האשה נקנית פרק
ראשון קידושין
לד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ותפילין
וציצית. אע"ג דקיימא לן בהקומץ רבה (מנחות דף לו:)
ותפילין. וקסבר לילה לאו זמן תפילין אי נמי שבת ויו"ט לאו זמן
שפ א ב ג מיי' פי"ב
א) [בכת"י: והקהל],
ב) עירובין כז., ג) שם כו:,
מהל' ע"ז הלכה ג
תפילין הילכך כיון דאיכא שעתא דלא מיחייב בה זמן גרמא הוא:
דלילה זמן תפילין והלכה ואין מורין כן מ"מ שפיר הוי
ד) סוכה כח. ת"כ פ' אמור
סמג לאוין נז:
אבידה. השבת אבידה: וכללא הוא. בתמיה וכי כלל קצוב הוא דכל
מצות עשה שהזמן גרמא שהרי אין נוהגין בשבתות ובי"ט כדדרשינן
שפא ד ה מיי' פ"א
פרק יז כתיב האזרח לרבות
מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות: והרי אכילת מצה. ליל ראשון
בפרק המוצא תפילין (עירובין דף צו.) לפי שאין צריכין אות דשבת גופא
הנשים [ע"ש], ה) ג"ז
מהל' עירובין
שם:, ו) [פסחים קכ
הלכה ח סמג עשין א
שהוא חובה כדכתיב (שמות יב) בערב
איקרי אות כדכתיבמ) כי אות היא וציצית
ע"א], ז) [דברים טז,
טוש"ע א"ח סימן שפו
דחשבינן הכא מצות עשה שהזמן
תאכלו מצותו) וזמן גרם לה בט"ו בניסן
ותפילין ואיזוהי מצות עשה שלא הזמן גרמא
ג], ח) [ברש"י שברי"ף
סעיף ה:
שפב ו מיי' פ"ד מהל'
ונשים חייבות כדאמר בפסחים
גרמא אומר ר"י דהיינו כרבי שמעון
נוסף ד"ה והקהל. דכתיב
מזוזה מעקה אבידה ושילוח הקן וכללא הוא
הקהל את העם האנשים
תפילין הלכה יג
(דף מג:) נשים חייבות באכילת מצה
דבפרק התכלת (מנחות דף מג.) דסבר
הרי מצה שמחה הקהל דמצות עשה
הנשים והטף לשמוע מן
סמג עשין כב טוש"ע א"ח
א
ב
ג
א)
דבר תורה שנאמר ז) לא תאכל עליו
לילה לאו זמן ציצית הוא ופוטר נשים
המלך פרשת הקהל בסוכות
סימן לח סעיף ג:
שהזמן גרמא ונשים חייבות ותו והרי תלמוד
שפג ז מיי' פ"ו מהל'
בשמטה], ט) [בראשית
חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות כל
כדאיתא התם וכן הלכה דהא בפרק
תורה פריה ורביה ופדיון הבן דלאו מצות
א, כח], י) [חגיגה ב
סוכה הלכה א סמג
שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום
במה מדליקין (שבת דף כה: נ)) מפרש
ע"א, וע"ש תוד"ה חוץ],
עשין מג טוש"ע א"ח סימן
עשה שהזמן גרמא הוא ונשים פטורות ב)אמר
אכול מצה ונשים איתנהו בבל תאכל
טעמא דסדין פטורה מן הציצית גזירה
כ) [בעמוד ב], ל) [לעיל כט
תרמ סעי' א:
שפד ח מיי' שם הל' ה
רבי יוחנן אין למדין מן הכללות ואפילו
ע"ב, ע"ש], מ) [שמות לא,
חמץ דמצות לא תעשה היא: וכן
משום כסות לילה והיינו טעמא לרבי
יג], נ) [שם ד"ה גזירה],
סמג שם טוש"ע
שמחה. ברגל כדכתיב (דברים טז)
במקום שנאמר בו חוץ דתנן בכל מערבין
שמעון דוקא א ועוד קאמר בפ"ב
❖
ג)ד
ס) [שם ד"ה ויאמר],
א"ח סי' תרלט סעי' א:
ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך ח):
דברכות (דף יד: ס)) דבמערבא אין
ע) [דפרקין ה"ז (כא
ומשתתפין חוץ מן המים ומלח ותו ליכא
ע"א)], פ) [בדפו"ר: תלוי],
תלמוד תורה. דאמרן לעיל (דף כט:)
אומרים פרשת ציצית בלילה ומסיק
והאיכא כמהין ופטריות אלא אין למדין מן
ה
צ) [פרשת כי תצא סימן
תורה אור השלם
נשים פטורות וכן פדיון הבן כדלעיל
נמי אביי אנן מתחילינן מדמתחלי
רכט], ק) [לקמן לה ע"א],
הכללות ואפילו במקום שנאמר בו חוץ:
בפירקין (שם.): ופריה ורביה. אמרינן
במערבא וכיון דמתחילינן גמרינן ב
