האשה נקנית
פרק
ראשון קידושין
לט.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
תני חדש.
ניתני או אידי ואידי כו'. דערלה ודכלאים או זה וזה יורד ולוקט
וא"ת אמאי צריך למחוק אף לימא דקאי אכלאים א וי"ל
תיג א מיי' פ"י מהלכות
א) [שבת נג. מנחות לח: חולין
עו: וע"ש בפרש"י ותוס'],
מאכלות אסורות הלכ'
דלא אסרו בחוצה לארץ אלא את הזורע או את הלוקט בידים: ספק
כיון דאמר רבי אליעזר אין ערלה בח"ל אין סברא לומר שיהא
ב) סנהדרין יז: [מנחות יז.],
יא סמג לאוין קמד טוש"ע י"ד
לי. לקוט שלא בפני שיהיה ספק אצלי ואנא איכול ובערלה קאי:
מחמירב בכלאים יותר מערלה ועוד אומר ר"י כיון דכלאים דרבנן וחדש
ג) תוספתא סוף ערלה, ד) לעיל
סימן רצד סעיף ט:
חריפי דפומבדיתא. עיפא ואבימי בני
רחבה דפומבדיתא: סתום
תיד ב ג מיי' פ"א מהל'
דאורייתא אין שייך למיתני אף אכלאים ולא פריך אלא אליבא דמ"ד
לז, ה) [צ"ל והתנן], ו) ברכות לו.
ערלה פ"ג מ"ט, ז) רש"ל מ"ז,
כלאים הל' ה טוש"ע
ספיקא ואבד ודאה. כלומר ספיקו
ערלה הלכה למשה מסיני ג:
ח) [שבת מז. מ"ק ג: סוכה
ההוא למעוטי זרעים. פירש
י"ד סי' רצה סעי' א וסי' רצו
מותר ודאה אסור. והיתר ספיקא
ניתני או זה וזה יורד
ולוקח או זה וזה יורד
מד. חולין כא.], ט) [ברש"י
סעי' א:
סתמיהו להורות בהצנעה ולא לדרשו
בקונטרס זרעים שבכרם
נוסף: בחו"ל], י) [צ"ל לר'
ד [מיי' שם הל' ג טוש"ע י"ד
ולוקט האמר ליה שמואל לרב ענן תני או
אסי כך איתא בהרא"ש וכ"א
סי' רצז סעי' ב]:
ברבים הואיל ומקילין בה וכה"ג
ש)דאין לוקין עליו אבל אין לפרש כלאי
זה וזה יורד ולוקח או זה וזה יורד ולוקט
תטו ה מיי' פ"ה מהל'
בשאלתות פ' קדושים סי' כט],
אמרי' בנדרים (דף כג:) במילתא
זרעים דקרקע דבהם לא איצטריך
כ) ערלה פ"ג מ"ט, ל) סנהדרין
כלאים הלכה ב סמג
מר בריה דרבנא מתני ליה לקולא זה וזה
ס., מ) [בכת"י וברי"ף נוסף:
אחריתי רב הונא בר חיננא סבר
קרא כיון דחובת קרקע הוא פשיטא
לאוין רס טוש"ע י"ד סימן רצו
יורד ולוקט ובלבד שלא ילקוט ביד אמר
כלאים], נ) [בכת"י וברי"ף:
סעיף א:
למדרשיה בפירקא א"ל רבא תנא
דאין נוהגת אלא בארץ אבל כלאי
תטז ו מיי' שם הלכה ו וסמג
נחמן], ס) [בריטב"א כתב
ליה לוי לשמואל א) אריוך ספק לי ואנא
סתים לה סתומי ואת דריש לה
זרעים שבכרם איצטריך קרא אע"ג
דגירסא זו ט"ס וצ"ל זרע
שם טוש"ע י"ד סימן
איכול רב אויא ורבה בר רב חנן מספקו
ביני גופני. ע"ש ובשלנ"ל],
רצה סעיף ג:
בפירקא אלמא סתום סתום הדבר
דחובת קרקע הוא דס"ד למילפינהו
