מד:
האיש מקדש פרק שני קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
קטנה
שנתקדשה שלא לדעת אביה. ונראה דה"ה בנערה איכא
נערה. לרבנן דאמרי מקבלת את גיטה מהו שתעשה אחר שליח לקבל
נ א מיי' פ"ה מהל'
א) [בדפו"ר: משוי', ונדצ"ל
משוית], ב) גיטין עח,
גירושין הלי"ז סמג
את גיטה בחיי אביה: כיד אביה כו'. הא דאמרי רבנן דהיא עצמה
חידוש לר"ל אליבא דר' יהודה ולר' יוחנן אליבא דכ"ע והא
א
ג) [צ"ל אינה. יעב"ץ],
עשין נ טוש"ע אה"ע סי'
דנקיט קטנה משום דבנערה לא שייך למימר צריכה מיאון דאין מיאון
מקבלתי) מאי סבירא להו ליד אביה מדמו לה או לחצר אביה מדמו לה:
ד) גיטין סה, ה) [חולין
קלט סעי' יז:
ומי מספקא ליה לרבא. שיהא
נא ב מיי' שם פ"ב הלי"ח
על אדם בן דעת תורת חצר כשהוא
בנערה כדאמר (נדה ד' נב.) עד מתי הבת ממאנת עד שתביא ב' שערותב:
קיא:], ו) [בכת"י:
מאן דמתני הא. פי' בקונטרס
סמג שם טוש"ע
בקידושיה, וכן בסמוך],
ניעור: ישן והיא משמרתו הרי זה
ז) יבמות ב:, ח) לעיל
אה"ע סי' קמא סעי' ב:
גט. דהויא לה חצר המשתמרת
מאן דמתני פלוגתא
נערה מהו שתעשה שליח לקבל גיטה מיד
נב ג מיי' פ"ו מהל'
יח: כ., ט) [צ"ל אליעזר],
לדעתה על ידה: ניעור אינו גט.
דעולא אדשמואל לא מתני אדשמואל
י) [ברש"י שברי"ף נוסף:
גירושין הל"ט סמג
בעלה כיד אביה דמיא או כחצר אביה דמיא
גיטה], כ) [ב"מ עא
שם טוש"ע שם סעי' ג:
האי פי' דפריש בה ר"נ והוא ששידכו
דהויא חצר המשתמרת לדעת העבד
כיד אביה דמיא מה אביה משוי שליח אף
נג ד מיי' פ"ב שם הלי"ח
סוע"ב], ל) [יבמות ח ע"ב],
אלא סבר דאמר שמואל בלא שידכו
עצמו ואינו דומה לחצר גמורה דכי
מ) [ברש"י שברי"ף נוסף:
סמג וטוש"ע שם:
היא נמי א) משוי שליח או דילמא כחצר אביה
נד ה ו מיי' פ"ג מהל'
ומש"ה פליג עלייהו: (ב) איכא דאמרי
אתרבאי חצירה משום דסתם חצר
ולכך הצריכוה מיאון דאז
דמיא ועד דמטיא גיטא לידה לא מיגרשה
אישות הלי"ג סמג
רואים שמספק הצריכוה
אמר עולא אפי' מיאון אינה צריכה
משתמרת על פי הבעלים שגדרה
גט], נ) [ברש"י שברי"ף:
עשין כח טוש"ע אה"ע סי'
ומי מספקא ליה לרבא הא ב) והאמר רבא
סביב ופותח ונועל: אינו גט עד
פירש בקונטרס ואפי' שידכוג וזה דחקו
כששידך אותה אביה לזה
לז סעי' יא:
נה ז מיי' פ"ו מהל' יבום
כתב גט ונתנו ביד עבדה ישן ומשמרתו ה"ז
קודם שקיבלה קידושיה
שיגיע גט לידה. דאין שליחות לקטן
לפרש כן דאי בלא שידכו דוקא
כ)
א
דאיכא וכו'], ס) רש"ל
הל' כא סמג עשין צא
גט ניעור אינו גט ניעור אמאי אינו גט דהויא
מאי איכא בין איכא דאמרי ללישנא
הילכך המביאו לה יהא שלוחו של
מ"ז, ע) [צ"ל דכשמת
צב טוש"ע אה"ע סי' קעג
❖
בעל להולכה ויתננו לה: אם אמר לו
קמא וקשה דאין זו סברא לומר שתהא
לה חצר משתמרת שלא לדעתה ואי ס"ד
סעי' ז:
ונפלה וכו' היתה לא
פטרה וכו'. [רש"ש, ועי'
אביה. של קטנה: אם רצה הבעל
חלוקה כל כך דהא לעיל פריך גמרא
כחצר אביה דמיא כי מטא גיטה לידה נמי לא
רש"ל], פ) [יבמות קיב
לחזור בו. משנמסרו לו: לא יחזור.
