האיש מקדש פרק
שני קידושין
מד.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
במאמר
דבע"כ ורבי היא. וא"ת א"כ מאי
קטנה. שהיא שומרת יבם מן האירוסין דעדיין רשות אביה עליה
קאמר קטנה אין
מח א ב מיי' פ"ב מהל'
א) רש"ל מ"ז, ב) [בכת"י:
והרי], ג) יבמות יט:,
יבום הל"א סמג עשין
כל זמן שלא השיאה: והנערה בין מדעת אביה וכו'. אלמא היכא
עושין בה מאמר אלא מדעת אביה והנערה מדעתה
ד) לעיל מא., ה) לקמן מו.,
נא טוש"ע אה"ע סי' קסו
דמפקעת עצמה מרשות אב קיימי נמי רבנן במילתייהו: קידושין
ומדעת אביה ואי כרבי הא לא בעינן לא דעתה ולא דעת אביה
ו) [לקמן מו. שבועות לו:
סעיף ג:
דמדעתה. דבעינן דעת ל) המקנה: אביה ולא היא. שהתורה זיכתה
מט ג מיי' פ"ז מהל'
וי"ל דהכי קאמר
צריך להודיע לה או לאביה ואח"כ יקדשנה בעל
נדרים סו. פז:], ז) שבועות
לח. ע"ש, ח) [בכת"י: רבי
כרחה : מאי שנא מאמר.
שבועות הל"י סמג
לו אבל גירושין שישנה בעל כרחה
פירו' אמאי
א
❖
אליעזר אומר. וכ"ה לפנינו
לאוין רמח:
בין היא בין אביה דמה לנו לדעתו
מחלק מאמר מגירושין אי משום
קטנה מן האירוסין אין עושים בה
מאמר
א
בשבועות. אולם בדפו"ר
כי מקבל ליה איהו נמי על כרחיה
דמאמר בע"כ גירושין נמי בע"כ
ודפו"ז: ר' אלעזר אומר],
אלא מדעת אביה והנערה בין מדעת עצמה
ט) [בכת"י: חבור חבורתא.
נינהו: רבי יהודה אומר שבועה לעזי רש"י
הוא: ורבי היא. דאמר מאמר
בין מדעת אביה (מה שאין כן בקידושין)
וכ"ה בראשונים, וכעי"ז
א)
לא לך לא לך חייב על כל אחת.
תופס ביבמה בעל כרחה אם זרק
בדפו"ר], י) [לעיל ה
גרוא"ה. עגור.
אלא אי איתמר הכי איתמר אמר רבי יוסי
❖
ע"א], כ) [בכת"י: הוה],
לה כסף ואמר לה הרי את מקודשת
כך גירסת הקונט' ופי' דבענין זה
פריזר"א [פרי"ט]. מטוגן.
בר' חנינא מאי טעמיה דר' יוחנן אליבא
ל) [לעיל ט ע"ב, ע"ש,
לי: רבי אמר קנה. כשאר מאמר
הוי פרטא ב אבל אמר שבועה לא לך
וע' היטב רש"י יבמות יט:
דרבנן קידושין דמדעתה אביה ולא היא
להיות צריכה גט למאמר זה אם בא
ולא לך כללא הוי ואינו חייב אלא
ד"ה קדושין], מ) [יבמות
מוסף רש"י
גירושין דבעל כרחה בין היא בין אביה הרי
נ ע"א], נ) [דברים
לחלוץ לה מ): ביאה דיבמה. קניא לה
אחת דוי"ו מוסיף על ענין ראשון ר)
ב)
מה ביאה דיבמה בעל
כה, ה. וע"ע לעיל יד
מאמר דמדעתה וקתני בין היא ובין אביה
בעל כרחה דנפקא לן מויבמהנ) בפ"ק
ור"ת גורס איפכא דאדרבה כשאומר
ע"א], ס) [נדצ"ל: דאפילו],
כרחה. אמרינן (יבמות
דיבמות (דף ח:): וה"נ מסתברא.
ולא לך ולא לך משמע שהוא נשבע
ע) [עיין רש"ש], פ) [צ"ל
התם במאמר דבעל כרחה ורבי היא
ח:). ויבמה בעל כרחה,
לא. (רש"ל)], צ) ["ופרטו"
דאם בא עליה אפילו
דהא דקתני גבי מאמר בין היא בין
לכל אחד אבל כשאומר לא לך לא
דתניא העושה מאמר ביבמתו שלא מדעתה
ג)
ליתא בדפו"ר והס"ד.
באונס קנאה (שם יט:).
אביה במאמר על כרחה קאי אבל
לך אינו חייב אלא אחת:
מה קידושין דמדעתה.
