לא:
האשה נקנית פרק ראשון קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
איסתייעא
מילתא. בעודו גחין לפניו שהבין ודרש מזמור
ומביאו לעוה"ב. שמכבדו בדברו דברים טובים ונחומים והמלאכה
שלז א ב טוש"ע י"ד סי'
א) [צ"ל דמטא. (רש"ש)],
ב) [בר"ן נוסף חמרא],
רמ סעי' כה:
לאסף אלהים באו גוים בנחלתך שלא היה מבין
מטיל עליו בלשון רכה מראה לו צורך השעה שאינן יכולין להתפרנס
נ)
שלח ג מיי' פ"ה מהל'
ג) [בהרא"ש איתא אמא
בו מקודם לכן ודרשו וי"מ שמקרא זה לבד דרש מזמור לאסף
אלא ביגיעה זו. ובגמרת ירושלמי ס) גרס מעשה בשניהם מעשה באחד
מלכים הלכה ט:
זקינה וכן ברי"ף אמא
שלט ד מיי' פ"ו מהל'
קינה לאסף מיבעי' ליה ודרש שאמר אסף שירה על שכילה הקב"ה
שהיה מאכיל לאביו פסיוני
פעם אחת אמר לו אביו מאין לך כל
סבתא], ד) [בכת"י: גחין
ממרים הלכה ד
קאי אימא עילויה סלקא
חמתו על העצים ועל האבנים שבביתו
אלה אמר לו סבא מה איכפת לך
סמג עשין קיב טוש"ע י"ד
אתא וקמשתבח וכו'.
ומתוך כך הותיר פליטה מישראל
טחון ואכול כלומר לעוס ואכול
ומביאו לחיי העולם
הבא אמר רבי אבהו
סימן רמ סעיף ו:
ובגירסא שלפנינו הרש"ש
שמ ה ו מיי' שם הל' ה
שאלמלא כך לא נשתייר משונאי
הראהו שקשה לו ושוב מעשה באחד
מגיה דצ"ל וסליקא לה],
כגון אבימי ברי קיים מצות כיבוד חמשה
ה) [תיבות וכל אימת כו'
טוש"ע שם סעי' ט:
ישראל שריד ופליט וכן הוא אומר
שהיה טוחן בריחיים והיה לו אב זקן
בני סמכי הוה ליה לאבימי בחיי אביו וכי
שמא ז ח מיי' פ"ד
עד עלויה ליתא בע"י
כלה ה' את חמתו ויצת אש בציון כך
ושלח המלך בשביל אביו לבא לעבודת
מהל' ת"ת הל' ג
וכן ברי"ף ורא"ש ליתא],
הוה אתא רבי אבהו קרי אבבא רהיט ואזיל
ו) [בכת"י: ארנקך. וכעי"ז
המלך אמר לו בנו אבא טחון ואני
פירש בקונטרס אך יש במדרשת) שאסף
ופ"ו מהל' ממרים הל' ג
ופתח ליה ואמר אין אין עד דמטאי התם יומא
ברי"ף ארנקי שלך. ועיין
טוש"ע י"ד סי' רמ סעי' ב
א)
אלך תחתיך לעבודת המלך שאין לה
אמר שירה על שטבעו בארץ שעריה
לקמן לב ע"א], ז) [שבת
וסימן רמב סעיף טו
חד אמר ליה אשקיין מיא אדאייתי ליה נמנם
קצבה: חמשה בני סמכי הוה ליה
משל לשפחה שהלכה לשאוב מים מן
סו: קלג: קלד. עירובין כט:
[ובטור סי' רמו סכ"ה]:
שמב ט מיי' פ"ו מהל'
גחין קאי עליה עד דאיתער איסתייעא מילתיה
סה. מ"ק יב. יח: יומא
לאבימי בחיי אביו. ואפילו הכי כי
הבאר ונפל כדה לבאר והיתה
ממרים הלכה ג
עח: יבמות כה. כתובות י:
ודרש אבימי מזמור לאסף אמר ליה רב
מצטערת ובוכה עד שבאתה שפחת
הוה קרי ר' אבהו אבבא היה אבימי
