האשה נקנית פרק
ראשון קידושין
לז.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
חוץ מן הערלה והכלאים. שאע"פ שתלויות בארץ נוהגים אף בח"ל
בניסן שלא יאכל מהם ומספק אין לאסור כל השעורים כיון דרוב
תא א מיי' פ"י מהל'
א) [לקמן לט.], ב) [רבי
אליעזר. (רש"ל, וכ"ה
מאכלות אסורות
הערלה הלכה והכלאים מדברי סופרים כדלקמן (דף לח:): אף החדש.
השעורים נזרעו קודם ט"ז בניסן ובירושלמי נמי משמע דחדש נוהג
בדפו"ר בהמשך העמוד.
הל' י סמג לאוין קמד
מלאוכלו לפני העומר: גמ' תלויה דכתיב בה ביאה. שתלאה הכתוב
אף בשל עובדי כוכבים דפריך עלה דמתני' דקתני אף החדש אמאי לא
ולקמן לט ע"א מוכח
טוש"ע י"ד סימן רצד
כי יביאך (שמות יג): תפילין
תני חלה ומשני לפי שאינה בשל עובדי כוכבים משמע דחדש דקתני
בביאת הארץ כגון כי תבאו (ויקרא יט)
דהוא רבי אליעזר הגדול)],
סעיף ח:
תב ב מיי' שם הלכה ח
ג) ספרי פ' ראה, ד) [לקמן
ופטר חמור. כתיב בהו והיה כי
במתניתין נוהג בשל עובדי כוכבים:
לח ע"ב], ה) [מנחות
[ופ"ה מהל' כלאים
הרי
תפילין ופטר חמור. פירש
יביאך בפרשת קדש לי (שם): ונוהגין
חוץ מן הערלה וכלאים ר"א אומר אף
פד.], ו) ספרי פרשה שלח
א
ב
א)
ב)
הל' ג ד] טוש"ע שם סי'
החדש: גמ' מאי תלויה ומאי שאינה תלויה
בין בארץ בין כו'. תפילין אשכחן
בקונטרס דנוהג בח"ל דהא
לך, ז) [מכות יא ע"א.
רצו סעי' [א] סט:
תג ג מיי' פ"ז מהלכות
מנחות לז ע"ב], ח) רש"א
אשכחן בכמה דוכתין ברבנן אמוראי
בכמה דוכתין ז) ברבנן אמוראי דבבל
אילימא תלויה דכתיב בה ביאה ושאינה
מ"ז, ט) [יש להוסיף:
ע"ז הלכה א סמג
דבבל דמנחי תפילין וכן מצינו בבכורות
❖
דמנחי תפילין ח)(פטר חמור ט)בפטר רחם
דהא. (רש"ל. וכ"ה ברש"י
עשין טז:
תלויה דלא כתיב בה ביאה והרי תפילין ופטר
תלה רחמנא): חובת הגוף. היינו
ק) דרמי בר חמא דהיה מבבל
שברי"ף. ועי' מהרש"א)],
(דף יא.)
חמור דכתיב בהן ביאה ונוהגין בין בארץ בין
י) [ברש"י שברי"ף:
אינה תלויה בארץ י) אינה מוטלת לא
היה לו פטר חמור וא"ת דלמא
שאינה], כ) [ברש"י
בח"ל אמר רב יהודה ה"ק כל מצוה שהיא
מוסף רש"י
על הקרקע ולא על גידוליו אלא על
מדרבנן הוו עבדי וי"ל דמ"מ פריך
שברי"ף: או על
חובת הגוף נוהגת בין בארץ בין בח"ל חובת
החוקים
אלו
גידוליו. וכצ"ל. (רש"ל)],
גופו של אדם כגון שבת תפילין עבודת
שפיר דכי נמי מדרבנן הוו עבדי מ"מ
ל) [בדפו"ר: ועלי', וצ"ל
המדרשות. שדורשין
קרקע אינה נוהגת אלא בארץ מנה"מ דת"ר
כוכבים פטר חמור מילה עריות
הוה ליה למיתניה במתני' חוץ מתפילין
ג)
ועליה], מ) [צ"ל
בפירקא שיש בהן הוראה
וכיוצא בהם: חובת קרקע. שמוטלת
ופטר חמור דהא חשיב ערלה במתני'
אלה החוקים אלו המדרשות והמשפטים אלו
(כריתות יג:). לאחר
מושבותיכם בסופיה.
