לט:
האשה נקנית פרק ראשון קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
שאם
היתה שקולה מכרעת. וא"ת בלאו הכי נמי אמרי' במסכת
ארבע מד' רוחות הערוגה. אם היה זורען בערוגה אחת ונשמר להניח
תיז א סמג עשין יב:
א) [כלאים ריש פ"ג שבת פד:
תיח ב מיי' פ"ג מהל' ת"ת
פסחים לט:], ב) [לקמן מ.
ריוח ביניהם שלא יינקו זה מזה כמשפטם השנויה במס' שבת (דף פד:)
ר"ה (דף יז.) דרב חסד מטה כלפי חסד כשהן שקולין וי"ל
הל' ג סמג שם טוש"ע
ע"ש] שבת קכז. ע"ש פאה
דבשאר מצות כשמעשיו שקולים הוי כבינוני אבל בהני חשיב צדיק גמור:
הוה שמעינן מינה שאסור לזרוע כלאים בח"ל אבל השתא דזרע כל
י"ד סימן רמו סעיף יח:
פ"א מ"א ע"ש (חגיגה ו),
מתניתין
דעבדין ליה יום טב ויום ביש. פי' בקונט' מי שעושה
תיט ג מיי' פ"ג מהל' תשובה
מין בערוגה לבדו לאו משום
כלאים הוא אלא שלא להטריח השמש
ג) [שתי תיבות הללו והכנסת
הלכה ב:
אורחים ליתא במשנה דפאה
שהולך להביא ירק לבקש מין שהוא
מצוה יתירה דהוי
תכ ד ה מיי' שם פ"ט הלכה
ולא בשום מקום], ד) [לקמן
צריך לו בין שאר המינין ויודע באיזה
רובא זכיות מתקנין לו בעולם הזה
❖
ארבע על ארבע רוחות הערוגה ואחת
מ סוע"א], ה) חולין קמב.,
א)
א:
ערוגה הוא: דשמעא. שמש:
יום טוב ונפרעים ממנו עונותיו וזהו
ו) [בחולין וברש"י הגירסא:
באמצע שפיר אלא הכא משום נוי ואי נמי
לא הוה הכי], ז) [לקמן מ.
מתני' העושה מצוה אחת. מפרש
משום טרחא דשמעא היא: מתני' כל
תיקון י"ט לו לעה"ב וכל שעונותיו
חולין קמב.], ח) [בכת"י: עלמא
מוסף תוספות
בגמרא: מטיבין לו. משמע בהאי
מרובים דקתני מריעין לו היינו
איכא], ט) פסחים ח. יומא יא.
העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו
[חולין קמב.], י) [פסחים ח
עלמא: ונוחל את הארץ. חיי העולם
דעבדינן ליה הזמנת יום ביש שמשלמין
א. ואח"כ נוחל את הארץ
ימיו ונוחל את הארץ וכל שאינו עושה מצוה
ע"ב], כ) חולין שם, ל) [בכת"י
הבא: גמ' אלו דברים כו'. הני
דהיינו העולם הבא. ריטב"א.
לו שכר מצותיו כאן להיות מתוקן לו
ודפו"ר: מאי חזא], מ) [בכת"י
ב. ואית דגרסי מתניתא דעבדי
אחת אין מטיבין לו ואין מאריכין לו ימיו ואינו
יום רע רבא אמר פירוש לעולם
הוא דאוכל פירות והקרן קיימת אבל
ודפו"ר: דגברא רבה. וכ"ה
ליה יום טב ויום ביש
נוחל את הארץ: גמ' ורמינהי אלו דברים
בתוס' חגיגה טו ע"א ד"ה
כדאמרן מעיקרא מטיבין לו בשכר
מצוה אחריתי לא ואנן תנן מטיבין לו
ואברייתא קאי והכל עולה
ב)
א
❖
שובו ע"ש, ובמהרש"א וחש"ל.
לפירוש אחד. תוס' הרא"ש.
