19/68

האשה נקנית פרק

ראשון קידושין

לו.

עין משפט

מסורת הש"ס

נר מצוה

אי

לאו ג"ש ה"א הפסיק הענין. וא"ת היכי תיסק אדעתין למימר

אחת היא. משמעות שתיהן בין ביד בין בכלי: מבני אהרן. דכתיב

שצג א מיי' פי"ב מהל'

א) [לעיל כא: וש"נ],

ב) מכות כ. ספרי פ' ראה

ע"ז הל' טו סמג

(ויקרא כא) לא יקרחו קרחה בראשם גבי אמור אל הכהנים: דכי

הכי הא מפקינן לעיל (דף לה:) מפאת שאינה בבל תשחית ולא

ת"כ פ' אמור פרק א,

לאוין סב טוש"ע י"ד סי'

כתיב קרא. בני אהרן: נשתוק קרא. מהך ג"ש גבי ישראל: בראשם.

אמר דקרחה שכתוב בפרשה ראשונה קודם בל תשחית הפסיק הענין

ג) [מנחות לז:], ד) ספרי

קפ סעיף י:

שצד ב ג מיי' שם טור

לפאת זקן וכ"ש דקאי אקרחה שהיא ראשונה בפרשה מ) קרובה יותר

האמור אצל כהנים מה ת"ל דלפי שנאמר בישראל בין עיניכם משמע

פ' ראה, ה) ת"כ פ'

(אמור) [ויקרא פרשה ב]

ש"ע שם סעי' ט:

סמוך לפדחת: ומה להלן. בישראל

לבני אהרן דכתיב בפרשה ועוד קשה

ד [מיי' פ"ד מהל' תפילין

ר"ה לג. עירובין צו:

על מת דהתם כתיב למת: א"כ. דלהך

דת"ק דמתניתין היכי פליג אקרחה

אחת היא אביי אמר היינו טעמא דאיסי דגמר

חגיגה טז: חולין פה.],

הל"א טוש"ע או"ח סי' כז

מילתא לחודה אתא: נכתוב. בתרוייהו

דקאמר במתני' חוץ מבל תקיף ובל

ו) [בכת"י נוסף: דכתיב],

סעיף ט]:

קרחה קרחה מבני אהרן מה להלן נשים

שצה ה מיי' פ"ג מהל'

ז) ת"כ פ' צו פרשה יא

קרח מאי קרחה הוה ליה כג"ש יתירה

תשחית ולא קאמר ובל יקרחו והא

פטורות אף כאן נשים פטורות ואי סבירא לן

מנחות סא:, ח) [בכת"י

מעשה הקרבנות

למידרש נמי הא: תפילין גופייהו מהכא

אפילו נ)מפאת אמר לעיל דקאי אבני

נוסף: את ראשו והקטיר

הל' ח סמג עשין קפג:

דכי כתיב קרא בכולי עניינא הוא דכתיב

שצו ו מיי' שם פ"ט

המזבחה], ט) [בדפו"ר:

גמירי. כלומר ההיא ג"ש דבין עיניכם

אהרן כ"ש דקאי אקרחה דקרובה

נשתוק קרא מיניה ותיתי בק"ו ואנא אמינא

העינים], י) [ברש"י שבע"י

הלכה טז:

מיבעי ליה למגמר מקום תפילין

לבני אהרן וי"ל דסד"א דגבי קרחה

שצז ז מיי' פ"ט מהל'

נוסף: לכם], כ) [ע"ז כג

ומה א)כהנים שריבה בהם הכתוב מצות יתירות

מהכא דלא תימא בין ט) עיניכם ממש

דאע"ג שהיא קרובה לבני אהרן

ע"ב], ל) [צ"ל להניף],

ביאת מקדש הלכה

בני אהרן ולא בנות אהרן ישראל לא כ"ש אי

מ) [בדפו"ר: וקרובה],

א:

הפסיק הענין משום דכתיב (דברים יד)

דהיינו על פדחתו אלא יליף מבין

שצח ח מיי' פ"ג מהל'

