מב:
האיש
מקדש פרק
שני
קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
הא
דטעו הא דלא טעו. ה"ה דמצי למימר הא דטעו בשתות
הא דטעו. הא דפיחת שתות או הותיר: ברוחות. מי שנפל לו
כה א מיי' פי"ג מהל' מכירה
א) גיטין כה. מח. ביצה לז:
הלי"ב סמג לאוין קע
ב"ק ט. סט: בכורות מח. ב"ב
חלק בדרום אומר נוח לי חלק בצפון שהיתה לו שם שדה סמוכה לה
והא דטעו בפחות משתות ולא איצטריך לומר יכולין למחות
א
קז., ב) כתובות פה. צט: ב"מ
טוש"ע חו"מ סי' רכז סעי' לז:
ברוחות : אבל שויה שליח מצי אמר ליה לתקוני שדרתיך כו'.
מאמו: הרי הן כלקוחות כו'.
שנפלה לו ע)
כך דינן של לקוחות קצוב
ב ד)
כו ב מיי' שם הל"ט ופ"ק
קח. בכורות סא. עירובין עה:
ה"ג והא דאמרן יתר על שתות בטל
וא"ת הא אמרי' בפ' אלמנה ניזונת (כתובות דף ק. ושם ה)) שליח כמאן
בפרק הזהב (ב"מ דף מט: פ)):
מהל' שלוחין הל"ב סמג
[דוגמתו נדרים לו.] (פסחים
פט תמורה כז), ג) כתובות צט:,
לאוין שם טוש"ע שם סי' קפב
מקח לא אמרן אלא דלא אמר נפלוג
רבא אמר רב נחמן שליח כדיינין ג
ד) [כתובות צט:] ב"מ נז. קח.
סעי' ג וסי' רכז סעיף ל [וסעי'
בשומא דבי דינא. הא דאמר יתר על
משמע דפחות משתות המקח קיים
הא דטעו הא דלא טעו אי דלא טעו מאי
תמורה כז, ה) ב"מ נו: ב"ב צ.
לז]:
כז ג מיי' פי"ג מהל' מכירה
כדיינים ורבא גופיה קאמר הכא
שתות בטלה חלוקה לגמרי לא אמרן
מנחות סט. עז, ו) [בב"מ וב"ב
יכולים למחות יכולים למחות ברוחות: א)אמר
הלי"ב סמג שם טוש"ע
ובמנחות איתא רבא] [וכ"ה כאן
דאי שוייה שליח מצי א"ל לתקוני
אלא שלא התנו מתחילה להיות שומת
רב נחמן האחין שחלקו $ הרי הן כלקוחות
בכת"י וברי"ף], ז) ב"ק נט:,
שם סי' רכז סעי' לח [וחלופי
א
שדרתיך כו' משמע דהמקח בטל
הנכסים צ)בשלשה שהן ב"ד אבל קבלו
ח) [ב"ק נא. עט.], ט) נדה
גרסאות יש כאן וגי' הרמב"ם
פחות משתות נקנה מקח יתר על שתות
אף בפחות משתות ואומר רשב"ם
עליהם להיות חלוקתם כדין שום
יד: סנהדרין כט. [תמורה כה.
וש"ע אינו כגירסת רש"י אלא
בטל מקח שתות קנה ומחזיר אונאה אמר
ב"ק נו.], י) חגיגה י: מעילה
כגירסת הרי"ף ז"ל ע"ש]:
דהתם רבא משום דרב נחמן קאמר
הדיינין אפי' יותר על שתות מכרן
כח ד מיי' שם הל"ח ופ"א
כ. ע"ש נדרים נד. כתובות
רבא הא (א) דאמרן פחות משתות נקנה מקח
וליה לא ס"ל והכא משמיה דנפשיהד
קיים דקי"ל כרשב"ג דאמר מכרן קיים
צח:, כ) [בכת"י: דילפינן],
מהל' שלוחין הל"ב סמג
לא אמרן אלא דלא שויה שליח אבל שויה
ל) [פסחים לג. סנהדרין פד.