ונוחל את הארץ: מכלל דהני אפילו
שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן
פירות והקרן קיימת והך מתניתין
ולפנינו כרש"ל], נ) [מכות כ"ג
חדא נמי. ואפילו לא קיים שאר מצות
דקתני מריעין לו רבי יעקב היא
רע"ב], ס) יומא פו: ע"ש,
קיימת לו לעולם הבא אלו הן כבוד אב ואם
ע) [אצ"ל ערוה. (רד"ל, ע"ש)],
בתמיה והא רובא עונות הוא: לומר
דאמר שכר מצות כו' וקשה דמשני הא
תוס' ר"י הזקן
וגמילות חסדים והכנסת אורחים והבאת
ג)
פ) [לקמן פא.], צ) [לקמן
שאם היתה שקולה מכרעת. הא דקתני
מני רבי יעקב היא משמע דעד השתא
מ ע"א], ק) [בדפו"ר וע"י:
שלום בין אדם לחבירו בותלמוד תורה כנגד
בזרעונים או ממיני תבואה
לא אוקמינן כרבי יעקב ולפי' הקונט'
אלו דברים במחצה עונות ומחצה
לעולם], ר) [בדפו"ר: ר"ח.
קאמר כגון חטה ושעורה
כולם אמר רב יהודה הכי קאמר כל העושה
וכ"ה בתוס' הרא"ש ועו"ר],
או שני מיני ירק. [משארי
לאביי נמי בין מתניתין בין ברייתא
זכיות קאמר ויש במחצה זכיות אחת
ש) [כל זה הוא בירושלמי פ"ק
מצוה אחת יתירה על זכיותיו מטיבים לו
משארי]. שהיה זורע למאכלו
אתי כרבי יעקב לכך פי' ר)ר"ת מתני'
מאלו מכרעת את הכף כאילו הוי
דפאה ע"ש], ת) [צ"ל להצלותיה
ולמאכל התלמידים כי הוה
ודומה כמי שמקיים כל התורה כולה מכלל
דעבדין ליה יום טוב ויום ביש ותרוייהו
רובא זכיות ואינו צריך למצוה יתירה
ועיין ילקוט תהלים רמז ל],
ס"ד דמשום ערבוב הרי חייש
א) [כל דברים הללו כתובים
לערבוב, והוה בעי לאוכוחי
דהנך אפילו בחדא נמי אמר רב שמעיה
בעולם הזה ומטיבין לו דברייתא הוי
דמתני' וכי לית ליה בה חדא מהני
בירושלמי דפאה פ"א וצ"ל
דאף במיני ירק איכא איסורא
צריך למצוה יתירה: מריעין לו.
פירוש אמתני' כלומר פעמים שעושין
לומר שאם היתה שקולה מכרעת וכל
ג
ד)
להצלותיה ולא כתיב לשיזבותיה],
בזריעתן, ולא קמא ליה ההיא
❖
ב) [דכלאים.], ג) [לזרוע.],
לו יום טוב כדי לקבל שכר מצותיו
בעוה"ז לנקותו מעונותיו שיטול שכר
דאביי. והא דתנן וכו'. אביי
העושה מצוה אחת יתירה על זכיותיו מטיבין
דאקשי ליה ממתני' דתנן
שלם: מטיבין לו. לשלם לו שכר
בעולם הזה ובאותו יום יהא דומה לו
לו ורמינהו כל שזכיותיו מרובין מעונותיו
והכלאים מד"ס הוה ס"ד
מצותיו בחייו כדי לטורדו: מתני'.
כמו שקיים כל התורה כולה אבל רוב
דמיירי בכל שני מינים ואפילו
מריעין לו ודומה כמי ששרף כל התורה
תורה אור השלם
ימיו של רשע שרוי ברעה והיינו
דקתני מטיבין ומריעין דעבדין ליה
במיני ירק אף שבח"ל אין
כולה ולא שייר ממנה אפילו אות אחת וכל
1. כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ
זריעתן אסורה אלא מד"ס,
שעונותיו מרובין על זכיותיו ומריעין
יום טב ויום ביש מי שעושה מצוה
וס"ל נמי דהאי והכלאים ר"ל
כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְמַעַן
שעונותיו מרובין מזכיותיו מטיבין לו ודומה
לו היינו פעמים שעושין לו יום רע
יתירה דהוי רובא זכיות מתקנין לו
שאסור לזרען אפילו הכי
יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן ›יטַב לָךְ
כמי שקיים כל התורה כולה ולא חיסר אות
כדי למרק עונותיו בעולם הזה
בעולם הזה י"ט שנפרעים ממנו
קאמר דאסור מד"ס, דאלו
עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר יְיָ אֱלֹהֶיךָ
אסור אכילתן תנן בהדיא
דברים ה טו
נֹתֵן לָךְ:
אחת ממנה אמר אביי מתניתין דעבדין ליה
ובאותו יום יהא דומה לו כמי ששרף
עונותיו וזהו תקון י"ט לו לעולם הבא
2. שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם
בכלאים (פ"א) [פ"ח מ"א]
כל התורה אבל רוב ימיו של צדיק
וכל שעונותיו מרובין דקתני מריעין
יום טב ויום ביש רבא אמר הא מני רבי יעקב
כלאי זרעים אסורים מלזרוע
וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן
ומלקיים ומותרים באכילה.