1
טוש"ע שם סי' רמ סעי'
לט: נ. גיטין סז: ע. ע"ז
המלך לשאוב ובידה כלי של זהב ונפל
רץ ופותח לו ואינו מניח לאחד מבניו
כח:], ח) [מינקת רבקה
יעקב בר אבוה לאביי כגון אנא דעד דאתינא
ב:
שמג י מיי' שם טוש"ע
תרגום ירוש' מרבנייתא
לילך: אין אין. אפתח אפתח:
אותו כלי שם התחילה הראשונה לשורר
מבי רב אבא מדלי לי כסא ואמא מזגה
❖
דרבקה ערוך], ט) [כתובות
שם סעיף ד:
איסתייעא מילתא. בעודו גחין לפניו
ואמרה עד עכשיו לא הייתי סבורה
קיא ע"א], י) פי' המתין,
לי ב) היכי איעביד א"ל אמאמך קביל ומאבוך
שיוציא שום אדם כדי שהוא של חרס מן
שהבין במדרש מזמור אחד שבספר
כ) [בכת"י: אם. ונדכצ"ל],
לא תקבל דכיון דבר תורה הוא חלשה
ב
ל) ת"כ פרשה קדושים
הבאר שאינו נחשב ועכשיו מי שיוציא
תהלים שלא היה מבין בו קודם לכן
תורה אור השלם
פרשה א, מ) [בע"י הגירסא
דעתיה רבי טרפון הוה ליה ההיא ג)אמא דכל
אותו של זהב יוציא כדי עמו כך בני א)
לדורשו. וי"מ ע) שמקרא זה לבדו דרש
1. מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים
מלביש ומנעיל מכניס וכו'],
אימת דהות בעיא למיסק לפוריא גחין וסליק
קרח שהיו בלועים כשראו שטבעו
מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך
ד)
נ) [ברש"י שבע"י: ומראה],
בָּאוּ גוֹ›ם בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְּאוּ
ס) [שם: גרסינן], ע) [שם:
לה וכל אימת דהות נחית נחתת עלויה אתא
אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ שָׂמוּ
בארץ שעריה אמרו שירה אמרו מי
וגו' קינה לאסף מיבעי ליה ודרש כך
ה)
שבמקרא], פ) [שם: שאני
אֶת יְרוּשָׁלִַם לְעִיִּים:
שיוציא השערים יוציא גם אותנו לכך
שאמר אסף שירה על שכילה הקב"ה
❖
וקא משתבח בי מדרשא אמרי ליה עדיין לא
יחיד ואהוב. ועיין רש"ל],
תהלים עט א
צ) [שם נוסף ד"ה:
אמר אסף מזמור שהוא ממשפחת
חמתו בעצים ואבנים שבביתו ומתוך
הגעת לחצי כיבוד כלום זרקה ו)ארנקי בפניך
אתרח. המתין:], ק) [עדיות
קרח ב): ר' טרפון הויא ליה אמא.
כך הותיר פליטה בישראל שאלמלא
לים ולא הכלמתה רב יוסף כי הוה שמע
פ"ב מ"י], ר) [בדפו"ר:
גליון הש"ס
יש בירושלמי ג) פעם אחת אמיה דר'
כך לא נשתייר משונאי ישראל שריד
משמיעה], ש) [ברש"י
קל כרעא דאמיה אמר איקום מקמי שכינה
גמ' הריני כפרת משכבו.
טרפון אבדה פזמקי דידה בחצירה
וכן הוא אומר כלה ה' את חמתו
שברי"ף: אם היה אביו חכם
דאתיא אמר רבי יוחנן אשרי מי שלא חמאן
כעין זה במתני' רפ"ב
וחכם אחר נחלק עמו בדבר
ויצת אש בציון (איכה ד): כגון אנא.
