ל:
האשה
נקנית פרק ראשון
קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אמור לחכמה
אחותי
את. שתהא בקי בה כאחותך שאסורה לך. אי נמי מסיפא דקרא
ר) ידוע לך: כחצים
ומודע לבינה תקרא שתהא
שכו א מיי' פ"כ מהל'
א) [שבת קמה: סנהדרין
ז:], ב) ספרי פ' עקב
סנהדרין הלכה ז
ביד גבור. שנלחם בהם עם אויביו: כן בני הנעורים. תלמידיו של אדם הקרויין בניו כמו שאמר יחזקיהו (ד"ה ב כט) בני עתה אל
(עירובין נד), ג) ע"ז י:,
סמג עשין כז טוש"ע חו"מ
תשלו ואומר הנה אנכי והילדים אשר נתן לי וגו' (ישעיה ח): אשר מלא את אשפתו מהם. משום דדמינהו לחצים נקט לשון מילוי
ד) [ב"ב טז.], ה) [בכת"י:
סימן י סעיף א:
אשפה: את
אויבים בשער. סיפא דאשרי הגבר הוא: נעשו אויבים. מתוך שמקשים זה לזה ואין
זה מקבל דברי זה: את והב בסופה.
שכז ב מיי' פ"כ מהל'
הרי הוא נמסר בידך,
שנאמר וכו'], ו) ספרי
אישות הל' א סמג
הכי דריש לה ספר מלחמות מלחמה
פ' עקב, ז) סוכה נב.,
אם
לאוין פא טוש"ע אה"ע
אמור לחכמה אחותי את וגו' ואומר
ברזל הוא מתפוצץ. תימה
שעל ידי ספר אהבה יש בסופה:
1 א) א
ח) [שם: איתא ר' שמעון בן
סימן קיג סעיף א:
דהא קרא משמע שהפטיש
קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך
שכח ג ד מיי' פ"ו מהל'
ושמתם את דברי אלה סם תם. שלם
לקיש], ט) [בסוכה ובע"י
2
ממרים הל' ו סמג
ה', וכבפסוק. ונדכצ"ל],
מפוצץ סלע ומשברו וכן קשה בפרק
שאינו חסר שום הצלה: מה שהנאתך.
א
ואומר
כחצים ביד גבור כן בני הנעורים
3
י) [בכת"י: שנאמר אבנים
עשין קיג טוש"ע י"ד סימן
ד) דיני ממונות (סנהדרין דף לד.) דקאמר
כל מה שדעתך נוחה הימנו ואפי' דבש
ואומר חצי גבור שנונים
ואומר
חציך
שחקו מים ואין מים אלא
רמ סעיף יז:
4
5
מה פטיש מתחלק לכמה ניצוצות אף
שכט ה מיי' שם הלכה
וכל מיני מתיקה שקשים למכה : נומי.
תורה שנאמר הוי כל צמא
ש)
שנונים
עמים תחתיך יפלו ואומר 6 אשרי
❖
א:
לכו למים. ועי' תענית ז
דברי תורה מתחלק לכמה טעמים
צמחים בורפיליו"ש בלע"ז: אם
ע"א], כ) כתובות נב:,
הגבר אשר מלא את
אשפתו
מהם
ושם גריס רשב"ם מחלק ול"ג מתחלקב
תטיב. לקח טוב: שאת. תתנשא
ל) [צ"ל ונלבשה. רש"ש],
לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער
ויש ה) שגורס כאן אם ברזל הוא ו)מפעפע
מ) [לעיל כט.], נ) ת"כ פ'
על יצרך: משאו ומתנו. של יצר
מוסף רש"י
קדושים פרשה א תוספתא
מאי את אויבים בשער אמר רבי חייא
ואם סלע הוא מתפוצץ שנאמר הלא
הרע באדם להחטיאו: ואם אתה
פ"א, ס) [לקמן לה.],
כן בני הנעורים. אלו
בר אבא אפי' האב ובנו הרב ותלמידו
כה דברי כאש וכפטיש יפוצץ סלע
רוצה. עסוק בתורה ואתה מושל בו:
ע) ב"מ לב. ת"כ פ' קדושים
התלמידים שאדם מעמיד
שהאש מפעפע הברזל והפטיש מפוצץ
פרשה א, פ) [לקמן לב
מנעוריו (תהילים קכב ד).
שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים
כל היום. קרא יתירא הוא ללמדנו
ע"א, ע"ש], צ) נדה לא,
אשר מילא את אשפתו.
את הסלע ור"ת מפרש שהסלע משברג
שכל שעות היום רעתו מתחדשת:
זה את זה ואינם זזים משם עד שנעשים
ק) מכילתא פ' יתרו פרשה
מאותם חיצים. לא יבושו
את הברזל וה"ק וכפטיש יפוצץ מכח
מנוול זה. יצר הרע מתגרה בך:
ח, ר) [ברש"י שבע"י:
כי ידברו את אויבים
אוהבים זה את זה שנאמר 7 את והב בסופה
ידועה], ש) [ב"ק פה
סלע כדאמר במדרש מעשה באחד
בשער. תלמידי חכמים
ז)
מתפוצץ. שהתורה כאש נמשלה ת)
ד
אל תקרי בסופה אלא בסופה: ת"ר
ע"א], ת) [תענית ז ע"א,
ב)
שמנצחים זה את זה
שלקח סנפירינון ה לבודקו נתנו על
המפעפע את הברזל: אלא בתו בידו
ע"ש], א) [ברש"י שבע"י:
בהלכה ונראים כאויבים זה
8 ושמתם סם תם נמשלה תורה כסם חיים
הסדן והכה בקורנס נשבר הקורנס
היא. בתמיה כלום יכול להרגיל לה
האמורה], ב) [ברש"י
לזה (שם ה). נומי. בשר
משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה
מת ומצערו (ע"ז י: ושם
שבע"י:
להקישם],
ונחלק הסדן והסנפירינון לא זז
אנשים להשיאה דאמר קרא ואת
ג) [ברש"י שברי"ף נוסף:
נימא). ובראתי לו תורה
ממקומו ו ח): שיש רשות אחרים
והניח לו רטיה על מכתו ואמר לו בני כל זמן
בנותיכם תנו לאנשים: ראה חיים.
תבלין. שהיא מבטלת את
והילוך רגלים. וכ"ה בנדה],
עליה. ואע"ג דמעשה ידיה לבעלה
שהרטיה זו על מכתך אכול מה שהנאתך
ד) [צ"ל אחד ד"מ],
אומנות שתחיה בו עם אשה מקיש
הרהורי עבירה, כדאמר
ה) [בתוס' שבע"י:
אם פגע בך מנוול זה
מדרבנן בעלמא מ"מ אינה מצויה אצל
ט)
אומנות לאשה: אם אשה. א) האמור
ושתה מה שהנאתך ורחוץ בין בחמין בין
שגורסין], ו) [בתוס'
משכהו לבית המדרש אם
אביה אלא אצל בעלה ז:
כאן אשה ממש היא כשם שמצינו
בצונן ואין אתה מתיירא ואם אתה מעבירה
אבן הוא נימוח כו' (ב"ב
הרא"ש: מתפעפע],
כבד
ז) [רבה איכה פ' זכו
טז.). רק רע כל היום.
שחייב אדם להשיאו אשה כך חייב
הרי היא מעלה נומי כך הקב"ה אמר להם
ג)
נזיריה], ח) [וע"ע תוס'
כל היום רעתו מתוספת
כו': מאי בינייהו. מאי קא מוסיף
לישראל בני ד) בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין ואם אתם עוסקים
. ה' לא יעזבנו
שבת פח: ד"ה מה ותוס'
(סוכה נב:)
ר' יהודה: עיסקא. אם למדו סחורה
בידו. בתריה כתיב (שם).
