מו:
האיש
מקדש
פרק שני קידושין
עין משפט
מסורת הש"ס
נר מצוה
ושמע
מינה מעות בעלמא חוזרין. פי' אם אמר לה התקדשי
ושמע מינה מעות בעלמא חוזרין. כל קידושין שאינן קידושין לא אמרי'
סט א ב מיי' פ"ו מהל'
א) גיטין מה. ב"מ טו:
ערכין ל, ב) חלה פ"ב מ"ה,
זכיה ומתנה [הלי"ט]
בפרוטה זו ובזו ובזו ובעוד שלא נגמרו הקידושין חזר בו
מעות מתנה אלא פקדון וחוזרין והיינו דקרי לה להך אוכלת ראשונה
ג) [בכת"י נוסף: וגמר],
והל"כ טוש"ע אה"ע סי' נ
מלקדשה לא אמרי' דליהוו המעות שמסר לה קודם החזרה מתנה אלא
מלוה דכיון דאכלתו וליתנהו בשעת גמר קידושין לא מקדשה בהן והוה
ד) [בכת"י ובדפו"ר: ואליש,
סעי' א ב:
ע ג מיי' פ"ח מהל'
להו כפקדון שאכלתו ואיתעביד מלוה באכילתה דאי אמרת מעות
פקדון הוא אצלה וחוזרין לו א וה"נ אמרינן כשאמר לה התקדשי בתמרה
וכ"ג הרש"ש. וכ"ה ברש"י
ד"ה ואליש], ה) [בכת"י:
בכורים הלכה א סמג
בעלמא מתנה ואי לא גמיר קידושין
זו ובזו ובזו ובעוד שלא גמר דיבורו
עשין קמא טוש"ע יו"ד סי'
מפרישים חלה וכו' דסבר
לא בעיא לאהדורינהו השתא דגמיר
שכז סעי' א: אכלה הראשונה ושניה מה שאכלה
ושמע מינה מעות בעלמא חוזרים: איתמר
טעמא מאי], ו) יבמות פט:
א
עא ד מיי' פ"ה מהל'
לאו מקדש במלוה הוא ומתנה נמי לא
מלוה הן אצלה ולא יחולו אלא פ)מה
דמאי פ"ה מ"י, ז) [בכת"י
א) המקדש אחותו רב אמר מעות חוזרים
תרומות הלט"ז:
נוסף: דלא נתקנה עיסתו],
הוי דהא ע"מ קידושין נתנו וגמר
שהוא בעין ולכך צריך פרוטה
ושמואל אמר מעות מתנה רב אמר מעות
ח) [דמאי פ"ה מ"י יבמות
ה [מיי' שם]
ב
דבריו: אינה חלה. דכתיב כ) ראשית
באחרונה דאי אמרת מעות בעלמא
עב ו מיי' שם הל' כב
פט. מנחות ע.], ט) יבמות
חוזרים אדם יודע שאין קידושין תופסין
עריסותיכם: וגזל הוא ביד כהן.
מתנה והיכא דלא נגמרו הקידושין
שו"ע יו"ד סי' שלא
פט. תרומות פ"ג מ"א,
באחותו וגמר ונתן לשום פקדון ולימא לה
י) ב"מ נו. ב"ב פד: קמג.
סעי' סה:
אם אינו מחזירה לבעלים: שאני
הוו המעות הראשונים מתנה אצלה
עג ז מיי' שם הל"ג [שו"ע
יבמות פט: תמורה ה,
לשום פקדון סבר לא מקבלה ושמואל סבר
❖
התם. להכי אצרכוה רבנן לאהדורי
ולא בעיא לאהדורינהו היכא דגמר
כ) [במדבר טו], ל) [עירובין
שם סעי' נג]:
מעות מתנה אדם יודע שאין קידושין תופסין
פג ע"ב, ע"ש], מ) [עי'
דנפק מינה חורבה: חמשת רבעים
דבריו לשם קידושין כי הכא נימא
תוס' יבמות פט ע"ב
קמח. חמשה לוגין צפורים חייבין
באחותו וגמר ונתן לשום מתנה ונימא
דיחולו הקידושין אף על אותן תמרים
ד"ה ממקום], נ) [שבת
מוסף רש"י
שאינם בעולם וכי אכלה מדידה
בחלה שהן ו' ירושלמיות שהן שבע
כ ע"א], ס) [סנהדרין
לה לשום מתנה סבר כסיפא לה מילתא
צ ע"ב], ע) [צ"ל דגמר.
