לו:
האשה נקנית פרק ראשון קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חוץ ממנחת סוטה ונזירה מפני שהן מניפות. וא"ת תיפוק ליה דכל הני
ה"ג הזאה דהיכא. ול"ג היכא כתיבה: אי דפרה. הזאת דמה דפרה
א) חגיגה יא. זבחים
כ)
א [מיי' פ"ט מהל' מעשה
א
יג, ב) [ע' תוס'
הקרבנות הל"ו ופ"ג מהל'
אדומה: אלעזר כתוב בה. ואפילו שאר כהנים פסולין וכ"ש נשים:
אינם כשרות בנשים לפי שהן מחוסרי בגדים דהא אמר בפ"ב דזבחים
סוטה הל' טו]:
כתובות ה. ד"ה שמא],
אי דפנים. ח) הזאה דפנים כגון הפרוכת ומזבח הזהב האמורין בפר כהן
(דף יז:) דאפילו כהנים בזמן שאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם ב
ת ב מיי' פ"א מהל'
ג) [בכת"י נוסף: כהן. וכ"ה
ציבור: הכהן המשיח כתיב בהן. למעוטי
משיח ופר העלם דבר של
וי"ל דמיירי שלבשו את הבגדים א"נ י"ל כיון שלא נצטוו בבגדי כהונה
ברש"ל], ד) [צ"ל אלעזר],
תרומות הלכה א
❖
לא הוו מחוסרי בגדים : אי דפרה
ה) [עירובין נד.] סוטה
והלכה ו:
הדיוטים וכ"ש נשים ט)ומאי איצטריך ליה
ג
יט. מכות ג: נדרים נה.
אלעזר כתיב בה. פי' בקונטרס אפילו
לתנא למיתנייה: הזאת דם עוף. דכתיב
והקריבו זו קבלת הדם: והזאות: הזאה
א)
נזיר כד: זבחים קה: מנחות
כהן הדיוט פסול וכ"ש נשים תימה
בחטאת העוף (ויקרא ה) והזה מדם
לח: ע:, ו) [ע' תוס'
דהיכא אי דפרה 1 אלעזר כתוב בה אי דפנים
תורה אור השלם
נזיר כד: בד"ה אמר וכו'
החטאת ואיצטריך לאשמועינן נשים
הניחא למ"דל) לדורות נמי בעי' (א) כ"ג
הכהן המשיח כתוב בה אלא הזאה דבן
פירוש על זה], ז) סוטה
1. וְלָקַח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן
ב)
2
פסולות ונפקא ליה מק"ו מזריקת דם
דומיא דאלעזר פריך שפיר אבל למ"ד
יט. מכות יח: מנחות סא.
מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ וְהִזָּה אֶל
עוף דאתיא בק"ו מבן צאן ומה בן צאן שלא
דעולת בן צאן דכתיב ביה (שם א) וזרקו
בכהן הדיוט מרבינן ליה לדורותד קשה
סוכה מז: ספרי פ' נשא,
נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד
קבע לו כהן לשחיטתו קבע לו כהן להזאתו
ח) [בדפו"ר: הזאות. וכצ"ל.
מִדָּמָהּ שֶׁבַע פְּעָמִים:
בני אהרן: לא קבע לו כהן לשחיטתו.
דמאי פריך הכא גמרא דילמא מש"ה
(רש"ל)], ט) [בדפו"ר:
במדבר יט ד
בן עוף שקבע לו כהן למליקתו אינו דין
איצטריך מ)(קרא) הכא למעוטי נשים
שהשחיטה כשרה בזר דכתיב (שם)
ואמאי. ולכ' כצ"ל], י) [צ"ל
2. וְלָקַח הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ
שיקבע לו להזאתו: חוץ ממנחת סוטה ונזירה:
אחר ד"ה ידיו שבסמוך],
משום דהעבודה מותרת בכהן הדיוט
ושחט את בן הבקר והקריבו בני אהרן
ג)
מִדַּם הַפָּר וְהֵבִיא אֹתוֹ
כ) [ע"פ הרש"ל הרש"א
אֶל אֹהֶל מוֹעֵד:
א"ל רבי אליעזר לרבי יאשיה דדריה לא
לדורות וי"ל דה"פ מדאיצטריך התם
מקבלה ואילך מצות כהונה לימד על
ד)
ה)
והב"ח אינו דיבור בפ"ע
ויקרא ד ה
לרבויי כהן הדיוט מכלל לגבי נשים
השחיטה שכשרה בזר (ברכות דף לא:):
תיתיב אכרעך עד דאמרת לי להא שמעתתא
3. וְלָקַח הַכֹּהֵן מִיַּד
אלא המשך הדיבור שבעמוד
ו)
א], ל) [יומא מב ע"ב],
להזאתו. לזריקת דמו כדכתיב (ויקרא א)
פשיטא ליה לתנא דאין עבודה כשרה
הָאִשָּׁה אֵת מִנְחַת
מנין למנחת סוטה שטעונה תנופה מנלן
מ) [צ"ל תנא], נ) רש"א
הַקְּנָאֹת וְהֵנִיף אֶת
וזרקו בני אהרן: בן עוף שקבע לו
בהן וכן יש לפרש בסמוך אי דפנים
מ"ז, ס) [צ"ל מליקה.