סנהדרין לד. ד"ה מה פטיש
בתורה אין אתם נמסרים בידו שנאמר הלא אם תטיב שאת ואם אין אתם
ה)
9
הלא כה דברי כאש.
ותוס' סוכה נב. ד"ה אם],
לת"ק הרי למדו חיים לרבי יהודה
❖
ט) [כתובות נח ע"ב, ע"ש],
והאש מפעפע את הברזל,
עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו שנא' לפתח חטאת רובץ ולא עוד אלא
דאתי לטעמא אומנות דוקא דכמה
והיינו מתפוצץ, שהניצוצות
שכל משאו ומתנו בך שנאמר ואליך תשוקתו ואם אתה רוצה אתה מושל
פעמים שאין לו במה לעשות סחורה
ניתזין ממנו (שם). כאש.
שמחמם כל גופו (תענית
ועומד ומלסטם: דמיחייב אבא
בו שנאמר ואתה תמשל בו ת"ר קשה יצר הרע שאפילו יוצרו קראו רע
לעזי רש"י
ו)
ד.). וכפטיש יפוצץ
למיעבד לברא. כגון למולו ולפדותו
שנאמר 01 כי יצר לב האדם רע מנעוריו ז) אמר רב יצחק יצרו של אדם
סלע. מתחלק הסלע על
בורפיליו"ש
והכי משמע מתני' כל מצות שהאב
ידו לכמה ניצוצות (שבת
[בורבולי"ש].
מתחדש עליו בכל יום שנאמר 11רק רע כל היום ואמר ח) ר"ש בן לוי יצרו
❖
פח:). לכו למים. נמשלה
אבעבועות, כיבים.
מצווה על מעשה הבן: המוטלת על
של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו שנאמר צופה רשע לצדיק
תורה למים, וכתיב אבנים
21
הבן. כגון כיבוד ומורא: סיפק.
שחקו מים (שם). בשלמא
ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו שנאמר ט) אלהים לא
יכול שאין מוחה בידו: רשות אחרים.
בנו בידו. לבקש לו
תוס' ר"י הזקן
יעזבנו בידו תנא דבי ר' ישמעאל בני אם פגע בך מנוול זה משכהו
אשה, שדרכו של איש
בעלה: נתגרשה. מבעלה הרי היא
לחזר על אשה, אלא
(מטיל) [מנוול]. יצר
לבית המדרש אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ שנאמר
כאחיה במצות כיבוד: ודאי בהכאה
בתו בידו היא. וכי
הרע. חיותא הוא. אם
הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע אם אבן הוא נימוח
אי אפשר. להקישה שאין הכאה כלפי
דרך אשה לחזר על איש
ב)
[יפול] לים יטבע. עיסקא.
31
(כתובות נב:). איש סיפק
להיות סוחר [לר' יהודה
מעלה: וכן בדין. שיוקשו לכיבוד
שנאמר הוי כל צמא לכו למים ואומר אבנים שחקו מים: להשיאו אשה:
41 י)
51
בידו לעשות. לכבד את
לא] הוי אומנות שפעמים
ומורא על הבן שהרי אף הן שותפין
מנלן דכתיב קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת
אביו, שאין אימת אחרים
מפסיד ואיכא דאמרי
61
עליו (לקמן לה.). השוה
למקום בו: שלשה שותפין הן. מפרש
איפכא. ספק. לשון ספוק
בנותיכם תנו לאנשים בשלמא בנו בידו אלא בתו בידו היא הכי קאמר
כ)
הכתוב כבוד אב ואם
שאינו ברשות אחרים,
בברייתא במסכת נדה איש מזריע
לכבוד המקום. בגזירה
להו ב ניתן לה מידי ל) ולבשייה ונכסייה כי היכי דקפצו עלה אינשי: ללמדו
אבל אשה היא ברשות
❖
לובן שבו אשה מזרעת אודם שבו
שוה (ב"מ לב.).