ויצאתה ממטתה לבקשו ושם ר' טרפון
❖
דנגעים:
הלכה לא יאמר הבן נראין
רבי יוחנן כי עברתו אמו מת אביו ילדתו
ידו תחת רגליה על הקרקע שלא תטנף
שאני פ)אהוב לאבי ויקיר לאמי ועושין
דברי אותו פלוני החולק נגד
מתה אמו וכן אביי איני והאמר אביי
אביו], ת) [תנא דבי אליהו
לי זאת מה אעשה: כיון דבר תורה
רגליה והיתה דורסת על ידיו ועוד
ז)
רבא פ"ל], א) [עיין רש"ש],
הגהות הגר"א
הוא חלשה דעתיה. אם תקבל ממנו
אמרה לי אם ההיא מרבינתיה הואי רב
איתא בירושלמי דאמיה דר' ישמעאל
ח)
ב) [עי' תוס' ב"ב טו ע"א
עבודה: אשרי מי שלא חמאן. שאי
כל שעתא ושעתא דהוה אתי רבי
[א] גמ' רב אסי הוה כו'
ד"ה ועל ידי], ג) [דפרקין
אסי הוה ליה ההיא אמא זקינה אמרה לי'
שבקה כו'. מטורפת היתה.
ה"ז (כ.). ובפאה פ"א
ישמעאל מבי מדרשא היתה רוחצת
אפשר לקיים כבודם ככל הצורך והוא
בעינא תכשיטין עבד לה בעינא גברא
ה"א], ד) [עי' ירושלמי
רמב"ם. (הגר"א בספרו
נענש עליהם: מרבניתיה. אומנת: צ)
את רגליו והיתה שותה את המים
❖
❖
הל' פסוקה על הרא"ש):
פאה פ"א ה"א ובר"ן כאן],
ניעיין לך בעינא גברא דשפיר כותך [א] שבקה
נתרצית לצאת. סבור היה שדעתו
כששמע רבי ישמעאל שהיתה עושה
ואזל לארעא דישראל שמע דקא אזלה
לחזור למקומו לבבל: יחזירך לשלום.
כך היה מסרב בדבר עד שבאת לפני
אבתריה אתא לקמיה דרבי יוחנן אמר לי'
מוסף רש"י
עד מקומך: אמר ליה. ר' אסי
חכמים והיתה קובלת על ר' ישמעאל
תוס' ר"י הזקן (המשך)
מהו לצאת מארץ לחוצה לארץ א"ל אסור
לר"א דלמא ח"ו מרתח רתח עלי
בנה שלא היה מקיים מצות כיבוד
ג
ט)
הריני כפרת משכבו.
מה שקבל. משנה.
יסורין הבאין עלי לכפרתו
כדמפרש שאם קבל החכם
לקראת אמא מהו א"ל איני יודע [אתרח]
רבי יוחנן: הנשמע בדבר אביו
ונבהלו חכמים בדבר ושאלו לרבי
י)
יהיו, ולשון כבוד הוא זה,
(אמת) [את] השמועה
למקום. אם מכיר באנשי המקום
ישמעאל
וספר להם המעשה וצוו לו
פורתא הדר אתא אמר ליה אסי נתרצית
כשהוא מזכיר אביו או רבו
מאביו או מרבו אין החכם
שמכבדים אביו לחלוק לו כבוד לקבל
שיניחנה
לעשות רצונה ובענין זה
לאחר מיתתו צריך לומר כן
אומר כך אמר ר' פלוני
לצאת המקום יחזירך לשלום אתא לקמיה
❖
(סוכה כ.).
אלא כך אמר לי רבי
דברים שיאמר בשמו אל יתלה הכבוד
הוא כיבוד:
דרבי אלעזר א"ל חס ושלום דלמא מירתח
או כך אמר לי אבא
בעצמו ואפי' יודע שיכבדוהו כאביו
רב
מרי. אטו תורגמן וכו'.
