האשה נקנית פרק
ראשון קידושין
ה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ומניין
שאף בשטר. ומק"ו דאמה העבריה שאין נקנית בביאה
שטר שאין פודין בו הקדשות. אם כתב לגזבר שטר על מעות פדיון
טז א מיי' פ"א מהל'
א) [בכורות נא ע"א],
ב) [תוספתא דמע"ש פ"ב
גירושין הל"א ב סמג
הקדש אין הקדישו פדוי דבעינן ונתן הכסף וקם לו : האי שטרא לחוד
ונקנית בשטר ליכא למימר חדא משום דאמה גופה
ע)
ה"ט ע"ש, לקמן כז ע"א
עשין מח [טור אה"ע סי'
והאי שטרא לחוד. בזה כתוב לשון כניסה וזה מפורש לשון יציאה:
מדאיתקש לאחרת נפקא לן לקמן (דף טז.) ואפילו לרב חסדא דיליף לה
ע"ש], ג) [עי' תוס' שבת
קכ]:
האי כספא לחוד. כשהוא נותנו מפרש על מנת מה הוא נותנו: חד
יז ב ג מיי' פ"ז מהל'
מלא תצא כצאת העבדים
אבל נקנית היא בקנין העבדים איכא
קכח. ד"ה ונתן], ד) [לקמן
ט: מא. מד. מח. גיטין עח:
ערכין הל"א ופ"ד
הוא. אינו נזכר בתוכו אם להוציא
למיפרך כדלעיל שכן יוצאה בכסף א
פב:], ה) עירובין טו: סוכה
מהל' מעשר שני הל"ט
ומנין שאף בשטר ודין הוא ומה כסף שאין
אם להכניס: קאי בגירושין וממעט
ועוד דכיון דלרב חסדא אב כותבו ב
א
כד: גיטין כא: [כתובות
[טוש"ע י"ד סי' שלא סעי'
קידושין. בתמיה: ולר' יוסי הגלילי
ליכא למילף באשה שאינה נקנית
מז.], ו) [חגיגה יג:] ברכות
מוציא מכניס שטר שמוציא אינו דין שמכניס
קלח]:
יח ד ה מיי' פ"א מהלכות
נט. ר"ה כו., ז) [לקמן
דמפיק ליה להאי וכתב לדרשא
בזה הענין שהבעל כותבו ג:
מה לכסף שכן פודין בו הקדש ומעשר שני
ב
א)
כג.], ח) [עירובין טו: גיטין
גירושין הל"א ופ"ח
שכן פודין בו הקדשות ומעשר.
אחרינא. בפ"ב דגיטין (דף כא:):
כא: סוכה כד:], ט) [לעיל
שם הלי"א טז סמג עשין נ
תאמר שטר שאין פודין בו הקדש ומעשר
ג
ג: וש"נ], י) [בכת"י:
לדבר הכורת. שיהא הספר מבדילן
וא"ת כל זה אשים בק"ו
טוש"ע אה"ע סי' קמג
שני דכתיב ונתן הכסף וקם לו אמר קרא
ב)
ג)
1
מבעיא להו, וכצ"ל. יעב"ץ],
סעי' כ:
ולא שיהא בו תנאי האוגדן: אין זה
ומה כסף שאע"פ שפודין בו הקדש
יט ו ז מיי' פ"ו מהל'
כ) עירובין טו: סוכה
2ויצאה והיתה ד)מקיש הויה ליציאה מה יציאה
כריתות. שכל ימיה היא נאגדת בו
ומעשר ואינו מוציא ואפ"ה מכניס תרומות הל"ג ופ"ח
כד: גיטין כא: פג:
❖
בשטר אף הויה נמי בשטר ואקיש נמי יציאה
ה)
[תוספתא שם פ"ה הי"ב],
שם הל"ז:
לקיים תנאי זה מחמתו: הרי זה
שטר שאע"פ שאין פודין בו הקדש
ל) [לקמן טז.], מ) [לעיל
להויה מה הויה בכסף אף יציאה בכסף אמר
כריתות. אפילו מיד דהיא תקיים
מוציא אינו דין שיכניס י"ל דחומרא
ג.], נ) [כתובות נז ע"ב],
אביי יאמרו כסף מכניס כסף מוציא סניגור
הכתובה בפסוק אין להכניס בק"ו
תנאו ותלך שאפשר דברים הללו
ס) [לקמן י:] כתובות נז:,
תורה אור השלם
ע) [ויקרא כז], פ) [דברים
לבא לידי הבדלה: מכרת כריתות.