אע"ג דשידכו אלמא סבירא לגמרא
סוע"ב], צ) [שמות כא,
תיגרש דהויא לה חצר המשתמרת שלא
מוסף רש"י
שהדבר פשוט הוא דבשידכו צריך
דשליח לקבלה הויא הוא ומשבא גט
ז], ק) [בדפו"ר: ולהך.
לדעת אביה אלא לעולם פשיטא ליה דכי יד
וכצ"ל], ר) [עיין מהרש"א],
ישן ומשמרתו הרי
מיאון והכא ללישנא דאיכא דאמרי
לידו נתגרשה ואפילו נשרף הגט
ש) [נדצ"ל ומש"ה תני
זה גט. דהוי חצרה
אביה דמיא והכי קמיבעיא ליה מי אלימא
מיד: במה דברים אמורים. דקטנה
אמרי' דלא צריך לכך נראה (ג) לפרש
❖
המשתמרת לדעתה הואיל
הכא],
כיד אביה לשויה איהי שליח או לא א"ל אין
דלעולא לא מיירי אלא דוקא בלא
לא שייך בה שליחות כשאין לה אב
ב ג)
והוא ישן אינו משתמר
אלא על ידה, ניעור
עושה שליח איתיביה קטנה שאמרה
שידכו ויש חילוק בין איכא דאמרי
אבל יש לה אב ואמר ליה אביה כו'
ד) ג
אינו גט, שהעבד משמר
הגהות הב"ח
ללישנא קמא דלישנא קמא פליג
כלומר אבל יש לה אב שייך בה
התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה
את עצמו ואת מה
(א) גמ' סיפא אם אמר לו
אדרב ושמואל כדפירש בקונטרס
שליחות ע"פ אביה אפי' נערה שאם
שבידו והויא לה חצרה
הא נערה ה"ז גט הכא במאי עסקינן בשאין
אביה: (ב) תוס' ד"ה מאן
המשתמרת שלא לדעתה
דמאן דמתני פלוגתא דעולא אדרב
אמר לו אביה בין של קטנה בין של
לה אב הא מדקתני סיפא אם אמר אביה
. דברים בגו.
הד"א עם ד"ה איכא וכו':
ד
(א)
(גיטין עח.)
ושמואל כו' ק)ולכך איכא דאמרי דכ"ע
נערה התקבל לבתי כו'. ומהשתא לא
(ג) בא"ד לכך נראה לר"י
יש כאן דברים מוסתרים
צא וקבל גט לבתי אם רצה בעל לחזור בו לא
❖
סבירא דלא פליג אדשמואל ומילתא
תקשי דיוקא דרישא דהא בשאין לה
בדבר זה וצריך לתת לב
לפרש:
יחזור מכלל דרישא בדיש לה אב עסקינן
(כתובות קיא.). האלהים.
אב קאי: קטנה שנתקדשה שלא
באפי נפשיה איתמר בלא שידכו
בשבועה (ב"מ טז.). אבא
חסורי מיחסרא והכי קתני קטנה שאמרה
לדעת אביה. לא אמר לה אביה
ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא
בר אבא. אבוה דשמואל
תוס' ר"י הזקן
פליגי: אלא דקידשה נפשה וקתני
התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה
הוה וחסיד גדול היה
לקבלם ולא ידע ובקטנה הכל מודים
(חולין קיא:). או שנמצאו
נערה. שיש לה אב. לרבנן
דבעיא מיאון. ותיובתא ר)דעולא דאמר
הא נערה ה"ז גט במה דברים אמורים כשאין
שאין קידושיה קידושין שלא לדעתו:
אילונית. שמקחו מקח
קא בעי דאמרי בין היא
צריכה גט וצריכה מיאון. כדאמר
אפילו מיאון אינה צריכה וא"ת לשמואל
לה אב אבל יש לה אב ואמר אביה צא וקבל
טעות ולא הויא אשת
בין אביה מקבלין גיטה.
אחיו וכשמת אחיו הרי
איתיביה קטנה וכו' עד
טעמא לקמיה: אמר קרנא דברים
מי ניחא והא איהו דאמר דבעיא גט
לבתי גיטה ורוצה בעל לחזור לא יחזור:
היא כמו שאינו אשתו
שיגיע גט לידה. בתורת
בגו. כך אמר קרנא יש דברים בתוך
בהדי מיאון והכא קאמר או מיאנו
ומתייבמת צרתה (יבמות
איתמר קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה
שליחות הבעל, וקסבר
דמשמע דלא בעיא גט וי"ל בשלמא
דבר זה כלומר יש תשובה ותימה
ב:). אין מוכרה. לבתו,
האי מקשה דמיירי בשיש
אמר שמואל צריכה גט וצריכה מיאון אמר
לקרובים. שהיא אסורה
לה אב ואפילו בקטנה
בדברי שמואל: אמרו ליה. בני בית
לשמואל לא ק"ל מידי דאיכא למימר
עליהם לייעד דבעינן אשר
סברי רבנן דבין היא
קרנא דברים בגו אם גט למה מיאון אם
המדרש לקרנא: הא מר עוקבא
דלעיל מיירי בשידך והכא מיירי
לו יעדה (לעיל יח:).
