האשה נקנית פרק
ראשון
קידושין
לג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אין
בעלי אומניות רשאין לעמוד כו'. תימה מה לשון רשאי שייך
יכול יהדרנו בממון. כדכתיב (ויקרא יט) לא תהדר פני גדול דמשמע
שסב א מיי' פ"ו מהל'
א) [בכת"י נוסף: מלאכה,
וכן בסמוך. וכ"ה ברש"י
ת"ת הל' ב סמג
בממון וכגון ודל לא תהדר בריבו (שמות כג): מי לא עסקינן.
דמשמע דאיכא איסורא וי"ל דמיירי בעוסקין במלאכת אחרים
ס)
ועו"ר], ב) [חולין נד:],
עשין יג טוש"ע י"ד סי'
כלומר מי לא משמע נמי אפילו נוקב מרגניתא שאומנות יקרה היא
והשתא שייך לשון רשאים א ומיהו י"ל רשאים כמו חייבין כי ההיא
ג) בכורים פ"ג מ"ג חולין
רמד סעיף ה:
ומצריך ליה למיקם ואע"ג דבטל ממלאכתו ואיכא חסרון כיס: מה
שסג ב מיי' פ"ד מהל'
דתנן בערכין פרק המקדיש
שדהו (דף כח:) כמה רוצה אדם ליתן
נד:, ד) חולין נד: פסחים
סח: מנחות עב. ע"ש,
בכורים הלכה יז:
הידור שאין בו ביטול מלאכה. דאין
בשור זה לעולה אע"פ שאינו רשאי
שסד ג (מיי' פ"ג מהל'
ה) [צ"ל ישמעאל. יעב"ץ.
לשון הידור אלא נשיאות פנים או
פי' אע"פ שאינו חייב ב והשתא ניחא
מפני שיבה תקום והדרת תקום והדרת פני
(ועיין ביפה עינים)], ו) ע"ז
ק"ש הל' ג) שו"ע
בממון או בכיבוד דברים ואין במשמעו
דמיירי שפיר בעוסקין במלאכת
מד: זבחים קב: שבת
י"ד סימן רמד סעיף ד
זקן ומדלא כתב הכי ש"מ חד הוא אמר
עצמן ע): שני חומשין. פי' בקונט'
קנ. (ודף י) ודף מ:
בהגה"ה:
ביטול מלאכה: מה קימה שאין בה
מר יכול יהדרנו בממון ת"ל תקום והדרת
שסה ד מיי' פ"ג מהל'
ברכות כד:, ז) [יומא
חסרון כיס. דהא אוקימנא דבשאין
לשון חומש הספר וי"מ חמשה חומשין
ו. וש"נ], ח) [ברכות
ק"ש הלכה ד סמג
מה קימה שאין בה חסרון כיס אף הידור
כו. וש"נ], ט) [ברי"ף:
בה ביטול מלאכה עסקינן ותו לא
יש בו כמו בשל תורה אשרי האיש
עשין יח שו"ע א"ח סי' פה
שאין בו חסרון כיס וקימה לית בה חסרון
אמר אביי הלכה וכו'],
סעיף ב:
שייך בה חסרון כיס: אף הידור
(תהלים א) כאיל תערוג על אפיקי
שסו ה ו מיי' פ"ו
י) [בכת"י ודפו"ר ורי"ף:
כיס מי לא עסקינן דקא נקיב מרגניתא
שאין בו חסרון כיס. ועל כרחיך לא
מים (שם מב) אך טוב לישראל (שם עג)
קאים], כ) [צ"ל בשמועתו.
מהלכות ת"ת הל'
אדהכי והכי קאים מקמיה ובטיל ממלאכתו
(יעב"ץ)], ל) [וגם בהמשך
ב ו סמג עשין יג טוש"ע
נכתב הידור אלא לדרוש כדאמרן
תפלה למשה (שם צ) יאמרו גאולי
העמוד שלפנינו (רש"ש,
י"ד סי' רמד סעי' ב ג:
אלא אקיש קימה להידור מה הידור שאין
למעוטי עמידה מרחוק ולמעוטי בית
(שם קז) פ) לכל אחד מן הספרים אלו
שסז ז מיי' שם פ"ה
ע"ש)], מ) [ברש"י
המרחץ כדאמרן: עומדין מפניהם.
מסיים באמן לבד מן האחרון שהוא
בו ביטול אף קימה שאין בה ביטול
שברי"ף: שלא להטריח את
הלכה ז סמג שם
א)
סוף תהלים: [שמא בהן יושב
הציבור ואינו עובר לפני
טוש"ע שם סעיף ט:
במביאי בכורים קאי כשעוברים בתוך
ואקיש נמי הידור לקימה מה קימה שאין
שסח ח מיי' שם פ"ו
הציבור], נ) [צ"ל מאורעות.