דודאי חומרא של סברא ניתנה להשים
יעשה קטיגור אי הכי שטר נמי יאמרו שטר
כה, ה], צ) [צ"ל ואינו
1. וְאִם גָּאֹל ›גְאַל אֶת
בק"ו אבל הכתובה יש לנו לומר שהיא
דהוה מצי למיכתב ספר כרת דמשמע
מוציא שטר מכניס קטיגור יעשה סניגור
מגרש.
יעב"ץ],
ו)
הַשָּׂדֶה הַמַּקְדִּישׁ אֹתוֹ
ספר כורתה והך דרשא אחריתי
הגורמת מעלה ד וא"ת ונימא ק"ו
ק)
[בדפו"ר
וְיָסַף חֲמִשִׁית כֶּסֶף עֶרְכְּךָ
מילי דהאי ז)שטרא לחוד ומילי דהאי שטרא
נוסף: תו], ר) [וע'
מייתורא דלישנא: חדא מחדא לא
מקרקעות שאינן מוציאות אפ"ה
עָלָיו וְקָם לוֹ:
לחוד הכא נמי האי כספא לחוד והאי כספא
תוס' עירובין טו: ותוספות
ויקרא כז יט
אתיא כו'. הכי קשיא ליה האי תנא
מכניסות פי' דאדם יכול לקדש אשה
2. וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה
סוכה כד: ד"ה על
לחוד טיבעא מיהא חד הוא רבא אמר אמר
❖
דלעיל דפריך בכולהו והלא דין הוא
בקרקע ואינה מתגרשת בקרקע
מנת], ש) [בדפו"ר: רבנן],
צ)
וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר:
קרא וכתב לה בכתיבה מתגרשת ואינה
דברים כד ב
ח) 3
והדר דלא אתו מדינא ואצרכיה קרא
והתם ליכא למיפרך שכן פודין בו
3. כִּי ›קַּח אִישׁ אִשָּׁה
מתגרשת בכסף ואימא בכתיבה מתגרשת
למה לי קרא בכולהו נהי דחדא מחדא
הקדש וי"ל דאיכא למיפרך $ מה
וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא
גליון הש"ס
לא אתיא תיתי חדא מתרתי במה
לקרקע שכן קונין מטלטלין אגבן
ואינה מתקדשת בכתיבה הא כתיב ויצאה
תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא
תוס' ד"ה שכן פודין וכו'
בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ
תאמר בשטר וא"ת מטלטלין יוכיחו
מצינו בהצד השוה שבהן שקונין בעלמא
והיתה מקיש וכו' ומה ראית מסתברא קאי
מה לקרקע שכן קונין
סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ
וקונין כאן אף אני אביא את השלישי
שאין קונין אגבן ואינן מוציאות
מטלטלין אגבן. עיין ב"ק
בגירושין ממעט גירושין קאי בגירושין
וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ:
שהרי כולם קונים במקום אחר כסף
ומכניסות אף אני אביא שטר וי"ל
דף יב ע"א תוס' ד"ה אנא
דברים כד א
וממעט קידושין ולרבי יוסי הגלילי דאפיק
❖
4. וְכֹהֵן כִּי ›קְנֶה נֶפֶשׁ
מתניתא:
ושטר קונה באמה העבריה כדלקמן
מה למטלטלין שכן פודין בו הקדש:
ליה להאי קרא לדרשא אחרינא שאינה
קִנְיַן כַּסְפּוֹ הוּא יֹאכַל בּוֹ
מה
(דף יד:) ביאה קונה ביבמה: כסף
הויה בכסף אף יציאתה בכסף.
