האשה נקנית פרק
ראשון קידושין
לב.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
רב
יהודה אומר משל בן. מדקדק ר"י למ"ד משל בן אם נזדמן לו
משל מי. מאכילו ומשקהו ומכבדו: מאי נפקא ליה מיניה. מאי
שמד א מיי' פ"ו מהל'
א) [לעיל ל ע"ב, ע"ש],
ב) תוספתא דמעשר שני
ממרים הל' ג סמג
חסרון כיס איכא לגביה: פודין זה לזה מעשר שני. אם יש
כיבוד אב ואבידת עצמו ואבידת חבירו כיצד יעשה אם יעסוק
פ"ד ה"ו, ג) [לעיל לא.
עשין קי טוש"ע י"ד סי'
בכבוד אביו
הלא אבידת חבירו קודמת כדאמרינן באלו מציאות
לאביו מעשר שני כ) פודה הבן משלו
לצורך אביו בלא חומש ולא
ע"ש היטב], ד) נדה
רמ סעיף ה:
שמה ב מיי' פ"ה מהל'
אמרי' הרי הוא כגופו שהרי הוא
אוהבו ומזונותיו עליו ולא
(ב"מ דף לב.) יכול אמר לו אביו אל תחזיר יכול ישמע לו ת"ל וכו'
נז. ב"מ ה: ע"ז ו:
[מו"ק יז. ע"ש], ה) שבת
מעשר שני הל' יא:
אחר ניהו לגביה והרי הוא כמי
והיינו אל תחזיר שאומר לו עסוק
שמו
קכט. קמ:, ו) סנהדרין
ג מיי' פ"ו מהל'
שפודהו הוא בעצמו: ומאכילין זה
בכבודי דאל תחזיר בחנם לא אצטריך
משל מי רב יהודה אמר $ משל
בן רב נתן
פ:, ז) [בכת"י ובסנהדרין:
מתנות עניים הלכה
לזה מעשר עני. אם יש לבן מעשר
קרא משמע א"כ דאבידת חבירו
דשריפה], ח) ע"ש,
יג:
בר אושעיא אמר א משל אב אורו ליה רבנן
שמז
ט) [ברכות לו. וש"נ],
ד טוש"ע י"ד סי'
עני לחלק לעניים מאכילו לאביו אם
קודמת לכיבוד אב ואם ואם יעסוק
לרב ירמיה ואמרי לה לבריה דרב ירמיה
י) [עמ"ש בס"ד חגיגה טו:
רמ סעי' ה
אביו עני וכן כולם אע"פ שחביב עליו
באבידת חבירו הרי אבידתו קודמת
על הגליון], כ) [בדפו"ר:
בהג"ה:
כמ"ד משל אב מיתיבי נאמר 1 כבד את
שמח ה מיי' פ"ו מהל'
פודהו], ל) [בדפו"ר:
כגופו ואם לא היה בידו מעשר זה
דכתיב
אפס כי לא יהיה
(דברים טו)
אביך ואת אמך ונאמר כבד את ה' מהונך
לפניו], מ) [ברש"י שברי"ף
ממרים הלכה ז
2
היה נותן לו מזונות משלו: להעדפה.
