לז:
האשה נקנית פרק ראשון קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
במאי
קמיפלגי. פי' בקונטרס מה ראה ר"ע לחלוק על ר' ישמעאל
ביאה ומושב כתיב בהו. והיכי יליף מיניה מושב בלא ביאה דלמא האי
תד א מיי' פ"ו מהל'
א) זבחים קיא. חגיגה ו:
❖
[ע"ש], ב) [לעיל כד. וש"נ],
מצה הלכה א:
אבל לא בעי מה ראה רבי ישמעאל לחלוק על ר"ע משום
דמפרש ביה ביאת הארץ הוא דלא בעי למימר כל מקום שאתם יושבים
ג) [בתוס' הרא"ש כתב
לא
דדריש לכם כ) במה הנוהגת בכולכםל) כדפי' בקונטרס לעיל: קירבו
אבל מושב בלא ביאה אימא לך אפילו ח"ל: ה"ק. רבי ישמעאל שכל
דלא גרסינן עד ואי כתב
נסכים במדבר. פי' עד שנתיישבו בא"י משום דכתיב מ)בכל מושבותיכם
מקום שנאמר ביאה ומושב. וחדש אתא ר' ישמעאל לאשמועינן דכתיב
ביכורים, ע"ש ובריטב"א,
תורה אור השלם
מהרי"ט, ופנ"י], ד) [בכת"י
ביה נמיח) ביאת הארץ ומושבות: במאי
ואע"ג דכתיב גבי מילואים וזה אשר
1. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי ›שְׂרָאֵל
נוסף: ב"ד. וכ"ה בתוס'
קמיפלגי. מה ראה ר"ע שלא למד כר'
תעשה על המזבח וכתיב בהו נסכים
ביאה ומושב כתיב בהו ה"ק ללמד שכל
ב"ב קכא ע"א ד"ה
1
וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ
בעולת תמיד בקרבן ציבור הוא דהואי
ישמעאל דכיון דכתיב ביאה ומושב
ושבת], ה) [מרש"י ותוס'
מקום שנאמר ביאה ומושב אינו אלא לאחר
אֶל אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם
נראה דל"ג ומרור. ועי'
אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם:
אבל קרבן יחיד לא נתחייב בנסכים
בארץ קאמר לאחר ירושה וישיבה:
ירושה וישיבה דברי ר' ישמעאל אי הכי אמר
ריטב"א, שלנ"ל, ורש"ש],
במדבר טו ב
ר' ישמעאל סבר לא קירבו נסכים
אלא מביאת הארץ ואילך ולאחר
ו) [בכורות ה.], ז) ר"ה
2. בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה
לו ר"ע הרי שבת שנאמר בו מושבות וא"ל
יג., ח) [ויקרא כג, יד],
במדבר. ואע"ג דכתיב במילואים
ירושה וישיבה נ) ועל כן לא נתחייבו
עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּ›ם
שבת ק"ו היא נימא ליה אנא ביאה ומושב
ט) [ועי' תוס' זבחים קיא
יַעֲשׂוּ אֹתוֹ עַל מַצּוֹת
בנסכים במדבר דאי נתחייבו שוב לא
(שמות כט) וזה אשר תעשה על המזבח
ע"א ד"ה לדברי], י) [ויקרא
וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ:
קאמינא חדא ועוד קאמר ליה חדא דאנא
הפסיקו אפילו בגלגל ור"ע סבר קירבו
וכתיב ביה נסכים בעולת התמיד
כג, יד], כ) [במדבר
במדבר ט יא
ביאה ומושב קאמינא ועוד דקא אמרת הרי
טו, ב], ל) [זבחים קיא
3. וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ
נסכים במדבר פי' ונסכים דכתיב
בקרבן ציבור הוא דהוו אבל היחידים
ע"א, ע"ש], מ) [לכאורה
מִמָּח¢ רַת הַפֶּסַח מַצּוֹת
שבת שנאמר בו מושבות שבת ק"ו היא
בפ' שלח לך היינו נסכי יחיד אף בבמת
לא נתחייבו בנסכים אלא מביאת הארץ
ליתא בכל מושבותיכם
וְקָלוּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה:
❖
ואילך לאחר ירושה וישיבה ט): ור"ע
יחיד דאי להטעין נסכים לקרבן יחיד
במאי קמיפלגי בקירבו נסכים במדבר קא
גבי נסכים. ואצ"ל ארץ
יהושע ה יא
מושבותיכם [במדבר טו,
סבר קירבו נסכים. ליחיד במדבר
בבמה גדולה לא איצטריך קרא שכבר
מיפלגי ר' ישמעאל סבר לא קירבו נסכים
א)
ב], נ) ועל כרחך. (רש"ש,
טעונה ועומדת מזמן שהיו במדבר
משקרבו לרבים הלכך על כרחך אי
במדבר ור"ע סבר קירבו נסכים במדבר אמר
ר"ש מדעסויא)] ובדפו"ר:
מוסף רש"י
וא"כ מושב דקאמר לא לאחר ירושה
להטעינה נסכים לבמה גדולה לא
וע"כ., ס) [במדבר ט,
אביי האי תנא דבי ר' ישמעאל מפיק מאידך
א], ע) [שמות יב, כה.