בגופה כתיב 3 והניף את המנחה אלא תנופה
הַמִּנְחָה לִפְנֵי יְיָ וְהִקְרִיב
וכו': אי דפנים כהן משיח כתיב.
כהן למליקתו. דכתיב (שם) והקריבו
(רש"ש)], ע) [צ"ל מליקתו.
אֹתָהּ אֶל הַמִּזְבֵּחַ:
בבעלים מנלן אתיא יד יד משלמים כתיב
ז)
(רש"ש)], פ) [ועי' תוס'
במדבר ה כה
הכהן אל המזבח ומלק את ראשו: לרבי
פי' בקונטרס הזאת הפרוכת ומזבח
4. יָדָיו תְּבִיאֶינָה אֵת
זבחים מח: ד"ה מה לבן],
הכא 3ולקח הכהן מיד האשה וכתיב התם
יאשיה דדריה. שהיה בדורו אמורא
הזהב האמורים בפר כהן משיח ופר
צ) [עי' ביכורים פ"ג
אִשֵּׁי יְיָ אֶת הַחֵלֶב עַל
ידיו תביאנה מה כאן כהן אף להלן כהן מה
העלם דבר של ציבור ונראה להר"ם
כמותו. ויש להבין מכאן שעדיין בימי
4
מ"ו. ובמהרי"ט כתב דנפל'
הֶחָזֶה יְבִיאֶנּוּ אֵת הֶחָזֶה
ט"ס בתוס' ע"ש וברש"ש
להלן בעלים אף כאן בעלים הא כיצד כהן
לְהָנִיף אֹתוֹ תְּנוּפָה לִפְנֵי
דאע"ג דפר העלם דבר מרבינן התם
ר"א היה רבי יאשיה בר פלוגתיה
א
❖
ומצפ"א], ק) [דפרקין
ויקרא ז ל
יְיָ:
(ת"כ פ' ויקרא) דעבודתה כשרה אפילו
דר' יונתן קיים להכי איצטריך למיתני
מכניס ידו תחת יד בעלים ומניף אשכחן
ה"ח], ר) [חלה פ"ד
ה"ד], ש) [יש להוסיף של
בכהן הדיוט דמרבינן ליה מן ה'
לרבי יאשיה דדריה לאפוקי ר' יאשיה
סוטה נזירה מנלן אתיא כף כף מסוטה:
ישראל. (הר"ש מדעסויא)],
מתני' ב כל מצוה שהיא תלויה בארץ
קשישא: בבעלים מנלן. שתהא הסוטה
דהכהן המשיח אפ"ה מדאיצטריך קרא
הגהות הב"ח
ת) [גיטין מז ע"א],
לרבויי כהן הדיוט דכשר בה מכלל
עצמה מניפתה דלמא לכהן קאמר
(א) תוס' ד"ה אי דפרה
א) [ה"ג], ב) [בדפו"ר:
אינה נוהגת אלא בארץ ושאינה תלויה
דפשיטא ליה לתנא דנשים אינן כשרות
רחמנא כדכתיב (במדבר ה)
ולקח
וכו' כ"ג דומיא דאלעזר.