בעלה. השוה הכתוב
אומנות: מנלן אמר חזקיה דאמר קרא ראה חיים עם אשה אשר אהבת
71
ברכת אב. ששוים למיתה
והקדוש ברוך הוא נופח בו נשמה
אם אשה ממש היא כשם שחייב להשיאו אשה כך חייב ללמדו אומנות
אחת שמגדף ומקלל אביו
מראה עין ושמיעת אוזן ג) ודיבור:
ואמו בסקילה. וכן בדין.
תורה אור השלם
אם תורה היא כשם שחייב ללמדו תורה כך חייב ללמדו אומנות: ויש
משדלתו שישוה בכל מה שאפשר
1. אֱמֹר לַחָכְמָה אֲחֹתִי
שהרי שלשתן שותפים
אומרים אף להשיטו בנהר: מאי טעמא חיותיה הוא: רבי יהודה אומר כל שאינו מלמדו אומנות מלמדו
בו. משדלתו. מפתה אותו.
אָתְּ וּמֹדָע לַבִּינָה תִקְרָא:
ליסטות: ליסטות ס"ד אלא כאילו מלמדו ליסטות מאי בינייהו איכא בינייהו דאגמריה עיסקא: כל מצות האב
תרגום וכי יפתה [שמות
משלי ז ד
2. קָשְׁרֵם עַל אֶצְבְּעֹתֶיךָ
כב, טו] ארי ישדל. כבוד.
על הבן וכו': מאי כל מצות האב על הבן אילימא כל מצותא דמיחייב אבא למיעבד לבריה נשים חייבות
דכתיב כבד את אביך,
כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ:
והתניא האב חייב בבנו למולו ולפדותו אביו אין אמו לא אמר רב יהודה הכי קאמר כל מצות האב
מ)
ומורא כתיב איש אמו
משלי ז ג
3. כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר כֵּן
ואביו תיראו. ולשון הר"ם
המוטלת על הבן לעשות לאביו אחד אנשים ואחד נשים חייבין תנינא להא דת"ר נ) איש אין לי אלא איש אשה
בממרים (פ"א) [פ"ו ה"ב]
בְּנֵי הַנְּעוּרִים:
מנין כשהוא אומר תיראו הרי כאן שנים א"כ מה ת"ל איש איש סיפק בידו לעשות אשה אין סיפק בידה
הקדים אב לאם לכבוד
תהלים קכז ד
ג
ס)
4. חִצֵּי גִבּוֹר שְׁנוּנִים עִם
והקדים אם לאב למורא,
לעשות מפני שרשות אחרים עליה אמר רב אידי בר אבין אמר רב ד נתגרשה שניהם שוים ע) ת"ר נאמר 81כבד
ללמד ששניהם שוין בין
גַּחֲלֵי רְתָמִים:
את אביך ואת אמך ונאמר כבד את ה' מהונך השוה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום נאמר איש אמו ואביו
למורא בין לכבוד, ע"כ.
תהלים קכ ד
ה
פ)
91
02
5. חִצֶּיךָ שְׁנוּנִים עַמִּים
לא ידעתי למה עזב טעם
תיראו ונאמר 12 את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד השוה הכתוב מוראת אב ואם למוראת המקום נאמר 22מקלל האמור בגמ'.