שרוי בטובה כשזכיותיו מרובין על
לו היינו דעבדין ליה הזמנת יום
›יטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים:
א
היא דאמר שכר מצוה בהאי עלמא ליכא
ד
ושני ליה לא קשיא כאן
דברים כב ז
עונותיו והיינו דלא כר' יעקב דאמר
ביש שמשלמין לו שכר מצותיו כאן
3. לְמַעַן תְּפֹשׂ אֶת בֵּית
ה) דתניא רבי יעקב אומר אין לך כל מצוה
בכלאי זרעים כאן בכלאי
להיות מתוקן לו יום רע: רבא אמר.
שכר מצוה בהאי עלמא ליכא כלל ב:
הכרם, כלומר דהא דתנן
›שְׂרָאֵל בְּלִבָּם אֲשֶׁר נָזֹרוּ
ומצוה שכתובה בתורה שמתן שכרה בצדה
מחשבה רעה אין הקב"ה
והכלאים מד"ס לאו במיני
לעולם כדאמרן מעיקרא מטיבין לו
מֵעָלַי בְּגִלּוּלֵיהֶם כֻּלָּם:
זרעים מיירי דמיני זרעים
יחזקאל יד ה
שאין תחיית המתים תלויה בה בכיבוד אב
מצרפה למעשה.
בשכר פירות והקרן קיימת והך
4. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ
מותר לזרען בח"ל, כדאמרינן
ואם כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב
מתני' דקתני מריעין לו רבי יעקב
ובעובדי עבודת כוכבים איפכא מחשבה
1
לעיל שדך למעוטי זרעים
וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי וַיֹּאמֶר
שבח"ל, ואפילו איסורא
לך בשילוח הקן כתיב למען ייטב לך
יְיָ עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ
היא: שאין תחיית המתים תלויה.
רעה ש) הקב"ה מצרפה למעשה דכתיב
2
דרבנן לית בהו כדמסיק
וְאָמַרְתָּ לִזְבֹּחַ לַיְיָ בָּאתִי:
❖
(עובדיה א) מחמס אחיך יעקב תכסך
באותו מתן שכר להודיעך שאין מתן
והארכת ימים הרי שאמר לו אביו עלה
טעמא דהואיל ואפילו בארץ
שמואל א טז ב
שכר אלא לעולם הבא: ודלמא לא
בושה ונכרת לעולם ולא מצינו שעשה
אם עבר וזרען מותרים
לבירה והבא לי גוזלות ועלה לבירה ושלח
באכילה לא גזרו בח"ל
הוה הכי. לא יארע הדבר הזה לעולם
עשו ליעקב שום רעה אלא מחשבתו
את האם ונטל את הבנים ובחזירתו נפל ומת
בזריעתן אלא בכלאי הכרם
מוסף רש"י
אלא מאריכין ימיו ושנותיו: ודלמא
הרעה אשר חשב עליו מצרפה הקב"ה
מיירי שאם זרע חטה ושעורה
היכן טובת ימיו של זה והיכן אריכות ימיו
ארבע על ארבע רוחות
אותה שעה מהרהר בעבירה היה.
למעשה ומחשבה טובה של עובדי
וחרצן במפולת יד בח"ל אינו
של זה אלא למען ייטב לך לעולם שכולו
הערוגה. ממלא את כל
אלא איסורא דרבנן, וכן נמי
ה
כוכבים אין הקב"ה מצרפה למעשה
ולא היה לבו לשמים. ומשני מחשבה
הרוח עד סמוך לקרן, ואחת
איירי באיסור אכילתו שאם
טוב ולמען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך
כדכתיב בדניאל (ג) (ודריוש) עד
רעה ומעשה לא עשה צ) אין הקב"ה
באמצע. גרעין אחד, ואע"פ
זרע בכרם מין אחד או
ודלמא לאו הכי הוה ר' יעקב מעשה חזא
שכל אצל הקרנות סמוכין זה
מין ירק, אע"פ דבח"ל ליכא
מצרפה למעשה ולא היה לו ללקות:
מעלי שמשא הוה משתדר לשיזבותיה
ת)
ו)
לזה ואין ביניהם הרחקה ג'
איסורא בזריעתו כדמסקינן
למען תפוש. שתפשו בלבם הרהורי
ודלמא מהרהר בעבירה הוה מחשבה רעה
פירוש שהיה דריוש עושה כל כחו
ז)
טפחים ויונקים זה מזה, אין
קמי הכי, אפ"ה אסור בהנאה,
להציל דניאל מגוב אריות אלמא
עבודת כוכבים דבה משתעי קרא:
אין הקב"ה מצרפה למעשה ודלמא מהרהר
כאן בית מיחוש, דגבי כלאים
ואע"פ שבארץ אינו אסור
היכרא הוא דבעינן דלא להוי
אלא מדרבנן, גזרו ואסרו
והאמר רבי אלעזר כו'. והיכי אמרי'
אע"ג שהצילו עד הערב קאמר קרא
בעבודת כוכבים הוה וכתיב למען תפוש
3
ערבוב, דהא אכלאים קפיד
הנאתו אפילו בח"ל. ואע"פ
דרבי יעקב מעשה חזא: איך אלך.