נ) [צ"ל אפאת וכו'

לאו ג"ש הוה אמינא הפסיק הענין השתא נמי

עיניכם דקרחה דבמקום שער דבלאו

כי עם קדוש אתה דמרבה נשים ואפילו

דקאי בני אהרן. (רש"ש)],

סוטה הלכה טו

מקום שער לא משכחת קרחה והיינו

בישראל ומפרש בגמרא דלא הפסיק

ס) [כריתות כב ע"ב],

נימא הפסיק הענין ואי משום ג"ש מיבעי ליה

ופ"ט מהלכות מעשה

הענין: אם כן ליכתוב קרא קרח.

ע) [עיין היטיב תוס'

הקרבנות הלכה טז:

למעלה מפדחתו: ובין לאביי ובין

לכדתניא לא יקרחו יכול אפילו קרח ארבע

ב)

שצט ט מיי' פ"ט

מגילה כ ע"ב ד"ה לקמיצה,

לרבא. דנפקא להו פטורא דנשים

פי' וליתן את האמור של זה בזה הוה

וחמש קרחות לא יהא חייב אלא אחת ת"ל

ותוס' מנחות ט ע"א ד"ה

מהלכות מעשה

מקרא אחרינא בנים אתם מאי דרשי

מפקי במה מצינו ואי משום דריבה

מקמיצה], פ) [זבחים ד

הקרבנות הלכה טז ופ"ח

קרחה לחייב על כל אחת ואחת בראשם

❖

ע"א], צ) [צ"ל והקריבו

מהל' נזירות הלכה ד:

ביה: וכ"ת סכלי הוא דמקרו בני.

בהו מצות יתירות אין לנו לחלק מצוה

בני אהרן נפקא. (רש"ש)],

מה ת"ל לפי שנאמר 1 לא תתגודדו ולא

כשאין בהם אלא שטות הוא דמיקרו

אחת שאנו מוצאין בכהנים ובישראל

ק) [מגילה כ ע"ב, ע"ש],

תשימו קרחה בין עיניכם למת יכול לא יהא

בנים אבל כשהם רשעים דלית בהו

בהדיא דודאי גוף המצוה לא היינו

ר) [מנחות צג ע"א],

הגהות הב"ח

ש) [עי' חגיגה טז ע"ב],

חייב אלא על בין העינים מנין לרבות כל

הימנותא לא מקרו בנים: משחיתים.

לומדים אבל פירוש המצוה גמרי שפיר

ת) [עי' תוס' מנחות צג:

(א) תוס' ד"ה הקבלות

מהדדי: תפילין גופייהו מהכא

דהיינו עבודה זרה כדכתיב (דברים ד)

הראש תלמוד לומר בראשם לחייב על הראש

ד"ה ידו וכו' הניחו דבר

וד"ה חוץ הד"א:

❖

גמרינן להו. וא"ת ומה בכך מ"מ

זה בקושיא], א) [מגילה

פן תשחיתון ועשיתם י) פסל וגו' כ):

כבין העינים ואין לי אלא כהנים שריבה בהם

❖

כ ע"ב],

בני מעליא לא מקרו. עוד לעולם:

נילף קרחה מתפילין דאין ג"ש למחצהס)

הכתוב מצות יתירות ישראל מנלן נאמר כאן

ת"ש. דהדרי מקרו בני אל חי ע"י

ונימא מה תפילין נשים פטורות ה"נ

תורה אור השלם

קרחה ונאמר להלן קרחה מה כאן חייב על

תשובה: מתני' הסמיכות כו'.

