האשה נקנית פרק
ראשון קידושין
ו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
לישני בתראי. דקאמר
בהו אין כאן בית מיחוש בין דקידושין בין
ודן די יהוי ליכי מינאי הוא גופו של גט ופליגי רבנן א עליה ושמואל
כז א ב מיי' פ"ג מהל' אישות
א) [בכת"י ודפו"ר שיקיח],
ב) [ע' תוס' ב"ב סא.
הל"ו סמג עשין עח טוש"ע
דגירושין: ליתנינהו כחדא. למה לי למיתני מקודשת מקודשת תרי
סבר כרבנן וי"ל דהרי את מקודשת ולא אמר לי לא משמע כלל
ב
ד"ה ואב"א], ג) [בכת"י
אה"ע סימן כז סעיף ב:
זימני: מיוחדת. לשון והיו לבשר אחד (בראשית ב): מיועדת. לשון אשר
דמקודשת לי קאמר דאדם עשוי לקדש אשה לחבירו וידים שאין
כח ג מיי' שם הל"ז טוש"ע
חרופתי, ובדפו"ר חרופה.
לא יעדה (שמות כא) שהוא לשון קידושין באמה העבריה: עזרתי נגדתי.
מוכיחות כלל כי הני ודאי קאמר שמואל לא הויין ידים ג אבל בהאי
ונראה דכצ"ל], ד) מעשר שני
שם סעי' ג:
כט ד מיי' שם הל"ו טוש"ע
פ"ד מ"ז, ה) [ע' מ"ש רש"י
לשון אעשה לו עזר
כנגדו (בראשית
דנדרים הוו מוכיחות טפי וכן ההוא
סוכה יד. ד"ה משום הכי
אה"ע שם סעי' ב:
לישני בתראי קמ"ל הכא כתיב כי יקח ולא
ב): סגורתי. לשון ויסגור בשר
דכותב טופסי גיטין מ) הוו מוכיחות
1
ל ה מיי' שם הלכה ו טוש"ע
וכו' שאלתי את מורי וכו'],
(שם): עצורתי. לשון עצרת שתהא
דאין אדם מגרש אשת חבירו אך
ו) [בכת"י ודפו"ר: רבי אלעזר],
שיקח את עצמו והכא כתיב ושלחה ולא
סעי' ג בהג"ה:
א)
לא ו מיי' שם הל"ח ופ"א
ז) תוספתא דקדושין פ"ב ה"ט
נאספת עמי לבית.
ורבותי אמרו
בריש מסכת נזיר (דף ב:) נ) יש ספרים
שישלח את עצמו: ת"ר הרי את אשתי הרי
א
[ע"ש], ח) [מרש"י נראה דל"ג
מהל' גירושין הלי"א סמג
לשון כי אשה עצורה לנו (שמואל א כא)
דגרסי האומר אהא ה"ז נזיר אמר
"מאי קא"ל", רש"ש ע"ש],
עשין מח טוש"ע שם סעי' א
את ארוסתי הרי את קנויה לי מקודשת הרי
ב
ט) ב"ב קיד., י) לקמן יג,
ולא נהירא דההיא עצורה ממנו
שמואל והוא שהיה נזיר עובר לפניו
וסי' קלו סעי' ב:
את שלי הרי את ברשותי הרי את זקוקה לי
לב ז מיי' פ"ג מהל' אישות
כ) גיטין פה:, ל) [חגיגה ט
קאמר דהא אחימלך אמר לו לדוד
וקא אמר לימא דקסבר שמואל ידים
ע"א], מ) [גיטין שם], נ) [ושם
הל"ז סמג שם טוש"ע שם
מקודשת וליתנינהו כולהו כחדא תנא תלת
אם נשמרו הנערים אך מאשה ודוד
שאין מוכיחות לא הויין ידים אין
ד
ד"ה ה"ג], ס) [בדפו"ר:
סימן כז סעי' ג:
תלת שמעינהו וגרסינהו איבעיא להו מיוחדת
לג ח מיי' שם הל"ח ופ"א
ומש"ה], ע) [כריתות יא.],
ג
אהדר ליה אשה עצורה לנו והננו
מש"ה כי נזיר עובר לפניו הוי ידים
ס)
פ) [נדצ"ל אלמא הוה
מהל' גירושין הלי"א סמג
לי מהו מיועדת לי מהו עזרתי מהו נגדתי
טהורים: ויהודה ועוד לקרא. וכי
מוכיחות ומהני אבל אין נזיר עובר
לשון], צ) [נדצ"ל שנתקדשה],
שם טוש"ע אה"ע סי' כז סעי'
מהו עצורתי מהו צלעתי מהו סגורתי מהו
לפניו הוי ידים שאין מוכיחות ולא
המקרא צריך סיוע ממנהג שביהודה:
ק) [נדצ"ל וכי לאיזה], ר) [נדצ"ל
א וסי' קלו סעי' ב:
❖
ט [טוש"ע שם סי' מט סעי' ג
מענין לענין באותו ענין],
שכן ביהודה כו'. אבל מקרא ליכא
מהני ואית ספרים דגרסי לימא
תחתי מהו תפושתי מהו לקוחתי מהו פשוט
וסי' קנד בסדר הגט סעי' א
קסבר שמואל ידים שאין מוכיחות
למילף דההוא יחוד בעלמא הוא
מיהא חדא דתניא האומר לקוחתי הרי זו
בהגה וסעי' קא]:
ד
לד י מיי' פ"א מהל' גירושין
לא הויין ידים ומשני עובר לפניו
שהרי בשפחה כנענית הכתוב מדבר
מקודשת משום שנאמר כי יקח איש אשה
תורה אור השלם
הל"ד סמג שם טוש"ע
הויין ידים שאין מוכיחות לכל הפחות
שאין קידושין תופסין בה ומעיקרא
ה ❖
איבעיא להו חרופתי מהו ת"ש דתניא האומר
1. כִּי ›קַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ
אה"ע סי' קלו סעי' ד:
ה
אבל אין עובר לפניו אפילו שאין
הוה סלקא דעתיה כמ"ד בגיטין
וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן
חרופתי מקודשת שכן ביהודה קורין לארוסה
מוכיחות לא הוי :
(דף מג.) בחציה שפחה וחציה בת
בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת
עצורתי מהו. פי' בקונטרס
חרופה ויהודה הויא רובא דעלמא ה"ק
דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת
חורין הכתוב מדבר דשייכי בה צד
תוס' ר"י הזקן
וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ:
האומר חרופתי מקודשת שנאמר והיא שפחה
קידושין: במאי עסקינן. בהנך לישני
לשון עצרת שתהא
2
דברים כד א
הרי את אשתי. שקדשה בכסף
דקא מיבעיא לן אי הוו קידושין
נאספת עמי בבית ורבותי מפרשים
2. וְאִישׁ כִּי ›שְׁכַּב אֶת אִשָּׁה
נחרפת לאיש ועוד ביהודה קורין לארוסה
ואמר לה כך והיא מכרת
ומבינה כונת הלשון, דאי
שִׁכְבַת זֶרַע וְהִוא שִׁפְחָה
או לא ה"ד אי בשאין מדבר עמה
לשון כי אשה עצורה לנו ולא נהירא
חרופה ויהודה ועוד לקרא אלא ה"ק האומר
ב)
לאו מבינה לאו כלום הוא.
נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ וְהָפְדֵּה לֹא
קודם לכן על עיסקי קידושין וכן
דההוא עצורה ממנו קאמר דהא
ג)חרופה ביהודה מקודשת שכן ביהודה קורין
אי נמי שהיה מדבר עמה
נִפְדָּתָה אוֹ חֻפְשָׁה לֹא נִתַּן
בהנך לישני דגירושין שלא היה
אחימלך אמר לו לדוד אם נשמרו
על עסקי קדושיה שאע"פ
לָהּ בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה לֹא יוּמְתוּ
לארוסה חרופה במאי עסקינן אילימא בשאין
❖
שאינה מבינה הרי נתרצית
כִּי לֹא חֻפָּשָׁה: ויקרא יט כ
מדבר עמה על עסק גיטה: מנא
הנערים אך מאשה ודוד אהדר ליה
ואע"פ שלא אמר לה כלום
מדבר עמה על עסקי גיטה וקידושיה מנא
ידעה כו'. כלומר אפילו הוו הנך
אשה עצורה לנו והננו טהורים עכ"ל
דיו. ואם קדשה בשטר מיירי
ידעה מאי קאמר לה ואלא במדבר עמה על
לישני לשון קידושין היכי מקדשא הא
ור"י מיישב לישנא דקרא כפירוש
שכתב לה כך. מיוחדת. לשון
מוסף רש"י
והיו לבשר אחד [בראשית ב,
עסקי גיטה וקידושיה אע"ג דלא אמר לה
לא ידעה מאי קאמר לה שתתרצה
רבותיו דה"פ כי אשה שהיתה אצלנו
❖
כד]. מיועדת. [לשון] אשר
הובא בסוף המסכת.
נמי דתנן היה מדבר עם אשה על עסקי גיטה
להתקדש לו: ואלא במדבר. מה
מתמול שלשום היה זה ו אבל עכשיו
ד)
לא יעדה [שמות כא, ח].
עזרתי נגדתי. לשון אעשה
לי אי לא הוה לשון קידושין אפילו
אנחנו טהורים וניחא דכל אלו
וקידושיה ונתן לה גיטה וקידושיה ולא פירש
לו עזר כנגדו [בראשית ב,
מוסף תוספות
לא אמר לה מידי נמי אלא שנתן
הלשונות השתא לישנא דקרא ז:
ר' יוסי אומר דיו ר' יהודה אומר צריך לפרש
יח]. צלעתי סגורתי תחתי.
משום שנא' והיא שפחה נחרפת
לה קי"ל דהוו קידושין כר' יוסי:
[לשון] ויבן את הצלע ויסגור
א. דרבנן סברי ידים שאין
ואמר רב הונא אמר שמואל והלכה כר' יוסי
בשר תחתינה [שם פסוק
מוכיחות הויין ידים ולא בעי
לאיש. וסבר דקרא מיירי
גיטה וקידושיה. או גיטה או
אמרי לעולם במדבר עמה על עסקי גיטה
כא]. עצורתי. כלומר נאספת
ודין וכו' ורבי יהודה סבר לא
קידושיה: ה"נ. דמקדשא כרבי
בחציה שפחה וחציה בת חורין
עמי בבית. ולא מצינן למימר
הויין ידים מדקבעי לומר ודין
וקידושיה ואי דיהיב לה ושתיק ה"נ ז הב"ע
יוסי דאמרינן מסתמא לשם קידושין
המאורסת לע"ע וכמ"ד בהשולח
לשון אשה עצורה לנו [ש"א
דאי לא כתב ודין בגט הוי
דיהב לה ואמר לה בהני לישני והכי קא
כא, ו] דההוא ר"ל מנועה
כמגרש בדבורא בעלמא ושטר
נתן והיא קבלתם לכך אבל השתא
(גיטין דף מג.) דקידושין תופסין בה:
ראיה בעלמא הוא. תוס' נדרים
שכן ביהודה קורין לארוסה
ממנו. תפושתי. לשון לא
מיבעי ליה הני לישני לקידושי קאמר לה או
דפריש הנך לישני אם לשון קידושין
ה: ד"ה לימא. ב. דבפרק כל
נתפשה [במדבר ה, יג], או
חרופה. ודוקא ביהודה
הן נתקדשה ואם לשון לבוא לעשות
דילמא למלאכה קאמר לה תיקו: גופא היה
ר"ל נתפסת עמי בבית. כי
הגט (דף כו.) קאמר הכותב
ה)
יקח. אלמא פ) לשון קדושין.