בין אביה מקבלין גיטה,
מיאון למה גט אמרו ליה הא מר עוקבא ובי
ובית דינו בכפרי. שם מקום סמוך
בדלא שידך ולהכי לא מצריך אלא
מוכרה לקרובים. אף
והאי דקא מפלגי בנערה
על גב שאין כאן יעוד
להודיעך כחו דר' יהודה
דיניה בכפרי אפכוה שדרוה לקמיה דרב אמר
מיאון אלא לעולא קשה דאי מיירי
לנו אם נהרדעא ששמואל שם רחוק
שאין קדושין תופסין בה
דאפילו בנערה אביה ולא
בשידך גט ומיאון בעי לפי' ר"י
ממנו בא ונשאל למר עוקבא והוא
להו האלהים צריכה גט וצריכה מיאון וחס
(לעיל כ.). ולא בעינן יעוד
ה)
היא. בשאין לה אב.
ללישנא דאיכא דאמרי ולפי' הקונטרס
היה אב ב"ד בימי שמואל כדאמר
והיכא דאיתיה אמר קרא
דקטנה שיש לה אב
ליה לזרעיה דאבא בר אבא דנימא הכי וטעמא
❖
דתפיס (לעיל יח:).
דברי הכל אביה ולא
במו"ק (דף טז:): אפכוה ושדרוה
אפי' מיאון לא צריך ואי מיירי
מאי אמר רב אחא בריה דרב איקא צריכה גט
היא, והיינו דקא מפלגי
לקמיה דרב. בשם קרנא צריכה
בדלא שידך אפי' מיאון לא צריך בין
בנערה ולא קטנה, ומשום
שמא נתרצה האב ו) בקידושין צריכה מיאון
לפירוש הקונטרס בין לפי' ר"י:
גט ומיאון ובשם שמואל דברים בגו
הכי ש) הכא טעמא דקטנה
מוסף תוספות
אלא שמא לא נתרצה האב בקידושין ויאמרו אין
שאינה ראויה לעשות
ושדרוה לקמיה דרב לידע אם יודה
שליח הא נערה ה"ז
א. דבנערה נמי איכא
קידושין תופסין באחותה אמר ר"נ והוא
לדברי שמואל שהיה חלוק על הדבר
גט דבת שליחות היא
לספוקי שמא נתרצה או
ששדכו עולא אמר אפילו מיאון אינה צריכה אע"ג דשידכו מאן דמתני הא לא
דנערה היא ואין לה
שמא לא נתרצה ולמ"ד
ומשום דרב אוהבו של שמואל היה
ה
ו
אב. לא יחזור. דמגורשת
לקמן אפי' מיאון אינה
מתני הא איכא דאמרי אמר עולא קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה אפילו
אפכוה אולי יודה לדברי קרנא שאמרו
היא תכף שהגיע הגט
צריכה הוא הדין בנערה.
בשם שמואל: אבא בר אבא. אבוה
מיאון אינה צריכה מתיב רב כהנא וכולן אם מתו או מיאנו או נתגרשו או
תוס' הרא"ש. ב. ואם היתה
ביד השליח. כפרי. שם
ז)ז
מקום והיה קרוב להם
נערה יוצאה בגט לחוד
דשמואל הוה: וצריכה מיאון שמא
שנמצאו איילונית צרותיהן מותרות דקדשה מאן אילימא דקדשה אביה במיאון
ונהרדעא שהוא מקום
דלא שייך לתקן בה מיאון
לא נתרצה האב בקידושיה ויאמרו
סגי לה גט מעליא בעיא אלא לאו דקדשה איהי נפשה וקתני דבעיא מיאון הוא
שמואל היה רחוק מהם.