לא קירבו נסכים
וישיבה קאמר שהרי במדבר הקריבום
אצטריך קרא שכבר טעונה ועומדת
במדבר. באהל מועד
שם יג, ה. וע"ש ברש"י],
תנא דבי ר' ישמעאל דתנא דבי ר' ישמעאל
שהיה קודם ולא בא אלא להתיר קרבן
וביאה האמורה כאן לא הוזכרה אלא
פ) [שם לא מצאתי וצ"ל
שבמדבר כל ארבעים שנה
הואיל ונאמרו ביאות בתורה סתם ופרט לך
יחיד בבמת יחיד בביאתן לגלגל כל
מפני במת יחיד שהותרה בביאתן
(זבחים קיא.). וביכורים.
יבמות עב. והתם מבואר
להדיא כך וע"ע שם בתוס'
והיה כי תבוא וגו'
הכתוב באחד מהן לאחר ירושה וישיבה אף
י"ד שנה ובא הכתוב להטעינם נסכים:
לגלגל כל י"ד שנה ובא הכתוב להטעינם
ד"ה משום], צ) [שם
וירשתה וישבתה בה
הואיל ונאמרה ביאה בתורה
נסכים: האי תנא דבי ר' ישמעאל.
כל לאחר ירושה וישיבה ואידך משום דהוה
מגיד שלא נתחייבו עד
ליתא וע' רש"ל ורש"א],
סתם. בפ' בהעלותך על
ק) [וע"ע תוס' פסחים
דלעיל דלית ליה ירושה וישיבה אלא
שכבשו את הארץ וחלקוה
מלך וביכורים שני כתובים הבאים כאחד
(דברים כ א). וכל שני
כח ע"ב ד"ה ואידך],
בחדש הראשון ס) פי' רש"י דפרשה
היכא דכתיב מושב עם ביאה מפיק
וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין
ר) [ע' בירושלמי דמסכת
כתובים הבאים כאחד
ב)
שבראש הספר לא נאמרה עד אייר
מאידך תנא מוצא מדעתו של תנא
חלה פ"ב], ש) [במדבר לג,
אין מלמדין. מדלא
ואידך צריכי ג) דאי כתב רחמנא מלך ולא
❖
ג], ת) [ויקרא כג, יד],
למדת שאין מוקדם ומאוחר בתורה
אחר דאפילו לא כתיב אלא ביאה
כתיב אחד ונגמור כולהו
כתב ביכורים הוה אמינא ביכורים דקא
מיניה (לעיל כד.). מדהדר
ולמה לא פתח בזו מפני שהוא גנותן
לחודה אינו אלא לאחר ירושה וישיבה:
כתביה לאידך ולא ילפא
מיתהני לאלתר ואי כתב ביכורים ולא כתב
ופרט לך באחת מהן. גבי מלך כתיב
של ישראל שכל ארבעים שנה שהיו
מחבריה ש"מ דוקא הני
הגהות הב"ח
מלך הוה אמינא מלך דדרכו לכבש לאלתר
. מידי
קאמר (פסחים מה.)
ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח
(דברים יז) כי תבא אל הארץ וגו'
(א) תוס' ד"ה ממחרת וכו'
דהוה אחלה. שנאמר בה
ואידך נכתוב רחמנא מלך ולא בעי ביכורים
זה בלבד וא"ת ולמה לא הקריבו וי"ל
וירשתה וישבתה בה ואמרת אשימה
בבואכם משנכנסו בה ואכלו
דבעלמא ממחרת הפסח
❖
עלי מלך: וביכורים. והיה כי תבוא
דסבירא להו כתנא דהכא דאמר שכ"מ
ואנא אמינא ומה מלך דלכבש לאחר ירושה
הוי ט"ו אבל הכא:
מלחמה נתחייבו בחלה
(במדבר טו יח). תיבעי
אל הארץ (שם כו) דפריש בה נמי
שנאמר ביאה אינו אלא אחר ירושה
וישיבה ביכורים לא כל שכן ואידך אי כתב
קידוש כי מועדות
ירושה וישיבה: מלך דדרכו לכבוש.
