האיש מקדש פרק
שני קידושין
מו.
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
נראין
דברי תלמיד. משמע הכא דרב ירמיה תלמידיה דרב הונא
נראין דברי תלמיד. עולא קמסיים למילתיה ואזיל וקאמר נראין
סב א מיי' פ"ג מהל' אישות
א) [בכת"י נוסף: רב],
ב) כתובות לט: מכילתא פ'
הלי"ג סמג עשין מה
דברי ר' ירמיה שהוא תלמידו של רב הונא: הואיל ונעשה בה מעשה
הוה וקשה דבפרק תפלת השחר (ברכות דף כז:) משמע
ס)
משפטים פרשה יז, ג) [כתובות
טוש"ע אה"ע סי' לז סעי' יא:
יתומה בחיי האב. בחייו קידשה והשיאה עצמה שלא לדעתו כאילו
דתלמיד חבר דרב הוה דקאמר התם רב צלי של שבת בע"ש א"ל רב
סג ב ג מיי' פ"א מהל' נערה
מח: כריתות יז:], ד) [נראה
היא יתומה והוא ראה ושתק או הפקיר זכות שיש לו בה או מ) שתיקתו
ירמיה בר אבא מי בדלת
א"ל אין בדילנא ומדלא קאמר ליה רב
דיש למחוק "בר יצחק". (רש"ש,
הל"ג שו"ע אה"ע סי' קעז
ע"ש)], ה) יבמות ס, ו) [לעיל
סעיף ג:
ירמיה מי בדיל מר שמע מינה שהיה
הודאה דבשלמא נתקדשה לדעתו
סד ד מיי' פ"ה מהל' אישות
מד.], ז) [ג"ז שם], ח) [שבועות
לו תלמיד חבר ונראה דתרי רב
וניסת שלא לדעתו איכא למימר
נראין דברי תלמיד אמר רבא מאי טעמא
לו: נדרים סו. פז:], ט) [כל
הלכה כו כז טוש"ע אה"ע
ירמיה הוו ע):
בחדא שתיקה מרתח רתח אבל כולי
הפיסקא שלפנינו ליתא בכת"י,
סי' לא סעי' ה:
דרב הונא הואיל ונעשה בה מעשה יתומה
בין היא בין אביה יכולין לעכב.
סה ה עיין בכ"מ פ"ד מהל'
ושם הפיסקא היתה אוכלת. ועי'
האי לא שתיק: יכולין לעכב. הואיל
בחיי האב: איתמר קטנה שנתקדשה שלא
רש"י], י) לעיל ח., כ) לקמן מז.
נדרים הלכה יא:
ובשעת קבלה לא נתרצה האב אם
ואע"ג דאמר רב לעיל (דף
סו
ו מיי' פ"ה מהל' אישות
מח. [לעיל ו: סנהדרין יט: ב"ק
לדעת אביה אמר רב א בין היא ובין אביה
צט.], ל) לקמן מח: [סנהדרין
באתה לחזור קודם שיתרצה האב
חיישינן שמא נתרצה האב היינו
הלכ"ז טוש"ע שם:
מד:)
יכולין לעכב ורב אסי אמר אביה ולא היא
סז ז מיי' שם הלי"ג סמג
יט:], מ) [בדפו"ר ליתא "או".
חוזרת ולא מהניא תו ריצוי האב:
בסתמא ששמע ושתק אבל היכא
ועיין רש"ל], נ) [נדצ"ל קידושי],
עשין מח טוש"ע אה"ע
איתיביה רב הונא לרב אסי ואמרי לה א)חייא
אין לי. דיכול למאן אלא אביה: היא
דמיחה גילה בדעתו ולא מיבעיא
ס) [הוכחת הש"ס היא שם
סי' כח סעי' ז:
סח ח מיי' שם הלט"ז טוש"ע
בר רב לרב אסי אם מאן ימאן אביה
כך בהדיא מדאמר לרב מי
כו'. וקס"ד בפיתה לשם קידושין
אם לא נתרצה האב שיכולה היא
1
❖
בדלת ע"ש וצע"ק], ע) [וע"ע
שם סעי' יד:
אין לי אלא אביה היא עצמה מנין ת"ל
לעכב אלא אפי' נתרצה האב יכולה
אשמועינן קרא ולמימר דמצי הדרה
ב) ב
תוס' פסחים קו: ד"ה שבקיה],
בה: לא תיזלו בתר איפכא. דבר
לעכב וא"ת מה יועיל שתעכב אחרי
פ) [וע"ע תוס' כתובות לט
אם מאן ימאן מ"מ אמר להו רב ג)לא תיזלו
ע"ב ד"ה אין לי], צ) [בדפו"ר
שאינו: יכול לשנויי לכו. קרא
שיתרצה האב הא בידו לקדשה בעל
מוסף תוספות
בתר איפכא יכול לשנויי לכו כגון שפיתה
הד"א], ק) [לעיל ג ע"א
כרחה וי"ל היינו דוקא בתחילת
בפיתוי שלא לשם קידושין משתעי:
- ע"ב], ר) [נראה דיש
שלא לשום אישות פיתה שלא לשום אישות
הא דמשלם קנס במיאון
א.