וִילִיד בֵּיתוֹ הֵם יֹאכְלוּ
❖
מתגרשת בכסף מנא ליה אמר קרא ספר ולענין ביאה ליכא למימר מה
וביאה הנאתן מרובה. אבל שטר
בְלַחְמוֹ: ויקרא כב יא
מוסף תוספות
כריתות ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה
אירוסין אין בו לה שום הנאה שהרי
הויה בביאה אף יציאתה בביאה
ט)
א. וקשה דפרכא דרב
ורבנן האי כריתות מאי עבדי ליה מיבעי
אין כתוב בו אלא הרי את מקודשת
שלהתרחק ממנה הוא מגרשה ועוד
י)
אשי בעיקרא דדינא מה
תוס' ר"י הזקן
לאמה העבריה שכן יוצאת
לי: קנינן מרובה. שקונין קרקעות
משום שמצא בה ערות דבר רגיל
ליה ד לדבר הכורת בינו לבינה כ) כדתניא
בכסף לא פירכא היא
חופה קונה. קנין דארוסין
ועבדים: בע"כ. ביאה קונה ביבמה
לגרשה ואז יש לו לפרוש:
הרי זה גיטיך ע"מ שלא תשתי יין על מנת
לגבי דין שטר אלא מכסף
אם מסרה לחופה לשם
ה
סניגור יעשה קטיגור.
בע"כ דנפקא לן ביבמות (דף נד.)
וא"ת
לכסף שכן מוציא מכניס
קדושין. חופה, שמייחדין
שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה
וכו' ואיכא למימר דפירכא
שניהם בלא ביאה. שאינו
מויבמה פ) וכן שטר מוציא את האשה
א"כ היכי קאמר לעיל מה
כריתות כל שלשים יום הרי זה כריתות
היא לגבי דין שטר
גומר. ליורשה וליטמא
בע"כ מבעלה: באמה העבריה
לאמה העבריה שכן יוצאה בכסף ודין
❖
נמי דקולא וחומרא פריך
לה.
ורבי יוסי הגלילי מכרת כריתות קא נפקא
בע"כ. שאביה מוכרה שלא מדעתה:
הוא שתהא נקנית בכסף אדרבה
וה"ק מה לאמה העבריה
ליה ורבנן כרת כריתות לא משמע להו
שמצינו קולא ביציאתה
כסף שאינו מאכיל בתרומה. אם
גריעותא דאין קטיגור נעשה סניגור
שיוצאה בכסף לפיכך נקל
מוסף רש"י
חדא מחדא לא אתיא תיתי חדא מתרתי
נתארסה לכהן כדתנן בכתובות (דף
וי"ל דבאמה העבריה ליכא למימר
בכניסתה לקנות בכסף או
נז:) אין האשה אוכלת בתרומה עד
הכי לפי שמתחלה שאביה מוכרה
שטר שאין פודין בו
הי תיתי לא ליכתוב רחמנא בשטר ותיתי
בשטר תאמר בזו וכו'.
הקדש. בשטר חוב שיש לו
רמב"ן. ב. דהיינו המקנה.
שתכנס לחופה: שאינו גומר. להוציאה
לשפחות הוא מקבל הכסף מן האדון
מהנך מה להנך שכן הנאתן מרובה לא
על אחר למסרו לכהן
תוס' הרא"ש. ג.