ספק, וכ"ה במהרש"א ע"ש
בארץ נוהגת בין בארץ בין בחוצה לארץ
וברש"ש], ג) [בדפו"ר:
נ"ב כלומר דומיא דאלעזר
בה: ומה בן צאן שלא קבע לו
הכהן מיד האשה וגו': ה"ג י)מה כאן
דלא הוה כהן הדיוט והוא
לצד הסדן הזקנה וכשפוסק
חוץ
כהן לשחיטתו קבע לו כהן להזאתו
כהן אף להלן כהן מה להלן בעלים
הדין לדורות מיהו בע"כ
עליהן נוטין לצד אחר
לאו דומיא ממש דאלעזר
וסימניך דהאי מאן דאכיל
בן עוף שקבע לו כהן וכו'. וא"ת איכא למיפרך מה לבן צאן שקבע לו
אף כאן בעלים: ידיו תביאנה. בבעלים כתיב ובתנופה משתעי: כף
דהא סגן הוה ולא כ"ג
מחבריה בעית [וברש"ל
כלי נ) (עץ ארז ואזוב) ומש"ה בעי כהן להזאתו אבל בן עוף שלא קבע כף מסוטה. בסוטה כתיב (שם ה) ונתן על כפיה ובנזיר כתיב ונתן על
וה"א בפ' טרף בקלפי
בעי] לאיסתכולי. וכ"נ
מתני'
תלויה ואינה תלויה. בגמ' מפרש להו:
לו כלי להזאתו שהרי הזאה דבן עוף בעצמו של כהן הויא לא בעינן
כפי הנזיר (שם ו):
אותה לאלעזר ולא לדורות
גירסת רש"ל ורש"א. אמנם
א"ד לדורות בכ"ג וא"ד
כהגהה שלפנינו כן משמע
כהן דכה"ג פריך בזבחים (דף מח:) דהתם בעי למילף מהאי ק"ו דהכא
חוץ
❖
לדורות בכהן הדיוט ע"ש
בירושלמי שם],
דבן עוף טעון ס) שחיטה בצפון אי לאו האי פירכא וי"ל דפירכא זו דטעון כלי הוי פירכא כל דהו דאיכא למימר דהזאה מהניא טפי בעיצומו
בדף מב: (ב) ד"ה כל וכו'
של כהן יותר מבכלי וא"כ התם דבעי למילף בהאי ק"ו דבן עוף תהא ע) שחיטתו בצפון הוי מילתא רבה דבעי לאתויי צפון דאינו נוהג בכל
לא תני חלה כצ"ל ותיבת
❖
לה נמחק:
הזבחים א"כ יש סברא למעוטי צפון מבן עוף בפירכא כל דהו אבל כהן שצריך בכל הזבחים לא הוי מילתא רבה לרבויי בבן עוף הלכך
מוסף רש"י
ליכא למעוטי בפירכא כל דהו כדפרישית ועוד י"ל דהכא עבדינן ק"ו הכי ומה בן צאן שאינו טעון כהן בתחילה שהרי שחיטה בזר כשרה טעון
והקריבו. דכתיב בעולה
כהן בסוף לקבלה ולהולכה ולזריקה בן עוף שטעון כהן בתחילה אינו דין שטעון כהן בסוף שהרי בכל מקום טעון כהן בסוף יותר מבתחילה
ושחט את בן הבקר
מוסף תוספות
דעיקר עבודה דקרבן הוי בסוף והשתא הוי ק"ו מיניה וביה ה ואין להביא בהאי ק"ו שום פירכא פ): מכניס כהן ידו תחת יד הבעלים
והקריבו בני אהרן הכהנים
זו קבלת הדם.
את הדם,
א. למה לי קרא למעט
ומניף.
וא"ת והא הוי חציצה ו דה"נ אמרינן במנחות (דף צד.) אין תנופה בחוברין פי' בשותפים ז דהיכי ליעביד לינפו והדר לינפו כלומר
וללמד שצריך לקבלו בכלי
נשים מסמיכות וכל הנך
דהשותפין זה אחר זה יניפו חדא תנופה אמר רחמנא ולא שתי תנופות ואי מנח חד מן השותפין ידיה תחת ידיה דחבריה א"כ הוי חציצה אלמא
(זבחים יג.). אע"פ שהוא
עבודות. תוס' הרא"ש.
לשון הולכה, אינה אלא
ב. ואפילו בני אהרן בלא
דבכה"ג הוי חציצה וי"ל דלא דמי דהכא היינו טעמא דלא הוי חציצה בכה"ג לפי שהוא גזירת הכתוב דבעינן כהן ובעלים אבל התם גבי
קבלה, שהרי לאחר שחיטה
בגדי כהונה הוו להו זרים.