שלא הצילו אלא מבקש להצילו
קרא, אבל ליניקה לא חיישינן
את בית ישראל בלבם איהו נמי הכי קאמר
שזריעת מין אחד בכרם
מדכתיב לשיזבותי' ולא כתב ושיזביהא):
ואע"ג דבשליחותא דמקום הוה מסתפי
אפילו בכלאי הכרם דאורייתא
בארץ אסור ג"כ מדרבנן, דר'
ויעשה אי סלקא דעתך שכר מצוה בהאי עלמא
ח)
כדתנן (ב"ב כו.) זה סומך
יאשיה לא אמר אלא אינו
מהזיקא דקביעא: אלמלי דרשיה
לגדר מכאן וזה סומך לגדר
חייב עד שיזרע שני מינים
אמאי לא אגין מצות עליה כי היכי דלא ליתי לידי הרהור ט)והא א"ר אלעזר
אחר להאי קרא. דלמען ייטב לך
מכאן, ואע"ג דינקי מתתאי,
בכרם, דמשמע דאינו חייב
שלוחי מצוה אין נזוקין התם בהליכתן שאני והא אמר רבי אלעזר שלוחי
בעולם הבא לא חטא דאיהו נמי
י)
וכ"ש כלאי זרעים דרבנן דלא
ק)
מלקות, הא איסורא מיהא
חיישינן ליניקה, כדתנן גבי
איכא, לא גזרו לאסור אלא
מצוה אינן נזוקין לא בהליכתן ולא בחזירתן סולם רעוע הוה דקביע היזיקא
כה"ג חזא אמר אין שכר בעולם
ראש תור וגבי שתי שורות
מין אחד בכרם בח"ל שגזרו
ויצא לתרבות רעה: דבר אחר.
וכל היכא דקביע היזיקא לא סמכינן אניסא דכתיב ויאמר שמואל איך
(שבת פה:) והרי יש כאן
עליו* איסור הנאה. זהו עיקר
4
חזיר: התם שבא דבר עבירה לידו.
היכר גדול, רוח זו זרועה צפון
הפירוש. לא אסירי בהנאה.
אלך ושמע שאול והרגני אמר רב יוסף אילמלי דרשיה אחר להאי קרא
כ)
ודרום וזו זרועה מזרח ומערב,
משום רישא נקט לה דהא אף
ההוא ישב ולא עבר עבירה דקאמר
כרבי יעקב בר ברתיה לא חטא ואחר מאי ל) הוא איכא דאמרי כי האי גוונא
אבל בין זרע האמצעי לזרעוני
באכילה מותרים דתנן רפ"ח
נוטל עליה שכר בעבירה שבא לידו
הרוחות צריך הרחקה כדי
ב)כלאי הכרם אסורים מלזרוע
חזא ואיכא דאמרי לישנא דחוצפיתמ) המתורגמן חזא דהוה גריר ליה דבר
יניקה דאין שם היכר, ואי הוו
וכפה יצרו ולא עבר אין מצוה יתירה
ומלקיים ואסורים בהנאה,
אחר אמר פה שהפיק מרגליות ילחך עפר נפק חטא רמי רב טובי בר רב
מקרבי הוי ערבוב. והמפרש
כלאי זרעים אסורים מלזרוע
מזו: תבעתיה. לזנות: טשא. נטמן:
ד' גרעינין בד' הרוחות טועה,
ומלקיים ומותרים באכילה.