ר) [צ"ל לפני יאוש עי' ב"מ
1. לְמַעַן ›רְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי
ומצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות: מנלן
כו: וכ"כ תוס' שם ד"ה
ביבמות (דף סה:) האיש מצווה על
ותימה היכי חשיב ציצית מ"ע שהזמן
בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר
אינו עובר וכו'], ש) [אצ"ל
גמר מתפילין מה ו תפילין נשים פטורות אף
נִשְׁבַּע יְיָ לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת
פריה ורביה אבל לא האשה ויליף לה
גרמא למ"ד (מנחות דף מא.) ציצית
דאח"כ. (עצמות יוסף)],
לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַ›ם עַל
כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות
מן וכבשוה איש דרכו לכבוש ואין
חובת טלית היא כיון דכלי קופסא
ת) [חולין קמא ע"א],
ט)
הָאָרֶץ: דברים יא כא
א) [בעירובין כו ע"ב וע"ש
2. בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת
ותפילין גמר לה מתלמוד תורה מה תלמוד
דרכה של אשה לכבוש וכל דלא קרינן
חייבין בציצית והתם ליכא זמן גרמא
בהב"ח], ב) [עירובין פא
יָמִים כָּל הָאֶזְרָח
ביה וכבשוה לא קרינן ביה פרו ורבו:
כלל דבין ביום בין בלילה חייבין ג
תורה נשים פטורות אף תפילין נשים פטורות
ע"א ע"ש], ג) [בדפו"ר:
בְּ›שְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת:
❖
אין למדין מן הכללות. כל היכא דתני
גברי], ד) [דברים ל, כ],
ואפילו למ"ד (שם) ציצית חובת גברא
ויקרא כג מב
ונקיש תפילין למזוזה תפילין לתלמוד תורה
ה) [דף כט: ל. ושם מפיק
כלל כי האי גוונא כל מצות עשה וכו'
הוא קשה דכמו דכסות לילה פטורה
איתקיש בין בפרשה ראשונה בין בפרשה
הש"ס ולמדתם את בניכם
וכל מצות לא תעשה הכל חייבין
כשהוא לובשה ביום ד ה"נ כסות יום
ולא בנותיכם וכ"כ תוס'
שניה תפילין למזוזה
בפרשה שניה לא
גליון הש"ס
בראיה י) אין למדין מהם דאיכא בהו
חייבת כשלובש בלילה דהכי אמרינן
בשבת לב: ד"ה מקרא כו'
איתקיש ונקיש מזוזה לתלמוד תורה לא
תוס' ד"ה מעקה בסה"ד
דכתיב ולמדתם אותם את
דלאו דוקא ואפילו מקום שנאמר בו
בירושלמי ע) כסות יום שלבשה בלילה
❖
בניכם ולא את בנותיכם],
הלאו אלים. עיין חולין
1 למען ירבו ימיכם
סלקא דעתך דכתיב
❖
חייבת בציצית וא"כ היכי חשיב לה
חוץ דאיכא למימר מדאפיק האי דאפיק
קמא ע"א תד"ה ל"צ:
גברי בעי חיי נשי לא בעי חיי והרי סוכה
ש"מ דוקא הוא ולא שייר מידי אפ"ה
זמן גרמא כיון שחייבת בין ביום ובין
מוסף רש"י
אין למדין: בכל מערבין. עירובי
דמצות עשה שהזמן גרמא דכתיב בסוכות
בלילה ה ואומר ר"י כיון שחיובו פ) תלי
2
הגהות מהר"ב
חצירות: ומשתתפין. שיתופי מבואות:
במה שהזמן גרםו לבישתה ביום יש לה
תשבו שבעת ימים טעמא דכתב רחמנא
הרי מצה. לילה הראשונה
רנשבורג
חובת עשה היא, בערב
חוץ מן המים ומן המלח. דמידי דזיין
ליחשב זמן גרמא שזמן לבישתה גורם
האזרח להוציא את הנשים הא לאו הכי
ד) ז
א] תוס' ד"ה מעקה כו'
תאכלו מצות, ושאר כל
החיוב : מעקה אבידה ושילוח
בעינן והני לא זייני שבמקום מזונותיו
ז
הימים אם רצה להסתפק
כגון שנטלה ע"מ להחזירה
נשים חייבות אמר אביי איצטריך סלקא
הקן. תימה לרבי בכל הני כתיב לאו
של אדם חשובה דירתו ושביתתו:
בבשר בלא לחם אין חובה
כו'. ר"ל כשנטלה לפני
דעתך אמינא הואיל דכתיב בסוכות תשבו
עליו לאכול (ערובין כז.).