קרא בעי. למימר דאביה יכול לעכב
הקידוש אבל היכא דנתקדשה שלא
להוסיף: אבל אמר לא לך
דידה. תוס' טוך. ב. או שבגרה.
קרא בעי אמר ר"נ בר יצחק לומר
ד)
ה)
לא לך.], ש) [נדצ"ל מלוה
ריטב"א. (וע"ש ובמקנה).
לדעת אביה ואח"כ נתרצה האב ואתה
וכן היא ומהיכא תיתי לן לאוסרה
❖
ופרוטה ומלוה],
ג שמשלם קנס כמפותה א"ל רב יוסף אי
ג. דאין שייך לומר שמחלה
רוצה לומר דמקודשת מטעם דזכות
בההיא בעילה למימר קידושין הן:
הקנס אע"ג דעכשיו היא
הכי היינו דתנינא מהר ימהרנה לו לאשה
אמר ר"נ לומר שמשלם קנס כמפותה.
הוא לו אמרינן כיון דבתו מעכבת
2
לעצמה כיון דבשעת פיתוי
עדיין היא לאב. תוס' טוך.
שצריכה הימנו קידושין ואם פיתה לשום
דחוב הוא לו ולא היה מתרצה אם
קרא לאו לאשמועינן היתרא איצטריך
תורה אור השלם
ד. דהתם הוא דיהב לה
היה יודע דמעכבה ומיהו לפירוש
אלא לאשמועינן דכי מעכבא איהי
אישות קידושין למה לי א"ל אביי צריכה
1. אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ
בדיבור אחד וכיון דגמר
קידושין לדעת אביה: מתני' האומר
הקונטרס לא קשיא מידי דפי' הואיל
נמי משלם קנס כדין מפותה שתלה
דיבורו קודם שנתאכלו המעות
לְתִתָּהּ לוֹ כֶּסֶף ›שְׁקֹל כְּמֹהַר
ו) ד
אלא שקבע זמן לחול בו
שמות כב טז
הַבְּתוּלֹת:
ובשעת קבלת הקידושין לא נתרצה
הכתוב קנסא במיאון האב הכי נמי
לאשה התקדשי לי בתמרה זו התקדשי לי
2. וְכִי יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה
הקדושין כי מתאכלי ברשותה
תלי במיאון דידה: אי הכי.
האב אם באתה לחזור קודם שיתרצה
מתאכלי אבל הכא שהוא
אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וְשָׁכַב עִמָּהּ
בזו אם יש באחת מהן שוה פרוטה מקודשת
סייעתא היא: היינו. ודאי דתנינא
האב חוזרת ולא מהני תו רצוי האב:
מחלק דיבורו ולא אמר לה
מָהֹר ›מְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה:
❖
קרא בעיא. פי' שלא תהא אשתו
ואם לאו אינה מקודשת בזו ובזו ובזו אם
התקדשי לי באלו ודאי גלה
שמות כב טו
מהר ימהרנה לו כו': אמר ליה.
דעתו שאינו רוצה שיחולו
יש שוה פרוטה בכולן מקודשת ואם לאו
מהא לא תסייען דאיכא למימר
באותה ביאה פשיטא דהא
הקדושין כלל עד גמר כולן
אינה מקודשת היתה אוכלת ראשונה
דמצריך לה בקידושי אחריני לדעת
אפילו לא ימאנו אינה אשתו בהך
ועד שתקבל את כולן אינן
נ)
הגהות הב"ח
בידה אלא פקדון כשהיא
אביה: מתני' ואם לאו אינה
ראשונה אינה מקודשת עד שיהא באחת
ביאה כיון שפיתה שלא לשם אישות
(א) גמ' ואין לנו פה לאכול:
אוכלת ראשונה הויא לה
מהן שוה פרוטה: גמ' מאן תנא התקדשי
מקודשת. דכיון דאמר התקדשי
בשלמא אם פיתה לשם אישות
(ב) רש"י ד"ה והא מלוה וכו'
שלחה יד בפקדון וחזרה שם
❖
ותוס' ד"ה ואפי' כו' קודם
מלוה עלה. רשב"א.
