האיש מקדש פרק שני קידושין
מה.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
אלא
לאו דקידשה איהי נפשה וקרי לה אלמנה. אלמא בעי גט או
ושוין שמוכרה אלמנה כו'. הואיל ויש לו בה קידושין אע"פ שהן
נו א מיי' פ"ב מהל'
א) [לעיל יח ע"א],
ב) [בכת"י: דקדשה],
איסורי ביאה הל"ט
בעבירה דקידושין תופסין בחייבי לאוין: אילימא דקדשה אביה.
מיאון דאי לאו הכי לא קרי לה אלמנה וקשה לעולא דאמר
ג) [לעיל יח:], ד) לעיל יט.,
סמג לאוין קח טוש"ע
לאותו שנתאלמנה הימנו לפני מכירה זו: בקידושי יעוד. שנתאלמנה
אפי' מיאון לא צריכה וא"ת אמאי לא משני דמיירי כששידכו להכי קרי
ה) יבמות יג. קז., ו) יבמות
אה"ע סי' טו סעי' כו:
נז ב מיי' פ"א מהל' יבום
מקידושי יעוד. וא"ת הלא ע"י אביה באו לה והוה ליה מוכר לאישות
לה אלמנה וי"ל כיון דשידך
היינו כמו שקידשה אביה א וא"כ הדרא
מא., ז) ["לי" ליתא בכת"י],
ח) [בדפו"ר: מתניתא,
הלי"ג סמג עשין נב
ושוב אינו מוכרה לשפחות הא ח)מתני'
קושיא לדוכתיה ומי מצי מזבין לה והא
וכצ"ל], ט) [בדפו"ר
ולאוין קי טוש"ע אה"ע
אליבא דרבי יוסי דאמר מעות
אין אדם מוכר את בתו לשפחות
ושוין שמוכרה אלמנה לכהן גדול גרושה
וברש"י שברי"ף: צריכה
סי' קעד סעי' ג:
נח ג מיי' פ"ג מהל'
הראשונות שמקבל על המכירה לאו
אחר אישות אבל אליבא דשמואל ניחא
אף], י) [בתוס' רי"ד
וחלוצה לכהן הדיוט האי אלמנה היכי דמי
מצטט: והלכך צריכה מיאון.
אישות הלט"ו סמג
לקידושין ניתנו אלא לשפחות ויעוד
דמוקי לה בלא שידכו וקרי לה
אילימא דקדשה אביה מי מצי מזבין לה הא
וברש"י שברי"ף: והרואה
עשין מח טוש"ע אה"ע
שתופס בה מחמת שפוחת פרוטות
אלמנה משום דבעי מיאון אלא לעולא
❖
שמצריכין לה גט יאמר
סימן לה סעי' ג ה:
אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישותא)
פעולה שיש לו עליה הוא בא ולא
קשיא וא"ת ומגרושה לכהן הדיוט נמי
אחות גרושה היא ואין
אלא לאו דקדיש איהי נפשה וקא קרי לה
קידושין תופסין בה],
ב)
ע"י אביה באו לה דלהוי הך מכירה
תיקשי אפי' לרב ושמואל דהיכי
כ) [ברש"י שברי"ף: לרווחא
אלמנה אמר רב עמרם אמר ר' יצחק הכא
מוסף רש"י
ג)
בתרייתא שפחות בתר אישות:
משכחת לה גרושה לכהן הדיוט אי
דמילתא נקטיה], ל) [ברש"י
בקידושי יעוד ואליבא דר' יוסי בר' יהודה
ושוין שמוכרה אלמנה.
שברי"ף: חוששין שמא
איתמר מת. זה שקדשה שלא לדעת
מיירי בשידכו מי מצי מזבן לה הא
נתרצה האב], מ) [יבמות
כשהיא אלמנה לכהן
אביה: ממאנת למאמרו. צריכה
דאמר מעות הראשונות לאו לקידושין
אין אדם מזבן כו' ואי מיירי בלא
ד)
קח ע"א], נ) [נדצ"ל ונשא
גדול. וקידושין תופסין
❖
שידכו הא לא בעיא אלא מיאון והיכי
מיאון עם גט המוטל עליה אם עשה
ניתנו: איתמר מת ונפלה לפני אחיו ליבום
אחיו את אחותה ומת],
לו בה דקידושין תופסין
בחייבי לאוין (לעיל יח:).
קרי לה גרושה הא אינה אסורה
בה מאמר אותו הגט מצריכה להיות
אמר רב הונא אמר רב ממאנת למאמרו
ה)
אין אדם מוכר את
עמו מיאון: ואינה ממאנת לזיקתו.
לכהן וי"ל דלעולם מיירי בלא שידכו
בתו לשפחות אחר
ואינה ממאנת לזיקתו כיצד עשה בה מאמר
מוסף תוספות
ומיירי שכך אירע שלא מיאנה אלא
אבל אם לא עשה בה מאמר דאין
אישות. קיבל קידושין
צריכה גט וצריכה חליצה וצריכה מיאון
וחזרה אליו שנתארמלה
א. דכיון דצריכה גט שמא
גירשה דאמת הוא שנפסלת לכהן
עליה גט אלא חליצה לזיקתו אותה
אין חוזר ומוכרה לשפחות
צריכה גט שמא נתרצה האב בקידושי שני
נתרצה האב הוי כאילו
באותו גט כיתומה שהשיאוה אחיה
חליצה אינה זוקקתה להיות ממאנת
(לעיל יח.). דקדיש איהי
קידשה ושוב אינו מוכרה
צריכה חליצה שמא נתרצה האב בקידושי
ואמה דאם מיאנה לא נפסלה לכהן
עם החליצה והשתא מפרש למילתא
נפשה. שלא ע"י אביה
לשפחות אחר אישות.
ונתארמלה הימנו (לעיל
תוס' הרא"ש. ב. ומשו"ה
ראשון צריכה מיאון שמא לא נתרצה
ואזיל: כיצד עשה בה מאמר.
ואם גרשה פסלה מן הכהונה מ) אבל
יח:). הכא בקידושי
יכול האב למכרה דכיון
דקי"ל ביבמות (דף נ.) דהעושה
ודאי פשיטא דלא בעי אלא מיאון ב:
האב לא בקידושי ראשון ולא בקידושי שני
יעוד. שנתארמלה מקידושי
דהוה סגי לה במיאון לא
צריכה מיאון שמא לא נתרצה
מאמר ביבמתו ובא לפוטרה בלא
יעוד, והאי דהדר מצי
קרינא בה לשפחות אחר
ויאמרו אין קידושין תופסין באחותה לא עשה
לזבונה ולא קרי ליה
אישות. שם. ג. דקטנה מן
לא לראשון ולא לשני.
כניסה צריכה גט למאמרו וחליצה
בה מאמר אינה צריכה אלא חליצה בלבד
לשפחות אחר אישות,
האירוסין אין עושין בה
לזיקתו. וזו שקדשה שלא לדעת אביה
פירש הקונטרס שמא לא נתרצה
אליבא דר' יוסי בר'
מאמר שלא מדעת אביה
מאי אמרת תיבעי נמי מיאון שמא יאמרו אין
יהודה היא דאמר מעות
ט) אף צריכה מיאון עמהם שמא לא
לראשון כדי נסבה דאפילו נתרצה
כדאיתא לעיל [מד.].
קידושין תופסין באחותה הכל יודעים אחות
הראשונות של מקנתה
רשב"א. ד. אלא להכי נקט
נתרצה האב לא בשל ראשון ולא בשל
לראשון ולא נתרצה לשני ג קידושין
לאו לקידושין ניתנו.
[רש"י] נתרצה בראשון
חלוצה דרבנן ו)דאמר ריש לקיש כאן שנה רבי
שני ולא היתה צריכה לא גט ולא חליצה
תופסין באחותה דאחות חלוצתו
וכי מייעד לה, בעבדות
ולא בשני דבכה"ג אפי'
אחות גרושה מדאורייתא אחות חלוצה
שיש לו עליה מייעד לה,
גט מדרבנן לא הוה. תוס'
דרבנן כדאמרינן בסמוך והם יאמרו
והרואה שהצרכנוה גט אומר שהקידושין
א
ב
ואין קידושין אלו ע"י האב,
הרא"ש. ה. והשתא נ"ל
מדברי סופרים הנהו בי תרי דהוו קא שתו
קידושין גמורים הן ואין קידושין
דלא תפסי בה קידושין ויתירו אשת
ג
וגזירת הכתוב היא שיהיו
דדוקא נקט שמא לא
תופסין לו באחותה. וקשיא לי למה לי
איש לעלמא בלא גט ורבינו שמשון
חמרא תותי ציפי בבבל שקל חד מינייהו
קידושין, הילכך הדר מצי
נתרצה בקדושי ראשון
לזבונה (שם). כאן שנה
ומשום הכי בעיא מיאון
שמא לא נתרצה האב בקידושי ראשון
מקוצי אומר דהא נמי כדי נסבה
כסא דחמרא יהב ליה לחבריה אמר
רבי. במשנה זו למדנו רבי
דאי ודאי נתרצה בקדושי
אפילו נתרצה בשל ראשון ובשל שני
דאפילו נתרצה לראשון ולשני איכא
❖
(יבמות מ: מד.).
מיקדשא ז) לי ברתיך לברי אמר רבינא אפילו
ראשון סגי בחליצה
לא נתרצה אין זה גט וכיון דאין כאן
למיחש להא שמא יאמרו אין קידושין
להוכיח דלאו גט גמור
למאן דאמר חיישינן
שמא נתרצה האב
הוא אלא משום דאיכא
גט תפסי קידושין באחותה דקידושין
תופסין באחותה והרי הן תופסין
שמא
למימר שמא לא נתרצה
תוס' ר"י הזקן
תופסין באחות חלוצה כדלקמיה
באחותה מן התורה דאי משום נתרצה
בקדושי ראשון ויטעו
והרואה שהצריכוה גט אומר דגט גמור הוא וקידושין אין תופסין
בקידושי ראשון אחות חלוצה אינה אלא מדרבנן ואי משום מאמר של
לומר שנתרצה בקדושי
מת. זה שקדש קטנה שיש
שני וגט [עיקר] וחליצה
לה אב שלא לדעת האב.
באחותה י) וצריכה מיאון ואומר אני שמא לא נתרצה בקידושי ראשון
שני הא נמי אינו אלא מדרבנן דמאמר ביבמה אינו דאורייתא וא"כ
דרבנן לכך בעיא מיאון.
בקדושי שני. ולא בקדושי
כדי כ) נסבה: הכל יודעים. שאפילו אם חליצה זו חליצה גמורה קידושין
איכא למיחש לשמא יאמרו דאין קידושין תופסין באחותה משום הגט
גליון תוס' טוך. וכע"ז
ראשון ונמצא שקדושי
תופסין באחותה שאחות חלוצה אינה אסורה אלא מדברי סופרים:
ולכך הצריכו מיאון וא"ת א"כ אמאי נקט לא נתרצה כלל ופר"י דלא
בשלנ"ל. א"נ משום דקא
ראשון אינן כלום וקדושי
ד
חייש דלימרו אינשי לא
שני קדושין ומשום הכי
כאן שנה רבי. ביבמות שנינו החולץ ליבמתו ונשא אחיו את אחותה
מיבעיא קאמר לא מיבעיא נתרצה לראשון דבעי מיאון לפי דכיון
נתרצה בקידושי ראשון
צריך גט. בקדושי ראשון.
ומת חולצת ולא מתיבמת המגרש אשתו ונשא אחיו את אחותה ומת
דנתרצה לראשון מעתה בין נתרצה לשני בין לא נתרצה איכא למיחש
ובקדושי שני נתרצה וכו'.
והויא זקוקה ולא אכפת
הרי זו פטורה דהויא לה אחות גרושתו שהיא ערוה לו בחייה ועל
לשמא יאמרו אין קידושין תופסין משום הגט ופשיטא דתופסין דאי
לן אם נתרצה במאמר
שני אם לאו. אין
משנה זו אמר ריש לקיש כאן שנה לנו רבי ממשנה זו אנו למדים
לא נתרצה לשני אינה אלא אחות חלוצתו ואחות חלוצתו דרבנן ואפי'
קדושין תופסין. שהרי
דאחות גרושה הויא ערוה מן התורה אבל אחות חלוצה אינה אלא
נתרצה לשני נמי אין המאמר שעשה השני אלא מדרבנן אלא אפי'
אחותה גירש בגט ונמצא
מדברי סופרים: תותי ציפי. תחת אילני צפצפה שהוא מין ערבה.