שני שותפין חשיב כה"ג חציצה אם אחד מהם מניח ידו תחת יד חבירו לפי שאינה גזירת הכתוב שיהיו שניהן מניפים עוד י"ל דה"נ לא מיירי
נכתבה ואין הולכה אלא
תוס' הרא"ש. ועבודתם
אם כן קיבל הדם (חגיגה
פסולה. ריטב"א. ג. כיון
שהכהן מניח את ידו תחת יד הבעלים ממש דבכה"ג הוי חציצה אלא ר"ל שאוחז הכלי למטה והבעלים אוחזין למעלה והשתא ליכא חציצה כלל
ח
יא.). אלעזר כתיב ביה.
דלא כתיב בה בגדי כהונה
דה"נ אשכחן גבי ביכורים צ) שהכהן היה אוחז בשפתיו כלומר בשפת הכלי למעלה והבעלים למטה ה"נ גבי מנחות איפכא שיד הבעלים
מצותה בסגן (במדבר יט ד).
לאו מחוסרת בגדים היא
תהיה למעלה ויד הכהן למטה: כל מצוה התלויה בארץ כו' חוץ מן הערלה והכלאים. בירושלמי ק) פריך אמאי לא תני (ב) לה חלה
הכהן המשיח. המשוח
ואי לאו דמימעטא מקרא
בשמן המשחה (הוריות
הייתי מכשירה בלא בגדים
ומשני לפי שאינה בעיסה של עובדי כוכבים ולא מיירי מתני' אלא בדברים הנוהגים בישראל ובעובדי כוכבים וקשה אמאי לא פריך נמי
ט
יא:). בן עוף. תורים ובני
כבני אהרן בבגדים. תוס'
התם אמאי לא תני תרומה ומעשר כדפריך מחלה ואין לומר לפי שאינם אלא מדרבנן דהא חלה נמי אינה בח"ל אלא מדרבנן ואפ"ה
יונה (זבחים מח:). לר'
הרא"ש. ד.
דלדורות כשרה
בעי אמאי לא תני חלה ולא משני לפי שהיא מדרבנן וי"ל דלהכי בעי מחלה לפי שגזרו על חלה בכל מקום אבל על תרומה ומעשר לא
יאשיה דדריה. שהיה
בכהן הדיוט דדריש אותה
בדורו ובן גילו, לאפוקי
לאלעזר ולא לדורות
גזרו במקומות הרחוקים מא"י אלא דוקא אעיירות הסמוכות לארץ והיינו טעמא דגזרו על החלה בכל מקום טפי מתרומה ומעשר לפי
י
רב יאשיה הגדול שהיה
לאלעזר. תוס' הרא"ש.
שהחלה דומה יותר לחובת הגוף שהרי החיוב בא ע"י גלגול עיסה שהאדם עושה כ והלכך דין הוא שינהוג בכ"מ אפילו בח"ל אבל תרומה
תנא (מנחות עא.). אמורא
ה. דהתם בעי למילף
ומעשר אינן מוטלות אלא על מי שיש לו קרקע ודמי טפי לחובת הארץ עי"ל דהיינו טעמא דלא בעי מתרומה ומעשר משום דתני בירושלמי ר)
הוא ובדורו של ר"א בן
מליקה דבן עוף משחיטה
פדת ועוד היה ר' יאשיה
דבן צאן דתיבעי צפון
רבותינו שבח"ל היו מפרישין תרומה ומעשר עד שבאו הרובים וביטלום ובעי מאי רובים מתורגמניא ויש ליתן טעם דלפיכך בטלו
שהיה תנא בר פלוגתא דר'
משום הכי פרכינן מה
תרומה ומעשר לפי שעכשיו בח"ל אין הקרקעות שלנו שהרי משועבדות הן למלך ואנו נותנים מהם מס למלך אם כן אין להם דין
יונתן בכוליה גמרא, והיינו
לשחיטת בן צאן שכן קבע
קרקע להפריש תרומה ומעשר ואם תאמר בא"י נמי משועבדות הן למלך ואפ"ה מפרישין תרומה ומעשר וי"ל דאין קנין לעובד כוכבים
דקאמר לר' יאשיה דדריה,
ש)
לו כלי, אבל הכא ילפינן
דלא תימא לר' יאשיה
הזאה דבן עוף ממליקה
בא"י להפקיע מיד מעשר ת) ומן הירושלמי שהבאתי יש להוכיח דערלה וכלאים נוהגים בשל עובדי כוכבים וכן משמע בפרק אין מעמידין
הזקן, דלאו אורח ארעא
דבן עוף שאם מליקתו
(ע"ז דף לה:) דקאמר התם מפני מה גבינות העובדי כוכבים אסורין מפני שמעמידין אותם בשרף של ערלה ומיירי בערלה של עובדי
למימרא ליה הכי, שגדול
טעונה כהן כל שכן הזאתו
וזקן ממנו היה (סוטה
כוכבים דדוחק הוא לומר דמיירי בערלה של ישראל וכן משמע לקמן (דף לח:) דקאמר ספק ערלה בח"ל יורד ולוקח ובלבד שלא יראנו
הילכך ליכא למיפרך הכי.