רתח א"ל מאי אמר לך אמר ליה המקום
אלא יתלה הכבוד באביו: שלחוני
קס"ד דמקשה דה"ק שאם
תוס' ר"י הזקן
יחזירך לשלום אמר ליה ואם איתא דרתח לא הוה מברך לך אדהכי והכי
קבל החכם זאת השמועה
כ)
בשביל אבא. שהוא צריך לי אבל אם
מאביו של תורגמן או
מאימך קביל. דהואיל
שמע לארונא דקאתי אמר אי ידעי לא נפקי ת"ר מכבדו בחייו ומכבדו
אינו נשמע למקום בדבר אביו כדבר
מרבו של תורגמן ואמר
והיא רוצה בכך רצונה זה
במותו בחייו כיצד הנשמע בדבר אביו למקום
לא יאמר שלחוני
החכם כך א"ל ר' פלוני,
כבודה ד). *ואע"פ שלא
עצמו אל יתלה באביו שאינו לו אלא
ד
[התורגמן] ג"כ אומר כך
תקבל מאביך, שהוא חכם
גנאי: הריני כפרת משכבו. עלי יבא
בשביל עצמי מהרוני בשביל עצמי פטרוני בשביל עצמי אלא כולהו
אמר לי ר' פלוני בשם
ויש לחוש שלפעמים יהיה
כל רע הראוי לבא על נפשו: מכאן
מפיו לא יאמר כך
בשביל אבא במותו כיצד היה אומר דבר שמועה
ר' פלוני, ומשום הכי
לו חלישות הדעת על זה.
ה
מותיב אטו תורגמן לאו
גברא. בעל. נעיין. נראה
ואילך. כבר קבל מה שקבל שאין
אמר אבא אלא כך אמר אבא מרי $ הריני כפרת משכבו והני מילי
ו
בר חיובא הוא לכבד אביו
ואבקשנו לך. דשפיר.
משפט רשעי ישראל בגיהנם אלא י"ב
תוך שנים עשר חדש מכאן ואילך אומר זכרונו לברכה לחיי העולם
או רבו לקרות שמם לומר
יפה. והכיר שנטרפה
חדשק): חכם משנה שם אביו כו'. חכם
כך אמר ר' פלוני בשם
דעתה וברח שלא יוכל
הבא תנו רבנן חכם משנה שם אביו ושם רבו תורגמן אינו משנה לא
ז
ר' פלוני רבי או בשם
לצאת ידי שמים. לקראת
הדורש דרשה ברבים ולוחש לתורגמן
אבא מרי. ומשני שם אביו
אמו. לכבדה. איתרח.
שם אביו ולא שם רבו אבוה דמאן אילימא אבוה דמתורגמן אטו תורגמן
והוא משמיע משנה שם אביו ושם רבו
של חכם. כלומר ודאי
שהה מעט. נתרצית.
לאו בר חיובא הוא אלא אמר רבא שם אביו של חכם ושם רבו של
אם בא לומר דבר הלכה שאמר אביו
ח
אם קבל החכם מאביו
שחשב שלא היה רוצה
או מרבו של תורגמן
לכבוד אמו אלא שרוצה
חכם כי הא דמר בר רב אשי כי הוה דריש בפירקא איהו אמר אבא מרי
או רבו לוחש לתורגמן כך אמר אבא
דינא הוא כדקאמרת,
לחזור. ארונה. שמתה. לא
מורי כך אמר רבי ומורי: אבל
ואמוריה אמר הכי אמר רב אשי: ת"ר איזהו מורא ואיזהו כיבוד מורא
ל)
ט
דמשנה וברייתא איירי
נפקי. שאין זה מכבוד
התורגמן. המשמיע לרבים אינו
כולה באביו ורבו של
שאחר מיתה. הנשמע.
