האשה נקנית פרק
ראשון
קידושין
לא.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
כבד
ר) את ה' מהונך. בירושלמי ש) דורש מהונך כמו ת) מחונך משמע
משדלתו. מפתה
אותו כדמתרגמינן וכי יפתה (שמות כב) ארי ישדל:
של א מיי' פ"ו מהל'
א) [בכת"י: הכתוב. וכ"ה
ברי"ף ורא"ש. וכן בהמשך],
ממרים הל' א [ב]:
והארץ הדום רגלי. והעובר בסתר אומר אין המקום כאן לפיכך
שהקפיד הקב"ה על כיבוד אב ואם יותר מכבודו שבכבודו
שלא ב ג מיי' פ"ה מהל'
ב) חגיגה טז., ג) [ברכות
הוא נסתר לומר אין יודע נמצא כדוחק רגליו ומקצרו ע) לומר אין
הוא אומר כבד את ה' מהונך דהיינו מחונך דמשמע ממה שחננך
מג: ע"ש], ד) ["ארבע
דעות הלכה ו ח
כאן: מלא כל הארץ. פ)משמע משתרבב ויורד למטה והזוקף קומתו
כלומר אם יש לו ממון חייב
ואם לאו פטור ובכיבוד אב ואם נאמר
אמות" ליתא בכת"י, וכ"ל
טוש"ע א"ח סי' ב סעיף ו:
שלב ד ה מיי' פ"ו
בטור סימן ב], ה) כריתות
נראה כדוחק: אמר לו כך. ר'
כבד את אביך ואת אמך דמשמע בין
כח., ו) [בכת"י נוסף: רב.
ממרים הל' יד
יהושע השיב לו כדרך שהשיב לו ר'
שיש לו ממון ובין שאין לו והיכא דלית
שמשדלתו בדברים לפיכך הקדים הקב"ה
א
א)
וברש"ל: רב עולא בר אבא],
סמג עשין קטז טוש"ע י"ד
אליעזר: נתגרשה.
ליה חייב לחזר על הפתחים לזון את
שאין אמי חייבת
ז) ע"ז כג:, ח) [ע"ז כג:],
סי' רמ סעיף יד:
כיבוד אב לכיבוד אם וגלוי וידוע לפני מי
שלג ו מיי' שם הל' ז
ט) [לקמן לב. ע"ש היטב],
אביו ואת אמו א): כל העובר
בכבוד אבי מהו: מבין ריסי עיניך.
שאמר והיה העולם שהבן מתיירא מאביו
י) [בכת"י נוסף: פעם
וסמג שם טוש"ע
עבירה בסתר כאילו דוחק רגלי
שערות שבשורת כסוי העין אתה
אחת], כ) [ע"ז כד. ע"ש],
שם סעיף ד:
יותר מאמו מפני שמלמדו תורה לפיכך
שלד ז מיי' פ"א מהל'
ל) ב"ק לח. ודף פז. ע"ז
שכינה. היינו דמצי כייף ליצריה
ניכר שהיית יתום
ונשרו ריסי עיניך
הקדים הקב"ה מורא האם למורא האב תני
ג., מ) [בכת"י נוסף: יותר],
ת"ת הל' יג טוש"ע
מן הבכי כדאמרי' [בסנהדרין] (ד' קד:)
וכדמוכח פרק ב)קמא דחגיגה (דף טז.ג)):
נ) [גירסת עין יעקב ונפל
י"ד סי' רמו סעיף ו:
והיה מפתח מונח תחת מראשותיו
תנא קמיה דרב נחמן בזמן שאדם מצער
והיה רבן גמליאל שומע קולה ובוכה
שלה ח מיי' פ"ו מהל'
קורדקסין שלה והושיטו לה
את אביו ואת אמו אמר הקב"ה יפה עשיתי
שלא תצטער], ס) יומא
של אביו. בירושלמי יש שהיו
ממרים הלכה ז
כנגדה עד שנשרו ריסי עיניו: שבן
ד)
עה: ב"ק נה., ע) [ברש"י
טוש"ע י"ד סי' רמ סעי'
אלמנה אתה. ולא צריך אתה למעשה
שלא דרתי ביניהם שאלמלי דרתי ביניהם
רגליו פשוטות על התיבה ולכך לא
ג:
שבע"י: ומקצרן לומר אינו
גדול
המצווה ועושה.