רבי אומר קנה וחכ"א בלא קנה מאי טעמיה
ומתה"ד פרט שבועה
צווח
ר"ל ויצאה והיתה. ואע"ג
בשאר קידושין אביה ולא היא כר'
שאין וכו'. ועיין רש"ל
והלכה והיתה לאיש אחר
דרבי גמר מביאה דיבמה מה ביאה דיבמה
ומהרש"א], ק) [ירמיה ח],
מדעתה משמע (שם).
יוחנן: מדקתני סיפא. בההיא
דאפילו ר"ל לא מקיש הויה
❖
ר) [יבמות ט ע"א],
כשהיא נערה. וכ"ש
בעל כרחה אף הכא נמי בע"כ ורבנן סברי
והנערה בין מדעת אביה בין מדעת
ליציאה שהרי בקטנה היא מתגרשת
כשהיא קטנה אם קבל
ילפינן מקידושין מה קידושין דמדעתה אף
עצמה מה שאין כן בקידושין: ההיא
אף ע"י עצמה לרבנן אם יש לה
קדושין מקודשת (לעיל
מא.). מאן תנא התקדשי
ה"נ דמדעתה במאי קמיפלגי רבי סבר מילי
ר' יהודה היא. וא"ת במאמר מ"ט
דעת לשמור גיטה ואינה מתקדשת
תורה אור השלם
התקדשי. הוא דהוי
מודה ומ"ש מאמר מגירושין הרי
על ידי עצמהג מ"מ יש לנו להשוותם
דיבמה מיבמה הוה ליה למילף ורבנן סברי
1. וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה
פרטא אבל בזו ובזו לאו
שניהם על כרחה לקמיה פריך לה
בכל מה שנוכל מלשון ויצאה והיתה
פרטא הוא (לקמן מו.). עד
וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר:
קידושין מקידושין הוה ליה למילף ה"נ
❖
שיאמר שבועה לכל
דברים כד ב
ומשני שכן זקוקה ועומדת: מה שאין
א"כ אין לנו לחלק בין קידושין
מסתברא כדקא מתרץ רבי יוחנן מדקתני
אחד ואחד. עד שיאמר
כן בגירושין מיבעי ליה. ס) ואפילו
לגירושין בנערה דנהי נמי דמחלקין
לכל אחד ואחד שבועה לא
סיפא מה שאין כן בקידושין אלא נימא
בגירושין דאיתנהו בעל כרחה
פליג
גבי קטנה היינו משום שאין לה יד
לך ונמצא בכולן לשקר, אבל
מוסף תוספות
תיהוי תיובתא דר"ל אמר לך ר"ל הא מני
אמר שבועה לא לך ולא לך
ר' יהודה נמי ואמר אין שתי
ידים
לקבל קידושין אבל לקבל גיטה יש לה
אינו חייב אלא אחת (נדרים
שייך לעמוד קודם
רבי יהודה היא דאמר אין שתי ידים זוכות
❖
זוכות כאחת: מ"ש מאמר. כיון
יד כיון שנשאת:
סו. וכעי"ז שם פז:).
א. [ד]נוגעין בעדותן הן
כמין ימא לטיגני. פי' בקונטרס
כאחת אי רבי יהודה מה שאין כן בקידושין
דבגירושין פליג דאיתנייהו
בעל
ואינן עדים ואין האשה
מקודשת על פיהם ואינה
מה שאין כן בגירושין מיבעי ליה אין ה"נ
כרחה ומ"ש מאמר דמודה בה:
לא היתה שהות שכחה בנתים
צריכה גט דהוו להו
תוס' ר"י הזקן
הואיל וזקוקה ועומדת. לפיכך תופס
כמו שולה דגים מן הים והמחבת
איידי דתנא מאמר דדמי לקידושין תנא נמי
קדושין בלא עדים ואפילו
שניהם מודים אינן קדושין
מאי טעמא דר' יוחנן.
בה בכל דהו: השתא דאתית להכי.
נתונה על האור לתתן בתוכה בשמן
מה שאין כן בקידושין ורבי יהודה מאי שנא
כלל וכו'. תוס' ריד.
דמשוי חלוק לרבנן בין
דתלית טעמא משום דזקוקה ועומדת
לטגנן ור"ח פירש דשני מקומות
מאמר הואיל וזקוקה ועומדת השתא דאתית
ב. דלמא בטענה זו הושוו
קדושין לגיטין. דמדעתה.