טופסי גיטין צריך שיניח וכו'
מלאכתו הם הרי גילה בדעתו שאינו
אבל בעלמא לא דקסבר ע) דבשפחה
מדבר עם האשה על עיסקי גיטה וקידושיה
ואידך תבעי, והוי ספק
וקאמר שמואל עלה דההיא
חפץ לקדשה עכשיו: והוא שעסוקין
כנענית הכתוב מדבר שאין קידושין
מקודשת. [שכן ביהודה קורין
אף מקום הרי את מותרת לכל
ונתן לה גיטה וקידושיה ולא פירש רבי יוסי
תופסין בה: לא יהא לו עסק
כו'. הא דקאמר רבי יוסי דיו והוא
לארוסה] חרופה. אלמא לשון
אדם פי' דהוא עיקר של גט
אומר דיו ר' יהודה אומר צריך לפרש אמר רב
ארוסין הוא. רובא דעלמא.
ואי ס"ל כר' יהודה א"כ צריך
עמהן. פי' בקונטרס לא יהא דיין
שהיו עסוקים בדיבור עיסקי
[ליכא למימר דאי הוה רובא
שיניח מקום ודין שהרי ודין
יהודה אמר שמואל ח והוא שעסוקין באותו
קידושיהן עד שעת נתינה: מנא
בדבר שמא יתיר איסור ערוה וזהו
הוי עיקר לר' יהודה. שם ד"ה
דעלמא] הוי קדושין אף
ענין וכן אמר ר"א א"ר אושעיא והוא שעסוקין
ואמאי. ג. וכן ההיא דנזיר וכו'
ו)
ידעה. כיון דבשעת נתינה לא
במיעוט אם אינו שם לשון
עיוות שאינו יכול לתקן והר"ר עזריאל
האומר אהא וכו'. שם.
קדושין, שהרי אף אם אומרת
באותו ענין כתנאי רבי אומר והוא שעסוקין
עוסקין בדיבור הקידושין מנא ידעה
פי' שלא ידבר עם הנשים על עסקי
ז)
שדעתה שהלשון אמר לה
ד. כלומר אין ודאי שמואל
באותו ענין ר' אלעזר בר ר"ש אומר אע"פ
שלשם קידושין הוא נותנם לה
קידושין לקדשם שפעמים שתהא
לשם קדושין הם העדים
ס"ל ידים שאינן מוכיחות לא
הויין ידים. תוס' נזיר ב: ד"ה
אינם מבינים הלשון והוו להו
שתתרצה ואע"פ שדברו כבר בכך
מקודשת באמירתם או בנתינתם ולא
שאין עסוקין באותו ענין ואי לאו דעסוקין
ה"ג. ה. והכי פירושו לעולם
כמקדש בלא עדים שהרי
הרי פסקו אותו עסק: מענין לענין.
יבין וקשה תינח בקידושין בגירושין
באותו ענין מנא ידעה מאי קאמר לה אמר
אין הדבר ברור לעדים מצד
שמואל לא בעי ידים מוכיחות
ח)
שפסקו מלדבר בקידושין ממש והיו
מה בכך אם יסבור שאינה [מגורשת]
מה שראו ושמעו אלא מצד
ובזמן שנזיר עובר לפניו ליכא
אביי ט) מענין לענין באותו ענין אמר רב הונא
מה שהם אומרים שכוונו
לספוקי דיד מיהא הוי אבל
מדברים בדברים אחרים ומיהו לדבר
ושמא איכא למיחש לכהן מיהו לישנא
אמר שמואל הלכה כר' יוסי א"ל רב יימר
לקדושין. אלא ה"ק ה[י]כי
אין נזיר עובר לפניו דלמא
צרכי זיווגם היה כמו כמה יש לך
דעמהן לא משמע הכי דאין אדם
עביד מימרא חלוטה וקתני
אהא בתענית קאמר פירוש
לרב אשי ואלא הא דאמר רב יהודה אמר
י)
נדוניא וכמה שדות יש לך להתפרנס
יכול ליתן גט אלא לאשתו ועוד
מקודשת כאילו הויא מקודשת
ואפילו יד לא הוי, ולגירסא זו
שמואל כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין
ברוב העולם שמבינים הלשון.