אלא ללמוד באת ואני אומר לך שכבוד
שיברה:
שלו ט טוש"ע שם סעי'
כאן], פ) [ברש"י שברי"ף:
ציערוני ב) אמר ר' יצחק כל העובר עבירה
❖
כלומר שכינתו משתרבבת
ד:
שניהם שוה עליך: הטל להם מים
נראה דהיינו טעמא דמי שמצווה
בסתר כאילו דוחק רגלי שכינה שנאמר
ויורדת למטה וכו', ע"ש
בספל וקעקע. קרקר להם כמו
ועושה עדיף לפי שדואג ומצטער יותר
עוד], צ) [ברש"י שברי"ף
1 כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום
שמקרקרין לתרנגולים ולפי שלא היה
פן יעבור א ממי שאין מצווה שיש לו פת
ושבע"י: בחוטי], ק) [עי'
תורה אור השלם
רגלי אמר רבי יהושע בן לוי ג) ב אסור לאדם
יומא עה ע"ב], ר) [שייך
צריך לעשות והוא שאלו כמו שעליו
בסלו שאם ירצה יניח:
לעיל], ש) [דפרקין ה"ז
1. כֹּה אָמַר יְיָ הַשָּׁמַ›ם
שיהלך ד) ארבע אמות בקומה זקופה שנא'
דלא
מפקידנא ועבדינא. מכאן
לעשות אמר לי אבא ואימא השיבו
(דף כ ע"ב)], ת) בדפו"ר
כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי
מלא כל הארץ כבודו רב הונא בריה דרב
בלשון שחוק: חזרו והודו למאמרות
מדקדק ר"ת דנשים מברכות
2
ובתוס' שבע"י: מחוננך
אֵי זֶה בַ›ת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי
(וכן בהמשך הדיבור) ועי'
יהושע לא מסגי ארבע אמות בגילוי הראש
הראשונות. כ"ש שחייב אדם בכבודו
וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי:
על מצות עשה שהזמן גרמא אע"ג
ג
מהרש"א, א) [וע"ע תוס'
ישעיהו סו א
שאף הוא שותף בבריאתו כאביו ואמו
דפטורות לגמרי דאפילו מדרבנן לא
אמר שכינה למעלה מראשי שאל בן אלמנה
2. וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר
לקמן לב. ד"ה אורו],
וחייו ומותו מסורין בידו: ראש דברך
ב) [צ"ל שני], ג) [ולקמן מ
מיחייבי כדמוכח פרק מי שמתו
ב
קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְיָ
אחת את ר' אליעזר אבא אומר השקיני מים
סוע"א. (מהרש"א. ובגמ'
צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ
אמת. לא הוזקק הכתוב לומר ראש
(ברכות דף כ:) מ"מ יכולות הן לברך
ואימא אומרת השקיני מים איזה מהם קודם
כת"י לקמן שם ליתא)],
ישעיהו ו ג
כְּבוֹדוֹ:
דברך אמת אלא לפי שהיו מרננים
ואין כאן משום לא תשא את שמו
ד) [דפרקין ה"ז (כ
3. יוֹדוּךָ יְיָ כָּל מַלְכֵי
אמר ליה ד הנח כבוד אמך ועשה כבוד
ע"א)], ה) [ברכות לג
אחר דבריו הראשונים לומר לכבודו
לשוא (שמות כ)
משום מברכות ברכה
אָרֶץ כִּי שָׁמְעוּ אִמְרֵי
אביך $ שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך
ע"א, ע"ש], ו) [ובתוס'
תהלים קלח ד
ה)
פִיךָ:
הזהיר ולאחר זמן חזרו והודו כששמעו
שאינה ה) צריכה ג דאי לאו הכי היכי שמח
4. אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר
דעירובין צו. ד"ה דילמא
בא לפני רבי יהושע אמר לו כך אמר לו
סוף דבריו למדו שראש דבריו אמת:
רב יוסף והלא מפסיד כל הברכות
סבר כו' מבואר יותר
הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַ›ם
כולן ו): ובאת אמו וקרעתו. יש
רבי נתגרשה מהו אמר ליה מבין ריסי
ועמ"ש שם על הגליון],
בששים ריבוא שכר. היה משתכר בה
ה
מִבֵּית עֲבָדִים לֹא ›הְיֶה
ד
ז) [במהרש"ל: חשוב ושמן
לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל
ששים ריבוא דינרי זהב: תחת
עיניך ניכר שבן אלמנה אתה הטל להן מים
במדרש שהיתה מטורפת מדעתה:
מין], ח) [כדאיתא ביומא
שמות כ ב
יש מאכיל לאביו פסיוני. פירוש
פָּנָי:
❖
מראשותיו של אביו. והוא ישן: מה
בספל וקעקע להן כתרנגולין דרש ו)עולא רבה
5. כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת
עה:],
מי שאינו מצווה ועושה כך. שילם
עוף חשוב והיינו ז) מין שליו
אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ
אפיתחא דבי נשיאה מאי דכתיב יודוך ה'
3
שיש במדבר ח): וטורדו מן
עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְיָ
לו הקב"ה שכרו: הא דר' יהודה.
כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך
מאמר
אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:
גליון הש"ס
העולם.
דאמר סומא פטור מן המצות בב"ק
פירוש שנענש עליו שמראה
שמות כ יא
פיך לא נאמר אלא אמרי פיך בשעה
שאמר
גמ' שאתה ואמך חייבים
6. רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת
פרק החובל (דף פז.): לא
לו צר עין על סעודתו ויש מטחינו
בכבוד אביך. עיין יבמות
הקב"ה 4 אנכי ולא יהיה לך אמרו
אומות
וּלְעוֹלָם כָּל מִשְׁפַּט
מיפקידנא. שהיה סגי נהור: יומא
בריחים שהיא מלאכה קשה ומביאו
❖
❖
ה ע"ב תד"ה כולכם:
צִדְקֶךָ: תהלים קיט קס
העולם לכבוד עצמו הוא דורש כיון
שאמר
טבא לרבנן. סעודה לתלמידים:
לחיי העולם הבא שמכבדו בדברים
כבד את אביך ואת אמך חזרו והודו
פעם אחת היה לבוש. דמא בן
טובים ונחומים ובגמרת ירושלמי (פאה
5
מוסף רש"י
לעזי רש"י
נתינה: סירקון. לבוש שקורין צינד"ר:
פ"א) גרסינן מעשה בשניהם מעשה
למאמרות הראשונות רבא אמר מהכא ראש
6
של זהב. מרוקם חוטי זהב: פסיוני.
באחד שהיה מאכיל לאביו פסיוני
כאילו דוחק רגלי
צ)
צינד"ר [צינדי"ר].
דברך אמת ראש דברך ולא סוף דברך אלא
❖
שכינה. אומר בלבו אין
בד של משי.
פעם אחת אמר לו אביו מאין לך כל
עוף חשוב ושמן מין שליו שירד במדבר ק):
מסוף דברך ניכר שראש דברך אמת בעו
השכינה כאן וכתיב והארץ
ז)
וטורדו מן העולם. שנענש עליו
אלה אמר לו סבא מאי איכפת לך עד
הדום רגלי (חגיגה טז.).