מעות חוזרים. הקידושין
אכלה דבשלמא בעלמא לא הוו קידושין
מדבריות וביצה וחומש ביצה דהיינו
מתיב רבינא המפריש חלתו קמח אינו
ב) ג
(רש"ל)], פ) [בדפו"ר
חוזרין לו (ב"מ טו:).
שהרי מתנה הן אצלה כי הדר ביה
עריסותיכם כדי עיסת מדבר ל) עומר
חלה וגזל ביד כהן ואמאי גזל ביד כהן
מעות של קידושין חוזרין
נוסף על. וכצ"ל. (רש"ש)],
מקידושין אבל הכא שלא חזר
לגולגולת והעומר עשירית האיפה
צ) [בדפו"ר: מקדשה,
(גיטין מה.). ולא תאכל.
נימא אדם יודע שאין מפרישים חלה קמח
וכצ"ל. (רש"ש)], ק) [צ"ל
לכהן עד שיתן על
מלקדשה נהי נמי דכי אכלה הראשונה
והאיפה שלשה סאין והסאה ששה
ויכול. (רש"ל)], ר) צ"ל
סאה זו תרומה ומעשר
ג) ונתן לשם מתנה שאני התם דנפיק חורבה
עדיין לא גמר כל הקידושין צ)ומקדשה
קבין והקב ארבע לוגין נמצא איפה
ממקום אחר, דמחזקינן
אחר ד"ה מן הנקוב,
מינה זימנין דאית ליה לכהן פחות מחמש
נמי אף בקמייתא כיון דבתורת
ע"ב לוגין עשירית של ע' לוגין
ש) [בדפו"ר: פירשתי.
ליה בטבל גמור (יבמות
וכצ"ל], ת) [נדצ"ל קרי להו
פט:). מאינו נקוב על
רבעים קמח והאי אליש ליה בהדי הדדי
קידושין אתו לידה דהוו כמו נתאכלו
שבעה לוגין פשו להו שתי לוגין שהן
ד)
❖
מלוה], א) [שם עו ע"ב],
הנקוב תרומה. ומותר
המעות דלקמן (דף נט.) דאמרינן
שנים עשר ביצים עשירית שלהן ביצה
וקסבר נתקנה עיסתו ואתי למיכלה בטיבלה
לכהן דהוי ליה מן הפטור
דמקודשת כיון דבתורת קידושין אתי
וחומש ביצה הרי עומר שבעה לוגין
על החיוב הלכך אע"ג דהא
והאמרת אדם יודע שאין מפרישים חלה קמח
דאפריש עלה לא מיפטר
לידה אפילו אין שוה פרוטה אלא
וביצה וחומש ביצה הוסיפו בירושלים
תורה אור השלם
יודע ואינו יודע יודע שאין ה)מפריש חלה קמח
בהך תרומה ולא חייל עלה
בקמייתא או בכולן מקודשת ק) ויוכל
על המדות שתות והגדילו קבין
1. וְלֹא תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא
שם תרומה אפ"ה לא
ואינו יודע דסבר טעמייהו מאי משום טירחא
להיות דבהא פליגי רב ושמואל ורבי
ולוגין שתות מלבר דהוה חומשא
אמרינן לא תאכל וכו' דהא
בַּהֲרִימְכֶם אֶת חֶלְבּוֹ
דכהן וטירחא דכהן אחילתיה ותיהוי תרומה
לא איכפת לן אי אכל
מִמֶּנּוּ וְאֶת קָדְשֵׁי בְנֵי
אמי דרב ושמואל סברי מעות בעלמא
מלגאו נתנו שש הראשונות בחמש
לה כהן בטבל דאין עליה
›שְׂרָאֵל לֹא תְחַלְּלוּ וְלֹא
ולא תאכל עד שיוציא עליה חלה ממקום
❖
מתנה ולא מיבעיא דלא בעינן שוה
פשו להו לוג מדברי וביצה וחומש
דין טבל ותרומה (יבמות
תָמוּתוּ: במדבר יח לב
אחר מי לא תנן מן הנקוב על שאינו
פט:). ולא תשאו עליו
פרוטה באחרונה אלא אפילו כולן
והן לוג ירושלמי כיצד לוג מדברי
ו) ד
חטא. הא אם לא תרימו
נקוב תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה
מצטרפות וא"כ היכי מצי קאי
ששה ביצים תנהו בחמש ביצים גדולים
מן המובחר תשאו חטא
הרי לוג ירושלמי חסר ביצה גדולה לעזי רש"י
אסיפא והא קתני עד שיהא באחת
תרומה ומעשר ממקום אחר בתרי מני צאית
. שהתרומה
(יבמות פט:)
תקדש כמו שהיא רע
בזיקל"ש [בודיק"א].