יאוש על מנת להחזירה
והאיכא כמהין ופטריות. מיני אוכלין
במעקה כתיב (דברים כב) לא תשים
שמחה. ושמחת אתה
ואחר יאוש נמלך עליה שלא
ח תשבו כעין תדורו ה) מה דירה איש ואשתו
הם וקים להו לרבנן דלא זייני: גמירי
דמים בביתך אע"ג דמוקמינן ליה
להחזירה דהשתא ליכא לאו
וביתך הרי נשים במשמע,
אף סוכה איש ואשתו ורבא אמר
מתפילין. במה מצינו בתפילין שהיא
(בב"ק דף טו:) למגדל כלב רע וסולם
דלא תוכל להתעלם כדאיתא
ומצה נמי חובה לנשים
באלו מציאות (דף כו:)
במסכת פסחים (מג.)
איצטריך
מצות עשה שהזמן גרמא ונשים
רעוע דהיינו שימה בידים מ"מ אתי
ואיכא משום השב תשיבם
מהיקישא דלא תאכל עליו
פטורות אף כל וכו'. ולקמן כ) פריך
נמי למעקה דהא דרשי בסיפריצ) ועשית
עכ"ל הריטב"א בביאור
חמץ שבעת ימים תאכל
אדיליף מתפילין לפטור נילף ממצה והקהל לחיוב: גמירי מתלמוד תורה.
זו מצות עשה לא תשים דמים זו מצות לא תעשה ובאבידה נמי כתיב
כוונת התוס' ועי' בעצמות
עליו מצות, כל שישנו בבל
❖
יוסף קרוב לזה:
תאכל חמץ ישנו בקום אכול
דאיתקוש להדדי ושננתם לבניך (דברים ו) וכתיב בתריה וקשרתם
(דברים כב) לא תוכל להתעלם ובשלוח הקן כתיב (שם) לא תקח האם
מצה, ונשים ישנן בבל תאכל
לאות: מה תלמוד תורה נשים פטורות. דכתיב לבניך ולא לבנותיך ל) אף
על הבנים וא"כ איך יהיו נשים פטורות אפילו הם זמן גרמא והא
חמץ, דכל מצות לא תעשה
נשים מוזהרות כאנשים,
תפילין נשים פטורות: ונקיש תפילין למזוזה. לחייב הנשים דהא כתיב
השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה ואומר ר"י דבכולהו
ק)
ח
תוס' ר"י הזקן
דהוקשו נשים לאנשים לכל
בתריה וכתבתם על מזוזות ונימא מה מזוזה נשים חייבות כדלקמן אף
משכחת בהו עשה בלא לאו במעקה אין שייך לא תשים דמים אלא
עונשים שבתורה .
חוץ. אע"ג דתני חוץ
(שם)
תפילין נשים חייבות. ומשנינן תפילין לת"ת איתקוש בין בפרשה
בבונה בית מתחילה על מנת שלא לעשות מעקהט אבל אם היה בדעתו
לעלות לרגל ולשמוח בחג
מדבר פלוני אפילו הכי
עם בעלה דעל השמחה
אין למדין דאיכא טפי
ראשונה כדפרישית לעיל בין בפרשה שניה והיו לטוטפות בין עיניכם
לעשות מעקה ולאחר שבנאו נמלך או שעשה ונפל אין שם אלא עשה
נצטוו נשים דכתיב ושמחת
דתני הכי. ובפרק בכל
וסמיך ליה ולמדתם אותם את בניכם: תפילין למזוזה לא איתקיש
דועשית מעקה ואז נשים פטורות ובאבידה נמי משכחת לה עשה
אתה וביתך [דברים יד]
מערבין [עירובין כז, א]
בשניה. שתלמוד תורה מפסיק ביניהם: ונקיש מזוזה לתלמוד תורה.