ומהרהר כו'. לא היה צריך לומר
ירושלים: נמצאת מכשילן. שלא יביאו
(יעב"ץ)], ס) [וכן פרש"י
בה חסרון כיס אף הידור שאין בו חסרון
הלכה ג טוש"ע
עוד שיאמרו נבזים אנו בעיניהם
בהן דה"ה בשאר ד"ת אלא הא דקאמר
בחולין נד: ע"ש], ע) [וע"ע
שם סעיף ו:
כיס מכאן אמרו אין בעלי אומניות רשאין
שסט ט י מיי' שם פ"ו
ב)א
תוס' חולין נד: ד"ה אין
ולאו משום חיבוב מצוה הוה ואילו
הכי סודצ) ה' ליראיו ק)כדאיתא ר)בב"ר ג
ותוס' ערכין כח: ד"ה
הלכה ט טוש"ע
לעמוד מפני תלמידי חכמים בשעה שעוסקין
בני אדם הניכרים חשובים בעיר
דאמר ר' חייא יבא עלי אם לא הייתי
❖
אומדין ותוס' תענית יג:
שם סעיף ז:
במלאכתם ולא והתנן כל בעלי אומניות
ועסוקים במצות לא הוה למיקם
מסתכל בספר תהלים כו'. ת"י:]
ג)
ב
ד"ה אין], פ) [בתוס'
הרא"ש: וכל], צ) [תהלים
עומדים מפניהם ושואלים בשלומם ואומרים
מקמייהו: מסחותא. מרחץ כדמתרגמי'
אין
כה. ועיין סוטה ד ע"ב],
הגהות הב"ח
(בראשית מג) וירחץ ואסחי: שני
להם אחינו אנשי מקום פלוני בואכם לשלום א"ר יוחנן מפניהם עומדים
ק) [בתוס' הרא"ש נוסף:
❖
חומשים. שני חמישיות של ספר שניתי
היה], ר) [פרשה לג],
(א) גמ' דא"כ נמצאת
מפני תלמידי חכמים אין עומדים אמר רבי יוסי בר אבין ד) בוא וראה
❖
אתה כו':
לו מדרש אגדותיו: שני שלישי שליש.
כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי מפניהם עומדים מפני תלמידי חכמים
שני חלקים של שליש הספר: תורת
אין עומדים ודלמא שאני התם דא"כ (א) אתה מכשילן לעתיד לבא
תוס' ר"י הזקן
כהנים. ספר ויקרא שניתי לו ברייתא
לעזי רש"י
אמר מר יכול יעמוד מפניו מבית הכסא ומבית המרחץ ולא והא ר' חייא
ובטיל ממלאכתו. ויש
של מדרש הספר: בהן היה מהרהר.
❖
שוה פרוטה באותה קימה.
פריבי"ץ. מכיר קרוב.
הוה יתיב בי מסחותא וחליף ואזיל רבי שמעון בר רבי ולא קם מקמיה
וטרוד היה ולא הבין בעברך לפניו:
מה הידור. שיכול להדרו
ואיקפד ואתא אמר ליה לאבוה שני חומשים שניתי לו בספר תהלים ולא
בתי גואי. מקום שבני אדם עומדים
אפילו כשעושה מלאכתו.
אף קימה. שאם עושה
מוסף רש"י
עמד מפני ותו בר קפרא ואמרי לה ר' שמואל בר ר' יוסי הוה יתיב בי
ערומים והא דר' שמעון ברבי בבתי
ה)
מלאכה אינו מצווה לקום.
בראי מקום שעומדים לבושים דהתם
מסחותא על ואזיל ר' שמעון בר רבי ולא קם מקמיה ואיקפד ואתא א"ל
אין בעלי אומניות.
ומה קימה [שאין בה
העוסקים במלאכת אחרים
חסרון כיס]. שהרי אינו
מקום הידור הוא: ה"נ מסתברא. דר'
לאבוה שני שלישי שליש שניתי לו בתורת כהנים ולא עמד מפני ואמר
(חולין נד:). מפניהם
נותן לו ממונו. אינן
שמעון ברבי בבתי בראי מדקאמר
עומדים. לכבדן כדי
לו שמא בהן יושב ומהרהר טעמא דבהן יושב ומהרהר הא לאו הכי לא
רשאין. פיר"ש באלו
ליה בהן יושב ומהרהר: לאונסיה
שיהו רגילים לבא (שם).
טרפות [חולין נד, ב ד"ה
לא קשיא הא בבתי גואי הא בבתי בראי ה"נ מסתברא דאמר רבה בר
ג
ו)
חביבה מצוה בשעתה.