גבי קרחה וי"ל דשמא לא נגמרה

גליון הש"ס

1. בָּנִים אַתֶּם לַיְיָ

כל קרחה וקרחה וחייב על הראש כבין העינים

ג"ש ב אלא לאשמועינן מקום הנחת

אינה סומכת ואינה מניפה ואינה מגשת

תוס' ד"ה הקבלות וכו'

אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ

אף להלן חייב על כל קרחה וקרחה וחייב על

מנחה ואפילו היא כהנת אין העבודה

תפילין וקשה להר"ם אמאי אין מניחין

וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין

וא"ת אמאי אצטריך. ע'

הראש כבין העינים ומה להלן על מת אף

עֵינֵיכֶם לָמֵת:

ברא"ם פ' אמור ד"ה בני

כשרה בה להגיש מנחה בקרן

תפילין בכל הראש כי היכי דקאמר

❖

דברים יד א

אהרן:

כאן על מת א"כ נכתוב קרא קרח מאי קרחה

מערבית דרומית כמשפטה דתנינן לה

קרחה בכל הראש ושמא להכי מהני

2. כִּי אֱוִיל עַמִּי אוֹתִי לֹא

בפ"ב דסוטה (דף יד:) ואינה קומצת

האי בין עיניכם דהוה מצי למכתב

יָדָעוּ בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה

שמעת מינה תרתי רבא אמר היינו טעמא

וְלֹא נְבוֹנִים הֵמָּה חֲכָמִים

ומקטרת ואינה מולקת עוף ואינה

בראשיכם ואע"ג דגבי קרחה כתיב

מוסף תוספות

דאיסי דיליף בין עיניכם מתפילין מה להלן

הֵמָּה לְהָרַע וּלְהֵיטִיב לֹא

מקבלת דם ואינה מזה דם חטאת

בין עיניכם ואפ"ה קרחה בכל הראש

ירמיהו ד כב

יָדָעוּ:

נשים פטורות אף כאן נשים פטורות ורבא מאי

א. הא אביי גופיה אמר

3. וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי

וי"ל דליגמר ג"ש נכתב:

העוף חוץ מסוטה ונזירה שהם מניפות

לעיל דמפאת פאת וכו'.

טעמא לא אמר כאביי קרח קרחה לא משמע

הסמיכות

מֵהֶם

אֶרְאֶה

מָה

רמב"ן. ב. וי"ל דקסבר לא

והתנופות וההגשות.

מנחתן בעצמן בין כהנות בין ישראליות

אַחֲרִיתָם כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת

נאמרה גז"ש. תוס' הרא"ש.

ליה ואביי מאי טעמא לא אמר כרבא אמר

שמנחתן טעונה תנופה בבעלים ובגמ'

נראה דמהגשות

הֵמָּה בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם:

ג. דנהי דנשים פטורות

יליף לה: גמ' אל בני ישראל.

לך תפילין גופייהו מהכא גמר לה מה להלן

דברים לב כ

ואילך מיירי ע) בכהנים ואתו קראי בגמ'

ג)

במ"ע שהזמן גרמא מכל

4. הוֹי גּוֹי חֹטֵא עַם כֶּבֶד

מקום משום הכי לא

מקום שעושים קרחה בגובהה של ראש אף

דויקרא וכתיב בההוא עניינא וסמך

למעוטי כהנות אבל סמיכות ותנופות

עָוֹן זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים

מפסלא עבודה באשה

ידו: דבר אל בני ישראל והניף.

איירי בישראל:

כאן מקום הנחה בגובה הראש ובין לאביי

מַשְׁחִיתִים עָזְבוּ אֶת יְיָ

מידי דהוה אמילה דאיכא

הקבלות והזאות. והולכה

נִאֲצוּ אֶת קְדוֹשׁ ›שְׂרָאֵל

בצו את אהרן המקריב את זבח

למ"ד בפ"ב דע"ז (כז.)

ובין לרבא האי בנים אתם מאי דרשי ביה האי

נָזֹרוּ אָחוֹר: ישעיהו א ד

דכשרה באשה אע"פ

שלמיו וכתיב בההוא עניינא ל) והניף:

וזריקה לא קתני

5. וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי

מיבעי לכדתניא בנים אתם לה' אלהיכם

שאינה אלא ביום. שם.