קיסנא לרבא תנן כל העושה מצוה אחת מטיבין לו עשה אין לא עשה
הוו מתזקי. שמצויין בו מזיקין:
דאי ההרחקה משום יניקה, ט'
לא גזרו בהו. לזרען. אשתכח
לא ורמינהי ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה אמר ליה
זרעונין יש לזרוע בו, ד' בד'
השתא דהרכבת אילן אסור מן
כגון
נ)
הקרנות ואחת בכל רוח ורוח
התורה אפילו בח"ל ואפילו
התם כגון שבא דבר עבירה לידו וניצול הימנה כי הא דרבי חנינא בר פפי תבעתיה ההיא מטרוניתא
ס)
ע)
פ)
באמצעו ואחד באמצע הערוגה
אילן בירק או ירק באילן,
ויש בין כל אחד ואחד ג'
אמר מלתא ומלי נפשיה שיחנא וכיבא עבדה היא מילתא ואיתסי ערק טשא בההוא בי בני דכי
דתנן פ"ק דכלאים [מ"ז] אין
טפחים כשיעור יניקה, טפח
מביאין ירק (באילן) [בירק]
הוו עיילין בתרין אפילו ביממא הוו מיתזקי למחר אמרו ליה רבנן מאן נטרך אמר להו שני
ומחצה לכל אחד, הלכך לכל
ולא אילן באילן ולא אילן
הרוח הוא ממלא עד סמוך
נושאי
בירק ולא ירק באילן. ואם
לקרן ואפילו אין בין זרע
עבר והרכיב מותר בהנאה,
שברוח זו לזרע שברוח זו ג' טפחים לא איכפת לן, דלענין כלאים היכר בעלמא הוא דבעינן כדפרישית (שבת פד:). שמתן שכרה
כדאיתא בירושלמי בהדיא, דגרסינן התם פ"ק דכלאים עובד כוכבים שהרכיב אגוז על גבי אפרסקין אע"פ שאין ישראל רשאי
בצדה שאין תחיית המתים תלויה בה. כגון כבוד אב ואם ושלוח הקן, שלא תוכל להבין ממתן שכרה שעתידין המתים
לעשות כן נוטל משם וחוזר ונוטע במקום אחר. ע"כ. והוי דומיא דכלאי בהמה דתנן (פ"ה) [פ"ח מ"א] כלאי בהמה מותרים
להחיות (חולין קמב.). לעולם שכולו טוב. שאין בו לא היזק ולא יסורין אלא טובה (שם). דכתיב ויאמר שמואל איך אלך למשוח
לגדל ולקיים ואין אסורין אלא מלהרביע. וכתב הר"ם [כלאים פ"א ה"ו] שמותר לערב ולזרוע זרע שני מיני אילנות שלא
את דוד ואע"פ ששלוחו של מקום היה הרי היה ירא (פסחים ח:). המתורגמן. שהיה עומד לפני רבן גמליאל ומשמיע לרבים את
נאסרו אלא בהרכבה וכן כתב שמותר ג) זרע ירק וזרע אילן. כלאי הכרם אינו לוקה בזריעתן אלא בארץ, והוא שזרע חטה
הדרשה מפי רבן גמליאל (ברכות כז:). וכיבא. ולנ"ץ המוציאין ליחה ומאוסין (לקמן פא.).
ושעורה וחרצן במפולת יד או שני מינין של ירק כגון קנבוס ולוף, כדאיתא בהקומץ [מנחות טו, ב] קנבוס ולוף אסרה תורה
שאר זרעים דרבנן. ותנן בכלאים פ"ה [מ"ח] כל מין זרעים אינן כלאים בכרם הקנבוס ר' טרפון אומר אינו כלאים בכרם
וחכ"א כלאים, והקינדס כלאים בכרם ואמרינן בב"ר [כ, י] דרדר זה קינדס, ואסור בהנאה אפילו אם זרע בכרם מין אחד או מין ירק כדכתבינן. וכלאי זרעים בארץ אסור לזרען מן התורה ומותרים באכילה, ובח"ל מותר אף לזרען. מתני'. מטיבין. כלומר
בהאי עלמא. ונוחל את הארץ. משמע חיי העה"ב. גמ'. אלו דברים. הני [אין] אחריני לא. אפילו בחדא. והא רובא עונות נינהו. שקולה. שאם היה מחצה עונות ומחצה זכיות והיה במחצה מאלו מכריע כאילו רוב זכיות.
*נראה דצ"ל לא אסרו לזרוע מין אחד בכרם בחו"ל אלא גזרו עליו וכו' (ד"ו).