שם טוש"ע שם סעי' כט:
במסכת כתובות פרק אלמנה ניזונית
ור"ת מפרש דהתם מיירי בשליח
ב
ה
כט ה מיי' פט"ו מהל'
זבחים מה. תמורה ג. מעילה
שליח אמר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי
הדיינין דאלמוהו רבנן להיות כמותם
(ד' צט:) ולא ס"ל לרבא הא דאמר רב
ב)
יח:], מ) לעיל כד, וש"נ, נ) ב"מ
מכירה הל"א סמג שם
נחמן לעיל ק) הלכה כדברי חכמים: והא
והכא מיירי בשליח דשויה הלוקח
מד. (זבחים כג), ס) [בכת"י:
והא (ב) דאמרן יתר משתות בטל מקח לא
טוש"ע שם סי' רלב סעי' א:
ג
ל ו מיי' פי"ד מהל' נזקי ממון
למחשבה], ע) [ברש"י כתובות
דאמרן שתות צריך להחזיר אונאה לא
בעצמו אי נמי י"ל דנהי דקאמר התם
אמרן אלא דלא אמר ניפליגן בשומא דבי
צט: מבית אבי אמו], פ) [וע"ש
הל"ה סמג עשין סט טוש"ע
אמרו אלא במטלטלי. דאונאה כתיבה
שליח כדיינין והמקח קיים האונאה
עוד בדף נ ע"ב], צ) [אולי
דינא אבל אמר נפלוג בשומא דבי דינא
שם סי' תיח סעי' ז:
לא ז מיי' שם הל"ו טוש"ע
מיהא צריך להחזיר ו והכא נמי ה"ק
בהן או קנה מיד עמיתך אל תונור) דבר
צ"ל כשלשה, רש"ש], ק) [ע"א],
מכרן קיים דתנן שום הדיינים שפיחתו
ג)
ר) [ויקרא כה, יד], ש) [ב"מ
שם סעי' ח:
הנקנה מיד ליד ש): בעילויא. שלא
לתקוני שדרתיך כו' וצריך להחזיר
לב ח מיי' פ"ז מהל' מעילה
מז ע"ב], ת) [ברש"י שברי"ף
שתות או הותירו שתות מכרן בטל רשב"ג
האונאה ז ולא כשאר אדם ח דפחות
חלקום בחבל ליטול כל אחד ברעה
הל"ב סמג עשין רי:
נוסף ד"ה במשחתא. במדה:],
משתות הויא מחילה: ה"ג בקונטרס
אומר מכרן קיים והא דאמרן שתות קנה
לג ט מיי' שם הל"א:
וביפה אלא העלום בדמים ונטל זה
ד
א) [ברש"י שברי"ף נוסף: ולא
לד י מיי' פ"ג מהל' גזילה
מחיל], ב) [ויקרא ה, טו],
ומחזיר אונאה לא אמרן אלא במטלטלי אבל
הא דאמרן יתר משתות בטל מקח
ברעה כפי דמים וזה ביפה כפי דמים:ת)
ג) [שם כב, ט], ד) [וע' היטב
הלי"א סמג שם טוש"ע
לא אמרן אלא דלא אמר נפלוג
חוזר. שאין זה כשאר אונאות דקי"ל
במקרקעי אין אונאה לקרקעות ובמקרקעי
ד)
שם סי' רצב סעי' ד:
בתוס' כתובות ק. ותוס' גיטין
לה כ מיי' שם טוש"ע שם
בשומא דבי דינא אבל אמר נפלוג
לד. ד"ה ב"ד], ה) [ד"ה רבא],
בהזהב (ב"מ דף מט:) פחות משתות
לא אמרן אלא דפלוג בעילויא אבל פלוג
❖
ו) [צ"ל דגרסינן. ובדפו"ר
סעי' ה:
בשומא דבי דינא לא. כלומר המקח
מחיל אינש דהתם אין כל אדם יכול
במשחתא לא כדרבה ה) דאמר ו) רבה ה כל
דגר'], ז) [בדפו"ז כתוב: והכי
קיים ולפי גירסא זו מייתי ראיה