ד)

הקרב אותה. מהאי קרא נפקא לן

דהולכה בכלל קבלה שהרי מן והקריבו

פ)

›שְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר

ד. דהוה מצ"ע שהזמ"ג

בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרוים

לֹא ›מַּד וְלֹא ›סָּפֵר וְהָיָה

: איתקש

הגשה בפ"ב דסוטה (שם:)

צ)הכהן נפקא כמו קבלה וזריקה בכלל

דאינה אלא ביום דומיא

בנים אין אתם נוהגים מנהג בנים אין אתם

בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם

דשחיטה דהא בעינן תיכף

מליקה להקטרה. והא מעיטנא

הזאה $ וא"ת אמאי איצטריך קרא

לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם

לסמיכה שחיטה. שם.

קרוים בנים דברי ר' יהודה רבי מאיר אומר

נשים מוהקטירו אותו בני אהרן:

בגמרא למעוטי נשים תיפוק ליה

בְּנֵי אֵל חָי: הושע ב א

ה. [ד]אינה אלא ביום

6. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי ›שְׂרָאֵל

ה"ג בין כך ובין כך אתם קרוים בנים שנאמר

כדאיתא בסוף פ"ב

דכולהו מ"ע שהזמן גרמא הוו שהרי

וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אָדָם כִּי

דמגילה (כ:). שם.

❖

בנים סכלים המה ואומר בנים לא אמון בם ואומר זרע מרעים בנים

אינן נוהגות אלא ביוםק) כדכתיב (ויקרא ז)

יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַיְיָ מִן

ביום צותו להקריב קרבניהם וי"ל

הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר וּמִן

משחיתים ואומר 5 והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני

הַצֹּאן תַּקְרִיבוּ אֶת

דמ"מ איצטריך קרא למעוטינהו

אל חי מאי ואומר וכי תימא סכלי הוא דמקרי בני כי לית בהו הימנותייהו לא

קָרְבַּנְכֶם: ויקרא א ב

מוסף רש"י

ולמיפסל קרבן בנשים דאי לאו קרא

7. וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ

מיקרו בני ת"ש ואומר בנים לא אמון בם וכי תימא כי לית בהו הימנותא הוא

ת"ל קרחה. דקרא יתירא

לא הוה ידעינן שהעבודה פסולה

הָעֹלָה וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר

דמיקרו בנים כי פלחו לעבודת כוכבים לא מיקרו בנים ת"ש ואומר זרע מרעים

הוא (מכות כ.). הפסיק

ויקרא א ד

עָלָיו:

בהן ג להכי איצטריך קרא למעוטי

הענין. ולא קאי בני אהרן

8. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי ›שְׂרָאֵל

בנים משחיתים וכ"ת בנים משחיתים הוא דמיקרו בני מעלייא לא מיקרו ת"ש

למימר דמחללי עבודה ועבודתן

אלא אטומאה לחוד שיש

לֵאמֹר הַמַּקְרִיב אֶת זֶבַח

ואומר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי:

הפסק בנתים כגון לה יטמא

שְׁלָמָיו לַיְיָ יָבִיא אֶת

פסולה מיהו מסמיכה קשה ד אמאי

(לעיל לה:). מיבעי ליה

מתני' הסמיכות והתנופות וההגשות והקמיצות והקטרות והמליקות

קָרְבָּנוֹ לַיְיָ מִזֶּבַח שְׁלָמָיו:

איצטריך קרא למעטינהו דהא עבודה

לכדתניא. ליתן את האמור

יָדָיו תְּבִיאֶינָה אֵת אִשֵּׁי יְיָ

לא אתחלל בהכי כלומר בלא סמיכה

של זה בזה ושל זה בזה וכיון

והקבלות והזאות נוהגים באנשים ולא בנשים חוץ ממנחת סוטה ונזירה שהן

אֶת הַחֵלֶב עַל הֶחָזֶה

דאיכא לאוקמי לג"ש להכי

מניפות: גמ' סמיכות דכתיב דבר אל בני ישראל וסמך בני ישראל סומכים

יְבִיאֶנּוּ אֵת הֶחָזֶה לְהָנִיף

נמי אין הקרבן פסול בכךר) ואם נעשה

ה)

לא תדרשה למעוטי בנות

אֹתוֹ תְּנוּפָה לִפְנֵי יְיָ:

סמיכה בנשים לא מיפסל קרבן

הואיל והפסיק הענין (לעיל

ויקרא ז כט-ל

ואין בנות ישראל סומכות: תנופות: 8 ו)דבר אל בני ישראל והניף ז)בני ישראל

לה:). בראשם מה ת"ל.

9. וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה

בכך וי"ל דמ"מ איצטריך קרא

ש) ת)

מניפין ואין בנות ישראל מניפות: הגשות: דכתיב וזאת תורת המנחה הקרב

לאו דוקא קאמר ליה דהא

הַקְרֵב אֹתָהּ בְּנֵי אַהֲרֹן

למעוטי דסד"א משום דכתיב וסמך

ודאי איצטריך משום דהוה

אותה בני אהרן בני אהרן ולא בנות אהרן: קמיצות: דכתיב 01 והביאה אל בני

לִפְנֵי יְיָ אֶל פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ:

ושחט איתקש סמיכה לשחיטה א) מה

אמינא קרחה כל דהו, אלא

ויקרא ו ז

אהרן וקמץ בני אהרן ולא בנות אהרן: הקטרות: דכתיב והקטירו אותו בני

מידרש קא דריש ליה

01. וֶהֱבִיאָהּ אֶל בְּנֵי

שחיטה כשרה בנשים כדתנן בזבחים

בראשם משמע כל הראש

אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים וְקָמַץ

אהרן בני אהרן ולא בנות אהרן: המליקות: דכתיב

ומלק והקטיר איתקש

(דף לא:) ומייתי בשמעתא קמייתא

ח)

שלפי שאמר כו' (שם). לא

מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ

מליקה להקטרה: הקבלות: דכתיב והקריבו בני אהרן ואמר מר

דשחיטת חולין (דף ב:) כל הפסולין

תתגודדו. בישראל כתיב,

מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ עַל כָּל

ולא יקרחו בכהנים (שם).

ששחטו שחיטתן כשרה שהשחיטה

לְבֹנָתָהּ וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן

והקריבו

על בין העינים. בראש

אֶת אַזְכָּרָתָהּ הַמִּזְבֵּחָה

כשרה בזרים ובנשים וכו' אף

סמוך לפדחת (שם). ואין

אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיְיָ:

סמיכה כשרה בנשים להכי איצטריך למעוטי ותנופה נמי ה איצטריך

למעוטי משום דאשכחן תנופה דכשרה בנשים כדמפרש לקמן (א):

לי. דחייב על כל הראש,

ויקרא ב ב

אלא כהנים. דההוא

11. וְהִקְטִירוּ אֹתוֹ בְנֵי

חוץ

בכהנים כתיב (שם). מקום

אַהֲרֹן הַמִּזְבֵּחָה עַל

שעושים קרחה. שיש בו שער ואם מורטו עושה קרחה (מנחות לז:). בנים לא אימן בם. לשון ויהי אומן [אסתר ב] ד"א אמון

הָעֹלָה אֲשֶׁר עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיְיָ: ויקרא ג ה 21. וְהִקְרִיבוֹ הַכֹּהֵן אֶל הַמִּזְבֵּחַ וּמָלַק אֶת

לשון אמונה כתרגומו אמרו בסיני נעשה ונשמע ולשעה קלה בטלו הבטחתם ועשו עגל (דברים לב כ). בנים משחיתים. בנים היו

רֹאשׁוֹ וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה וְנִמְצָה דָמוֹ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ: ויקרא א טו 31. וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי יְיָ וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן

להקב"ה נהפכו למשחיתים (ישעיה א ד). דבר אל בני ישראל וסמך. אדם כי יקריב מכם קרבן לה', וכתיב בההוא ענינא וסמך

הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם וְזָרְקוּ אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד: ויקרא א ה

(חגיגה טז:). ואין בנות ישראל מניפות. הן עצמם אלא כהן (מנחות סה:). מניף להו כהן לחודיה (שם).