מהן שוה פרוטה אלא קאי ארישא
עשה מביצה וחומש ביצה מדברית
בחד מנא לא צאית ואיבעית אימא לעולם
❖
ואין תקנה להחליפה ולא
אבטיח.
כדפרישית ורבי אמי סבר מעות
שבידך ביצה ירושלמית שחומש ביצה
לחזור ולתרום (רשב"ם ב"ב
כהן מיצת ציית וקסבר בעל הבית נתקנה
פד:). שלא עשית מצוה בעלמא חוזרים כדפרישית:
הוא שתות מלבר להוסיף על ביצה
עיסתו ואתי למיכל בטיבלא והאמרת אדם
ר) [וקסבר בעה"ב נתקנה עיסתו
מן המובחר (שם קמג.).
מדברית להשלים ביצה ירושלמית
מוסף תוספות
נשיאות חטא למה.
יודע שאין מפרישין חלה קמח יודע ואינו יודע
כו'. מעיקרא אוקמא
הרי שש לוגין ירושלמיות והם חמש
הא לא עבד ולא מידי
א. כיון שלא באו לידה
יודע שאין מפרישין חלה קמח ואינו יודע דסבר
משום חורבא דכהן ולא אוקמא
ציפוריים שהציפוריים עודפות על
ז)
ויחזור ויתרום מן היפה
בתורת קדושין. תוס'
❖
(שם ושם).
הרא"ש. ב. ובראשונים
טעמא מאי משום טירחא דכהן טירחא דכהן
ירושלמיות שתות: דזמנין דאית לכהן
משום בעה"ב משום דכהן גופיה ידע
נקטו איפכא. דאפשר
פחות. מכשיעור והאי קמח שנתן
אי מחיל אבל בעה"ב לא ידע דמחיל
קבלה עליה ותיהוי תרומה ויחזור ויתרום מי
דרב אמי בההיא כשמואל
כהן]. ת"י: דאיתמר אית
לו ישראל לשם חלה וקסבור ששם
ס"ל דתליא מילתא באדם
לא תנן משאינו נקוב על הנקוב תרומה
תוס' ר"י הזקן
ה ח)
יודע. תוס' טוך ועו"ר
דגרס איתמר בלא דל"ת והדין עמהם
חלה עליו ואינו חייב בחלה להצטרף (ועי' מהר"ם).
ויחזור ויתרום הא אוקימנא בתרי מאני צאית
מעות בעלמא. שנתנו
ולהשלים את השיעור: ואליש להו
דלא שייך המחלוקת לכאן כלל
שלא לשם קדושין,
בחד מנא לא צאית ולא צאית ט) והתנן והתורם
בהדי הדדי. ולש אותם ביחד: ותהוי
בדאפילו למ"ד דבאחותו מעות חוזרין
והם אינם יכולים להיות
קישות ונמצא מרה אבטיח ונמצאת סרוח
אלא מעות בעלמא
תרומה ולא תאכל עד שיפרוש עליה
היינו משום דאדם יודע כו' וגמר
ולא קדושין. חוזרים.
תרומה ויחזור ויתרום שאני התם דמדאורייתא
חלה ממקום אחר. למה הזקיקוהו
ונתן לשם פקדון אבל היכא דאינו
דהא הכא אם יש
תרומה מעליא היא מדרבי אלעאי דא"ר
בראשונה שוה פרוטה ולא
יודע אם יחולו אם לא שמא נתן
להחזירו מחמת חורבה זו יאמרו
י)
באחרונה אינם קדושין
אלעאי מנין לתורם מן הרעה על היפה
לשם מתנה ועוד דאי גרסי' דאיתמר
המפריש חלתו קמח הרי היא חלה
ז
וקא קרי ת) מלוה אלמא
קשה רב אדרב דלעיל ש) פירש שלא
דגמר ונתן לשם מתנה ולא תאכל
שתרומתו תרומה שנאמר ולא תשאו עליו
חייב להחזירן דאי הוו
1
מתנה הויא מקודשת.
רצה להעמידה כר' אמי דמוקי לה
לכהן עד שיפריש הכהן עליה חלה:
חטא בהרימכם את חלבו אם אינו קדוש
ומסתברא דל"ג דאיתמר,
מי לא תנן. דכוותה לא הצריכוהו
אסיפא משום דסבר מעות מתנה
נשיאות חטא למה מכאן לתורם מן הרעה
אלא איתמר דמילתא
להחזירה: הנקוב על שאינו נקוב.