1
(רש"ש)], נ) [ויקרא כג],
ירושה וישיבה משמע.
דמשמע בסמוך דאינו אלא מדרבנן
על הקרקע או גידוליו כגון תרומות
כ)
הדינים אשר תשמרון זו משנה לעשות זו
ס) [במדבר טו, ב - ג],
לאחר שקבעו משכן בשילה
דקתני יורד ולוקח וכו' וא"ת היכי
ומעשרות חלה לקט שכחה ופאה
ע) [זבחים], פ) [במדבר טו,
מעשה בארץ יכול כל המצות כולן לא יהו
הוא דנתחייבו (זבחים
שביעית חדש ערלה כלאים: מנא
תיסק אדעתיה למימר דמצוה התלויה
ב], צ) [שמות לה, ג],
קיא. וע"ש קיב: ד"ה
נוהגים אלא בארץ ת"ל כל הימים אשר
ק) [לפנינו איתא רב נחמן
באו לשילה).
ה"מ. דחובת הגוף נוהגת בכל מושבות
בארץ אינה אלא א"כ נאמר בה ביאה
בריה דרב יוסף], ר) [צ"ל
אתם חיים על האדמה אי כל הימים יכול יהו
והרי כלאים דלא כתיב בהו ביאה וקרי
וחובת הקרקע אינה אלא בארץ:
מושבותיכם
דכתב.
נוהגים בין בארץ בין בח"ל ת"ל בארץ אחר
תשמרון זו משנה. שמביאה לידי
ליה במתני' תלויה בארץ וי"ל דלעולם
(רש"ש)], ש) [ברש"י:
משבאו. ואצ"ל דוקא אחר
שריבה הכתוב ומיעט צא ולמד ממה שאמור
מעשה דכתיב תשמרון לעשות: אשר
היה יודע דמצוה שהיא חובת הקרקע
שבאו], ת) [ברש"י
אתם חיים. בין בארץ בין בח"ל:
נקראת תלויה בארץ אע"ג דלא כתיב
בענין אבד תאבדון את כל המקומות אשר
ובמהרש"א: והיתה],
2
צא ולמד. על איזה מהם הכתוב אומר
א) [ושם סוד"ה למשרי],
בה ביאה אלא הוה סלקא דעתיה דאף
עבדו שם וגו' מה עבודת כוכבים מיוחדת
ב) [בעמוד ב], ג) [ויקרא
אותה שאינה חובת קרקע אלא חובת
כל הימים אשר אתם חיים על האדמה:
❖
שהיא חובת הגוף ג ונוהגת בין בארץ בין
כג, ג],
ממה שאמור בענין. דסמוך ליה אבד
הגוף אי כתב בה ביאה הויא נמי
בחוץ לארץ אף כל שהיא חובת הגוף נוהגת
נקראת תלויה בארץ ולהכי פריך הרי
תאבדון וגו' דהיינו עבודת כוכבים
בין בארץ בין בח"ל: חוץ מן הערלה
תפילין ופטר חמור: ה"ג צא ולמד
ל)ועליהם נתרבו כל מושבות כדכתיב
תורה אור השלם
והכלאים: איבעיא להו ר"א לקולא פליג או
כל הימים אשר אתם חיים ודבר הלמד
ממה שכתוב בענין מה עבודת כוכבים
1. אֵלֶּה הַחֻקִּים
לחומרא פליג לחומרא פליג וה"ק ת"ק חוץ מן
מיוחדת. ול"ג עבודת כוכבים בכלל
מעניינו אחד מי"ג מדות היא ונלמד
וְהַמִּשְׁפָּטִים
אֲשֶׁר
תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ
הערלה ומן הכלאים דהלכתא גמירי לה
מכאן דכל חובת הגוף נוהגת אף
היתה ולמה יצאת להקיש אליה שהרי
ד)
אֲשֶׁר נָתַן יְיָ אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ
בח"ל: אבל חדש. לא נהג ואע"ג
יצאת לומר אבד תאבדון:
אע"ג דאיכא למימר חובת קרקע היא אבל
לְךָ לְרִשְׁתָּהּ כָּל הַיָּמִים
ללמדך
שכ"מ שנאמר בו מושב.