אין] כשעסוקים במלאכת
שאני. פעמים שהוא טרוד ומעיין
צריכים אנו לחבבה (שם).
אחרים. ע"כ. ולישנא
בר חנה אמר ר' יוחנן ד בכל מקום מותר להרהר חוץ מבית המרחץ ומבית
כ) בשמועתיה לפני כניסתו למרחץ וע"כ
מכשילן לעתיד לבא.
דעסוקים במלאכתן לא
הכסא דילמא לאונסיה שאני: יכול יעצים עיניו כמי שלא ראהו אטו
היא שגורה בפיו ולבו ומעיין בה בבית
ז)
שאם לא יראום להם פנים
משמע מלאכת אחרים
צהובים ודרך כבוד, לא
אלא משמע מלאכת
ברשיעי עסקינן אלא יכול יעצים עיניו מקמי דלימטיה זמן חיובא דכי מטא
המרחץ: ברשיעי עסקינן. בתמיה
ה
ירגילום לבא מפני הטורח
עצמן, ופשטיה דעובדא
למה לי קרא אם ראה ועצם עיניו הרי
זמן חיובא הא לא חזי ליה דקאים מקמיה ת"ל תקום ויראת תנא איזוהי קימה
(שם). מסותא. מרחץ כמו
ו
דר' חנינא פתוראה דאלו
עבר על תקום והדרת: זמן חיוביה.
מסחותה וירחץ מתרגמינן
טרפות נמי משמע שהיה
שיש בה הידור הוי אומר זה ד' אמות אמר אביי לא אמרן אלא ברבו שאינו
ואסחי (סנהדרין סב:). הא
עוסק במלאכת עצמו דקא
בארבע אמותיו כדלקמן (עמוד ב ל)):
מובהק אבל ברבו המובהק מלא עיניו אביי מכי הוה חזי ליה לאודניה דחמרא
בבתי גואי הא בבתי
ז
קרי ליה פתורא כלומר
ת"ל ויראת. יש לך לירא מן היוצר
בראי. מרחצאות שלהן ג'
שהיה שולחני, אע"פ
דרב יוסף דאתי הוה קאים אביי הוה רכיב חמרא וקא מסגי אגודא דנהר
חדרים היו לו פנימי להזיע
היודע מחשבותיך שאתה מבקש
שנדחק שם ר"ש לפרש
סגיא יתיב רב משרשיא ורבנן באידך גיסא ולא קמו מקמיה אמר להו
ולהשתטף אמצעי שיורד
שהיה משתכר בשביל
תחבולות להפטר ממצותו: שיש בה
לתוכו מן המרחץ ולובש
אחרים למחצה. ופי' אינן
ולאו רב מובהק אנא אמרו ליה ח) לאו אדעתין: ר' שמעון בן אלעזר אומר
הידור. כבוד ונשיאות פנים שדבר
חלוקו ויוצא לחיצון וגומר
רשאין, כלומר מצד החיוב
מנין לזקן שלא יטריח ת"ל זקן ויראת: אמר אביי נקטינן דאי מקיף
לבישתו ונח שם מיגיעת
הניכר הוא שבשבילו עמד: באידך
והוא כמו אינן חייבין,
ח
המרחץ (שבת י.). בכל
דלפר"ש קשה אפילו הם
גיסא. הנהר מפסיק ביניהם: ולאו
חיי אביי מקיף רבי זירא מקיף רבינא הוה יתיב קמיה דר' ירמיה מדיפתי
מקום מותר להרהר.
במלאכת אחרים אמאי
רב מובהק אנא. ואף על פי שאתם
חלף ההוא גברא קמיה ולא מיכסי רישא אמר כמה חציף הא גברא
בדברי תורה (שבת מ:).
אינן רשאין ישלמו לבעל
חוץ מבית המרחץ.
הבית שכר בטולם. אלא
רחוקים יותר מד' אמות איבעי לכו
א"ל דלמא ממתא מחסיא ניהו דגיסי
בה רבנן: איסי בן יהודה אומר
לפי שאדם עומד ערום
ודאי אינן רשאין מצד
למיקם: לאו אדעתין. לא נזכרנו
(ע"ז מד:). רבו המובהק.
במשמע: ט) אמר ר' יוחנן הלכה
מפני שיבה תקום ואפילו כל שיבה
החיוב קאמר, שהתורה לא
לעמוד שהיינו טרודים: ואי מקיף.
שרוב חכמתו ממנו (ב"מ
צוותה שיקומו מפני ת"ח
כאיסי בן יהודה ר' יוחנן הוה קאי
מקמי סבי דארמאי אמר כמה
לג.). לאו אדעתין. לא
בשעה שעסוקים במלאכה
מסבב דרך אחרת שלא מ)לעבור לפני
נתתי לבי (ברכות כו.).