לצמצם הדמים אבל טועה במדה טעות
גרסינן. במקום וה"ג], ח) צ"ל
דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין אפילו
חסא, ט) [כתובות פי"א ה"ד],
הוא ואדעתא דהכי לא עביד א): נימא
מרשב"ג דאמר מכרן קיים ולא ס"ל
תורה אור השלם
פחות מכדי אונאה נמי חוזר והא דתנן
י) [נדצ"ל בפלג], כ) [וע'
ז)
שלוחו של אדם כמותו. יתחייב שולחו
לרבא הא דאמר רב נחמן לעיל
1. עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע עַל שׁוֹר
תוס' כתובות צח. בד"ה אלמנה
ו השולח את הבעירה ביד חרש שוטה וקטן
ולא השליח: אין שליח. חשוב שליח
דהלכה כחכמים והא דאמרן שתות
ועוד שם ק. ד"ה אמר ר"נ],
עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה עַל שַׂלְמָה
פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים שילח
ל) [סנהדרין פג ע"א, וע"ע
קנה ומחזיר אונאה לא אמרן אלא
לדבר עבירה שיתחייב שולחו אלא
ז
עַל כָּל אֲבֵדָה אֲשֶׁר יֹאמַר כִּי
רש"י מעילה כא ע"א ד"ה
הוּא זֶה עַד הָאֱלֹהִים יָבֹא
הרי הוא כעושה מאיליו: שליח שלא
ביד פיקח פיקח חייב ואמאי נימא שלוחו של
במטלטלים דהא כתוב בהן אונאה או
מ) [ע"ש וגם
החנוני מעל],
דְּבַר שְׁנֵיהֶם אֲשֶׁר יַרְשִׁיעֻן
עשה שליחותו. גבי הקדש קאי שהיו
קנה מיד עמיתך אל תונו דבר
בתוס' שם ד"ה נתנו], נ) [ב"ב
אדם כמותו שאני התם ח)ח דאין שליח לדבר
אֱלֹהִים יְשַׁלֵּם
שְׁנַ›ם
❖
צ ע"א],
שמות כב ח
הנקנה מיד ליד עכ"ל וקשה לר"ת
אצלו מעות הקדש וטעה כסבור שהן
ל« רֵעֵהוּ:
עבירה דאמרינן דברי הרב ודברי תלמיד
ט)
2. אִם לֹא ›מָּצֵא הַגַּנָּב וְנִקְרַב
חדא מדנקט גבי שתות אין אונאה
של חולין ומסרו לשליח ליקח בהן
דברי מי שומעים (ג) והדתניא י)ט שליח שלא
בַּעַל הַבַּ›ת אֶל הָאֱלֹהִים אִם
לקרקעות משמע דביתר משתות יש
חלוק וקנה בהן טלית שליח מעל ולא
לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת
גליון הש"ס
עשה שליחותו שליח מעל עשה שליחותו
❖
שמות כב ז
השולחו שבדבר זה אינו שלוחו: אבל
להן אונאה ט ובפרק המקבל (ב"מ דף
רֵעֵהוּ:
גמ' הרי הן כלקוחות. עיין
בעל הבית מעל כי עשה שליחותו דבעל
אם עשה שליחותו בעל הבית מעל.
קח.) מסיק רב נחמן זבין שוה מאה
גטין דף מח ע"א תד"ה אי לאו
❖
הבית בעל הבית מיהא מעל אמאי נימא אין
ומביא קרבן מעילה: חטא חטא
במאתן אין להם אונאה ועוד קשה
דאר"י:
מוסף רש"י
שליח לדבר עבירה שאני מעילה דילפא
מתרומה. לרוב דברים היא
דפירש דרבא לא ס"ל כר"נ ודוחק
כ)
❖
הובא בסוף המסכת.