בך אביון (ב"מ ל: לג.) שלך קודם לכל
נוסף: שאם ישקהו יתבטל
טוש"ע י"ד סי' רמ סעי'
מה להלן בחסרון כיס אף כאן בחסרון כיסא)
אדם ואם יעסוק באבידתו הרי כבוד
עליו מוטל להאכילו ולהשקותו מדה
מאותה מצוה], נ) [בזבחים
ח:
שמט ו ז מיי' פי"ד
ואי אמרת משל אב מאי נפקא ליה מיניה
צ: בד"ה חטאת העוף כו'
אביו קודם למאן דאמר משל בן
בינונית ואם אביו צריך לסעודה יתירה
נ)
הניחו תוס' אבעיא זו בספק
מהלכות סנהדרין
יאכילנו מעשר עני: שיטול אביו
לביטול מלאכה ת"ש ב' אחים שני שותפין
ונראה לר"י שיניח כבוד אביו ואבידת
ב)ב
וע' תוס' ב"מ לג. ד"ה
הל' ד והל' ו:
ארנקי כו'. ואי אמרת כבוד האב
חבירו ויעסוק באבידתו דהא דאמר
שנ ח מיי' פ"ו מהל'
אבידתו], ס) [יתרו. כ"ה
האב ובנו הרב ותלמידו פודין זה לזה מעשר
בתוס' הרא"ש], ע) לפנינו
ממרים הלכה יא
על הבן בחסרון כיס אינו אלא משל
כיבוד אב קודם היינו דוקא להניח
שני ומאכילין זה לזה מעשר עני ואי אמרת
ג
שם איתא דרבא אכפייה
טוש"ע י"ד סימן רמ סעיף
אב אם כן האי ארנקי דקאמר רבי
לאביו לעשות רצונו בממונו א לפי שזהו
לרב נתן, פ) [דפרקין ה"ז],
משל בן נמצא זה פורע חובו משל עניים
יא:
❖
שנא ט מיי' פ"ו מהל'
אליעזר משל אב הוא ומאי נפקא ליה
גוף הכיבוד ב אבל באבידתו כיון שאין
צ) [לא ע"א בד"ה כבד],
לא צריכא להעדפה אי הכי היינו דקתני
ממרים הלכה יא
מיניה להכלימו: ודלמא רתח. ואמר
האב נהנה באבידה עצמה ג אין הבן
טוש"ע שם:
עלה אמר רבי יהודה ד תבא מאירה למי
לאבוה מידי בריתחיה: וקא עבר.
חייב להפסיד אבידתו בשביל אביו
שנב י מיי' שם הל' יג
מוסף רש"י
שמאכיל את אביו מעשר עני ואי להעדפה
רב הונא: משום לפני עור. שגורם
ואע"ג דאמרינן בסמוך כדי שיטול
טוש"ע שם סעי'
מאירה. חסרון כמו
יב:
מאי נפקא מינה אפילו הכי זילא ביה מילתא
לבנו לחטוא: בפומבייני. במקום
ארנקי ויטיל לים ואינו מכלימו למ"ד
שנג כ מיי' שם הל' ח
צרעת ממארת (דברים כח
התפירה שאינו נחסר מדמיו בכך
משל בן התם מיירי באותו ענין שיש
ת"ש שאלו את ר"א עד היכן כיבוד אב
כ). הנשרפים בנסקלים.
ג)
טוש"ע שם סעי'
כגון בשוליו: הנשרפין בנסקלין.
לאב קורת רוח בכך כגון שזורקו לים
משמע כגון דהוו נסקלין
יט:
ואם אמר להם ה כדי שיטול ארנקי ויזרקנו
שנד ל מיי' פ"ה מהל'
רובא ואיערבא בהו
משמע אחד מן הנשרפין נתערב
למירמא אימתא אאינשי ביתיה דאי
לים בפניו ואינו מכלימו ואי אמרת משל אב
מיעוטא נשרפין (סנהדרין
ת"ת הלי"א טוש"ע
❖
בנסקלין הרבה וקיי"ל (סנהדרין ד' עט:)
לאו הכי אם בחנם משליך רשע הוא ד
פ:). אמר ליה רב יהודה
שם סימן רמב סעיף לב:
מאי נפקא לי' מיניה בראוי ליורשו וכי הא
בריה. רב יהודה רביה
כל חייבי מיתות שבתורה שנתערבו
דעובר בבל תשחית ואפילו היכא
דרבה בר רב הונא דרב הונא קרע שיראי
דר' יחזקאל אבוה הוה
ואין ידוע איזה מהן בקלה ואיזה מהן
דשוגג הוא ומשליכו בחמתו מ"מ נהנה
(לקמן לג:). תיפוק ליה
באנפי רבה בריה אמר איזול איחזי אי רתח
תורה אור השלם
בחמורה כולן ידונו בקלה שאין אתה
בהשלכת ארנקי ומש"ה אין להכלימו:
דרובא נסקלים נינהו.