הילכך אינן רשאין לעשות
הרפתקי עדו עלייהו דהני רבא מיקם
לא י) קאי ט הידור עבד להו אביי
הצבור: חיי. מאריך ימים: דגיסי
נקטינן. מסורת מאבותינו
כן מפני מצות הידור
יהיב ידא לסבי רבא
משדר שלוחיה
רב נחמן משדר גוזאי אמר אי
בהו ברבנן. תמיד רגילים אצלם
י
מנהג מרבותינו (עירובין
והוא כמו אינן חייבין.
ה.). הרפתקי. מקרות
וכן תבין דעת הר"ם
לאו תורה כמה נחמן
בר אבא איכא
בשוקא א"ר אייבו אמר ר' ינאי
ולבם גס בחכמים כאילו הם מהם:
(ר"ה טז.). הדור עבד
בת"ת פ"ו [ה"ב] שכתב
גיסי. בלע"ז פריבי"ץ: הרפתקי.
אין
להו. לנוע מעט כאילו
ואין בעלי אומניות חייבים
❖
רוצה לעמוד (לעיל לב:).
מקראות וצרות וראו נסים הרבה
לעמוד מפני ת"ח בשעה
נ)
שעסוקים במלאכתן.
ומופתים: עדו עליהן. עברו עליהם: אביי יהיב ידא לסבי. פושט ידו לזקנים כל כמה שעוברים אצלו ונשענין עליו: רבא. היה שולח
חומשים. שספר תהלים
שלוחיו לפשוט להן יד אבל הוא עצמו לא: רב נחמן משדר גוזאי. סריסים שהיו תמיד לפניו לפי שהיה שר חתן הנשיא ואב ב"ד היו רגילין
נחלק לחמשה ספרים.
מוסף תוספות
לעמוד לפניו משרתים להכות ולכוף מאן דלא ציית דינא וכשהיו זקנים עוברים לפניו היה שולח הנך סריסים להחזיק בידם אבל הוא עצמו
בתי גוואי. שעומדים שם
ערומים שאין שם הידור.
א. ומינה ילפינן לעסוקין
לא שלא לזלזל בתורתו דאמר אי לאו תורה כמה נחמן איכא בשוקא הלכך אין חשיבותי בשביל עצמי אלא בשביל תורה. ואית דמפרשי
רבו שאינו מובהק הוא אם
במלאכתן נמי שאינן
אביי יהיב ידא לסבי מכבד עצמו בזקנים ופושט להם ידו שישען הוא עליהם רבא משדר שלוחיה שיצאו לקראתו לכבודו וכן רב נחמן
הוא גדול הימנו אעפ"כ
חייבין שאם אלו היו
שלא למדו כלל או אם
חייבין גם אותן היו
וליתא דכל היכא דגרסי' יהיב ידא להשען אחרים עליו קאמר ולא להשען הוא על אחרים כדאמר בפרק קמא דיומא (דף
רשאין. תוס' רי"ד. ונראה
הוא פחות הימנו ולימדו
ט:) ריש לקיש הוה סחי בירדנא אתא רבה בר בר חנה יהיב
ליה ידא שישען ר' שמעון בן לקיש עליו ויצא לשפת הנהר:
קצת, כמו שביארתי בסוף
דאפילו עסוק במלאכתו
מכבוד לא מחייב כדאמרינן מה
אלו מציאות. ורבו מובהק
לא מקרי אלא כשלמד
קימה שאין בה חסרון כיס
אף הידור שאין בו חסרון כיס. תוס' חולין נד: ב. חוב מתרגמינן רשו. ריטב"א. כדמתרגמינן לא תהיה לו כנושה לא תהא
רוב חכמתו ממנו. הוה קאי. דרכוב כמהלך דמי ונתחייב לעמוד כמלא עיניו דרבו מובהק היה. לאו אדעתין. כלומר לא
ליה כרשיא. תוס' חולין נד: ג. כששאל רבי לרבי חייא למה לא עמד השיב לו יבא עלי. תוס' הרא"ש.
ראינוך. נקטינן. קבלה היא בידינו שאם מקיף עליו את הדרך והולך בדרך אחר כדי שלא יטריחם מאריך ימים. דגייסי.
דעתם קרובה אצל החכמים והורגלו בכך ואינם מקפידים כשהולכים לפניהם בגילוי הראש. הלכה כאיסי. ומסתברא דאיסי
לא פליג אדר' יוסי ותרוייהו פליגי את"ק דבעי זקנה. הלכך אפילו יניק וחכים, וכן דעת הר"ם [פ"ו ה"א]. הרפתקי. סבות ועניינים. עדו. עברו. כמו ולא עדה עליו שחל [איוב כח, ח].