דכתיב ביה מ)ממושבותיכם בסיפיה
אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל
חדש בארץ אין בח"ל לא מ"ט מושב לאחר
הָאֲדָמָה: דברים יב א
דולחם וקלי וכרמל וגו' נ) לאו למימרא
פירש בקונטרס דגבי
2. אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל
ירושה וישיבה משמע ואתא ר"א למימר אף
בכ"מ שאתם יושבים אלא לומר שאף
פרשת נסכים קאי דכתיב כי תבואו
הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם
חדש נוהג בין בארץ בין בח"ל מ"ט מושב
בארץ לא נתחייבו כל י"ד שנה שהיו
אל ארץ מושבותיכם ועשיתם אשה
הַגּוֹ›ם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים
בכל מקום שאתם יושבים או דלמא לקולא
אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל
בגלגל שכבשו ושחלקו עד שנתיישבו
וגו' ויליף ר' ישמעאל מקרא דלא בא
הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל
פליג וה"ק ת"ק חוץ מן הערלה והכלאים
בה והכיר כל אחד את שלו: או דלמא
הכתוב אלא להטעינן נסכים לבמת
הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ
❖
דברים יב ב
דהלכתא גמירי לה וכ"ש חדש דמושב כ"מ
רַעֲנָן:
לקולא פליג. דקאמר ת"ק חוץ מן
צבור ואפילו קרבן יחיד בבמת צבור
ה)
הערלה והכלאים מהלכה וכ"ש חדש
כדמשמע לקמן (עמוד ב) אבל לא קרבן
שאתם יושבים משמע ואתא ר"א למימר
דכתיב ביה מושבות ומשמע כ"מ
יחיד בבמת יחיד ונפקא לן מדכתיב
חדש אינו נוהג אלא בארץ דמושב לאחר
הגהות הב"ח
שאתם יושבים ואתא ר"א למימר אף
בהאי פרשת נסכים אשר אני נותן
❖
ירושה וישיבה משמע ומאי אף אקמייתא
(א) גמ' שבת מק"ו אתיא:
החדש הוא מן המצות התלויות בארץ
לכם משמע בבמה הנוהגת בכולכם
ת"ש דאמר אביי מאן תנא דפליג עליה דר"א
ואין נוהג אלא בארץ דמושב לאחר
הכתוב מדבר הלכך ע"כ האי
ר' ישמעאל היא ו) דתניא ללמדך שכל מקום
ירושה וישיבה משמע: אקמייתא. לא
מוסף תוספות
מושבותיכם לא משמע כל מקום שאתם
שנאמר בו מושב אינו אלא לאחר ירושה
קאי אחוץ אלא אכל מצוה התלויה
יושבים דאין במת צבור אלא במקום
א. אע"ג דרבי ישמעאל
וישיבה דברי רבי ישמעאל אמר לו ר"ע הרי
בארץ: מאן ת"ק. דמתני' דפליג
אמר להטעינה נסכים
אחד א"כ ממושבותיכם דכתיב אתא
ר)
לבמה גדולה ודריש
אדר"א: ר' ישמעאל היא. דשמעינן
שבת שנאמר בו מושבות ונוהגת בין בארץ
לאשמועינן דאף במת גלגל שהיה שם
מושבות לאחר ירושה
ליה דאמר מושב לאחר ירושה וישיבה
מזבח הנחשת כל י"ד שנה שכבשו
בין בח"ל א"ל שבת (א) ק"ו אתיא מה
וישיבה ואז נאסרו הבמות
שבאו לשילה מ"מ אח"כ
הוא ואין חדש נוהג אלא בארץ ואתא
וחלקו והיא במת צבור לא נתחייבו
מצות קלות נוהגות בין בארץ בין בח"ל
בנוב וגבעון מודה ר"י
ר"א למימר אף החדש נוהג כערלה
בנסכים אלא דוקא ש) עד שבאו לשילה
שבת חמירא לא כ"ש מדאמר אביי מאן
דבמות ציבור טעונה
וכלאים ונוהג בכל מושבות אלמא
דהיינו אחר ירושה וישיבה ונתחייבו
נסכים. תוס' זבחים קיא.