אורו ליה רבנן לרבי ירמיה כמ"ד
אי לא רתח ודלמא רתח וקעבר אלפני
1. כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת
היכי נקט טעמא משום דאי
רשאי למשוך את הקל לעונש חמור
ד)
3
אתה רשאי למושכו למיתה
אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ
משל אב. משמע שכך הלכה
שלא נתחייב בו: רבי שמעון אומר
עור לא תתן מכשול $ דמחיל ליה ליקריה
חמורה, בלאו הכי נדיינינהו
עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְיָ
ידונו בסקילה. שהיא קלה דאית ליה
וכן פסק בשאלתות דרב אחאי בפרשת
ה) והא קעבר משום 4בל תשחית דעבד ליה
בסקילה בתר רובא
אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:
(סנהדרין שם). הנסקלין
שמות כ יא
לרבי שמעון שריפה חמורה מסקילה
וישמעס) (סוף סימן נז) ופסק היכא דלית
בפומבייני ודילמא משום הכי לא רתח דעבד
בנשרפין.
2. כַּבֵּד אֶת יְיָ מֵהוֹנֶךָ
דאע"ג
וטעמא מפרש בסנהדרין (דף נ.):
ליה לאב ואית ליה לבן חייב הבן לזון
דנשרפין רובא, מדתני
ליה בשעת ריתחיה: ו) מתני ליה רב יחזקאל
וּמֵרֵאשִׁית כָּל תְּבוּאָתֶךָ:
אמר ליה רב יהודה בריה. דרב
אביו וכן פסק ר"י ור"ח דאם אין לאב
לר' שמעון בסקילה מפני
משלי ג ט
לרמי בריה הנשרפים בנסקלים רבי שמעון
3. לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ וְלִפְנֵי
שהשריפה חמורה (שם).
יחזקאל לרב יחזקאל אבא לא תתנייא
ממון והבן יש לו דצריך הבן לפרנסו
אע"ג דרובא דהני נשרפין
אומר ידונו בסקילה שהשריפה חמורה אמר
עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל
הכי הנשרפין בנסקלין והוו נסקלין
משלו דלא יהא אלא אחר כדאמר
כדקתני נסקלין בנשרפין
וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְיָ:
ליה רב יהודה בריה אבא לא תיתנייא הכי
רובא דא"כ אמאי תלית טעמא משום
בנערה שנתפתתה (כתובות דף מט:)
משמע חד נסקל שנתערב
ויקרא יט יד
4. כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים
בנשרפין טובא אפ"ה לר'
מאי איריא שריפה חמורה תיפוק לי דרובא
דשריפה חמורה תיפוק לי דליכא
ע) דרב אכפייה לההוא גברא ואפיק
ז)
שמעון ידונו כולן בסקילה
רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ
למימר כולן בשריפה דא"כ אזלת לך
מיניה ארבע מאה זוזי לצדקה ועוד
נסקלים נינהו אלא הכי איתנייא הנסקלים
מפני שהשריפה חמורה
ח)
לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת
בתר מיעוטא: הנסקלין בנשרפין.