שהוא
מרשות אביה למעשה ידיה ולירושתה:
א"כ כשהוא רוצה לפדותה דין הוא
הקונה. שם. ד. דמסתבר
ניכתוב רחמנא בביאה ותיתי מהנך מה להנך
(כתובות קב. ועי' ר"ש
מדעס') שטר שאין
שיקבל האדון הכסף אבל איש שמקדש
כיון שנתנה לו תורה
אף
ה
שכן קנינן מרובה לא ניכתוב רחמנא בכסף
פודין בו. הקדש ומע"ש
חשיבות זה כמו כן
אשה הכל בא על ידו בין הקידושין
בבכורות נפקא לן בפרק יש
יתן בו חשיבות אחר
ותיתי מהנך מה להנך שכן ישנן בע"כ וכ"ת כסף נמי בע"כ באמה העבריה
בין הגירושין והתם שייך למיפרך
בכור לנחלה דכתיב בהו
(מק"ו), אבל החומרא
באישות מיהא לא אשכחן: אמר רב הונא חופה קונה מקל וחומר ומה כסף
כסף. הקדש דכתיב ונתן
ל)
מ)
שאנו אומרים מסברא כמו
יאמרו כסף מכניס וכו':
הכסף וקם לו. ומע"ש
ההיא דשן ורגל לא
קאי
שאינו מאכיל בתרומה קונה חופה שמאכלת בתרומה אינו דין שתקנה
בגירושין ממעט גירושין. ואין
ו
נ)
דכתיב וצרת הכסף דבר
אלימא כולי האי וכיון
וכסף אינו מאכיל והאמר עולא דבר תורה ארוסה בת ישראל אוכלת
סברא לומר קאי בכתיבה
שיש בו צורה והיינו מטבע
ס)
ז
דלא אהני הני חומרות
(לקמן כז). ונתן הכסף
להך מילתא לא אהני
וממעט בכתיבה דפשטא דקרא
בתרומה שנאמר 4 וכהן כי יקנה נפש קנין כספו והאי קנין כספו הוא
וקם לו. ואם המקדש
נמי למילתא אחריתי. תוס'
משמע שבא לומר דוקא בכתיבה ו
ומה טעם אמרו אינה אוכלת גזירה שמא ימזגו לה כוס בבית אביה
יגאל את ביתו ויסף
הרא"ש לעיל דף ד: ד"ה מה
דקאמר אם לא תמצא חן בעיניו
חמישית כסף ערכך עליו
ליבמה. (ובזה הוא מתרץ
ותשקנו לאחיה ולאחותיה אלא פריך
הכי ומה כסף שאינו גומר קונה
והיה לו (ויקרא כז, טו)
קושית תוס' לעיל ד"ה
וכתב לה משמע דוקא בזה הענין ז:
חופה
(ב"מ נד.) דכתיב ויסף
מה ליבמה). ה. דכמו
על
מנת שלא תלכי לבית אביך
חמישית כסף ערכך עליו
שמכרה מלאכתה בדמים
לעולם אין זה גט. פירש בקונטרס שכל ימיה נאגדת לקיים תנאי זה מחמתו וא"ת אמאי לא אמר דהוי גט שהרי אם מת אביה יכולה
וקם לו (שם פסוק יט)
דין הוא שתחזור ותקנה
(לקמן יא:). הויה. קדושין
מלאכתה בדמים. תוס'
היא ליכנס לבית ושוב אינה נאגדת בו דלאחר מיתת אביה ק) לא חשיב בית אביה כדאמרינן בנדרים (דף מו.) קונם לביתך שאיני נכנס מת או
שמהוה בהן עצמה לבעל
הרא"ש. ו. מתגרשת. תוס'
מכרו מותר וי"ל דבית אביה קרוים כל יוצאי חלציו של אביה אע"ג שמת כדכתיב (בראשית לח) גבי תמרח שבי אלמנה בית אביך אע"פ שמת אביה
(גיטין כא:). מה הויה
טוך. ז. ולא בדבר אחר.
כדמוכחי קראי : ורבי יוסי הגלילי מכרת כריתות נפקא. תימה דבפרק המגרש (גיטין ד' פג:) קאמר על רבנן דר"א בן עזריה כרת כריתות לא
בכסף. כשמהוה עצמה
תוס' הרא"ש. ח. שהיתה
ט ר)
לאיש אפשר בכסף כדנפקא
בתו של שם. תוס' סוכה
דרשי ור' יוסי הגלילי בכלל ש)דרבנןי והכא אמר דר' יוסי הגלילי דרש כרת כריתות וי"ל דלא קאמר לא משמע להו אלא דלא דרשי פירוש לההוא
לן בקדושין קיחה קיחה
כד: ד"ה ע"מ. ט. לפי
דרשא דהתם דמיבעי להו לדרשא דהכא: שכן ישנן בעל כרחה. פי' בקונטרס ביאה ביבמה שטר בגרושין כסף באמה העבריה וקשה
משדה עפרון (סוכה כד:).
חשבון הדורות. תוס'
קטיגור יעשה סניגור.
הרא"ש שם. י. דאמרינן
לרבינו תם אם זה חשוב בעל כרחה מה שהאב מוכר את בתו בעל כרחה א"כ מאי קאמר רב הונא לקמיה כסף באישות מיהא לא אשכחן
קטיגור שונא סניגור אוהב
בשעת מיתתו של ר"א
בע"כ הלא האב מקדש בתו קטנה בכסף בע"כ ואומר רבינו תם כ כיון דאב במקום בתו קאי ל אין זה חשוב בע"כ כיון שהוא מדעתו של אב וא"ת
מליץ יושר (חגיגה יג:).