הוא דהא רב נחמן רבו היה וע"ק
למודה מתרומה במסכת מעילה
חטא חטא מתרומה מה תרומה משוי שליח
ל)
הגהות הב"ח
דלפי' הקונטרס גרס מעיקרא יתר
(דף יח:) כתיב הכא וחטאה
ב)
אף מעילה משוי שליח ונילף מינה משום
(א) גמ' אמר רבא הא
משתות במילתיה ומייתי ראיה ממשנה
בשגגה מקדשי ה' וכתיב בתרומה
תוס' ר"י הזקן
דהוי מעילה ושליחות יד שני כתובים הבאים
דאמרת: (ב) שם והא
דשום הדיינין שפחתו שתות או
באוכלה בשוגג ג) ולא ישאו עליו
דאמרת יתר: (ג) שם והדתנן
ברוחות. שנויא הוא
כאחד מ) וכל שני כתובים הבאים כאחד אין
שליח שלא. נ"ב משנה היא
חטא: משוי שליח. להרמתה:
הותירו שתות כו' ואמאי מייתי ראיה
שהיתומים ניחא להו ברוח
מלמדין מעילה הא דאמרן שליחות יד מאי
במעילה: (ד) רש"י ד"ה לחייב
צפוני מרוח דרומי שבא לחלק
ונילף מינה. לכל דבר עבירה
מינה הא משנה זו לא מיירי כלל
על המחשבה. נ"ב ובב"מ סוף
הגדול אע"פ שרוח צפוני
היא נ) דתניא 1על כל דבר פשע בש"א לחייב
דיש שליח: שליחות יד. בפקדון:
ביתר משתות מה יהא דינן י וא"כ
דף מג פרש"י דוקא אמר ועיין
שוה לרוח דרומי. והלכה כרב
שם בתוס': (ה) תוס' ד"ה
על המחשבה כמעשה ובה"א אינו חייב עד
על כל דבר פשע. בתר אם לא שלח
נחמן והביא זה הר"ם פרק
לא הוי דומה בדומה לכך נראה לר"ת
י
אמאי וכו' מן העדר ואמר
עשירי בנחלות פרק [ה"ד].
ידו כתיב: לחייב על המחשבה (ד).
שישלח בו יד שנאמר אם לא שלח ידו וגו'
ו) דגרס איפכא וכן גרס ר"ח ז) וה"ג
❖
לבעל חובו טול טלה זה:
כלקוחות. כדמפרש, ואין להם
הא דאמר שתות קנה ומחזיר אונאה
או על הדיבור שאם אמר
אמרו ב"ש לב"ה והלא נאמר על כל דבר פשע
דין יורשין שאין לאחד לירש
יותר מחברו אפילו פרוטה.
לא אמרן אלא דלא אמר נפלוג
או חשב לשלוח יד בפקדון הרי
אמרו להם ב"ה לב"ש והלא נאמר אם לא
2
נקנה מקח. דמחילה הוי.