מיניה מרב עולא עד היכן כיבוד אב ואם
ריסי עיניך. שער שבבית
שמראה לו צרות עין על סעודתו: ויש
דטחון ואכול כלומר לעוס ואכול כעין
מוסף תוספות
אמר להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים
העין היה נופל ונכפל
ו
מטחינו בריחיים. שהיא מלאכה קשה:
כלבים דמדשין ואוכלים א"כ הראהו
על העין מרוב דמעות
א. וצריך לכוף את יצרו
ומביאו אחד באשקלון ודמא בן נתינה שמו פעם
שקשה עליו ושוב מעשה באחד שהיה
(סנהדרין קד:). עד היכן
יותר. תוס' הרא"ש. ב. גבי
אחת בקשו חכמים פרקמטיא בששים ריבוא
כיבוד אב ואם. כמה
נשים חייבות בקידוש דבר
טוחן בריחים ואב זקן היה לו ואתא
אדם מצווה להזהר בכבוד
תורה. שם. ג. דהך דרשה
אב ואם (ע"ז כג:) שכר והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו אמר רב
ציווי לטוחנין פירוש מצות המלך
ח)
. מה
[דלא תשא] אסמכתא
בשביל אביו לבא לעבודת המלך א"ל
עשה עובד כוכבים.
יהודה אמר שמואל שאלו את ר' אליעזר עד היכן כיבוד אב ואם אמר
בעלמא היא דהא אמרינן
ט)
וכ"ש ישראל שמצווה על
בפרק מי שמתו (ברכות
בנו טחון ואני אלך תחתיך לעבודת
להם צאו וראו מה עשה עובד כוכבים אחד לאביו באשקלון ודמא בן
כך (שם). בששים ריבוא
כא.) ספק קרא אמת ויציב
המלך שאין לה קצבה אם לבזיונך טב
שכר. ששים ריבוא דינר
נתינה שמו י) בקשו ממנו חכמים אבנים לאפוד בששים ריבוא שכר ורב
ספק לא קרא יחזור ויקרא
לך ואם למלקי טב לך:
היו רוצין ליתן לו ריוח
ולא אסרינן מספיקא
כהנא מתני בשמונים ריבוא והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו
(שם כד.). ולא ציערו.
משום לא תשא, הילכך
איסתייעא
❖
להקיצו משנתו (שם).
כיון שמתכוונת לברכה
ולא ציערו כ) לשנה האחרת נתן הקב"ה שכרו שנולדה לו פרה אדומה בעדרו
אין כאן משום לא תשא.
נכנסו חכמי ישראל אצלו אמר להם יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין
שם. ד. של כל המצות
ומאה ברכות בכל יום.
לי אלא אין אני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל כבוד אבא וא"ר חנינא ומה מי שאינו מצווה
תוס' ר"י הזקן
תוס' עירובין צו. ברכת
ועושה כך מצווה ועושה עאכו"כ דאר"ח גדול מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה אמר רב יוסף מריש
ל)
ז
מ)
ציצית ותפילין וכמה
מבין ריסי. כלומר
ברכות ואמרינן בפרק
מתנועותיך ועניינך ניכר
ה"א מאן דהוה אמר לי הלכה כר"י דאמר סומא פטור מן המצות עבידנא יומא טבא לרבנן דהא לא מיפקידנא
המניח האי מאן דבעי
שפקח אתה, דבן אלמנה
והא עבידנא השתא דשמעיתא להא דא"ר חנינא גדול מצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה אדרבה
למהוי חסידא ליקיים מילי
פקח הוא ברוב שטורח
דברכות. תוס' הרא"ש.
בפרנסתו. הטל. דרך
מאן דאמר לי דאין הלכה כרבי יהודה עבידנא יומא טבא לרבנן כי אתא רב דימי אמר ח פעם אחת היה
שחוק השיב לו, כלומר
לבוש סירקון של זהב והיה יושב בין גדולי רומי ובאתה אמו וקרעתו ממנו וטפחה לו על ראשו וירקה לו בפניו
כבוד שניהם שוה עליך.
מי שאינו מצווה ועושה
ולא הכלימה תני אבימי בריה דרבי אבהו יש מאכיל לאביו פסיוני
וטורדו
מן
העולם ויש מטחינו בריחים
נ)
ט
ס)
כך. שמשלם לו הקב"ה
ומביאו
שכרו, ששכר גדול יש
למצווה ועושה שהוא
מפני שמצווה ומקבל מרות המצות עליו. פסיוני. פונדי"ש בלע"ז. [וטורדו]. שאומר לו בבזוי. ויש מטחינו ברחיים ומביאו. שאומר לו בלשון רכה.