לא עומד במקומו ולא יושב במקומו ולא סותר את דבריו ולא מכריעו
חכם, וקאמר שאע"פ
שאנשי המקום מכירים
משנה אלא מכנהו בשמו ואומר כך אמר
י כיבוד מאכיל ומשקה מ) מלביש ומכסה מכניס ומוציא איבעיא להו
שמשנה שמם התורגמן
אביו ומקבלים הדברים
פלוני: אבוה דמאן. אין המתורגמן
אינו משנה שמם [שהחכם
שאומר בשמו, אבל אם
משל
משנה: אי נימא אבוה דתורגמן.
אומר כך אמר אבא מרי
אין אנשי המקום מכירים
והתורגמן אומר כך אמר
אביו ואינו נשמע שם
אם לוחש לו חכם דבר הלכה בשם אביו של תורגמן להשמיע לרבים בשם אומרו לא ישנה לומר כך אמר אבא מורי אלא קורהו בשמו: אטו תורגמן
ר' פלוני]. והביא זה הר"ם
אלא בדבר (אביו) [עצמו],
לאו בר חיובא. לכבד את אביו הוא: כי הוה דרש בפירקא. ולוחש דבר הלכה לתורגמן בשם רב אשי אביו איהו אמר לתורגמן כך אמר אבא מורי:
בת"ת פ"ד [ה"ג]. וכתב
יתלה הדבר בכבוד עצמו
בממרים פ"ו [ה"ג] היה
ולא בכבוד אביו שלא
ואמוריה. כשהוא ר)משמיע לרבים בשם אומרו אומר כך אמר רב אשי ואינו אומר כך אמר אביו ואדוניו של חכם: לא עומד במקומו. במקום המיוחד
שם אביו או שם רבו כשם
יהיה לאביו אלא גנאי
לאביו לעמוד שם בסוד זקנים עם חביריו בעצה: ולא מכריעו. אם היה אביו ש)וחכם אחר חלוקין בדבר הלכה לא יאמר נראים דברי פלוני:
אחרים מכנה את שמם,
אם יתלה בשמו. דבר
משל פי' שמם של אחרים, ולא
שמועה. הלכה ששמע
ידעתי מאין הוציא זה.
מאביו. וודאי אין הדין
וכתב יראה שאין נזהר בכך אלא בשם שהוא פלאי שאין הכל דשים בו אבל השמות שקורים בהם העם כגון אברהם יצחק
[כן] באמו, שאינו חייב לומר כך לא כפרה ולא זכרונו אלא כשאומר דבר הלכה ששמע ממנו, כדקתני היה אומר דבר שמועה
ויעקב ומשה ואהרן וכיוצא בהן בכל לשון ובכל זמן קורא בהן לאחרים שלא בפניו [ו]אין בכך כלום. ע"כ. (שהחכם
מפיו, אבל כשאומר בשמו מילי דעלמא אינו חייב לכבדו בדברים אלו, והיינו דקתני בברייתא היה אומר דבר שמועה ולא
אומר כך אמר אבא מרי והתורגמן אומר כך אמר ר' פלוני). אינו עומד במקומו. במדרגה אחת במקום המיוחד לאביו
אמר היה דובר בשמו. וכן תבין דעת הר"ם בממרים פ"ו [ה"ה] שכתב היה אומר דבר שמועה כלשון הברייתא. הריני כפרת
לעמוד שם עם זקני העיר. אינו יושב במקומו. שהוא יושב ממש. סותר. שחולק עליו. מכריע. שאם הוא ואחר חולקים לא
משכבו. כלומר עלי יצא כל רע הראוי לבא בנפשו. תוך י"ב חדשים. שנדונים רשעים בגיהנם, אבל מכאן ואילך כבר קבל
יאמר נראין דברי פלוני. ומסתברא דכל הני דוקא בחייו. מאכיל. הוא בעצמו.
* נראה דצ"ל מאביך לא תקבל.