ע) ברכות כב. חולין פב: קלו:
ז מיי' שם הל' ג ד טוש"ע י"ד
ספוקי להדדי אמרי חריפי דפומבדיתא אין
קאמר כך השיב רבינו גרשם בר'
בק"ו דחדש כיון דאיסורן איסור
❖
ב)
בכורות נד, פ) [סנהדרין ס
סי' רצו סעיף סט:
יהודה זצ"ל: ואבד ודאה. הואיל והן
עולם ואסורין בהנאה אבל זרעים לא
ע"א], צ) [ברש"י שברי"ף נוסף:
ערלה בחוצה לארץ שלחה רב יהודה לקמיה
כלומר ביחד], ק) [בירושלמי
מצי למילף מק"ו דחדש דהא כלאי
מקילין אל תתיר להם לספק זה אצל
דרבי יוחנן שלח ליה סתום ספיקא ואבד
כלאים פ"ח ה"א], ר) [חולין
תורה אור השלם
זרעים דקרקע אינם אסורים בהנאה
זה אלא אבד אותם הפירות בידים:
קטו ע"א, ע"ש], ש) ["דאין
ודאה והכרז על פירותיהן שטעונים גניזה
והכרז על פירותיהן. של אלו המקילין
כדאמר לקמן בשמעתין כלאי זרעים
1. לָכֵן לֹא ›הְיֶה לְךָ מַשְׁלִיךְ
לוקין עליו" ליתא ברש"י. ועיין
וכל האומר אין ערלה בח"ל לא יהא לו נין
רש"ש], ת) [בתוס' הרא"ש
בה שטעונין גניזה: אף החדש.
דבארץ לא אסירי בהנאה בחוצה
חֶבֶל בְּגוֹרָל בִּקְהַל יְיָ:
ובתוס' שבת פד ע"ב נוסף:
ונכד 1 משליך חבל בגורל בקהל ה' ואינהו
מיכה ב ה
לארץ לא גזרו בה רבנן: לא קי"ל
אלמא בערלה כת"ק ס"ל דקא מוסיף
דאורייתא], א) [דכלאים פ"ח
2. אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ
כמאן סברוה כי הא דתניא רבי אלעזר בר'
כרבי יאשיה דאמר עד שיזרע חטה
חדש: תני חדש. ולא תתני אף.
ג)
ה"א], ב) [בתוס' פסחים מז
בְּהֶמְתְּךָ לֹא תַרְבִּיעַ כִּלְאַ›ם
ע"ב ד"ה ומוקדשין, ובתוס'
יוסי אומר משום ר' יוסי בן דורמסקה שאמר
ושעורה וחרצן במפולת יד. פי'
שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָ›ם וּבֶגֶד
והכי קאמר ערלה וכלאים הרי הם
חולין פב ע"ב, ובתוס' בכורות
כִּלְאַ›ם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה
כשאר התלויין בארץ ואין נוהגין בח"ל
בקונט' לא ידעינן מהיכא נפקא ב'
❖
משום רבי יוסי הגלילי שאמר משום רבי
נד ע"ב הגירסא מחייב],
ויקרא יט יט
עָלֶיךָ:
ג) [אצ"ל או שאר מינין],
אבל חדש נוהג בח"ל דכתיב בו מושב
מיני זרעים וחרצן שלישי ומפולת יד
יוחנן בן נורי שאמר משום ר' אליעזר
ד) [נראה דחסר כאן וצ"ל: ר'
כל מקום שאתם יושבים: בסוריא
נפקא ליה מלא תזרע כרמך כלאים
הגדול אין ערלה בח"ל ולא והאנן ד) תנן רבי
יונתן אומר אפילו מין אחד על
מוסף תוספות
מותר. ואי ודאה בח"ל הלכה היכי
משמע שזריעת הכרם עצמה תהא
דעתיה דר' יונתן כתיב שדך
אליעזר אומר אף החדש תני חדש אמר רבי
מזלזלינן בספיקא: כך נאמר.
כלאים עכ"ל ונראה דהאי דבעי רבי
לא תזרע כלאים לאיזה דבר
א. לחוד שנוהגין בחוץ לארץ
❖
אסי אמר ר' יוחנן ערלה בח"ל הלכה למשה
כתיב וכו'],
דכוותה אמרינן בפרק מקום
הלכה למשה: לוקין על הכלאים בח"ל
יאשיה חטה ושעורה וחרצן היינו דוקא
שנהגו גבי הא דתנן נותנים
מסיני א"ל ר' זירא לרבי אסי והתניא ספק
ה)
ו)
[א]
דבר תורה. כדיליף לקמיה: בהרכבת
להתחייב משום כלאי הכרם אבל
פאה ללפת ולקפלוט ואמרו
ערלה בארץ אסור בסוריא מותר (בחוצה
האילן. מין בשאינו מינו: חקתי
מכלאי זרעים מתחייב משני מינין כמו
עליה אף מן הכרוב ואוקימנא
ז)
גליון הש"ס
דאלפת בלחוד קאי. ריטב"א.
תשמרו. מדלא כתיב ושמרתם את
לארץ יורד ולוקט) אישתומם כשעה חדא
חטה ושעורה אפי' לרבי יאשיה ותדע
ח)
גמ' למעוטי זרעים שבחוצה
ריטב"א.
ב. מדרבנן.
חקתי משמע את חקתי אשר מעולם
מדקאמר הא כתיב שדך למעוטי כלאי
א"ל אימא כך נאמר ספיקא מותר ודאה
לארץ. עיין שבת פד ע"ב
ג. ולשמואל דאמר הלכות
א
❖
תד"ה ארבע:
מדינה וערלה וכלאים
תשמרו פ) מלמד שהזהיר את נח ובניו
זרעים שבחוצה לארץ ואי לית ליה לר'
אסור אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן לוקין
ב
תרווייהו דרבנן אפילו הכי תני
עליהן ואלו הן החקים בהמתך לא
יאשיה כלאי זרעים ת) למה לי שדך
על הכלאיםט) דבר תורה [ב] אמר ליה רבי אלעזר
אף החדש לדידיה ניחא אי אף
תרביע שדך לא תזרע ואיזו זריעת
דמשמע למעוטי ח"ל אפילו בא"י
החדש אכלאים לחודיה קאי
הגהות הגר"א
י) בר' יוסי והאנן כ) תנן הכלאים מדברי
ולא איצטריך לשנויי הכא
כלאים שאני אומר שחקקתים לך כבר
נמי אינו לוקה אלא משמע דבכלאי
[א] גמ' א"ל רב אסי והתניא
אלא לר' יוחנן. תוס' הרא"ש
סופרים ג לא קשיא כאן בכלאי הכרם כאן
דומיא דבהמה דבר המסויים והיינו
זרעים לא פליג וכן מוכח בירושלמי א)
כו': [ב] שם א"ל ר"א בר'
ועי' מהרש"א. ד. שהוא חרצן.
❖
בהרכבת האילן כדשמואל דאמר שמואל
הרכבה ומהכא נפקא לן בסנהדרין
דקאמר התם על דעתיה דרבי יאשיה
ל)
תוס' הרא"ש. ה. אבל בשדה
יוסי נמחק:
לא שייך למימר הכי שיזרע
את חקתי תשמורו חוקים שחקקתי לך כבר
(דף ס.) דבני נח הוזהרו עליהן והכא
נאמר שדך לא תזרע כלאים לאיזה
2
כלאים בהדי שדך דשדה לאו
❖
אתה מוסיף ללמוד מהיקש זה דומיא
דבר נאמר כרמך לא תזרע כלאים
בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע
מ)
דבר הנזרע הוא. שם.
מוסף רש"י
דבהמה אפי' בח"ל דהא חובת הגוף
כלומר בלא חרצן מיחייב משום
מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה
❖
הובא בסוף המסכת.
היא אף שדך בח"ל: והכתיב שדך.
כלאים בחטה ושעורה חברייא אמרין
ומה בהמתך נוהג בין בארץ בין בח"ל אף
תוס' ר"י הזקן (המשך)
המיוחד לך וח"ל לא הקנו לך מן
להתראה שאם התרו בו משום שדך
שדך נוהג בין בארץ בין בח"ל ואלא הכתיב
השמים: ההוא למעוטי זרעים. דכלאי
ומשום כרמך לוקה שתים כלומר כי
שאינו אסור בהנאה עד שיזרע
תוס' ר"י הזקן
שדך ההוא $ למעוטי זרעים שבח"ל רב
ג' מינים אלו, והיינו דקאמר
ד
הכרם בח"ל דמשום דאפקיה בלשון
איכא כרם בהדי כלאים לוקה שתים
נהוג עלמא. וההיא דעציץ
אריוך. קרי ליה לשמואל
נ) חנן ורב ענן הוו שקלי ואזלי באורחא חזיוהו
זריעה כתב שדך: נשמתיה. דהא עבר
ואי איתא דרבי יאשיה לית ליה כלאי
נקוב דלא כר' יאשיה היא.
משום דהלכתא כוותיה בדיני,
לההוא גברא דקא זרע זרעים בהדי הדדי
על דברי סופרים: לא חווריתו. אין
ובעל (ה"ה) [ההשלמה] כתב
לשון דיינא שדינו דין כמו
זרעים מאי בעי ליה לרבי יאשיה
דשני מינים אם זרעם בכרם
מלך. ספק לי. כלומר תן לי
הלכות כלאים מחוורים לכם: לא
א"ל ניתי מר נשמתיה א"ל לא חווריתו ותו
לאיזה דבר נאמר כרמך והא אינו
אסור בהנאה וההיא דהמעביר
מספק ערלה ואיכול. ואית
צהריתו. אין הלכות כלאים צוהרות
ב)לוקה כלל על שדך כי אם על כלאי
חזיוהו לההוא גברא דקא זרע חיטי ושערי
עציץ נקוב מיירי שיש שני
דמפרשי תן לי מודאי ערלה
ס)
מינים בעציץ. והיכא שזורע
דס"ל ללוי ולרבה ולרב אויא
ומאירות לכם: לא קי"ל כר' יאשיה.
כרם אלא שמע מינה אית ליה שפיר
בי גופני א"ל ניתי מר נשמתיה א"ל לא
בכרם מין אחד מותר בהנאה
כמ"ד אין ערלה בח"ל. ור"ש
בתמיה. וטעמיה דר' יאשיה לא ידענא
כלאי זרעים בלא כלאי כרם וא"ת
צהריתו לא קיימא לן כרבי יאשיה ע)דאמר
והיינו נהוג עלמא כר' יאשיה
פירש לקוט שלא בפני כדי
מהיכא נפקא ליה דבעינן ב' מיני
אמאי לא בעי רבי יאשיה בכלאי זרעי'
בכלאים. ואין אלו אלא דברי
שיהא ספק אצלי. חריפי דפום
עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד
ה
נביאות. ועוד בהדיא תנן
בדיתא. עיפא ואבימי בני
אלא שני מינים ובכלאי הכרם בעי
זרעים וחרצן שלישי. ומפולת ידצ) נפקא
בכלאים פ"ה [ה"ה] הנוטע
רחבה דפום בדיתא. סתום.
רב יוסף ומערב ביזרני וזרע א"ל אביי והאנן
ליה ק) (דברים כב) מלא תזרע כרמך
שלשה מינים וי"ל דמשמע ליה דקרא
ירק בכרם או המקיים ה"ז
ספק ערלה הניחהו בידך
תנן הכלאים מדברי סופרים א"ל לא קשיא
כלאים משמע שזריעת הכרם עצמה
ה"ק כרמך לא תזרע כלאים כלומר
ז
מקדש, אלמא אף בחד מינא
וגנזהו לאוכלו. ור"ש פירש
ד
אסור בהנאה. והעיקר דהא
לא תתיר להם כי אם בהצנע
כאן בכלאי הכרם כאן בכלאי זרעים כלאי
תהיה בכלאים: מערב בזרני וזרע.
בעינן שיהיו כלאים קודם שיבואו
דר' יאשיה לא נאמרה אלא
וודאי ערלה אבדהו שאסור
ולא בכרם: והא אנן תנן כו'. וקס"ד
בכרם אבל גבי שדך וכלאי זרעים
הכרם דבארץ אסורים בהנאה בח"ל נמי
אם לוקה בזריעתו אם לאו,
בהנאה. יורד ולוקח. ואם
אפי' כלאי זרעים נמי אסרו ביה כי
כגון חטה ושעורה קרוים כלאים
דגרסינן בירושלמי [כלאים]
הלמ"מ היא אמאי ספיקא
גזרו בהו רבנן כלאי זרעים דבארץ לא
פ"ח [ה"א] ד) כתיב לא תזרע
מותר. אשתומם כשעה חדא.
היכי דבא"י אסירי מדאורייתא: כלאי
להתחייב כשזורען בקרקע דגוף
אסירי בהנאה בח"ל נמי לא גזרו בהו
כרמך להחמיר עליו אפילו
פסוק הוא בדניאל [לד, טז],
זרעים. לא כתיב בהם פן תקדש ר)
הקרקע קרוי שדה ה ונראה דהלכה
מין אחד. פי' הואיל ואמר
כלומר עמד בבהלה ומשומם
רבנן הדר אמר רב יוסף לאו מלתא היא
דמשדך לא תזרע כלאים נפקו: לאו
כרבי יאשיה דאף ע"ג דאשכחן כמה
שדך לא תזרע כלאים דהיינו
כמו שעה. אימור. ההלכה
דאמרי דרב זרע גינתא דבי רב משארי
שני מינים בשדה שומע אני
שנאמרה למשה כך נאמרה.
מילתא היא דאמרי. דלא גזרו על כלאי
משניות דלא כוותיה כגון המעביר
אם זרע בשדה ועשה כרם
והאי אימור לשון ודאי הוא.
משארי מאי טעמא לאו משום עירוב עירובי
זרעים בח"ל: לגינתא דבי רב. שהיתה
עציץ נקוב בכרם (כלאים פ"ז משנה ח)
בשני מינים, ומשני להחמיר
והלכתא כר' יוחנן הלכך כל
כלאים אמר ליה
אביי
בשלמא אי אשמעינן
שאם זרע מין זרע אחד
ספק ערלה מותר בח"ל ספק
לצורך התלמידים לאכול ירק שבה:
והמסכך גפנו כו' (שם משנה ה) מ"מ
עם זרע הכרם אע"ג דליכא
עברו ג' שנים או לא עברו, או
משארי משארי. ערוגות ערוגות:
ארבע
קי"ל כוותיה כדאמר בפ' מי שמתו
משום כלאי זרעים חייב משום
ספק לקט מילדה או מזקנה.
(ברכות דף כב.) נהוג עלמא כתלתא
ארבע
[כלאי] כרם. וזה ראיה שאם
לוקין. אף בח"ל. הרכבת
זרע חטה וחרצן לדברי הכל
אילן. אסורה כדשמואל וכלאי
סבי כרבי יאשיה בכלאים וכרבי אלעאי כו' ומותר לזרוע תחת הכרם וגם מותר לזרוע כלאי זרעים בח"ל כדאמרינן הכא רב
ליכא משום כלאי זרעים. על
הכרם אינן אסורים אלא
יוסף מערב ביזרני וזרע ואף על גב דאמר לאו מילתא היא הא כבר תרצה אביי ונראה לה"ר שמואל מאיוור"א דטוב
דעתיה דר' יאשיה כתיב שדך
מדרבנן. שחקקתי לך. היינו
ליזהר שלא לזרוע זרעים סמוך שלשה טפחים מעיקרו של אילן דנראה כמרכיב זרעים בתוך האילן:
לא תזרע לאיזה דבר נאמר
הרכבת אילן והרבעת בהמה
לא תזרע כרמך כלאים, כלומר
שאסורה לבני נח כדאיתא
שאם
הואיל ואינו חייב בזריעת
פרק (ר' ישמעאל) [ארבע
הכרם עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד למאי איצטריך לאו גבי כרם, הרי נתחייב משום כלאי זרעים בחטה
מיתות סנהדרין ס, א]. והלכתא כשמואל ור' יוחנן. שדך. שמשמע שלך דוקא דהיינו בארץ, בח"ל לא הקנו לו מן
ושעורה. ומשני חברייא אמרי להתראה, שאם התרו בו משום שדך לוקה, משום כרמך לוקה. והאי דבעי שני מינים
השמים. כלאי זרעים. דבח"ל אין אסור בזריעתן ולא באכילתן כמו שנבאר לקמן. דהוה זרע. או מין אחר או ירק.
וכרם, דכתיב כלאים וכרמך וכתיב נמי כלאים ושדך, ולא בעי בכלאי זרעים אלא שני מינים, הטעם דקרקע בלא זרעים
נשמתיה. דהא עבר אדברי סופרים. לא צהריתו. כלומר אינכם בקיאין בזה. לא קיי"ל כר' יאשיה. פי' הר"ם [כלאים פ"ה
נקראת שדה, ובלא גפנים לא מקריא כרם. ופי' לא צהריתו, אינכם בקיאים בזה, שכלאי זרעים מותר לזרען בח"ל.
ה"ז] דר' יאשיה לענין מלקות אמר שאינו לוקה הזורע כלאים (בח"ל) אלא כשזורע חטה ושעורה וחרצן יחד אבל מין
לא קיי"ל וכו', דבארץ אינו חייב [עד] שיזרע(ו) וכו' והואיל ובארץ אינו חייב אם זורע מין אחד או מין ירק בכרם
אחד או ג) שני מינין אסור בהנאה ואינו לוקה, כדתנן פ"ז [דכלאים מ"ח] המעביר עציץ נקוב בכרם אם הוסיף במאתים
ואינו אסור אלא מדרבנן, בח"ל מותר לזרוע מין אחד או מין ירק בכרם, דהא אפילו בארץ לא אסרה תורה כדאיתא
אסור ומייתינן בפ' כל שעה [פסחים כה, א] ובפ' כל הבשר [חולין קטז, א]. והא דאמרינן במי שמתו [ברכות כב, א]
במנחות [טו, ב]. וכ"כ הר"ם בזרעים (ספ"א) [כלאים פ"ח הי"ג-י"ד] שמותר לזרוע ירק בצד הכרם בח"ל ואותו הירק
ובראשית הגז [חולין קלו, ב] נהוג עלמא כר' יאשיה בכלאים, ר"ל פי' דלא לקי בארץ אלא כשזורע ג' מינים אלו,
אסור באכילה, והוא שיראה אותו לוקט אבל ספקו מותר. מערב
בזרעונים. היה מערב מיני זרעים וזורען. ופי' מערב
הלכך בח"ל ליכא איסורא בזריעתן בפחות מג' מינים
אלו. ואיכא מאן דאמר דהא [ד]ר' יאשיה
להיתר הנאה
נאמרה,