִמַּדְתֶּם אֹתָם אֶת

אלפים תתמ"ה וע' בילקוט

וארבעה: עד היכן חייב אדם ללמד את

בנערותו ואיזוהי נערותו רבי יהודה

דקים להו דלא הוו באותה שעה תלמידי

פ' עקב רמז תתנ"ה

בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּךָ

בנו תורה אמר רב יהודה אמר שמואל כגון

ורבי נחמיה כו': זבולון בן דן. תלמיד

דרב חסדא מתלמידי א"י ומיהו נראה

ובזית רענן גורס ה'

בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ

אלפים תתמ"ב], כ) [בכת"י

זבולון בן דן שלימדו אבי אביו מקרא ומשנה

שהיה בימיהם: אינו מלמדו משנה.

לה"ר יצחק דמההיא דכיצד מברכין

וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ:

ודפו"ר: שמונה אלפים

דברים יא יט

ל"ק מידי דשאני ענין אכילה וברכות

ס)אין חובת בנו עליו אלא במקרא מכאן

ותלמוד הלכות ואגדות מיתיבי למדו מקרא

3. רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר

וכו'. וע"ע מהרי"ט, ורש"ש

ואילך ילמד הוא לעצמו: תורה. ולא

דדין הוא לכל אדם שיברך לפי המנהג

על תוד"ה יתר], ל) ספרי

אין מלמדו משנה ואמר רבא מקרא זו תורה

נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח

פ' ואתחנן, מ) [בספרי:

נביאים וכתובים ע): כזבולון בן דן

של מקום שהוא ת) שם אפי' לא היה

אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ

כזבולון בן דן ולא כזבולון בן דן כזבולון בן

וכן הוא אומר אמור וכו'.

עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ

שלמדו אבי אביו. ועד היכן נמי

מאותו מקום ולהכי מתמה גמרא

(רש"ש ע"ש.)], נ) [ברש"י

כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם

דן שלמדו אבי אביו ולא כזבולון בן דן

דקאמרי' הכי קאמרי' עד היכן אדם

אליבא דרב חסדא שהיה מבבל א)ולמה

רי"ף: שמא], ס) [ברש"י

לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ:

דאילו התם מקרא משנה ותלמוד הלכות

שברי"ף: אין עליו חובה

דברים ד ט

חייב פ)ללמוד תורה בדורותיו אמר רב

מברכין על פירותיה דמשמע היינו

4. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ

ללמדו משנה כי אם מקרא

ואגדות ואילו הכא מקרא לבד ואבי אביו מי

פירות של א"י: ב)[יתר עליו תהלים

יהודה לבנו ולבן בנו: דשדי דיסנא

וכו'], ע) [ברכות ה

בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ

מיחייב והתניא ולמדתם אותם את בניכם

שמונה כו'. תימה דע"כ בחומש יש

ארישיה. סדין שאינו ראוי לעטיפת

ע"א, ע"ש. (מצפה איתן)],

וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ

פ) [ברש"י שבע"י: ללמד,

דברים ו ז

וּבְקוּמֶךָ:

הראש אלא כיסוי בעלמא שם על

יותר דאפילו אם יהיו פסוקי תהלים

ולא בני בניכם ומה אני מקיים והודעתם

וכצ"ל (רש"ש)], צ) [לקמן

5. כֹּל הוֹלֵךְ עַל גָּחוֹן וְכֹל

ראשו שלא לילך בגילוי ראשו צ) ולא

מג' תיבות בלבד אינו כ"כ כמו שיש

לבניך ולבני בניך לומר לך שכל המלמד את

לא ע"א, ע"ש], ק) [ברש"י

הוֹלֵךְ עַל אַרְבַּע עַד כָּל

בחומש. ת"י]: לא צריכא ליומי.

הספיק להתעטף בסודרו: מאי כולי

שבע"י נוסף: חד זימנא

מַרְבֵּה רַגְלַ›ם לְכָל

בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו למדו לו

מאי ושננתם בב' נונין ש"מ

הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ

האי. שמיהרת לצאת בלא עטיפה

פירש בקונטרס ימי השבת כלומר שני

ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות הוא דאמר

שישמיע אותו שני פעמים

לֹא תֹאכְלוּם כִּי שֶׁקֶץ

ההוגנת לך: לא טעים אומצא. בשר

ימים מקרא ושני ימים משנה ושני

והיינו ושלשתם], ר) [צ"ל

ויקרא יא מב

הֵם:

כי האי תנא דתניא ולמדתם אותם את בניכם

6. וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת

תלמוד. וכ"ה בדפו"ר

מעט בגחלים היו רגילין לטעום

ימים גמרא ב ולא נהירא דא"כ אכתי

ובע"י], ש) [ושם ד"ה

אין לי אלא בניכם בני בניכם מנין ב ת"ל

דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה וְהִנֵּה

בבקר: עד דמקרי לינוקא ומוספיה.