תנא דפליג עליה דר"א רבי ישמעאל ש"מ
ועי' מהרש"א. ב. לשכה
לחומרא פליג: ללמדך שכ"מ כו'. גבי
בנסכים ושוב לא פסקו נסכים מבמת
גדולה היא שהכהנים
רבי אליעזר לחומרא פליג
שמע מינה מכדי
פרשת נסכים קאי בפרשת שלח לך
צבור אפילו משחרבה שילה ת) היתה
מתחממין שם במדורת
רבי ישמעאל אהיכא
קאי אנסכים בנסכים
דכתיב כי תבואו אל ארץ מושבותיכם
במת צבור בנוב וגבעון והיינו דקאמר
ס)
אש הנסקת תמיד מפני
א
שמהלכין על רצפת שיש
ביאה
ללמדך שכ"מ כו' כלומר מדפירש לן
ועשיתם אשה לה' וגו' ויליף ר' ישמעאל
רש"י שבת יט:
בעזרה.
בשחיטת קדשים ע) (דף קיא.) מקרא
קרא במה הנוהגת בכולכם ש"מ
דלא בא הכתוב אלא להטעינם נסכים לבמות ציבור ולא לבמות
מושבותיכם דכתיב בנסכים לאו כל מקום משמע דא"כ הוי לה במת
יחיד ונפקא ליה מדכתיב פ) אשר אני נותן לכם בבמה הנוהגת לכולכם
יחיד הנעשית בכ"מ בשעת היתר הבמות עכ"ל:
והרי שבת שנאמר בה מושבות. פי' בקונטרס דכתיב לא תבערו
הכתוב מדבר הלכך על כרחך האי מושבותיכם לאו כ"מ שאתם יושבים
משמע דאין במת ציבור אלא במקום אחד אלא האי מושב דכתיב
אש בכל מושבותיכם ביום השבת ולא נהירא דהא איצטריך
אתא קרא לאשמועינן דאף בבמת גלגל שהיה שם מזבח הנחשת כל
לדרשא אחרינא כדדרשינן בפ"ק דשבת (דף כ. א)) בכל מושבותיכם אי
י"ד שנה שכבשו וחלקו והיא במת ציבור לא נתחייבו בנסכים אבל
אתה מבעיר אבל אתה מבעיר במדורות בית המוקד ב וע"ק דקאמר
משבאו לשילה דהיינו לאחר ירושה וישיבה נתחייבו בנסכים ושוב לא
בסמוך ב) סד"א הואיל בעניינא דמועדות כתיב והאי קרא לא כתיב
בעניינא דמועדות לכך נראה דקרא אחרינא הוא דכתיב שבת היא
פסקו נסכים מבמות ציבור ואפילו משחרבה שילה והיתה במת ציבור
בנוב וגבעון והיינו דקאמר ללמדך שכ"מ כו' כלומר מדפריש לך קרא
לה' בכל מושבותיכם בפרשת אמור אל הכהנים ג) גבי מועדות:
במה הנוהגת בכולכם ש"מ מושב דכתיב בנסכים לאו כ"מ משמע
במאי
דא"כ הויא לה במת יחיד הנעשית בכ"מ בשעת היתר הבמות: והרי שבת. נאמר בה צ)לא תבערו וגו' ונוהגת בכ"מ אף מושבותיכם דנסכים
בכ"מ קאמר ובבמת יחיד הנוהגת בכל מושבות הכתוב מדבר והאי דתלייה בביאת הארץ ה"ק עד עכשיו הייתם במשכן שהבמות נאסרו
ועדיין לא הקרבתם נסכים אלא בבמות ציבור ומשתבואו לארץ כל י"ד שנה
שלא הוקבע משכן שילה והיו שוכנים בגלגל טרודים במלחמה
וקי"ל שהותרו הבמות בא כתוב זה ללמדנו כי תבואו אל הארץ ותהא במת
יחיד מותרת אף היא תטעון נסכים והכי איתא בזבחים (שם):
ביאה