❖
תַּחְתֶּיךָ ›פְּלוּ בְּלֵב אוֹיְבֵי
אביו ואמו מות יומת ונאמר איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו השוה הכתוב ברכת אב ואם לברכת המקום
הַמֶּלֶךְ: תהלים מה ו
32
6. אַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר
אבל בהכאה ודאי אי אפשר וכן בדין ששלשתן שותפין בו ת"ר שלשה שותפין הן באדם הקב"ה ואביו
צ)
מִלֵּא אֶת אַשְׁפָּתוֹ מֵהֶם
מוסף תוספות
ואמו בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו אמר הקב"ה מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני
לֹא יֵבֹשׁוּ כִּי יְדַבְּרוּ אֶת
א. מדלא כתיב והפטיש
אוֹיְבִים בַּשָּׁעַר:
תניא רבי אומר גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבן מכבד את אמו יותר מאביו מפני
ק)
תהלים קכז ה
יפוצצנו סלע וכן אנו
7. עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר
שמשדלתו
רואים שהפטיש מפוצץ
סלעים. תוס' שבת פח:
מִלְחֲמֹת יְיָ אֶת וָהֵב
בְּסוּפָה וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן: במדבר כא יד 8. וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת
ב. שאין הפטיש מתחלק אלא הסלע. תוס' סנהדרין לד. ולא יתכן להגיה כן כלל דמה לו להזכיר הפטיש הו"ל למימר מה
עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם: דברים יא יח 9. הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ
סלע מתחלק ועוד בהך דהכא משמע שהברזל מתפוצץ. תוס' סוכה נב. ג. בתוס' הרא"ש כתוב. שיש סלע שמשבר. ד. ואע"ג
תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ: בראשית ד ז 01. וַיָּרַח יְיָ אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה
דלא כתיב יפוצצנו סלע הרבה פסוקים יש כענין זה, אבנים שחקו מים פי' שחקו אותן המים. שם. ה. הוא אבן ספיר. תוס'
בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי: בראשית ח כא 11. וַיַּרְא
סוכה נב: ו. וקשה לפר"ת דבריש מס' תענית (ד.) אמר כל ת"ח שאינו קשה כברזל אינו ת"ח שנאמר כפטיש יפוצץ סלע
יְיָ כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם: בראשית ו ה 21. צוֹפֶה רָשָׁע לַצַּדִּיק וּמְבַקֵּשׁ
אלמא פטיש קשה ופוצץ את הסלע. שם. ז. ואינה יכולה לשמש אביה. תוס' הרא"ש.
לַהֲמִיתוֹ: תהלים לז לב 31. הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם יְיָ וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע: ירמיהו כג כט 41. הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ
לַמַּ›ם וַאֲשֶׁר אֵין לוֹ כָּסֶף לְכוּ שִׁבְרוּ וֶאֱכֹלוּ וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר יַ›ן וְחָלָב: ישעיהו נה א 51. אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַ›ם תִּשְׁטֹף סְפִיחֶיהָ עֲפַר אָרֶץ וְתִקְוַת אֱנוֹשׁ הֶאֱבַדְתָּ: איוב יד יט 61. קְחוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת וּקְחוּ לִבְנֵיכֶם נָשִׁים
וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם תְּנוּ לַאֲנָשִׁים וְתֵלַדְנָה בָּנִים וּבָנוֹת וּרְבוּ שָׁם וְאַל תִּמְעָטוּ: ירמיהו כט ו 71. רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ כָּל יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כֹּל יְמֵי הֶבְלֶךָ כִּי הוּא חֶלְקְךָ בַּחַיִּים וּבַעֲמָלְךָ אֲשֶׁר אַתָּה עָמֵל תַּחַת
הַשָּׁמֶשׁ: קהלת ט ט 81. כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ: שמות כ יא 91. כַּבֵּד אֶת יְיָ מֵהוֹנֶךָ וּמֵרֵאשִׁית כָּל תְּבוּאָתֶךָ: משלי ג ט 02. אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ אֲנִי יְיָ
12. אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ תִּירָא וְאֹתוֹ תַעֲבֹד וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ: דברים ו יג
22. וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת: שמות כא יז
32. וְאֶל בְּנֵי ›שְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ: ויקרא כד טו
אֱלֹהֵיכֶם: ויקרא יט ג