הוה מצי למיפרך מי ידע כמה חיי

אינהו], ת) [בדפו"ר נוסף:

שֹׂרָף וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר

והודעתם לבניך ולבני בניך א"כ מה ת"ל

מהדר לו מה שקרא אתמול ומלמדו

ונ"ל לפרש בכל יום ויום עצמו ישלש

עומד], א) [אצ"ל בבבל

וְעַל אִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן

למה מברכין], ב) [דיבור

עוד פסוק יותר: אלא ושלשתם.

בניכם בניכם ולא בנותיכם אמר ריב"ל כל

על כן תיקן בסדר רב עמרם גאון

הַנּוֹתָרִם לֵאמֹר:

ב)

ג)

זה שייך אחרי דיבור נקראו

ויקרא י טז

מדלא כתיב ק) ושניתם שישלישם: ליומי.

כמו שאנו נוהגים בכל יום קודם

המלמד את בן בנו תורה מעלה עליו הכתוב

סופרים], ג) [שם ד"ה

7. וְהִתְגַּלָּח וְאֶת הַנֶּתֶק

ימי השבוע: לפיכך נקראו

פסוקי דזמרה לומר מקרא ומשנה

בלולה], ד) [שם ד"ה

(א)

כאילו קבלה מהר סיני שנאמר והודעתם

לֹא יְגַלֵּחַ וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן

❖

במסכת],

כו'. מילתא באפי נפשה היא: גמ' ר).

וגמראג ור"ת פי' שאנו סומכין אהא

אֶת הַנֶּתֶק שִׁבְעַת יָמִים

לבניך ולבני בניך וסמיך ליה יום אשר

ויקרא יג לג

שֵׁנִית:

סברות וטעמי סתימתיהן של משניות

דאמרינן בסנהדרין (דף כד. ג)) בבל

יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר

עמדת לפני ה' אלהיך בחורב רבי חייא בר

ולתרצם במה שסותרות זו את זו:

בלולה במקרא במשנה ובגמרא דגמרת

וְזִיז שָׂדַי ›רְעֶנָּה:

הגהות הב"ח

אבא אשכחיה לריב"ל דשדי דיסנא ארישיה

תהלים פ יד

נקראו ראשונים סופרים. כדכתיב

בבל בלול מכולם ד:

(א) רש"י ד"ה גמ' צ"ל

9. וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן

נקראו סופרים. פי' בקונטרס

וקא ממטי ליה לינוקא לבי ד)כנישתא א"ל מאי

❖

(ד"ה א ב) ומשפחות סופרים יושבי

קודם ד"ה לפיכך:

וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה

כולי האי א"ל מי זוטר מאי דכתיב והודעתם

יעבץ: וי"ו דגחון. כל הולך על

כדכתיב ומשפחות סופרים

לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל

חֲמָתוֹ: תהלים עח לח

גחון: לא זזו משם. לא איתפרש

יושבי יעבץ ובירושלמי (שקלים פ"ה)

לבניך וסמיך ליה יום אשר עמדת לפני ה'

01. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה

הגהות הגר"א

היכא: חסר ממנו. ממנין ס"ת:

מפרש שעשו כל התורה כולה מספרות

אלהיך בחורב מכאן ואילך רבי חייא בר

הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב

[א] חסר דניאל וד"ה כו'

יהו מחודדין בפיך. חזור עליהם

כגון אבות מלאכות ארבעים חסר

הֶעָנָן בַּעֲבוּר ›שְׁמַע הָעָם

אבא לא טעים אומצא עד דמקרי לינוקא

❖

כצ"ל:

בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ

ובדוק בעומקם שאם ישאלך אדם לא

אחת (שבת דף עג.) וארבעה אבות

ומוספיה רבה בר רב הונא לא טעים אומצא

יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה

תצטרך לגמגם אלא שתוכל לומר מיד:

נזיקין

וכיוצא בהם:

(ב"ק דף ב.)

אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְיָ:

אל תגמגם ותאמר לו. והא דאמר

אמור עד דמייתי לינוקא לבית מדרשא אמר רב

❖

שמות יט ט

מוסף רש"י

ספרא משום ר' יהושע בן חנניא מאי דכתיב 4 ושננתם לבניך אל תקרי

באלו מציאות (ב"מ דף כג: ד))

חנוך לנער על פי

ושננתם אלא ושלשתם לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש

דצורבא מרבנן משני בדיבוריה במסכ'

ה)

דרכו. לפי מה שתלמד

מוסף תוספות

לנער ותחנכהו בדברים אם

במשנה שליש בתלמוד מי יודע כמה חיי לא צריכא ליומי לפיכך נקראו

אומר ר"ת דהיינו אם שואלים אותו

לטוב אם לרע גם כי

א. ואמר התם לא פליגי

אם למדת מסכת זו אל יתגאה לומר

ראשונים סופרים שהיו סופרים כל האותיות שבתורה שהיו אומרים וא"ו

יזקין לא יסור ממנו (משלי

הא לן הא להו. תוס' שבת

שלמדה כלומר למדתי הרבה אבל אם

כב ו). תלמוד. סברת

ט: ב. ולשון ליומי דחקו

5 דגחון חציין של אותיות של ס"ת 6 דרש דרש חציין של תיבות 7והתגלח

טעמי המשניות שממנו

לפרש כן. תוס' ע"ז יט:

שואלים אותו דבר הלכה או שצריכין

של פסוקים יכרסמנה חזיר מיער עי"ן דיער חציין של תהלים והוא

יוצאה הוראה אבל המורים

ו)

ג. פסוקי התמיד ומשנת

ללמוד ממנו מסכ' צריך שיהיו מחודדים

הוראה מן המשנה נקראו

איזהו מקומן וברייתא

רחום יכפר עון חציו דפסוקים בעי רב יוסף וא"ו דגחון מהאי גיסא או

בפיו שלא יגמגם בדבר ולא דמי להא

מבלי העולם במס' סוטה

דרבי ישמעאל. תוס' שם.

מהאי גיסא א"ל ניתי ס"ת ואימנינהו מי לא אמר רבה בר בר חנה לא זזו

(כב.) (ברכות ה.). לתת

ד. ובו אנו יוצאים ידי

ז)

ח)

דאמר מר (מסכת ד"א זוטא פ"ג) למד

❖

לב להבין סתימות טעמי

חובותינו. תוס' הרא"ש.

משם עד שהביאו ספר תורה ומנאום א"ל אינהו בקיאי בחסירות ויתרות

לשונך לומר איני יודע שמא תתבדה

המשנה מה הם וכששתים

אנן לא בקיאינן בעי רב יוסף והתגלח מהאי גיסא או מהאי גיסא א"ל אביי

סותרות זו את זו יבין

ותאחז דהיינו במילי דעלמא ואפילו

לתרץ שיהיו שתיהן קיימות

בדברי תורה לא יאמר יודע אני דבר

פסוקי מיהא ליתו לימנוי' בפסוקי נמי לא בקיאינן דכי אתא רב אחא בר אדא

תוס' ר"י הזקן

ט)

או לדעת דברי התנאים

להתפאר בו בכך אלא מה שיודע

אמר במערבא פסקי ליה להאי קרא לתלתא פסוקי ויאמר ה' אל משה הנה

החולקים בדבר ונימא הא

גירא. חץ, ומשל הוא.

מני פלוני חכם הוא (ב"מ

יורה וילמוד לתלמידים:

ידך על צוארא דבריך.

אנכי בא אליך בעב הענן תנו רבנן חמשת אלפים ושמונה מאות ושמונים

י)

כ)

לג.). לא צריכא ליומי.

כלומר דקדק אחריו שילך

ב' ימים מקרא וב' ימים

ושמונה פסוקים הוו פסוקי ס"ת יתר עליו תהלים שמונה חסר [א] ממנו דברי הימים שמונה ל) תנו רבנן ושננתם

בדרך טובה שאם ילך בה

משנה וכו' וכן כל שבוע

בזה הזמן כל ימיו ילך

שיהו דברי תורה מחודדים בפיך שאם ישאל לך

אדם

דבר אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד שנאמר

מ)

ושבוע (ע"ז יט:). לא זזו

בה דכתיב חנוך לנער על

משם. לא ידענו היכא

אמור

פי דרכו, הרגילהו בדרך

איתמר ומיהו לענין וי"ו

ראויה לו גם כי יזקין לא

דגחון אתמר, מדפרכינן לה ומתרצינן אינהו הוו בקיאי בחסרות ויתרות, ש"מ לענין אותיות איתמר (שבת מט:).

יסור ממנה. ואית דמפרש ידך ממש, כלומר הכהו דרך תוכחה, והא דאמרינן [מו"ק יז, א] לפני עור לא תתן מכשול

[ויקרא יט, יד] לאזהרה למכה בנו גדול, איירי דוקא במכה והולך.