בלא לאו א]כגון שנטלה על מנת להחזירה וכגון שנטלה ר) אחר יאוש
(חגיגה ו.). הקהל. במועד
חוץ מן המים ומן המלח,
שנת השמיטה בחג הסוכות
ומותיב ר' יוחנן ותו
כדאיתקש בפרשה שניה דסמיך ליה וכתבתם ונימא נשים פטורות:
דהשתא לית בה לאו דלא תוכל להתעלם וגם ליכא לאו דלא תגזול
המלך עומד על בימה
ליכא והא איכא כמהין
לא ס"ד. לפטור נשים מדתלה מתן שכרה בריבוי ימים ונשי נמי
נמי ש) ואח"כ נמלך שלא להחזירה דהשתא אינו עובר אלא משום השב
❖
וקורא לפניהן מצות משנה
ופטריות.
בעי חיי: האזרח להוציא את הנשים. ברייתא היא במסכת סוכה:
תשיבםי ושלוח הקן נמי כגון שלקח האם על מנת לשלח ואח"כ נמלך
תורה כדאיתא בסוטה
(מא.) וכתיב האנשים
ולא שלחה דהשתא ליכא לאו כי אם עשה דשלח ת)תשלח כ וי"מ דמ"מ
איצטריך
והנשים והטף (ערובין שם).
מוסף תוספות
איכא נפקותא כשיהיה לאשה לקיים מצות עשה דאי הוה אמינא דנשים פטורות מעשה דלאו הזמן גרמא כמו כן יהיו פטורות מן הלאוין דאיכא
והרי תלמוד תורה.
למימר דאתי עשה ודחי ל"ת אבל כשהן חייבות בעשה דלאו הזמן גרמא אז לא יבא עשה אחר וידחנו דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה אך
נשים פטורות, דכתיב
א. והוה מצי למימר
ולמדתם אותם את בניכם,
טעמא גזירה שמא יקרע
הקשה הר"ר יוסף מארץ ישראל על פירוש זה א"כ גבי אין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט (שבת דף כה.) משום די"ט עשה ולא תעשה ושריפת
ולא בנותיכם (שם). פריה
כסותו בתוך שלש ויתפרנו
קדשים אינה אלא עשה אשה שאינה חייבת בעשה די"ט דהוי זמן גרמא וכי תוכל להדליק בשמן שריפה בי"ט וכ"ת אין הכי נמי אמאי לא
ורביה דכתיב פרו ורבו
דהוי אליבא דכ"ע אלא
ומלאו את הארץ וכבשוה,
לישתמיט תנא דלא אמר לך אלא מאי אית לך למימר דעשה שיש עמו לאו אף הלאו אלים ולא דחי ליה עשה אף הכא הלאו אלים $:
לא חשש כיון דהלכתא
בכל
איש דרכו לכבוש ואין אשה
כר"ש. תוס' הרא"ש.
מערבין. פי' בקונטרס א) בין עירובי חצירות בין עירובי תחומין ולא נהירא דהא בעירובי חצירות בעינן פת ב) לכך נראה בכל מערבין
דרכה לכבוש (שם). ופדיון
ב. משמע דמודו כולהו
עירובי תחומין דוקא: ג)גברא בעי חיי נשי לא בעי חיי. אע"ג דהאי קרא דרשינן בפ' במה מדליקין (שבת דף לב:) גבי ביטול תורה
הבן. בנו הבכור, חובה
דאין מצות ציצית בלילה
על האב ולא על האם,
בעון ביטול תורה בנים קטנים מתים מ"מ לא הוי כי אם אסמכתא בעלמא והא דכתיב כי הוא חייך דמשמע אשה נמי חייבת בת"ת מהאי
ולכן נשים פטורות מן
ד)
שמעינן לה מדכתיב תפדה
הציצית. תוס' שבת כה:
טעמא גברא בעי חיי י"ל דקרא לא קאי אתלמוד תורה אלא אקיום מצות כלומר התורה מלמדת לך מצות שהם חייך ועוד יש לומר דאין
קרי ביה תיפדה, כל שחייב
וצריך להטיל ציצית
ג.
ה"נ דהאי קרא קאי בין אתלמוד תורה כדאמר התם ובין אמזוזה כדאמר הכא מיהו אין סברא לומר דנחייבו נשים בתלמוד תורה משום
ליפדות חייב לפדות את
לכל כסות יום אפילו
בנו ואשה אינה בכלל פדיון
יתעטף בו בלילה וכסות
סברא דגברי בעי חיי וכו' כיון דאשכחן מיעוטא גבייהו כדאמר לעיל ה) והודעתם לבניך ולא לבנותיך אבל מזוזה דליכא מיעוטא כלל אלא
עצמה דכתיב בכור בניך
לילה פטור אפילו יתעטף
משום דרוצה להקיש מזוזה לתלמוד תורה רוצה לפטור נשים יש סברא לומר דאתי סברא דגברא בעי חיי ומפקא מהיקישא ומחייבי נשים במזוזה:
תפדה ולא בנותיך, אינה
בו ביום. תוס' הרא"ש.
סד"א ד. דאמרינן וראיתם אותו
נמי במצות פדיון בנה
הבכור (שם). אין למדין
פרט לכסות לילה משמע
מן הכללות. כל היכא דתנן כלל לא אמרינן דוקא הוא, דאיכא כלל דלא דק במילתיה ואיכא מילי דליתנהו בההוא כלל
דכסות לילה פטורה אפילו כשלובשה ביום. שם. ה. ואין הזמן גורם לחייב האדם ביום יותר מבלילה. שם. ו. בתוס' טוך ליתא
(ערובין כז.) ואפי' במקום שנאמר בו חוץ. מדבר פלוני דאיכא למימר מדאפקיה להאי ודאי דק בכלליה אפילו הכי לא
תיבת גרם. ז. וילפינן שפיר מתפילין לפטור נשים אע"ג דלא הוו ממש כעין תפילין. תוס' הרא"ש. ח. ונשים חייבות בכל לא
ילפינן מיניה דדילמא שייר ולא אפיק כל מאי דבעי (שם). בכל מערבין. עירובי חצרות ותחומין, ומשתתפין. במבוי, חוץ
תעשה. ריטב"א. ט. דאכי תבנה בית חדש קאי שלא יבנהו לדעת כן לשום דמים בביתו. תוס' הרא"ש ועי' עצמו"י. י. וא"ת
מן המים ומלח. דלאו מידי דמזון הן, וטעמא דעירוב משום דדעתו ודירתו במקום מזונותיו הוא וכיון שנתנו כל בני החצר
כיון דמחוייב בהשבה איכא לאו דלא תגזול אע"ג דלא אתיא לידיה באיסורא מידי דהוה אכובש שכר שכיר דבריש איזהו
כדי מזונן בבית אחד, נעשה כאילו כולן דרים בתוכו ונמצאו כולן רשות אחת וכן בעירובי תחומין נעשה כמי ששבת שם ומשם
נשך וי"ל דלא שייך לא תגזול מאחר שנתייאש. תוס' הרא"ש. כ. ובכי האי גוונא דליכא לא תעשה ואיכא עשה איצטריך
יש לו אלפים אמה לכל רוח, הלכך דבר מזון בעינן (שם כו:). תפילין. נמי מצות עשה שהזמן גרמא דסבר לילה ושבת לאו
לחיובי נשים בהו משם דהוו מצות עשה שלא הזמן גרמא. ריטב"א.
זמן תפילין נינהו (ברכות כ.). ונקיש מזוזה לתלמוד תורה. דכתיב ולימדתם אותם את בניכם וסמיך ליה וכתבתם מה
תלמוד תורה פטורות ואע"ג דאין הזמן גרמא רחמנא פטרינהו דכתיב את בניכם ולא בנותיכם אף מזוזה נשים פטורות (ברכות כ:). למען ירבו ימיכם. אם עשית כן ירבו ואם לאו לא ירבו שדיברי תורה נדרשים מכלל לאו הן ומכלל הן לאו (דברים יא
כא). נשי לא בעי חיי. בתמיה (ברכות כ:). האזרח. בבני ישראל ישבו בסוכות, מיומן שבאזרחים, להוציא את הנשים (סוכה כח.).