דאמרינן בירושלמי אמר רבי יוסי
(שם עט:). התם רבנן
פ)
עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי
בנשרפים א"ל אי הכי אימא סיפא וחכמים
הוא דקאמרו. דקא
מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא
דאע"ג דנשרפין רובא ידונו בסקילה
הלואי דהויין כל שמעתתי ברירי לי
אומרים ידונו בשריפה שהסקילה חמורה
מסיימי רבנן שהסקילה
ו
ז
תִכְרֹת כִּי הָאָדָם עֵץ
מפני שהיא קלה: התם רבנן הוא
כהך שכופין את הבן לזון את אביו
חמורה, לאו למיתב טעמא
הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ
מאי איריא דסקילה חמורה תיפוק לי דרובא
למילתייהו מסיימי הכי,
דקאמרי ליה לרבי שמעון כו'. האי
ועוד ראיה מהא דאמר בירושלמי
בַּמָּצוֹר: דברים כ יט
נשרפים נינהו א"ל התם רבנן הוא דקאמרו
5. וַיְיָ הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם
אלא הכי קאמרי ידונו
דקאמרי שהסקילה חמורה לאו טעמא
דרבי יונתן ורבי יאשיה הוו קאזלי
בשריפה כדינייהו בתר
בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם
ליה לר"ש דקאמרת שריפה חמורה לא סקילה
יהבי למילתייהו אלא הכי אמרי ידונו
באורחא אתא ההוא גברא וקא נשק
רובא, ודקאמרת למיזל בתר
הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ
חמורה א"ל שמואל לרב יהודה שיננא
מיעוטא משום דשריפה
בשריפה בתר רובא ודקאמרת ידונו
לכרעיה דרבי יונתן אמר מאי האי
לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם
ט)
י)
❖
חמורה ואין אנו רשאין
וָלָיְלָה: שמות יג כא
לא תימא ליה לאבוך הכי דתניא הרי
בסקילה להקל עליהם אין אתה מיקל
אמר ליה דאמרי ליה זיל צעוק בבי
ח
למשוך את הקלים, לאו
אלא מחמיר שהסקילה חמורה: לא
כנישתא כלומר הוריתי לו שיעשה כל
שהיה אביו עובר על דברי תורה אל יאמר
חמורה היא אלא קלה היא
(שם פ:). לא תימא ליה
תימא לאבוך הכי. להודיעו פתאום
כך שיפרנסנו בנו א"ל אמאי לא אכפי'
גליון הש"ס
לו אבא עברת על דברי תורה אלא אומר
לאבוך הכי. להודיעו
שהוא טועה דקאמרת לי' לא תתנייא
מר אמר ליה כגון זו כופין בתמיה
גמ' משל בן. ע' בר"ש
בהדיא שהוא טועה משום
לו אבא כך כתוב בתורה כך כתוב בתורה
הכי: כך כתוב בתורה צעורי קא
אמר ליה את צריכת לכך פירוש וכי
פ"א מ"א דפאה: שם
דמכסיף ומצטער (שם
צעורי קא מצער ליה אלא אומר לו אבא
ט
פא.). כך כתוב בתורה.
דמחיל ליה ליקריה. ע'
מצער ליה. והרי הוא כאומר לו
לא ידעת דכופין פשיטא דכופין ועוד
קס"ד בתמיהה קאמר
טורי אבן מגילה כח ע"א
מקרא כתוב בתורה כך אלעזר בן מתיא
עברת על ד"ת: מקרא כתוב בתורה
❖
ראיה מירושלמי שהבאתי למעלהצ) כבד
וכי כך כתוב בתורה,
ד"ה א"ת משנאי:
אומר
אבא אומר השקיני מים ומצוה לעשות
כך. ואומר לו המקרא כמו שהוא כתוב
את ה' מהונך אם יש לו ממון חייב
צעורי קא מצער ליה.
דמביישו ואומר וכי יפה
מניח אני כבוד אבא ועושה את המצוה
והוא עצמו יבין שטעה: אבא אומר
ואם לאו פטור ובכיבוד אב ואם נאמר
אתה עושה . אלא.