מסיק דשמואל לא בעי ידים
מהם: בטיב גיטין. בהלכותיהן:
דלקמן בפרקין (דף יג.) משמע שיש
ט
מוכיחות. שם: והא דמשני
[יהודה] ועוד לקרא. הואיל
לא יהא לו עסק עמהם אפילו לא שמיע ליה
לא יהא לו עסק עמהן. להיות
חשש איסור אשת איש דאמר וקשין
וסבירא לך דקרא לשון
הכא דקאמר לי, והתם כשנזיר
דיין בדבר שמא יתיר איסור ערוה
לעולם מדור המבול ומיהו יש לומר
הא דרב הונא אמר שמואל א"ל אין הכי נמי:
קדושין, מה לנו להביא סיוע
עובר לפניו דאז הוי הוכחה
מלשון יהודה, אלא ודאי
גמורה, ה"ה דאי הוה מצי
וזהו עיוות שאינו יכול לתקן ל): אפי'
דאיכא למיחש אם פשטה ידה וקבלה
וכן בגירושין נתן לה גיטה ואמר לה הרי את
סבירא ליה דקרא לאו לשון
לאשכוחי בכולהו הוכחה קצת
קידושין מאחר : אפי' לא שמיע
לא שמיע ליה. הא
דהלכה כרבי
ח
קדושין הוא דלשון יחוד
הוה משני הכי אלא דלא
משולחת הרי את מגורשת הרי את מותרת
ליה . פירוש אדם שנתמנה אגיטין
משכח בענין אחר. תוס'
יוסי נימא נמי דלא
יהא לו עסק
בעלמא, דבשפחה כנענית
ט
לכל אדם הרי היא מגורשת: פשיטא נתן
כ) י
הרא"ש. ו. כלומר מתמול
הכתוב מדבר שאין קדושין
עמהם כלומר מי שכיחא הא
וקידושין צריכין אנו להודיעו הא
ושילשום היתה אצלינו. תוס'
תופסין בה, אלא ביהודה
לה גיטה ואמר לה לאשתו הרי את בת חורין
דרב יהודה אמר שמואל שלא יכשל
או לא שכיחא שיהא
אדם נותן גט
טוך. ז. ותפושה נמי הוי כמו
קאמר דהואיל ובלשונם הוא
לא
ותפשה ושכב עמה. תוס' טוך.
לשון קדושין מקודשת הואיל
או קידושין לאשה ואינו מפרש:
בה דשכיחא או דילמא ליכא למיחש
ומכרת שלשם קדושין אמר
ח. ויסבור שאין באותם
וכן בגירושין. כמו אמר מר וכן בגירושין כו': פשיטא. בניחותא:
להכי דלא שכיחא כולי האי
וכן משמע מתוך פירוש הקונטרס:
לה כך, הילכך זאת השיטה
קידושין ממש ויבא להתיר
אשה אליבא דר' ישמעאל דסבירא
לא
אשת איש לראשון. תוס' טוך.
ליה הכי בכריתות פרק ד' מחוסרי כפרה [יא, א] ואנן קי"ל כתנא דפליג עליה התם דבחציה שפחה וחציה בת חורין המאורסת
(יש לעי' בפירוש דבריו ויבא להתיר מי יבא הרי מדובר בבעל עצמו). ט. תימה אי לא שמיע ליה למה לא יהא לו עסק עמהן
הרי הוא סבר לידע כל טיב גיטין וקדושין הלכך נראה לפרש. [נ"א דלא כפי' הר"ר עזריאל.] דה"ק. תוס' הרא"ש. (עי' מהרש"א).
