האיש מקדש
פרק שני
קידושין
מג.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
מורד
במלכות הוה דקאמר ליה ואדוני יואב כו'. פי' בקונטרס
ניליף מיניה. ממעילה: מה מכירה. אינה מתקיימת אלא ע"י אחר
לו
א) כתובות לג: ב"ק עא.
א מיי' פ"ב מהל'
עט, ב) [לעיל כד. וש"נ],
גניבה הל"י:
הגנב מוכר והלוקח לוקח: אף טביחה. אפילו טבחה שליח נתחייב
דמורד היה מהא דקאמר אדוני יואב בפני המלך דוד ולא
א
לז
ג) ענין שליח לדבר עבירה
ב מיי' פי"ח מהל'
הגנב בתשלומי ד' וה': או. מכרו לרבות אפילו שליח: תחת השור
נהירא ס) שהרי יואב לא היה מורד במלכות ב ואומר רבינו מאיר אביו
בפ"ק דב"מ י: ב"ק עא.
מעשה
קרבנות
תחת השה. דחד מינייהו יתירה הוא ודרוש לרבות שאם מינה שליח
של ר"ת מה שאמר לו דוד שילך לביתו לאכול ולשתות ע) והוא מיאן
[נא. ] עט, ד) זבחים
הלט"ז:
לח
קח, ה) [זבחים קח:],
ג מיי' פ"ב מהל'
תחתיו לטבוח חייב הגנב: מאי איכא
בדבר כדכתיב כל עבדי אדוני על
ו) [ע' תוס' זבחים קח:
רוצח הלכה ב ג:
למימר. נילף מיניה דיש שליח לדבר
פני השדה חונים ואני אבא אל ביתי
נילף מיניה משום דהוה מעילה טביחה
לט ד מיי' פ"ג מהל'
ד"ה שוגג], ז) [לכאורה
עבירה: הוא ולא שלוחו גרסינן:
לאכול וגו' בתמיה ולא היה לו לסרב
יפלא שהרי שמאי בעצמו
אישות הלט"ו:
ומכירה שני כתובים הבאים כאחד וכל שני
מ ה ו מיי' שם הלט"ז
קאמר הטעם משום שנאמר
ולמ"ד אין מלמדין. ולית לן למילף
וי"מ דהמרד היה שהקדים לומר
כתובים הבאים כאחד אין מלמדין מעילה הא
סמג עשין מח טוש"ע
ואותו הרגת וכו' ומצאתי
אדוני יואב קודם המלך דוד פ):
ממעילה וטביחה דיש שליח לדבר
אה"ע סי' לה סעי' ב:
בפ"י נדחק קצת בזה ליישב
דאמרן טביחה ומכירה מאי היא אמר קרא
שלא
מא ז מיי' פ"ז מהל'
ע"ש], ח) ב"ק נו, ט) שבת
מצינו בכל התורה כולה
עבירה ומסברא אין שליח דאית לן
וטבחו או מכרו מה מכירה ע"י אחר אף
נו, י) צ"ל ועבדי אדוני,
גירושין הלי"ד ופ"ב
א)
א
1
זה נהנה וזה מתחייב.
למימר דיש לו לשמוע דברי הרב והני
כ) [בכת"י נוסף: שמאי],
שם הל"ב סמג עשין מח
טביחה על ידי אחר דבי ר' ישמעאל תנא או
ההוא ההוא מאי דריש בהו: למעוטי
וא"ת והא איכא מעילה שאם אמר
ל) גיטין ה:, מ) [לעיל
טוש"ע שם סי' קמב סעי'
❖
לרבות את השליח דבי חזקיה תנא תחת
מא: וש"נ], נ) [ברש"י
יח:
שנים אוחזין וכו'. שפטורין מחטאת
הגזבר לשליח אכול ככר זה של
שברי"ף: מצטרף השליח
דשחוטי חוץ: ההוא ולא אנוס.
לרבות את השליח הניחא למ"ד שני כתובים
הקדש והשליח לא ידע שהוא של
ב)
להיות עד עם אחר או
הקדש דחייב המשלח ואמאי זה נהנה
דההוא משמע שיהא בהוייתו וביישוב
הבאים כאחד אין מלמדין אלא למ"ד מלמדין
אם שני שלוחים היו וכו'],
מוסף רש"י
ס) [ע' מהרש"א], ע) [ש"ב
דעתו: קסבר שני כתובים הבאים
וזה מתחייב הוא וי"ל דמעילה לא
מאי איכא למימר גלי רחמנא בשחוטי חוץ
יא, ח], פ) [וע"ע תוס'
מה מכירה על ידי
כאחד מלמדים. ויליף ממעילה
מתחייב המשלח ע"י הנאת השליח
אחר. מכירה אי אפשר
2דם יחשב לאיש ההוא דם שפך הוא ולא
שבת נו. ד"ה דאמר ליה],
אלא ע"י הגבהה דשליח דמיד
וטביחה דיש שליח לדבר עבירה
צ) [סנהדרין כט ע"ב וע"ש
אלא ע"י אחר, שהלוקח
שלוחו אשכחן גבי שחוטי חוץ בכל התורה
ג)
תוד"ה כך, ובב"ב קעד ע"ב
לוקחו ממנו (כתובות
דאגבהיה שליח קנייה וההיא שעתא
והני ההוא דריש להו חד למעוטי
❖
תוד"ה אדם עשוי],
לג:). אין מכירה אלא
מנלן דיליף משחוטי חוץ אדיליף משחוטי
חייב משלח אמנם מסופק היה ר"י
שנים אוחזים וחד למעוטי אנוס
בשנים, מוכר ולוקח (ב"ק
חוץ ניליף מהנך הדר כתב רחמנא ונכרת
ולית ליה דרשה דהוא ההוא: מכלל
באומר לשליח הושט ידך לכד של
עא.). תחת. תחת השור,
מצי למכתב ישלם בשור
האיש ההוא אם אינו ענין לגופו תנהו ענין
דת"ק כו'. בתמיה: דינא רבה
שמן ותהנה מן הסיכה או שב על
תורה אור השלם
(כתובות לג:). הוא ולא
ודינא זוטא איכא בינייהו. לשמאי
עורות של הקדש או התחמם בגיזי
לכל התורה כולה ולמ"ד שני כתובים הבאים
1. כִּי ›גְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ
אנוס. דהכי דריש ליה
מיחייב בדינא רבה בעונש גדול
עולה ג והשליח לא ידע דהם של
בת"כ כל ההוא דגבי
שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ
כאחד אין מלמדים הני ההוא ההוא מאי
ונכרת, כשישנו בהווייתו
חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת
ולת"ק לא מיענש כולי האי כהורג
הקדש דהשתא לא עשאו שליח אלא
דריש בהו חד למעוטי שנים שאוחזים
ובדעתו ולא אנוס ולא
ד) ב
הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת
עצמו אלא כגורם: ואדוני יואב.
מן ההנאה אם יתחייב המשלח
שוגג מאליו או מוטעה
שמות כא לז
הַשֶּׂה:
בסכין ושוחטים וחד הוא ה) ולא ו) אנוס
2. וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד
זהו מרד שקראו אדון בפני המלך:
כדאמרינן גבי מעילה ד או דילמא זה
ע"י אחרים (זבחים קח:).
הוא ולא שוגג הוא ולא מוטעה ואידך מהוא
הוא ההוא לא דריש.
לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן
אם ת"ל. דהאי חייב דקאמר שמאי
נהנה וזה מתחייב לא אמרינן ה:
דאורחא דקרא לאישתעי
לַיְיָ לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְיָ דָּם
ההוא ואידך הוא ההוא לא דריש והא
ולא
אמר להם אתם עדי ה"נ דלא
בדיני אדם קאמר ויליף ממעילה
הכי (לעיל טו.). כחרב בני
יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם
דתני האומר לשלוחו צא הרוג את הנפש
עמון. כאותן שהורגים
הוו קידושי. ופשיטא דהוו
וטביחה וקסבר שני כתובים הבאים
ג
שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא
בני עמון שלא מדעתך
מִקֶּרֶב עַמּוֹ: ויקרא יז ד
הוא חייב ושולחיו פטור שמאי הזקן אומר
כאחד כו' אפ"ה מודה הוא באומר
קידושין משמע דלא מצרכי לומר
3. מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר יְיָ
. ואדוני יואב.
(שבת נו.)
כו' הואיל ונהנה שליח זה: שליח
אתם עדיי כי אם בהודאה כדאמר
משום חגי הנביא שולחיו חייב שנא' אותו
לאו אורח ארעא לקבל
לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינָו אֵת
3
עליו מרות אחרים בפני
נעשה עד. בין לקידושין בין ששלח
בסנהדרין (דף כט.) שאם אמר
אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ
הרגת בחרב בני עמון מאי טעמיה דשמאי
❖
ז)
המלך (שם).
בַחֶרֶב וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ
ממון לבעל חובו מצטרף נ) שליח עם
לחבירו אתה חייב לי מנה והודה בפני
הזקן קסבר שני כתובים הבאים כאחד
לְּךָ לְאִשָּׁה וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ
שנים אם לא אמר אחד מהם אתם
עד להיות שנים או אם שניהם
בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן:
מלמדין והוא ההוא לא דריש ואיבעית
שמואל ב יב ט
עדיי יכול לומר לו היום או למחר
שלוחים היו ביחד שניהם מעידים
מוסף תוספות
4. וַיֹּאמֶר אוּרִיָּה אֶל דָּוִד
אימא לעולם דריש ח) ומאי חייב חייב בדיני
בדבר: ה"נ דלא הוו קידושי. הרי
משטה אני בך מיהו אי לא טעין לא
א. דהוה ליה למימר
הָאָרוֹן וְ›שְׂרָאֵל וִיהוּדָה
שמים מכלל דת"ק סבר אפילו מדיני שמים
ראו. וכי אמרינן בסנהדרין (דף כט.)
טענינן ליה אבל עשוי אדם שלא
ועבדך יואב אדוני.
יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת וַאדֹנִי
ריטב"א. ב. בנ"א מה מרד
נמי פטור אלא דינא רבה ודינא זוטא איכא
יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל פְּנֵי
צריך שיאמר אתם עדיי ה"מ בעדי
להשביע עצמו כגון אם הודה הלוה
הוא זה כיון דיואב עצמו
הַשָּׂדֶה חֹנִים וַאֲנִי אָבוֹא
הודאה שפעמים שאדם מודה לתובעו
בפני שנים חייב אני לך בלא תביעת
בינייהו ואיבעית אימא שאני התם דגלי
לא היה מורד להחזיק
אֶל בֵּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת
מנה ואומר הדין עמך מפני שרוצה
המלוה טענינן ליה אפי' כי לא טען :
עצמו מלך. תוס' הרא"ש.
צ) ו
וְלִשְׁכַּב עִם אִשְׁתִּי חַיֶּךָ
רחמנא אותו הרגת בחרב בני עמון ואידך
עד כאן לא פליגי אלא כו'. תימה
המהרש"א מביא מת"י נ"א.
וְחֵי נַפְשֶׁךָ אִם אֶעֱשֶׂה אֶת
להשתיקו מעליו עד לאחר זמן ואע"פ
הרי לך כחרב בני עמון מה חרב בני עמון
ט)
ואין נראה דאין זה מורד
הַדָּבָר הַזֶּה:
❖
שאינו חייב לו כלום לפיכך אין השומע
אמאי קאמר עד כאן לא פליגי
דלא בא להמליכו לקרותו
שמואל ב יא יא
אין אתה נענש עליו אף אוריה החתי אי
מלך. (ועי' תוס' הרא"ש
יכול להעיד בפני הודה עד שיאמר
כי נמי פליגי מי לא פריך שפיר
אתה נענש עליו מאי טעמא מורד במלכות
ונראה שזה קושיא הראשונה
אתם עדי אבל בעלמא לא: אלומי
ממילתיה דב"ה וי"ל היינו טעמא
שלו). ג. או לירד בתוך
הוה דקאמר ליה ואדוני יואב וכל עבדי
תוס' ר"י הזקן
י)
אלמוה למילתא. דעדות כשעשה
דלא רצה למיפרך מב"ה דהוה מצי
4
מים של הקדש לרחוץ
אדוני על פני השדה חונים אמר רבא את"ל
בהם. תוס' הרא"ש.
הדבר ע"י השליח: הוא דאמר.
טביחה ומכירה. שאם
לשנויי איפוך כדמשני בסמוך:
ד. דהחיוב הוי בשביל
גנב וצוה לשוחטו או
רב: שליח ועד אחד. יכולין להעיד
סבר שמאי שני כתובים הבאים כאחד
וכן שנתן לו רשות להפסיד
למכרו נתחייב בארבעה
על הדבר: איפוך. דב"ה לב"ש:
מלמדין והוא ההוא לא דריש מודה באומר לשלוחו צא בעול את הערוה
ההקדש ומעל בכך
וחמשה. שליח. המקדש
כ)
המשלח אפי' אין באותו
אשה לאחר מצטרף (עמו)
מתני איפכא. לפלוגתא דאמוראי:
ואכול את החלב שהוא חייב ושולחיו פטור שלא מצינו בכל התורה כולה זה
רחיצה וסיכה עדיין הנאה
[עם עד אחר] לעדות
והלכתא שליח נעשה עד גרסי': הן הן
נהנה וזה מתחייב: איתמר רב אמר שליח נעשה עד דבי רבי שילא אמרי
לשליח ושוב אין מעילה
הקדושין. הכי נמי דלא
עדיו. דשליח נעשה עד: וכן בגרושין.
בהנאת השליח שכבר יצא
הוו קדושי. מה ענין אתם
אין שליח נעשה עד מ"ט דבי רבי שילא אילימא משום דלא א"ל הוי לי עד
לחולין במעילת המשלח.
עדי [לכאן] דכי בעינן
אם שלח גט לאשתו ע"י שנים:
תוס' טוך. ה. דלא מרבינן
אתם עדי הני מילי שתבע
וכן אלא מעתה קידש אשה בפני שנים ולא אמר להם אתם עדיי ה"נ דלא הוו
שליחות במעילה אלא
לו מנה לי בידך והלה
קידושי אלא רב אמר שליח נעשה עד אלומי קא מאלימנא למילתיה דבי רבי שילא אמרי אין שליח
ל)
כעין שליחות דתרומה
אומר הן, שפעמים משיב
שאין לתורם שום הנאה
כך להשתיקו ומשטה הוא
נעשה עד כיון דאמר מר מ) ד שלוחו של אדם כמותו הוה ליה כגופיה מיתיבי אמר לשלשה צאו וקדשו
אבל היכא דנהנה השליח
בו, אבל כי אמר אתם עדי
לי האשה אחד שליח ושנים עדים דברי ב"ש וב"ה אומרים כולם שלוחין הן ואין שליח נעשה עד עד
כה"ג לא נתרבה שליחות
לא מצי טעין הכי, אבל
למעילה. תוס' הרא"ש.
הכא הואיל וראה המעשה
כאן לא פליגי אלא בשלשה אבל בשנים דברי הכל לא הוא דאמר כי האי תנא דתניא רבי נתן אומר בית
ו. ובר"ן כתוב: אבל אלו
שנתן לה הקדושין מה
שמאי אומרים שליח ועד אחד וב"ה אומרים שליח ושני עדים ורב כבית שמאי איפוך ורב אחא בריה דרבא
שראו עיקר המעשה למה
תועלת באמרו אתם עדי.
להם למימר אתם עידי.
אלומי למילתיה. דעדות
מתני איפכא רב אמר אין שליח נעשה עד דבי ר' שילא אמרי שליח נעשה עד ה והילכתא שליח נעשה עד
כשעושה הדבר על ידי
אמר רבא אמר
רב נחמן אמר
לשנים צאו וקדשו לי
את האשה
הן הן שלוחיו הן הן עדיו
וכן בגירושין
העדים.
ו
ז
וכן