מוסף תוספות
בשומא דבי דינא אבל אמר נפלוג
הוא ברשותו מאותה שעה ואילך
שלח ידו במלאכת רעהו אמרו ב"ש לב"ה
שויה שליח. שעשה האחד
בשומא דבי דינא לא והוי המקח בטל
להתחייב בכל אונסין שיעלו בו
א. יכולים למחות. תוס'
שליח. [לעוותי]. לקלקלני,
א"כ על כל דבר פשע למה לי שיכול אין לי
כתובות ק. ב. אלא רבותא נקט
אלא שתתקנני, שאין דרך
והשתא מייתי ראיה מחכמים והא
אפילו הוי שומר חנם שלא היה
בני אדם לעשות שליח
דאפילו ברוחות יכולין
אלא הוא כ אמר לעבדו ולשלוחו מנין ת"ל
חייב עד עכשיו אלא בפשיעה: אין
דאמר יתר משתות בטל המקח לא
למחות. שם. דחדא מייניהו
לקלקלם, והמקח בטל. ואי
על כל דבר פשע הניחא לב"ה אלא לב"ש
לי. שנתחייב באונסין בשליחות יד
אמרן אלא במטלטלי אבל במקרקעי
נקט. תוס' גיטין לד. ג. פירוש
קשיא והא אמרינן בפרק
כ
אלמנה נזונת [כתובות ק,
בקונטרס שליח סתם משמע
דמוקמי ליה להאי קרא במחשבה כמעשה
כו' והשתא ניחא שפיר זבין שוה מאה
אלא בזמן ששלח בה יד הוא עצמו:
ס)
דאפילו שליח בעלמא. תוס'
א] שליח כמאן אמר רבא
במאתן מיהו קשה דמשמע הכא לפי'
ניליף כתובות ק. וע"ש שהעמידו
נילף
א"ר נחמן שליח כדיינים,
רבינו תם דבקרקעות לא שייך ביטול מקח אליבא דרב נחמן ובפרק הזהב (ב"מ דף נז.) אמר
ר"נ הדר אמר רב חסדא אונאה
הקושיא בדוקא על פי'
כלומר ואם טעה בשתות
ח)
הקונטרס. ד. סברא דנפשיה
בטל מקח פחות משתות
אין להם ביטול מקח יש להם וי"ל דביטול מקח דהתם היינו מפלגא וה"נ איתא בירושלמי ט) עד פלג יש להם אונאה אבל בציר
קנה ומחזיר אונאה. ואיכא
קאמר ולא משמיה דרב נחמן.
מפלג לא הוי ביטול מקח וההוא דזבן מאה
במאתן אי פלג דוקא לא הוי זבין מאה במאתן דוקא ל אלא פחות ממאתן פורתא מ ואי
תוס' הרא"ש. ה. ואמתניתין
למימר דפסקינן התם בגמ'
מאתן דוקא הא דקתני עד פלג לאו דוקא אלא ר"ל יותר מפלג פורתא אבל מפלג המקח קיים : אמאי מעל נימא אין שליח
שליח כאלמנה. ואית דמתרצי
קיימינן דתנן בב"ד ועלה
י)
כ)
דהכא איירי במטלטלי דהואיל
קאמרינן שליח ב"ד כמאן
לדבר עבירה. תימה הא ע"כ מיירי בשוגג דאי במזיד ליכא מעילה דאין מעילה במזיד ל) א"כ יש שליח לדבר עבירה דלא שייך למימר
ואיכא ביטול מקח אם הוא
ואמר ר"נ ששלוחם כמותם.
דברי הרב ודברי תלמיד דברי מי שומעים כיון שהוא שוגג דהכי נמי משמע בפ' מרובה (ב"ק דף עט. מ)) דקאמר הרי שגנב טלה
ריטב"א. ו. ובדיינים גופייהו
קנה ביותר משתות כשקנה
שלוחו אפילו פחות משתות
מחזיר ההונאה בפחות
מן העדר ואמר (ה) לכהן טול טלה זה שהוא שלי או נתנו לכהן לבכורות בנו והראה לו בטלה של חבירו ומסיק דמיד שהוציאו
משתות. תוס' הרא"ש. דאין כח
ביטול מקח איכא (אם הוא
הכהן מרשות בעלים נתחייב הגנב במשיכת הכהן והקשה ר"י התם אמאי חייב הגנב נימא אין שליח לדבר עבירה ותירץ כיון שאין
קנה ביותר משתות). ולא
ב"ד יפה כלל טפי מבשליח
הכהן יודע שהוא בא מגניבה לא שייך למימר דברי מי שומעין ואומר ר"י דהכא מיירי אפי' דנזכר השליח קאמר דמעל בעל הביתנ והשתא
דעלמא. תוס' כתובות ק.
נהירא דא"כ אפילו חזרת
אונאה נימא דלא יחזיר דהא
ז. ואפילו טעה בכל שהוא.
פריך אמאי מעל נימא אין שליח לדבר עבירה דדברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ואע"ג דנזכר השליח מעל בעל הבית
רשב"א. ח. המשלח עצמו.
אין אונאה לקרקעות. ואסיקנא
כדמוכח במעילה (דף כא.) דתני נזכר בעל הבית ולא נזכר שליח השליח מעל נזכרו שניהם חנוני מעל והטעם לפי דמעילה אינו אלא בשוגג
תוס' הרא"ש. ט. לא היה יכול
תמן הלכתא דשליח כאלמנה
כדפרישית לפיכך מעל אותו שלא נזכר ואותו שנזכר מזיד הוא מ"מ
דוקא אם נזכרו שניהם הא אם נזכר השליח לבד בעל הבית מעל ס:
ואפילו בכל שהוא חוזר
לחלק בין מקרקעי למטלטלי
המקח. ומסתברא דהני מילי
דאפי' במקרקעי יש אונאה
מורד
ביתר משתות. שם. י. ועד כאן
היכא דנתאנה לוקח שלקח
לא קאמר רשב"ג מכרן קיים אלא בשתות אבל ביתר משתות לא קאמר. שם. כ. פ' אין אונאה כלל ואפילו ביותר משתות המקח
ביותר משוויו, אבל אם קנה בשוויו ולא לקח ביותר אין המקח חוזר אלא נסתלק המוכר והדין עם השליח לשלם, דאמרינן
קיים ואין לו להחזיר אונאה. ריטב"א. ל. דבמאתים הוי ביטול מקח. תוס' כתובות צח: מ. מעט פחות ממאתן זבן א"נ שוה מאה
פרק גט פשוט [ב"ב קסט, ב] ההיא אתתא דיהבא זוזי לההוא גברא למזבן ארעא אזל זבנה שלא באחריות אתא לקמיה דרב
ומעט יותר. תוס' הרא"ש. נ. דיודע התלמוד דאפי' דנזכר השליח דהוי מזיד דמחייבין ליה לבעה"ב כשעשה שליח שליחותו. שם.
נחמן א"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי א"ל רב נחמן את זבנא מיניה שלא באחריות והדר זבין לה ניהליה באחריות. ואיכא
מאן דמוקים שלא ידע המוכר שהוא קונה לאחר, אבל אם ידע המוכר שהוא קונה לאחר בטל מקח כמ"ש פרק גט פשוט.
ס. דמשמע דוקא נזכרו שניהם הוא דאיכא מעילה גבי חנוני אבל נזכר שליח ולא נזכר בעה"ב לא מעל חנוני דיצא לחולין
במעילת בעה"ב. שם.
בשומא דבי דינא. כדין שומת ב"ד דשתות בטל מקח. בעלויא. שזה נטל הקרקע וזה נטל קרקע אחר ועלו אותם בדמים וטעו
באותם דמים. במשחתא. שחלקו במדה וטעו במדידה. חוזר. אית דמפרשי חוזר האונאה ולא הוי בטול מקח, ואית דמפרשי
חוזר המקח כמו שביארנו בפרק המוכר את הספינה נ). שליח. גבי הקדש הוא שאם נתן מעות לשליח להוציאן וכסבור חולין הם אם עשה השליח מה שאמר לו בעל הבית [בעל הבית] מעל, ואם שנה שליח מעל. חטא. במעילה כתיב [ויקרא ה, טו]
וחטאה בשגגה, ובתרומה כתיב [ויקרא כב, ט] ולא ישאו עליו חטא. מנין. שחייב הנפקד באונסין.