ל
יט.). בבעלים מנלן.
תוס' רי"ד. ו. בין יד הכהן
לוקט ועל כרחך מיירי בערלה דעובד כוכבים דאי בערלה דישראל הלא אסור למכור דדמי ערלה אסורין מ וקשה דהא אמרינן במסכת
שתהא האשה מניפה עם
ובין המנחה. תוס' הרא"ש.
[ר"ה (דף ט:) לענין] ערלה אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב יש בהם משום ערלה ואם כן איך אנו נהנים מן הכרמים
הכהן, דהא קרא בכהן
ז. דחמשה שהביאו קרבן
לחודיה כתיב ולקח הכהן
שהעובדי כוכבים מבריכין אותן בכל שנה ואף על פי שאין אנו יודעין ודאי שמבריכין כולם הוה לנו לילך אחר הרוב ואומר רבינו
בשותפות אינם טעונים
מיד האשה וגו' (שם).
תנופה. שם. ח. [ודקאמר]
שמשון ששאל בעובדי אדמה ואמרו לו שאינן חותכין הזמורה מן הסדן ואם כן הוא יונק עוד מן הזקנה ואמר התם (ירושלמי פ"ק
משלמים. מתנופת חזה
כהן מניח ידו תחת יד
דערלה) א) המבריך בזמן שיונק מן הזקנה פטור מן הערלה ואם ב) סיפק חייב והוא ניכר היטב כשיונק מן הזקנה וכשאינו יונק מן הזקנה
ושוק ואימורין דשלמים
הבעלים היינו למטה מידי
(שם). ידיו תביאנה.
הבעלים, שם. דלאו דוקא
כשהזמורה יונקת מן הזקנה עליהן נוטין ג) [לצד אחר] וכשפוסק עליהן נוטין לצד [זקנה] וסימניך דהאי מאן דאכיל מחבריה בהית לאיסתכולי
בבעלים כתיב וגבי תנופה
תחת יד בעלים אלא אצלם
ביה ונראה דחדש נוהג בזמן הזה ולכך יש ליזהר שאם אדם יודע
בודאי נ שהשעורים נזרעו אחר זמן הקרבת העומר דהיינו אחר י"ו
כתיב (שם). בבעלים
וכשהן חמשה אי אפשר
בניסן דשלמים כתיב גבי תנופה,
אלא א"כ ישימו ידיהן זה
דכתיב בסיפיה להניף אותו
על של חבירו אבל באדם
תנופה וגו' (סוכה מז:). מה כאן כהן. בסוטה כתיב כהן בתנופת מנחתה (סוטה יט.). מה להלן בעלים. דההוא
אחד אפשר דלא הוי חציצה. תוס' רי"ד. ט. מ"ט [דכתיב] (במדבר טו כ') ראשית עריסותיכם ולא של גוים. תוס' הרא"ש
בבעלים משתעי, דכתיב יביא את קרבנו לה' מזבח שלמיו וסמיך ליה ידיו תביאנה (מכות יח:). תלויה בארץ. על הקרקע
מהירושלמי שם. י. כמו בבל מצרים עמון ומואב השנויים במס' ידים (פ"ד מ"ג). תוס' הרא"ש. כ. דשייכא בכל אדם חלת
ופירותיו (סנהדרין לה:).
עיסתו אע"פ שאין לו קרקע ודמי קצת לחובת הגוף. שם. ל. דמשמע דמיירי בכל מקום אפילו במקום שאין ישראל. שם.
מ. בתוס' הרא"ש ובתוס' רשב"י כתוב דערלה אסורה בהנאה. והמגיה על תוס' רשב"י מקשה על תוס' ממשנה לקמן נו: ועי'
עצמו"י. נ. ויש כמה שנים שהחורף והקרח עומד עד הפסח ואין זורעים בודאי אלא אחר העומר, מיהו גם בזה יש להקל ולתלות בשעורים של אשתקד ושאר השנים. תוס' טוך.