נכנסו ארבעה זקנים
א"כ היכי קאמר כסף נמי איתא באמה העבריה בע"כ הרי אב מוכרה מדעתומ וי"ל דהכי פריך כסף איתא באמה בע"כ כגון שהאדון מייעד
טיבעא מיהא חד הוא.
להשיב על דבריו ר'
ואין ניכר הפרש ביניהם
טרפון ור"י הגלילי ור'
את העבריה בכסף מקנתה בע"כ של אב ובע"כ של בת דהא דאמר לקמן (דף יט.) אשר לא יעדה שצריך לייעדה לא שצריך לעשות מרצונה אלא
(לקמן כג.). ואינה
אלעזר בן עזריה ורבי
שצריך להודיעה שלשם קידושין מייעדה ואע"ג דאמר לקמן באישות מיהא לא אשכחנא ובכי האי גוונא שמייעד הוי אישות מ"מ בתחילה לא בא
מתגרשת בכסף. אם נתן
עקיבא וכו' נענה ר'
הכסף בשביל אישותנ ויש מיישבים פי' הקונטרס דודאי זה קרוי בעל כרחה מכירה של אמה העבריה שחוב הוא לה ואם היתה בת דעת לא
לה כסף ואמר התגרשי בו
אלעזר בן עזריה וכו' עד
(ערובין טו:) אם אמר לה
ואידך כרת כריתות לא
היתה מתרצית אבל קידושי קטנה לאו חוב הוא לה כמו מכירה וסופה עומדת לינשא ת)אם היתה בת דעת היתה מתרצית ס ולא חשיב על כרחה:
הילך פרוטה והתגרשי לי
דרשי והן רבי טרפון ורבי
חופה בה (גיטין כא:) ליתן לה
יוסי הגלילי ורבי עקיבא.
כסף לשם גירושין ולומר הרי את מגורשת בו, כדרך שנתן בקידושין ואמר הרי את מקודשת בו (סוכה כד:). ספר כריתות.
תוס' רי"ד. כ. בשם אחיו ה"ר יצחק. תוס' הרא"ש להלן ע"ב. ל. שידו כידה ועדיפא מידה. רמב"ן. מ. דכיון דקטנה היא ואינה
מדכתיב כריתות סמוך לספר (עירובין טו:). לעולם אין זה כריתות. שהרי כל ימיה קשורה בו (גיטין כא:) שמחמתו היא
ברשות עצמה ואביה הוא המקנה והוא בעל דבר והמכר נעשה מדעתו הא לא חשוב בע"כ דאנן בע"כ של מקנה קאמרינן
נמנעת מלשתות יין ותנאי זה תלוי והולך לעולם ואין זה הבדלה (ערובין טו:). שמחמתו צריכה לעמוד שלא לילך (סוכה כד:)
והכא הא איכא דעת מקנה ומדעתה לא איכפת לן. ריטב"א. נ. שעיקר מכירה זו לשפחות היתה ועל דעת שפחה קיבל אביה
שאין מפרידין אלא המות דעד יום המיתה קשורה בו (גיטין פג:). כל שלשים יום הרי זה כריתות. מיד שהרי דברי הבדלה
כסף זה אבל שטר וביאה איתנהו בעיקר אישות בעל כרחה שטר בגירושין וביאה ביבמה. ריטב"א. ס. דאנן סהדי דמינח
הן לסוף שלשים יום ומותרת מיד לאיש אחר (ערובין טו: וכעי"ז סוכה כד:) והיא תקיים התנאי (גיטין פג:). חופה קונה. אם
ניחא לה וכו' [ואפילו] מסרה למנוול ומוכה שחין ואע"פ שעומדת וצווחת מסתברא דאף זו מינח ניחא לה כדר"ל דאמר
מסרה (לה) אביה לחופה לשם קדושין (לעיל ג.). שמא ימזגו לה כוס. של תרומה (כתובות נז:).
טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו. רשב"א.