(שם)
תוס' ר"י הזקן
השקיני מים. ויש מצוה אחרת ל)לפני
כבד את אביך ואת אמך דמשמע בין
שאני
ואבא חייבים במצוה איסי בן יהודה
בניחותא אומר לו מקרא
האמור בתורה ואומר
יש לו הון ובין אין לו הון :
לעשות כגון לקבור את המת או לויה :
לבטול מלאכה. שנתבטל
מ)
ה
אומר אם אפשר למצוה ליעשות ע"י
דמחיל ליה ליקריה. וצריך
לו אבי מקרא כך וכך
ממלאכתו כשמאכילו.
הכא
אחרים תיעשה על ידי אחרים וילך הוא
כתוב בתורה, והוא עצמו
[מעשר שני] בלא חומש.
לומר שהודיעו קודם לכן
ישים על לבו על מה
דאחר הוא ולא קרינן כי
בכבוד אביו אמר רב מתנה יהלכה כאיסי בן יהודה א"ר יצחק בר שילא
מזכירו, והכי נמי אין לך
שלא יהא כמו נתכוין לאכול [בשר]
יגאל איש ממעשרו ויסף
א"ר מתנה אמר רב חסדא האב שמחל על כבודו כבודו מחול הרב
לומר לאביך לא תתנייה
חמישיתו [ראה ויקרא כז,
כ
חזיר ועלה בידו בשר טלה דאמר
❖
הכי (שם).
לא]. ומאכילים. אם האחד
שמחל על כבודו אין כבודו מחול ורב יוסף אמר אפי' הרב שמחל על
ל
לקמן בפ' בתרא (דף פא:) שצריך
עני. פורע חובו. עליו
מחילה וכפרה: ותיפוק לי משום
כבודו כבודו מחול שנאמר ויי' הולך לפניהם יומם אמר רבא הכי השתא
מוטל לפרנסו. להעדפה.
5
שרשאי להעדיף מזונותיו
מוסף תוספות
דרובא נסקלין נינהו. לפום ריהטא
התם הקדוש ב"ה עלמא דיליה הוא ותורה דיליה היא מחיל ליה ליקריה
ממעשר עני ולא הוי
ה"ק ואפילו היתה סקילה חמורה היו
הכא
פורע חובו, שאם הוא
א. כגון שחוט לי בהמתך.
תוס' ב"מ לג. ב. דאביו
נותן לו די ספקו כמו
נסקלים ואין זה נכון לפרש שלפי מה
נהנה מגוף הבהמה. שם.
שמוטל עליו. מאי נפקא
שמגיה הנסקלים בנשרפים אף על גב שנשרפים רובן הן בסקילה לפי שהיא קלה אלא הכי פירושו
למה לי שריפה חמורה אפילו הם שוות
לן מינה. הרי הוא נותן
ג. שאינו נהנה מן האבידה
תיפוק לי משום דרובא נסקלים נינהו:
לו מה שמוטל עליו ליתן.
שמפסיד הבן אע"פ שהוא
והלכתא משל אב. [וכתב
נהנה שהיה מכבדו בדבר
זקן
הרי"ף דשדרו] ממתיבתא
אחר בשעה שמחזיר
האבידה. תוס' הרא"ש. שגם לאב קשה האבידה. תוס' ב"מ לג. ד. דעובר בבל תשחית ואין חייב לכבדו בזה. תוס' הרא"ש.
דאי לית ליה לאב וריוח לבן כייפינן ליה ושקלינן בתורת צדקה. כך כתוב בתורה. פי' דקס"ד דבתמיה יאמר וכי כתוב
בתורה כך, ושני דקאמר הפסוק כמו שכתוב והוא עצמו יבין שטעה. ור"ח והר"ם [ממרים פ"ו הי"א] פירשו שאומר
ה. אפי' הוא מחזר על הפתחים והאי דאמרי אפי' מחזר על הפתחים לא שיתן לו ממונו ויחזר על הפתחים אלא בגופו
מכבדו ובטל ממלאכתו ומתוך זה צריך לחזר על הפתחים. תוס' הרא"ש. ועי' מהרש"א.
לו כשואל ולא כמזהיר.