והכא קאמר דחוזרין לכך נראה
באפי נפשה היא דכי
על היפה שתרומתו
תרומה אמר רבא
אמרינן הכא מעות בעלמא
דגרסינן איתמר דמילתא באפיה
דהוה ליה מן החיוב על הפטור:
דומיא דהכא שחשב
לא
[מן
נפשיה היא: הנקוב על שאינו
תרומה היא. שאין הכהן חייב
לקדשה במלוה והוו
נקוב תרומה. לענין שאין הכהן חייב להחזירה וגם אין הבעה"ב
להחזירה: ולא תאכל. לכהן דהא טבל גמור הוא שלא חל שם
קדושי טעות, ודכוותה
תניא בפ' המדיר [כתובות
חייב להפריש עוד משאינו נקוב דכיון דאין עליו חיוב תרומה
תרומה עליה שהרי בשביל דבר פטור הפרישה וטבל אסור אף לכהן:
עג, ב] קדשה בטעות
עד שיפריש עליה תרומה ממקום אחר. והאי ממקום אחר לאו דוקא
אלא מדרבנן הם אמרו דאין צריך תיקון אחר לשאינו נקוב]. ת"י:
כיצד כגון שקדשה בפחות
אם אינו קדוש נשיאות חטא למה. למ"ד התם (תמורה דף ד:)
דה"ה אם מפריש עליה מיניה וביה : בשני מאני ציית. נקוב ושאינו
משוה פרוטה וקדושי
מ)
טעות הם, ואסיקנא בפרק
כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד מהני דאי
נקוב שני כלים הם וכי אמרת לכהן חזור והפרש עליה שטבל הוא
המדיר א) דמעות חוזרין,
שלא חל שם תרומה עליה ציית לך: בחד מנא. כגון חלת קמח
לא מהני אמאי לקי ניחא מאי דקאמר דהתורם מן הרעה על היפה
ואפילו לרבי דאמר בפרק
תרומתו תרומה דאי אינו קדוש נשיאות חטא למה אבל למ"ד התם
שניטלה על קמח הנותר שם כי אמרת ליה לכהן אינה חלה חזור
מי שמת [ב"ב קמה,
א] (לקידושין בטבועין)
והפרש עליה לא ציית לך לפיכך הצריכוהו להחזירה: כהן מיצת
דאי עביד לא מהני והא דלקי משום דעבר אמילתא דקאמר רחמנא
[דקדושין לטבועין] ניתנו
ציית. דכהנים זריזים נ) וכשרים הם דאין נותנין תרומה אלא לכהן
א"כ קשה מאי קאמר הכא גמרא אם אינו קדוש נשיאות חטא למה
כלומר דלא הדרי, ואסיק
דרב אשי כוותיה. אבל
דילמא לעולם אימא לך דאינו קדוש ואפ"ה איכא נשיאות חטא
חבר ס) ולמה הצריכוהו להחזירה משום בעל הבית דאי מעכב לה כהן
לענין פלוגתא דרב
סבור נתקנה עיסתו: וניהוי תרומה ויחזור ויתרום. ולמה הזקיקוהו
דעבר אמילתא דקאמר רחמנא ויש לומר דודאי בעלמא לא
ושמואל הא קי"ל הלכתא
להחזיר מיראה זו יאמרו המפריש חלתו קמח הרי זו תרומה ע) וגמר
מהני
כשמואל בדיני והוו מעות
מתנה. וכן פסק הר"ם
ונתן לשם מתנה ויחזור ויתרום: מי לא תנן. כה"ג ולא אצריכיתיה לאהדורי: ויחזור ויתרום. מן הנקוב שלא נפטר בראשונה ולא אמרי'
בזכייה פרק ששי [ה"כ].
נהדריה כהן שמא יאמר בעל הבית נתקנו פירותיו: אבטיח. בזיקל"ש: שאני התם דמדאורייתא תרומה מעליא היא. הילכך לא מצי
למימר ליהדרה להיות טבל דיערביניה עם פירותיו וגזירה דחורבה נמי ליכא דא"נ לא ציית לך ואכל להו לשארא ליכא איסורא דאורייתא
דהא איפטרו: בהרימכם את חלבו. לא
תשאו
חטא הא אם
תרימו
את הרעה שבו תשאו חטא
אם אינו קדוש נשיאות חטא למה:
לא