לרבי יוחנן נמי לטעמיה קמא דיהיב
הם וקרובים זה לזה כלומר אין
שניהם בטענה אחרת לא
דדעת האשה בעינן. אביה
להכי ר' יוחנן נמי לא תיקשי לך מעיקרא
יהיו שניהם משווין לדעת
ולא היא. שנערה שיש
רבי ע)יוחנן למלתייהו דרבנן דגירושין
אדם משקר כה"ג דכיון דמקום קרוב
אחת. שטמ"ק כתובות יט
לה אב תלויה מכל
שאני מאמר הואיל וזקוקה ועומדת תנן
מכנסת עצמה לרשות אביה וקידושין
הוא סבר אי משקרנא אתי אינש
ע"ב. ג. דלית לה יד
וכל בדעת אביה. בעל
האיש מקדש את בתו כשהיא נערה בו
מפקעת עצמה ואותיבנא ממאמר
אחרינא ומכחישני הילכך לא משקר:
ד)
בעלמא ולא שליחות.
כרחה. בעל מגרשה מה
ריטב"א וע"ש. ד. וטעמא
צורך לדעת האב אע"פ
ובשלוחו בו ובשלוחו אין בה ובשלוחה לא
דמפקעת עצמה לא תיקשי דאיכא
קטנה
דמילתא דכיון דנערה נמי
שיש לה אב. מאמר.
לשנויי נמי שאני מאמר הואיל וזקוקה
תיובתא דר"ל אמר לך ר"ל הא נמי רבי יהודה היא ומי מצית
ברשות אביה היא ואעפ"כ
חכמים תקנו שיקדש
ועומדת: בה ובשלוחה לא. אלמא
היא עצמה מקבלת גיטה
אדם יבמתו בכסף ואותן
מוקמת לה כרבי יהודה והקתני סיפא
האומר לאשה התקדשי לי
ה)
אף קטנה י"ל כל שיש בה
קדושין נקראין מאמר,
נערה שיש לה אב לא מקדשה עצמה
בתמרה זו התקדשי לי בזו ואמרינן מאן תנא התקדשי התקדשי ואמר
דעת דמציא זכיא לנפשה.
וקס"ד דרבנן דרבי תנו לה
וקס"ד דברי הכל היא: התקדשי לי
ר"ן וע"ע בתוס' רי"ד. והא
דבעו מדעתה. ושאני דרבי
רבה ר"ש היא ו) דאמר עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד וכי תימא כולה
כו'. אם יש באחת מהן שוה פרוטה
דאמר ר"ל כמחלוקת
היא דאמר בעל כרחה
ר' יהודה ובפרטי סבר לה כר"ש ומי סבר לה והתניא זה הכלל כלל אינו
בגרושין כך מחלוקת
מצי למעבד מאמר. כדקא
ז)
מקודשת ואם לאו אין מצטרפין לש"פ
בקדושין לענין נערה
מתרץ ר' יוחנן. דרבנן
חייב אלא אחת פרט חייב על כל אחת ואחת דברי ר"מ רבי יהודה אומר
דכיון דאמר בכל חדא התקדשי כל
ששנויה
במשנתינו
מודו בקדושין אביה ולא
שבועה לא לך לא לך לא לך חייב על כל אחת ואחת רא"א לא לך לא לך
חדא הוו קידושין באפי נפשייהו: מאן
בפירוש קאמר דאילו
היא. מאי שנא מאמר. בין
ג
ח)
בקטנה מודו כולהו
היא בין אביה מקדושין
תנא. דבעינן התקדשי התקדשי ואי
לא לך ולא לך שבועה חייב על כל אחת ואחת ר' שמעון אומר לעולם אינו
דקדושין אביה ולא היא.
דעלמא. זקוקה. מחמת
לא אמר התקדשי לכל חדא אלא
חייב עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד אלא כולה ר' שמעון היא ובשליחות
רמב"ן ועי' תוס' לקמן מד.
קדושי אחיו. לר' יוחנן.
ד"ה צווח. ה. והורה כך
לעיל לא תקשי והרי
התקדשי לי בזו ובזו הוו מצטרפי
סבר לה כרבי יהודה ר' אסי לא על לבי מדרשא אשכחיה לרבי זירא אמר
הלכה למעשה. תוס' גיטין
מאמר דמדעתה, דאה"נ
לפרוטה: ר"ש היא דאמר. גבי חמשה
סד: ד"ה וכל. ו. שנגררת
ליה מאי אמור האידנא בי מדרשא אמר ליה אף אנא לא עייל ר'
דרבנן תנו לה ואמרי
תובעין אותו תן לנו פקדון שיש
אחר כל אחד ונוהגים בה
דמאמר ליתיה בעל כרחה
אבין הוא דעייל ואמר חברותא כולה כר' יוחנן וצווח ריש לקיש כי
ט)
מנהג הפקר. תוס' יבמות
ואפילו הכי אמרי בין היא
בידך ואמר שבועה שאין לך בידי
קיג ע"ב. ז. כלומר אינה
בין אביה, דשאני מאמר
כרוכיא 1 ויצאה והיתה י) וליכא דאשגח ביה אמר ליה רבי אבין בר סמכא
לא לך פ)ולא לך אינו חייב אלא אחת
מגורשת ואסורה אפי'
משאר קדושין הואיל
הוא אמר ליה אין כמין ימא לטיגני הוא אמר רב נחמן בר יצחק אנא
עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד:
כ)
בדיעבד. רמב"ן. ח. וכגון
וזקוקה ועומדת. חבורתא.