שזאת אחות גרושתו והיא
אמרת לא נתרצה לראשון דאז אם נתרצה לשני אין קידושין תופסין
ערוה עליו מן התורה.
לשון אחר מחצלות נתונות ע"ג זיזין הבולטין ברה"ר לשבת תחתיהן
באחותה שהרי קידושי שני הוו קידושין גמורין אפ"ה איכא למיחש
אחות חלוצתו שאסורה
מפני החמה: ברתך לברי. בתך לבני: אפילו למ"ד. דבת
דשמא לא נתרצה אף לשני ואז קידושין תופסין באחותה ויאמרו
עליו אינו אלא מדרבנן
ומדאורייתא שריא ליה
שנתקדשה שלא לדעת אביה ל) שמא נתרצה האב אמרינן:
דאין כו' ולהכי נקט לא נתרצה בשניהם וא"ת למה לי מיאון כיון
הילכך כ"ע מודו שאם
דצריכה חליצה א"כ חיישינן שמא נתרצה לראשון וא"כ אפילו נתרצה
שמא
קדשה צריכה גט. כאן
נמי לשני קידושין תופסין באחותה כדפרישית דאחות חלוצתו דרבנן ואי משום מאמר השני אינו אלא מדרבנן וא"כ איך יטעו לומר אין
שנה רבי. ביבמות פרק
החולץ [מא, א] החולץ
קידושין תופסין באחותה ומיאון למה לי וי"ל דאי לא בעינן מיאון איכא למיחש שמא יאמרו חליצה אינה הוכחה כי יעלה על דעת בני אדם
יבמתו ונשא אחיו את
לומר שכך האמת שנתרצה לשני ולא לראשון שהרי הראשון עשה שלא כהוגן שקדשה שלא לדעת אביה והילכך איכא למימר דלא נתרצה לו
אחותה ומת חולצת ולא
אבל השני שלא עשה כל כך שלא כהוגן כמו הראשון שהשני היה סבור שהיתה זקוקה לו והילכך איכא למימר שנתרצה לשני ומה שהצריכוה
מתייבמת המגרש אשתו
ונשא נ) אחיו ומת פטורה
חליצה אינו אלא לרווחא דמילתא משום בני אדם שאינם בעלי סברא ויעלה על דעתם שנתרצה לראשון לכך הצריכוה מיאון להודיעם
מן החליצה ומן היבום
שאנו מסופקים דשמא אינה אשתו של שני וקידושין תופסין באחותה ה:
ועליה אמר רבי שמעון
הכל יודעים אחות חלוצה דרבנן דאמר ריש לקיש כאן שנה רבי אחות חלוצה דרבנן. ששנינו ביבמות (דף מא.) החולץ ליבמתו ונשא אחיו
בן לקיש כאן שנה רבי
וכו'. ציפי. זיזין היוצאין
את אחותה ומת חולצת ולא מתייבמת המגרש את אשתו ונשא אחיו את אחותה ומת פטורה מן החליצה ומן היבום דהוה ליה אחות
מן הכותל. ברתיך. וקטנה
גרושתו שהיא ערוה לו בחייה ועל משנה זו קאמר ריש לקיש כאן שנה רבי כו' וא"ת כי לא עשה בה מאמר נמי תבעי מיאון דניחוש שמא
או נערה היתה. נתרצה.
יאמרו אין קידושין תופסין באביו או בבן אחיו כי יאמרו שנתרצה לראשון והויא כלתו של אב או דודתו של בן והיה לנו להצריכה מיאון
גבי קטנה שנתקדשה שלא
לדעת אביה.
להודיע שלא נתרצה אף לראשון וקידושי דאב או קידושין דבן תופסין בה וי"ל דמילתא דלא שכיחא היא שיקדשנה האב מאחר שהיה לה שום
עסק עם בנו שאין אדם רגיל אצל כלתו להיות לבו עליה לקדשה אפי' היתה מותרת לו כי האי דלא נתרצה לא לזה ולא לזה לפי שכלתו אסורה
לו אפי' אחר מיתה
אבל אחות אשתו המותרת לאחר מיתה דעתו עליה
ורגיל אצלה ולכך עשו חכמים תקנה בדבר שמא יארע שיקדשנה:
בפירוש