וישיבה ובפסח נאמר ביאה ע) וא"ת א"כ
קמ"ל. אין מקדשים
הכי הוה אמינא מידי דהוה אחלה קמ"ל
מוסף תוספות
היאך הקריבו גם פסח זה וגם אותו
ישימו עליהם לאלתר ויצא לפניהם:
אחד בשבת להיות שביעי
והשתא דאמרת חובת הגוף נוהגת בין בא"י
שלו בשבת אלא לעולם
א. ולא כמו שפי'
מידי דהוה אחלה. דהכל מודים
פסח שעשו בימי יהושע קודם שנכבשה
יום שביעי שבת הוא
בקונטרס ממעשה העגל
בין בח"ל מושב דכתב רחמנא גבי שבת
ונחלקה הארץ וי"ל שעשו ע"פ הדיבור
שנתחייבו בה מיד דכתיב בה (במדבר טו)
בלא קידוש ב"ד (רשב"ם
שהרי מחל להם הקב"ה
ל"ל איצטריך ס"ד אמינא הואיל ובענינא
וא"ת כיון שמן הדין לא היה להם
בבואכם ותניא (בספרי פ' שלח לך) משונה
ב"ב קכא.). ביאה דכתב
ואמר להם סלחתי וכו'.
רחמנא גבי תפילין
תוס' יבמות עב. ב. משום
דמועדות כתיבא תיבעי קידוש כי מועדות
לעשות מה גנות היה להם וי"ל דהיינו
ביאה זו מכל ביאות שבתורה שנאמר
ד)
ופטר חמור. כתיב בהו
דקשיא דהרי תרומות
גנותם שנשתהו ליכנס לארץ עד מ'
בהן כי יביאך כי תבאו וכאן נאמר
קמ"ל מושב דכתב רחמנא גבי חלב ודם
והיה כי יביאך בפרשת
ומעשרות דקא מתהני ולא
בבואכם מכיון שבאו נתחייבו: למה לי.
שנה מפני עון מרגלים ולפיכך לא
קדש לי (לעיל לז.). עשה
הוי לאלתר אלא לאחר
למה לי איצטריך סד"א הואיל ובענינא
מצוה זו שבשבילה
ירושה וישיבה. ריטב"א.
נצטוו ואם היו זוכים ליכנס לארץ מיד
כיון דחובת הגוף היא פשיטא דנוהגת
דקרבנות כתיבי בזמן דאיכא קרבן ניתסר
תיכנס לארץ. מצוה זו של
שכיון שהתחיל לילה
ג.
בכל מושבות: תבעי קידוש. ב"ד ולא נהיג
היו מצווים מיד עוד י"ל דס"ל כי האי
בכורות שבשבילה תיכנס
של ט"ו קרי ליה ממחרת
חלב ודם בזמן דליכא קרבן לא קמ"ל מושב
לארץ ולהכי סמכינהו
הפסח. תוס' הרא"ש.
תנא דאמר דביאה הכתוב גבי תפילין
קידוש אלא ביהודה כדאמר בסנהדרין
דכתב רחמנא גבי מצה ומרור למה לי
רחמנא להדדי (בכורות ה).
ד. דט"ז נמי קרי ממחרת
ה)
משמע עשה מצוה זו שבשבילה תכנס
(דף יא:) כל דרישות שאתה דורש יהיו
ממחרת הפסח. הוא יום
הפסח לפי שהוא יום
איצטריך סד"א הואיל וכתיב 2 על מצות
בשכנו של מקום: גבי חלב ודם. חקת
לארץ וכן משמע ביאה דכתיב גבי
הקרבת העומר ממחרת
מחרת אכילתו דנאכל
ומרורים יאכלוהו בזמן דאיכא פסח אין
יום הראשון של פסח (ר"ה
בליל ט"ו. תוס' ר"ה יג.
פסח וא"ת א"כ למה לא עשו כי אם
עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם כל
יז.). יום הנפת העומר
ה. דממחרת הפסח
חלב וכל דם לא תאכלו (ויקרא ג): גבי
בזמן דליכא פסח לא קמ"ל ביאה דכתב
פסח אחד וי"ל לפי שהיו רובם ערלים
א
שהקריבו עומר תחילה
מתפרש על שתי דרכים
מצה. בכל מושבותיכם תאכלו מצות
וכתיב (שמות יב) כל ערל לא יאכל בו
רחמנא גבי תפילין ופטר חמור למה לי ההוא
(יהושע ה יא).
ממחרת שחיטת הפסח
כההיא דאלה מסעי, והאי
(שמות יב): יאכלוהו. לפסח: בשלמא
והיינו גנותם ומ"מ אינם חוטאים
מיבעי ליה לכדתנא דבי ר' ישמעאל עשה
ו)
דהכא שא"א ליתן טעם
למ"ד כו'. ומושב דכתיב גבי חדש י)
במה שלא עשו אותו דהא ערל אסור
מצוה זו שבשבילה תיכנס לארץ בשלמא
אמאי אכול ממחרת
באכילת פסח וא"ת למה לא מלו לפי
לאו לירושה וישיבה אתא היינו כו':
שחיטת הפסח ולא
למ"ד מושב כל מקום שאתם יושבים
מעיקרא וגם מדכתיב קלוי
שלא נשבה להם רוח צפונית כל
לא
בעצם היום הזה יש לנו
משמע היינו דכתיב 3 ויאכלו מעבור הארץ
ארבעים שנה שהיו במדבר לפי שהיו
לפרש דממחרת הפסח
ממחרת הפסח ממחרת הפסח אכול
מעיקרא לא אכול אלמא
נזופים בעון מרגלים וכן משמע
ז)
דקאמר דהיינו ממחרת
א
אכילת הפסח דהוא יום
אקרוב
במסכת חגיגה פ) (דף ו.):
ט"ז. תוס' הרא"ש.
[בכורים לא כ"ש כו'. לית ליה
השתא הך סברא דלעיל בכורים דמתהניא לאלתר] ת"י: מושב דכתב רחמנא גבי מצה למה לי.
תימה דבסוף ערבי
ב
פסחים (פסחים דף קכ.צ)) מפיק מיניה לקובעו חובה בזמן הזה וי"ל דשמא תנאי היא דהאי תנא מפיק ליה מבערב תאכלו מצות: בזמן דאיכא
פסח אין בזמן דליכא פסח לא קמ"ל מושבותיכם. וא"ת ביאה דכתיב גבי פסח למה לי וי"ל דאתא לומר עשה מצוה זו שבשבילה תיכנס
לארץ וא"ת מבערב תאכלו מצות (שמות יב) נפקא דהכתוב קבעו חובה ועל כרחך שלא בזמן פסח מיירי דאי בזמן פסח מעל מצות ומרורים
נפקא (פסחים דף קכ.) וי"ל דתרי קראי מושבותיכם ובערב תאכלו מצות צריכי חד לח"ל בזמן שבית המקדש קיים וחד לחוצה לארץ בזמן
שאין בית המקדש קיים ק): ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכול. ר)הקשה ה"ר אברהם אבן עזרא היכי אמרינן ממחרת הפסח דהכא
הוי ששה עשר בניסן שנקרב העומר דלמא ממחרת הפסח ממחרת שחיטת הפסח קאמר דהיינו ט"ו בניסן שעדיין לא נקרב העומר דהכי
נמי אשכחן בפרשת מסעי ש) דכתיב ממחרת הפסח יצאו בני ישראל והם יצאו בט"ו ואומר ר"ת דהאי ממחרת הפסח דהכא היינו ט"ו בניסן
נמי קאמר וה"פ דקרא ויאכלו מעבור הארץ כלומר מן הישן ממחרת הפסח שהרי הוצרכו לאכול מצות ג וקלוי דהיינו חדש לא אכלו עד עצם
היום הזה דהיינו ט"ז בניסן לאחר שקרב העומר וה"נ אשכחן ט"ז דאיקרי בעצם היום הזה דכתיב ת) ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם
היום הזה ור"י מפרש נהי דבעלמא ממחרת הפסח הוי ט"ו (א) הכא ר"ל ט"זד ולשון התורה לחוד ולשון נביאים לחוד ולשון חכמים לחוד ועל
כרחך צ"ל כן דאם לא כן אמאי איצטריך למימר מעיקרא לא אכול הא אין לחלק בין ט"ו לקודם ט"ו כיון דאכתי לא איקרב עומר אלא פשיטא
דר"ל ט"ז דהיינו
ממחרת אכילת הפסח וההיא דפ' מסעי ר"ל ממחרת שחיטת הפסח
כדפירשתי ה. [וע"ע תוס' ר"ה
יג. ד"ה דאקריבו]:
אקרוב