לעבד עברי הכתוב מדבר, כמו דאיתא בפרק השולח [מג, א], ולדידיה נחרפת לשון קדושין, הלכך האומר חרופתי בכל מקום
מקודשת דקי"ל כוותיה כמו שביארנו בהשולח וכ"כ הר"ם [אישות פ"ג ה"ו]. במאי עסקינן. בהני לישני דמיבעיא לן. מנא
ידעה. פיר"ש אפילו לשון ההוא לשון קדושין הוא, היכי מקדשא והלא אינה בקיאה בלשון והואיל ולא דיבר עמה להתקדש לו ואינה מבינה ענין הדברים לא נתרצית להתקדש לו. הכי נמי. דהוו קדושי דתנן היה מדבר עמה על עסקי קדושיה ונתן לה ולא
פירש דיו. למלאכה. משתמעי, ואע"פ ששניהם מודים שלקדושין נתכוונו אינן קדושין שהרי העדים לא נתברר להם אמתת הלשון בעת ששמעוהו ונמצא שאין הדבר תלוי במה שראו העדים, ומסתברא אם תחלה אמרו לעדים הרי אני נותן לה לשם קדושין
בזה הלשון, והיא תאמר שהלשון תבין לשם קדושין, דודאי הוו קדושין, שבשעה ששמעו העדים הלשון [נתברר להם] שהן קדושין דלא שייך הכא למימר בטלה דעתם אצל כל אדם כדאמרינן בשבת [צב, א] דאנשי הוצל שמוציאים משוי על ראשם אם
עשו בשבת פטור דבטלה דעתן אצל כל אדם, דבשבת מלאכת מחשבת אסרה תורה, אבל קדושין בכל לשון שתכיר ותבין שהוא לשון קדושין ויבינו השומעים גם כן צ) כשנתקדשה מקודשת, דהא חרופתי ביהודה הואיל וביהודה הוי לשון קדושין הויא
מקודשת ביהודה. ומסתברא דהא דאיסתפקא לן בהני לישני אי לקידושין משתמעי, הטעם מפני שהיה מדבר עמה על עסקי קדושיה אבל אם לא היה מדבר עמה על עסקי קדושיה ודאי למלאכה משתמעי, ואפילו ששניהם מודים שלקדושין נתכונו אין כאן
עדים כלל, אבל בלישני דלעיל שהם לשון קדושין אפילו לא דיבר עמה על עסקי קדושין אם היא מודה שהבינה הלשון מקודשת שהרי הבינה הלשון ונתרצית והלשון הוא לקדושין ויש כאן עדים. וכ"נ דעת הר"ם שכתב פ"ג [ה"ז] דאין חוששין למלות
אלו, ק) וכן לאיזה מלות חוששין אם לא היה מדבר עמה על עסקי קדושיה, אלא ודאי שזה החילוק בין מלות אלו ומלות שהם לשון קדושין. גופא היה מדבר עמה. במסכת מעשר שני פ"ד [מ"ז] תנינא לה גבי גט נמי אע"ג דלא בעינן דעתה דידה צריך
שיגלה דעתה שנותנו לה בתורת כריתות ומדרבנן כמו שכתבנו בגיטין פרק הזורק. [מענין לענין] באותו ענין. שתכף שאמרה הן כלומר שרוצה להתקדש לו נתן לה הכסף. ר) באותו ענין. כלומר מענין הקדושין לענין אחר והוא מאותו ענין שאמר לה תרצי
להתקדש לי ואמרה הן, ואמר כמה צריכה את לפרנסה, כמה יש לך נדוניא (כלומר מי שכיחא האי מילתא שיהיה אדם מקדש או מגרש ואינו מפרש או לא שכיחא), ובעוד שהיו עסוקים באלו הדברים נתן לה הכסף. והלכתא כרבי מחברו ולא הוו קדושי.
בטיב גיטין. בהלכותיהן. לא יהא לו עסק. להיות דיין בדבר שמא יתיר ערוה וזהו עיוות שאינו חוזר לתיקון. דרב יהודה אמר שמואל. והוא שעסוקין באותו ענין דוקא [כלומר מי שכיחא האי מילתא שיהיה אדם מקדש או מגרש ואינו מפרש או לא שכיחא].
אמר לאשתו. בכתב, שכתב לה כן, אבל בדבור אינה מתגרשת. בת חורין. לא אמר כלום דבת חורין היא כשהיא תחתיו גם כן.