מ:
האשה נקנית פרק ראשון קידושין
עין
משפט
מסורת הש"ס
נר
מצוה
תלמוד
גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה. תימה דאמר בספ"ק
לפי שהעולם נידון אחר רובו כו'. יראה אדם עצמו כאילו שקול. כל
תכד א מיי' פ"ג מהל'
א) תוספתא דקדושין פ"א
הי"א, ב) שם [ע"ש],
תשובה הלכה ד:
דב"ק (דף יז.) ר' יוחנן משי ידיה ומנח תפילין והדר אמר
העולם שקול כמחצה צדיקים וחסידים ומחצה רשעים וכאילו מעשיו
נ)
תכה ב מיי' שם הל' ב:
ג) [בכת"י, דפו"ר, וע"י:
לן קיים אמרינן לימד לא אמרי' ופריך והא אמר מר גדול תלמוד תורה
שקולים כמחצה על מחצה עשה מצוה אחת נמצאו זכיותיו מכריעין
תכו ג מיי' שם הלכ' ג:
שום רשע שנאמר], ד) שם,
ונמצא צדיק ועל ידו כל העולם הוכרע להיות רובן צדיקים: וניהוי.
תכז ד מיי' שם [פ"א
שהתלמוד מביא לידי מעשה א) פירש בקונטרס מי נתלה במי קטן נתלה
ה) אבות דר"נ פרק לט
[ע"ש], ו) [כל מימרא
הל"ג] ופ"ב הל' א:
צדיק שמרד כמחצה עונות וכמחצה
ב) בגדולא וא"כ כיון דאמר קיים כל שכן
תכח ה מיי' שם פ"ג
זו עד וכבר היה שייך
זכיות ולמה איבד את הראשונות:
לימד שאינו חשוב כל כך אלמא מוכח
יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו
א
הלכה ג:
לסוגיא שלפני המשנה.
תכט ו מיי' פי"א מהל'
בתוהא. מתחרט על כל הטובות
התם מהכא דמעשה גדול וי"ל דהתם
ועיין מהרש"א ופנ"י],
זכאי עשה מצוה אחת אשריו שהכריע
ז) [בכת"י: ולהורידן],
עדות הלכה א סמג
שעשה: למה צדיקים דומים בעולם
הכי פי' והדר אמר לן קיים אמרינן
עצמו לכף זכות עבר עבירה אחת אוי לו
ח) ספרי פ' עקב,
לאוין ריד טוש"ע ח"מ
הזה. ביסורין הבאים עליהם: ונופו.
ג)לימד לא אמרינןב ופריך התם והאמר
ט) ב"ק יז. מגילה כז.,
סימן לד סעיף יז:
שהכריע את עצמו לכף חובה שנאמר 1וחוטא
תל ז מיי' פ"ג מהל' ת"ת
י) [ר"ה ח: ערכין
כלומר מעט ממנו: נקצץ. ממנו
מר גדול תלמוד שמביא לידי מעשה א"כ
אחד יאבד טובה הרבה בשביל חטא יחידי
כח:], כ) [בדפו"ר וע"י:
הלכה ג ופ"א שם
נופו: כך. נפרעין מן הצדיקים ס)מעט
היאך קיים אם לא לימדג וכיון שאנו
שהתלמוד], ל) סנהדרין ז.
הלכה ג טוש"ע י"ד סימן
שחטא אובד ממנו טובות הרבה ר' אלעזר
עונות שבידם ונמצאו כולם נקיים:
אומרים לו קיים הרי ד) אומרים לו לימד
שבת לא., מ) [מס' ד"א
רמו סעיף יח:
תלא ח מיי' שם פ"ג
בר' שמעון אומר לפי שהעולם נידון אחר
פ"י], נ) [בע"י: מחצה],
ולמה רשעים דומין בעולם הזה.