התקדשי כל חדא וחדא הוו קידושין
אשמועינן חידוש דבין היא ובין אביה
התקדשי אמר רבה ר"ש היא דאמר עד
ז)
ח)ה
(שתקנה). תז"מ ונ"ב ס"א
באנפי נפשייהו: היתה אוכלת ראשונה
יכולין לעכב אבל השתא מאי חידוש
❖
שתזכה:
שיאמר שבועה לכל אחד ואחד: ט) בזו ובזו
ראשונה. בגמרא מפרש לה אהייא
אשמועינן וליכא למימר דקרא ה"ק
ובזו אם יש בכולן ש"פ כו': אהייא אילימא
תוס' ר"י הזקן (המשך)
קאי וטעמא מאי: גמ' מאן תנא
שאם יבא אביה לקדשה לאותו מפתה
כמאן דאמר שבועה שאין
ארישא מאי איריא אוכלת אפי' מנחת נמי
מוסף רש"י
התקדשי התקדשי. הוא דהוי פרטא
שתוכל בתו למאן דפשיטא שיכול
לכם בידי כלום. ה"נ לר'
❖
דהא התקדשי לי בזו קאמר אלא אסיפא
אבל בזו ובזו לאו פרטא הוא: אמר
לקדשה בע"כ ומשני לומר שמשלם
יהודה התקדשי לי בזו ובזו
הובא בסוף המסכת.
הוי פרט ואם אין באחת שוה
ואפילו בקמייתא והא מלוה היא אמר רבי
רבה ר"ש היא. בשבועות (דף לו:) גבי
קנס כמפותה פי' לעולם מיירי שפיתה
פרוטה אינה מקודשת קדושי
חמשה תובעין אותו: אהייא. קאי
שלא לשם אישות ואפ"ה אשמועינן
יוחנן הרי שלחן והרי בשר והרי סכין ואין
ודאי, התקדשי לי בזו בזו הוי
תוס' ר"י הזקן
היתה אוכלת: אילימא ארישא. כי אמר
רבותא דכי מעכבא איהי שמשלם
כלל ואם יש בשתיהן ש"פ
לנו לאכול רב ושמואל אמרי תרוייהו
(א)
מקודשת. ובמימרא דר' מאיר
טעמא דרב הונא שהרי נעשה
התקדשי התקדשי: אלא אסיפא.
קנס דכמו דתלה הכתוב קנס
לעולם ארישא ולא מיבעיא קאמר לא
איפליגו אמוראי. שמואל אמר
בה [מעשה] יתומה בחיי
דחשיבא ליה כללא קאמר דאם היתה
דמפותה במיאון האב כך תלאו
דלר' מאיר הוי אפכא בלא
האב. כלומר שעשאה הכל
מיבעיא מנחת דאי איכא שוה פרוטה אין
אוכלת ראשונה ראשונה כו' וכי איכא
במיאון דידה והאי מיאון דידה ודאי
וי"ו הוי פרטא דהואיל ולא
לעצמה ולא עם האב כאילו
אי לא לא אבל אוכלת הואיל ומיקרבא
ערבינהו שבועה אכל חד
מת ויש לחוש שמא סילק
י)
בחדא שוה פרוטה מיהא מיקדשא:
אינו מועיל לענין שלא תינשא לו
וחד קאי והוי כמ"ד שבועה
עצמו ממנה ואמר לה צאי
הנייתה אימא גמרה ומקניא נפשה קמ"ל
ואפילו בקמייתא. ואפילו הראשונה
דכיון דאביה רוצה שתהא אשתו אינה
לא לך אבל ולא לך ולא
וקבלי קדושיך, ולא שייכא
רבי אמי אמר לעולם אסיפא ומאי עד שיהא
לך הואיל וערבינהו כללא
פלוגתייהו בדרב ושמואל
או השניה שוה פרוטה אע"פ שאין
יכולה לעכב אלא מהני שמשלם קנס
הוי. ה"נ התקדשי לי בזו
כלל. ומסתבר דהלכתא כר'
באחת מהן שוה פרוטה עד שיהא
באחרונה שוה פרוטה מקודשת:
כאילו האב ממאן א"נ א נפקא מינה
ו
ובזו כללא הוי ואם יש
ירמיה וכן דעת הר"ם [תרומות
והא מלוה היא. כיון דקידושין לא
היכא דבא עליה ואח"כ נתייתמה ב
באחרונה שוה פרוטה אמר רבא שמע
בכולן שוה פרוטה מקודשת.
שם] דעולא קאי כוותיה.
התקדשי לי בזו בזו פרט
בין היא. אם רצתה היא
נגמרו עד שתקבלם כולם והיא כבר
דהשתא מהני מיאון דידה לעכב
מינה מדרבי אמי תלת שמע מינה המקדש
כ) ז
הוו ואם יש באחת מהן שוה
לחזור קודם שישמע האב בין
שלא תהא אשתו : אמר רב יוסף
אכלה את הראשונה קודם שתקנה
(ב)
פ) ג צ)
במלוה אינה מקודשת ושמע מינה
פרוטה מקודשת ואם לאו
אביה כשישמע יכול לעכב.
אי הכי.
אותה בקידושיה הויא זו הראשונה
בניחותא וסייעתא היא
אינה מקודשת. ור' יוחנן אמר
ורב לטעמיה דאמר חיישינן
המקדש במלוה ופרוטה דעתה אפרוטה
ח
ל)
דלר' מאיר לא שנא שבועה
שמא נתרצה האב, ואם
מלוה גבה: הרי שלחן כו'. כלומר
וכן היה רב יוסף רגיל לומר
לא לך ולא לך או שבועה לא
נתרצה האב מקודשת. ולמאן
ושמע
הרי לנו משנה שנויה ואין אנו
כדאמרינן בפרק במה מדליקין (שבת
לך לא לך פרטא הוי שלא
דפסק כרב ושמואל [לית]
יודעים לפרשה: ומיקרבא הנייתה. מוכנת היתה הנייתה וגלתה את
דף כח.) א"ה היינו דמתרגמינן ססגונא א"ל אביי צריכה קידושין
תמצא כלל לר' מאיר אלא
הלכתא כרב אסי דתלמידיה
שבועה שאין לכם בידי כלום.
הוא. ולגאונים שפסקו כרבינא
לבה שהיתה חפיצה בהן: ש"מ מדר' אמי. דשני הא מילתא תלתא:
כו' ולא תסייעיה מהא וי"מ דר"נ בא ליישב לעולם אימא לך שפיתה
ה"נ התקדשי לי בזו ובזו או
אפילו נתרצה האב אינן
ש"מ המקדש במלוה אינה מקודשת. מדקביל הך אתקפתא דפרכינן
לשם אישות וגרסי' אלא אמר ר"נ ולא תימא דתיקשי לרב אסי דאמר
בזו בזו אם יש באחת מהן
קדושין כלל ואפילו מת האב
לעיל והא מלוה היא ואיזדקיק לשנויי עלה מאי באחת באחרונה
אביה ולא היא דהא דקאמר הכא דיכולה למאן אינו ר"ל דלא תהא
שוה פרוטה מקודשת ואם לאו
קודם שישמע לא עשתה כלום
אינה מקודשת. הר"ם הביא
שהרי אינן קדושין כלל, שאין
קאמר אלמא ס"ל שאינה מקודשת: ושמע מינה פרוטה ומלוה דעתה
אשתו כיון דרוצה אביה אינה יכולה לעכב אלא ר"ל שמשלם קנס
המשנה פ"ה [מאישות הכ"ו]
לה לקבל קדושיה בלא רשות
אפרוטה. מדשנייה למתני' הכי דכי יש באחרונה ש"פ מקודשת ואע"ג
כמפותה כלומר כדין שאר מפותות שהאב ממאן כדפי' בקונטרס
כמו שהיא ואוקימנא לרישא
אביה, דהא אפילו לרב דאמר
דקמייתא מלוה הויא בהדה ובכולהו קדשה דהא כללא חשיב ליה גבי
ופריך רב יוסף בתמיה אי הכי כו':
דתני התקדשי התקדשי כר'
דריצוי דאחר מעשה מהני,
ואפילו בקמייתא. פי' בקונטרס אפילו הראשונה או השניה שוה
שמעון, וגבי שבועת הפקדון
כל זמן שלא שמע האב
מנחת וקאמר דאם יש בכולן שוה פרוטה מקודשת אלמא קידושי אכולהו
(פ"א) [שבועות פ"ז ה"י] כתב
ולא נתרצה חוזרת בקדושיה
קיימי אפ"ה גבי אוכלת דהוו להו מלוה ופרוטה מקודשת באחרונה:
פרוטה אע"ג דאין באחרונה שוה פרוטה מקודשת והא
שבועה לא לך ולא לך חייב
וכ"ש לרבינא אם מת האב.
מתני'. התקדשי. אינו רוצה
על כל אחת ואחת, ובנדרים
מלוה היא כיון דהקידושין לא נגמרו עד שתקבלם כולם והיא אכלה
ושמע
פ"ד [הי"א] פסק כר' מאיר
לקדש אלא באחת, הילכך אם
הראשונה כבר קודם (ב) שתקנה אותה בקידושין הויין מלוה גבה וא"ת כיון דבתורת קידושין אתו לידה היכי הוה מלוה הא אמרינן לקמן
ואליבא דשמואל כמו שכתבנו
אין באחת שוה פרוטה אע"פ
בפרק האומר (דף נט.) האומר לאשה התקדשי לי לאחר ל' יום אפי' נתאכלו המעות מקודשת אלמא לאו מלוה נינהו היכא
בנדרים פרק רבי אליעזר [סו,
שבשתיהן שוה פרוטה אינה
א ד"ה לזה קרבן]. ולא ירדתי
מקודשת קדושי ודאי אבל
דבתורת קידושין אתו לידה וי"ל דיש לחלק דהתם הרי הדיבור נגמר קודם שנתאכלו ד אבל הכא דלא נגמרו הקידושין עד אחר מסירה
לסוף דעתו שדבריו נראים
קדושי ספק הוו כדשמואל
אחרונה ובתוך כך אכלה הראשונה והשניה איכא למימר דמלוה הן אצלה:
כסותרים. ולכאורה משמע
דאמר [לעיל יב, א] חיישינן
[אימא גמרה ומקניא כו'.
אע"ג דלא תלו בדידה להתקדש בפחות משוה פרוטה כדאמרינן בפ"ק ק) מיהו בקל עושה צריכותא] ת"י:
דסיפא דמתני' דהכא כשמואל
שמא שוה פרוטה במדי. בזו
אליבא דר' מאיר שייכא דתני
ובזו. בשתים רוצה לקדשה.
ושמע
בזו ובזו הוי כלל, מדתני בזו
אינה מקודשת. קידושי ודאי
אבל קדושי ספק הוי כדפרישנא. גמ'. מאן תנא וכו'. דכי אמר התקדשי לכל דבר ודבר הוי פרט ומשמע דבלא
ובזו משמע הא בזו בזו פרט, ולר' שמעון ל"ש הכי ול"ש הכי כללא הוי. ולר' יהודה אפכא הו"ל למתני במתני'
בזו בזו בלא וי"ו, ולר' יוחנן אליבא דר' מאיר לא מצינן לאוקומא דהא אמר ל"ש הכי ול"ש הכי פרטא הוי. ואיכא
התקדשי הוי כלל ורוצה לקדש בשתיהן בשוה פרוטה מקודשת. ר' שמעון [היא]. בפרק שבועת הפקדון [שבועות
מאן דפסק כר' שמעון. ארישא. דקאמר התקדשי התקדשי. אלא אסיפא. דקאמר התקדשי לי בזו. ואפילו בקמייתא.
לו, ב] גבי היו חמשה תובעין [אותו] וכפר ונשבע ואח"כ הודה שאינו חייב אלא קרבן שבועה [אחד] עד שאמר
אם יש בתמרה ראשונה שאכלה שוה פרוטה אע"פ שאין באחרונה ש"פ מקודשת הואיל ודעתה אתמרה אחרונה
לא לך [שבועה] לא לך שבועה לא לך, ה"נ לר' שמעון אם לא אמר התקדשי לכל תמרה ותמרה לא שנא אמר
הויא לה קמייתא דמלוה ואינה
מקודשת. באחרונה. ואע"ג דקדשה נמי בקמייתא, דהו"ל מלוה, ש) ומלוה ופרוטה
התקדשי לי בזו ובזו או בזו בזו בלא וי"ו כללא הוא, ואם יש בשתיהן שוה פרוטה מקודשת. ור' יהודה ס"ל התם
דעתה
אפרוטה. אינה מקודשת.
דהא
קאמר שאם ראשונה שוה פרוטה ולא האחרונה
אינה מקודשת דמלוה היא.
שבועה לא לך ולא לך בוי"ו חייב על כל אחת ואחת דפרטא הוי, דוי"ו אשבועה קאי והוי כמ"ד ושבועה לא לך
דעתה אפרוטה. כדפרישנא.
ושבועה לא לך, ר) [ולא
לך] בלא וי"ו כלל הוי ואינו
חייב אלא אחת דשבועתא דפתח ביה אכולהו משמשא והוי