לה:
האשה נקנית פרק
ראשון קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
איש
דבר מצות הוא אין אשה לא. ולאו דוקא דהא איתקש עבד
דאיכא איבוד נשמה. משום הכי חייביה רחמנא לשלם כופר: הקפת
א) [בכת"י נוסף: צריכא
א [מיי' פ"ג מהל' אבל
הל' יא טוש"ע י"ד סי'
ואי אשמעינן הני תרתי
הראש. המשוה צדעיו לאחורי אזנו ולפדחתו שאחורי האזנים חלקים
לאשה לחייבו במצות כאשה דגמר (בחגיגה דף ד.) לה לה
מ)
שעג סעי' ב]:
הכא משום כפרה והכא
מאשה אלא הכי קאמר אינה חייבת כל כך כמו איש: הרי הוא
הם עד סמוך לגובה והצדעים מקום שער הם כולם והמשחית שער
שפט ב מיי' פי"ב מהל'
משום חיותא אבל לענין
כזקן לכל דבריו. וא"ת ואיך תמצא זקן בסריס והרי מי שאין לו זקן
הצדעים שיהא ראשו מוקף בשוה לפדחתו וצדעיו ואחרי אזניו עגול
ע"ז הל' ב סמג
קטלא איש דבר מצוות לשלם
לאוין נא טוש"ע י"ד סי'
כופר אבל אשה לא צריכא
סביב היא הקפה: כל שישנו בהשחתה.
אחד מסימני סריס ואמרינן ע)בסריס
קפא סעיף יב:
ואי אשמעינן כופר משום
דזקן ישנו בהקפת הראש: ולא זקן
עד שיהיו בו כולן וי"ל כגון שהביא
איש דבר מצות אין אשה לא ואי אשמעינן
שצ ג מיי' שם טור שו"ע
א)
דאיכא איבוד נשמה וכו'.
אשתך. אפילו העלתה זקן והשחיתה:
זקן אחר רוב שנותיו דכה"ג סריס
וכ"ה כ"ז בב"ק], ב) ת"כ
שם סעיף ו:
הא משום דאיכא איבוד נשמה חס רחמנא
ד [מיי' שם הל"ז טוש"ע
ריש פ' אמור סוטה כג:,
פאת פאת. כתיב בישראל פאת זקנך
הוא כדאמר פ' יוצא דופן (נדה דף מז:)
עלה אבל הנך תרתי אימא לא צריכא: חוץ
ג) נזיר נז:, ד) [בכת"י:
שם סעי' יב]:
דכי לא נולדו בו סימני סריס הוה קטן
וכתיב בכהנים נ) ופאת זקנם לא יגלחו
שצא ה מיי' שם הל' ז
וליתנהו, וכן בסמוך
מבל תקיף ובל תשחית כו': בשלמא בל
דליתנהו], ה) [ברכות ד:
עד רוב שנותיו ובהגיע לרוב שנותיו
וקס"ד דכי כתיב אמור אל הכהנים
טור שו"ע שם
תטמא למתים דכתיב אמור אל הכהנים בני
וש"נ], ו) [ע' תוס'
סעיף י:
1
הוה גדול והוה סריס פ):
בני אהרן ולא בנות אהרן אכולא
שצב ו מיי' פ"ח מהל'
שבועות כב: ד"ה אב"א],
להשחתה לא מצית אמרת
אהרן ב) בני אהרן א ולא בנות אהרן אלא בל
מילתא דכתיב בההוא עניינא קאי:
ז) [תוספתא דנגעים פ"ד
טומאת צרעת
❖
תקיף ובל תשחית מנלן דכתיב לא תקיפו
ה"ח], ח) [לעיל כא:
דיליף פאת וכו'.
הלכה א:
נשתוק קרא מיניה. מג"ש דפאת פאת
2
וש"נ], ט) מכות כא. נזיר
פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך כל
למעוטי נשים ישראליות ותיתי פטורא
וא"ת למה לי ג"ש הא מוכח ליה שפיר
ג)
מ: נח: ת"כ פ' קדושים
בק"ו מכהנות: הפסיק הענין. ולא קאי
מדשני קרא בדיבוריה צ) וי"ל דה"מ
פרק ו, י) [בכת"י: בו],
שישנו בהשחתה ישנו בהקפה והני נשי
תורה אור השלם
כ) [בכת"י נוסף: קאי
מקמי דשמעינן בברייתא דיש להם
בני אהרן אלא אטומאה לחוד שיש
הואיל ולא איתנהו בהשחתה ליתנהו
ב
ד)
ג
אאשה], ל) [בכת"י איסי
1. וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל מֹשֶׁה
הפסק בנתים כגון לה יטמא: מבעיא
חשיבות זקן בשום מקום אבל לבתר
בן יהודה אומר אף בבל
בהקפה ומנלן דלא איתנהו בהשחתה ה) איבעית
אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי
ליה לכדתניא. ליתן את האמור של זה
דשמעינן ק)דגלי לית לן למעוטי מדשני
יקרחו], מ) [מכות כ ע"ב,
אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם
אימא סברא דהא לא אית להו זקן ואיבעית
ו)
כו': אם כן ליכתוב את שבזקנך.
וע"ש ברש"י], נ) [ויקרא
בזה ושל זה בזה דלא נתחייב אלא
לְנֶפֶשׁ לֹא ›טַּמָּא בְּעַמָּיו:
כא, ה], ס) [בדפו"ר כתב],
אימא קרא דאמר קרא לא תקיפו פאת
ויקרא כא א
פירוש א"כ דלהכי הוא דאתא
בהשחתה שע"י גילוח וכיון דאיכא
ע) [יבמות פ. ושם:],
2. לֹא תַקִּפוּ פְּאַת
ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך מדשני
דהפסיק הענין נכתוב את שבזקנך
לאוקמי לג"ש להכי לא תדרשה למעוטי
פ) [ע' היטב תוס' יבמות
(ב)
רֹאשְׁכֶם וְלֹא תַשְׁחִית אֵת
פ: ד"ה דהביא], צ) צ"ל
פְּאַת זְקָנֶךָ: ויקרא יט כז
קרא בדיבוריה דא"כ ניכתוב רחמנא פאת
בנות הואיל והפסיק הענין: מלקט.
דהוה ליה כמאן דכתיב פאה דהא
3. לֹא ›קְרְחוּ קָרְחָה
או מסברא דלעיל. רש"א,
כתיב פאה בהאי קרא גבי ראש ונוכל
פליינ"א של מצחצחי חרבות שמחליקין
זקנכם מאי זקנך זקנך ולא זקן אשתך ולא
ק) [אצ"ל דשמעינן בנגעים
ד
בְּרֹאשָׁם וּפְאַת זְקָנָם לֹא
בם את תיק הסייף: רהיטני. פליינ"א
לית], ר) ["כגון הקפת
לומר בבנין אב שחייב בפאת זקן
יְגַלֵּחוּ וּבִבְשָׂרָם לֹא
והתניא ז) זקן אשה והסריס שהעלו שער הרי
הראש" יש למחוק. (רש"ש
›שְׂרְטוּ שָׂרָטֶת:
של עושי תריסין: ת"ל לא יגלחו.
בכהנים כדכתיב ופאת זקנם לא יגלחו
הן כזקן לכל דבריהם מאי לאו להשחתה אמר
ע"ש, ואצ"ל כגון קרחת
ויקרא כא ה
❖
וחייב פאת זקן בישראל והדר יליף
האמור בכהנים ואין דרך גילוח בכך
4. וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי
הראש)],
אביי להשחתה לא מצית אמרת דיליף פאת
גילוח דכתיב גבי כהנים דהוי השחתה
ואתיא ג"ש ליתן האמור של כהנים
›הְיֶה בוֹ נָגַע בְּרֹאשׁ אוֹ
פאת מבני אהרן מה להלן נשים פטורות אף
ויקרא יג כט
בְזָקָן:
בישראל ושל ישראל בכהנים: אם
בפאת פאת דישראל מכהנים מאי פאת
5. בָּנִים אַתֶּם לַיְיָ
כאן נשים פטורות ואי סבירא לן דכי כתב
הגהות הב"ח
כן. דלהכי הוא דאתא נכתוב את
ש"מ ג"ש שלימה לימדך הכתוב אף
אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ
בני אהרן אכוליה ענינא כתיב נישתוק קרא
(א) רש"י ד"ה בנים
לכל האמור בענין כגון הקפת הראש
שבזקנך דהוה ליה נמי כמאן דכתיב
ר)
וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין
וכו' לה' אלהיכם לא
עֵינֵיכֶם לָמֵת:
מיניה ותיתי בק"ו ואנא אמינא ומה כהנים
ופאת זקן דדרשינן בני אהרן ולא
פאה דהא כתיב פאה בההוא קרא
❖
ח)
תתגודדו: (ב) תוס' ד"ה
דברים יד א
בנות אהרן וכ"ש בישראל מג"ש דפאת
גבי ראש ומדהוי כתיב גבי זקן את
שריבה בהם הכתוב מצות יתירות בני אהרן
אם כן וכו' והפסיק
פאת: וכי כתב עם קדוש לשריטה
הענין וכו' גבי ראש
שבזקנך ולא כתיב את זקנך ש"מ
ולא בנות אהרן ישראל לא כ"ש אי לאו ג"ש
והדר לילף גילוח
מוסף רש"י
הוא דכתיב. פירש בקונטרס דסד"א
אפאה קאי וה"ק לא תשחית פאות
דכתיב גבי כהנים דהוי
הוה אמינא הפסיק הענין השתא נמי נימא
דגדידה ושריטה תרתי נינהו וחד ביד
שבזקנך והדר נילף גילוח דהשחתה
איש דבר מצות. משלם
השחתה בפאת פאת
הפסיק הענין ואי משום ג"ש מיבעי ליה
ישראל מכהנים אי נמי
בעל השור כופר ליורשים
וחד בכלי וא"ת מי הזקיקנו לומר דכי
בפאת פאת ישראל מכהנים א"נ
נוכל ללמוד בבנין אב
משום דבטליה ממצות
ט) לכדתניא 3לא יגלחו יכול גילחו במספריים
עם קדוש קאי אשריטה שלא הוזכרה
בבנין אב חייב פאת זקן בכהנים וחייב
חייב פאת זקן בכהנים
(שם). בני אהרן. לנפש
יהיה חייב ת"ל לא תשחית יכול לקטו
פאת זקן בישראל: מאי פאת ש"מ
באותה פרשה כלל ולא קאי אגדידה
כדכתיב ופאת זקנם לא
לא יטמא. ולא בנות
יגלחו וחייב פאת זקן
אהרן. באזהרה זו (סוטה
במלקט וברהיטני יהא חייב ת"ל לא יגלחו
תרתי. ג"ש שלימה לימדך הכתוב אף
ואקרחה דכתיבי בהאי ענינא וי"ל
בישראל
כג:). ולא תשחית את
מאי פאת ש"מ
לכל האמור בענין: לטומאת נגעים.
דניחא ליה טפי למימר דכי עם קדוש
הא כיצד גילוח שיש בה השחתה הוי אומר
פאת זקנך. סוף הזקן
תרתי ג"ש שלימה לימדך
ה
י)
❖
שסימני מקום שיער חלוקים מסימני
קאי אשריטה אע"פ שלא הוזכר באותה
והן חמש שתים בכל לחי
כצ"ל:
זה תער א"כ ניכתוב קרא את שבזקנך מאי
ולחי למעלה אצל הראש
פרשה מלסרס המקרא ולומר דבנים
עור בשר שבנגעי עור בשר כתיב שער
פאת זקנך ש"מ תרתי ואלא הא דתניא זקן
שהוא רחב ויש בו שתי
אתם לא קאי אלא תתגודדו דסמיך
לבן ובסימני נתקי ראש וזקן שער צהוב
פאות ואחת למטה בסנטרו
האשה והסריס שהעלו שער הרי הן כזקן לכל
לעזי רש"י
מקום חבור שני הלחיים
ליה אלא אקרחה שאין סמוך לו שהרי
וקאמר הכא דאם העלתה אשה שער
דבריהם למאי הלכתא אמר מר זוטרא
יחד (ויקרא יט כז). והני
פליינ"א. מקצועה.
גדידה הפסיק הענין ואפכא לא מצית
בזקנה הוו סימני נגעה כדין נתקי זקן:
נשי הואיל וליתנהו
אישגרטיניי"ר. לסרוט.
לטומאת נגעים טומאת נגעים בהדיא
ו
בהדיא כתיב. זקן של אשה דכתיב איש
אמרת כדמפרש גמרא ומה ראית
בהשחתה. דלית להו זקן.
כתיבא ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש
ליתנהו בהקפה. כלל
או אשה: לטהרת נגעים. לכשתטהר
להוציא את הקרחה וכו' ועוד דיש גם
4
שאפילו אישה המקפת
או בזקן אלא אמר מר זוטרא לטהרת נגעים
סירוס אחר דעם קדוש קאי אגדידה
תטען דין טהרת מצורע בתגלחת
את הגדול פטורה (נזיר
וצפורים: איצטריך. לטומאת נגעים
שלפני פניו ולא אקרחה שלפניו:
נז:). לא יגלחו. גבי
טהרת נגעים נמי פשיטא כיון דבת טומאה
כהנים כתיב, ולא תשחית
כדאמרן מעיקרא להשוות סימני נתקי
אי
היא בת טהרה היא איצטריך סד"א לצדדים
את פאת זקנך בישראל
זקן אשה לסימני זקן איש ודאמרת
כתיב, וילפינן להו בג"ש
בו נגע בראש כ) או בזקן הדר אתאן לאיש
כתיב איש או אשה כי יהיה
בהדיא כתיב סד"א לצדדין כתיב דאשה
האי מהאי דפאה פאה
קמ"ל איסי תני אף בל יקרחו נשים פטורות מ"ט דאיסי דדריש הכי בנים
ל)
5
(מכות כא.). ת"ל לא
הכתוב בקרא לא קאי אלא אנתקי
תשחית. ומספרים אינן
אתם לה' אלהיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת כי עם
הראש ואו בזקן דכתיב בסיפיה אתאן
משחיתים, שאין חותכין
קדוש אתה לה' אלהיך בנים ולא בנות לקרחה אתה אומר לקרחה או אינו
לאיש ולא לאשה קמ"ל תנא דברייתא
שיער בצד עיקר כתער
(שם). גילוח שיש בו
אלא לגדידה כשהוא אומר כי עם קדוש אתה לה' אלהיך הרי גדידה
הרי הן כזקן לכל דבריהם: בנים ולא
השחתה. דרך לגלח בו
בנות. בנים אתם לה' (א) לא תתגודדו
אמור הא מה אני מקיים בנים ולא בנות לקרחה ומה ראית לרבות את
ומשחית והיינו תער, אבל
רהיטני משחית ואין דרך
ולא תשימו קרחה בנים ולא בנות
הגדידה ולהוציא את הקרחה מרבה אני את הגדידה שישנה במקום
לגלח בו, ומספרים מגלחין
לקרחה אבל לגדידה אף הבנות: או
השער ושלא במקום שער ומוציא אני את הקרחה שאינה אלא במקום
ואין משחיתים (שם)
.
אינו. אלא אף לגדידה: כשהוא
שער ואימא בנים ולא בנות בין לקרחה בין לגדידה וכי כתב כי עם
אומר. בפסוק שלאחריו כי עם קדוש
קדוש אתה לה' אלהיך בשריטה הוא דכתיב קסבר איסי שריטה וגדידה
אתה ואף הנשים בכלל עם: ה"ג
אחת
מרבה אני את הגדידה שישנה במקום
שער ושלא במקום שער ומוציא אני את הקרחה שאינה אלא במקום שער: גדידה. אשגרטינ"ר וחוקי האמורי היו על מתיהן: בשריטה
הוא דכתיב. וקס"ד שריטה וגדידה תרתי נינהו חד ביד וחד בכלי ואע"ג דשריטה בהאי ענינא לא כתיב כיון דדמיא לגדידה כתבה הכא ולא
תימא אף היא נשים פטורות כתיב ס) כי עם קדוש לרבויי והכי שפיר טפי ולאו לסרוסי קרא דהא בנים ולא בנות גבי גדידה כתיב ומיניה סליק:
אחת