ואת אמרת קיים אמרינן לימד לא אמרי'
ב
א)
ס) [שם: מיעוט], ע) [שם:
הלכה ה טוש"ע
בטובה שמשפיעים להם: נופו. מעט
רובו והיחיד נידון אחר רובו עשה מצוה
ומשני הא למיגמר הא לאגמורי כלומר
שם סעיף יט:
היא ונדכצ"ל (רש"ש)],
למגמר לדידיה ודאי מעשה עדיף אבל
ממנו אף אלו יש בידם מיעוט טובות
תלב ט מיי' פי"א מהל'
פ) [במדבר טו, יח],
אחת אשריו שהכריע את עצמו ואת כל
צ) [דברים יד, כב], ק) [ר"ה
עדות הלכ' א סמג
וזכיות: נקצץ נופו. קבלת שכרם
לאגמורי אחרינא ודאי עדיף טפי
העולם לכף זכות א] עבר עבירה אחת אוי לו
ח ע"ב], ר) [ערכין כח
לאוין ריד טוש"ע ח"מ סי'
היא קציצת נופם: למדרגה.
ממעשהד והלכך לימד לאחריני לא אמרי'
ע"ב], ש) [שם נוסף:
שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה
לד סעיף יז:
תלג י מיי' שם הלכה ה
וי"מ דאדם שלא למד עדיין ובא לימלך
אשולויי"א. כדרך שעושין מדרגות
תעשה שמיטה], ת) [תענית
שנאמר וחוטא אחד כו' בשביל חטא יחידי
ז ע"א], א) [בדפו"ר:
טוש"ע שם סעיף
אם ילמוד תחילה או יעסוק במעשה
לחריצין שסביבות המגדלים כשמגביהי'
❖ ה)
ופירש], ב) [תענית ז
יח:
שעשה זה אבד ממנו ומכל העולם טובה
קרקעיתן: יש דרך ישר לפני איש.
אומרים לו למוד תחלה לפי שאין
ע"א], ג) [בע"י: למד, וכן
הרבה ר"ש בן יוחי אומר אפילו צדיק גמור
עם הארץ חסיד אבל אדם שלמד
כשרואין הרשעים שלותן נראית
ג
ב)
בסמוך כמה פעמים וכן
הוא בדפו"ר], ד) [בדפו"ר
כל ימיו ומרד באחרונה איבד את הראשונות
כבר המעשה טוב יותר מלימוד ו):
דרכם בעיניהם ישרה ואחריתה של
תורה אור השלם
וע"י נוסף: אנו], ה) [אבות
אין
1. טוֹבָה חָכְמָה מִכְּלֵי תחילת דינו של אדם אלא על
אותה שלוה הזמנת דרכי מות ע) היתה:
שנאמר צדקת הצדיק לא תצילנו ביום
פ"ב מ"ה], ו) [עי'
2
קְרָב וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד דברי תורה. והא דאמר בפרק
בית נתזה. שם האיש: שהתלמוד מביא
תוס' ב"ק יז. ד"ה
פשעו ד ואפילו רשע גמור כל ימיו ועשה
והאמר], ז) [וע"ע תוס'
טוֹבָה הַרְבֵּה:
לידי מעשה. נמצאו שניהם בידו:
במה מדליקין (שבת לא.) כשמכניסין
תשובה באחרונה אין מזכירים לו שוב
סנהדרין ז.], ח) [בדפו"ר:
ג)
קהלת ט יח
גדול תלמוד תורה שקדם לחלה
אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת
2. וְאַתָּה בֶן אָדָם אֱמֹר
וליפסל. וכ"ה ברש"י,
רשעו שנאמר ורשעת הרשע לא יכשל בה
וכצ"ל], ט) [דמעשרות
ארבעים שנה. כשיצאו ממצרים נתנה
באמונה היינו דווקא לענין שאלה
אֶל בְּנֵי עַמְּךָ צִדְקַת
ביום שובו מרשעו וניהוי כמחצה עונות
פ"ג ה"ב], י) [בע"י:
הַצַּדִּיק לֹא תַצִּילֶנּוּ בְּיוֹם
ששואלין לו על משא ומתן ה אבל מ"מ
להם תורה בחדש השלישי ובחלה לא
שקראו], כ) [בע"י:
פִּשְׁעוֹ וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע לֹא
ומחצה זכיות אמר ריש לקיש ה בתוהא
❖
נפרעים ממנו תחלה על שלא קבע
נתחייבו עד שנכנסו לארץ דכתיב פ)
האוכל], ל) [ללמוד],
›כָּשֶׁל בָּהּ בְּיוֹם שׁוּבוֹ
מתני'
עתים לתורה ז): ויש אומרים אף
על הראשונות:
כל שישנו במקרא
בבאכם ואמר מר (ספרי פ' שלח לך)
ד)
מֵרִשְׁעוֹ וְצַדִּיק לֹא יוּכַל
ו
לִחְיוֹת בָּהּ בְּיוֹם חֲטֹאתוֹ:
פסול לעדות. פירש בקונטרס הואיל
ובמשנה ובדרך ארץ לא במהרה הוא חוטא
משונה ביאה זו מכל ביאות שבתורה
הגהות מהר"ב
יחזקאל לג יב
ואינו מקפיד על עצמו אינו בוש לזלזל
דכתיב בהו כי תבאו וכאן נאמר
שנאמר 3 והחוט המשולש לא במהרה ינתק
3. וְאִם ›תְקְפוֹ הָאֶחָד
רנשבורג
בעצמו ח) ולפסול וקשה אמאי פסול
בבאכם משנכנסו לה ובתרומות
הַשְּׁנַ›ם יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ
וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא
ו
א] גמ' עבר עבירה אחת
וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ לֹא
לעדות הוא הא אמרינן בירושלמי ט)
ומעשרות לאחר כיבוש וחילוק דכתיבצ)
בדרך ארץ אינו מן היישוב: גמ' ה)ו)אמר רבי
וכו' נ"ב עיין שו"ת הר"י
בִמְהֵרָה ›נָּתֵק:
❖
ר"ש ברבי הוה אכיל בשוקא חזיה ר"מ
תבואת זרעך שיהא כל אחד מכיר
לבית הלוי סי' צה ודו"ק:
קהלת ד יב
אלעזר ברבי צדוק למה צדיקים נמשלים
4. וְהָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר
אמר לו אין שבח לתלמיד לאכול בשוק
חלקו והן י"ד שנים הרי נ"ד ומשם
בעולם הזה לאילן שכולו עומד במקום
וְאַחֲרִיתְךָ ›שְׂגֶּה מְאֹד:
משמע דלאחר אין קפידא ופי' ר"ח
התחילו למנות שמיטין כדאמרינן
איוב ח ז
טהרה ונופו נוטה למקום טומאה נקצץ נופו
ועשו שמיטה לסוף לעזי רש"י
דהכא מיירי שחוטף ואוכל וא"ת אם
בערכין (דף יב:)
5. יֵשׁ דֶּרֶךְ יָשָׁר לִפְנֵי
אשולויי"א
כולו עומד במקום טהרה כך הקב"ה מביא
אִישׁ וְאַחֲרִיתָהּ דַּרְכֵי
כן פשיטא דפסול דגזלן הוא ז וי"ל
שבע הרי ס"א שנים ולסוף נ' עשו
ק) ❖
משלי יד יב
[אישילייר"א]. מדרגות.
מָוֶת:
יובל הרי ק"ג: מתחילתו משמט.
שחוטף פחות משוה פרוטה אי נמי
יסורים על צדיקים בעולם הזה כדי שיירשו
6. פּוֹטֵר מַ›ם רֵאשִׁית
שגזל דבר שאינו מקפיד עליו והר"ר
מתחילת השנה מיו"כ עבדים נפטרים
מָדוֹן וְלִפְנֵי הִתְגַּלַּע הָרִיב
העולם הבא שנאמר והיה ראשיתך מצער
4
משלי יז יד
נְטוֹשׁ:
אליהו מפרש כגון שהלך אצל
ושדות חוזרות ועדיין לא עברו אלא
תוס' ר"י הזקן
ואחריתך ישגה מאד ולמה רשעים דומים
7. וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת
המוכרים וטועם משל כולם מעט
מ"ט אבל שביעית אינה משמטת
בית נתזה. שם האיש.
גּוֹ›ם וַעֲמַל לְאֻמִּים
בעולם הזה לאילן שכולו עומד במקום
❖
מעטח כאילו רוצה לקנות מהם וניחא
אלא בסופה ר) דכתיב (דברים טו)
›ירָשׁוּ: תהלים קה מד
שהתלמוד מביא לידי
טומאה ונופו נוטה למקום טהרה נקצץ נופו
מעשה. כלומר שמי
השתא י) שקורין כלב שדומה לכלב
מקץ שבע שנים ש) לסוף שבע שנים כל
שיודע התורה עושה
כולו עומד במקום טומאה כך הקב"ה
שנה שביעית במנין ס"א: תחילת
כ) אוכל כאן מעט וכאן מעט ור"ת
המצות וירא מן החטאים
מוסף רש"י
משפיע להן טובה לרשעים בעולם הזה
דינו. ליום הדין תחילת תביעות
בשלימות, אבל מי שלא
פירש דאוכל בשוק היינו שאוכל
בתוהא על הראשונות.
ידע התורה לא יעשה
כדי לטורדן ולהורישן למדריגה התחתונה
סעודה דפת דגנאי יותר ט:
שעליו מפני מה לא עסקת בתורה:
ז)
שמתחרט על הצדקות
זה כראוי, כאמרם [אבות
פוטר מים. הפורק עול תורה ראשית
הדרן עלך האשה נקנית שנאמר יש דרך ישר לפני איש ואחריתה
הראשונות שעשה (יחזקאל
פ"ב מ"ה] אין בור ירא
5
ג כ). תחילת דינו. לעתיד
חטא ואין עם הארץ
מדון הוא תחילת דינו ואין מים אלא
דרכי מות: וכבר היה רבי טרפון וזקנים
ח)
לבוא, על דברי תורה.
חסיד. מצורף לזה [ראה
תורה ת) דכתיב (ישעיה נה) הוי כל צמא
שלא עסק בתורה (סנהדרין
מסובין בעלית בית נתזה בלוד נשאלה שאילה זו בפניהם תלמוד גדול
הקדמת הרמב"ם לפירוש
לכו למים: וכשם שדין. פורענות
ז.). פוטר מים. שפוטר
המשנה] שבא לרמוז
או מעשה גדול נענה רבי טרפון ואמר מעשה גדול נענה ר"ע ואמר תלמוד
ז
התורה מעליו הוא ראשית
שהחכם מצד חכמתו יגיע
תורה קודם לדין פורענות מעשה כך
מדונו, תורה נמשלה למים
אל המעשה השלם והטוב
גדול נענו כולם ואמרו ט) תלמוד גדול שהתלמוד מביא לידי מעשה תניא
שכרו אם עסק בתורה קודם לשכר
דכתיב (ישעיה נה) הוי
והוא קנין המדות הטובות
רבי יוסי אומר גדול תלמוד שקדם לחלה ארבעים שנה לתרומות
מעשה: בעבור ישמרו חוקיו. ואמר
כל צמא לכו למים
והממוצעות, ומי שהוא
(סנהדרין שם). הדרן עלך
בעל תכונות טובות לבד
ולמעשרות חמשים וארבע לשמיטים ששים ואחת ליובלות מאה ושלש
מר לעיל (דף לז.) תשמרון זו משנה:
❖
האשה נקנית
לא יגיע אל החכמה
ינצורו. יקיימו: ופסול לעדות.
מאה ושלש מאה וארבע הויין קסבר יובל מתחילתו הוא משמט וכשם
י)
מצד התכונות הטובות
דכיון שאינו מן היישוב אין מקפיד על
וגם מעשיו שהוא עושה
שהלימוד קודם למעשה כך דינו קודם למעשה כדרב המנונא דאמר רב
כ)
ל)
אינם על דרך נכונה ולא
עצמו ואין לו בושת פנים. וכן האוכל
מוסף תוספות
המנונא ח אין תחילת דינו של אדם אלא על דברי תורה שנאמר 6 פוטר
על דרך אמת, כמו שאז"ל
בשוק הואיל ואין מקפיד על כבודו
[שם] אין בור ירא חטא
א. על חזקיהו מלך יהודה
מים ראשית מדון וכשם שדינו קודם למעשה כך שכרו קודם למעשה
אינו בוש לזלזל בעצמו וליפסל:
ולא ע"ה חסיד, שאין
שכשמת הביאו ספר תורה
שנאמר ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חקיו
לו מדע שידע המעשים
והושיבוהו על מיטתו
7
לא
שיהיו טובים מצד עצמם
אמרו קיים זה מה שכתוב
ותורותיו ינצורו: כל שאינו לא במקרא ולא במשנה: א"ר יוחנן ופסול לעדות ת"ר האוכל בשוק הרי זה דומה
ט
מ)
בזה. ריטב"א. ב.
ועל כן כתוב בתורה [ראה
וכיון
לכלב ויש אומרים פסול לעדות אמר רב אידי בר אבין הלכה כיש אומרים דרש בר קפרא רגזן
דברים ה, א] ולמדתם
שתולה התלמוד במעשה
י
ועשיתם, הוי לימוד
אלמא מעשה עדיף.
לא החכמה קודם למעשה.
ריטב"א. ג. ולא מסיק
ירושלמי [פסחים פ"ג ה"ז]. וכבר נמנו התלמוד קודם למעשה. רבנן דקסרי אמרי הדא דתימר (בישישים חכמה) [בשיש
אדעתיה השתא לחלק בין למד ללימד. תוס' ב"ק יז. ד. שמביא את הרבים לידי מעשה כשמלמדם. שם. ה. ואח"כ קבעת
עיתים לתורה. תוס' סנהדרין ז. ו. והכי דריש ליה לקרא תחילת גילוי דינו במה שנטשו מדברי תורה. תוס' סנהדרין ז. ז. ואפי'
שם] מי שיעשה, אבל אין שם מי שיעשה המעשה קודם לתלמוד. ע"כ. פי' זה הירושלמי מיירי במצוה עוברת שמפסיק
אכלו בבית גזלן הוא. תוס' הרא"ש. ח. ומערים כההיא דאמרינן בשבת פ' מפנין (שבת קכט.) לענין הקזה. שם. ט. כמו אנו תלמודו מפני המצוה העוברת הואיל ואין שם מי שיעשנה ואח"כ חוזר לתורתו כמו שביארנו במועד קטן פ"ק. וראש
לווין ואוכלין ואוכל אצל חמיו ביהודה (כתובות יב.) דגנאי הוא טפי בפת כשאוכל ומברך בשוק. שם. וההוא דירושלמי
הירושלמי, ר' אבהו שלח לבריה למגמר בטבריא שלחו ליה ואמרו ליה גומל חסד הוא, כלומר מניח תורתו לעשות לויה
בפירות ולתלמיד חכם הוא גנאי ולא לאחר. ריטב"א. הדרן עלך פרק האשה נקנית
לכל המתים, שלח ליה המבלי אין קברים בקסרי שלחתיך ל) בטבריא. וכבר נמנו התלמוד קודם למעשה וכו', דמשמע
שפי' זה הירושלמי הוא כמו שפירשנו, דהא ר' חנינא היה מניח תלמודו שהיה עוסק בתורה מפני לויית המת שהיא מצוה
עוברת וגער בו אביו מפני שהיו שם אחרים שמלוין את המת. ובגמרין פרק בני העיר [מגילה כט, א] מתבאר דין מבטלין ת"ת להוצאת המת כמו שביארנו שם תכלית הביאור. פוטר מים. פורק עול תורה, ראשית מדון הוא תחלת דינו. פסול לעדות.
דהואיל ואינו מן היישוב אינו מקפיד על עצמו ואין לו [בושת] פנים.