וכן מצינו בכ"מ גט
כו'. הרואה שהצרכנוה גט סבור
אפכוה. ששמואל אמר
בגדולה מדרבנן ולא
מותיב לה והוא מפרק לה כגון שנעשה לה מעשה יתומה בחיי האב מתיב
דברים בגו וקרנא אמר
חששו שמא יאמרו אין
שנתרצה האב בקידושיה והוה ליה
צריכה גט ומיאון, מפני
קדושין תופסים באחותה,
רב המנונא ח) אין מוכרה לקרובים משום ר' ט) אלעזר אמרו מוכרה לקרובים
גרושתו מעליא ושוב אין קידושין
שרב אוהב שמואל אולי
ובקטנה דשייך בה מיאון
ושוין
תופסין לו באחותה שאחות גרושתו
יודה לדברי קרנא שאמרו
תקנו שתמאן, ושמא
[בשם שמואל. שמא]
בנערה צריכה הכרזה שלא
בכרת דכתיב (ויקרא יח) בחייה כל שבחייה ל) ואי קדיש אחותה אתי לאפוקה בלא מ) גט: והוא ששידכו. הא דאמר צריכה גט כששידך נ)בה
היו קדושין דאוריתא. תוס'
נתרצה. והוו קדושין. אין
לאביה קודם קידושין דאיכא לספוקי שמא נתרצה כששמע והוו להו קידושין למפרע: אפי' מיאון אינה צריכה. שאין מעשה קטנה
הרא"ש. ועי' רמב"ן תוס'
קדושין תופסין. אם חזר
כלום בחיי אביה: ומתמה גמרא אפילו שידכו. אמר עולא דאף מיאון אינה צריכה: ומשני דמתני הא לא מתני הא. מאן דמתני פלוגתא
רי"ד ומהרש"א. ג. נראה לי
וקדש זה האיש אחותה
יאמרו שאינן קדושין כלל
דבהא פליגי דרב ושמואל
דעולא אדשמואל לא מתני אדשמואל האי פירושא דפריש בה ר"נ והוא ששידכו: איכא דאמרי אמר עולא. מילתא באפיה נפשיה הוא
שהרי אחותה גירש בגט
סברי כיון דשידכו יש
מתני לה ולא אדרב ושמואל וסתמא קאמר ליה ולא שנא שידכו ולא שנא לא שידכו: וכולן. ט"ו עריות ששנינו ביבמות שפוטרות
ונמצא שהיא אחות אשתו,
לחוש שמא נתרצה האב
צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום ויליף לה מקרא שהערוה הנופלת ליבום לפני קרוב שהיא עליו בכרת פטורה ופוטרת
משום הכי צריכה למאן
כששמע אמרינן הוברר
להודיע שהקדושין אינן
הדבר דבשעת הקדושין
צרתה וכולן העריות אם מתו קודם שמת הבעל או מיאנו בבעל או נתגרשו ס) (קודם מיאון) ע) דכשמתה ונפלה הצרה לפני היבם לא
קדושין בודאי ואם יקדש
נמי כאילו נתרצה האב
צרת ערוה היתה ולא פטרה ערוה צרותיה ומותרות ליבם וקתני בתו באותן ט"ו וקאמר דאם מיאנה בחיי אחי אביה שהוא
אחותה אינו רשאי לקיימה
בפירוש דמי והוו קידושין
אלא מוציאה בגט דספק
למפרע וכן פי' המורה
בעלה ומת לאחר מיאון צרתה מתייבמת לאביה אלמא יש לנו בתו ממאנת בחיי אביה והיכי דמי: אי דקדשה אביה לאחיו
הוא אם אחותה היתה
והוו להו קדושין למפרע
במיאון סגי לה. בתמיה והלא זיכתה תורה לאב בקידושי בתו: דקדשה איהי נפשה. שלא לדעת אביה: מעשה יתומה בחיי
אשתו אם לאו. דשדיך.
ועולא סבר אע"פ
האב. כגון שהשיאה אביה לאחר ונתארמלה או נתגרשה בקטנותה שהרי היא בחיי אביה כיתומה דכיון שהשיאה אין לאביה רשות בה
דבר עם האב כבר מענין
שנתרצה אביה עכשיו
הזיווג ונתרצה, משום הכי
כששמע מה מועיל זה
ואחרי כן קדשה היא את עצמה לאחי אביה דהני קידושין בעו מיאון שלא היה לה להמתין את דעת אביה ובמיאון סגי להו דאין מעשה
חיישינן כשקדש אחר זמן
הרצון כיון שבשעת קבלת
אין מוכרה. לבתו לקרובים שאין להם
קטנה כלום אלא מדרבנן דתקון נישואין לקטנה שאין לה אב שלא ינהגו בה מנהג הפקר פ):
מרובה שמא נתרצה עתה
הקדושין לא ידע ולא היה
ראויה לייעוד: מוכרה לקרובים. כדילפינן בפ"ק
קידושין בה דבעינן
(לעיל דף יט:) בתו
לאמה צ)
פעמים שאינה נמכרת אלא לאמהות:
דהא נתרצה כבר. ואפילו
רצונו שם וכו' אפי' מיאון
אינה צריכה. תוס' רי"ד.
שדכו. דלא חיישינן שמא
ושוין
נתרצה. ואפילו קדשה
בפני האב. הואיל ולא אמר לה קבלי קדושיך כדלקמן.