שהיא קטנה או נערה.
נאספו כל בני הישיבה
לא רבי אבין ברבי חייא ולא רבי אבין בר כהנא אלא רבי אבין
סתם
ובפרטי סבר לה כר"ש. דלא
חשיב
תוס' הרא"ש. ט. ולפי"ז
ואמרו כר' יוחנן דאמר
פרטא עד שיאמר לכל אחד ואחד
למאי נפקא מינה למירמא דידיה אדידיה: בעא מיניה רבא מרב
נחמן
לא מתוקמא הך סיפא
דלרבנן מודו דקדושין
שבועה: כלל אינו חייב אלא אחת.
דכל שאינה יודעת וכו'
אביה ולא היא. כרוכיא.
ביש לה אב כר' יהודה
גרווא"ה בלע"ז. ויצאה
ובשבועות מפרש איזהו כללו של ר"מ צ) ופרטו: שבועה. שאין לך בידי ולא לך ולא לך ולא לך: חייב. אשם גזילות: לא
לך לא
אלא כרבנן דלר' יהודה
והיתה. ודינם שוה ולא
לך. דוקא בלא וי"ו אבל ולא לך ולא לך כללא הוי: לא לך ולא
לך שבועה. דבעינן
שבועה באחרונה אבל אם
הזכיר
מאי איריא אינה יודעת
השגיחו בדברו, דעל
שבועה תחלה לא שדינן אכולהו וכללא הוי: אלא. מתני' דהתקדשי התקדשי ר"ש היא: ובשליחות סבר לה כרבי יהודה. דאביה
לשמור את גיטה דאינה
כרחיך לא (השגיחו)
מתגרשת ע"י עצמה אפי'
איתקוש לגבי האי מילתא
ולא היא: אנא נמי לא הואי בי מדרשא אבל רבי אבין הוה בבי מדרשא. והוא אמר לי לאחר שיצא שחברו כל חבורות
יודעת לשמור אינה
דהא גרושיה בעל כרחה,
של בית המדרש ונמנו וגמרו כרבי יוחנן דבקידושין אביה ולא היא: כי כרוכיא. תרגום של עגור ק). גרוא"ה בלע"ז: ויצאה
מתגרשת ע"י עצמה אבל
ומשום הכי אמור רבנן
באין לה אב מיתוקמא
בין היא בין אביה דמה
והיתה. כך היה צועק הא כתיב ויצאה והיתה הויה כיציאה מה גירושין בין היא בין אביה אף קידושין בין היא בין אביה: אמר
שפיר כר' יהודה. תוס'
לנו בזה לדעת האב
ליה ואבין בר סמכא הוא. בלשון שאילה קאמר ליה ובקי אתה ברבי אבין זה שיש לסמוך על דבריו שמדקדק בשמועתו שאינו משכח: כמין
גיטין סד: ד"ה וכל ועי'
הרי בעל כרחו מגרשה,
ימא לטגני. לא היתה לו שהות שכחה בנתים שכשיצא מבית המדרש אמרה לי מיד כשולה דג מן הים והמחבת נתונה על האור
מהרש"א ותוס' הרא"ש.
אבל קדושיה אינם אלא
ע"כ מעמוד קודם.
מדעתה הילכך אביה ולא
לתתו בתוכו בשמן לטגנו. טגני פריזר"א בלע"ז: אנא לא ר' אבין
ברבי חייא. בשמועה זו של ר' אבין לא שמעתי איזה אבין הוא:
א. וכעין זה בפ"ק (יט.)
היא, שהרי מה שצריך
נערה דעתה כל זמן שהיא נערה
אין יעוד אלא מדעת
דמפרש שצריך להודיעה. תוס' טוך. עי' לעיל דף ה. תוס' ד"ה שכן. ב. שאע"פ שלא הזכיר אלא שבועה אחת כיון דאמר לא
הכל תלוי בדעת האב ודעתה אינו כלום. אי נמי לא ס"ל שיהא כלל בכל מקום דאיתקש יציאה להוייה אלא היכא דאיתמר
לך לא לך שבועות חלוקות הן דשבועה דאמר מעיקרא קיימא אכל חד מינייהו כאילו פירש. ריטב"א. ג. דלא עדיפא משאין
איתמר והיכא דלא איתמר לא איתמר.
לה אב דלאו בת קדושין היא אלא מדרבנן. תוס' טוך לעיל מג: